על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3  
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2  
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1  
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0  
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0  
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0  
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39  
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1  
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11  
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6  
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6  
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16  
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74  
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3  
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25  

פני מועדות לכוכבים
פרקים לדוגמה / אלפרד בסטר
יום רביעי, 21/02/2007, שעה 8:00

קלאסיקת המדע הבדיוני של אלפרד בסטר, בהוצאה מחודשת


מן הכריכה האחורית:

זוהי המאה ה-‏24, והאנושות מגלה את הגניטה (מעבר ממקום למקום כהרף-עין, בכוח המחשבה). האדם פורץ אל מערכת השמש ומיישב אותה, אך הגניטה מכוכב לכוכב עדיין אינה אפשרית, והדרך אל הכוכבים נותרת חסומה.

זהו סיפורו של גולי פויל, ההופך מאדם חסר כל כישורים או השכלה לטורף חסר-מעצורים, גנב, נוכל ורוצח המונים. גולי פויל מוּנע בכוחה של שנאה קמאית, המעלה אותו לדרגת מלאך-נקמות נטול מעצורים, קר-רגש; פויל הוא הצייד המושלם, חסר-המוסר – טיגריס. הוא יוצא למסע נקמה נגד כוחות שלא ישוערו, מסע שיוביל אותו אל מעבר לגבולות האפשר.



אחד

הוא הלך וגווע זה מאה ושבעים יום, ועדיין לא מת. הוא נאבק על נפשו בלהט של חיה שנלכדה. הוא היה שרוי בהזיות, הלך ונרקב, אלא שלפעמים הגיחה נפשו הפרימיטיבית מן הסיוט היוקד של המאבק לחיים, לתוך משהו דומה במקצת לצלילות־דעת. ואז נשא את פניו האילמות אל מול הנצח ומִלמל: ''מה העניינים, אני? תצילו, אלוהים מחורבנים! תצילו, זה הכול.''
נקל היה לו לחרף שם שמים: מאז יומו הראשון הכיל אוצר המילים שלו חרפות וגידופים כדי מחציתו. הוא גדל בביבי המאה הכ''ה, ולא דיבר אלא בשפת הביבים. מכל בריוני העולם, חייו היו פחותי הערך מכול והמשכם היה הפחות ודאי מכול. ובכן, הוא נאבק והתפלל בדברי נאצה; אך מפעם לפעם דילגה נפשו ההולכת ונפרמת שלושים שנה לאחור, לימי ילדותו, ואז נזכר בשיר ילדים:

גולי פויל הוא שמי
הארץ לי מולדת.
מעמקי החלל הם משכני
פני מועדות למוות.

הוא היה גוליבר פויל, עוזר למכונאי סוג ג', בן שלושים שנה, בעל עצמות מגודלות וקשוח... וצף לו בחלל זה מאה ושבעים יום. הוא היה גולי פויל, ולא ידע אלא סיכה, צחצוח ותדלוק; מהיר מכדי שיסתבך בצרות, אטי מכדי שיהנה מחייו, נבוב מכדי שיתיידד, עצלן מכדי שיתאהב. קווי אופיו הנרפה ניכרו ברשומות הרשמיות של צי הסוחר:

פויל, גוליבר - - - - - - - - 128/127:006־א.ס.
השכלה: אין
כישורים: אין
יתרונות: אין
המלצות: אין
(הערות אישיות)

איש בעל כוח גופני ויכולת שכלית שלא באו על ביטוים עקב היעדר שאפתנות. אנרגיה נפשית מזערית. אב־טיפוס של ''האדם הפשוט''. ייתכן שהלם בלתי־צפוי כלשהו יעורר אותו, אולם הפסיכולוגים אינם מסוגלים למצוא את המפתח. אינו מומלץ לקידום. הגיע למבוי סתום.

הוא אכן הגיע למבוי סתום. נוח היה לו לצוף כך משעה לשעה במרוצת שלושים שנות קיומו, כמין יצור קדמוני העוטה שריון כבד, מגושם ואדיש – גולי פויל, אב־טיפוס של ''האדם הפשוט'' – אלא שעתה הוא צף במרחבי החלל זה מאה ושבעים יום, והמפתח להתעוררותו כבר נתחב בחור המנעול. עוד מעט־קט יסתובב ויפתח את הדלת לשואה.


ספינת החלל אינמנוס צפה לה באמצע הדרך בין מאדים וצדק. אסון המלחמה הלא־נודע שהפך אותה לשבר־כלי נטל טיל פלדה חלק למשעי, מאה יארדים אורכו ומאה רגליים קוטרו, ומחץ אותו עד שנותר ממנו רק שלד, שעליו רכבו עתה שרידי תאים, מחסנים, סיפונים ומחיצות. קרעים גדולים במעטפת החיצונית היו להבות־אור בצד הפונה לשמש ומטליות כוכבים קפואות בצד הרחוק ממנה. ס''ח אינמנוס היתה נביבות חסרת־משקל של שמש מסנוורת וצללים שחורים כפחם, קפואה ודוממת.
שבר הספינה היה מלא וגדוש בערב־רב של רסיסים קפואים שריחפו בתוך הגוף השסוע, כמו תצלום־בזק של התפוצצות. משיכת הכבידה הזערורית ההדדית שפעלה בין פיסות השברים צירפה אותם אט־אט לגושים, שנפוצו שוב לכל עבר כפעם בפעם, עת חלף בתוכם הניצול היחיד שעוד נותר בחיים בשבר הספינה, גוליבר פויל, 128/127:006־א.ס.
הוא חי בתא היחיד שנותר אטוּם לאוויר בספינה כולה, ארון כלים לצד מסדרון הסיפון הראשי. רוחב הארון היה ארבע רגליים, עומקו ארבע רגליים וגובהו תשע. ממדיו היו כשל ארון מתים לאיש גבוה במיוחד. שש־מאות שנים לפני־כן נחשבה כליאתו של אדם למשך שבועות אחדים, בכלוב שאלה ממדיו, לאחד העינויים המזרחיים המתוחכמים ביותר. ואילו פויל חי בארון המתים החשוך שלו במשך חמישה חדשים, עשרים יום וארבע שעות.


''מי אתה?''
''גולי פויל הוא שמי.''
''מנין באת?''
''הארץ לי מולדת.''
''היכן אתה כעת?''
''מעמקי החלל הם משכני.''
''לאן מוליכה דרכך?''
''פני מועדות למוות.''
ביום המאה ושבעים ואחד למאבקו על נפשו, השיב פויל לשאלות הללו והתעורר. לבו הלם כפטיש וגרונו צרב. הוא גישש באפלה אחר מכל האוויר שהיה שותפו לתא ובדק אותו. המכל היה ריק. היה עליו להכניס פנימה מכל אחר, ומיד. לפיכך ייפתח היום הזה בעימות נוסף עם המוות, שפויל השלים עמו בסבלנות אילמת.
הוא גישש בין מדפי הארון ומצא חליפת חלל קרועה. היא היתה היחידה מסוגה על סיפון אינמנוס, ופויל לא זכר עוד היכן או כיצד מצא אותה. הוא אטם בשעתו את הקרע בתרסיס החירום, אבל לא היה לאל־ידו למלא את מכלי החמצן הריקים שעל גבה, או להחליפם. פויל נכנס לתוך החליפה. עמו נכנסה לתוכה מן הארון כמות אוויר שתתיר לו לשהות ברִיק שבחוץ חמש דקות... לא יותר.
פויל פתח את דלת הארון והשליך את עצמו לתוך השְחור הקפוא של החלל. האוויר שהיה בארון נפלט החוצה יחד עמו, והלחות שעמדה בו נקרשה לענן שלג זעיר שריחף לו במורד המסדרון הראשי המרוטש. פויל אחז במכל האוויר שנתרוקן, שלף אותו מהארון ונטש אותו בחוץ. חלפה דקה אחת.
הוא פנה והדף את עצמו בינות השברים הצפים לעבר פתחו של מחסן הזבורית. הוא לא רץ: הוא התקדם בדרך התנועה המיוחדת לנפילה חופשית בחוסר־משקל... הדיפה ברגליים, במרפקים ובכפות הידיים כנגד סיפון, קיר ופינה, שיִט מואט בחלל, כמו עטלף מתעופף תחת פני המים. פויל חלף בפתח כמו טיל ומצא את עצמו בתוך מחסן הזבורית שבצד האפל. חלפו שתי דקות.
אינמנוס, ככל החלליות, שמרה על איזונה באמצעות זבורית של מכלי גז שנחו בשורה לאורך קוערה, כמו רפסודת קורות ארוכה, מחוזקת משני צדדיה במבוך של צינורות וברזים. נדרשה לפויל דקה כדי לפרק מכל אוויר אחד. לא היה ביכולתו לדעת אם המכל מלא, או שמא כבר התרוקן; אם יעשה את דרכו האיומה בחזרה לארונו רק כדי לגלות שהמכל ריק ושחייו תמו. אחת לשבוע, בכל שבוע, הוא נאלץ לשחק במשחק זה של רולטת־חלל.
קול שאגה עלה באוזניו; האוויר שבחליפת החלל שלו הלך והעכיר. הוא משך את הגליל הכבד לעבר פתח המחסן, התכופף כדי להניח לו לחלוף מעל ראשו, ואז הדף את עצמו אחרי המכל. הוא הוציא את המכל בעד הפתח. עברו ארבע דקות, והוא רעד בכל גופו והחל לאבד את הכרתו. הוא הנחה את המכל במורד המסדרון הראשי ודחק אותו לתוך ארון הכלים.
הוא הגיף את דלת הארון, הבריח אותה, מצא פטיש על אחד המדפים והלם בו שלוש פעמים על המכל הקפוא, כדי לשחרר את השסתום. פויל החל לסובב את השסתום בהחלטיות קודרת. בשארית כוחו הסיר מעליו את קסדת החליפה, מחשש שייחנק בתוכה בעוד ארונו מתמלא באוויר... אם אמנם היה אוויר במכל. ואז התעלף, כפי שהתעלף פעמים כה רבות בעבר, בלא לדעת אם זהו מותו.



פני מועדות לכוכבים (The Stars My Destination)
מאת אלפרד בסטר (Alfred Bester)
כולל הקדמה מאת ניל גיימן
תרגום: עמנואל לוטם
ינשוף הוצאה לאור, 2007
272 עמודים



אלפרד בסטר
פני מועדות לכוכבים - סקירה
פני מועדות לכוכבים - עוד סקירה
פני מועדות לכוכבים - ועוד סקירה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
ספר מצויין!
ארז אריאלי יום ראשון, 16/12/2007, שעה 14:39

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.