על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

קדושה ושמה ואנדה
ספרים / קרן לנדסמן
יום שלישי, 19/01/2010, שעה 23:21

אלמנטים נוצריים ב''גוף מארח''


אזהרה חמורה - מכיוון שמאמר זה מנתח את הספר ''גוף מארח'' הוא מכיל פרטי עלילה של הספר, כולל סופו.

כל דת זקוקה לקדושים. בחייהם הם דוגמה ומופת לעקרונות הדת ולאחר מותם הם ממחישים את הגמול המזומן ליראי השמים החיים על פי מצוות הדת. זה נכון במיוחד בנצרות, שבה ישו, שסביבו נוצרה הדת החדשה, הוא האב-טיפוס של הקדוש המעונה. מתגלמים בו כל המרכיבים הדרושים לקדוש – הוא זכה להתגלות, סחף אחריו מאמינים, וכראוי לכל קדוש מעונה – נרדף, עונה ומת למען אמונתו. פאולוס, ראשון האפיפיורים ומי שהעניק לנצרות את המבנה שלה לאחר מות ישו, הוסיף לתערובת את החזרה בתשובה, שכן עד שישו התגלה אליו בדרך לדמשק הוא היה אחד האנשים שרדפו את הנוצרים.
''גוף מארח'' הוא ספרה הראשון של סטפני מאייר שמיועד למבוגרים, והוא מדיף ניחוחות קדושה נוצרית. הגיבורה של ''גוף מארח'' היא חייזרית בת מאות שנים ובעלת זיכרון גזעי של מליוני שנים (בניגוד לבלה גיבורת סדרת ''דמדומים'', הנערה האנושית הנוטה להתעלפויות וחסרת חוט השדרה), המגיעה לכדור הארץ בחלק האחרון של פלישה דמוית ''חוטפי הגופות''. החייזרים הם תולעים כסופות המתחברות למערכת העצבים של המין המארח ושולטות בכל מעשיו תוך כדי הכחדת אישיותו. בדרכי נועם, כמובן.
שמה של הגיבורה, נוודת, מרמז על ההיסטוריה האישית המיוחדת שלה – היא חוותה כמה גזעים במהלך חייה. מטרתה ומטרת שאר מיליארד החייזרים שהגיעו לכדור הארץ היא להפוך את המין האנושי למין ידידותי, נוח ונחמד. למעשה, החייזרים שמשתלטים על בני האדם בספר הם הגשמה של חזונו של ישו – הם תמיד מפנים את הלחי השנייה, תמיד נחמדים זה לזה ולא מסוגלים לפגוע זה בזה ובמארחים שלהם, אפילו במחיר הגנה על חייהם או על החברה שלהם (ראו למשל ביוחנן, י''ג, 34 ובלוקס, ו', 27 והלאה). המצב הקיצוני היחיד שבו הם גורמים נזק למארח הוא כאשר מנסים לשלוף אותם מתוכו בכוח, וגם את זה ניתן למנוע אם מתייחסים אליהם בנועם.
למרות השיפור האדיר בחיי כל האנשים על פני כדור הארץ, קיימת מחתרת אנושית שמתנגדת לפלישת החייזרים. גם הם עושים זאת בצורה מאד נחמדה, דרך אגב. הם גורמים לגנדי להיראות כלוחם גרילה מסוקס וחסר מוסר.
אחת מחברות המחתרת נופלת לידי החייזרים, ונוודת מושתלת בתוכה על מנת לחלץ ממנה את מיקומם של שאר החברים במחתרת. זהו מעשה האלימות הראשון המתרחש בספר, כאשר נפשה של מלאני, המארחת, מתנגדת בחירוף נפש לנוודת. השתיים ממשיכות להיאבק עד שנוודת מתאהבת במין האנושי, ובפרט אחד ספציפי מתוכו. כמו אצל ישו והביטלס – האהבה היא העיקר, וברגע שנוודת מגלה את האהבה היא ומלאני מחליטות למצוא ביחד את המחתרת בתקווה שהאנשים החופשיים שנותרו יקבלו אותן בהבנה.

השלב ראשון בחייה של נוודת כקדושה מעונה מסתיים בהצלחה – היא הומרה למין האנושי, ועתה עליה רק לעבור עינויים ולגייס מאמינים לפני שקדושתה תוכר. את העינויים מספקים אנשי המחתרת החופשיים, כמובן, שכן הם עדיין לא מומרים לדת החדשה הדוגלת בדו-קיום בשלום, הבשורה אותה נושאות נוודת והגוף של מלאני בתוכו היא שוכנת.
התא המחתרתי אליו מלאני ונוודת מגיעות מורכב ממדגם מייצג של בני אדם – גברים, נשים, רוצחים בפוטנציה, שודדים, וכמה ילדים. כולם כמובן הורגים רק על מנת לשרוד, ושודדים רק כדי להתקיים. בדרכי נועם. כאשר בני האדם מגלים שנוודת השתלטה על מלאני (החייזרים גורמים לנצנוצי כסף באישונים), הם כולאים אותה בתא קטן, מאכילים אותה לחם צר ומים לחץ, ומענים אותה מדי פעם. עם הזמן אפילו חברי המחתרת הקשוחים ביותר מגלים את הנפש העדינה המסתררת בתוך מלאני – הלא היא נוודת. הם מעניקים לה שם חדש, ואנדה. במהלך הספר כל חברי המחתרת, אפילו אלו שעינו את ואנדה עם הגיעה אליהם, מקבלים אותה לתוכם, ואת הבשורה שהיא מביאה – החייזרים הם טובים (או חלקם, לפחות), ואת ההתנגדות לשלטון החייזרים יש להביע בדרכים פתלתלות ונעימות. כי להרוג זה רע.
בכך הושלמו בהצלחה שלבים שתיים ושלוש – ואנדה (לשעבר נוודת) עברה עינויים, המירה את הלא-מאמינים, ויצרה גרסה חדשה של האנושות, ואפשרות של חיים משותפים לבני אדם וחייזרים כשהאהבה מאירה את הדרך.
עתה כל שנותר לוואנדה הוא למות בשם הדו-קיום, וזאת היא אכן עושה כאשר מסתבר לה שככל שהיא שוהה יותר בתוך מלאני, כך המארחת שלה נחלשת, ואם היא לא תצא ממנה במהירות, נפשה של מלאני תיעלם. אין לוואנדה שום בעיה לוותר על נפשה-היא, הרי היא אוהבת את המין האנושי ולא מסוגלת להזיק לאיש מהם. בייחוד לא למען דבר כל כך טריוויאלי כמו קיומה. הוראתה האחרונה לרופא המחתרת לפני הסרתה מגופה של מלאני היא לקבור אותה באדמת הארץ, שכן אין היא חפצה בחיים ללא המין האנושי. הרופא מסיר אותה מהגוף של מלאני, וכך ואנדה משלימה את יעודה ומתה בשם שליחותה.
כמו כל קדושה, היא מקבלת את גמולה בחיים שלאחר המוות כדי להוכיח למאמינים שיש גמול לאהבה, לנאמנות ולהקרבה. התא המחתרתי מוצא לה גוף שאישיותו ניטלה ממנו (הפרטים אינם חשובים כאן) של בלונדינית בתולית, ומשתיל אותה בתוכו, וכך היא יכולה לבלות את שארית חייה עם הגבר האנושי שנועד לה, ולנסות להמיר את שאר החייזרים לדת החדשה.
ואנדה ניחנה גם במאפיינים אחרים של קדושים – היא בתולה בשני הגופים שלה, היא שומעת קולות המנחים אותה לדרך הנכונה (הקול נטול הגוף שייך אמנם למלאני, אבל הוא עדיין קיים), והיא מקדשת את חייהם של אחרים על פני שלה.

''גוף מארח'' כתוב בצורה קולחת, העלילה שלו מרתקת והתרגום מעולה. הבעיה היחידה היא שהוא נוצרי באופן מחליא. האידאלים הנוצריים של סטפני מאייר חוזרים שוב ושוב גם בסאגת ''דמדומים'' (הגיבורים לא מוכנים לקיים יחסי מין לפני החתונה, לכל אשה יש רק גבר אחד שמתאים לה והומוסקסואליות פשוט לא קיימת), אולם ב''דמדומים'' יש כל כך הרבה בעיות ספרותיות עד שהנצרות הופכת רק לסעיף אחד מתוך רשימת הפגמים בספר. ''גוף מארח'' לעומת זה כתוב כל כך היטב שדמות הקדושה המעונה של ואנדה צורמת לעין על רקע הסיפור שהיה יכול להיות מעולה, וחבל.



גוף מארח
מאת סטפני מאייר
תרגום: ורד טוכטרמן
הוצאת אופוס, 2009
603 עמודים



דף הספר באתר של מאייר
הברית החדשה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
חסרה אזהרת ספוילרים בהתחלה,  (חדש)
Boojie יום רביעי, 20/01/2010, שעה 11:44
לטובת אלה שחושבים שמדובר רק בביקורת.

אני חושבת שחלק חשוב מהתהליך שעוברת וואנדה הוא כשהיא מגלה שהגזע שלה לא כאלה קדושים כמו שנדמה להם. הם רגילים לחשוב על עצמם כעל כאלה, אבל חשיבותו של המין האנושי בסיפור היא שהם אלה שמגלים לגזע שלה שבמה שהם עושים יש גם רע - שהם לוקחים את חייהם של יצורים תבוניים בניגוד לרצונם ותוך ניצול בוטה, דבר שמזעזע אותה כשהיא מבינה אותו. היא לומדת לקבל את עוצמת הרגשות האנושיים וכשזה קורה, היא גם לומדת לקבל את הדברים שהיא ראתה קודם כמחלות של המין האנושי, שאותן הגזע שלה ''מרפא''. ברגע שהיא מקבלת את התכונות האלה כלגיטימיות או לפחות כבעלות משמעות, היא מבינה שמה שהם עשו היה כיבוש בכוח הזרוע ותו לא. זה, כנראה, גם מה שגורם לנוודת לאמץ את המין האנושי - העובדה שהיא פיתחה הזדהות איתו, ולמדה לראות את תכונותיו ה''שליליות'' כחיוביות או כמחיר שהוא בגדר כורח המציאות כדי לזכות בתכונות אחרות, חיוביות.
כך שמה שאת אומרת לגביה *היה* יכול להיות נכון, אם לא החלק של ההתפכחות. אבל אני חושבת שיש פה יותר סיפור של קדושה-בעיני-עצמה שעוברת תהליך של התפכחות והבנה של נקודת המבט של אחרים, מאשר סיפור קדושה נוצרי פר-סה.
   כתוב תגובה
חסרה אזהרת ספוילרים בהתחלה,  (חדש)
אלודאה יום חמישי, 21/01/2010, שעה 13:37
בתשובה לBoojie
צודקת לגבי אזהרת הספוילרים. זה גם מקום טוב לציין (שוב) שהתרגום נהדר.

לגבי ואנדה -
המין שלה אכן משתלט בכוח על אחרים, והיא כופרת בדרכו. הבשורה שלה מורכבת מדו קיום, לא מהליכה בדרך ''הישנה''. לראיה - הגמול שלה מגיע בתור גוף אחר נטול אישיות (מעניין אם הוא שייך לבלה סוואן, בגלגול אחר), לא במציאת דרך שבה המין שלה יחיה כגזע לא טפילי.
ההתפכחות שלה היא חלק מהתהליך בו היא הופכת לקדושה. אני לא טוענת שהיא היתה קדושה מלכתחילה - אני טוענת שהיא הפכה לקדושה תוך כדי עבודה.
   כתוב תגובה
אבל בדיוק בגלל זה אי אפשר לומר  (חדש)
Boojie יום חמישי, 21/01/2010, שעה 14:30
בתשובה לאלודאה
שהספר הזה עד כדי כך נוצרי.
וואנדה (והגזע שלה) מתחילים עם אידיאל קדושה מהסוג הנוצרי - חביבות וטוב לב והפניית הלחי השנייה וכל זה. וואנדה לא הופכת להיות ''ילד אמיתי'' עד שהיא לומדת שיש מקום גם לדברים אחרים, דברים שקודם היא ראתה כמחלה. כמו, נגיד, הנטייה של המין האנושי *לא* להפנות את הלחי השנייה.
זה לא שהיא מקבלת את המין האנושי מתוך סלחנות והעלמת עין (מהדגם שכל כך אופייני לקדושים, שמקבלים את ''מגבלותיהם'' של אחרים מתוך הבנה שהם חלשים מכדי להיות מושלמים כמוהם) - היא מפתחת הזדהות עם הראייה שלהם. זה דבר מאד לא נוצרי לעשות.
   כתוב תגובה
ממש לא.  (חדש)
אלודאה יום חמישי, 21/01/2010, שעה 18:01
בתשובה לBoojie
היא מתחילה מחברה שבה כולם מפנים את הלחי השניה, והיא נשארת עם העקרון המטופש הזה עד לסוף הספר. כן, היא ''גונבת'' ו''מרמה'', אבל כאשר מה-שמו מבקש ממנה להחליט משהו, היא אוטומטית בוחרת את מה שטוב למלאני, בלי לדאוג לעצמה. היא תמיד שמה את האחרים לפני טובתה היא.
לא רק זאת, היא לא מפסיקה לתור אחרי הזכרונות האמיתיים של הבובה שבתוכה היא נמצאת (כמו אור, ד''א), אפילו שזה ישמיד אותה. היא לא מקבלת את הצורך לדאוג לעצמה בשום שלב, שזה אחד הדברי םהעיקריים שמבחינים בין הנפשות לבין בני האדם.
   כתוב תגובה
למה הכוונה ב''דרכי נועם''?  (חדש)
קרן אמבר יום שני, 25/01/2010, שעה 13:57
איך המחתרת מתנגדת?
איך החייזרים מועברים מפונדקאי אחר לשני?
אם הם לא שורדים ללא הפונדקאי ומקנים לפונדקאי סימן היכר חיצוני ברור ללא בדיקות פולשניות=> הופעת צבע זר בעין הרבה יותר קל לזהות מתרכובת כימית בדם.

הרעיון שהחייזרים ינקטו בדרכי נועם באופן גורף מובן לי לפי עקרון של עין תחת עין- התקף ומוגבל למעשים טובים בלבד (טובים= חיוביים כלפי המקבל).

זה יכול לעבוד אם הרוב המכריע או המוחלט של החברה נוקט באותה השיטה.
זה לא יכול לעבוד בכדה''א שבו רוב האוכלוסיה אינה מודבקת, בעלת נטיות אלימות כלפי פולשים, בעלת גישה אינדיבידואלית קטאטונית באוכלוסיות היותר עשירות, בעלת סלידה מולדת מטפילים וגם בעלת רפואה מתקדמת.

יותר סביר לדעתי יהיה לצפות מבני האדם בסיפור לנצל את החייזרים הללו להדבקת פושעים חסרי תקנה כדי להכריח אותם להיות ידידותיים למשתמש- התפוז המכאני גרסת חלל.

נראה לי שהסופר לא רק חולה בשגיון המטיפנות הדתית אלה גם חוטא בזילזול במהותו של המין האנושי.

נו טוף.

נקודה אחרת שצרמה לי- ישות בעלת ניסיון חיים של מיליוני שנים של השתלטות בכפייה על גזעים חייזריים פתאום עכשיו מגלה מצפון? כי פונדקאית טרייה עשתה לה חיים קצת קשים? ובגלל המצפון הזה היא מפתחת נטיות התאבדותיות?
זה פגם מהסוג שלא שורד בתהליך האבולוציה... והיא עוד ניסתה לגרום לשאר המין שלה לפתח את הפגם הזה... זה כבר עובר לרמת מחלה.
   כתוב תגובה
למה הכוונה ב''דרכי נועם''?  (חדש)
אלודאה יום חמישי, 28/01/2010, שעה 22:16
בתשובה לקרן אמבר
אווו... הרבה שאלות :)

התנגדות המחתרת מתרכזת בגניבת דברים שחיוניים להם (לא בעיה גדולה - כל החברה החייזרית מושתתת על כבוד הדדי ובטחון בכוונות הטובות של האחר). הם במיעוט קטלני, זה כן, אבל הם גם לא מבצעים לוחמת גרילה, או כל התנגדות נראית לעין.

החייזרים מושתלים בגוף החדש בהליך פשוט וכמעט נטול כאבים. אפשר לשרוד ללא החייזר, רק צריך לדעת איך להוציא אותו.

הגל הראשון של הפלישה נאלץ לנקוט ביותר אלימות מהמקובל, אבל היה מדובר בהשתלטות פשוטה מאד, בתוך כמה שבועות כל כדור הארץ היה כבוש, כי ההבדל היחיד היה שכולם נעשו נחמדים יותר. החייזרים משמרים את התרבות שבה הם נמצאים.

לגבי הפגם ברמת האבולוציה - החייזרים מתרבים על ידי ''אם'' שמתפצלת לכמה מליוני צאצאים, עם שימור הזכרון של האם אבל ללא הגוף או האישיות שלה. משהו ביזארי לחלוטין...
   כתוב תגובה
תקראו  (חדש)
עמיתוש יום שלישי, 02/03/2010, שעה 18:44
אני חושבת שזה לא נוצרי אני חושבת שזה רומנטי שהגיבורים לא מוכנים לקיים יחסי מין לפני החתונה ולכל אשה יש רק גבר אחד שמתאים לה. אבל אני לא זוכרת שהיו הומואים בסגה. נראה לי שהתבלבלת.
וצייני בבקשה בעיה ספרותית שקיימת בדמדומים לפי דעתי אין כזאת והסגה פשוט מושלמתתתת
לסטפני יש תואר בספרות לא נראה לי לא סביר שהיא תעשה טעויות ספרותיות.
אני לא חושבת שיש לך זכות לתת ביקורת על ''בעיות ספרותיות'' בשום ספר כי אני לא חושבת שכתבת אי פעם ספר בעצמך, בבקשה אל תתני ביקורת על משהו שאת בעצמך לא יכולה לעשות זה צבוע,מגעיל ובעיקר מעצבן ברמות.

team Edward in my soul

עמיתוש XD
   כתוב תגובה
זו מדינה חופשית  (חדש)
יעל יום שלישי, 02/03/2010, שעה 19:21
בתשובה לעמיתוש
ויש לה זכות לתת איזו ביקורת שבה לה. לך לעומת זאת שמורה הזכות להתעלם ממה שהיא כותבת.
   כתוב תגובה
וזה אכן מה שהיא עשתה  (חדש)
Boojie יום שלישי, 02/03/2010, שעה 20:11
בתשובה ליעל
לאור העובדה שהיא נכנסה לדיון לא רלוונטי על דמדומים בביקורת על ספר אחר לגמרי...
   כתוב תגובה
תקראו  (חדש)
מאיה יום חמישי, 01/04/2010, שעה 2:13
בתשובה לעמיתוש
היא אמרה ש*לא* היו הומואים בסאגה. זאת בדיוק הנקודה - שהספרים נ ו ר א נוצריים.
   כתוב תגובה
  (חדש)
אודי יום שישי, 25/11/2011, שעה 15:43
לא צריך לכתוב ביקורת רעה רק כדי להגיד ''כתבתי ביקורת'' וזה ספר רע
   כתוב תגובה
האר את עיניי  (חדש)
kenny יום שישי, 25/11/2011, שעה 16:42
בתשובה לאודי
אם המבקרת לא אהבה את הספר, מה היית רוצה שהיא תכתוב בביקורת? ''אם אין לך משהו טוב, להגיד, אל תגיד כלום'' הוא עיקרון פולני נאה, אבל הוא לא תקף בביקורת ספרות.
   כתוב תגובה
מישהו פה מעריץ של קרן.  (חדש)
Boojie יום שישי, 25/11/2011, שעה 22:10
בתשובה לkenny
עובר מביקורת לביקורת שלה ומשאיר תגובה כמעט חסרת תוכן בכל אחת.
   כתוב תגובה
מאותה כתובת IP  (חדש)
kenny שבת, 26/11/2011, שעה 18:13
בתשובה לBoojie
למרות השמות השונים.
   כתוב תגובה
הו, עד מה מופתעת הנני.  (חדש)
Boojie שבת, 26/11/2011, שעה 18:51
בתשובה לkenny
   כתוב תגובה
עוד זבל של ספר - למי שבאמת מבין במדע בדיוני  (חדש)
אסף שבת, 29/06/2013, שעה 1:46
מועתק מ ''השליטים'' של היינליין שנכתב ב 1951

אני באמת מתפלא למה נותנים במה לספורת הזו שרק כותבת טראש מסחרי לבנות בגיל העשרה במסווה של סיפור שהוא אפילו לא מקורי...
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.