על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8  
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1  
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0  
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0  
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1  
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1  
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0  
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8  
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0  
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3  
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5  
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1  
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1  
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8  
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14  

לעולם-לא
סיפורים / אליק אוסטר
יום רביעי, 29/01/2003, שעה 13:35

סיפור מתוך הגליון השלישי של 'חלומות באספמיה' – כתב עת למד''ב ולפנטסיה


הגליון השלישי של 'חלומות באספמיה' – כתב עת למד''ב ולפנטסיה – רואה אור בימים אלה. הגליון כולל שלל מדורים וכתבות, כמו גם סיפור מתורגם אחד, אך עיקרו הנו עשרים וחמישה(!) סיפורים מקוריים חדשים. אנו שמחים להגיש לכם אחד מאלה – 'לעולם-לא' מאת אליק אוסטר, בצירוף ההקדמה והאיור שלו (ציור של אליסה בייקר).



עוד בטרם מלאו לו עשרים כבר הספיק אליק לטעום את נחת זרועם של המדעים המדויקים, האמנויות החפשיות ומלך קדום אחד ששלט ביהודה מעט לפני שסגרו את הבסטה והלכו הביתה. ובדיוק כפי שאין לבלבל בין גיבורו של גשר ציפורים, יו לו, הלא הוא שור מספר עשר, לבין מחברו הנכבד של קלאסיקת התה, כך יש להבדיל בין המלך אליקים ז''ל לבין אליק שלנו יבדל''א. למעשה, כך מסביר אליק לכל מי שמוכן לשמוע, מקור השם אינו ישירות במלך ההוא, כי אם בסבא-רבא שלו (של אליק, לא של המלך), שהיה קרוי גם געצל. אך אליק לא מסתפק בשמות שסיפקה לו משפחתו, והוא משוטט ברחבי האינטרנט תחת כינויים למכביר – דבר מוזר מאד בעיני, שכן געצל אחד – ועוד אמיתי! – שקול כנגד עשרות שמות נאצלים פחות.
רעיון הסיפור הופיע, כך מודה מחברו ללא בושה, במהלך מבדקים צה''ליים אלה או אחרים, כאשר הוא התבקש לכתוב כמה שורות אודות תמונות שהוצגו לו. מסתבר כי מה שהעלה על הכתב לא נשא חן בעיני הבוחנים, ולכן נאלצנו אנו לקבלו, כפיצוי. לדעתי האישית, געצל אחד במקום הנכון היה מעמיד את אנשי הצבא הנלוזים במקומם לעולם ועד, ואיש לא היה מתבלבל יותר בין אליק שלנו לבין מחברו הנכבד של קלאסיקת התה.


''זה כל כך פשוט!'' צחק הילד האדמוני שעד לפני עשר דקות וונדי לא הכירה כלל, ועכשיו היא חושבת לעוף איתו לארץ לעולם-לא.
קודם לכן, כשוונדי האזינה לצלילו של הגשם החזק המרעיד את חלונות הזכוכית הגדולים שבבית, היא חשבה על שיעורי הבית שלה. היה עליה לכתוב חיבור קצר, המתחיל במילים 'בחייה של כל נערה מגיע רגע שבו...' וונדי לא ידעה אפילו איך להמשיך את המשפט. איזה מזל שהנער פשוט הופיע פתאום, אמרה לעצמה בשובבות אופיינית.
איזה מזל גם שאבא ואמא לא היו בבית, חשבה וונדי בהתרגשות, אם הם היו כאן הוא לעולם-לא היה נכנס.
מר ומרת דארלינג היו בדרכם לארוחת ערב קלה אצל מכרים שלהם בלונדון. על אף שהמכרים הפצירו בהם שלא יבואו, עקב מזג האוויר הקשה, החליטו הפעם מר ומרת דארלינג פה אחד (כתמיד), לנסוע בכל זאת משום שהם תכננו ביקור זה כבר זמן רב מראש.
וונדי אהבה מאוד את הוריה, כמצופה מכל נערה בגילה, אולם פעמים רבות לא הצליחה להבין אותם. מבוגרים עלולים להיות כל כך לא ברורים, חשבה לפעמים, ונאנחה.
''כל מה שצריך הוא רק לחשוב על דברים טובים, דברים נפלאים, דברים כל כך שמחים עד שבא לעוף!'' אמר הנער. ''בואו, תראו! אני רק אפזר עליכם את אבקת הקסמים שלי. טינקרבל'', הוא פנה אל הפיה, שנרדמה בינתיים על אחת הכורסאות ונחרה בקול, ''איפה אבקת הקסמים שלי?''
הפיה התעוררה בבת אחת, התעטשה וניגבה את אפה בממחטת בד דהויה שהוציאה משום-מקום. ''הנה, כאן'', היא אמרה בעייפות, בעודה מחטטת בתיק היד שלה. היא דחפה אל תיק היד את ממחטת הבד המלוכלכת, והוציאה ממנו חופן של אבקה לבנה. היא השליכה את האבקה על הילדים ועל החדר, ואז ניגבה את ידה.
פיטר-פן נראה מרוצה. הפיה התיישבה שנית על הכורסה ובהתה בחוסר עניין בנעשה. ''פיטר, בוא נלך הביתה'', אמרה בשנית, מסתכלת בעיניה האדומות בוונדי. אבל וונדי לא חשבה לוותר כל כך מהר.
''לא, פיטר!'' היא קראה, ''למד אותנו כיצד לעוף!''
''אבל הרי אמרתי לכם כבר'', חייך אליה פיטר פן, ''פשוט תחשבו על דברים שמחים, ותעופו. דברים שמחים, כמו, כמו...''
''כמו נשיקה'', הסמיקה וונדי.
''כמו... כמו... שוקולד'', צעק מייקל.
''כמו יומולדת'', צרח ג'ון.
''כמו משכורת'', אמרה הפיה בקול עמום שפיטר פן לא שמע.
''כמו ארץ לעולם-לא!!!'' הוא צעק ועלה על אדן החלון. הוא פתח את החלון, והם ראו שהגשם הפסיק לרדת. כוכבים נצנצו בשמיים והשתקפו בשלוליות שברחוב הרטוב. אנשים שוב עברו בכביש שמתחת לבית.
הפיה המותשת ניסתה לעצור בעדו בידה, אבל כבר היה מאוחר מידי. פיטר-פן השמיע את צחוקו המתגלגל וקפץ מבעד לחלון.

הנפילה היתה מהירה מאד.

וונדי הופתעה מכך שהוא לא השמיע אף צעקה כשנפל את כל שלוש הקומות שבין בית משפחת דארלינג לרחוב. קול החבטה היה ברור מאוד ואחריו בא שקט. הגשם שוב החל לרדת בחוזקה, וכרכרות מיהרו לעשות את דרכן על הכביש. וונדי סגרה את החלון היטב, וניסתה לשלוח מבט אחרון אל הרחוב מתחת. החשכה שוב כיסתה הכל והיא לא הצליחה לראות את פיטר פן.
הפיה פיהקה, וקיללה בשפה שוונדי לא הבינה. ''עכשיו אצטרך לחפש עבודה חדשה'', אמרה. היא הביטה בראי ומלמלה לעצמה, ''אישה מבוגרת ושמנה, שלא מצליחה להסתיר את קמטיה בעזרת האיפור, מחפשת עבודה בתור מלצרית. אולי זה יצליח''.
היא הציתה סיגריה ביד רועדת והשתעלה. ''איפה השירותים שלכם?'' שאלה בקול מחוספס.
וונדי החוותה בידה לכיוון השירותים.
''יש לכם גלולות משלשלות?'' שאלה הפיה, מגחכת. ''אני מצטערת, אבל אחרי גיל מסוים כבר לא חשוב לך כל-כך להיות נימוסי. בכל מקרה שום דבר טוב לא יוצא מזה. ומה עם הגלולות שלי?''
היא גחנה לעבר וונדי, והכנפיים שלה נפלו על הרצפה ולכלכו את השטיח בצבעי איפור ובבוץ. ''תהיי מותק ותלי לי אותן לייבוש, בסדר?'' אמרה הפיה. היא עצרה לרגע מול המראה, מנסה למרוט שערה משפמה, אבל הציפורן האדומה שלה נסדקה והשמיעה חריקה קולנית. הפיה קיללה שנית.
בזמן שהפיה שלשלה בשירותים, וונדי חיטטה בתיק היד שלה. היו שם עיתונים בשפה שהיא לא הבינה, חבילת קמח וליפסטיק אדום זול. היא לא הצליחה למצוא את ממחטת הבד בשום מקום.
וונדי התיישבה וחזרה לכתוב את החיבור שלה. היא הייתה עייפה, אבל החיבור נכתב בקלות.

בחייה של כל נערה מגיע רגע, כתבה וונדי, שבו היא מגלה שנסיך יפהפה לעולם-לא יקטוף אותה אליו, וייקח אותה אתו לארמונו. נסיכים מתחתנים עם נסיכות, וגם אז הם לעולם-לא חיים בעושר ואושר, אלא נרצחים במהפכות בעלות חשיבות היסטורית-פוליטית.
בחייו של כל נער מגיע רגע, שבו הוא מבין שהוא לעולם-לא יוכל להתפרץ לבתיהן של נערות בלונדיניות ולשבות את ליבן. הוא מגלה שלעולם-לא יוכל להיות נסיך, משום שדרקונים הם חיות מוגנות ומשום שנסיך זקוק לכסף ולכוח ולעולם-לא לשיער אדום ולהרפתקאות.
זה קורה כשפתאום הם מגלים שאם הם נופלים מחלון בגובה של שלוש קומות, איש לא יצעק אחריהם. הכרכרות ימשיכו לנסוע באותה מהירות מטורפת בה הן נוסעות תמיד. כרכרות לעולם-לא מאיטות. ארבעים שנה לאחר מכן הם מגלים שגם אם הם לא יפלו מהחלון, הגשם לא יפסיק לטפטף. גשם לעולם-לא מפסיק לטפטף. לומדים את זה בבית הספר.
בדיוק כשמגיע הרגע ההוא הם נושמים נשימה גדולה, ונהיים מבוגרים.
ותמיד לעולם-לא.

משסיימה לכתוב שבה להביט החוצה. הסופה נפסקה, השמיים היו ריקים וחלולים, ואיש לא נראה כאילו הוא מנסה לעוף בהם.

לא היה לאן.



חלומות באספמיה
דף קשר - סיפור מתוך גליון 2
שלום יומני היקר - סיפור מתוך גליון 1

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
ולמי שלא שם לב בלינק למעלה  (חדש)
Boojie יום רביעי, 29/01/2003, שעה 13:38
אתר ''חלומות באספמיה'' עבר לביתו החדש והקבוע ב:
   כתוב תגובה
מאוד אדגר קרתי  (חדש)
אורן ירמיה יום רביעי, 29/01/2003, שעה 20:34
(ורק שזה יהיה ברור זו היתה מחמאה)
   כתוב תגובה
אלוהים, זה מצמרר.  (חדש)
גל (מייפל) יום חמישי, 30/01/2003, שעה 17:10
   כתוב תגובה
אוף  (חדש)
gangrel יום שלישי, 04/02/2003, שעה 21:49
אני יודע שזאת המציאות.
אני עדיין לא אוהב את זה(נהימה)..
   כתוב תגובה
אני לא מבינה את הסיפור  (חדש)
יעל יום שלישי, 04/02/2003, שעה 22:48
זאת אומרת, זה אמור להיות פנטסיה, אבל זה בעצם אחד מאותם הסיפורים ההזויים האלה, שלטעמי הם ז'אנר בפני עצמם.

ולא בדיוק הבנתי מה רצה לומר המחבר. הסיפור כתוב טוב, אבל יש לו איזה מסר שלא עבר אלי.
   כתוב תגובה
אוי באמת  (חדש)
Afalknon יום רביעי, 05/02/2003, שעה 19:11
בתשובה ליעל
המסר מועבר באופן הכי ברור שאפשר בחיבור שבסוף הסיפור. עם זה ועם השורה האחרונה האובר-דרמטית, קשה לי להאמין שאפשר להאכיל את הקורא בכפית יותר מאיך שהסיפור עשה.
ממש לא אהבתי את הסיפור. חסר לי עניין, חסרה לי עלילה, חסר לי יותר עומק מאשר ''כולם חייבים להתבגר''. אולי הוא מזכיר את סיפורי אתגר קרת, אבל בהחלט לא במובן חיובי של המילה.
   כתוב תגובה
הייתי תחת הרושם שיש משהו יותר מתוחכם  (חדש)
יעל יום רביעי, 05/02/2003, שעה 22:08
בתשובה לAfalknon
   כתוב תגובה
והיית תחת הרושם הנכון  (חדש)
בן יום שישי, 07/02/2003, שעה 11:05
בתשובה ליעל
אחרי ''שלג זכוכית תפוחים'' של גיימן זו הפראפראזה הכי מוצלחת על סיפור ילדים שאני מכיר. נכון, זה נורא רגשי. אבל זה לא תמיד רע. עובדה.

ואני לא אומר את זה רק כי אני הוא זה שכיוון את העורכת הנכבדת לסיפור הזה שאני מכיר ואוהב כבר המון זמן.
   כתוב תגובה
אממ... זה לא רק ''כולם חייבים להתבגר''.  (חדש)
Boojie יום ראשון, 09/02/2003, שעה 13:09
בתשובה לAfalknon
יש כאן גם הנגדה חדה של עולם האגדות והפנטזיה עם העולם המודרני שאנחנו חיים בו, שבין השאר אמנם יוצרת את המסר של ''חייבים להתבגר'', אבל גם עומדת בפני עצמה.
לטעמי, הדרך שבה זה נבנה משכנעת מאד. הנכונות להאמין (גם אצל וונדי, גם אצל פיטר), שבאה בניגוד חריף למציאות, נותנת תמונה חזקה מאד.
אה, כן, לטעמי גם זה לא ממש מזכיר את סיפורי אתגר קרת, שכמו שאני תופסת אותם עובדים על סגנון חשיבה אחר לגמרי.
   כתוב תגובה
הבעיה היא  (חדש)
Afalknon יום רביעי, 12/02/2003, שעה 18:41
בתשובה לBoojie
שההנגדה הזו לא בדיוק עולה מתוך הסיפור אלא מסופרת בו. הנאום בסוף הסיפור מוכנס בדיוק בגלל שהסופר לא מצליח להגיע למסר זה באמצעות הסיפור לבדו. גם במישור הרגשי הסיפור לא עבד עלי. מה לעשות, קשה לי לקבל רגש אמיתי מסיפור שכופה עלי (בחצי הראשון) רגש באופן תאטרלי (גם אם הדבר נעשה באופן מכוון) או *אומר* לי איך להרגיש (בחצי השני).

לעניות דעתי, המטרה של הסיפור די מתפספסת בפורמט הנוכחי: במקום לבסס את הסיפור על המציאות הקרה, ובכך להסביר את תגובותיה של וונדי נוכח האמת (אין קסם, האביר על הסוס לא יגיע וגו'..), הוא בוחר להביא סיפור פנטסיה (פיות, דרקונים, גם אם בלתי שיגרתיים), מה שמאלץ אותו להסיט את העלילה באופן מלאכותי למדי כדי להגיע לפואנטה.

ההשוואה לאתגר קרת, אגב, הייתה מבחינה טכנית גרידא. מעולם לא פיללתי להבין איך סיפוריו אמורים ''לעבוד''.
   כתוב תגובה
הבעיה היא  (חדש)
מישהי יום ראשון, 16/04/2006, שעה 3:12
בתשובה לAfalknon
אין כאן שום בעיה. הבעיה היא איתך. אתה פשוט לא מבין את היצירה.העובדה שהעדפת את תגובת וונדי למציאות הקרה מראה עד כמה אתה שייך לקבוצת האנשים המדוברת פה. קבוצת האנשים המחפשים את ההיגיון בכל דבר ובעצם כמכריחים את פיטר פן להתבגר.
   כתוב תגובה
אני האחרון שיגיד משהו רע על הסיפור הזה,  (חדש)
אבישי יום שני, 10/02/2003, שעה 21:47
ודברים טובים כבר אמרתי עליו מספיק, אז לא נותר לי אלא להיות קטנוני. הסיפור הנהדר הזה (אוף, ואני חשבתי שאצליח להמנע מזה) באמת שייך לז'אנר בפני עצמו (בטח לא אתגר קרת, אגב, ותתביישו לכם), ולשייך אותו לפנטסיה זה אמנם מהלך לגיטימי, אבל צולע משהו (ואולי קצת מפספס את העיקר). כמייצג של הגיליון (הנהדר גם הוא, אגב, וברכות חמות לכל הצוות) המהלך הזה אפילו קצת מפתיע.

מצד שני, פריצת גבולות איז וואט פנטסי איז אול אבאוט. לא ככה?
   כתוב תגובה
שאלות של ז'אנר מעולם לא הטרידו  (חדש)
Boojie יום חמישי, 13/02/2003, שעה 3:09
בתשובה לאבישי
אותי. כלומר, לא כשזה מגיע לבחירת סיפורים.
ממש לא אכפת לי מאיזה ז'אנר הסיפור, ואם הוא טוב (ולטעמי הוא אכן טוב), זה מספיק לי. גם לצרכי ''ייצוג''.
מבחינתי, ''חלומות באספמיה'' מייצג את כל קשת הספרות הספקולטיבית, כולל נגיעות פה ושם בספרות שהיא לא בהכרח ספקולטיבית, אבל נוגעת בה. כל עוד משהו בתוך הקשת הזו, אני לא מרגישה צורך דחוף לסווג אותו.
   כתוב תגובה
לגיטימי,  (חדש)
אבישי יום חמישי, 13/02/2003, שעה 22:12
בתשובה לBoojie
וכפי הנראה גם משתלם.
   כתוב תגובה
סיפור בנוי בגדול ובקטן  (חדש)
יניב רייכנברג יום רביעי, 19/02/2003, שעה 1:05
על הגדול לא אדבר, עדיף שלא.
ועל הקטן רק אומר שאהבתי את הפיסקה הקצרה לפני הסוף, כיוון שהמחבר טרח לוודא שהסופה נגמרה. הוא יכל להצמיד את מזג האוויר לתחושה שהוא מנסה ליצור, וכך ללכת עם הקונפירמיזם, אבל הוא בחר להפסיק את הסופה כדי שיהיה אפשר לראות טוב יותר.
וכדי להזכיר לנו שכשיש סופה בחוץ, הרבה יותר קל לחלום.
   כתוב תגובה
לדעתי זהו סיפור גדול  (חדש)
DarkeN יום חמישי, 20/02/2003, שעה 21:34
אהבתי את הסרקאזם של הסיפור :-)
   כתוב תגובה
הסיפור  (חדש)
חסוי יום שלישי, 25/05/2004, שעה 15:09
הסיפור היה מדהים
   כתוב תגובה
מאוד אהבתי את הסיפור,  (חדש)
נתנאלה יום חמישי, 14/10/2004, שעה 1:28
הוא מטיח את המציאות האפורה בפנים. והבחירה להשתמש דוקא ב''פיטר פן'' העצימה את התחושות שהעביר הסיפור. יפיפה.
   כתוב תגובה
ואו, סיפור מקסים.  (חדש)
חרות שבת, 16/10/2004, שעה 9:05
יש לך עוד סיפורים כגון זה?
נורא נהניתי לקרוא אותו :-(
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.