על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

קדושה ושמה ואנדה
ספרים / קרן לנדסמן
יום שלישי, 19/01/2010, שעה 23:21

אלמנטים נוצריים ב''גוף מארח''


אזהרה חמורה - מכיוון שמאמר זה מנתח את הספר ''גוף מארח'' הוא מכיל פרטי עלילה של הספר, כולל סופו.

כל דת זקוקה לקדושים. בחייהם הם דוגמה ומופת לעקרונות הדת ולאחר מותם הם ממחישים את הגמול המזומן ליראי השמים החיים על פי מצוות הדת. זה נכון במיוחד בנצרות, שבה ישו, שסביבו נוצרה הדת החדשה, הוא האב-טיפוס של הקדוש המעונה. מתגלמים בו כל המרכיבים הדרושים לקדוש – הוא זכה להתגלות, סחף אחריו מאמינים, וכראוי לכל קדוש מעונה – נרדף, עונה ומת למען אמונתו. פאולוס, ראשון האפיפיורים ומי שהעניק לנצרות את המבנה שלה לאחר מות ישו, הוסיף לתערובת את החזרה בתשובה, שכן עד שישו התגלה אליו בדרך לדמשק הוא היה אחד האנשים שרדפו את הנוצרים.
''גוף מארח'' הוא ספרה הראשון של סטפני מאייר שמיועד למבוגרים, והוא מדיף ניחוחות קדושה נוצרית. הגיבורה של ''גוף מארח'' היא חייזרית בת מאות שנים ובעלת זיכרון גזעי של מליוני שנים (בניגוד לבלה גיבורת סדרת ''דמדומים'', הנערה האנושית הנוטה להתעלפויות וחסרת חוט השדרה), המגיעה לכדור הארץ בחלק האחרון של פלישה דמוית ''חוטפי הגופות''. החייזרים הם תולעים כסופות המתחברות למערכת העצבים של המין המארח ושולטות בכל מעשיו תוך כדי הכחדת אישיותו. בדרכי נועם, כמובן.
שמה של הגיבורה, נוודת, מרמז על ההיסטוריה האישית המיוחדת שלה – היא חוותה כמה גזעים במהלך חייה. מטרתה ומטרת שאר מיליארד החייזרים שהגיעו לכדור הארץ היא להפוך את המין האנושי למין ידידותי, נוח ונחמד. למעשה, החייזרים שמשתלטים על בני האדם בספר הם הגשמה של חזונו של ישו – הם תמיד מפנים את הלחי השנייה, תמיד נחמדים זה לזה ולא מסוגלים לפגוע זה בזה ובמארחים שלהם, אפילו במחיר הגנה על חייהם או על החברה שלהם (ראו למשל ביוחנן, י''ג, 34 ובלוקס, ו', 27 והלאה). המצב הקיצוני היחיד שבו הם גורמים נזק למארח הוא כאשר מנסים לשלוף אותם מתוכו בכוח, וגם את זה ניתן למנוע אם מתייחסים אליהם בנועם.
למרות השיפור האדיר בחיי כל האנשים על פני כדור הארץ, קיימת מחתרת אנושית שמתנגדת לפלישת החייזרים. גם הם עושים זאת בצורה מאד נחמדה, דרך אגב. הם גורמים לגנדי להיראות כלוחם גרילה מסוקס וחסר מוסר.
אחת מחברות המחתרת נופלת לידי החייזרים, ונוודת מושתלת בתוכה על מנת לחלץ ממנה את מיקומם של שאר החברים במחתרת. זהו מעשה האלימות הראשון המתרחש בספר, כאשר נפשה של מלאני, המארחת, מתנגדת בחירוף נפש לנוודת. השתיים ממשיכות להיאבק עד שנוודת מתאהבת במין האנושי, ובפרט אחד ספציפי מתוכו. כמו אצל ישו והביטלס – האהבה היא העיקר, וברגע שנוודת מגלה את האהבה היא ומלאני מחליטות למצוא ביחד את המחתרת בתקווה שהאנשים החופשיים שנותרו יקבלו אותן בהבנה.

השלב ראשון בחייה של נוודת כקדושה מעונה מסתיים בהצלחה – היא הומרה למין האנושי, ועתה עליה רק לעבור עינויים ולגייס מאמינים לפני שקדושתה תוכר. את העינויים מספקים אנשי המחתרת החופשיים, כמובן, שכן הם עדיין לא מומרים לדת החדשה הדוגלת בדו-קיום בשלום, הבשורה אותה נושאות נוודת והגוף של מלאני בתוכו היא שוכנת.
התא המחתרתי אליו מלאני ונוודת מגיעות מורכב ממדגם מייצג של בני אדם – גברים, נשים, רוצחים בפוטנציה, שודדים, וכמה ילדים. כולם כמובן הורגים רק על מנת לשרוד, ושודדים רק כדי להתקיים. בדרכי נועם. כאשר בני האדם מגלים שנוודת השתלטה על מלאני (החייזרים גורמים לנצנוצי כסף באישונים), הם כולאים אותה בתא קטן, מאכילים אותה לחם צר ומים לחץ, ומענים אותה מדי פעם. עם הזמן אפילו חברי המחתרת הקשוחים ביותר מגלים את הנפש העדינה המסתררת בתוך מלאני – הלא היא נוודת. הם מעניקים לה שם חדש, ואנדה. במהלך הספר כל חברי המחתרת, אפילו אלו שעינו את ואנדה עם הגיעה אליהם, מקבלים אותה לתוכם, ואת הבשורה שהיא מביאה – החייזרים הם טובים (או חלקם, לפחות), ואת ההתנגדות לשלטון החייזרים יש להביע בדרכים פתלתלות ונעימות. כי להרוג זה רע.
בכך הושלמו בהצלחה שלבים שתיים ושלוש – ואנדה (לשעבר נוודת) עברה עינויים, המירה את הלא-מאמינים, ויצרה גרסה חדשה של האנושות, ואפשרות של חיים משותפים לבני אדם וחייזרים כשהאהבה מאירה את הדרך.
עתה כל שנותר לוואנדה הוא למות בשם הדו-קיום, וזאת היא אכן עושה כאשר מסתבר לה שככל שהיא שוהה יותר בתוך מלאני, כך המארחת שלה נחלשת, ואם היא לא תצא ממנה במהירות, נפשה של מלאני תיעלם. אין לוואנדה שום בעיה לוותר על נפשה-היא, הרי היא אוהבת את המין האנושי ולא מסוגלת להזיק לאיש מהם. בייחוד לא למען דבר כל כך טריוויאלי כמו קיומה. הוראתה האחרונה לרופא המחתרת לפני הסרתה מגופה של מלאני היא לקבור אותה באדמת הארץ, שכן אין היא חפצה בחיים ללא המין האנושי. הרופא מסיר אותה מהגוף של מלאני, וכך ואנדה משלימה את יעודה ומתה בשם שליחותה.
כמו כל קדושה, היא מקבלת את גמולה בחיים שלאחר המוות כדי להוכיח למאמינים שיש גמול לאהבה, לנאמנות ולהקרבה. התא המחתרתי מוצא לה גוף שאישיותו ניטלה ממנו (הפרטים אינם חשובים כאן) של בלונדינית בתולית, ומשתיל אותה בתוכו, וכך היא יכולה לבלות את שארית חייה עם הגבר האנושי שנועד לה, ולנסות להמיר את שאר החייזרים לדת החדשה.
ואנדה ניחנה גם במאפיינים אחרים של קדושים – היא בתולה בשני הגופים שלה, היא שומעת קולות המנחים אותה לדרך הנכונה (הקול נטול הגוף שייך אמנם למלאני, אבל הוא עדיין קיים), והיא מקדשת את חייהם של אחרים על פני שלה.

''גוף מארח'' כתוב בצורה קולחת, העלילה שלו מרתקת והתרגום מעולה. הבעיה היחידה היא שהוא נוצרי באופן מחליא. האידאלים הנוצריים של סטפני מאייר חוזרים שוב ושוב גם בסאגת ''דמדומים'' (הגיבורים לא מוכנים לקיים יחסי מין לפני החתונה, לכל אשה יש רק גבר אחד שמתאים לה והומוסקסואליות פשוט לא קיימת), אולם ב''דמדומים'' יש כל כך הרבה בעיות ספרותיות עד שהנצרות הופכת רק לסעיף אחד מתוך רשימת הפגמים בספר. ''גוף מארח'' לעומת זה כתוב כל כך היטב שדמות הקדושה המעונה של ואנדה צורמת לעין על רקע הסיפור שהיה יכול להיות מעולה, וחבל.



גוף מארח
מאת סטפני מאייר
תרגום: ורד טוכטרמן
הוצאת אופוס, 2009
603 עמודים



דף הספר באתר של מאייר
הברית החדשה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
חסרה אזהרת ספוילרים בהתחלה,
Boojie יום רביעי, 20/01/2010, שעה 11:44
(4 תגובות בפתיל)
למה הכוונה ב''דרכי נועם''?
קרן אמבר יום שני, 25/01/2010, שעה 13:57
(2 תגובות בפתיל)
תקראו
עמיתוש יום שלישי, 02/03/2010, שעה 18:44
(4 תגובות בפתיל)
(ללא כותרת)
אודי יום שישי, 25/11/2011, שעה 15:43
(5 תגובות בפתיל)
עוד זבל של ספר - למי שבאמת מבין במדע בדיוני
אסף שבת, 29/06/2013, שעה 1:46

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.