על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0  
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2  
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4  
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2  
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4  
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12  
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11  
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4  
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11  
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1  
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0  
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5  
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3  
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4  
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8  

קריאת העורב - יוני
מאמרים / אסף אשרי
יום שלישי, 29/06/2004, שעה 10:00

ספרות ספקולטיבית והזרם המרכזי – תאומים שהופרדו בלידתם?


בטור אישי זה מביא אסף אשרי, עורך המד''ב והפנטסיה של הוצאת אופוס, מידע והגיגים על הנעשה בתחום בעולם הרחב.



כה אמר – ברור שמעתי, ותמוה לא תמהתי,
אם-כי טעם לא הבנתי – לא יכולתי עוד לפתור...
ובתרגום סימולטני: הקשר בין ספרות הזרם המרכזית והספרות הספקולטיבית הוא חזק ביותר, ומוזר ששני הצדדים מנסים להתנער זה מזה. למה? לקוראים הפתרונים.

החודש חגגו חובבי הספרות הקאנונית הגבוהה את יום ליאופולד בלום, גיבור הספר יוליסס של ג'יימס ג'ויס. במאורות ובתאי המחתרת של חובבי המד''ב היו כאלה שהרימו גבה וגיחכו. אנשים מבוגרים שחוגגים ארוע בדיוני ועוד מתחפשים בכל מיני תלבושות תקופתיות, מצטטים מספרים שרק הם סיימו לקרוא ומתווכחים על התוכן ועל הסאב-טקסט. אנשי הזרם המרכזי לא יודעים מהחיים שלהם. הם עסוקים בשטויות ובקריאה על אודות חייהם האומללים של סופרים שחברתם עזבה אותם לאנחות מרוב שעמום בעוד הספרות האמיתית נכתבת מתחת לאפם בספרי הז'אנר. הם נאחזים בניתוחים של מבקרים שמבינים רק בתחום עצמו וקוראים רק סוגה מסוימת של ספרים. או שמא המצב הפוך? חובבי הז'אנר הם ילדותיים ונאחזים בפיות ובחייזרים שימלאו את חייהם האומללים ונטולי המין? הם מסתגרים בגטאות ומשתדלים להתבדל ככל האפשר מהספרות הכללית?
מתי בדיוק ארע הקרע בין הספרות הקאנונית לספרות הז'אנר? האם השוני הוא כה גדול כפי ששני הצדדים מציגים? האם זה עניין של הגדרה? האם בעולם בו ז'אנרים נטמעים זה בזה, מתכתבים זה עם זה, הדיון בתוויות והגדרות סוגה עדיין רלוונטי?
על שאלות אלה ואחרות לא אענה כאן. במקום זאת אערוך סקירה קצרה של כמה אבני גבול ותחנות דרך, מאודיסאה של הומרוס ועד יוליסס של ג'ויס, ואותיר את ההחלטה בידיכם.

נתחיל ממש בהתחלה ונתקדם משם:
750 לפניה''ס: מלחמת טרויה ואיסוף האפוס איליאדה ואודיסיאה על ידי הומרוס. ואל תגידו ''ראיתי את הסרט'', אין קשר בינו לבין המקור הספרותי.
180: נפטר הסופר הסאטירי לוקיאנוס, שכתב את סיפורי אמת או ההיסטוריה האמיתית, בהם מתוארת לראשונה בספרות טיסה לירח. יש הסוברים שהיצירה עצמה נכתבה עוד בשנת 160.
500: ראשית יצירת הלדן לידר, קיבוץ מכתובי הגבורה הגרמאנים שהידוע באפוסים המופיעים בו הוא זה של זיגפריד וברונהילדה – הבסיס לטבעת הניבלוגים ולספר מסוים של בלשן אנגלי חובב מקטרות.
750: האפוס האנגלי בייולף מתחיל לקרום עור וגידים בעל-פה. בשנת 900 הוא יועלה על הכתב. הסיפור שכל בוגר פנימיה אנגלית מכובדת יודע אותו בעל-פה ובשפת המקור, או שמתעורר בזעקות שבר בלילות מהאפשרות שהוא אמור לדעת אותו בעל-פה ובשפת המקור.
1135: ג'פרי איש מונמות', איש הכנסיה וולשי, מלקט את ההיסטוריה של מלכי בריטניה. זהו המקור לסיפורי ארתור ואבירי השולחן העגול. חרב קסומה הכלואה באבן, מורגין וגבירת האגם – כל המיתוס הארתוריאני, וכמובן גם זה של המלך ליר.
1415: כריסטין דה פיזן כותבת את עיר הנשים, אז מדע בדיוני חברתי על חברה בה הנשים יכולות לנהל חיים נורמליים ולהיות חלק אינטגרלי ומשפיע בחברה. נשים הוצגו בספר כיצור חושב ולא ככאלה המושפעות רק מטבען הביולוגי.
1469- תומאס מאלורי כותב את עלילות אבירי השולחן העגול בעת שהותו בכלא. שוב חרב קסומה, והפעם גם משולש מסוכן של מלך, אביר וגבירה מרהיבה.
1516: הפוליטיקאי האנגלי תומאס מור כותב את אוטופיה.
1533: הסופר הצרפתי פרנסואה ראבלה מפרסם את הראשון בחמשת כרכי גרגנטואה ופנטגרואל.
1588: כריסטופר מארלו כותב את ד''ר פאוסטוס, על אותו אחד הקושר עסקה עם השטן.
1594: חלום ליל קיץ של ויל שייקספיר נכתב. העותק הראשון שלו מתוארך לשנת 1600, אולם יש הסוברים כי שייקספיר (או מארלו, או אחותו או מישהו אחר, תלוי בתיאוריית הקונספירציה האהובה עליכם) כתב אותו בסביבות התקופה בה כתב את רומאו וג'ולייט.
1596: מלכת הפיות של ספנסר,שיש המכתירים אותו כגדול המשוררים הרומנטים של התקופה, רואה אור. אנשים מתחילים לחפש פיות בגינת ביתם, אולם לרוע מזלם הם נטולי מצלמות על מנת לתעד את הממצאים. איפה קונן דויל כשצריך אותו?
1605: מיגל דה סרוונטס כותב את דון קישוט,שיר הלל לסוף תקופת האבירים ולשגעון.
1630: הסיפור סומניום של קאפלר מעיר את העולם משנתו.
1650: סירנו דה ברז'ראק, הדמות האמיתית בעלת האף הארוך, כותב את הטיסה לירח.
1667: מילטון מחבר את גן העדן האבוד. אנשים מוצאים את גן העדן מרתק ומבעית כאחד.
1726: ג'ונתן סוויפט מחבר את מסעות גוליבר. ענקים וליליפוטים ששתל בספר גורמים לסאטירה הפוליטית-חברתית שלו להבלע, אבל אנשים קוראים ונהנים.
1808: פאוסט של גתה הוא מבט רענן על המחזה של מארלו.
1810: סיר וולטר סקוט מפרסם את גבירת האגם. הוא יפרסם גם את אייבנהו ורוב רוי.
1818: מרי שלי כותבת את פרנקנשטיין. אין לדעת האם מרי באמת ידעה על הניסוי בחשמל וברגל הצפרדע, או שנוכחותם של צמד משוררים מטורפים והתערבות גורלית הולידו את הספר ללא עזרה מהקהיליה המדעית.
1839: מתפרסם אוסף סיפורי האימה והפנטסיה של אדגר אלן פו, נפילתו של בית אשר.
1863: ז'ול וורן מפרסם את חמישה שבועות בכדור פורח.
1865: לואיס קרול מפרסם את אליס בארץ הפלאות.
1866: תיאופיל גוטייה מפרסם את ספיריטה, הכוללת גם את היצירה הפנטסטית הראשונה שלו – קנקן הקפה וגם את הסיפור הנושא את שם הקובץ.
1886: רוברט סטיבנסון מפרסם את המקרה המוזר של ד''ר ג'קיל ומיסטר הייד.
1868: אבן הירח מאת וילקי קולינס – סיפור על יהלום הודי צהוב ומרהיב שישנה את חייה של ריצ'ל ורינדר בת השמונה עשרה.
1891: אוסקר ווילד מפרסם את תמונתו של דוריאן גריי.
1897: בראם סטוקר כותב את הגרסה שלו לעלילות ולאד ה-‏3 צפש – דרקולה.
1898: ה. ג'. וולס כותב את מלחמת העולמות.
1900: פרנק באום את הקוסם מארץ עוץ.
1902- בנימין זאב הרצל מפרסם את אלטנוילד וחותם באפילוג של ''אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – ויישאר אגדה'', סיבה מצוינת לבנות מדינה בפלשתינה, ארץ המיתוסים.
1904- ג'ימס בארי מפרסם את פיטר פן ותסביך התלות בילדות מקבל שם.
1912: ארתור קונן דויל מפרסם את העולם האבוד, מעט לפני פארק היורה של קרייטון.
1915: קפקא כותב את הגלגול, ומוכיח שלא רק מיוויל יודע להכניס ג'וקים למד''ב.
1922: ג'ימס ג'ויס מפרסם את יוליסס.

מה שפעם היה נחשב קנוני, היום יכול בהחלט להחשב ז'אנרי. אני סבור שאם שני הצדדים יעריכו יותר את המקורות לקאנון ולז'אנר, נקודות ההשקה וההבנה ביניהם יהיו רחבות יותר והשיח בין חובבי הז'אנר לקהל אוהבי הספרות הקאנונית יוכל להפרות את שומעיו ואת הנוטלים בו חלק, משני הצדדים.


ספרות וכתיבה

עשרה ספרים חיוניים למדפו של כותב הספרות הספקולטיבית – מאמר מתוך מגזין רשת אוסטרלי.

ראיון עם מייקל סוואניק, אחד מהכותבים המוכשרים והמוזרים בז'אנר, חושף את דעותיו על ההבדלים בין הז'אנרים השונים (בקצרה: אין באמת).

הספר החדש של קארן ג'י פאולר עוסק בקבוצת קריאה של נשים המתעסקות בספרי ג'ין אוסטין. הספר נמצא בשולי הז'אנר מסיבות שלא ניתן לפרטן בלי להרוס את ההנאה ממנו וזכויות התרגום שלו לעברית נרכשו לא מזמן. להלן דיון על קבוצות קריאה ועל הספר עצמו.

שלא תגידו שלא ידעתם – במהלך כנס יורוקון שיתקיים השנה בבולגריה יערך דיון בשאלה: האם אורסולה לה גווין צריכה לקבל פרס נובל לספרות, ומה אנחנו יכולים לעשות בנדון?


פרסים ומועמדויות

הוכרזו המועמדים הסופיים לפרס המאייר ואומן הציור על שם צ'לסיי בונשל.

הוכרזו המועמדים לפרס סיידוויז לספרות היסטוריה חלופית. ביניהם סילברברג, סטרלינג וג'פרי לאנדיס.

הוכרזו המועמדים לפרס הגרמני פנטסטיק לספרות בין לאומית. לאלה שגרמנית אינה שפת אמם אוכל לומר שבין המועמדים אין הפתעות גדולות, והרשימה כוללת בין השאר את גיימן, רולינג וקינג.

בין הזוכים בפרס בראם סטוקר השנה היו גיימן, רולינג והשותף של ההוא ממקודם, פטר שטראוב. כמו כן הוענק פרס על מפעל חיים בתחום האימה לאן רייס ולמרטין ה. גרינברג.

פרס הסיפור על שם תיאודור סטרג'ן מציע דילמות קשות, עם מועמדים כמו אדם קסטרו טרוי, ג'ימס פטריק קלי, לושיוס שפרד, קייג' בייקר וג'פרי פורד.

חייבים להזכיר זאת אז הנה: נפתח מוזיאון בסיאטל – היכל התהילה של המדע הבדיוני.


ספרים

Dead lines מאת גרג בר. תקציר הספר נשמע מעט מופרך, אבל תאמינו לי- יש ספר כזה. מפיק סרט פורנוגרפי מצליח, בעזרת מכשיר, לתקשר עם עולם הרוחות.
Forge of heaven של סי. ג'י צ'רי – ספר שני בסדרה העוסקת בעולם של ננוטכנולוגיה מתקדמת.
Year's Best SF 9, האוסף השנתי של הארטוול, כולל הפעם סיפורים של אוקטביה באטלר, ג'ין וולף, ג'ון וארלי, ג'ף ראימן, קורי דוקטורוב וגרגורי בנפורד. תמיד טוב, תמיד מעניין.
Adventures of the Artificial Woman מאת תומס ברגר, סופר הזרם המרכזי, עוסק במדען הבונה לעצמו את האשה המושלמת. שנון וכתוב היטב.
The Dark Tower VI: Song of Susannah מאת סטיבן קינג, הממשיך באפוס הענק שלו שאחריו הוא מאיים להפסיק לכתוב ולהותיר את מעריצין לנבור ביצירת המופת האחרונה והמסכמת שלו.
Ringworld's Children מאת לארי ניבן. הדעות חלוקות לגבי הנ''ל. יש האומרים שהוא טוב אבל לא משתווה לקודמיו בסדרת עולם הטבעת, ויש שאומרים שניבן צריך לקחת פסק זמן ארוך ולחשוב על המשך חדש ומרענן לקריירה הספרותית שלו.
Thinner Than Thou של קית ריד הוא מד''ב חברתי סאטירי בו קמה בארצות הברית דת חדשה המאמינה בפרופורציות גופניות מושלמות כתנאי לקבלה חברתית. מד''ב? אני מקווה שעדיין.
Innocents Abroad, אוסף הסיפורים החדש של ג'ין וולף, כולל רק אימה ופנטסיה ללא מד''ב. הוא נהדר למי שנהנה מהפרוזה המופלאה והתופעה הספרותית של זאב בעור כבש.
The Scrolls of the Ancients של רוברט ניוקומב הוא האחרון בסדרה שכולם הללו אותה כיורשת של הדור הישן. מאז מצליח ניוקומב לשרוד כבר צמד ספרים על תקן הדבר הגדול הבא, אבל ההבטחה שלו לא מתממשת. חבל.


סיכום

הדרך עוד ארוכה עד היום בו יבינו הצדדים בעימות שלא ממש משנה מה כתוב על הכריכה ואם מצויירת עליה אמזונה בביקיני משוריין או לא, כי העיקר מה שמצוי בין דפי הספר. עוד רחוק היום בו ספר שיצא ללא כיתוב ותיוג יזכה לשבחים בשל היותו יצירה ספרותית מוצלחת. אבל בעוד שני המחנות מתווכחים ומזלזלים זה בזה, יושבים להם הסופרים בצד, כותבים סיפורים ומעצבים עלילות ודמויות ללא תיוגים, ללא רגשי עליונות או נחיתות, כמו תמיד, משנים את העולם דרך הסיפור. נקווה שנתפוס את זה מהר מספיק ושהקוראים לא יחמיצו יותר מדי ספרות טובה בקנאותם.



עשרה ספרים חיוניים למדפו של כותב הספרות הספקולטיבית
ראיון עם מייקל סוואניק
דיון על קבוצות קריאה ועל הספר החדש של פאולר
האם אורסולה לה גווין צריכה לקבל פרס נובל לספרות ?
פרס המאייר ואומן הציור על שם צ'לסיי בונשל
פרס סיידוויז לספרות היסטוריה חלופית
פנטסטיק – פרס גרמני לספרות בינלאומית
פרס בראם סטוקר
פרס הסיפור על שם תיאודור סטרג'ן
היכל התהילה של המדע הבדיוני

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
מרתק,כרגיל
יודה מהקריות יום שלישי, 29/06/2004, שעה 12:11
מאמר נהדר.
shayandherfangies יום שלישי, 29/06/2004, שעה 12:37
נכון.מספיק להיות סנובים.משני הכיוונים.
AMIT יום שלישי, 29/06/2004, שעה 12:41
לאורסולה לה גווין מגיע פרס נובל
יהודה גרנות יום שלישי, 29/06/2004, שעה 13:06
אף פעם לא חשבתי על זה כך
נועה יום שלישי, 29/06/2004, שעה 13:13
תגיד אסף מה עם ההמשך של ילד מלחמה?
דור דור ודורשיו יום שלישי, 29/06/2004, שעה 13:19
(3 תגובות בפתיל)
זה פשוט לא הוגן.
Boojie יום שלישי, 29/06/2004, שעה 13:26
ילדי הטבעת של ניבן
גל יום שלישי, 29/06/2004, שעה 14:02
באמת מה עם המיתוסים הנורדים?
BRUNHILDA יום שלישי, 29/06/2004, שעה 14:25
אז אם הכל אותו דבר,מה נשאר לנו החובבים?
רונן א. יום שלישי, 29/06/2004, שעה 14:31
טוב, הבנו,אבל למה לחנך אותנו?
הסמל פלפל יום שלישי, 29/06/2004, שעה 15:07
(2 תגובות בפתיל)
כרגיל סקירה נהדרת
מלכת הפיות יום שלישי, 29/06/2004, שעה 15:37
(2 תגובות בפתיל)
נקודה למחשבה...
רועי יום שלישי, 29/06/2004, שעה 18:26
(58 תגובות בפתיל)
התבוננות הפוכה על ה''ז'אנרים''
אהרון ה. יום חמישי, 01/07/2004, שעה 17:56
עורב עורב...
קובי קמין שבת, 03/07/2004, שעה 19:34
(ללא כותרת)
מרים אופיר יום ראשון, 04/07/2004, שעה 7:36
למה ז'אנר כן חשוב לי
ארן יום ראשון, 11/07/2004, שעה 20:43

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.