אם לסכם את הספר הזה במשפט אחד, זוהי "מלחמת העולם Z" עם רובוטים במקום זומבים.

הנה העלילה בקצרה – יום אחד תבונה מלאכותית בשם "ארכוס" נמלטה מהמעבדה והחלה להדביק את כל הרובוטים בעולם בשנאת האדם שלה. בעולם שבו רובוטים הולכים וממלאים עוד ועוד תפקידים, זו בעיה. רובוטים תעשייתיים, רובוטי שירות ביתיים, מכוניות רובוטיות, רובוטים צבאיים ואחרים, כולם פונים נגד בני האדם. ועכשיו על בני האדם לשרוד בעולם עוין מאוד.

כמו "מלחמת העולם Z" גם ספרו של וילסון מתחיל מהסוף (לאחר ניצחון האדם) ומסופר בפרקים קצרים, אנקדוטות מפי דמויות שונות אודות המלחמה הגדולה של בני האדם ברובוטים. אלה לוקטו ונערכו על ידי קורמאק וולאס, המספר, מתוך ארכיונים וצורפו לסיפורו האישי. אם אהבתם את "מלחמת העולם Z", כנראה שתאהבו גם את הספר הזה. אם, כמוני, לא אהבתם את ספרו של ברוקס סביר להניח שלא תתלהבו מהספר. הוא קריא, אבל סובל מכמה פגמים רציניים שרובם נובעים מהמבנה הזה של הספר.

בתור התחלה משמעות הטכניקה הזו היא שהסוף ידוע מראש. כתיבה כזו מחסלת את אלמנט המתח בסיפור, ובכך גורעת מההנאה ממנו. בניגוד ל"מלחמת העולם Z", כאן לפחות האויב מעניין יותר ומגוון יותר ולכן גם דרכי הלחימה בו מעניינות יותר. בניגוד לזומבים, הרובוטים בהנהגת ארכוס ("רובּ הגדול" בפי בני האדם) משתנים ומסתגלים ככל שהם לומדים להכיר את בני האדם, ומאלצים את בני האדם לעשות כמוהם.

בעיה נוספת של טכניקת כתיבה זו היא שקשה לגבש בה דמויות טובות ומעניינות. בחוכמה, וילסון מגביל את עצמו למספר מצומצם של נקודות מבט (כחמש או שש), אבל בכל זאת נכשל בבנייתן. אף אחת מהדמויות לא באמת מעניינת, אפילו לא דמות המספר שלכאורה היא העשירה ביותר. הדמויות לא באמת מפותחות ולכן לא באמת שונות זו מזו. נערה אמריקאית צעירה ממוצא היספני, מהנדס יפני זקן או שוטר אינדיאני, כולם נראים כאילו נכתבו מתוך רשימת תיוג כלשהי שכותרתה "דמויות מגוונות", ולא מתוך הבנה אמתית של הסופר אותן. ככאלה, קשה להזדהות אתן.

המבנה הזה מקשה גם על נקודה אחרת שבה הספר יכול היה להיות מעניין – תיאור השרידה של בני האדם בעולם שנכבש על ידי הרובוטים. לכאורה לווילסון יש שפע של חברות מגוונות לשחק אתן – אחרוני התושבים בניו יורק הנאחזים בעיר בעקשנות, בני שבטים ילידים אמריקאים שחוזרים למורשת האבות שלהם, מהנדס רובוטיקה יפני בטוקיו, לוחמים אפגנים שבמקום ללחום באמריקאים נאלצים ללחום ברובוטים – אבל אף אחת מהן אינה מתוארת דיה. כולן מתוארות רק לרגע, בהקשר הצר שמעניין את וילסון בנקודה האחת בעלילה שבה הוא צריך להעביר את המידע המסוים הזה, וזהו. אין תיאור אמתי של בני אדם שונים המגיבים למצוקה ולקושי בדרכים שונות. אין ניסיון להבין איך השוני באופי, ברקע ובניסיון של אנשים יביאו אותם להגיב בצורה שונה כאשר עולמם חרב עליהם. אבל אם אין מלכתחילה שונות אמתית והבנה אמתית של הדמויות והשוני ביניהן, קשה כנראה לצפות לכך.

הבעיה האחרת של הספר היא שלעתים נראה כאילו הוא בעיקר רעיון מגניב, שלא פותח בצורה טובה. הרעיון המגניב הוא אפוקליפסת הרובוטים, חוסר הפיתוח בולט בכך שלא לגמרי ברור למה היא מתרחשת. לא לגמרי ברור לי מה היה המניע של ארכוס לפתוח במלחמה נגד בני האדם, ואני לא משוכנע שלו עצמו (או לווילסון) זה ברור. ניתנות שתיים או שלוש סיבות במהלך הספר, ואף אחת מהן לא ממש משכנעת. אילון מאסק, האיש מאחורי פייפאל, Space X, מכוניות טסלה ועוד, הכריז לאחרונה שהתקוממות הרובוטים הרצחניים קרובה. נדמה שווילסון מסכים אתו, אם כי לא ברור בדיוק מדוע.

זה ניכר גם בהתנהגותם של הרובוטים במהלך הספר, שהיא לעתים תמוהה. ההמצאות שלהם, ההסתגלות לעולם החדש, נראות לעתים מוגבלות, חסרות גמישות ודמיון. יתר על כן, חלק מהמעשים של הרובוטים פשוט לא הגיוניים, ונראים כמוכתבים על ידי עלילה שתוכננה מראש. כאילו וילסון החליט מראש על מהלך העלילה ונקודות המפתח בה, ואז אילץ את הרובוטים שלו לפעול כך שהם יקדמו את העלילה בכיוון הרצוי לו. ואחדים מהמעשים של הרובוטים, למשל בכל מה שקשור ללורה פרז (ולא אומר יותר מחשש ספוילרים) נראים פשוט מטופשים.

זה מוזר, בהתחשב בכך שווילסון הוא רובוטיקאי בהשכלתו ובמקצועו. יכול להיות שדווקא עובדה זו גרמה לו להיצמד יתר על המידה לאפשרי, לסביר, והגבילה את יכולתו לדמיין רובוטים סתגלנים וחכמים באמת. אבל אם הוא כלל בספרו תבונה מלאכותית ברמה אנושית (אם לא גבוהה ממנה), למה היא מוגבלת דווקא בתחום הדמיון?

"מלחמת הרובוטים" הוא ספר מאכזב. מחד הוא לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו להיות ספר אקשן כיפי ומותח, מאידך הוא לא מצליח להביא בחינה אמתית של בני אדם במצוקה. לא מפתיע שהזכויות להפיכתו לסרט נקנו עוד לפני שהוא יצא לאור, יש לו פוטנציאל להפוך בדיוק למה שהוליווד אוהבת – סרט אקשן מרהיב למראה וריק מתוכן או מחשבה.

~~~~~

מלחמת הרובוטים
Robopocalypse
דניאל ה' וילסון
מאנגלית: אורי שגיא
הוצאת כנרת, 2014
380 עמ'