"מה זה "היסטוריות?"

"כשלמשהו יש היסטוריה… אחד מלא בהיסטוריות, מפוצץ בהיסטוריות, והשני אין בו כלום. את מרגישה את זה? את לא יכולה. את לא יכולה להגיד באיזה כן ובאיזה לא. אין שום "הילה" מסביבו" (עמ' 80)

היסטוריות היא מטא-תכונה. היא תכונה שהופכת אובייקט מסוים לחשוב בגלל ההשפעה שלו על ההיסטוריה, ולא בגלל תכונה מדידה שיש לו. כזה הוא "האיש במצודה הרמה" – ספרו של פיליפ ק' דיק שנחשב לאבן יסוד של ז'אנר ההיסטוריה החלופית. הוא לא הספר הראשון שעוסק בהיסטוריה חלופית (לדוגמה, עשר שנים לפניו יצא הספר bring the jubilee, שעוסק במקרה בו הדרום ניצח במלחמת האזרחים האמריקאית), והוא לא רומן מאד מוצלח בפני עצמו, אבל "האיש במצודה הרמה" הוא אחד הספרים הראשונים שעליהם מדברים כאשר מדברים על היסטוריה חלופית, או "מה היה אם".

הסיפור מתרחש ב-1962, בעולם בו מלחמת העולם השנייה נגמרה בניצחון של מדינות הציר. יפן השתלטה על כל אסיה, על האוקיינוס השקט ועל דרום אמריקה, וגרמניה הנאצית כבשה את כל אירופה, רוסיה, המזרח התיכון ואפריקה (שם הושמד הגזע השחור). ארצות הברית, שבה מתרחש הסיפור, קיבלה את תפקיד גרמניה של עולמנו – חלקה המזרחי נכבש על ידי גרמניה והוא חלק מן "הרייך השלישי הגדול", חלקה המערבי נכבש על ידי יפן והפך ל"מדינות החוף הפאסיפי", ורכס הרי הרוקיז מחליף חומת ברלין והוא אזור חיץ ניטרלי שבו נשארה אוטונומיה דמוית ארצות הברית שלפני המלחמה. יפן מביטה בתסכול בשעה שהעליונות הטכנולוגית הגרמנית מאפשרת לגרמנים להגיע למאדים, בעוד ליפנים אין עוד מקום להתפשט אליו, ועוקבת בדאגה אחרי התחלפות המנהיגים בפארטיי הנאצית.

אבל "האיש במצודה הרמה" הוא לא ממש רומן, ואין לו ממש עלילה לכידה. הוא מורכב מכמה סיפורים המתארים את החיים בשטחים היפנים הכבושים, שלהם עלילות נפרדות למעט כמה נקודות חפיפה, וכל מה שאנחנו יודעים על הרייך שמעבר להרי הרוקי הוא לא הרבה יותר ממסלקת מידע על העולם.

הסיפור המרכזי בספר עוסק בחייו של סוחר בחפצי אומנות והיסטוריה אמריקאיים בסן פרנסיסקו, ובהתמודדותו עם הכובש התרבותי היפני. עלילה נוספת מספרת על פקיד יפני בכיר ופציפיסט שביקור של מרגל גרמני בחוף המערבי הכבוש משנה את השקפתו על העולם (חלק זה הוא גם מסלקת המידע המרכזית על העולם הנאצי הגדול שמעבר למערב אמריקה). סיפור נוסף עוסק באמן מתכת יהודי מסתתר, האדם הפשוט שנמצא בסכנה יום-יומית שילשינו עליו לגרמנים. חלקו האחרון של הספר עוקב אחרי אשתו לשעבר של אותו יהודי, שנמצאת במדינות הרוקי העצמאיות למחצה, ובחיפושיה אחר כותבו של "יסתבל החגב", ספר היסטוריה אלטרנטיבית שבו בריטניה וארצות הברית ניצחו במלחמה (ספר שרשמית אסור להחזיק בו, אבל משום מה כולם מתגאים בכך שיש להם עותק שלו).

בזמן כתיבת הספר, פחות מעשרים שנה לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, הנאצים היו עדיין רוע דמוני ופיליפ ק' דיק חסך לעצמו את ההתמודדות אִתם כחלק מהסיפור. לנאצים השפעה משמעותית על מהעולם, אבל רוב הספר מתמקד בהשפעת הכיבוש התרבותי היפני על האמריקאים הגאים לשעבר. על השפעת הכיבוש הפיזי של הנאצים את מזרח אמריקה אנחנו לא שומעים כמעט דבר, מלבד אמירה או שתיים על כך שניו יורק לא הצליחה להתאושש מחיסול כל הכישרון היהודי. התוצאה, כפי שהיא נקראת לאחר יובל שנים, היא ספר פילוסופי, עם סוף פתוח מדי, שמתחמק מהפיל הנאצי הגדול שבחדר ונדמה כאילו מטרתו היחידה היא ניתוח פסיכולוגי של העם היפני.

חמישים שנים אחר כך השנה היא 2015, ואנחנו נמצאים בעולם פרדוקסלי. מצד אחד, הטלוויזיה נמצאת בתור זהב, עם ערכי הפקה מדהימים ונכונות להתמודד עם נושאים קשים מאוד, עם פריחה של ערוצים להפצה ישירה של טלוויזיה שאינם נתונים כמעט לשום צנזורה, ושיש לה יכולת לקחת סיפור אשר הוצג פעם בסרט של שעתיים ולמתוח אותו על פני כמעט עשר שעות של עונה טלוויזיונית. מהצד האחר, כמות הרעיונות החדשים שמופקים ומגיעים למסך אותה טלוויזיה מצומצמת מאוד, והמגמה כיום היא לקחת יצירות קיימות וליצור להן גרסאות טלוויזיוניות. השילוב של שתי המגמות האלו יוצר גל של עיבודים לספרי ז'אנר שמשלבים את המרחב הסיפורי הגדול של סדרת טלוויזיה ויכולות האפקטים שמאפשרות לתאר בקלות יחסית את החזון הבדיוני. כחלק ממגמה זו, החל בשנת 2010 הפיתוח של מיני סדרה על פי "האיש במצודה הרמה". בשנת 2015 הוציאה אמזון את הפיילוט לסדרה, שהפך להצלחה עצומה והוביל להפקה של סדרה שלמה, 10 פרקים, על בסיס הספר.

אבל הבסיס, כמו שכתבתי למעלה, הוא צר מאוד. חלקים גדולים של הספר לא כוללים  כל התקדמויות של העלילה, אלא רק דיונים פילוסופיים על התרבות האמריקאית מול התרבות היפנית. על מנת להפוך את הספר לסדרה עלילתית, נלקחו מספר רעיונות ודמויות, והעלילה הורחבה. סדרת הטלוויזיה לא בדיוק נאמנה למקור הספרותי, היא משתמשת בו כבסיס, מרחיבה אותו היכן שאפשר ומוסיפה עליו נושאים נוספים. אלה הם השינויים העיקריים שנעשו:

• יסתבל החגב: בספר הוא ספר בתוך ספר "יסתבל החגב" המתאר ההיסטוריה-חלופית. בסדרה הוא סרט בתוך סרט – גליל של פילם שמציג קטעי חדשות מההיסטוריה האלטרנטיבית, כמו ועידת יאלטה. בספר החיפוש אחרי מקור הספר הוא עלילה משנית שמטרתה להציג את שטחי ארצות הברית שלא נכבשו עדיין. בסדרה החיפוש אחרי מקור הספר הפך להיות עלילה מרכזית שמשדרגת את הדמויות המשתתפות בה לדמויות המרכזיות.

[בהערת שוליים אוסיף ש"יסתבל החגב" עצמו הוא אחד החסרונות העיקריים של הסדרה לעומת הספר – ההיסטוריה האלטרנטיבית שמציג הספר-בתוך-ספר שונה מספיק מהמציאות, וקל להתייחס אליו כבדיון בתוך בדיון שמקורו בדמיונו הפורה של סופר ספקולטיבי. לעומת זאת השימוש בקטעי חדשות אמִתיים בסדרה גורם להרגשה שקיים איזשהו קשר אמִתי בין העולם שלנו לעולם החלופי, כך שקשה לנו, הצופים, לא לנסות לחפש הסבר למקורו של החגב.]

• מקוריות מול העתק: התמה של מקור מול העתק לא בדיוק זרה לפיליפ ק' דיק, והיא תופסת חלק גדול מאד בספר, כולל כחלק מהאפיון של היפנים אל מול האמריקאים (עד לרמה שבה מורגשת גזענות כלפי היפנים). בסדרה הרכיב הזה הוא מצומצם, מכיוון שקשה מאד להעביר אותו במדיום ויזואלי, וכתוצאה מכך גם מצומצם מאד חלקו של בעל החנות.

• נאצים: לפיליפ ק' דיק היה קשה לכתוב על נאצים, הדמון הגדול, ובספר הם נמצאים ברקע בלבד (פרט לחלקים שבהם מדברים על פוליטיקה). אבל מאז עברה חצי מאה. הנאצים לא הפסיקו להיות דמונים, אבל כבר קיים דיון על כך שהיו גם בני אדם. התוצאה המרכזית היא שבמקום להתמקד בחלק היפני של אמריקה, החלק הנאצי תופס בסדרה את קדמת הבמה, ובמקום להתמקד במקור מול העתק, המיקוד עובר להתמודדות מול הרוע.

בעולם שאותו מציגה הסדרה נאציזם היא האידיאולוגיה השולטת. זה מוביל לכך שישנם חלקים בהם הסדרה הופכת להיות סרט שואה של המאה ה-21 – על ידי הוספת דמותו הסדיסטית של צייד יהודים או הגרסה היפנית לתאי גזים. דוגמה חזקה לכך היא סצנה מינורית בפרק הראשון, בה הגיבור נעצר בכביש על ידי שוטר, וכשמתחיל לרדת עליו שלג השוטר אומר באגביות "היום יום שלישי, שבו שורפים את כל החולים והנכים". המעבר להתמקדות בנאצים הביא גם להכנסת דמות חדשה, שלא הייתה בספרים, של קצין אס-אס אמריקאי למהדרין, אוברגרופנפיהרר ג'ון סמית' שמו. ג'ון סמית' מסמל את ההצלחה הכול-אמריקאית, עם משפחה יפה, בית גדול, עבודה משמעותית – ואכזריות נאצית  אידיאולוגית. הוא נאצי אמריקאי, וזה טבעי עבורו כמו עוגת תפוחים. אה, וגם היטלר הזקן הוא דמות משמעותית (מה שגורם לי לחשוב על מודעת הליהוק "דרוש שחקן לגילומו של היטלר הזקן").

סדרת הטלוויזיה "האיש במצודה הרמה" היא עיבוד מוצלח מאד לספר של פיליפ ק' דיק. אבל היא גם סוטה מאד מהתמה של מקור והעתק, שהיא החביבה על פק"ד, ובמקום זאת מציגה דיון מודרני במשמעות הרוע. לשבחים יש להוסיף את ההצלחה הטכנית לתאר עולם שבו אמריקה של שנות השישים היא מדינה טוטליטרית והאמריקאים, במקום להתחיל את שנות השישים האופטימיות, חיים תחת כיבוש. "האיש במצודה הרמה" היא הגרסה של "מה אם הנאצים היו מנצחים?" שמתאימה לימינו. אולי בעוד חמישים שנה היא תזכה לנתח ההיסטוריוּת שהספר זוכה לו היום.

כל זאת בתנאי שהעונה השנייה, שכבר אין לה חומר מקור להתבסס עליו, תהיה מופתית באותה מידה.

אזהרת ספוילרים!
לסיכום, מספר נקודות מעניינות בעיבוד של הסדרה שהן ספוילרים ולכן מיקמתי אותן בסוף, מתחת לתמונה.

• בספר ישנה סצנה מעניינת בה הפקיד היפני טגומי, שנפשו הפציפיסטית נשברה מהמלחמה האטומית הממשמשת ובאה בין גרמניה ליפן, מביט בפיסת אומנות אמריקאית ועובר לעולם המקביל בה ארצות הברית ניצחה וסן פרנסיסקו של 1962 היא גזענית ומתנשאת כלפי יפנים אפילו יותר מאשר יפנים מתנשאים על אמריקאים בעולם "שלו". הסצנה הזאת מאוד מינורית וקל לפספס אותה. לעומת זאת, בסצנה הסוגרת את העונה הראשונה של הסדרה, בזכות המדיום הוויזואלי, קל מאד לזהות את המעבר, אבל יש משהו נוסף – בזמן פרסום הספר, פק"ד פספס בחודשים מעטים את משבר הטילים בקובה. טגומי של הסדרה עובר לארצות הברית של אמצע משבר הטילים – כלומר מחליף סכנה להשמדת עולם אטומית כחלק ממאבק בין מעצמות, בסכנה אחרת להשמדת עולם אטומית כחלק ממאבק בין מעצמות. העולם עומד בפני סכנה להשמדה המונית, ולא משנה מה האידיאולוגיה המוכנה ללחוץ על ההדק.

• בתחילת הסדרה, ג'ון סמית' הנאצי הכול אמריקאי מדבר עם בנו על כמה בן כתתו, הנפש החופשייה שמחפש הגשמה עצמית, מסוכן לחברה. זאת כמובן אמירה על כך ששנות השישים החופשיות של ארצות הברית שלנו לעולם לא יתרחשו באמריקה הנאצית.

• בספר, "יסתבל החגב" הוא בסך הכול יצירה דמיונית, והאיש במצודה הרמה הוא בסך הכול סופר עם יחסי ציבור טובים. הספר עצמו הוא רב מכר שממש לא נראה מחתרתי. לעומת זאת, סרט הפילם של "יסתבל החגב" בסדרה הוא חומר נפץ אידיאולוגי שהחזקה בו היא סכנת מוות אמִתית. לא ברור מי מייצר את הסרטים, אבל בניגוד לספר – בסדרה יש מצודה רמה, וחי בה איש מאד ספציפי.