על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

הגודל קובע
ספרים / רז גרינברג
יום שלישי, 06/03/2007, שעה 10:00

הרפתקאותיו של סוכן זעיר בעולם הגדול – הרומן הגראפי Jack Hightower מאת וויל וינטון


המושג ''אנימציית פלסטלינה'' נקשר היום בעיקר בשמו של האנימטור האנגלי ניק פארק, האיש שמאחורי דמויותיהם של וואלס וגרומיט. אבל קצת לפני פארק, ובצדו השני של האוקיינוס, חי אנימטור מחונן אחר שנודע כחלוץ בתחום, ולמעשה היה האיש שהמציא את המושג ''Claymation''. שמו הוא וויל וינטון, ובין אמצע שנות ה-‏70 לסוף שנות ה-‏80 הוא הפך כמעט לשם נרדף עם אנימציית הפלסטלינה בזכות עבודתו על שלל פרויקטים – מפרסומות, קליפים ואפקטים בסרטים מצולמים ועד לסרטים ניסיוניים שקצרו שבחים ופרסים.
את שנות ה-‏90, לעומת זאת, בילה וינטון בעיקר בכמה גיחות טלוויזיוניות ובמאבקים משפטיים שבסופם הוא נותר מחוץ לאולפן שלו. בשנה האחרונה הוא מתכנן שיבה לקדמת הבימה, שהסנונית הראשונה שלה, למרבה ההפתעה, אינה בתחום הקולנוע, הטלויזיה או אפילו האנימציה, אלא בתחום הקומיקס. מדובר ברומן הגרפי המשעשע ''Jack Hightower'', המתהדר בתסריט מאת וינטון.

העובדה שכותרת הספר נושאת את שמו של הגיבור, ג'ק הייטאוור, משקפת במדויק את אישיותו של הנ''ל: הוא הסוכן החזק, האמיץ, הנחוש והמוצלח ביותר בביון האמריקאי, והוא יודע את זה (''אלה שיודעים על מה הם מדברים, טוענים שאני הכי טוב שהיה לסוכנות אי פעם... ואני נאלץ להסכים איתם''). בפתח הספר נמצא הייטאוור בדרכו לבלות את הלילה עם בחורה אחת מני רבות שנשבתה בקסמיו, ובדיוק אז הוא מקבל הודעה על איתור מיקומו של אויבו הוותיק, ד''ר פלאגישוס סאוואנט – מדען מטורף עם אובססיה להשתלטות על העולם ופטיש למותגי-חתולים. הוא נפרד לשלום מהבחורה (למעשה הוא מעיף אותה מהמכונית שלו) ודוהר לסגור את החשבון. לאחר כמה עמודים נראה שהייטאוור אכן הצליח לפטור סופית את העולם מנוכחותו של הד''ר המרושע, אך לא בלי תוצאות לוואי: הניסוי האחרון של הד''ר הותיר אותו מכווץ לגודל של עשרים וחמישה סנטימטרים.
בן לילה הופך הייטאוור מהגיבור הנוצץ ביותר בשירות בטחון המדינה לבדיחה הכי גדולה שם. התעסוקה היחידה שיכולים למצוא עבורו במצבו החדש היא עבודה משרדית, וגם שם קשה לו להרים את הטלפון, הנשים שבעבר השליכו את עצמן לרגליו לא ממש טורחות להזהר שלא לדרוך עליו, והגרוע ביותר: הוא מתחיל לחשוד שד''ר סאוואנט עודנו חי. מאחר ואף אחד בסוכנות כבר אינו לוקח אותו ברצינות, כדי לטפל באיום החדש-ישן נאלץ ג'ק לגייס לעזרתו את חברתו ושותפתו לשעבר, כריסטה וורדמן, שעדיין זוכרת את הצורה המכוערת למדי בה הוא בחר להיפרד ממנה.

עיון בפילמוגרפיה של וויל וינטון – חלק משמעותי למדי ממנה מוקדש לדגני-בוקר מפזזים – יכול להסביר את המשיכה שלו לסיפור על דמות זעירה בעולם של ענקים. הוא אמנם רק כתב את הספר, אך נראה כי הציורים של האמן פאביו לאגונה מאותתים גם הם לימיו של וינטון באנימציה. הגיבור, מהרגע בו הוא עובר את השינוי הפיסי האומלל, אכן נראה כמו דמות שיצאה מתוך אחד ממחזות הפלסטלינה של וינטון, עם ראשו הגדול מדי והלא-ממש פרופורציונלי ליתר גופו. לאגונה מצליח להעניק אישיות גם ליתר הדמויות, גיבורים כנבלים, כמו גם לגלריה המרשימה של המקומות על פני הגלובוס בהם מתרחשת העלילה. למרות שמדובר לרוב בדימויים משומשים מהמחסן של סרטי-ריגול שונים, האמנות מצליחה לתת להם תחושה חיננית מאד, הן בזכות העיצוב והן בזכות הצביעה המרהיבה.
ומה לגבי הסיפור? כאמור, משעשע ומבדר מאד. לא מהפכני מדי, ובתחום קומדיית-המרגלים-המד''בית לא ממש עומד בתחרות עם המחוזות המטורפים אליהם מגיעה ''The Middleman'', אבל הוא מוגש בחבילה מושכת יותר, ומהרגע בו וינטון לוחץ על דוושת הדלק העלילתית הוא לא מרפה ממנה. מסצנת פעולה או בילוש אחת לזו שבאה בעקבותיה, הקריאה בספר מזכירה מאד צפיה בסרט-פופקורן מהליגה הראשונה, כאשר היא מלווה בלא מעט שנינויות הנוגעות למצבו של הגיבור ובהתייחסויות משעשעות לעולם האנימציה ממנו הגיע הכותב (האיתור של חלק מהן הצריך – והצדיק – קריאה חוזרת של הספר).

''Jack Hightower'' אינו הרומן הגראפי העמוק או המורכב ביותר שיזדמן לכם לקרוא השנה, אבל הוא בהחלט אחד המבדרים שבהם, והוא מוכיח שוינטון לא איבד שמץ מהכישרון שלו במעבר ממדיום אחד למשנהו. אפשר רק לקוות שבשיבה המתוכננת שלו לתחום האנימציה הוא ימשיך להפגין את הכישרון הזה, ושאולי בעתיד הוא יספק לקוראים עוד מעלילותיו של המרגל המכווץ.



ג'ק הייטאוור (Jack Hightower)
מאת וויל וינטון ואנדרו ווייז
איורים: פאביו לאגונה
הוצאת Dark Horse
112 עמודים



Jack Hightower - האתר הרשמי
וויל וינטון - האתר הרשמי

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.