על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

אגדות היהודים
ספרים / אהוד מימון
יום שלישי, 31/10/2006, שעה 0:02

'הלווייתן מבבל' מאת הגר ינאי ו'הלב הקבור' מאת שמעון אדף – עולמות מופלאים המתחילים ממש כאן


בחודשים האחרונים יצאו לאור שני ספרי פנטסיה ישראלים חדשים. שניהם נכתבו על ידי סופרים מוכרים, יחסית, והעולמות הפנטסטיים שבשניהם מבוססים במידה זו אחרת על מקורות יהודיים. העולמות הפנטסטיים האלה, ולא העלילה או הדמויות, הם הגורם העיקרי המייחד את 'הלב הקבור' של שמעון אדף ואת 'הלווייתן מבבל' של הגר ינאי מרוב ספרות הפנטסיה המוכרת.

'הלווייתן מבבל' הוא ספר ראשון מתוך טרילוגיה מתוכננת, ובו מתוארות הרפתקאותיהם של האחים אלה ויונתן, בני חמש עשרה ושלוש עשרה בראשית העלילה, העוברים מעולם היום-יום אל ממלכת בבל הפנטסטית. יש חוסר הגינות מסוים בניסיון לשפוט את הספר בפני עצמו, ללא השלמת העלילה המובטחת בשני המשכיו, אבל עד שיצאו החלקים הבאים אין ברירה אחרת. הספר נפתח בכך שאביהם של השניים, מדען מבריק המנסה ליצור תרופה חדשה, מותקף ודוגמת התרופה נגנבת. בניסיון להשיב את התרופה אלה ויונתן מגיעים לעולם מקביל שבו האימפריה הבבלית לא חרבה, וממלכת בבל המצויה בו היא תערובת של כישוף וטכנולוגיה. במהלך השנתיים הבאות עוברות עליהם הרפתקאות שונות בממלכה זו, ובכך כרוכות תגליות רבות על הקשר שבין שני העולמות. העלילה, יותר מזו של 'הלב הקבור', עושה שימוש בנוסחאות מוכרות. כך נמצא בעולם אחד אימפריה מדכאת שבה שולטים פקידים תאבי כוח, קבוצת מורדים קטנה ונועזת, אח ואחות שדרכיהם נפרדו ואפילו מבריח אופורטוניסט המוצא ניצוץ אידאולוגי בלבו, ובעולם האחר, זה ''שלנו'', תאגיד דורסני שבראשו אנשים תאבי בצע ומדען בודד המורד במוסכמות. אף אחת מהדמויות בספר אינה משאירה חותם בל ימחה על הקורא, והנוכחות המרתקת ביותר היא דווקא זו של הלווייתן האגדי, שרק מוזכר ברקע וטיבו ואפילו עצם קיומו הם נושאים להשערות. עדיין, אלה ויונתן הם דמויות מלאות ומעניינות יותר מגיבורי ספרו של אדף, והן מעניקות פחות תחושה שהן קיימות רק כדי לשרת את העלילה.

'הלב הקבור' הוא סיפורו של אֶמיר מור-טל, ילד ממוצע (למעשה התגלמות הילד הממוצע) שגר בעיירה קטנה בדרום הארץ. ביום הולדתו האחד עשר מתחיל להסתבר שהדברים אינם כפי שהם נראים, ובשבועות שיבואו הוא מוצא את עצמו, כשלצדו חברתו לכיתה טליה פינטו, במרכזו של מאבק על גורלה של הבריאה כולה.


אם לחזור מעלילות הספרים למה שמייחד אותם, הרי שמאז טולקין (לפחות) הורגלנו בעולמות פנטסטיים הנשענים במדה זו או אחרת על המיתולוגיות האירופאיות, וזה המצב גם בספריהם של כותבים בני ימינו. גם ספרי הפנטסיה הנוסחתית הישראלים נראים כמו גרסאות נוספות של אותם עולמות מוכרים, אשר בחלק מהם היצורים הפנטסטיים הוותיקים פשוט זוכים לשמות אחרים. אך הגר ינאי ושמעון אדף ביססו שניהם את עולמותיהם הפנטסטיים על מסורות שונות מאלה. שני הספרים שואבים את חומר הגלם שלהם ממיתוסים שמצאו את דרכם למקורות יהודיים. העולם של ינאי נשען ברובו על מיתוסים מסופוטמיים קדם-מקראיים, שאת השרידים של חלקם אנו יכולים לראות גם במקרא, ויש בו רמזים למיתוסים יווניים מוכרים. אדף לעומתה בחר את המקרא כנקודת המוצא שלו, ובנה עולם פנטסיה שנשען עליו ועל המיתוסים שהתפתחו ביהדות מאוחר יותר.
אדף הצליח, בצורה נהדרת, להתרחק מדפוס הפנטסיה הרגיל וליצור עולם פנטסטי שהוא יהודי במובהק, אולי אף ישראלי. העלילה כולה מתבססת על סיפור מלחמת ארבעת המלכים וחמשת המלכים המופיע בבראשית פרק י''ד – מומלץ בכל לב לקרוא אותו לפני קריאת הספר, אם כי הדבר אינו הכרחי – מה שמעגן את הספר מראשיתו בעולם המקראי. אבל אדף לא עוצר שם, שכן העולם הפנטסטי שלו מבוסס כולו על מונחים ומושגים מעולם האגדה והקבלה, עם נגיעות אריסטוטליות. אפילו במקומות שבהם הוא מפליג מעבר למחוזות אלה הוא מעניק לעולם שלו זהות שאין לטעות בה. למשל, כאשר אחת מהדמויות בספר יוצאת לקרב היא לא עושה זאת רכובה על גבה של מנטיקורה ואפילו לא על גבו של דרקון, אלא על גבה של בהמת רכיבה הנקראת ''כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה'' (ראו אויב פרק ל''ט). ולא רק השם אלא גם התיאור של אותה בהמת רכיבה נשמע כאילו הוא לקוח מ'אגדות היהודים' של גינצבורג או מ'ספר האגדה' של ביאליק ורבניצקי.
שפתו של אדף גם היא תורמת לתחושה זו. זהו ספר עברי במלוא מובן המילה והוא אינו בוש בכך. לשונו נעה משפה כמו מקראית דרך משפטים שנראים כאילו נלקחו מעגנון וכלה בשפת יום-יום שבה מתוארים חיי בית הספר של אמיר וטליה. השימוש הזה בשפה מעניק לספר תחושה שהוא לא יכול היה להיכתב בשום שפה אחרת, שהוא נעוץ עמוק במסורת השפה העברית, וטוב שכך, שכן לשפה תפקיד חשוב באותו עולם פנטסטי, כפי שיש לה תפקיד חשוב במסורת היהודית בכלל. לא מדובר רק במה שנוגע לאביו של אמיר, שהוא חובב לשון ושעשועי לשון, כיוון שאדף משחק בצורה מרתקת עם רעיון הבריאה במאמר ועם האפשרויות הגלומות בו. דבר זה, כמובן, מתקשר ישירות לפרק א' בספר בראשית, וכך מחזק שוב את הקשר בין העולם הפנטסטי של 'הלב הקבור' לבין העולם המיתי של היהדות. הרושם בקריאה ראשונה הוא לא רק שאי אפשר לטעות ולחשוב שהספר תורגם משפה זרה, אלא שגם אי אפשר יהיה לתרגם אותו לשפה שאינה עברית.
אדף אף משכיל לעשות דבר נוסף שמייחד את הספר שלו מלא מעט ספרי פנטסיה: הוא מגלה טפח תוך הקניית התחושה שהוא מכסה טפחיים. העולם הפנטסטי שלו עשיר ומלא, אך הוא מותיר בקורא תחושה שיש בו עומק ועושר עצומים שאינם גלויים. בניגוד לספרים שבהם נדמה שמה שהוצג בספר הוא העולם כולו והכל פרוש בפני הקורא, נראה שאדף מתאר רק את אותם חלקים בעולם שהם רלוונטיים לסיפור שלו, ושהוא עצמו מכיר את העולם כולו. זה מניח לקורא מקום לתת חירות לדמיונו ולמלא את העולם הזה על פי הרמזים השתולים בטקסט. וכך הופך העולם הפנטסטי עשיר ומלא הרבה יותר מאשר אילו אדף היה נכנע לפיתוי לתאר כל תג ופרט ולמלא כרכים עבים במיתולוגיה הענפה המקיפה את הסיפור שהוא מספר. במקום זאת הוא פשוט מספר את הסיפור שלו תוך שהוא מבהיר שאותם סיפורים אחרים קיימים.
החלק המאכזב בספר הוא תיאור חיי היום-יום. הם נראים מעט חיוורים וריקים, ולמרבה הצער תיאורים אלה ממלאים את החלק הראשון של הספר. מול התיאורים רבי המבע והמעוף של העולם הפנטסטי, הם נראים מאכזבים במיוחד. וכאשר תיאורים של שמץ מהעולם הפנטסטי משולבים בתוך רצף העלילה של ההתרחשויות היום-יומיות (כמו, למשל, בפרק השני בספר), תחושת ההחמצה צורמת מתמיד. גם הדמויות, כאמור, אינן זכירות במיוחד, ובסופו של דבר, הדמות המושכת והמעניינת ביותר בספר היא זו של אמרפל, הנבל.


העולם הפנטסטי הוא החלק המעניין ביותר גם בספרה של הגר ינאי, 'הלווייתן מבבל', וגם כאן הוא שונה מהעולמות הפנטסטיים המקובלים. זהו עולם רחב ועשיר, ובנוסף למיתוסים המסופוטמיים יש בו נגיעות של המיתולוגיה היוונית ומוטיבים מעניינים של מעין סטימפאנק. היצורים והאנשים המופיעים בו קרויים בשמות ממוצא בבלי, פרסי, ערבי ויווני, ונראה כי הספר יכול היה להכתב בכל מקום ובכל שפה, דבר שהנו, ככל הנראה, מכוון. בתשובה לשאלה שנשאלה כאשר התארחה בפורום המדע הבדיוני והפנטסיה של Ynet (בתאריך 16/10/2006) כתבה ינאי ''האמת שאני מאד מושפעת מספרות מתורגמת. ויש לי תחושה (וגם, למה לשקר, מעין תקווה) שהספר שלי לא נקרא כמו ספרות ישראלית''. ואכן, הוא אינו כזה.
אחת הבעיות המרכזיות של העולם הזה הוא הסברת-יתר. כל התפתחות ומאפיין שלו מוסברים ולא נותר כמעט לדמיונו של הקורא. תיאורים אלה כתובים היטב בדרך כלל, אך מפעם לפעם מופיעות ''מסלקות מידע'', גושים גדולים של טקסט שמיועדים להעביר מידע על העולם, ואשר אינם מתיישבים היטב עם העלילה. אך גם ללא המסלקות, ריבוי הפרטים אמנם מעשיר במשהו את העולם הפנטסטי הזה, אך הוא בעיקר מעיק עליו והופך אותו למחניק משהו. יתכן ששיפוט זה אינו הוגן כרגע ושבמסגרת היצירה הגמורה הדבר יפריע פחות, אך כפי שהספר עומד לפנינו, לא היה מזיק להפחית בפרטים למען העלילה.
בעיה נוספת המאיימת להעיב על העולם הפנטסטי הייחודי של ינאי היא מספר צירופי המקרים, ההצלות ברגע האחרון והניסים המתרחשים בו. הדבר קורה שוב ושוב, בתדירות הפוגעת בעלילת הספר ובאמינות העולם שינאי מנסה ליצור. במקום מסוים נדמה שינאי מבחינה בכך, ואולי מנסה לרמוז שיש בכך אירוניה כלשהי – באחת הפעמים בהן יונתן נמלט ממקום כלשהו הוא פוגש באנשים המסייעים לו, ואז מופיע המשפט הבא: ''במנוסתם מנקרוספטוס התמזל מזלם והם פגשו אנשים שאמנותם המשוכללת ביותר היתה – כמה מועיל במצבם – פשוט להתאייד'' (ע' 143). ועדיין, אם באופן מודע ואם לאו, הדבר קורה פעמים רבות מדי.
העולם של ינאי יוצא דופן בקרב עולמות הפנטסיה המקובלים לא רק בשמו אלא גם בטיבו, ויש בכך קסם רב, אבל אולי אין זה מקרה שהאלמנטים המעניינים ביותר בו – הלווייתן, התהום ותפקידה – הם אלה שנאמר עליהם רק מעט שבמעט. הפירוט הרב שבספר הופך אותו מתאים יותר לבני נוער, אבל הוא פוגם בעולם שאחרת יכול היה להיות מרתק באמת ובתמים.

שני העולמות הפנטסטיים – ממלכת בבל של ינאי וגלגלי הבריאה של אדף – שונים מאלה שהורגלנו לראות. ספרה של ינאי פחות תובעני ויותר מסביר פנים, והוא טוב כספר כניסה לז'אנר או לקריאה קלילה יותר. הספר והעולם הפנטסטי של אדף ממוקדים יותר, אך גם דורשים יותר מהקורא, והרמזים לרוחב היריעה המסתתר שם מזמינים את הקורא להשלים את החסר בעצמו, ובכך הופכים את העולם למעניין יותר.



הלווייתן מבבל
מאת הגר ינאי
הוצאת כתר, 2006
317 עמודים

הלב הקבור
מאת שמעון אדף
הוצאת אחוזת בית, 2006
273 עמודים



הלווייתן מבבל - פרק לדוגמה
הלב הקבור - פרק לדוגמה
בראשית, פרק י''ד
הלווייתן מבבל - אתר הספר

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
אני באמצע ''הלב הקבור''
אמבר יום שלישי, 31/10/2006, שעה 10:28
(3 תגובות בפתיל)
ציטוט מהביקורת שלך
צופה מן הצד יום שלישי, 07/11/2006, שעה 14:24
(8 תגובות בפתיל)
אני בדיוק סיימתי את הלב הקבור
יעל יום חמישי, 09/11/2006, שעה 12:02
(4 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.