על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2  
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3  
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1  
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4  
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0  
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13  
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5  
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2  
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות

סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4  
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5  
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8  
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1  
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2  
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22  
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15  

אדום עולה
סרטים / איתי שלמקוביץ
יום שישי, 02/07/2004, שעה 10:00

הוא גדול, הוא אדום, הוא אוכל שלושה מגשי פנקייקים לארוחת בוקר, הוא מעשן סיגר, יש לו בעיות משמעת, הוא חצוף, הוא בלתי הריג, הוא הלבוי


הוא גם, במקרה, משעשע מאד.

סיפורנו מתחיל במלחמת העולם השניה. היטלר, כך מסתבר לנו, עסק בתורת הנסתר עד יום מותו (ב-‏1958), ואסף סביבו חבורת אנשים בלתי-פגיעים, ביניהם קרונאן, המדען המסתובב עם מסכה וסט סכיני גינזו, רספוטין המכשף הרוסי ואילזה הנאצית החטובה ודלת הטקסטים. מעט לפני תום המלחמה, שלח היטלר ביאושו את שלושת האנשים הללו ועוד הרבה נאצים חסרי פנים (באמת - יש להם מסיכות גז) לפתוח את שערי הגיהנום ולקרוא לאלי הכאוס שיביאו את האפוקליפסה. וזאת יש לדעת - עולמו של הסרט הוא לאבקראפטי למדי, וככל שיש לך יותר מחושים אתה יותר חשוב. לאלי הכאוס, למשל, יש מחושים מכאן ועד לסרט ההמשך.
על כל פנים, בעלות הברית לא עמדו בחיבוק ידיים, ופלוגת חיילים תחת פיקודו של סמל סקפטי אך אמיץ מלווה את דוקטור ברום, מומחה אמריקאי לפאראנורמליה, על מנת שיעצור את הנאצים. אלה האחרונים מספיקים לפתוח מערבולת דמוית סטארגייט לפני שברום מציל את היום. הנאצים מובסים, אבל משהו עבר דרך המערבולת - ילד קטן, אדום ומקורנן, חובב שוקולד. פלוגת החיילים נותנת לילד את השם הלבוי, וברום מאמץ אותו.


מעבד חד לזמננו. הלבוי (''רד'' בפי חבריו) גדל להיות בחור שרירי, גדול ועצבני, כמעט בלתי פגיע, עם תיאבון גדול, חיבה לחתולים וחוש הומור מושחז. בקיצור - מפלצת חביבה מהסוג המופיע בחוברות קומיקס. הממשלה בונה סביבו סוכנות מיוחדת, הסוכנות למחקר פאראנורמלי והגנה. בין חבריה: פרופסור ברום, שהזדקן בינתיים, אברהם ספייאנס, חצי אדם, חצי דג וגאון וחצי (''בלו'' בפי חבריו), ליז שרמן, שמבעירה שריפות בידיה החשופות כשמעצבנים אותה (את הכינוי אפשר להשלים לבד, בהתחשב בכך שהצוות הזה מגן על אמריקה והעולם החופשי. אבל כמובן, הוא לא יהיה נכון), וג'ון מאיירס - חניך בולשת חדש שנבחר לשמש כאיש הקשר של הבולשת אל הלבוי (או, בעברית, מלצר). משימתם: להגן על תושבי אמריקה מהמפלצות העל-טבעיות שמופיעות בלילה, מפני יצורים חזקים ובעלי מחושים רבים (למשל סמאל, שהוא יצור מפחיד ומעצבן שפשוט לא יודע מתי למות), מפני יצורים שלא יהססו להרוג את כל מי שמסביבם. זה כולל, כמובן, נאצים לשעבר שהם עדיין מפלצות בהווה.

אם הלבוי נשמע עד עכשיו כמו סרט גיבורי על רגיל, הרי זה כיוון שהעלילה שלו לא מקורית במיוחד. אמנם העולם פאראנורמלי והגיבור הראשי הוא אדם מהגיהנום ולא מוזח או חייזר, אבל יש טובים, יש רעים ויש אנשים שכל מטרתם היא למות על מנת להראות שהמצב חמור. האפקטים יעילים (במיוחד המחושים), פס הקול מנצל את יתרונות הסראונד כמו שצריך, והאקשן עשוי היטב, אבל אין כאן משהו שלא ראינו קודם. יש אפילו, מדי פעם, דיונים פסאודו-פילוסופיים על מותר המפלצת מהאדם. אבל אל תתנו לחוסר החדשניות שלו להפריע. הלבוי הוא סרט טוב, או לכל הפחות מהנה ביותר.

כסרט גיבורי על, יש להלבוי בעיה קלאסית: הגיבור ואויביו כמעט בלתי פגיעים. מתח מסוג ''איך בדיוק ינצל הגיבור מהמלכודת שטמן לו הנבל'' לא יכול להתקיים כשהגיבור יכול ליפול מבניין גבוה ולקום מיד לאחר מכן. אבל הבמאי, גיירמו דל טורו, הפך זאת ליתרון: הלבוי, שמודע לכך שגם במקרים החמורים ביותר הוא לא נמצא בסכנה ממשית, הופך, כפי שהגדירו אותו היטב כמה מיושבי אולם הקולנוע, לערס. הוא מתברך בחוש הומור ציני, חוסר אכפתיות כמעט מוחלט לכל מה שאינו הצלת העולם או אביו, ויכולת-על להוציא את הבדיחה מהסיטואציה הקלישאית ביותר ולהמנע מכך כשהמצב באמת רציני. גם רוב האנשים סביבו, בין אם הם בני אלמוות, חיים או מתים, מצליחים למצוא את ההומור בכל דבר. כך הלבוי הוא, למעשה, גם אם לא בכוונה, קומדיית גיבורי-על ומהטובות שבהן.


שני גורמים הופכים את הלבוי לקומדיה טובה: הראשון הוא רון פרלמן, שמגלם את הלבוי ומחזיק את הסרט על כתפיו הרחבות והמחוזקות. פרלמן, למי שלא מכיר, הוא השחקן המכוער ביותר (''בעל מראה מעניין'', אם לנקוט תקינות פוליטית) המופיע על המסך באופן קבוע, והאיפור היחיד שהיה נחוץ על מנת להפוך אותו לשד אמיתי הוא הדבקת קרניים וצביעת פניו באדום. אך גם מעבר לכך, רון פרלמן הוא הלבוי ולהיפך, והוא זה שהופך את הלבוי לערס החביב שהוא, ליצור שיכול להתבדח אחרי שחטף מכות שהיו הופכות את הענק הירוק לדייסה. ההתנהגות של הלבוי משקפת בטבעיות את הדרך בה מתנהג מישהו שמודע לכיעורו וכבר למד להתעלם ממנו, ולכן הוא המפלצת האנושית ביותר שהגיעה אי פעם למסך הגדול.
הגורם השני הוא גיירמו דל טורו, שכתב את התסריט וביים את הסרט בצורה שוברת קלישאות, בדומה לקומיקס המקורי. כך, ברוב המקרים בהם מופיעה קלישאת גיבור-על היא מיד מלווה בבדיחה או בתגובה בלתי צפויה אחרת. כמעט כל הדמויות בסרט יודעות מתי להיות רציניות ומתי להתייחס בהומור לעולם המוזר שסביבן, ואפילו הסרט עצמו מתכתב עם העובדה שהוא נכתב על בסיס קומיקס, החל מכותרות הפתיחה שלו והלאה. אמנם יש בסרט מספר קטעים מתים, בהם הוא נטול אקשן והומור ואפילו משעמם במקצת, אבל הם נדירים יחסית ורובם עוברים מהר.

הנדבך האחרון בגימור המגניב של הלבוי הוא המחוות הספרותיות והקולנועיות הפזורות לאורכו. במתכוון או שלא במתכוון, הסרט מכיל כמות נכבדה ביותר של דימויים שנראו כבר בסרטי ובסדרות ז'אנר אחרות. חובבי ''באפי'' יזהו סצנות שלמות, וכך גם מעריצי ''מלחמת הכוכבים'', כוהני ''להרוג את ביל'', גמדאי ''שר הטבעות'' ועוד. חלק מהסצנות הללו אקראיות, והשאר הפכו כבר לקלאסיקות ויזואליות, אבל אפילו ככאלה הן מספקות משחק ''זהה את המחווה'' מעניין לאורך כל הסרט.

הלבוי הוא לא הסרט החדשני ביותר על המסכים, או אפילו בז'אנר גיבורי העל. אבל הוא מגניב למראה, משעשע, והוא נשען על גופו השרירי וקרניו המשוייפות של גיבורו, הגיבור הבלתי אמריקאי ביותר שיוצא להגן על אמריקה.


הלבוי (Hellboy)
תסריט ובימוי: גיירמו דל טורו
מבוסס על הקומיקס של: מייק מינולה
שחקנים: רון פרלמן, ג'ון הארט, סלמה בלייר, רופרט אוונס, ג'פרי טמבור



הלבוי - האתר הרשמי
הלבוי - הקומיקס
הלבוי - הביקורת

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
זה רק אני או ש...
עודד יום רביעי, 07/07/2004, שעה 10:40
(8 תגובות בפתיל)
דלוח מינוס.
ליימך יום חמישי, 08/07/2004, שעה 16:06
אחלה ביקורת
del.com שבת, 21/08/2004, שעה 15:14

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.