על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

אבן דוממת בזרם
ספרים / אהוד מימון
יום רביעי, 22/03/2006, שעה 15:17

האידאל המשפחתי האמריקאי בספר הנעורים של היינליין 'האבן המתגלגלת'


רוברט היינליין ידוע, בין השאר, בכך שספריו מכילים בדרך כלל אמירות מעניינות בנושאים כבדי משקל, או לפחות מציגים מצבים המעוררים דיונים בנושאים כאלה. הדבר ברור מאד בספריו ה''כבדים'' (עריצה היא הלבנה, גר בארץ נוכריה, לוחמי החלל), אבל גם ''ספרי הנעורים'' שלו לא חפים מתכונה זו. 'מנהרה בשחקים' עוסק בחברה ובממשל, 'אל המאה העשרים ואחת' עוסק ביעוד וביחסים בין חברים בחברה, 'צוערי החלל' נוגע בתחושת החובה אזרחית.
הספר 'האבן המתגלגלת' (The Rolling Stones) הנו לכאורה נטול אמירות שכאלה. למרות דיון מפורש (וחסר מסקנה) אחד בנושאי גזרה קדומה ובחירה חופשית, הספר נקרא כסיפור מסע חביב ולא מחייב המציג בפני הקורא את מערכת השמש ואת האנשים השונים המאכלסים אותה. אבל בקריאה שונה אפשר לראות בו הצגה של עולם אוטופיסטי כמעט, המייצג נאמנה את התקופה שבה נכתב. המרכיבים הללו, ולא הכתיבה עצמה (שהיא, כהרגלו של היינליין, שוטפת, מהנה וסוחפת), הם אלה הראויים לדיון.

הספר יצא לאור בשנת 1952 והוא נראה כמייצג את האידאל האמריקני של המשפחה בשנות החמישים של המאה העשרים. חמש-עשרה השנים שלאחר מלחמת העולם השניה היו שנות פריחה בארצות הברית – לכלכלה הגדולה בעולם לא היו מתחרים, המכונית הצמיחה גלגלים למשפחות שלמות, ולא היית צריך משכורת של סגן נשיא זוטר כדי לעבור לגור בפרברים. ''החלום האמריקאי'' – האדם בעל התושיה שבונה את עצמו מאפס ומגיע לאותו בית מוקף גדר לבנה – לבלב באותן שנים. משפחת סטון, גיבורת הספר, נראית כמין גרסה עתידנית של אותה משפחה ''כל-אמריקנית''.
התמונה המשפחתית המתוארת בפתיחת הספר היא אידילית כמעט. הסבתא, זקנה אך מלאת חיים וחריפה, מעניקה לבני המשפחה מנסיונה הרב – היא השתתפה בייסוד מדינת לונה החופשית, פילסה את דרכה אל לב מקצוע ההנדסה הגברי ופרשה מעיסוקה בו רק מכיוון שהשוביניזם הטבוע בחברה עמד לה למכשול. עדיף לא להקלע אל בין הכוונות שלה. האב הוא מדינאי בדימוס (וגם לו יש רקע בהנדסה, כראוי) המהרהר בכתיבת יצירת מופת על החברה שבה צמח, אך מסתפק בינתיים ביצירת סדרת הרפתקאות מצליחה ומפרנס את בני ביתו כלאחר יד. שני התאומים המבריקים, בעלי החוש הטבעי המפותח להנדסה, המציאו עוד כשהיו בחיתולים המצאות שעליהן מבוגרים ובקיאים מהם לא חלמו עדיין. כמובן מאליו, הם גם מחרחרי הצרות של המשפחה – ג'ינגי'ם פעלתנים המוכנים לבחוש בכל קדרה שנקרית בדרכם. הבן הקטן הוא העתיד הלא ידוע – גאון (כמובן) עם רמזים לפוטנציאל של טלפתיה. הנשים ממלאות את התפקידים המסורתיים: האם, רופאה, היא התגלמות האשה המטפלת, ומסירותה למקצועה המוכחת במהלך המסע מבהירה שרגש אמהי מועצם זה חל על כל בני האדם. על הבת הקורא יודע כה מעט עד כי כמעט אפשר לומר שתפקידה הוא להיות יפה ולשתוק.
משפחה אידאלית זו מתכנסת בחללית, הגרסה העתידית של המכונית (תוך לעג לאותה מכונית שהחללית מחליפה), ויוצאת לדרכה אל עבר הרפתקאות לא נודעו. אתוס ה-American Know How, הקשור קשר אמיץ ביכולת מכאנית, מוצא את ביטויו כאשר בני המשפחה לוקחים על עצמם כמובן מאליו את תפקיד שיפוץ החללית, תוך הפגנת הבוז וחוסר האמון הראויים לנציגי החברות הגדולות – במקרה זה נציגי החברה המתקינה את מחשב הניווט. כאותם חלוצים של המערב הם מעמיסים את עגלתם הרתומה לכמה אלפי כוחות-סוס בכל הנחוץ ומשאירים מאחוריהם את העולם המיושב למען הסְפָר, שתמיד קסם לאמריקנים. פרטי ההרפתקאות שלהם במרחבי מערכת השמש אינם חשובים בהקשר זה. ברור כי הם עומדים לבדם מול היקום, גם כאשר הם קונים להם ידידים, ושהלכידות וההיכרות המעמיקה בין בני המשפחה יעמדו להם בכל התלאות.

אותה שמרנות חברתית, אם לקרוא לה כך, מעניינת במיוחד כאשר בוחנים את הספר על רקע זמנו ביקום של היינליין, בהיסטוריה של העתיד שהיינליין מתאר. על ציר זמן זה הספר ממוקם בין 'עריצה היא הלבנה' לבין 'מספר החיה' ו'החתול העובר דרך קירות' הבאים אחריו בביוגרפיה של הייזל סטון. ספרים אלה כולם מתארים מבנה חברתי שונה מאד מזה המתואר ב'האבן המתגלגלת'. למרות שמנואל, גיבור 'עריצה היא הלבנה', הוא איש משפחה מסור כמו בני סטון (הוא אפילו מאמץ את הייזל כילדה), הרי שמשפחתו אינה דומה למשפחת סטון כלל. הוא חבר בנישואי ''טור'' מרובי בעלים ונשים, והנישואים המונוגמיים המתוארים ב'אבן' הם נדירים בעולמו. 'מספר החיה' מתרחש בעולמו התזזיתי של לזארוס לונג, ורק הגנטיקאים שולטים ברזי ההולדה של בניה המרובים של משפחתו, שקשרי הדם ביניהם ענפים וסבוכים. שני עולמות אלה מובְנים הרבה פחות מזה של משפחת סטון. הם כאוטיים כמעט, וחשופים להשפעות לא צפויות מבחוץ, אשר כמעט לא ניכרות בחלליתם של בני משפחת סטון. למרות שנאמנות החברים במשפחה זהה בכל המקרים, הרי שמספר הקשרים ומורכבותם בספרים האחרים עולים כמה מונים על אלה שב'אבן'.

המפתח לפענוח זרות זו הוא, אולי, הכרונולוגיה של כתיבת הספרים. 'האבן המתגלגלת' הוא המוקדם שבהם (1952). 'עריצה היא לבנה' הוא תוצר של שנות השישים, והוא הקדים את 'קיץ האהבה' של 1967 בשנה בלבד. 'מספר החיה' ו'החתול העובר דרך קירות' נכתבו בשנות השמונים (1980 ו-‏1986 בהתאמה). וכך אולי אפשר לראות בספר ביטוי של אמריקה המאושרת, הבטוחה בעצמה של שנות החמישים, לפני שהעננים שעלו מרימוני הגז המדמיע של שנות השישים, מהמכוניות היפניות הזולות של שנות השבעים ומהאבק שהעלו מאחוריהם הברוקרים תאבי הבצע והמתודלקים בקוקאין של שנות השמונים הסתירו חזון שלו זה וערפלו אותו.

היינליין הואשם, על סמך הרעיונות המובעים בספריו, במגוון חטאים פוליטיים, מפאשיזם ומלוכנות ועד אנרכיזם ואוטופיסטיות. לא מעט מספרים אלה, גם אלה הכתובים לבני נוער, לכאורה, מתארים מערכות חברתיות ופוליטיות שהצליחו להרגיז הרבה אנשים. ביניהם נראים לפעמים הספר 'האבן המתגלגלת' ומשפחת סטון המתוארת בו כאי של שלווה, כחלוק אבן יציב שהמים הגועשים של סערות חברתיות חולפים מעליו בלי לעקור אותו ממקומו.



האבן המתגלגלת (The Rolling Stones)
מאת רוברט א. היינליין (Robert A. Heinlein)
תרגום: אסף גרודזינסקי
הוצאת מסדה, 1985



רוברט היינליין - רשימת קריאה וצפיה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
גברים בחלל  (חדש)
צחי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 15:48
תראה, הספר הזה (שיצא, אגב, גם תחת השם Space Family Stone) שייך לתקופה המוקדמת של היינליין (כפי שהגדיר אותן קלוט באנציקלופדיה למד''ב, למשל): ספרי הילדים שלו, שבהם היה בסיס של הרפתקאות ופחות פוקוס על הפילוסופיה הפוליטית המוזרה שהוא התחיל לפתח. הספרים בתקופה השניה, המוצלחת, של היינליין – ספרים כמו עריצה היא הלבנה – שמרו פחות או יותר על היכולת הסיפורית בזמן שעסקו בתאוריות פוליטיות, בעוד שעל התקופה השלישית – ספרי האוננות הסוליפסיסטיים שלו כמו מספר החיה – מוטב לא להכביר במלים.

היינליין היה אחד הדברים הגרועים ביותר שקרו למדע הבדיוני האמריקאי. הערכים השוביניסטיים והפשיסטיים שלו מתבטאים במין תורה מוזרה של ליברטריאניזם ימני-קיצוני (בניגוד, נניח, לליברטריאניזם שמאלני מהסוג אותו אפשר למצוא לעתים באנגליה – סופרים כמו קן מקלאוד, למשל) והוא ויתר על כל יכולת כתיבה בשנים המאוחרות שלו, בכתיבת אותם ספרי פורנוגרפיה רקורסיביים שעזרו לו להגשים חלומות אדיפליים שעדיף היה לו נשארו בראשו. ספרי התקופה האמצעית כבר מלאים בהרצאות דידקטיות (בעיה שנמצאת גם אצל מקלאוד) מפי הפטריארך העליון. דווקא ספרי הילדים שלו נקיים יחסית מהבעיות האלו, אבל הם כמובן גם הרבה פחות חשובים, ואני בספק אם הם נקראים כיום.

ההשפעה שלו, כאחד משלושת הסופרים האמריקאים החשובים במד''ב של החלק הראשון של המאה העשרים, היא נוראית, אבל למזלנו אנשים כמו פיליפ ק. דיק הצילו אותנו מהעבר החשוך של ''עידן הזהב''. ותמיד יש גם את הסרט של ''גברים בחלל'' הנהדר, שיותר מכל ספר של היינליין מציג באירוניה הרגילה של ורהובן את פילוסופית היינליין בפני קהל שמוחו לא שומר בחומץ בחמישים השנים האחרונות. בניגוד להיינליין, האבארד או (כך אומרים) הדוד וולט.
   כתוב תגובה
אה-אה.  (חדש)
אבי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 17:42
בתשובה לצחי
מה הקשר - אם בכלל קיים - בין ספרי האוננות הסוליפסיסטיים לבין ספרי הפורנוגרפיה הרקורסיביים?
ובכלל, אם במילים גבוהות עסקינן, מה זה סוליפסיסטיים, מה זה ליברטריאניזם ועל סמך מה אתה קובע בנחרצות מוחלטת כי ''היינליין היה אחד הדברים הגרועים ביותר שקרו למדע הבדיוני האמריקאי''.
   כתוב תגובה
אמא של אה-אה (אה!)  (חדש)
צחי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 18:40
בתשובה לאבי
טוב, אין זה מתפקידי לחנך אותך באשר למושגים שאתה לא מבין, אבל אני אחרוג ממנהגי ואסביר את הדברים בשפה פשוטה שאולי תוכל להבין. למען ההגינות אציין שאני מביא, כאשר אפשר, את המושגים מויקיפדיה, אותה יכולת לבחון בעצמך לו רק היית מצויד באינטיליגנציה בסיסית.

סולפסיזם (מלטינית Solipsism) היא תפיסה מטאפיזית על-פיה המציאות כולה היא יצירה של התודעה בלבד, ואין בעולם דבר פרט לאשר נתפס במוחנו.

ליברטריאניזם – פילוסופיה פוליטית המאמינה בזכות הפרט לעשות ככל העולה על רוחו עם גופם או רכושם כל עוד אין בכך פגיעה באחרים וכל עוד לכולם יש את אותה הזכות. לפרטים נוספים ראה את המפלגה הליברטרינית של ארה''ב, את הערך האנגלי (לא העברי) בויקיפדיה, או תפתח ספר. לא יהרוג אותך.

ההתייחסות לספריו המאוחרים של היינליין כרקורסיביים פשוטה ביותר, ומתייחסת לעובדת היותם ספרים המתייחסים כמציאות ספרותית לספרים ודמויות ספרותיות אחרות. הם דוגמה מוקדמת לסופר מד''ב הכותב על סופרי מד''ב אחרים, ועל יצירותיהם. דוגמאות נוספות כוללות הרבה מספריו המאוחרים של פיליפ חוזה פארמר ושניים שלושה ספרים של לארי ניבן – ובדרך כלל מצביעים בקיומם על תקופתו המאוחרת – והלא טובה – של הסופר.

אני קובע כי היינליין היה אסון מסיבות ברורות, לטעמי, המתייחסות לכתיבתו הדידקטית, לפוליטיקה הימנית שלו, ולנזק שהוא גרם בכך לתפישת המדע הבדיוני וכן ליצירתם של סופרים אחרים בצלמו – ספיידר רובינסון הוא דוגמא טובה, אבל אני לא משער שאתה ממש מבין על מה אני מדבר, אז אני אסיים עכשיו.
   כתוב תגובה
אה-אה.  (חדש)
אבי יום שני, 27/03/2006, שעה 8:25
בתשובה לצחי
אולי תקרא שנית את מה שאתה כותב במקום להתעמק בויקיפדיה.

ראשית, אחרי שהבנו כולנו מה זה סוליפסיסטיים, שמא תסביר לנו אילו מספריו בתקופה השלישית נגועים בחולי מדבק זה? אה. ותסביר לנו, באותה הזדמנות, למה סולפסיזם במד''ב זה רע? או שרק אצל היינליין זה רע ואצל דיק זה טוב?

שני, אחרי שהבנו כולנו מה זה ליברטריאניזם, שמא תסביר לנו מה ההבדל בין ליברטריאניזם ימני קיצוני לליברטריאניזם שמאלני? אה. ותסביר לנו באותה הזדמנות למה ליברטריאניזם במד''ב זה רע? או שרק אצל היינליין זה רע ובחיים, כמו אצל מילטון פרידמן, זה טוב?

שלישית, בפיסקה אחת (בהודעה המקורית) כתבת כי בשנים המאוחרות שלו הוא כתב ''ספרי פורנוגרפיה רקורסיביים'' ובפיסקה אחרת (באותה הודעה) כתבת כי בתקופה השלישית שלו הוא כתב את ''ספרי האוננות הסוליפסיסטיים''.
לא ענית מה הקשר בין השניים.
מה קרה? לויקיפדיה אין תשובה בנושא?
אגב, הסתכלת בויקי לפני הודעתך הראשונה או רק כהכנה לתשובה האחרונה?

רביעית, אתה טועה. הייתי מפנה אותך לערך על היינליין בויקיפדיה שמוכיח כי היינליין לא היה אסון ולבטח לא ''אחד הדברים הגרועים ביותר שקרו למדע הבדיוני האמריקאי'', אבל אני בטוח שבויקי אתה יכול להסתדר לבד.
   כתוב תגובה
על קצה המזלג  (חדש)
kenny יום ראשון, 26/03/2006, שעה 19:24
בתשובה לצחי
אין לי מושג על מה אתה מסתמך בקביעה שזה היה השם המקורי של הספר. בכל רשימה ביבליוגרפית שמצאתי השם the rolling stones מובא כשם הראשי, והשם שאתה הבאת מובא כשם משני שבו פורסם הספר ב 1969.

מכאן והלאה כל מה שאתה אומר הוא שיפוטי לחלוטין ואין ממש טעם להתווכח עליו. אישית אני חושב שבלי הפרסום שהוא נתן לתחום היינו מחמיצים הרבה ולכן הקביעה הגורפת והמתלהמת ''אחד הדברים הגרועים ביותר שקרו למד''ב האמריקאי'' היא בדיוק כזו - גורפת, מתלהמת ולא מדויקת.

דבר אחד יש להעמיד על תיקונו - עדיין לא מצאתי אצל היינליין אמירה פשיסטית. מיליטריזם - בהחלט; ליברטיאניזם - בכמויות; סוליפסיזם* - אין ספק. אבל אני לא מכיר התבטאויות פשיסטיות שלו.

הנקודה שניסיתי להבהיר כאן היא שגם בספרי ''הנעורים'' קיים מאפיין היינלייני טיפוסי - התמונה החברתית-פוליטית. ניסיתי גם, בזהירות, להביע דעה על מקור הדעה המסוימת הזו.

ושאל את עצמך שאלה אחת - עד כמה היינליין בכתיבה המשתנה שלו מייצג את התמורות שעברו על החברה האמריקנית? לפני שאתה מוקיע אותו כמשחית הנוער, בדוק אם הוא לא מגיב לנוער. אני לא טוען שאני יכול לענות על השאלה הזו במאה אחוז, אבל אני אומר שיש לשאול אותה. אבסולוטיזם מהסוג שאתה מציג כאן הוא מסוכן בפני עצמו.

*אישית, אני לא מייחס לסוליפסיזם המאוחר שלו יותר מדי חשיבות לדעתי. הוא פשוט שיחק עם הרעיון ולא דיבר ברצינות יתרה מדי. זו לפחות הרוח שאני הרגשתי מ''מספר החיה'' ודומיו.
   כתוב תגובה
על קצה המזלג  (חדש)
pink cigarette יום ראשון, 26/03/2006, שעה 20:48
בתשובה לkenny
איך אני מתה על דיוני הפאשיסט/לא-פאשיסט האלה.
אני הצלחתי למצוא שמץ של מה שאני קוראת לו, בלית ברירה, פאשיזם, אפילו ב''לשוט מעבר לשקיעה''. זה לא הפחית את ההנאה שלי מהספר (למרות שהוא, כאמור, ספר אוננות רקורסיבי, או משהו), אבל זה נמצא שם וקצת קשה להתעלם מזה.
ואתה יודע מה, זו לא בדיוק תפיסת עולם פאשיסטית, או הטפה לפאשיזם. אבל יחס מתנשא כלפי האדם הפשוט - as if אף אחד לא יודע מה טוב בשביל *הכלל* ואף אחד לא עושה שום דבר בשביל *הכלל* וכולם דואגים רק ל[סליחה]תחת של עצמם (לחם ושעשועים) ולא ל*כלל*. ומכאן משתמע, בעצם, שאותו ''כלל'' הוא החשוב. החשוב ביותר, אפילו.
אתה יודע מה? זה גורם לי למלמל ''מוסוליני'' מתחת לשפם שאין לי.

אז בסדר. הוא לא קם ואומר את זה, אבל זה משתמע, או נמצא ברקע. ולא פעם אחת.
   כתוב תגובה
הקטע של ''להצביע עבור לחם ושעשועים''  (חדש)
עופר יום ראשון, 26/03/2006, שעה 23:21
בתשובה לpink cigarette
מופיע כבר ב''די זמן לאהבה'' שם זה מוזכר ע''י לאזארוס לונג.שבז בצורה די גורפת גם לדמוקרטיה וגם לאוטוקרטיה(ציטוטים מהזיכרון:''דמוקרטיה מבוססת על הרעיון שמיליון אנשים חכמים יותר מאדם אחד.''''אוטוקרטיה היא הרעיון שבן אדם אחד חכם יותר ממיליון אנשים'' כולל הערות משנה מלגלגות לשניהם).לא קראתי את 'לשוט מעבר לשקיעה' אז אני לא יכול להעיד עליו, אבל ב''די זמן לאהבה'' אין התייחסות ל''כלל'' שיותר חשוב מהאנשים- רק לעובדה שלדעתו של לאזארוס רוב בני האדם מטומטמים, אנוכיים וגסי-רוח.
   כתוב תגובה
הקטע של ''להצביע עבור לחם ושעשועים''  (חדש)
pink cigarette יום שני, 27/03/2006, שעה 5:21
בתשובה לעופר
גם ''די זמן לאהבה'' (שוב, למרות שמאוד נהניתי ממנו) הוא ספר זיוני-שכל של איש זקן. היינליין אסף המון הגיגים ויצא לו ספר. זה נחמד לקריאה, אבל.
ובאמת אין בו הרבה התייחסות לכלל. הגיבורים של היינליין, כדרך קבע, הם אלו שקוראים תיגר על התפיסות הכלליות של החברה (החל מ''נשף המסכות'' של בני הווארד וכלה בקריאת תיגר על תפיסות הנישואין, היושר, המשפחתיות והמסורות ה''ברורות מאליהן'' של העולם המערבי של המאה הקודמת), והוא מפאר ומהלל אותם כל כך שאי אפשר שלא לחבב אותם, ולחשוב ''וואלה, יש בזה משהו''.

ו, היי, אני מסכימה עם דעתו של לאזארוס על רוב בני האדם. אבל לי, בניגוד אליו, אין לאן לברוח.. :)
   כתוב תגובה
באמת? אני הבנתי בדיוק להיפך  (חדש)
נעם יום שני, 27/03/2006, שעה 1:43
בתשובה לpink cigarette
כלומר, אני מסכים שאף אחד לא יודע מה טוב בשביל *הכלל* ואף אחד (מהגיבורים) לא עושה שום דבר בשביל *הכלל*. רק המסקנה שלי הפוכה - כולם מתעלמים מה''כלל'' כי הוא לא חשוב.

יותר מזה, החברה הכי קרובה לאוטופית שהיינלין מתאר היא חברה שהמושג ''כלל'' לא קיים בה. הכוונה בעיקר לעריצה היא הלבנה ו-Fryday.

בכלל הרושם שלי מהיינלין היה שאנשים הם קצת טפשים וקצת חכמים (למרות שהגיבורים בד''כ גאונים) אבל כששמים אותם ביחד הטפשות מנצחת. לכן צריך לפרק את *הכלל*.
   כתוב תגובה
באמת? אני הבנתי בדיוק להיפך  (חדש)
pink cigarette יום שני, 27/03/2006, שעה 5:16
בתשובה לנעם
הו לא, לא לא!
ב''לשוט מעבר לשקיעה'' הוא אומר שכולם יודעים מה טוב בשביל הכלל, אבל מסרבים לפעול נכון וממשיכים להצביע רק בשביל לחם ושעשועים, כי אכפת להם רק מהפופיק שלהם, וככה הדמוקרטיות מתפרקות, אחת אחת. יש בזה משהו, ובכל זאת.

ששת? אוטופית?! העולם בכאוס מוחלט! הכל התפרק לחברות/מדינות קטנטנות, כל יומיים יש מלחמה חדשה, בכלל אין צבאות למדינות - יש צבאות שכירים. איך זה אוטופי, בדיוק?
וב''עריצה היא הלבנה'' בהחלט יש כלל; על כדוה''א, ובירח הם יוצרים אחד.
   כתוב תגובה
באמת? אני הבנתי בדיוק להיפך  (חדש)
נעם יום שני, 27/03/2006, שעה 11:59
בתשובה לpink cigarette
כולם יודעים מה טוב בשביל הכלל (כי הם חכמים), אבל ממשיכים להצביע עבור לחם ושעשועים (כי כקולקטיב הם טיפשים). מסקנה? על תשימו בני-אדם כחלק מקולקטיב.

וששת (לא ידעתי שזה התרגום) היא דוגמא מושלמת. כדוה''א בכאוס מוחלט בדיוק כי הוא מורכב מחברות/מדינות. המבנים החברתיים היחידים שמתפקדים הם ה''ממשלה'' של הירח והמושבות החדשות בכוכבים החדשים. בשניהם אין צורה של שלטון מרכזי חזק, להיפך.
וב''עריצה החא הלבנה'' בכדוה''א יש כלל. על הירח יש חברה אנרכיסטית. למשל, אין מערכת משפטית, האזרחים שופטים את עצמם (או לא) על המקום.
   כתוב תגובה
באמת? אני הבנתי בדיוק להיפך  (חדש)
שני יום שישי, 05/05/2006, שעה 9:18
בתשובה לנעם
היינלין מאמין באנרכייה ולא מרכזיות שלטון לפחות זה מה שאני הבנתי מהספרים שלו.
כשהוא מדבר על החברות הפשיסטיות בהן חיים הדמויות שלו בספרים מסויימים הוא מדבר עליהם בלעג.
אני תמיד ראיתי את הספרים הללו כמשל: תסתכלי אמריקה בערכים שלך לשם אנחנו הולכים זה מה שאתם באמת רוצים?
הספרים מציגים פשיזם כעתיד לא רצוי לעומת אנרכיה סמי מאורגנת כפתרון רצוי.
לא שאני מסכימה איתו אבל לפעמים כדי להביע רעיון מסוים צריך להקצין אותו .
רעיון קיצוני גורר דיון ציבורי ומחשבה על הנושא.
ובקשר לגישה שלו לאנשים לצערי אני מסכימה יש אנשים שרעים מיסודם נקודה!
ורובינו לא רואים מעבר לאף שלנו. אבל תשים אנשים במצבים קיצוניים ותראה ממה הם עשויים.

ובקשר להשוואה לפיליפ ק. דיק אני אישית אף פעם לא אהבתי את הצורה שהוא כותב.
והייתי מעדיפה בכל יום לחיות בעולמו של לאזרוס לונג מאשר באחד העולמות בספריו של דיק
   כתוב תגובה
האמת היא  (חדש)
נעם יום שישי, 12/05/2006, שעה 16:32
בתשובה לשני
שאפילו חברות פאשיסטיות קשה למצוא אצל היינלין. הכי קרוב שאני הצלחתי למצוא הוא בלוחמים בחלל, וגם אותו אפשר לראות כניסיון להציל את הדמוקרטיה מעצמה (והוא וויתר עליו).

אני גם לא חושב שהיינלין רואה אנשים כרעים מיסודם (זו טענה שהפוכה בד''כ לתפיסה האנרכיסיתית המקובלת), אלא שהכוח הוא משחית (מאוד) ולכן צריך ליצור חברה שבה אין מוקדי כוח (אנרכיה).
   כתוב תגובה
על קצה המזלג  (חדש)
צחי יום שני, 03/04/2006, שעה 14:57
בתשובה לkenny
אין לי מושג למה אתה קובע שאמרתי שזה השם המקורי של הספר. זה היה השם שלו במהדורה הבריטית.

עכשיו, בתור תשובה לך ולהוא מלמעלה, שבניגוד להגדה רק יודע לשאול, למה שלא נפנה לג'ון קלוט ולאנציקלופדיה למדע בדיוני בחיפוש אחר תשובה?

על Starship Troopers, למשל, הוא אומר:

It gained RAH the reputation of being a militarist, even a ''fascist''. The plot as usual confers an earned adulthood upon its young protagonist, but in this case by transforming him from a pacifist into a professional soldier. This transformation, in itself dubious, is rendered exceedingly unpleasant (for those who might demur from its implications) by the hectoring didacticism of RAH's presentation of his case. Father-figures, always important in his fiction, tended from this point on to utter unstoppable monologues in their author's voice, and dialogue and action become traps in which any opposing versions of reality were hamstrung by the author's aggrieved partiality.

קלוט מוסיף ואומר:

The fact that RAH's politics are a prime concern in discussions of his later novels points to the sad decline in the quality of dramatization in his SF... His last novels increasingly conveyed a sense of flouncing solitude, and were frequently described – with justice – as exercises in solipsism.

עכשיו, כדי לענות על השאלה מדוע אני רואה בו אסון – ניתן לציין את Sixth Column, שיצא גם בתרגום עברי לפני שנים רבות, ספר גזעני על פלישה של אסייתים לארה''ב, וכמובן את סצנת האונס בששת (Friday), שראויה לגנאי בכל דרך אפשרית. אלו רק שתי דוגמאות, אבל הן מבליטות את כל מה שרע בספריו של היינליין, את השוביניסטיות, הגזענות והפוליטיקה הימנית שלו שניתן להכתירן, במקרה הטוב, כפנטסיות אוננות של נער מתבגר.
   כתוב תגובה
שוביניזם?  (חדש)
עופר יום שני, 03/04/2006, שעה 23:03
בתשובה לצחי
אם כבר ההפך.שני ציטוטים, מהזיכרון, מאחר והספרים לא לידי: ''בכל מסקנה שהגעתי, גיליתי שאישה היתה שם קודם, ובדר''כ הגיעה אליה בדרך יותר קלה ויותר מהירה''(זבדיה, ''מספר החיה'')''גברים רואים בציות לחוק דבר מקודש, נשים רואות בו דבר מעשי- לכן כל הנשים הן מבריחות מולדות''(ממחברותיו של לאזארוס לונג, ודי ברור שלאזארוס חושב על זה בתור מחמאה) ושאר הערות בסגנון דומה.

מבחינה פוליטית?ככל הנראה,אני לא מכיר את הנושא מספיק, היינלין היה ליברטריאן- כלומר שהוא האמין שממשלה צריכה לתת לפרט כמה שיותר חופש(שמאלני מבחינת זכויות הפרט) וזה כולל שוק חופשי לחלוטין, או עד כמה שניתן(ימני כלכלית).

ומה ראוי לגנאי בסצינת האונס בששת?(אני מניח שאתה מדבר על זו במהלך החקירה) העובדה שהוא מוזכר?אין תיאור גרפי.אפילו לא שמצו של אחד.מה שמתואר הוא העובדה שאונסים אותה כדרך לעינוי וחקירה, וזה נעשה בצורה מאוד מינימליסטית, מלבד זאת שהיא(בדיאלוג הפנימי) מספרת איך זה השפיע עליה, כסוכנת מאומנת.
   כתוב תגובה
שוביניזם?  (חדש)
Blackwolf יום חמישי, 13/04/2006, שעה 22:41
בתשובה לעופר
בלי להכנס לכל המילים הגדולות והמרשימות שרשמתם, אני אציין שלפי מה שאני זוכרת מהספרים שלו שקראתי,
היינלין אולי כותב (או שם את המילים בפי הדמויות שלו) שהוא מעריך נשים וש''בכל מסקנה שהגעתי, גיליתי שאישה היתה שם קודם, ובדר''כ הגיעה אליה בדרך יותר קלה ויותר מהירה', אבל בהרבה מהספרים שלו גם אם האישה נחשבת לאחת החכמות, או גיבורת הספר הרי שהיא למעשה שואלת שאלות ומצהירה הצהרות בעיקר על מנת שגיבור הסיפור יוכל לתקן אותה ולהסביר לה מה כן נכון ובכך להציג את עמדותיו של הינליין עצמו.
   כתוב תגובה
שוביניזם?  (חדש)
שני יום שישי, 05/05/2006, שעה 9:31
בתשובה לBlackwolf
היינלין העריץ נשים ובהתחשב בתקופה היו לו רעיונות מהפכניים הוא אמר בעצם שאישה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה. היו לו גיבורות חזקות פיזית יותר מהגיבור (מנהרה בשחקים) חכמות יותר מהגיבור(כל הספרים הקשורים ללאזרוס לונג) ומעשיות יותר מהגברים (בכל הספרים שאני קראתי)
   כתוב תגובה
ומה מטרת הציטוטים של קלוט?  (חדש)
kenny יום שני, 03/04/2006, שעה 23:21
בתשובה לצחי
אמרתי מלכתחילה שאפשר למצוא אצלו מיליטריזם. אמרתי בהודעת התגובה שלי שאפשר בהחלט למצוא אצלו סוליפסיזם. כל מה שאמרתי הוא שאי אפשר למצוא אצלו פשיזם - ואכן אפילו קלוט מכניס את המילה פשיזם בין מרכאות. מיליטריזם *אינו* פשיזם, אלה שני דברים שונים. נכון הוא שלמשטרים פשיסטיים יש לעתים קרובות ממדים מיליטריסטיים - אבל זה לא יוצר זהות בין המושגים.

ובנושא ה''אסון''. הדוגמאות שהבאת הן לכתיבה גרועה לדעתך של היינליין. כדי לבסס את טענתך שהוא היה ''אסון למדע הבדיוני'' אתה צריך להביא טיעונים אחרים. אבל אני אחזור בנושא זה על מה שאמרתי בתגובה הראשונה שלי - זהו עניין של דעה אישית.
   כתוב תגובה
גזענות?  (חדש)
גל יום שלישי, 04/04/2006, שעה 19:21
בתשובה לצחי
ראשית, לגבי sixth column - הרעיון לסיפור, והאלמנטים הגזעניים שבו, הגיעו מהעורך ג'ון וו. קמבל, אשר ביקש מהיינליין לכתוב ספר על פי זה. אני לא זוכר איפה בדיוק קראתי, אבל כנראה בספר של ג'יימס גיפורד אשר קרא גם את הרשימות המקוריות של קמבל, היינליין דווקא ריכך את הגזענות בסיפור.

שנית, ספריו של היינליין מלאים בדמויות סיניות (אשר מתוארים בדרך כלל באור מאוד חיובי כנבונים ומעשיים), הגיבור של לוחמי החלל הוא פיליפיני, הגיבור של מנהרה בשחקים הוא, כנראה, שחור (ואני כותב כנראה כי היינליין הסתיר את זה מאוד טוב, אבל אנשים מצאו רמזים תומכים לזה בספר, לא אני לא זוכר כרגע ורוב ספרי היינליין שלי אינם בהישג יד) ובכל מקרה ה-second in command שלו היתה אישה שחורה ויש כל מיני דוגמאות.
   כתוב תגובה
ועכשיו אני מחזיק בידי את המדריך לקורא  (חדש)
גל יום שישי, 14/04/2006, שעה 10:08
בתשובה לגל
של גיפורד ואכן הוא כותב שם שיש שני רמזים לכך שרוד ווקר, גיבור ''מנהרה בשחקים'' הוא שחור.
האחד, הערה של רוד על כך שקרוליין (השחורה) דומה לאחותו, והשני שזה ברור לכל שאר הדמויות שרוד וקרוליין מתאימים (זה רמז ברור לאור המצב הלא כל כך נאור בארה''ב של שנות ה-‏50).
וחוץ מזה הוא כותב שוירג'יניה היינליין אישרה את זה שרוד הוא שחור.
   כתוב תגובה
על קצה המזלג  (חדש)
שני יום שישי, 05/05/2006, שעה 9:34
בתשובה לצחי
אני מצטערת רק בגלל שכתוב באנציקלופדיה משהו זה לא אומר שזה נכון.

אולי במקום לצטט אנציקלופדיות תנסה פעם לקרוא משהו בלי דעה מוקדמת. בלי לנסות לחשוב איך שתשמע חכם כשתקטול את זה. ותנסה לגבש דעה שהיא ממש שלך!
   כתוב תגובה
רק כמה נקודות על ספרי הנוער של היינליין:  (חדש)
גל יום שני, 27/03/2006, שעה 12:40
בתשובה לצחי
ספרי הנוער הם ספרים *מוזמנים* ע''י מו''ל של ספרי נוער, שעברו גם צנזורה לא מעטה ע''י עורת מאוד שמרנית (כמעט כל ההתייחסויות למין, התייחסויות שונות לשימוש בנשק ועוד). זה לא קשור לתקופה מוקדמת או מאוחרת - וראה ספרים אחרים שהיינליין כתב באותה תקופה, לא לנוער (בני מתושלח, beyond this horizon וכמובן הספר הראשון שלו שפורסם לאחר מותו, רק לפני שנתיים ''לנו, החיים'') שבהם כן יש פוקום על ''פוליטיקה מוזרה'' [וכלכלה, ועוד תחומים אחרים שהיינליין מוכר בהם כמו משפחה, מין, חקר וכיבוש החלל ועוד].

ספרי הנוער שלו השפיעו רבות על דור שלם של קוראי מד''ב שהגיעו לעסוק במדע בכלל ובכיבוש החלל בפרט. והם חשובים גם מבחינה רעיונית, שגכן גם הם מכילים לא מעט רעיונות פוליטיים, כלכליים ואחרים ששונים ממה שמקובל. רק לשם הדוגמה, וכדי לחבר זאת לנושא המאמר, גיבורת הספר ''המפלצת מהכוכבים'' היא נערה שהתגרשה מהוריה. זה רעיון מהפכני, אפילו שערורייתי, בייחוד לתקופה בה נכתב.

ספרי הנוער שלו בהחלט נקראים גם כיום, ותעיד על כך העובדה שכמעט כולם, אם לא כולם, נמצאים עדיין בדפוס וניתן להשיגם בקלות רבה (אני מדבר כמובן על המהדורות באנגלית, לא התרגום בעברית).

ולגבי השפעתו על המד''ב - אתה מדבר שטויות. היינליין היה, למשל, הראשון שהוכיח שאפשר לכתוב מד''ב איכותי גם עבור עיתון מיינסטרים, ובכך פתח את שוק המד''ב לאופקים חדשים.
אגב, סיפור מצחיק, היינליין הוא זה שעזר כלכלית לפק''ד, אותו הזכרת [נדמה לי שהוא קנה לו מכונת כתיבה, או עזר לו עם שכר דירה].
שלא לדבר על ההשפעה על אופי המד''ב: לא עוד סיפורי גאדג'טים, או מפלצות נוטפות זימה ורובוטים משתוללים, אלא סיפורים על אנשים, על חברה.

ועוד משהו לגבי ה''תקופות'' של היינליין - אלו נובעות בעיקר בגלל התקופה בה הוא חי - ולראיה הספר הראשון שלו שנכתב בשנות ה-‏30 (אך לא התקבל לפרסום), אשר מכיל רעיונות שנמצאים בספרים הרבה יותר מאוחרים שלו, כמו למשל די זמן לאהבה.

או למשל גר בארץ נוכריה שנכתב על פני תקופה של 12 שנים, מסוף שנות ה-‏40 עד תחילת שנות ה-‏60. האם אתה יכול למצוא הבדל לתקופות השונות במהלך הכתיבה? (לא, היינליין היה ידוע כאחד שלא משכתב דברים לאחר שכתב אותם).
כך שסוג הכתיבה של היינליין נובע גם בגלל מגבלות התקופה בה כתב.

אוף, יצא ארוך מכפי שציפיתי. נו טוב.
   כתוב תגובה
יופי של ביקורת :)  (חדש)
קרן אמבר יום שני, 03/04/2006, שעה 8:55
בתשובה לגל
   כתוב תגובה
גברים בחלל  (חדש)
שני יום שישי, 05/05/2006, שעה 9:53
בתשובה לצחי
אני רוצה לספר לך משהו על ההשפעה שלו.
כנערה אני קראתי את הספרים שלו והם לימדו אותי:
שכאישה אני לא פחות שווה מגברים ואולי אפילו נעלה עליהם.

תמיד חשבי בעצמך וגבשי דיעה אין דבר כזה כאמת מוחלטת.

זה בסדר ואפילו רצוי להיות אנוכי אבל כל עוד זה לא פוגע באף אחד אחר.

החברה אינה מושלמת רחוק מזה אבל זה מה שיש ויכול להיות הרבה יותר גרוע צריך לתפקד כמיטב יכולתינו במצב הקיים להתייחס מעשית לחוקים חוקים ניתן לכופף!

והכי חשוב לקיים את הדיבר ה 11 אל תיתפס!
   כתוב תגובה
'קיץ האהבה' היה ב-‏1968.  (חדש)
טווידלדי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 16:05
   כתוב תגובה
נתחיל מזה  (חדש)
kenny יום ראשון, 26/03/2006, שעה 19:02
בתשובה לטווידלדי
הקישור הזה:
ולמרות שויקי ההיא מקור מפוקפק בכל הנוגע לפרטים, ההגדרות הכלליות שם בדרך כלל תקפות.
   כתוב תגובה
אופס, פאשלה שלי.  (חדש)
טווידלדי יום שני, 27/03/2006, שעה 23:26
בתשובה לkenny
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.