על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3  
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2  
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1  
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0  
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0  
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0  
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39  
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1  
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11  
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6  
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6  
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16  
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74  
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3  
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25  

הבוגד ממנדגן
פרקים לדוגמה / רז קולר
יום שני, 15/04/2002, שעה 15:14

פרק ראשון מתוך ספר מד''ב ישראלי חדש


ספר מדע בדיוני חדש יוצא לשוק בימים אלה. הספר - ''הבוגד ממנדגן'' - נכתב על ידי רז קולר ויוצא לאור בהוצאה פרטית. הוא הראשון בסדרת ''היינץ' האט'', בה מתוכננים להכתב עוד שלושה ספרים.

מן הכריכה האחורית:

כשהיו בני שבע-עשרה, היו עומרי מוטנר, אורי גלבוע, רונן ונופר שקד חברים טובים ביותר, אך כל זה נקטע בפתאומיות לאחר אותו לילה אחרון...
באותו לילה הם מצאו, במקרה או שלא במקרה, שני קריסטלים אדומים שהיו קבורים בחול החוף התל-אביבי. שני קריסטלים שהסתבר כי היו מפתחות לעולם אחר. אך כשהארבעה הגיעו לאותו עולם, אימה נוראית ניצבה מולם והם נמלטו על נפשותיהם.
כולם, חוץ מאחד. אורי.
במשך חמש-עשרה שנה הקריסטלים היו אבודים, אך כעת נמצאו שוב.
עכשיו צריכים שלושת החברים הנותרים (סופר תל-אביבי, עורך דין ומזכירה) להתגבר על פחדיהם הנוראים מהעבר, לפרוץ את מחסום הזיכרון הכואב ולצאת בעקבות חברם האבוד.
אך הדברים אינם מתרחשים כפי שתוכננו, שכן היינץ' האט הוא עולם בעל הרבה סודות, סכנות ופנים. עולם בו כל היצורים החיים הם טורפים, וגם החברים עלולים להיות בוגדים...
היינץ' האט היא למעשה מערכת של 273 כוכבי לכת המוארים על ידי ארבע עשרה שמשות ומחוברים יחדיו על ידי חורי תולעת. חוצנים מכל רחבי היקום הגיעו למערכת, והצליחו ליצור עולם המורכב ממגוון עצום של תרבויות, אשר לפעמים תנגשות זו בזו.
שלושת החברים יגלו כי תפקידו של אורי בעולם זה חשוב ביותר, וכנראה גם תפקידם.



פרק א'- עומרי מוטנר הולך לשוק הפשפשים

הנה הוא כאן, כאן במקום המשונה הזה, במסדרון המוזר הזה. זהו
מסדרון מתכתי, ירוק-שחור, שבסופו דלת נעולה. אבל המקום לא נראה
כמו שהוא אמור להיראות. המראות שמסביבו מטושטשים, מתנודדים מצד
לצד ובעלי איכות נוזלית. הרצפה ספוגה ברטיבות משונה המורגשת
דרך מגפיו וקירות המתכת הירוקים עטורים בעובש.
וישנן האנחות. אנחות כאב מלוות חבטות עזות. מישהו סובל מעבר לדלת.
מישהו סובל מאוד.
זה אורי. הוא אינו יודע איך הוא יודע זאת, אך הוא פשוט יודע.
אורי סובל והוא צריך לעזור לו.
הוא מתחיל לרוץ לכיוון הדלת, אך נראה שמשהו מנסה לעצור אותו,
משהו שתופס אותו ברגליו. משהו בלתי נראה, אבל מאוד מורגש.


עומרי מוטנר התעורר בבהלה כשזעקה נפלטת מפיו. הוא רעד כולו וגופו היה ספוג זיעה. הוא הביט סביבו בעיניים עצומות למחצה, ולרגע נבהל עוד יותר כשלא הבין איפה הוא.
אז הוא נזכר.
זו הייתה דירתו הרעועה והשכורה ברחוב גאולה 32, בתל אביב.
עומרי מוטנר היה סופר. בגילו, גיל שלושים ושתיים, הוא חשב שזה לא ממש מקצוע שאפשר להתגאות בו, ובוודאי לא סופר הנמצא במצבו. את הדירה הקטנה שלו הוא השיג במזל יותר מאשר בשכל. בעל הדירה היה כל כך נואש, שהוא הסכים להוריד את שכר הדירה ב-‏70 דולר מהמחיר המקורי.
עומרי התיישב על המזרן אותו כינה ''מיטה'', כשהוא משתלט לאט על נשימתו. היה זה מזרן ישן ומלוכלך, מוכתם בעשרות כתמים לא מזוהים, אשר נזרק בפינת חצי החדר בדירת השניים וחצי חדרים שבה חי.
למעשה, דירה זו הספיקה לו. הוא היה רווק ונטול חברים. המכרים היחידים שלו היו בעל הדירה שלו, יואב יצחק, והאדם שתפקידו היה לענות את עומרי למוות עד שיכתוב עבורו ספר נוסף, חיים לוץ, שעבד עבור ''מכונת כתיבה- הוצאות לאור''. נוסף על חוסר הפופולריות הזה, לעומרי לא היה הרבה רכוש. כל בן אדם שנכנס לדירתו יכול להבחין כי מדובר במישהו עם בעיה כלכלית חמורה. בחדר האורחים עמדה ספה חומה וקרועה, בעלת שלושה מקומות ישיבה, שעומרי לקח מסבו וסבתו לפני כשלוש שנים. מול הספה עמד שולחן עץ עגול ונמוך, מכוער מאוד למראה, לדעת כל מי שראה אותו. העץברגלי השולחן היה רקוב ומשטח פניו מוכתם. עומרי מצא את השולחן הזה ברחוב יום אחד, לפני כשנה וחצי. מישהו זרק אותו, אבל, כמו שכולם יודעים, זבל של אדם אחד הוא אוצרו של אחר...
מול השולחן עמדה טלוויזיה 14 אינץ', אשר הוגבהה לגובה העיניים בעזרת ערמת ספרים ישנים. הסלון התחבר לכוך צר, שאליו עומרי התייחס כ''מטבח'', אך לא היה זה יותר מדלפק שיש ישן ומתפורר, בצבע ירוק בהיר, ועליו מיקרוגל ישן, מקרר שתפס את רוב המקום, קומקום חשמלי וכמה כוסות, צלחות וסכו''ם שהיו תקועים במגרות ובארונות מעץ חום ורקוב.
חצי החדר היה חדר השינה שלו, ובו היה, כפי שכבר צוין, המזרן עליו ישן, טלפון חוגה ישן אשר הונח על הרצפה, מדף קטן תלוי על הקיר ועליו מלתחת בגדים צנועה למדי ו... זהו זה. לא היה שם עוד דבר, מלבד קירות לבנים וחשופים, שהצבע מתקלף מהם.
אם הקירות האלו יכלו לדבר, הם היו מעדיפים לשתוק..., חשב לעצמו עומרי באחד הימים.
החדר האחרון היה החדר היחידי שעומרי למעשה אהב. אם כל דבר בבית הזה היה מקולל בעיניו, כולל הוא עצמו, החדר הזה סימל את הברכה. היה זה חדר העבודה שלו, אבל למעשה זה היה הרבה יותר מזה. היה זה חדר הירגעות, חדר הבנה. במרכז החדר עמד שולחן עץ עבה, עתיק, ירושה משפחתית אשר קיבל מהוריו לפני כשבע שנים. מול השולחן עמד כיסא עבה אשר השלימו להפליא. על השולחן עמדה מכונת כתיבה ישנה ולצידה ערמה של דפים. עומרי אהב את מכונת הכתיבה שלו. הוא קנה אותה לפני... כמה? עשר?.. חמש עשרה שנה? ביום שהחליט להתחיל לכתוב. הוא לא רצה מחשב, כי הוא לא האמין במחשבים. לא, זה לא נכון. האמת הייתה שהוא לא האמין למחשבים. הוא פשוט לא הבין אותם. הוא ראה מכרים שלו עובדים לילות וימים על עבודות ענקיות על גבי המחשב, ואז בשנייה הכל היה נמחק בגלל תקלה בלתי מובנת. דבר כזה לעולם לא יקרה במכונת הכתיבה שלו, והוא ידע זאת. הוא יכול היה לסמוך עליה. הדבר היחידי שעלול היה לקרות הוא שיגמר לה הדיו, וזה מובן לחלוטין. כל דבר חייב לחדש את מכליו מפעם לפעם. נוסף על כך, הוא אהב נורא את קול התקתוק המתוק והאיום גם יחד שהמכונה השמיעה כשכתב. הוא לא קרא הרבה (והרבה אנשים התפלאו כיצד יתכן שסופר אינו אוהב לקרוא), אבל את הספרים שכן קרא לא יכול היה לדמיין נכתבים על גבי מחשב. זה היה בלתי אפשרי מבחינתו לדמיין את אגתה כריסטי, למשל, כותבת את ספרי המתח שלה על גבי מחשב. זו הייתה חייבת להיות מכונת כתיבה ישנה וכבדה, לאורו של נר, בחדר קטן ומחניק, די כמו החדר הזה.
שקוע בקיר המזרחי של החדר ניצב ארון קיר קטן. עומרי דחף לארון זה הרבה דברים ישנים שבהם לא הביט במשך שנים. כשעבר לדירה הזאת הוא פשוט דחף את כל הדברים הללו לארון הזה ולא פתח אותו עד ליום זה.

עומרי נכנס למצבו הכלכלי המדכא רק לפני כשלוש שנים. כשיצא הספר הראשון שלו, לפני כעשר שנים, הוא היה להצלחה אדירה. היה זה סיפור אהבה טרגי בשם ''הנר על חלונה של נופר'', והוא סיפר את סיפורם של שני בני נוער המאוהבים זה בזו עד כלות הנשמה, כשלפתע האהבה נקטעת בעקבות מותו של חברם המשותף. שני המאוהבים משתנים, האהבה הופכת לשנאה ולבסוף לאדישות מוחלטת. זה נגמר במותו של הגיבור, שמתאבד רגע אחד אחרי שהנערה הבינה לפתע עד כמה היא באמת אוהבת אותו.
עומרי חשב שזה מאוד שייקספירי מצדו...
הספר היה להצלחה אדירה והפך רב מכר תוך זמן קצר מיום צאתו לחנויות. עומרי עוד זכר את חיים לוץ מחבק אותו במסיבה שערכו לכבודו ואומר לו, ''כזה דבר עוד לא ראיתי בחיים שלי! אתה פשוט גאון, ילד, ואתה תעשה אותנו מאוד מאוד עשירים!'' עומרי חייך חיוך מזויף ואמר, ''אני מקווה.''
בינתיים הוא הופיע במספר תוכניות אירוח בטלוויזיה וברדיו ומכר עוד ועוד עותקים.
שנתיים לאחר מכן הוציא עומרי לאור את רב - המכר הבא שלו, ''רצח רונן גלבוע''. הפעם היה זה מותחן. הדבר שהסעיר את העולם הספרותי היה החיבור בין ספר זה לבין הקודם, שכן נרצח, רונן גלבוע, היה החבר המשותף של הנער והנערה מהספר ''הנר על חלונה של נופר''. נוסף על כך, מי שעבר בשקידה על שני הספרים, יכול היה למצוא רמזים חבויים בתוך ''הנר...'' אשר עוזרים לפענח את זהותו של הרוצח בספר השני.
גם לאחר הצלחתו של ספר זה נערכה מסיבה לכבודו של עומרי. אנשים שתו, צחקו, רקדו, אכלו, ברכו ולחצו ידיים איש לרעהו. כולם היו בטוחים שהנה, הם מצאו את האווזה שמטילה ביצי זהב. חיים לוץ נתן אז לעומרי שעון זהב, כאות הוקרה. עומרי לא ידע זאת, אך את השעון מימן חיים מכיסו הפרטי, ולא מכיסה לא ההוצאה.
שנה לאחר מכן החליט לפתע עומרי כי הוא רוצה לממן בעצמו ספר חדש ולהוציאו חינם.
''זאת התאבדות! אתה מודע לזה שזאת התאבדות כלכלית!'' צעק חיים לוץ בזעם, לאחר שווידא מספר פעמים שעומרי אינו מתלוצץ.
''אני חושב שזה דווקא גימיק טוב. לפני הספר הבא.'' אמר עומרי.
''אני יכול למצוא לך גימיק אחר! גימיק זול יותר! גימיק שלא יכניס אותך לחובות למשך עשרים השנה הבאות!'' אמר חיים, ''בשביל זה יש לנו יחצ''נים!''
''אני לא רוצה משהו אחר. אני רוצה לעשות את זה.'' אמר עומרי.
חיים לוץ הביט באווזה שלו בדאגה, כשהוא רואה בעיני רוחו כיצד היא נשחטת ועמה כל ביצי הזהב.
''למה אתה באמת עושה את זה?'' הוא שאל לבסוף, ''הרי אתה לא טיפש, אני יודע שאתה לא טיפש אלא אם כן אני טיפש. אז תגיד לי, למה אתה עושה את זה?''
עומרי חשב קצת כשהוא מביט על נקודה דמיונית על ברצפה, ואז החזיר את מבטו לעיניו של חיים ואמר, ''אני באמת לא יודע. זה פשוט משהו שאני חייב לעשות.''
הקריסה שלו לא איחרה לבוא. כעבור שנה יצא הספר שניתן היה להשיג חינם, וכל כספו של עומרי נעלם במהירות. הוא נכנס לחובות עצומים למו''ל ולבנקים ובקושי היה מסוגל לשלם את מיסיו. לא היו לו עבודה או כסף והוא הפסיק לכתוב. הוא החל ללוות כסף מאנשים בצורה אובססיבית, קונה בכסף אוכל ומדי פעם בגדים, ובנוסף על כך הוא חזר לעשן. עומרי לא עישן מאז שהיה בצבא, אבל כעת הוא הגיע לחפיסה ליום בקלות רבה. בשלב מסוים בעל הבית שלו סילק אותו מדירתו, והוא החל לנדוד בין גנים ובין מעט המכרים אשר הסכימו לקבל אותו ללילה או שניים. בלית ברירה הוא עבד בכל מיני עבודות מזדמנות; רחץ מכוניות, שטף מדרגות, חילק עיתונים ופליירים, עבד בחנות ירקות, עשה משלוחים, אך בכל אחד מעיסוקים אלה הוא החזיק רק מספר מועט של חודשים, בדרך כלל לא יותר משלושה.
לבסוף, לפני שלוש שנים הוא עבר לדירה שבה הוא יושב כיום, והמצב נשאר כפי שהוא. ביום שבו נכנס לדירה הוא הציב את מכונת הכתיבה שלו על השולחן ולצידה ערמת דפים, ועד היום, שלוש שנים לאחר מכן, לא נגע בדפים או במכונה.

וכעת הוא התעורר מסיוט כלשהו אשר כבר התחיל לשכוח, בשעה תשע בבוקר, (שעה מוקדמת בהרבה מהשעות שבהן העדיף לקום), ביום ה- 20 לנובמבר סתווי אך חם במיוחד. הוא עצם את עיניו ושאף כמות גדולה של אוויר, בניסיון להרגיע את עצמו. גופו הלח עדיין רעד כולו והוא התרגז מהעובדה שאינו זוכר את הסיוט שהפחיד אותו כל כך.
אולי זה עדיף... , הוא חשב לעצמו בסתמיות, אך החל להיבהל עוד יותר מהעובדה שאינו זוכר מה היה כל כך מפחיד. כי אין דבר מפחיד יותר מאשר לא לדעת ממה אתה מפחד, מכיוון שתמיד קיים הפחד שתיזכר בזה ותפחד עוד יותר, ועומרי הרגיש כי כרגע הוא מפוחד ומבוהל מספיק.
הוא הביט אל הרצפה וראה שלוש חפיסות סיגריות זרוקות ליד המזרן. הוא לא זכר ממתי הן נמצאות שם, או כמה זמן הן שם, אבל הוא הרגיש שהוא ממש זקוק לסיגריה. הוא הרים את החפיסות בידיים רועדות, אחת אחר השנייה, רק כדי לגלות לאכזבתו כי הן ריקות.
תירגע... תשלוט בעצמך - אתה רק... רק תירגע ואנחנו נמצא סיגריה... איפשהו
צלצולו של הטלפון באותו הרגע גרם לו לפלוט זעקה. הוא הביט במכשיר בתיעוב ושלח יד חלושה לשפופרת.
''הלו?'' הוא פלט בקול סדוק ורועד.
''מר מוטנר! מדבר פה יואב יצחק, בעל הבית שלך!''
מצויין...
''בוקר טוב,'' אמר עומרי בניסיון להישמע אדיב או לפחות אדיש. במקום זה הוא נשמע חסר סבלנות.
מר יואב יצחק הגדיר עצמו כבן אדם חרוץ ששונא בטלנים. כל חייו היו עבודה, הוא נהנה מכך אפילו כשסבל. גם אילו היה מיליונר, סביר להניח שהיה מוצא עבודה (אפילו ללא תשלום), ומוטב עבודה קשה במיוחד, כמו בחקלאות, בבניין, או במכרה. לא היה דבר בעולם שמר יצחק שנא יותר מבטלנים. ומהו בטלן? כל אדם שלא מחזיק במינימום של שני מקומות עבודה נחשב לבטלן. ומהי עבודה? כל עבודה פיזית. משמע, כל האמנים למיניהם נחשבים אוטומטית לבטלנים, ועומרי מוטנר, אשר לא כתב דבר או חצי דבר במשך שלוש השנים האחרונות נחשב למלך הבטלנים, מכיוון שלו הייתה עבודה של בטלן והוא התבטל בה.
מר יואב יצחק ידע להראות שנאתו לבטלנים.
''שום בוקר טוב, אידיוט! מה עם השכר דירה שאתה חייב לי?!'' הוא צרח בקולו העבה והצרוד.
''מה, אני כבר צריך לשלם? עוד לא עבר חודש מהפעם האחרונה ששילמתי...'' אמר עומרי.
''מוטנר! עברו כבר שלוש חודשים מאז הפעם האחרונה ששילמתי לי!''
''שלושה, מר יצחק. חודש זה זכר.''
''תקשיב לי, מטומטם! אני עובר אצלך מחר בשלוש בצהריים, ואם אין לך את הכסף שלי, אתה עף באותו היום! הבנת?! באותו הרגע!'' ובזאת הקו נותק.
כעת הייתה לעומרי דאגה חדשה. מר יצחק היה רציני ולו, לעומרי, לא היתה אגורה. הוא היה די בטוח שיזרק מדירתו מחר בצהריים. הוא תמיד דמיין את מר יצחק כמאפיונר מטומטם אך רב השפעה, שלא כדאי להיות חייב לו כסף, אפילו לא עבור החורבה העלובה הזאת, שכדי להשכיר אותה למישהו היה צריך להוריד את המחיר בשבעים דולר.
הוא כבר שכח לגמרי את הסיוט שכל כך הפחיד אותו. לא היו לו חברים ללוות מהם כסף, הוריו מתו לפני כשנתיים וחצי בתאונת רכבת מטורפת בחופשה בספרד, וסבו וסבתו נפטרו לפני כשנה. האנשים היחידים שהתקשרו אליו במשך שלוש השנים האחרונות, מלבד עיתונאים, בריקודות, שרצו לסקר את נפילתו של הסופר המצליח, היו מר יצחק ו...
הטלפון שוב צלצל וקטע את קו מחשבתו. לפני שעומרי בכלל הרים את השפופרת הוא כבר ידע מי נמצא בצד השני, וחשב שזוהי תקוותו האחרונה.
''הלו?''
''עומרי?'' נשמע קולו של חיים לוץ. עומרי תמיד חשב שקולו של חיים לוץ מתאים בדיוק לדמותו של האיש. דמות של אדם מעט שמן, בסוף שנות הארבעים לחייו, קירח אבל עם שאריות מעטות על ראשו, מהתקופה שהיה לו שיער בלונדיני וגולש.
''כן, חיים.'' אמר עומרי וצבט את שורש אפו. הוא הרגיש בכאב ראש מתפתח החודר לאט לגלגלתו.
''אתה לא נשמע כל כך טוב...''
''עובר עלי יום לא כל כך מוצלח.'' אמר עומרי.
''אני מתאר לעצמי, אם אתה ער בשעה כזאת. צלצלתי כי לא שמעתי ממך הרבה זמן אבל אני די מופתע שהצלחתי לתפוס אותך עכשיו.''
''כן... אני... היה לי סיוט.. לא משהו רציני...'' אמר עומרי כשהוא נזכר לרגע בסיוט רק כדי לשכוח ממנו שוב שנייה לאחר מכן.
''טוב, אם אתה אומר שזה לא רציני... אבל אתה באמת לא נשמע טוב.'' אמר חיים.
''אני יודע.'' הסכים עומרי.
''טוב, בקשר לסיבה שבגללה התקשרתי, תגיד לי, עומרי, אתה עובד כרגע על משהו חדש?''
''לא בדיוק...'' אמר עומרי בייאוש ושוב שפשף את עיניו.
''לא בדיוק? מה זה אומר? תראה, עומרי, אני לא רוצה להישמע כמו חרא, אבל אם תעיין בחוזה שלך תגלה שאתה חייב לי סיפור חדש בעוד חודש מהיום.''
''אני לא רוצה להישמע חרא בעצמי, אבל אתה נשמע כמו חרא.''
''תראה, עומרי, אני תמיד הייתי שם בשבילך מהיום הראשון, וכשרצית להתאבד עם הרעיון המטומטם ההוא שגרם לנפילה שלך, הסכמתי. אבל אתה בחובות רציניים להוצאה, והדרך היחידה שלך לשלם אותם היא לכתוב עוד ספר! אני מצפה לשמוע ממך משהו עד סוף החודש! רק תגיד לי שאתה עובד על ספר חדש!''
''אני עובד על ספר חדש.'' אמר עומרי.
''באמת? אתה לא מזיין לי את השכל שוב, נכון?!''
''באמת, אני עובד על ספר חדש. אני לא רק לא בטוח שהוא יהיה גמור עד סוף החודש.''
חיים לוץ החל להירגע מעט. ''טוב, אם אתה עובד על משהו אני אתן לך הארכה. אבל רק בתנאי שאתה עובד.''
''מה שמזכיר לי, חיים, אני צריך קצת כסף בשביל שכר דירה ו...''
''אם תיתן לי את המילה שלך שאתה עובד על משהו, שמשהו עומד לקרות, אני אתן לך את הכסף'' אמר חיים.
עומרי היסס מספר שניות ואז אמר בקול עבה וסדוק, ''אני נותן לך את המילה שלי שמשהו עומד לקרות.''
''טוב מאוד. אני כבר אדבר עם מר יצחק, אל תדאג בקשר לזה. תגביר את קצב הכתיבה ואנחנו נדבר בעתיד הקרוב.''
''בסדר גמור.'' אמר עומרי, קולו היה חלש. הוא כמעט לחש כעת.
''להתראות.'' אמר חיים וניתק.
''ביי...'' מלמל עומרי והניח את שפופרת הטלפון במקומה. הוא שוב שפשף את עיניו ונאנח. הוא שיקר לחיים, אך לא לגמרי. אפשר לומר שזה היה כמעט שקר. באמת הייתה לו הרגשה שמשהו עומד לקרות. הרגשה זאת ליוותה אותו במשך השבועיים האחרונים, כשהבוקר, הוא גילה, הוא חש בה בשיא העוצמה. הוא לא ממש הבין את אשר הרגיש, אך הוא האמין כי סיפור חדש נוצר לאט במוחו, מה שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן. הוא לא יכול היה לומר על מה הסיפור, היכן הוא מתרחש, מה יהיה סגנונו או כל מאפיין אחר, מכיוון שהוא פשוט לא ידע. הוא רק ידע כי הוא הולך לכתוב בקרוב. משהו עומד לקרות.
הוא פשפש בבגדיו (הוא נהג לישון בבגדים), ומצא בכיסו הימני שטר של עשרים ש''ח ובשמאלי מצא מטבע של עשרה ש''ח.
בר מזל שכמותך... עם העושר הזה תוכל לקנות חפיסת סיגריות...
הוא קם ממיטתו באנחה אדירה, ופנה לחדר האמבטיה כדי לשטוף את פניו ולצחצח את שיניו.


כעבור עשרים דקות הוא עמד בפתח הבניין, מביט בעיניים מכווצות ברחוב שטוף השמש. השעה הייתה 9:40 בבוקר, והתנועה ברחוב הייתה מהירה כאילו היה זה אמצע היום. עומרי הביט סביבו בייאוש.
אנשים
תנועה
רעש
מכוניות
לאן כולם כל כך ממהרים? מה יש להם לחפש במקום שאליו הם הולכים? הוא העביר את מבטו על בגדיו ולפתע הבין עד כמה עלוב הוא נראה. חולצתו הקצרה הייתה מקומטת ומוכתמת מכתמים אשר עומרי לא ידע את מקורם, כתמים שהובלטו מאוד על רקע צבעה הלבן. מכנסי הטרנינג הארוכים שלבש לרגליו היו במצב דומה, ואף קרועים מעט בחלקים מסוימים, ונעליו היו בלויות. עומרי הבין לפתע כי הוא ודאי גם מדיף ריח נורא, בהתחשב בעובדה שלא התרחץ ולא החליף בגדים כבר שבוע וחצי. בתנועה מגושמת הוא הרכיב את משקפי השמש הישנים שלו והחל ללכת.
תוך כדי הליכתו הוא החל להרהר שוב בסיוט שהיה לו. הוא החל להיזכר במשהו כעת. תמונה מסוימת שעברה במוחו, משהו שלא הצליח להבין. זה היה די מעורפל, אך הוא זכר דמות כלשהי. דמות שחורה אשר ניצבת אל מול כיסא ו...
מחשבתו עברה כעת לשיחתו עם חיים לוץ, כאילו למוחו יש רצון משל עצמו. אולי הוא לא היה צריך לומר לחיים כי הוא כבר כותב משהו, אולי הוא רק היה צריך לומר כי עלה במוחו רעיון והוא יתחיל לעבוד עליו בקרוב. הוא לא היה הוגן כלפי חיים, חיים באמת תמיד היה שם בשבילו מאז שהוחתם, וכעת הוא חש שהוא יורק לו בפרצוף.
איך בכלל הפכת להיות... הדבר הזה שאתה?! מה קרה לך? היו לך פעם חלומות, רצית להגיע למקומות, היו לך פעם חברים! בטח שהיו! היה את...
(אתה לא רוצה להגיע לשם- ואתה יודע מה, אני גם לא אתן לך! בינתיים)
היה לך פעם כסף, תהילה, לאן זרקת את הכל? למה זרקת את הכל?
לפתע הוא נעצר והביט סביבו.
עומרי מצא עצמו עומד בפתח שוק הפשפשים. הוא הביט לאחור ואז הציץ בשעון היד שלו. עברו עשרים דקות. הוא הלך במשך עשרים דקות כשהוא לא שם לב לדרך, והנה הוא מוצא את עצמו בשוק הפשפשים. הוא גרד את ראשו במבוכה ואז הסתובב כדי לחזור על עקבותיו, נעצר, הסתובב ונכנס לתוך השוק.
אני לא יודע מה אני עושה פה, אבל אם אני כבר פה אז למה לא. הסיגריות זולות יותר...
עומרי תמיד אמר שהשוק הזה הוא השוק הצהוב ביותר בעולם. לא היה לו מושג מה פירוש אמרה זו, אך היא נשמעה לו מאוד חכמה.
הוא התקדם בין הדוכנים באיטיות, מביט סביבו, מדי פעם נעצר ובהה בחפץ מסוים עד שהמוכר החל לזרוק מחירים לאוויר. תמיד שיעשעה אותו העובדה שאפילו אחרי שהוא אמר לרוכלים שהוא לא מעוניין והמשיך ללכת, הוא עדיין יכול היה לשמוע את מחיריהם מאחוריו.
הוא עבר ליד דוכנים של בגדים, עתיקות, מזכרות, כלים קטנים, קריסטלים ואבנים, ספות, סיגריות...
לפתע הוא חזר לאחור לדוכן הקריסטלים. היה שם דבר מה שמשך את תשומת ליבו. שני חפצים על השולחן בלטו לעיניו. היו אלה שני קריסטלים אדומים וגדולים, אורכו של כל אחד שלושים סנטימטרים בערך, ורוחבו שבעה עשר סנטימטרים. עומרי פשוט עמד ובהה בהם. האמת היא שהם לא היו הקריסטלים הכי יפים, הכי מושכים או הכי גדולים שנחו על הדוכן. סביבם היו קריסטלים מדהימים ביופיים, החל בקריסטל ירוק וגדול לפחות פי שלושה מהקריסטלים האדומים, וכלה בקריסטל סגול- ורדרד יפיפה, שזהר בצורה מסתורית. אך היה משהו בקריסטלים האלה, משהו שמשך את עומרי אליהם, והוא לא יכול היה להוציא מראשו את המחשבה כי הוא ראה כבר את אותם איפה שהוא.
''מה אתה רוצה? את האדומים?'' נשמע לפתע קולו המחוספס של הרוכל. היה זה רוכל זקן אשר ישב על כיסא קש מאחורי דוכנו. הייתה לו חזות ערבית ועומרי יכול היה בקלות לתאר אותו בגלבייה וכפייה, אך הוא לבש מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כחולה.
''מה?'' שאל עומרי שהיה מעט אבוד במחשבותיו.
''הקריסטלים האדומים? אתה לא שומע? זה מה שאתה רוצה או לא?''
''כן. כמה הם עולים?'' שאל עומרי.
''בשבילך אני אתן לך את שניהם במאתיים חמישים.'' אמר הרוכל.
''מאתיים חמישים?!'' נבהל עומרי כשהוא נזכר בשלושים השקלים שיש לו בכיסיו. ''אין לי כזה סכום.''
''בסדר, מאתיים שלושים.'' אמר הרוכל.
''גם את זה אין לי.''
''אז כמה יש לך?''
עומרי היסס ואז אמר, ''יש לי שלושים שקל.''
''אתה עושה צחוק?'' שאל הרוכל, ''באמת נראה לך שאני אמכור לך אותם בשלושים שקלים?''
עומרי פשוט עמד שם והביט בו. הוא באמת רצה את הקריסטלים האלה. זה היה חשוב מאיזושהי סיבה לא מובנת.
הרוכל גיחך ואמר, ''לך הביתה ותחזור כשתהיה רציני ותרצה לעשות עסקים.''
''תשמע, אני ממש צריך את הקריסטלים האלה.'' אמר עומרי.
''לא בסכום הזה!'' אמר הרוכל.
''אני ממש צריך את הקריסטלים האלה.'' אמר שוב עומרי.
''לך מפה! אין לי זמן לשחק!'' אמר הרוכל בחוסר סבלנות.
''אבל, הקריסטלים...''
הרוכל קם ממקומו וצעק, ''עוף מפה מהר!!''
עומרי תפס את הרוכל בחולצתו בפרץ של רגשות מאוד מוזר ולא צפוי, וצרח בפניו: ''אני ממש צריך את הקריסטלים האלה!!''
שקט השתרר באזור הזה של השוק, ואנשים הביטו בעומרי שאחז בחולצתו של הרוכל הזקן וטלטל אותו.
''היי, גיבור גדול, אתה יכול להחזיק ככה גם אותי?'' שאל לפתע מישהו מהדוכן הסמוך. היה זה גבר כבן שלושים, הגבוה מעומרי לפחות בראש, ועל משקלו... הוא לא באמת רצה לחשוב. הגבר קרב אליו עם מבט כועס על פניו. עומרי הניח לחולצתו של הזקן ואמר, ''אני מצטער... אני... אני פשוט ממש ממש זקוק לקריסטלים האלו.''
הגבר בן השלושים עמד כעת מול עומרי, ועומרי היה צריך להרים את ראשו כדי להביט בעיניו.
''עכשיו תקשיב למה שהאדון אמר לך, ועוף מהפנים שלי!'' אמר הגבר בקול רם ועבה.
''רגע.'' אמר לפתע הרוכל. הוא הבחין בדבר מה על ידו של עומרי. משהו שדי בלט לעומת המראה האומלל שלו. היה זה שעון הזהב שעומרי קיבל מחיים לוץ, הדבר היחיד שהוא לא מכר או זרק. הוא פשוט אהב אותו. ''אני אקח את השעון שלך.''
עומרי הביט בשעונו, ואז בקריסטלים, ואז שוב בשעונו ושוב בקריסטלים ולבסוף הסיר את שעונו מידו והטיל אותו על הדוכן. הרוכל נטל אותו בידיו ובחן אותו במבטו.
''בסדר'' הוא אישר לאחר מספר שניות כשהוא מניח את השעון על הדוכן, ''קח את מה ששלך.''
עומרי חייך ולקח אליו את הקריסטל הראשון. כשעמד להרים אליו את הקריסטל השני בידו השנייה עצר אותו הרוכל ואמר, ''רק קריסטל אחד.''
''מה?'' אמר עומרי.
''השעון תמורת קריסטל אחד בלבד. לא שניהם.''
''אבל זה שעון זהב אמיתי! הוא שווה יותר ממאתיים חמישים שקל!''
''זה ההסכם. אתה רוצה, תיקח, אתה לא רוצה, לך הביתה!''
ליבו של עומרי התמלא בזעם. הבריון בן השלושים עוד עמד שם, אך זה לא שינה לו. הוא הרגיש מרומה, והוא היה זקוק לקריסטלים הללו.
למה לעזאזל אתה באמת כל כך זקוק לקריסטלים האלו?
זה לא היה חשוב באותו הרגע.
עומרי הביט סביבו בעצבנות, ואז, בתנועה מהירה דחף את הרוכל אחורה, הרים את הקריסטל השני, הכה במרפקו בבטנו של הגבר והחל לרוץ לכיוון ביתו. הרוכל נפל לאחור כשהוא הופך את כל דוכנו אתו ומפזר את כל סחורתו על הרצפה.
עומרי הפתיע מאוד את עצמו. קודם כל, הוא לעולם לא היה מאמין שיצליח לעשות את הפעלול שכרגע עשה, ודבר שני, כושר גופני מעולם לא היה הצד החזק שלו, ובכל זאת הוא רץ כעת מהר יותר משרץ אי פעם בחייו. הוא חשב שאולי זה האנדרנלין שגורם לזה, או אולי הפחד למות בידיו הגבר המפחיד ההוא...
הבריון בן השלושים החל לרוץ אחרי עומרי כשהוא זורק קללות לאוויר. בשלב מסוים הוא ויתר והחל לזרוק אבנים על עומרי, אך זה כבר יצא משם מזמן.


כל הדרך הביתה מוחו קדח. מחשבות וזיכרונות מעורפלים צצו לפתע בראשו- מחשבות וזיכרונות שהוא לא היה מסוגל להבין. הוא לא ידע מדוע הוא צריך כל כך את הקריסטלים, אך הייתה לו הרגשה מאוד חזקה, כל כך חזקה שהוא לא יכול היה להתנגד לה, שאין דבר חשוב מהם.
מהרגע שנגע בשניהם זה היה כאילו זרם חשמלי עבר בגופו והגיע ישירות למוחו, ואז התמונות והזיכרונות החלו לצוף.
(הים)
הוא הזיע והחל לרעוד. ההרגשה הייתה מאוד לא טובה. היה משהו מאוד לא בסדר במחשבות ובזיכרונות הללו. משהו בו אמר לו שזאת דלת אחת שהוא לא רוצה לפתוח.
אבל כמובן שמאוחר מדי עכשיו... אתה ודאי כבר יודע זאת...
(אורי)
אורי? למה השם הזה מצלצל כל כך מוכר? מי זה אורי? הוא לא הצליח להיזכר. כשהשם עלה במוחו עלתה ביחד איתו מעין דמות מעורפלת, אך הוא לא הצליח לחדד אותה ולחבר אליה פרצוף.
הניגודים שבמוחו הפחידו אותו יותר מכל. מצד אחד, כשהחזיק את שני הקריסטלים בידיו, הרגשה של שלמות עטפה אותו, אך זה גרם לזיכרונות ולמחשבות לעלות, ואלו בישרו רעות.
נופר הייתה אומרת לך לעצור ולחשוב בהגיון על המצב...
- כן, אבל מי זאת נופר?
גם לשאלה זאת עוד לא הייתה לו תשובה.

כשנכנס לביתו, הוא החל ללכת במהירות אל עבר משהו. הוא היה כל כך אחוז דיבוק עד שאפילו לא סגר את הדלת מאחוריו. הוא פשוט נכנס והחל לצעוד, וצעדיו הובילו אותו לארון הקיר שבחדר העבודה. הוא הניח את שני הקריסטלים על הרצפה משני צדדיו ותלה את כפות ידיו על-ידיות דלת העץ הכפולה של הארון.
אתה כמובן מבין שאם תפתח את הדלתות האלה, לא תוכל לסגור אותן לעולם.
- אבל למה?
למה אתה חושב? הרי ישנה סיבה שבגללה לא פתחת את הדלתות האלו מאז שעברת לפה. ישנה סיבה שלא ראית את הדברים שנמצאים שם כבר כמה? עשר שנים? חמש עשרה שנה? הרבה זמן עבר לנו, אתה לא חושב? הרבה חוויות, אבל בעצם לא חווינו כלום! אתה לא חווית כלום, כי לא עשית כלום. לא עשית כלום כי חיכית.
- חיכיתי למה?
למה שאני אדע?...
ידיו של עומרי רעדו, הזיעה ממצחו נטפה לעיניו וגרמה לו למצמץ ולדמוע. הוא החל למשוך אט אט את הידיות.
...מה שאני כן יודע זה שאם אתה פותח עכשיו את הארון הזה, אז כל הפחדים שלך והחרדות שלך והדברים שמהם ברחת כל חייך, הכל יתפוצץ לך בפרצוף! וזה יגרום לסיוט הזה, שממנו התעוררת הבוקר להיראות כמו גן עדן!
אך זה היה בסך הכל הפחד שדיבר בתוכו. הפחד שניסה למנוע ממנו לפתוח את הארון. אותו פחד שדיבר אליו במסיבה שנערכה לכבודו אחרי ''הנר...''. הפחד שהיה רדום רוב הזמן, אבל עכשיו התעורר לפתע בשיא כוחו.
אתה יודע על מה אני מדבר, כמובן. השתייה, העישון, ההתאבדות הכלכלית שעשית, הכל הרי נבע מזה! הכל מוביל לזה! זהו כלל לא ארון, זוהי תיבת פנדורה! תיבת פנדורה שלך!
ועכשיו אתה הולך לפתוח אותה סתם ככה בלי שום סיבה?!
- אני חייב...
אתה חייב מה?
- אני חייב לפתוח את הארון. אני חייב לראות מה יש בפנים.
למה?
- כי אולי שם אמצא את התשובה שחיפשתי. התשובה שלא מצאתי בבקבוק או כאדם עני או בסיגריות...
מה שאתה צריך זאת לא תשובה, עצמי חסר הדעת, אתה צריך למצוא את השאלה.
ועם זאת הוא פתח את הדלת בבת אחת כשהוא עוצם את עיניו. כעבור מספר שניות הוא לקח נשימה עמוקה ופקח אותן.
הארון היה קטן. היה שם הרבה אבק, וקורי עכביש כיסו את קירותיו. בצד עמדה קופסת קרטון אשר הכילה כתבי יד ישנים. דברים שהוא לא אהב, או חשב שלא יאהבו, אך מאיזושהי סיבה לא רצה לזרוק אותם.
הייתה שם מנורת לילה קטנה וישנה שאמו נתנה לו לפני שנפטרה. עומרי הכניס את המנורה לארגז ברגע שקיבל אותה, ודחף אותה לארון הזה ביום שעבר לדירה. הפעם היחידה שחשב על הארון, הייתה כשאמו נפטרה לפני כשנתיים וחצי. גם אז הוא ויתר על הרעיון לפתוח אותו.
היו שם מעטפות מסודרות בערמה. עומרי לא יכול היה לראות את שמות השולחים, אך הוא זיהה אותם. היו אלה הדחיות שקיבל מהוצאות אחרות, לפני שחתם על חוזה עם חיים לוץ. הוא לא יכול היה להסביר לעצמו למה שמר אותן, אך זה לא היה חשוב כרגע.
כי הנה הדבר אשר ממנו פחד כל כך עומד מולו. הנה הוא עומד שם כמו שד מחייך, שמחכה ליום שייפתח הארון והוא יוכל להתפרץ ולהרוג כמה אנשים ולהרוס כמה חיים. ליבו של עומרי החסיר פעימה כשמבטו נפל על זה, ומיד כשראה זאת עוד כמה עשרות שברי זיכרונות עלו למוחו.
(רונן)
(נסי)
(החול כחול)
אך הוא עדיין לא הצליח להיזכר בכל. הוא זכר לפתע את נופר. זכר את יופיה. ילדה בת 17, בשיא פריחתה, הכי יפה בעולם.
היה לה גם אח אחד כזה... נו? איך קראו לו?
רונן, אשר תמיד הלך לכל מקום עם גיטרה על גופו.
אך כשעומרי נזכר באורי, הוא חשב לרגע שרגליו לא יעמדו בזה והוא יקרוס על הרצפה. והכל בגלל הדבר הזה.
ה''דבר'' הזה לא היה אלא ספר. ספר ישן מאוד, ספר עתיק. משהו אמר לעומרי שהספר הזה חייב להיות בן מאתיים שנה לפחות, ואולי אפילו יותר. הוא נראה כמו ספר שרואים בסרטי אימה ישנים סוג ב'. ספר עבה מאוד וגדול, בעל כריכה ממתכת. על הכריכה נכתבה רק מילה אחת - אך בעשרות שפות, ובין היתר בשפה העברית.
המילה אמרה בפשטות ובתמימות - ''אטלנטיס''.
עומרי הביט בספר עטוי האבק כמהופנט, פיו היה פעור, והוא לא הצליח להזיז שריר בגופו.
הוא נזכר בהם מתווכחים על משהו על שפת הים.
הוא נזכר במערבולת חול מוזרה.
ריצה מטורפת.
משהו כל כך נורא ש... ש...
באותו רגע הקריסטלים החלו להבהב וקטעו את קו מחשבתו. הם הבהבו באור כה חזק , שכל החדר נצבע בצבעם האדום והצעקני.
עומרי הביט בהם כשלפתע החלו להשמיע קול זמזום מוזר. הקול העביר צמרמורות בגופו, והוא נזכר בעוד פרט. הוא שלח את ידיו הרועדות אל הספר העתיק והרים אותו.
יש לי רעיון! למה שלא תחזיר את הספר לארון, תיקח את הקריסטלים ותזרוק אותם לים?!
(הים, עוד מקום שנמנעת מלהגיע אליו. די מצחיק בהתחשב בזה שאתה גר כשלוש מאות מטר ממנו...)
הוא התיישב על הרצפה ופתח את כריכת הספר.
טוב חברי היקר, מפה אני כבר לא יכול לעזור לך, אבל אתה לא יכול להגיד שלא ניסיתי! ועוד איך ניסיתי! אבל, אם אתה רוצה לצאת לטיול הזה, אז תהנה, ותנסה שלא להיהרג יותר מדי.
(למרות ששנינו יודעים שבמקום שאליו אתה הולך, זאת בקשה די גדולה...)
הוא הפך מספר דפים.
רק אל תבוא אלי בטענות אם תרגיש שאצבעותיך נמסות!
- מה??
זה בדיוק מה שאני אמרתי.
אחרי מספר דפים, התגלה חלל ריק בגוף הספר, מה שהפך את הספר לתיבה. דפנותיו של החלל רופדו במשי אדום. עומרי הרים את אחד הקריסטלים והביט בו ובאורו המבריק. הוא הניח את הקריסטל בתוך התיבה - ספר שלו. הקריסטל חדל מלהבהב. אז הוא לקח את השני והניח אותו לצד הקריסטל הראשון. גם הוא חדל מלהבהב.
כשעומרי הניח את שני הקריסטלים, עוד חתיכות מהפאזל נוספו לזיכרונו, והתמונה כמעט הושלמה.
אך זה היה מהר מדי, יותר מדי, והוא איבד את הכרתו.



הבוגד ממנדגן
מאת רז קולר
הוצאת קולר, 2002
320 עמודים


 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
הסופר לקח על עצמו משימה לא קלה..  (חדש)
איה יום שני, 15/04/2002, שעה 15:43
לקחת נושא קלישאתי להחריד כמו אטלנטיס ושלל הקריסטלים שלה, ולכתוב ספר. באמת כל הכבוד! ואני מקווה שהספר יצליח להתנתק מהקלישאה ולהיות ספר טוב ומעניין.

כתוב לא רע עד כה, (עובדה שקראתי את כל הפרק הארוך הזה על המסך), וגם נעים מדי פעם לקרוא ספר שהעלילה מתרחשת בארץ, ועוד באזור המרכז :-)
   כתוב תגובה
מחיר הספר - 65 ש''ח  (חדש)
ארז יום שני, 15/04/2002, שעה 17:11
בחנויות. בפניה ישירה למחבר ניתן להשיגו במחיר של 50 ש''ח, כולל הקדשה.
את הטלפון של המחבר ניתן לקבל ע''י פניה אלי בדוא''ל.
   כתוב תגובה
מחיר הספר - 65 ש''ח  (חדש)
גל יום רביעי, 04/01/2006, שעה 2:26
בתשובה לארז
לארז שלום
אני לא מעוניין לרכוש את הספר כי כבר קראתי אותו ונהנתי מאוד
אני מאוד לדבר בטלפון עם המחבר עצמו מפני שספר זה נגע לליבי ואני לא מפסיק לשקוע במחשבות עליו.
אודה לך מאוד אם תשלח לי לאי מייל את המספר טלפון שלו
תודה
גל
   כתוב תגובה
נחמד, מאד נחמד  (חדש)
שלמקו יום שני, 15/04/2002, שעה 20:55
הפרקים האלו מראים שיש למה לחכות, אם כי הם לא ממש מלמדים על הפנטזיה הגלומה בתוכו... אבל בהחלט אני רואה פוטנציאל. אולי יום אחד אני אפילו אקנה את הספר, ולו רק כדי לתמוך במד''ב ישראלי...

אבל יש לי שאלה טכנית אחת. הרי בארץ יש צמא גדול למד''ב ופנטזיה מקורית. עורכים של לפחות שתי סדרות הנם חובבים מוכרזים של הז'אנר. האם כתב היד עבר דרכם והם דחו אותו (ואם כן- למה)? האם הם קיבלו אותו אבל המחבר החליט להוציא אותו בהוצאה פרטית? האם המחבר כלל לא טרח להציג את כתב היד להוצאות הגדולות? בכל מקרה, להוצאות הגדולות יש הרבה יותר כוח בשוק, ושוק הרבה יותר גדול. חבל שמד''ב ישראלי מקורי ילך לאיבוד בהוצאה שקשה להשיג.
   כתוב תגובה
צודק...  (חדש)
ארז יום שני, 15/04/2002, שעה 21:42
בתשובה לשלמקו
אבל טרם התעמקתי במניעיו של המחבר להוציא את ספרו כפי שהוציא.
בכל מקרה, הוא ביקש את עזרת האגודה, והיא תינתן, במידת האפשר.
   כתוב תגובה
ככל שאני יודעת,  (חדש)
Boojie יום שני, 15/04/2002, שעה 21:48
בתשובה לשלמקו
עד היום, מד''ב ישראלי מקורי לא הוכיח את עצמו מבחינת מכירות. אני חושבת שמו''לים חוששים להסתכן.
ובמה שנוגע לפרק הזה - נו, מה אני אגיד. מצד אחד, זה בערך מעניין. מצד שני, זה נורא קלישאי, והייתי מתגברת על הקלישאיות הזו, אם הייתי מצליחה להאמין למה שנכתב. ביותר מדי נקודות לאורך הפרק הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת להאמין לדמות. גם הדמיון המסוים בכתיבה לסגנון הכתיבה של סטיבן קינג מעורר השוואה שבהחלט אינה לטובתו (לא, אין לי בעייה עם אנשים שכותבים בסגנון שדומה לסגנון של קינג. יש לי בעייה עם אנשים שכותבים בו הרבה פחות טוב מקינג, שאז זה בולט.)
לא מצאתי את עצמי מסוגלת להאמין לסצינה בשוק. לא מצאתי את עצמי מתחברת לדמות. ומשהו בכתיבה פשוט חסר.
עוד דבר שהפריע לי במיוחד היה הכנסה של פרטים בעלי משמעות לסוגריים (לא בהכרח ממשיים), כביכול לא מצא המחבר דרך לשלב את הפרטים בצורה סבירה בסיפור. הצורה שבה הוזכר מות הוריו של הגיבור, למשל. או איך פתאום אנחנו מגלים - בסוגריים - שהגיבור ישן בבגדיו.
הסגנון לא עבד לי. נראה לי שהעריכה לא היתה מספיק טובה, ובכלל לא היה מזיק לספר הזה לעבור עוד איזה שלב עריכה או שניים.
אבל מצד שני, זה רק פרק ראשון, נקרא את הכל ונראה איך זה...
   כתוב תגובה
המחבר טוען  (חדש)
NY מאושר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 1:05
בתשובה לBoojie
כי הספר עבר עריכה ''רגילה'' ועריכה לשונית, וזאת בתגובה לשאלתי בנושא, לאחר שקיבלתי לראשונה את הפרק לפרסום. הפרק, לטעמי, כמעט בלתי קריא לחלוטין - ברמה הבסיסית של מבנה משפט, פיסוק, בחירת מילים ואפילו סגנון - אם כי קשה לי לייחס כזה לכותב.

אני עומד לקבל את הספר לבדיקה, ואז אנסה לצלוח את כולו. אתגר כזה לא עמד בפני מאז תרגום-בועז-וייס האחרון שקראתי...

השאלה המעניינת כאן היא זו: האם עלינו, כאגודה, לתמוך במד''ב ישראלי באשר הוא, או שמא עלינו לתת את הדעת על טיבו?
(ונתעלם לרגע מהשאלה מי קובע, כמובן...)
   כתוב תגובה
יש עורכים ויש עורכים.  (חדש)
Boojie יום שלישי, 16/04/2002, שעה 1:18
בתשובה לNY מאושר
ונשאלת השאלה מי בדיוק שילם לאותם עורכים, וכמה, ומי בדק את איכות עבודתם אחרי שהם סיימו אותה.
ואני חושבת שהשאלה מי קובע היא בדיוק השאלה הנכונה. נניח שהיינו אומרים ''לא, האגודה לא צריכה לעודד ספרים שהם בבירור באיכות נחותה, כי זה יוציא שם רע לז'אנר'' (דבר שאני בהחלט תומכת בו, במסגרת גבולות מסוימים) - מי יקבע מה זה בדיוק איכות נחותה? האם על פי תכנים? האם על פי ערך ספרותי/קולנועי? האם על פי איכות לשונית? האם על פי מידת המד''ביות?
אודה ואתוודה, ממה שקראתי עד כה מהספר הזה, הוא לא נראה לי מספיק מחריד כדי שהאגודה תנער ממנו את חוצנה. סביר. לא מדהים, אבל סביר. הייתי מעדיפה אם זה היה מתעלה על רמת הסביר, אבל גם ככה זה מספיק כדי שייראה לי שהאגודה צריכה לתמוך בזה.
מה הייתי אומרת אם היה צץ פה מישהו שכתב את הגירסה העברית ל''הרפתקאות חרב החדקרן בקדירת הנצח'' או משהו דומה (כל דבר עם ''תוהו'' בשם, נגיד) - נו. דיה צרה בשעתה.
   כתוב תגובה
יש ספרים ויש סופרים  (חדש)
ארז יום שלישי, 16/04/2002, שעה 5:15
בתשובה לBoojie
אני מסכים עם בוג'י.
ואם נמשיך באותו קו, קיבלתי לידי בזמנו, לצרכי ביקורת, כמה ספרים שנכתבו ע''י ישראליים, לפני הוצאתם לאור.
חלקם היו באמת מחרידים ומתחת לכל ביקורת. תאמינו לי, כולכם הייתם מסכימים איתי.
ספר זה הוא יותר טוב. נכון שקראתי טובים יותר, אך גם קראתי גרועים יותר (בין המתורגמים שיצאו לאור בארץ).
כפי שנאמר פעם בפורום, אף סופר לא הפך לכוכב בן לילה, או ע''פ ספרו הראשון.
   כתוב תגובה
Snow Crash  (חדש)
NY מאושר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 10:00
בתשובה לארז
Neuromancer
The Demolished Man
The Catcher in the Rye
שאביא עוד?
*הרבה* סופרים הפכו לכוכבים בן לילה, עם צאת ספרם הראשון. בחלק מהמקרים היה הדבר מוצדק, אפילו.

אבל מה שאני באמת לא מבין: נכון - אפשר ליצר משהו נחות אפילו מהספר הנדון. אני בטוח שיצאו לאור בעברית דברים מחרידים בהרבה ממנו (ובכך אתה בקיא ממני, כמובן - הפסקתי לקרוא עברית באופן סדיר לפני כמעט עשור). אך ממתי נמדדת האיכות באופן כי יחסי?הרי אם היו מתפרסמים בארצנו כל שנה שני ספרי מד''ב מקוריים *טובים* (לא ''מדהימים'', לא ''פריצות דרך'', לא ''חולית'' - סתם טובים), היה ספר זה זוכה להתעלמות מוחלטת מצדנו ומצד כל אחד אחר. האם הסיבה היחידה להתיחסות היא החוסר באותם ספרי מד''ב?

במלים אחרות - למה להתפשר? למה לעודד כתיבה חסרה, לוקה, בעייתית? מדוע לקדם ספר שניכר כי הגהתו לא שלמה ועריכתו לא נשלמה? רק בשם ההתקדמות העוורת אל המטרה הערטילאית של ''הפצת בשורת המד''ב''? ואם כבר - באיזה אור מעמיד הדבר אותנו ואת מפעלותינו האחרים?
   כתוב תגובה
קודם כל, בינתיים אנחנו לא  (חדש)
אמבר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 10:11
בתשובה לNY מאושר
מקדמים כלום. לשים את הספר באתר, זה לא קרוב אפילו ל''קידום''.

לא קראתי את כל הספר, אבל ממה שראיתי הוא סובל מהתחלואים הצפויים מספר שיצא בהוצאה פרטית - העדר עריכה לשונית וספרותית.

יש בו איזו בעיה של ביצה ותרנגולת - הוצאות לא יתמכו בספרי מד''ב מקוריים (ואפילו משובחים שבמשובחים) כיוון שהן חושבות שאין לזה שוק.

הוצאת ספר בהוצאה פרטית מבטיחה בדרך כלל כשלון כלכלי ואמנותי (עריכה כבר אמרתי?). וכמובן, מוריד מרצונם של קוראים לקרוא מד''ב ישראלי.

אם האגודה תוכל לעזור במשהו כדי לשבור את המעגל זו תוצאה חיובית, גם אם מדובר בשלב הראשון בעזרה ליצירות לא משובחות במיוחד.
   כתוב תגובה
לו הייתי חושב כי יש בעזרה  (חדש)
NY מאושר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 10:59
בתשובה לאמבר
ליצירה זו או ליצירות נחותות אחרות משום קידום המד''ב או תועלת כלשהי לאגודה או למטרותיה, לא הייתי פוצה פה. למרבה הצער - איני חושב כי זה המקרה, כפי שהבהרתי כבר כאן ובכמה מקומות אחרים. לא זו הדרך.
   כתוב תגובה
אם כך- בוא נכניס עוד ביצה לסיפור  (חדש)
שלמקו יום שלישי, 16/04/2002, שעה 11:26
בתשובה לNY מאושר
נניח ולו היה הסופר מחליט להביאאת כתב היד להוצאה מוכרת. בוא נניח לשם הדוגמא, לאופוס של דידי (יש למישהו מכונת זמן?). דידי, בתור חובב מוצהר, פעיל במסגרת האגודה ועורך מקצועי, היה מן הסתם רואה את הפוטנציאל שבספר מד''ב ישראלי מקורי. הוא אולי אפילו היה מצליח לשכנע את האחראיים שיש לדבר הזה שוק. הוא היה מקבל את כתב היד, ומושיב עליו את העורך הלשוני הטוב ביותר שהוא היה יכול להשיג לפרוייקט. בשל חשיבות העניין (ספר מד''ב מקורי, שהוא קצת יותר משמעותי מרומח הדרקון 47), הספר היה עובר הגהה מדוקדקת, והיה יוצא באיכות הטובה ביותר שניתן. האם במקרה זה גם היית מנער את חוצנך מהספר, או שמא היית מוכן לסלוח לסגנון המשומש?

נכון, האגודה לא צריכה לתמוך בספרים רעים. אבל, בעזרת התמיכה של האגודה, ובעזרת רשת הקשרים שהתפתחה בשנות קיומה, היה אפשר לדאוג להוצאת ספרים בינוניים באופן מכובד. אף סופר חדש לא טוען שהוא הבסטר הבא, אבל גם סופר שספרו הראשון היה בינוני יוכל להוציא יצירת מופת מתחת לאצבעותיו.
   כתוב תגובה
אז אולי נחשוב על מה אפשר לעשות  (חדש)
Boojie יום שלישי, 16/04/2002, שעה 11:45
בתשובה לאמבר
כדי כן לקדם כתיבת מד''ב טובה?
הייתי יכולה לחשוב על כמה אפשרויות. למשל, תחרות לכתבי יד של ספרי מד''ב, שלזוכה יובטח לצאת לאור באחת מההוצאות שהאגודה קשורה איתן, נגיד. אם יהיו אנשים שיתנדבו לסבל הנורא שיהיה כרוך בקריאת היצירות הגרפומניות שאני בטוחה שיגיעו לתחרות כזו, אולי יהיה מזל גם לאתר כמה פנינים? מה גם שאני חושבת שפרצי גרפומניה קל יחסית לאתר ולפסול.
אם לכותבי מד''ב יהיה איזשהו גוף מאורגן שהם יוכלו להעזר בו בטיפול בכתבי היד שלהם - פידבקים, בתור התחלה, הכוונה להמשך הדרך, וכדומה, אני חושבת ש*זה* דבר שיכול מאד לקדם כתיבת מד''ב טובה. אם, נניח, האגודה תוכל לתווך בין אותם כותבים לבין הוצאות פוטנציאליות שעשויות להוציא לאור את כתביהם (במיוחד אם יהיה שלב כלשהו של סינון מוקדם), זה יכול לעזור במשהו, נדמה לי.
השאלה היא אם אנחנו יכולים למצוא מתנדבים לדבר כזה, כי זו בהחלט עבודה רצינית וחסרת תגמול (פרט לתחושה החמימה של קידום המד''ב הישראלי האיכותי).
ובטח יהיו עוד אנשים עם רעיונות.
   כתוב תגובה
האגודה לא אמורה להיות  (חדש)
אמבר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 12:37
בתשובה לBoojie
תחליף להוצאת ספרים. הוצאות הספרים אמורות לעשות איזשהו סינון מוקדם. ויש להן גם כלים לטפל בגרפומנים (וזה עוד לפני שדיברתי על הקושי למצוא מתנדבים לעבודה מהסוג הזה).

מה שמדאיג אותי בסוף התהליך זה שאפילו אם מדובר ביצירת מופת - הוצאות הספרים לא יסכימו להשקיע במשהו שסיכוי ההצלחה שלו הם כל כך נמוכים.
   כתוב תגובה
ולכן צריך להגיע להסכמה כלשהי  (חדש)
Boojie יום שלישי, 16/04/2002, שעה 12:47
בתשובה לאמבר
עם הוצאות ספרים מלכתחילה. וזה שהאגודה היא לא הוצאת ספרים, זה נכון. אבל היא בהחלט יכולה לארגן תחרויות, סדנאות, ודברים בדומה לכך.
ומה באמת בנוגע לסדנת כותבי המד''ב שתוכננה כל כך הרבה זמן?
   כתוב תגובה
לא שכחתי את הרעיון הזה  (חדש)
אמבר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 14:04
בתשובה לBoojie
ויש לי גם רעיונות מי יכול להעביר סדנה כזאת. זה רשום אצלי ברשימת התכניות לאייקון
   כתוב תגובה
אפשר לחסוך את התחרות  (חדש)
THE OY יום שלישי, 16/04/2002, שעה 14:24
בתשובה לBoojie
ופשוט להוציא אוסף של הסיפורים שלך
   כתוב תגובה
אני דווקא התכוונתי לספרים באורך  (חדש)
Boojie יום שלישי, 16/04/2002, שעה 15:19
בתשובה לTHE OY
מלא (שהם לא ממש הצד החזק שלי), ולא לסיפורים קצרים.
ואני חושבת שתחרות תהיה רעיון טוב - תחרויות תמיד מעודדות איכות ויצירתיות, נראה לי.
ומצד שני, הבדיחות האלה כבר יצאו לי מכל החורים.
   כתוב תגובה
אם יותר לי לציין,  (חדש)
Boojie יום שלישי, 16/04/2002, שעה 11:38
בתשובה לNY מאושר
לפחות על חלק מהספרים שציינת אני יודעת שנדחו על ידי כמה הוצאות לפני שפורסמו לבסוף. ואני די מאמינה שאף אחד מהם לא היה הדבר הראשון שאותו אדם כתב. רק הדבר הראשון שאותו אדם פרסם.
אני רוצה להכנס לבעייתיות שכבר התייחסתי אליה בעבר, במה שנוגע לכותבים ישראליים, והיא מתייחסת לחוסר התקווה וחוסר העתיד שמרגיש כותב ישראלי מתחיל, שיכול מאד להיות שגורמים לחלק גדול מהתחלואים.
לכותב ישראלי, במיוחד בתחום המד''ב, קשה להגיד לעצמו, ''אוקיי, הספר הזה היה ספר ראשון, הוא לא היה כל כך טוב, אז אני אכתוב עוד אחד ואשתפר, ואת זה אגנוז במגירה''. למה? כי זאת עבודה נורא קשה, והתגמול המצפה בסוף עלוב. סופר אמריקאי יכול לעשות דבר כזה, מתוך תקווה שבסופו של דבר יוציא את הספר שיפרסם אותו ויכניס לו אלפי דולרים. סופר ישראלי בקושי יכול לצפות לפרסום דליל שיחזיק מעמד - אולי - כמה חודשים, ולחופן של גרושים בתמורה. אז איך אפשר להשקיע בספר ביכורים את אותה השקעה שישקיע בו סופר אמריקאי?
בנוסף, גם כפי שכבר אמרתי, בארץ חסר לנו ''תהליך החניכה'' שעוזר לכותבים בארצות הברית, למשל, להפוך לסופרים - היכולת לפרסם בכתבי עת *מקצועיים*, תמורת תשלום, בצורה שנותנת לאדם את הפידבק הטוב ביותר על יכולתו המקצועית. בארץ קשה, אם לא בלתי אפשרי, להתנשא מעל לרמת החובבן הטוב.
   כתוב תגובה
אני ממש מסכים איתך.  (חדש)
alonwho@what יום רביעי, 17/04/2002, שעה 20:14
בתשובה לBoojie
ואני מעריך את השורות הנפלאות שעכשיו כתבת. אני לא מאמין בגוף ולנטרי, אני מאמין בספסוד של המוציאים עצמם. באמת יש לי *חלום* להוציא ספר, ואולי גם יום אחד מדע בדיוני, אך גם זה נוחל סחבת נוראה רק עבור עורך שיגאל את כתביי מיסוריהם.

אגודת המדע הבידיוני יכולה להעסיק עורכים בתשלום, ואת הכסף ישלמו האנשים המעוניינים בקידום עצמם. אין אני מאמין שאדם ירצה לקדם את עצמו בלי לצפות לתגמל את עוזרו )ואני גם חושב שהתהליך של מחבר-עורך הוא חשוב ומלמד(. כוונה טובה נעלמת מאחורי התחייבויות שונות. וכסף נותן למעמד חשיבות גדולה יותר.

ממה שהבנתי את משמשת כעורכת. אני מניח שאת מכירה עורכים אחרים. אני גם מניח שהקשרים שלך בעולם הזה והאהבה שלך לנושא המדובר דחפו אותך בעבר לתרום לו וידחפו אותך עוד בעתיד. ואני מאמין שעל-ידי תכנון נכון ומתוקצב ניתן למצוא פתרון כלשהו- מצומצם ככל שיהיה עדיין יהיה לברכה.

משיחות עם אנשים הקשורים להוצאה לאור וקרובים למקצוע הבנתי שכולם חוששים מהתחום הזה, בגלל העדר ההכנסה שבו. ובמידה מסוימת תקוותי שאותם אנשים בסופו של דבר ישתכנעו אחרת אם יראו גוף חיצוני שעושה את עבודתו נאמנה.
   כתוב תגובה
לא, אני לא עורכת.  (חדש)
Boojie יום רביעי, 17/04/2002, שעה 21:21
בתשובה לalonwho@what
ממה בדברי הסקת את זה?
אני מתרגמת. העורכים הם האנשים שמציקים לי... :-)
   כתוב תגובה
אופס :)  (חדש)
יום רביעי, 17/04/2002, שעה 23:50
בתשובה לBoojie
   כתוב תגובה
Snow Crash  (חדש)
Preacher יום חמישי, 18/04/2002, שעה 11:16
בתשובה לNY מאושר
לא היה הספר הראשון של סטיבנסון. לפניו היו ZODIAC ו- THE BIG U.

בסטר וגיבסון כתבו סיפורים קצרים הרבה לפני שכתבו את ספרם הראשון באורך מלא. בסטר גם עבד במקביל בטלויזיה, בקומיקס וברדיו.

מה לעשות - להתחיל מרומן באורך מלא זה רעיון לא מוצלח במיוחד, והבעיה היא כמובן שעד השנתיים האחרונות לא היה שום מקום לפרסם בו סיפורי מד''ב קצרים (חוץ ממעריב לנוער ודומיו).

נקווה שהדור הבא של סופרי המד''ב בארץ יהיה זה שעבר את טבילת האש של המימד ופורום הסיפורים. ועם כל חוסר האהדה שלי לטונים בפורום הסיפורים, נראה שהוא נחוץ מאוד.
   כתוב תגובה
Snow Crash  (חדש)
גועלט שבת, 20/04/2002, שעה 18:17
בתשובה לNY מאושר
Snow Crash ושאר ספרי המחבר, הם ספרים עלובים ומשמימים המיועדים בעיקר לאנשים שמדע בדיוני ופנטזיה לא בדמם (קביעה שלי).

חצי מ Snow Crash זה מעיין הסבר\תרגום אומלל לקורא. איך אפשר להחשיב ספר כזה כטוב.
   כתוב תגובה
מוזר מאד.  (חדש)
NY מאושר שבת, 20/04/2002, שעה 23:15
בתשובה לגועלט
גם אם נעזוב עניין של טעם אישי, הרי שעובדתית ספריו של סטפנסון זכו לאהדה רבה אצל חובבי מד''ב רבים - בין אם אלה המוכרים לי אישית ובין אם אלה שטרחו וכתבו את רשמיהם במקומות שונים ברשת. שלא לדבר, כמובן, על גרף המכירות שלו...
למעשה, הצלחתו היתה כה רבה עד כי הרבה מד''ביסטים שאני מכיר (בהם אנכי) קנו וקראו בשקיקה את ספרו ''קריפטונומיקון'', שהנו *לא* מד''ב במוצהר - מתוך ידיעה ברורה כי הוא לא שייך לז'אנר. עד כדי כך מצאה כתיבתו חן בעיניהם.

אתה מוזמן להחזיק בדיעותיך (העגומות) באשר לטיב הספר, אך קביעתך באשר ליעודו הנה מגוחכת ונטולת כל אחיזה במציאות.
   כתוב תגובה
שכחת Catch 22  (חדש)
גונקל יום ראשון, 21/04/2002, שעה 3:08
בתשובה לNY מאושר
ועכשיו, בנוגע לספר הזה, ''יקום קטשופ היינץ'' - אסון.

לא יעזור אם יאמר מי שקרא את הכל שההמשך יותר טוב.

מה לעשות, לא כל אחד יכול להיות סופר.

הרמה התחבירית: גם אם *הסיפור* מרתק, שוצף, קוצף ומאנפף (מה שעוד לא הגיע בפרק הזה), אני אישית מסרב לקרוא ספר שכתוב ברמה כל כך ירודה.
זה נראה כמו תרגיל בתרגום בשיעור אנגלית שהיה לי בכיתה ה'.

האקספוזיציה: האקספוזיציה חשובה פי כמה מונים במד''ב - היא מוכרחה להיות אלגנטית. במקרנה הנ''ל מוצא הסופר לנכון לתמצת לנו סתם כך וללא כל סיבה נראית לעין את כל חיי הדמויות הראשיות במקומות מקריים במהלך העלילה.
''הא! הוא התעורר באמצע הלילה.
הוא היה סופר.
לא היה לו כסף.
פעם נשדד באחד השווקים הגדולים.
לאמו המנוחה היתה שומה גדולה על האף, מה שהעצים את התסביך האדיפלי שלו, וגרם לנפשו להיות חצויה ודואבת''.
יופי'לה טופי'לה.

הסגנון: קראתי ממש מעט סטיבן קינג. מ-מ-ש מעט. אומר לכם בדיוק כמה מעט: ארבע נובלות, שגם הן, שלוש מהן לא אימה. ובכל זאת אני יכול להעיד בקלות: המחבר של מה שזה לא יהיה המופיע כאן בראש העמוד צריך לפתח סגנון משלו בדחיפות.

האיכות הסיפורית: עזבו את הקלישאיות. זה פשוט מריח כל כך אמריקאי - לא רק ברמה הטקסטואלית אלא גם ברמה העלילתית. אתם בטח תגידו שהסיבה היחידה שלא מתחבר לי שמות ארצישראליים כמו ''עמרי'' עם קריסטלים ויקומים מיתיים וחיזריים היא שאני לא רגיל. זה ממש לא זה - כל המיתיות/טכנולוגיות הזו לקוחה מתוך תרבות סיפורית ששייכת לאמריקאים, והנסיון להעתיק אותה לישראל לא מעלה אפילו חרס. החוכמה בכתיבת מד''ב בעברית היא לא ''להצליח לכתוב כמו אסימוב/אס''ק/גרר''מ''. החוכמה היא לייצר משהו בז'אנר שמצליח להתחבר לתרבות שקיימת כאן, כי אחרת זה יוצא גם לא אמין (כפי שאיבחנה בוג'י) וגם אינפנטילי.

וכל המחמאות האלה על סמך פרק אחד.

בנוגע למד''ב בעברית - לתמוך?
רק בעילית שבעילית.
אין שום תועלת בנסיון למכור ולהפיץ מד''ב בעברית.
החוכמה האמיתית היא לנסות ליצור מצב שבו נכתב פה מד''ב איכותי. מצב שבו גם לסופרים על רמה קוסמת האפשרות של כתיבת מד''ב. האלמנט השיווקי הוא רק שלב אחרון וסופי בתהליך תרבותי שתחילתו בחומר טוב.
אם לא ייכתב פה מד''ב טוב, הוא גם לא יצליח.
מיליארד סינים לא טועים.
   כתוב תגובה
The Catcher in the Rye  (חדש)
אלמוני יום שני, 07/07/2003, שעה 2:03
בתשובה לNY מאושר
אגב אחרי כתיבת ספר זה המחבר לא חיבר שום ספר מפורסם.
פרסום זה לא רק כשרון ואיכות.
   כתוב תגובה
נו, אז?  (חדש)
NY יום שני, 07/07/2003, שעה 8:14
בתשובה לאלמוני
   כתוב תגובה
הרעיון נראה מענין  (חדש)
אמבר יום שלישי, 16/04/2002, שעה 9:59
אבל הספר זקוק בדחיפות לעורך לשוני נורמלי שיוציא ממנו את האמריקניזם ולעורך ספרותי שיעיף משם את התיאורים המיותרים או ישלב אותם קצת יותר טוב בסיפור.
   כתוב תגובה
היה קשה מאד לקרוא את זה.  (חדש)
רני יום שלישי, 16/04/2002, שעה 10:45
כולם פה לפני הצביעו על התחלואים הרבים שבטקסט שלמעלה, והם צודקים.

קשה לראות את עצמי קונה את הספר הזה: טיזר אמור לגרות אותי לרכןש ספר. במקרה הזה הוא עשה את העבודה ההפוכה.

אני בעד קידום עידוד וכו... של מד''ב מקורי (ואני חושב שכולם יודעים את זה), אבל אם זה סוג המד''ב שעלי לקדם (ואני * יודע * שבארץ נכתב מד''ב יותר טוב) אז אני נשאר עם תרגומים וספרות באנגלית.

מצידי אפשר לפרסם את כל הספר פה בחינם, אני כבר לא אמשיך איתו.

נחות ונלוז!
   כתוב תגובה
זכיתי לעונג  (חדש)
shibolet הזועמת יום רביעי, 17/04/2002, שעה 18:20
בתשובה לרני
של לקרוא את הספר בשלב של לפני עריכתו תודות לקשר רחוק ומפוקפק אם המחבר)
חייבת להודות שממש נהניתי למרות כל התחלואים, אפילו קראתי אותו במכה אחת בלי הפסקות ולא היה לי קשה בכלל.
אז נכון יהיה מי שיטען (NY לדוגמא) שטעמי הספרותי הוא מעט קלוקל אבל לדעתי חבל לשפוט ספר על פי פרק ראשון בחלק מהספרים הטובים יותר שקראתי את הפרק הראשון צלחתי בקושי רב
   כתוב תגובה
קלוקל! קלוקל!  (חדש)
NY מאושר יום רביעי, 17/04/2002, שעה 20:59
בתשובה לshibolet הזועמת
אבל זה בסדר - היא קוראת בסטר עכשיו. הכל בשליטה, כולם יכולים להרגע...
   כתוב תגובה
בסטר? האין גבול להתעללות?  (חדש)
גרומיט יום חמישי, 18/04/2002, שעה 1:02
בתשובה לNY מאושר
חוס נא על שיבולת ותן לה לקרוא במקום זה קצת ספרות טובה (-:
   כתוב תגובה
אני מבקש.  (חדש)
אלמוני יום חמישי, 18/04/2002, שעה 1:47
בתשובה לגרומיט
לא ללכלך על בסטר.
   כתוב תגובה
ושכחתי להוסיף שם.  (חדש)
ארז לנדוור יום חמישי, 18/04/2002, שעה 1:48
בתשובה לאלמוני
   כתוב תגובה
למה לא? צ'כוב יותר טוב.  (חדש)
שלמקו יום חמישי, 18/04/2002, שעה 1:57
בתשובה לאלמוני
   כתוב תגובה
סליחה?  (חדש)
ארז לנדוור יום חמישי, 18/04/2002, שעה 2:02
בתשובה לשלמקו
   כתוב תגובה
אזהרה: הסבר ארוך של ההומור שלי  (חדש)
שלמקו יום חמישי, 18/04/2002, שעה 9:17
בתשובה לארז לנדוור
בסטר וצ'כוב שניהם היו כותבים, מהמפורסמים והטובים בז'אנר שלהם. בסטר וצ'כוב שניהם שמות של דמויות שגילם וולטר קוניג. אז אם אתה אומר שבסטר היה טוה
ב, אני אומר שצ'כוב היה טוב יותר. נו, הומור דו משמעי כזה.
   כתוב תגובה
מה רע בבסטר  (חדש)
shibolet הזועמת יום חמישי, 18/04/2002, שעה 16:17
בתשובה לגרומיט
בניגוד לכמה דברים מחרידים אחרים שניסו לאלץ אותי פה לקרוא מבסטר ממש נהניתי
   כתוב תגובה
ועןגיות השוקולד המופלאות, מה  (חדש)
רני מסיט את הדיון למה שחשוב יום שישי, 19/04/2002, שעה 18:04
בתשובה לshibolet הזועמת
שלומן?
   כתוב תגובה
מדע בדיוני ?  (חדש)
אחד שבת, 20/04/2002, שעה 18:20
נראה שהספר מכוון יותר לזרם המיסטיקה. קריסטלים ? אטלנטיס ?
   כתוב תגובה
כן, ומה בדיוק הבעיה...  (חדש)
איה שבת, 20/04/2002, שעה 22:21
בתשובה לאחד
עם קריסטלים ועם אטלנטיס?
   כתוב תגובה
שהם בדרך כלל מתייחסים לפנטזיה  (חדש)
Boojie שבת, 20/04/2002, שעה 23:39
בתשובה לאיה
ולא למד''ב. אני לא יודעת איך בנוי השימוש בהם בספר הזה, כך שייתכן שהוא אכן מד''ב פרופר, אבל התמיהה ברורה לי.
   כתוב תגובה
הבעיה שלי (אחת מני רבות)  (חדש)
NY מאושר שבת, 20/04/2002, שעה 23:52
בתשובה לBoojie
היתה עם עצם השימוש במלה ''קריסטלים''. למה, מה קרה? אם הסיפור עוסק בארבעה פרנדז שהגיעו לפלנטה זרה ונתקלו במונסטר, האם לא עדיף שהוורייטר יעזוב אותנו בקווייט ויכתוב באינגליש וחלאס?
   כתוב תגובה
נכון, אבל בכל זאת  (חדש)
שלמקו שבת, 20/04/2002, שעה 23:57
בתשובה לNY מאושר
כשלי אומרים ''קריסטלים'', אני חושב על גבישי קווארץ גדולים עם כל מני צורות גיאטמטריות נחמדות. כשאומרים לי גבישים, אני חושב על גבישי סוכר...
   כתוב תגובה
הרי לך שוויה של השכלה  (חדש)
NY מאושר יום ראשון, 21/04/2002, שעה 8:03
בתשובה לשלמקו
טכניונאית...
   כתוב תגובה
כי, מה לעשות,  (חדש)
Boojie יום ראשון, 21/04/2002, שעה 13:05
בתשובה לNY מאושר
בחנויות קוראים לזה קריסטלים, בפרסומים בעיתונים קוראים לזה קריסטלים, ועמך ישראל שמתעסק איתם קורא להם קריסטלים. אז אולי אתה חושב שתפקידו של סופר לחנך את העם שבתוכו הוא יושב לדבר עברית, אבל בנקודה הזו, אני ממש לא מסכימה אתך. כתיבה צריכה להשמע טבעית. ואם ''להשמע טבעית'' אומר להשתמש בכמות מסוימת של מילים לועזיות כי זה מה שאנשים משתמשים, אז שיהיה.
אני מעולם לא שמעתי מישהו שעוסק בתחום המיסטיקה ואחיותיה אומר ''גבישים'' (ואולי זה המקום להזכיר שלמדתי שלוש שנים רפואה משלימה, והכרתי הרבה אנשים כאלה). אז למה להתעקש סתם?
   כתוב תגובה
ואיך הוא יקרא לזה?  (חדש)
איה יום ראשון, 21/04/2002, שעה 13:46
בתשובה לNY מאושר
גבישי בדולח? :-)
   כתוב תגובה
ואני עד היום חשבתי שקריסטלים...  (חדש)
אהרון ה. יום ראשון, 21/04/2002, שעה 17:14
בתשובה לNY מאושר
זה האגרטלים וה''וואזות'' שהורי ז''ל הביאו איתם מפולניה, ושהיה לא קל לנגב מהם את האבק.
יש לי אפילו שריד אחד או שניים בבית. בטח יש לזה ערך מיסטי בלתי רגיל. האם יש לי אוצר בבית? ממקד אנרגיה קוסמית? שער ליקום מקביל? מכשיר הילינג לריפוי כל תחלואי הגוף והנפש?
   כתוב תגובה
LOL.  (חדש)
Boojie יום ראשון, 21/04/2002, שעה 18:11
בתשובה לאהרון ה.
פויה על הבלבול במונחים...
הקריסטלים של יוצאי פולין נקראים כך כי הם עשויים מהחומר הקרוי קריסטל (שבעברית שמעתי כי מכונה בדולח או אלגביש).
לעומת זאת, הקריסטלים של המיסטיקנים הם קריסטלים מבחינה כימית, יענו גבישים, של חומרים שונים ומשונים, ולפעמים אפילו לא זה, אלא סתם סוגים שונים של אבני חן.
כן, אני יודעת שכבר ידעת את כל זה. אבל איך אתה יכול לבלבל את כל השאר? P-:
לי, בכל אופן, יש בבית רק קריסטלים של חומצת לימון, לניקוי במטבח...
   כתוב תגובה
שהם בדרך כלל מתייחסים לפנטזיה  (חדש)
איה יום ראשון, 21/04/2002, שעה 8:20
בתשובה לBoojie
אבל אני חושבת שאטלנטיס היא גם מדע בדיוני וגם פנטסיה: הקריסטלים משמשים ליצירת לייזרים, או כורי אנרגיה. יש גם ספינות מעופפות, הנדסה גנטית. גם וגם מהכל.
   כתוב תגובה
ברקע מד''בי  (חדש)
Boojie יום ראשון, 21/04/2002, שעה 13:08
בתשובה לאיה
משתמשים במילה ''גבישים''. ''קריסטלים'' זו מילה שלקוחה מאוצר המילים של המיסטיקנים.
ולגבי אטלנטיס - מספר ההתייחסויות המד''ביות המשכנעות שראיתי עד היום לאטלנטיס הוא מזערי, אבל אני לא שוללת את האפשרות. מה שאמרתי הוא שמכיוון שהנושאים האלה לקוחים משדה המיסטיקה, הרי שהרושם הראשון הוא של פנטזיה ולא של מד''ב, ולכן אני יכולה להבין את שאלתו של השואל. אגב, גם חלליות וחיזרים עוד לא הופכים ספר למד''ב, אם נזכור את כל התאוריות המיסטיקניות שמדברות על חיזרים שמבקרים אותנו כדי להביא לנו אהבת אחים, שלום עולמי ושני פפסי.
   כתוב תגובה
ראית כבר את אסקפלונה?  (חדש)
Kipod יום שישי, 10/05/2002, שעה 4:35
בתשובה לאיה
אם לא, אז עצרי לרגע באוזן, לשאול דויד או שניים. יש לי יסוד מוצק ביותר להניח שתאהבי את הסיפור.
   כתוב תגובה
ראית כבר את אסקפלונה?  (חדש)
איה יום שישי, 10/05/2002, שעה 7:55
בתשובה לKipod
אבל אין לי דוויד!
איך כותבים את השם באנגלית? (לצורך חיפוש מידע ברשת)
   כתוב תגובה
Visions of Escaflowne  (חדש)
Kipod יום שישי, 10/05/2002, שעה 18:22
בתשובה לאיה
   כתוב תגובה
ולפני שמישהו יכה בי בחוזקה -  (חדש)
Kipod יום שישי, 10/05/2002, שעה 18:40
בתשובה לאיה
   כתוב תגובה
ועוד לינק רלבנטי:  (חדש)
רז מוסיף בחדווה יום שני, 03/06/2002, שעה 15:32
בתשובה לKipod
על יוצר הסדרה, וההשראה ליצירת הסדרה, באתר ISF:

   כתוב תגובה
יש גם ספר פנטזיה ישראלי מקורי  (חדש)
סארומן המסניף יום ראשון, 21/04/2002, שעה 15:24
בקרוב הבנתי גם אמור לצאת ספר פנטזיה ישראלי מקורי.

הבנתי שזה חלק ראשון מתוך סדרה של שש וממייל שלחתי למחבר הבנתי שזה לא יוצא בהוצאה פרטית אלא בהוצאה גדולה.

יש לזה אתר בקרוב
שם תוכלו לראות ציורים מקוריים של הסופר כולל מפות וגם לקרוא פרק דוגמא. הסופר שלח לי בחזרה גם את כל פרקי ההקדמה של הספר - שממשיכים את פרק הדוגמא - כך ששווה לשלוח לו תגובה במייל.
   כתוב תגובה
בטח.... כבר היינו בסרט הזה  (חדש)
אמבר יום ראשון, 21/04/2002, שעה 16:21
בתשובה לסארומן המסניף
   כתוב תגובה
האמת, יחסית לדבר הזה שלמעלה,  (חדש)
NY מאושר יום ראשון, 21/04/2002, שעה 17:12
בתשובה לאמבר
קלישאת הפנטסיה שהובאה בקישור נראית כמו דיקנס.
לצערי, ועל מנת להבהיר - זו אינה מחמאה לפנטסיה...
   כתוב תגובה
חוץ מזה, תסתכלו מה המחבר של  (חדש)
THE OY יום ראשון, 21/04/2002, שעה 17:44
בתשובה לNY מאושר
הספר פירסם בפורם האגודה (הייתי נותן לינק ישיר אבל אני לא יודע איך).
ולפי הפרק הראשון של הספר אני חושב שהספר הזה יכנס אצלי יחד עם שאנרה וחפצי הכוח
   כתוב תגובה
כן, בטח.....  (חדש)
אמבר יום ראשון, 21/04/2002, שעה 19:35
בתשובה לTHE OY
   כתוב תגובה
ואתה, הבנתי, האלטר אגו שלו?  (חדש)
Boojie יום שני, 22/04/2002, שעה 14:13
בתשובה לסארומן המסניף
או בעברית פשוטה: על מי אתה מנסה לעבוד? בדיוק באותו יום ש''סאורון'' מפיץ בכל מקום אפשרי לינקים לאתר שלו, צץ לו ''סארומן'' מסתורי (ולא קשור כלל!) ש''הבין'' שעומד לצאת ספר פנטזיה חדש, והספיק כבר ליצור קשר אימייל עם בעל האתר ולקבל ממנו פרטים?
כמה פאתטי אפשר להיות?
   כתוב תגובה
רק תיקון, בוג'י...  (חדש)
איה יום שני, 22/04/2002, שעה 14:17
בתשובה לBoojie
ההודעה הופיעה קודם כאן, וזה אומר שקודם הוא יצר קשר עם בעל האתר, ואחר כך בעל האתר פרסם בפורום.
ההוכחה: יש מכונות זמן.
   כתוב תגובה
וואלה.  (חדש)
Boojie יום שני, 22/04/2002, שעה 14:52
בתשובה לאיה
כנראה שבעל אותו אתר כל כך נרגש מתשומת הלב של אדם שנכנס, ככה, באופן מקרי, לאתר שלו וטרח לשלוח לו מייל, שהוא החליט שכנראה כדאי לפרסם כדי שכל בית ישראל ידעו.
וכמחווה לזה שכתב לו, הוא גם בחר בכינוי קשור...
אכן, עכשיו הכל ברור.
   כתוב תגובה
והנה התבשרנו  (חדש)
Boojie שבת, 11/05/2002, שעה 19:24
כי פרק נוסף התפרסם, באתר ISF החדש והחדיש (אחלה אתר, אגב):
   כתוב תגובה
בתור אחד שקרא את כל הספר  (חדש)
טרי רוז יום שלישי, 18/06/2002, שעה 11:17
אני חייב לציין שהוא אכן מושך, קריא ביותר למרות כל שגיאות הכתיב, פיסוק, הגהה ושאר ירקות וכן אפילו ניתן להגדיר אותו כממכר - כל זאת מוכיח בעצם את הטענה שמדובר בספר מאוד מאוד גרוע. העלילה פשוטה בצורה מדהימה, איש אחד אמר לי בתחילת דרכי בסיפורים קצרים - אתה יכלת להפוך את סדר הפסקאות שלך וזה לא היה משנה כלום, ישנם בספר ארועים שלא מתקשרים לשום דבר ומהווים את רצונו הנחבא להראות לכולם איזה דמיון יפה יש לו, איזה יופי הוא יודע לתאר תחרות שלא מובילה לשום דבר - סתם הדמויות רואות אותה. כמו כן הספר גדוש בפרטים חסרי כל משמעות בצורה מפחידה, למעשה מבדרת - פירוט טכני כולל על נשקים, רכבים ועוד שלא באים לידי שימוש בספר - סתם זריקה של דברים ''מגניבים לאוויר'' - מה עוד שכל אלה לא הכי מקוריים בעולם (טילים שמשתקים את המערכות האלקטרוניות של הרכב - נו באמת). הספר עמוס בפרטים ''קסומים'' שמקבלים את ההסבר העלוב של - אתם פשוט לא מבינים את המדע. אם כך זה אינו מדע בדיוני כמו שאמרו אישים למעלה - זוהי פנטסיה. לדעתי אם נוריד את כל הפרטים חסרי המשמעות ספר בעובי 300 עמוד יצטמצם לעובי 150-200. סגנון הכתיבה לפי דעתי לא מחקה דבר, הוא פשוט חסר סגנון - אני רואה הרבה מאוד כתיבה בוסרית של יוצרים מתחילים וככה זה נראה. כמו כן הפירוטים הרבים של המפלצות שעוד כן לוקחות חלק בסיפור לא באים לידי ביטוי רציני בעלילה, כלומר זה לא כזה משנה שיש למשמה צוואר שנכנס לגוף ויוצא ממקום אחר, ומפלצת זו מתוארת דווקא בסיטואציה שיכול להיות שימוש יפה לתכונה זו שבה.

ולכן - עם פשטות העלילה, חוסר הסגנון והרובד הרדוד של הפרטים - מאוד קל לקרוא את הספר הזה.

הרי אין פה דבר שיכול לסבך את הקורא (חוץ משגיאת כתיב פה ושם)

העלילה עם כל פשטותה היא בכל זאת עלילה - הקורא רוצה לדעת מה יקרה בסוף - אז הוא ממשיך לקרוא ובגלל שזה קל הוא גם קורא מהר.

אני עכשיו באמצע החלק השלישי של חולית באנגלית - ספר שאני מסוגל לקרוא ממנו בערך 5 עמודים בממוצע ליום לפני התמוטטות. אבל הוא ספר טוב (ומי שלא חושב כך אז מדובר גם בחולית המקורי)

את הבוגד ממנדגן סיימתי ב3 ימים, היה קל מאוד לקרוא אותו וזה בהחלט לא מדד לספר טוב.

אני עומד לפרסם כתבת ביקורת לספר באתר במה חדשה, לכשתצא אפרסם פה את הכתובת

לילה טוב בינתיים
   כתוב תגובה
מה לנוחות הקריאה ולאיכות?  (חדש)
NY מאושר יום שלישי, 18/06/2002, שעה 12:15
בתשובה לטרי רוז
או לאי-קיומה?
את הספר הראשון של ''כישור הזמן'' לקח לי חודש לקרוא (באנגלית). האם הדבר מצביע על איכות כלשהי? ממש לא. מדד זה אינו הגיוני ואינו קשור לכלום. ספר יכול להיות קריא-קליל ואיכותי, קריא-קליל וזבלי, לא-קריא/כבד ואיכותי או לא-קריא/כבד וזבלי. כל האופציות קיימות, ונתן להביא דוגמאות לכל אחת מהן מתחום המד''ב כמו גם מהמיינסטרים.

באשר לשאר הגורמים, הרי שפרט לטענתך המוזרה כי הספר ''קריא'', תמצא כאן רבים שיסכימו אתך.
   כתוב תגובה
מה לנוחות הקריאה ולאיכות?  (חדש)
טרי רוז יום ראשון, 23/06/2002, שעה 12:25
בתשובה לNY מאושר
למעשה אין שום קשר בין נוחות הקריאה והאיכות, לא טענתי זאת בשום מקום.

הכוונה שלי באמירתי היתה פשוטה:
ישנם אנשים שמתלהבים מספרים כיוון שהם משכו אותם, עניינו אותם מבחינת העלילה והיה להם קל מאוד לקרוא אותם. הם היו ''מגניבים'' ולכן אותם אנשים (בד''כ כאלה שלא קוראים הרבה או כאלה שמקורבים לסופר) חושבים שמדובר ביצירת אומנות טובה.

ועל כן באתי להגיד שלא סוסים ולא אבטיח - ספר קריא אינו ספר טוב בהכרח, ואפילו אם נהנית מהקריאה אין זה אומר שהספר שווה משהו.

למעשה ניתן לדעתי להשוות ספר קריא וחסר כל ערך לבאפי ציידת הערפדים או תוכנית אחרת בינות הערוצים - הם מעבירות את הזמן ותו לא...

לילה טוב
   כתוב תגובה
קניתיו  (חדש)
בן רוט יום שלישי, 06/08/2002, שעה 10:37
ההערה מעט מאוחרת אבל... בכל זאת.
בשבוע הספר פגשתי את המחבר מקדם את ספרו. מד''ב ישראלי נראה לי מאוד מעניין ומרתק וראוי לתמיכה, ואכן קניתיו (יחד עם עוד 400 ספרים בערך). מבין הספרים שקניתי, זה היה הראשון שהתחלתי לקרוא (אבל לא סיימתי).
התרשמותי היא שהפרק הראשון (או לפחות חלקו המתרחש בת''א) הוא פרק מצויין, והוא הפרק הכי טוב בכל הסיפור. אחר-כך הסיפור הופך למסע מד''בי טיפוסי בכל מיני עולמות ומקומות שבו הגיבורים אמורים לאסוף פיסות מידע או מפתחות או השד-יודע-מה, עם המון הרפתקאות והרפתקלות שגרמו לי לסגור את הספר ולהניחו בצד.
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.