על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0  
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2  
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4  
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2  
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4  
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12  
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11  
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4  
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11  
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1  
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0  
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5  
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3  
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4  
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8  

ואז הכל נגמר
מאמרים / אור ביאליק
שבת, 11/04/2009, שעה 14:47

לקראת סוף העולם בעולמות 2009 - כמה רעיונות לביצוע


סופו של העולם, או לפחות סופו כמקום בו יכולים להתקיים בני אדם, הוא נושא מרכזי בספרות הספקולטיבית ובספרות המיתוסים, נראה שהקץ הממתין לנו כמין מעסיק אותנו עד מאוד. אחרי הכול, החיים על פני עולמנו הם פגיעים ושברירים. היום אנו יודעים כי מאז החלו חיים על פני כדור הארץ היו לפחות חמישה אירועים בהם אחוז נכבד מהם נמחה כליל – אנו קוראים להם אירועים של הכחדה המונית – שהאחרון וכנראה הידוע ביותר מביניהם הוא האירוע של סוף הקרטיקון בו נכחדו הדינוזאורים. נוסף על אלו היו מספר רב של אירועי הכחדה קטנים יותר שאמנם לא איימו על עצם החיים על פני כדור הארץ אך היו אחראים להכחדתם של מינים רבים. האחרון מאלה התרחש בסוף תקופת הקרח האחרונה.

את תרחישי ''סוף העולם'' או ''סוף החיים על פני כדור הארץ'' המוצגים בספרות, בין שבסיסם פנטסטי, תאולוגי או מדעי, ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: אירועים חיצונים שניתן למנוע, אירועים חיצונים שאין אפשרות למנוע ואירועים שחולל האדם. שני האחרונים, כאשר הם מוצגים בספרות, מציגים את התרחישים בשתי צורות – כאלה שהאנושות תוכל לצלוח, וכאלה שאין לה סיכוי לשרוד בהם. כל אחת מהקבוצות האלו מולידה סוג שונה של סיפורים. בעוד שהקבוצה הראשונה של התרחישים מייצרת ספרות שעיקר עיסוקה בניסיון למנוע את האירוע ובכוחו של האדם מול ההתרחשות, שתי האחרונות עוסקות יותר בהתמודדות של האדם עם העובדה הבלתי נמנעת של סוף העולם, בין אם הוא ישרוד או לא. בהמשך אנסה להביא סקירה חלקית של תרחישים מכל אחד מהסוגים ולהזכיר מספר ביטויים שלהם בספרות ובקולנוע.

אירועים חיצוניים שניתן למנוע
במונח ''אירוע חיצוני'' אני מתכוון לאירוע שאינו נגרם על ידי האנושות. אירועים כאלה יכולים להיות חיצוניים לחלוטין לעולמנו (כמו אירוע של סופר נובה בקרבה למערכת השמש), או כאלה שמקורם בפעילות של כדור הארץ עצמו (כמו סדרה של התפרצויות וולקניות רבות עוצמה המחוללות ''חורף גרעיני''). למען הסדר הטוב לא אדון כאן בתרחישים בעלי אופי תאולוגי, למי שמעוניין לקרוא על הנושא אני ממליץ על מאמרו של טום דויל ''ספרות אנטי-אפוקליפטית''. תרחישים שניתן למנוע נפוצים מאוד בספרות הספקולטיבית ועוד יותר בקולנוע, כיוון שהם מאפשרים להציג את האדם כגורם מרכזי ובעל שליטה מלאה על גורלו גם כנגד איום משמעותי.
אחד התרחישים המוכרים בהקשר זה, לפחות מאז שנות השמונים, הוא פגיעה של אסטרואיד בכדור הארץ. ב-‏1980 הוצגה התיאוריה כי הכחדת הדינוזאורים נבעה מפגיעה של גוף שמימי באזור מפרץ יוקטאן (1). מאז אומנם הוכח כי הפגיעה ביוקטאן קדמה לאירוע ההכחדה (2), אך הרעיון של פגיעה של גוף שמימי כאיום על החיים על פני כדור הארץ קנה אחיזה משמעותית בדמיוננו. מבחינות רבות, אירוע פגיעה כזה הוא התרחיש החיצוני היחידי שכרגע אנחנו באמת יכולים לפעול נגדו בהצלחה וישנם כיום מספר התארגנויות לניטור איומים אפשריים כאלה. חוקרים שונים הציגו לאורך השנים מספר פתרונות טכנולוגיים שיכולים אולי להגן על כדור הארץ מפני איום כזה עליו, אם איום כזה יהיה ידוע זמן מספיק מראש. הסטה על ידי לייזר רב עוצמה, גרירה על ידי חללית ייעודית או העברה של אסטרואיד אחר במסלול של הגוף המאיים, מפרשים סולריים וכמובן - נשק גרעיני הן חלק מההצעות שהועלו.
דוגמאות ידועות לתרחישים כאלו בספרות הם ''פטיש השטן'' של לארי ניבן וג'רי פורנל (אם כי שם האיום לא נמנע), ו-The Hammer of God של ארתור צ' קלארק, ובקולנוע ''ארמגדון'' המופרך ו''פגיעה קטלנית'' (Deep Impact).
נוסף לתרחישי פגיעה אלו, יתכן שהתרחיש הנפוץ ביותר של איום חיצוני שניתן לפעול נגדו הוא זה של פלישת חייזרים על גרסאותיה השונות. להבדיל מתרחישים אחרים, תרחיש זה הוא הקצנה של תהליכי השמדה או שיעבוד של תרבות אחת על ידי תרבות אחרת, המוכרים מההיסטוריה האנושית, שהיוו בסיס לתת-סוגה ספרותית בפני עצמה בתוך ההיסטוריה האלטרנטיבית. לכן תרחישים אלה נוחים לבניית אלגוריות לתהליכים המתרחשים בעולם, לרוב כביקורת עליהם. מקובל למדי שהצגה הראשונה של תרחיש פלישת חייזרים כזה היתה ספרו של ה' ג' וולס ''מלחמת העולמות'' מ-‏1898. במקרה של ספרו של וולס הפלישה נעצרת לא בזכות פעולה אנושית אלא בגלל גורם שלישי (חיידקים שפוגעים בפולשים). וריאציות מאוחרת על אותו נושא הפכו את החייזרים לאיום שניתן להילחם בו, בין אם כמלחמה מחוץ לכדור הארץ (תרחישים אלו אופייניים יותר למצבים בהם הטכנולוגיה של האנושות יותר מתקדמת מכפי שהיא כיום כגון ''המשחק של אנדר'' של אורסון סקוט קארד, ''מלחמה לנצח'' של ג'ו הולדמן ו''לוחמי החלל'' של רוברט א' היינלין) ובין אם לאחר תבוסה ראשונית (כמו ב''שדה קרב ארץ'' של ל' רון האברד ו''מדרך רגל'' של לארי ניבן וג'רי פורנל).

הספרות (כמו גם המדיום הקולנועי והטלוויזיוני) מתייחסים גם לתרחישים אחרים לעיתים כאירועים שניתן למנוע או למתן את השפעתם. לרוב על ידי שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים שהיתכנותם סבירה יותר או פחות.

אירועים חיצוניים שלא ניתן למנוע
כפי שהזכרתי בהתחלה החיים על פני כדור הארץ כמעט הגיעו לסופם מספר פעמים לאורך ההיסטוריה שלו. הגדולה בהכחדות ההמוניות האלו, כך מקובל, הביאה לסופם של 95% מהחיים בים ו-‏70% מחיי היבשה (3). חוקרים שמנסים להבין את הגורמים לאירועים כאלו העלו תיאוריות מרובות בנושא, החל מסופרנובה או התפרצות קרני גמא קרובה (4) דרך שינויים משמעותיים בגובה פני הים (5), התפרצויות וולקניות גדולות במיוחד (6) וכלה בתנודות אקלים קיצוניות (7) עד כדי כיסוי כדור הארץ כולו בקרחונים (8). נוסף לאלו ישנן תיאוריות המציגות מנגנונים אפשריים המחוללים שינויים שכאלו כגון מעבר דרך הזרוע הגלקטית (9). חלק מהתרחישים הללו, יש טוענים (10), כבר כמעט הביאו לסופה של האנושות.
הספרות הספקולטיבית מוסיפה על אלו אירועים יותר קיצוניים כמו התפוצצות של השמש (ב Inconstant Moon של לארי ניבן או ''שירת הארץ הרחוקה'' של ארתור צ' קלארק), חור שחור סמוך למערכת השמש, התפוצצות של הליבה הגלקטית (ביקום המרחב המוכר של לארי ניבן), כיבוי של השמש (כמו ב''בשמשות דועכות ובירחים גוועים'' של ג'ון וארלי), שיגור כדור הארץ למקום אחר (''טבעת כארון'' של רוג'ר מקברייד אלן) או התפרקות של הירח (Moonfall של ג'ק מקדוויט).
חלק מהתרחישים המופיעים בספרות אורכים זמן ארוך מדי עבור סיפור, אין אפשרות לספר סיפור על תהליך הרעלה איטית של הצמחייה על ידי אגני מלח ענקיים, לכל היותר להציג תמונה רגעית שלהם. תרחישים אחרים מהירים וקטלניים במידה שדורשת לשנות את אופיים או ליצור נסיבות מיוחדות שיאפשרו לפחות לחלק מהאנושות לשרוד, למשל על ידי דחייה של האיום למועד עתידי שניתן להתכונן אליו, כמו במקרה של ''שירת הארץ הרחוקה'' שבו ישנה התרעה של אלף שנה לפני האירוע עצמו. אך אפילו זה לא מונע בנייה של סיפורים שבהם אין למין האנושי סיכוי לשרוד כלל, כמו במקרה של ''בשמשות דועכות ובירחים גוועים''.
בסופו של דבר, אי אפשר למנוע אירועים כאלו באמצעים סבירים, לכל היותר ניתן לנסות לשרוד אותם וככאלה הם גם מופיעים בספרות. לעתים המדיה החזותית מנסה להציג אפשרות להתמודד עם תרחישים שכאלו, לדוגמה הסרט Sunshine בו נעשה מאמץ להפעיל מחדש את השמש הדועכת באמצעות מתקן גרעיני עצום, או The Core שבו מנסים להניע מחדש את ליבת כדור הארץ שחדלה להסתובב באמצעות נשק גרעיני. ככלל, נדמה לעתים שהקולנוע מנסה לשדר שכל בעיה גדולה מספיק אפשר לפתור באמצעות נשק גרעיני. במציאות זה לא יעבוד.

אירועים שחולל האדם
למרות שהנושא עדיין שנוי במחלוקת יש הטוענים שאנו מצויים בעיצומו של אירוע הכחדה המונית. המחלוקת סובבת סביב מועד התחלתו, עוצמתו ולעניינו – סביב תפקיד האדם בו. האנושות היא רכיב בתהליכים משני עולם כיום, ובאומרי זאת אני מדבר במונחים של מדעים פלנטריים, לא תרבותיים. מקובל כיום לא רק שהאנושות משפיעה על האקלים העולמי (11) אלא שיש לה פוטנציאל לחולל תהליכים הרסניים באמצעות שימוש בנשק גרעיני גם בהיקף מצומצם, מעבר לנזק הישיר שייגרם עקב שימוש בו (12).
השימוש בנשק גרעיני ותוצאותיו על כדור הארץ והאנושות נבחנו רבות בספרות – ב''יקום אפל'' של דניאל גאלויה, ''אבן בשחקים'' של אייזק אסימוב, ''הימנון לליבוביץ''' של וולטר מ' מילר הבן ו''על החוף'' של נוויל שוט אם למנות קומץ דוגמאות.
על אלו מוסיפה לנו הספרות הספקולטיבית תהליכים כגון רעב עולמי (לדוגמה ב''מפגש היצ'י'' של פרדריק פול), מגיפות (בעיבוד הקולנועי של ''אני האגדה'' של ריצ'ארד מתיוסון), יצירה של חור שחור בלב כדור הארץ (ב''היפריון'' של דן סימונס) ואף ריקון האוקיינוסים (בספר ''החורף האחרון'' של צ'רלס א' מיין). הספרות הספקולטיבית מעמידה את האדם פעמים רבות לא רק כמי שיכול להציל את עצמו מאיום חיצוני, אלא גם כמי שמחולל את סופו במו ידיו, גם אם הדבר נעשה מתוך כוונות טובות, כמו תקופת הקרח שמתוארת ב''נפילת המלאכים'' של לארי ניבן, ג'רי פורנל ומייקל פלין.

סוף העולם, מבחינתנו, הוא קץ עולם כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, אם מבחינת יכולתנו לחיות בו ואם מבחינת אופיו. הספרות הספקולטיבית, אם כניסוי מחשבתי ואם כניסיון להזהיר, מעמידה אותנו הקוראים מול האפשרויות הנמנעות והבלתי נמנעות של קץ זה. הן בצורות שכנראה כבר התרחשו והן בצורות שרק אנו יכולים לחולל.



מקורות (לתיאוריות המדעיות המופיעות במאמר):
1) Alvarez LW, Alvarez W, Asaro F, Michel HV (1980). ''Extraterrestrial cause for the Cretaceous–Tertiary extinction''. Science 208 (4448): 1095–1108.
2) Keller G, Adatte T, Stinnesbeck W, Rebolledo-Vieyra, Fucugauchi JU, Kramar U, Stüben D (2004). ''Chicxulub impact predates the K-T boundary mass extinction''. PNAS 101: 3753–3758.
3) Benton M J (2005). When Life Nearly Died: The Greatest Mass Extinction of All Time. Thames & Hudson.
4) Ellis, J. and Schramm, DN (1995). ''Could a nearby supernova explosion have caused a mass extinction?''. PNAS 92: 235–238.
5) Peters, S.E. (2008). ''Environmental determinants of extinction selectivity in the fossil record''. Nature 454: 626.
6) Wignall, P.B. (2001). ''Large igneous provinces and mass extinctions''. Earth-Science Reviews 53 :1-33.
7) Abramovich, S., Almogi-Labin, A. and Benjamini, Ch., (1998). ''Decline of the Maastrichtian pelagic ecosystem based on planktic foraminifera assemblage changes: Implication for the terminal Cretaceous faunal crisis''. Geology, 26: 63-66.
8) Kirschvink, J.L. (1992). ''Late Proterozoic low-latitude global glaciation: The snowball Earth''. in Schopf, JW, and Klein, C. The Proterozoic Biosphere: A Multidisciplinary Study. Cambridge University Press. 51–52.
9) Michael Gillmana ; Hilary Erenlera (2008). ''The galactic cycle of extinction''. Astrobiology 7.
10) Stanley H. Ambrose (1998). ''Late Pleistocene human population bottlenecks, volcanic winter, and differentiation of modern humans''. Journal of Human Evolution 34: 623–651.
11) Gillett, Nathan P.; Dáithí A. Stone, Peter A. Stott, Toru Nozawa, Alexey Yu. Karpechko, Gabriele C. Hegerl, Michael F. Wehner & Philip D. Jones (2008). ''Attribution of polar warming to human influence''. Nature Geoscience 1: 750.
12) Robock, Alan, Luke Oman, Georgiy L. Stenchikov, Owen B. Toon, Charles Bardeen, and Richard P. Turco, (2007),  ''Climatic consequences of regional nuclear conflicts.''  Atmospheric Chemistry and Physics 7: 2003-2012.



עולמות 2009 - סוף העולם
ספרות אנטי-אפוקליפטית מאמר של טום דויל, מתורגם במגזין הרשת ''בלי פאניקה''

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
ומה עם שום אסטרואיד לא השמיד כלום  (חדש)
שירלי שבת, 25/04/2009, שעה 14:30
כמו למשל בהסבר הזה:

   כתוב תגובה
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה  (חדש)
ange noir יום ראשון, 26/04/2009, שעה 20:31
בתשובה לשירלי
האם את מתכוונת ''לאירועי פגיעה לא היתה השפעה מחוללת הכחדה''?
אם זאת השאלה, אז התשובה היא - אולי. אפשר לחולל החכדות ללא אירועי פגיעה או אפקטים הנובעים מהם ואת מוזמנת לעיין גם ברשימת המאמרים שצרפתי למאמר בנושא (חלקם מצוטטים גם במאמר שקישרת).
ישנה מספר אירועי פגיעה בסוף הקרטיקון גם מחוץ למכתש צ'יקסלוב, כמו מכתש שיווה ומכתש סילברפיט (שניהם מכתשים תת-ימיים). ההשפעה שלהם מבחינה איזורית היתה ללא ספק די משמעותית, לפחות בטווח של כמה אלפי קילומטרים ספורים. אבל מספיק אנשים הראו לאורך השנים שאורך אירוע ההכחדה, אופי השינויים באקלים והתפוצה של האירוע לא רק שלא מחייבת אירוע פגיעה - אולי אפילו כלל לא מתאימה לו.

בהקשר של הדיון שהצגתי - לא היתה כוונה לפתוח את תיבת השרצים הזאת אלא פשוט לסקור תרחישים שנבחנו בספרות המדעית והספקולטיבית.
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.