 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
האלים משתוללים
ספרים / שחר לנגבהיים
יום רביעי, 11/01/2006, שעה 22:00
'בני אנאנסי', ספרו החדש של ניל גיימן ('סנדמן', 'אלים אמריקאים') – סקירה וביקורת
|
|
כשספר מגיע לראש רשימות רבי-המכר, במיוחד כשמדובר בספר פנטסיה מובהק של סופר פנטסיה מובהק, זה סימן שכולם קראו אותו. אם כולם קראו אותו, כנראה שכולם גם נהנו ממנו. ואחרי שכולם קוראים ספר כלשהו ונהנים ממנו, סביר להניח שכולם גם יקראו את ספר ההמשך. ויהנו ממנו. ככה העולם פועל, במיוחד כשמדובר בספרים של ניל גיימן.
ואכן, רשימות רבי המכר מעידות על כך שבחודשים האחרונים כולם קראו את 'בני אנאנסי', שפורסם רשמית כספר ההמשך של 'אלים אמריקאים'. סביר להניח, שוב, שכולם נהנו גם ממנו.
אולם עולם, למרבה הצער, לא כמנהגו נוהג, כי מעבר לדמות אחת שמותה הוא הזרז לתחילת העלילה, אין כמעט שום קשר או דמיון בין שני הספרים. 'אלים אמריקאים' הוא סיפור על אמונה והתפתחותה, על ההבדל בין הישן לחדש, ו'בני אנאנסי' הוא סיפור אהבה קלאסי, קליל וחביב, והוא מגיע אל סופו הידוע מראש בלי להעלות שאלות עמוקות מדי בדרכו. את מסעו הנרחב של גיבור 'אלים' בדרכיה הצדדיות של ארצות הברית מחליפות טיסות חוזרות ונשנות מעבר לאוקיינוס האטלנטי, ומדי פעם הצצה מהירה אל העולמות שמעבר למוחשי.
מבחינת האווירה, ניתן להבחין בין שלושה סוגי מקומות: לונדון, מקומות שהם לא לונדון ולכן אנשים מתנהגים שם מוזר, ומקומות שאינם בעולם הזה, ולכן אנשים מתנהגים שם מאד מוזר, אם כי הם לא באמת אנשים. גם העולם של הסיפור שונה – עולמם של האלים הצמאים לאמונה וזכרון מ'אלים' מתחלף בעולם סמלי של טוטמים אפריקאיים ושירים המסבירים לבני האדם שהמציאות קצת שונה ממה שהם חושבים, אבל זה בסדר, למה לחשוב על זה כשאפשר להעביר את הערב בצפיה באיזה סרט בקולנוע?
האפיות הגראנדיוזית של 'אלים אמריקאים' הוחלפה, בספר זה, בסיפור קטן ומשעשע. זה לא המאבק של אודין על השליטה בעולם, אלא רק עוד אחד ממעלליו של אנאנסי העכביש במלחמתו באויבו, טיגריס. שינוי שמו של הספר ל'אלים אפריקאים' היה יכול להציג היטב את השינוי בפנתיאון, אך דוקא השם 'אלים קאריביים', על כל האסוציאציות הנובעות ממנו, היה מסביר טוב יותר את שינוי האווירה מהרצינות של 'אלים' לקלילות של 'בני אנאנסי'.
זהו סיפורו של צ'ארלס נאנסי, או, כפי שכולם קוראים לו, צ'ארלי השמן. הוא כבר מזמן לא שמן, אבל כולם עדיין קוראים לו כך, גם בלי לדעת שזה כינויו. הוא יודע שהסיבה לכך היא אביו שקרא לו כך, כי כשאביו מעניק למשהו שם, השם הזה דבק. הסיבה לכך, שאינה ידועה לצ'ארלי השמן, היא שאביו הוא אל – אנאנסי, העכביש שכל הסיפורים והשירים בעולם שייכים לו, לאחר שהוא לקח אותם מטיגריס. צ'ארלי לא יודע הרבה דברים על אביו, מאז שאמו נטשה את אנאנסי ועברה עם בנה לאנגליה, אך הוא יודע שאביו תמיד בייש אותו, ושהוא ממש לא מעוניין שאביו יגיע לחתונתו עם בחירת לבו, רוזי. צ'ארלי השמן לא יודע זאת, אבל הוא עומד לגלות שבזמן בו הוא התווכח עם רוזי על הגעתו של אביו לחתונתם, והפסיד, בצד השני של האוקיינוס אביו בייש אותו פעם אחת אחרונה.
צ'ארלי השמן עומד לגלות דברים נוספים: שיש לו אח, ושאחיו זכה לרשת את התכונות האלוהיות של אביהם, ושאם את אביו הוא לא רצה בחתונתו, קל וחומר שבחייו הוא לא ירצה את אחיו, עכביש.
כך מתחילה עלילת הספר, הממשיכה על פי כל כללי ז'אנר קומדיית הטעויות: בדיחות יסופרו, הגיבורים יקלעו למצבים מביכים ולצרות צרורות ויחלצו מהם בעור שיניהם, הנערה שמופיעה במערכה הראשונה תנושק במערכה השלישית, והסוף, כמו בכל הסיפורים של אנאנסי, אם לא יהיה טוב, לפחות יהיה משעשע, וכל אחד יקבל את הגמול המגיע לו.
הדמויות לא עמוקות מדי, אך שהן גם לא שטוחות, והקורא מזדהה עמם ומתרגש במקביל להתפתחותן והתבגרותן במהלך הספר. ההומור כמעט לעולם לא גורם לפרצי צחוק רמים, אבל האווירה המשועשעת נשמרת לאורך כל הספר בזכות משחקי מילים ותובנות קטנות על ההתנהלות האנושית והחייתית.
ככלל, מדובר בספר טוב הכתוב ביד אומן שיודע בדיוק באילו חוטים למשוך, מתי ואיך. הביצוע המלוטש לא מסתיר מאחוריו סיפור ריקני – להיפך, הסיפור חושף ומעצב את עצמו כקליל באופן מודע. אחרי הכל, כמו כל הסיפורים, גם זה סיפור של אנאנסי, ויש בו את כל מה שאנאנסי אוהב: אוכל טוב, בדיחות, שירה, נשים וריקודים. אבל זו גם הבעיה העיקרית של הספר: הוא ממלא את כל ההבטחות שלו בדיוק על פי הציפיות שהקורא מציב מראש. יש בו את כל הדברים שצריכים להיות בו, הוא כתוב על פי כל הכללים, ואין בו ולו גורם אחד בלתי צפוי. זה לא צריך להפריע לקוראים, כיוון שכאמור מדובר בספר טוב, אבל זהו לא ספר שיטלטל עולמות. הוא ספר קליל וחביב, ונחמד להעביר איתו כמה שעות. מעבר לכך אין בו הרבה, וזה בסדר גמור.
'בני אנאנסי' הוא קומדיה קלילה הכוללת את כל מה שצריך להיות בה, ונטולת כל גורם שלא צריך להיות בה. החוסר היחיד הוא קשר כלשהו, עלילתי, סגנוני או מערכתי, לספר 'אלים אמריקאיים'. חבל? לאו דוקא. כי כולם יקראו את 'בני אנאנסי', וכולם יהנו ממנו. כך העולם פועל. במיוחד בסיפורים של אנאנסי.
בני אנאנסי (Anansi Boys)
מאת ניל גיימן
הוצאת William Morrow, שנת 2005
352 עמודים
ניל גיימן
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
