 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
לילה אחד בכל אלף שנים
ספרים / אמציה גינת
יום רביעי, 24/11/2004, שעה 12:24
שקיעה / א. אסימוב, 1941
|
|
לפני קריאת מאמר זה, כדאי לקרוא את הסיפור ''שקיעה''.
''אם על הכוכבים להופיע, לילה אחד בלבד בכל אלף שנים, היאך יאמינו בני האדם, ואיך יעריצו או ישמרו, למשך דורות רבים, את זכרה של עיר האלוהים? ''
ר.ו. אמרסון. מתוך Nature. ציטוט זה מופיע כאפיגרף לסיפור Nightfall שפרסם אסימוב בשנת 1941
במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה פרסם הלורד ביירון את שירו ''חשכה'' (Darkness). בפואמה, השמש נעלמת, ועלטה משתררת על פני האדמה. רק אור הכוכבים נותר. האנשים, מטורפים מפחד, מקור ומחיפוש אחרי אור, מדליקים אש, ושורפים כל דבר הניתן לשריפה – טירות, מבנים, ועוד. האנושות והתרבות נכחדות, הירח סב בחשכה סביב כדור הארץ, והעלטה משתלטת על השממה שנותרה.
בלי השמש, בלי אורה וחומה, יקיץ הקץ על המין האנושי, כך ביירון, שסיים את הפואמה שלו בעלטה מדכאת ובקדרות.
''חשכה'' של הלורד ביירון השפיע רבות על אחד מסיפוריו הטובים ביותר של אסימוב – ''Nightfall'', או, כפי שנקרא בתרגומו לעברית, ''שקיעה''.
בשנת 1941 נפגש ג'ון ו. קמפבל, עורכו של מגזין המד''ב Astounding Science Fiction, עם הסופר בן ה-21 איזק אסימוב. לפי המסופר, קמפבל שאל את אסימוב מה יקרה, לדעתו, אם בני האדם יראו את הכוכבים פעם באלף שנים. אסימוב, ענה כי הוא אינו יודע, וקמפבל אמר כי לדעתו, האנשים ישתגעו מהמראה. שניהם דנו בציטוט מדבריו של אמרסון, המופיע כאן למעלה.
קמפבל שלח את אסימוב לכתוב את הסיפור, והשאר – כפי שמקובל לומר – השאר היסטוריה.
חוקרי ספרות יכולים להביע את דעתם כיצד תשפיע כתיבת סיפור כה מוצלח בתחילת קריירה של סופר, על המשך דרכו. רבים טענו כי ''שקיעה'' הוא הסיפור הטוב ביותר של אסימוב. אסימוב, שכתב עשרות שנים מאז סיפור זה, וחיבר מאות ספרים וסיפורים, היה צריך להתמודד עם הצל שהוא עצמו הטיל בגיל 21. נשאיר את השאלה הזו לדיון אחר, ונתמקד בסיפור עצמו.
כיצד תתפתח תרבות אנושית בעולם בו אין חשכה כלל? כיצד תראה האנושות כאשר אין בה כוכבים? אין אסטרולוגיה, לא אסטרונומיה, לא לילות אפלים ולא מראה של כוכבי שביט?
האם ניוטון היה יכול לנסח את חוק הכבידה הכללי ללא תצפיות של אסטרונומים לאורך אלפי שנים? האם לוחות השנה היו מתפתחים באותה דרך ונראים כפי שאנו מכירים אותם כאשר אין לילה? האם יכול להתפתח ניווט ימי כאשר לא ניתן לראות גרמי שמיים ולנווט על פיהם? מה יעשה אדיסון כאשר אין צורך להמציא נורת חשמל?
איך יגיב האדם לחושך, כאשר החושך אינו קיים באופן יום-יומי?
על שאלות אלו, ועל רבות אחרות, מקבלים תשובה כאשר קוראים את הסיפור ''שקיעה''.
לאגאש הוא עולם הנמצא במערכת בה יש 6 שמשות. בלאגאש לעולם לא יורד הלילה – תמיד נראית בשמיו לפחות שמש אחת, המאירה את כל פני הכוכב. הדבר אולי נראה לעינינו, הרגילות בכדור הארץ, לא סביר, אך הדבר אינו בלתי אפשרי. די אם נזכיר כי סיריוס, הכוכב הבוהק ביותר בשמינו בעונות מסויימות, הוא כוכב כפול, ויש סברות כי אף משולש. כלומר – מורכב מיותר משמש אחת – סיריוס A – בלבד.
כאמור, בגלל שש השמשות במערכת הציויליזציה בלאגאש מכירה רק אור, אין בה חושך, אלא למי שנכנס לתוך מערה עמוקה במיוחד. יום תמידי ללא לילה. הציויליזציה המתוארת בלאגאש מזכירה מאד את תרבותנו אנו בכדור הארץ, אולי לפי המודל של אירופה במאות האחרונות.
אך פעם אחת בכל אלפיים וחמישים שנים, יוצר מערך הכוכבים ליקוי שמשות במבנה, הגורם לכך שהלילה יורד על פני לאגאש. רק אז, כשהלילה יורד, שוררת חשיכה והכוכבים נראים בשמיים.
לילה יורד רק אחת לאלפיים וחמישים שנים.
אלא שעובדה זו, עובדת הלילה היורד אחת לאלפיים וחמישים שנים, אינה ידועה לתושבי לאגאש.
הפסיכולוגיה מכירה בכמה פחדים בסיסיים הקיימים אצל כל בני האדם. פחד מנפילה, פחד מרעש פתאומי, פחד מחושך...
כל מי שנכנס פעם לטייל במערכות המסתור מתקופת בר כוכבא וכיבה את הפנס, נתנסה באימה של חושך מוחלט. הרי אפילו בלילה חשוך, בדרך כל אנו זוכים למנת אור קלוש כלשהי, מאורות רחוב רחוקים, מהירח שמאחורי העננים, מאור הכוכבים.
חשכה מוחלטת, מפחידה מאד. מבעיתה.
אנו יכולים רק לדמיין איזו פאניקה תתחולל כאשר תרד החשיכה במקום שאיננו יודע חשיכה מהי. מקום שאינו מכיר את התופעה של לילה, גם לא מקריאה בספרות בדיונית.
הסיפור ''שקיעה'' מתחיל בכמה קצוות בעת ובעונה אחת.
אסטרונומים ב''מצפה שמשות'' (המקום בו צופים דרך זכוכית רתכים בתנועת השמשות בשמיים) חושבים שהבינו, או גילו, את חוק הכבידה. חלקם, צופים – אולי – את בואו של ליקוי שמשות, את בואו של הלילה הראשון שתרבותם ידעה אי פעם.
ארכיאולוגים החופרים בתל קדום מגלים כי במחזוריות של אחת ל-2000 שנים בערך נחרבה הציויליזציה של לאגאש בשרפה והחלה מהתחלה.
כתבי הכנסיה חוזים את בואו של החושך הגדול והשריפות. את מראה הלהבות בשמיים, הגורמות לשגעון הגדול שיאחז בכל בני האדם. בשואה קרבה.
אנשי המדע אינם בוטחים בכמרים החוזים שואה, ואלה האחרונים מזלזלים באנשי המדע שאין בלבם אמונה. האסטרונומים אינם מבינים מדוע נבואות ''יום הדין'' של הכמרים קיימות, בדיוק כשם שכתבי הקודש של הכמרים, המתארים שואה, מתפרשים על ידיהם במונחים תיאולוגיים, לא קוסמולוגיים. הכנסיה מתעבת את המדענים ורואה באסטרונומים עוסקים במדע אסור, כופר, בדיוק כשם שהמדענים אינם יכולים לראות כי יש אמת כלשהי בתיאוריהם של אנשי הכמורה.
וממתי אסטרונומים מעודכנים בתוצאות מחקרים בארכיאולוגיה?
אלו גם אלו, מתקדמים לקראת יום הדין, או אולי ''ליל הדין'' , התאריך בו, אחת לאלפיים וחמישים שנה, יורד הלילה על לאגאש, אין אור, והכוכבים נגלים לעיני בני האדם.
המרוץ לקראת הקטסטרופה הבלתי נמנעת ממשיך, כאשר עוצמת הזוועה הצפויה מתחוורת לאט לאט לאותם אנשים, גיבורי הסיפור, המבינים כיצד מגיבים המוני העם כאשר, בפעם הראשונה בהיסטוריה הידועה להם, עומד לרדת הלילה. האמת מקפיאת הדם מובנת להם, כאשר מסתבר כי אחת לאלפיים וחמישים שנה נחרבת הציויליזציה שעל פני לאגאש. בכל מחזור כזה מתפתחת התרבות עד לשיא – ואז שוקעות השמשות והלילה יורד. חשכה נופלת על פני הכוכב, וכמתואר בפואמה של הלורד ביירון, בני האדם משתגעים מהחושך ומהקור, ופונים לייצר אור וחום בדרך היחידה המוכרת להם – הבערת אש. המוני אדם מוטרפי חשכה מדליקים כל חומר בערה שהם מסוגלים להניח את ידיהם עליו, וכך עולה בלהבות הציויליזציה כולה, כדי להתחיל מחדש מתוך אודים עשנים.
אלא שלהבדיל מהלורד ביירון, שסיים את הפואמה שלו באופן פסימי לחלוטין, אסימוב מותיר פתח של תקווה. הבנת הסיבה, שימור הידע לעתיד לדורות הבאים, יוכלו למנוע, אולי, את הקטסטרופה של המחזור הבא.
לעתים, כאשר רוצה סופר לדון בתופעות אנושיות או תרבותיות מסוימות, קל לו יותר להרחיק עדותו. ז'אנר המדע הבדיוני הפך לכר פורה לכתיבה בסגנון זה – ''עולם חדש ואמיץ'' של א. הקסלי ו-''1984'' של אורוול הן רק שתיים מתוך ים רב של דוגמאות מוכרות.
דיון מעמיק בשאלות חברתיות-אנושיות, בניה חכמה של הסיפור בהדרגה לקראת השיא, ויותר מכל – כתיבה טובה וקולחת, אלו הסיבות העיקריות שהפכו את ''שקיעה'' לאחד מהסיפורים הטובים ביותר שהתפרסמו אי פעם בז'אנר.
בשנת 1990, שנתיים לפני פטירתו, הרחיב אסימוב את הסיפור הקצר לרומן תחת אותו שם, בשיתוף עם סופר מד''ב מפורסם אחר, רוברט סילברברג. הדעות חלוקות אם בכך עשה חסד עם הסיפור או לא. אלו שמכירים היטב סיפורי מד''ב יודעים כי יותר מספר אחד נכתב בעקבות סיפור קצר מוצלח, ולא תמיד עמד הראשון בסטנדרטים הגבוהים שהציב האחרון. מישהו רוצה להזכיר את ''מוזיקת דם'' של גרג בר?
על כל פנים, הסיפור הקצר ''שקיעה'' נחל הצלחה כבירה והופיע בלמעלה מ-20 אנתולוגיות. בעברית הופיע הסיפור בחלק א' של האנתולוגיה ''מבחר הסיפורת הבדיונית'' (עורך: רוברט סילברברג, תרגום: עמנואל לוטם, הוצאת עם עובד 1981), וכן בגליון 12 של כתב העת פנטסיה 2000 (גם כאן בתרגום לוטם).
המחווה האחרונה לסיפור זה, ככל הידוע לכותב שורות אלה, הופיע ביום הזכרון השני לאסון התאומים בארה''ב. מגזין המד''ב המקוון scifi.com פרסם אסופת מאמרים ושירים לרגל אותו יום. ביניהם היה השיר Nightfall , מאת ניל גיימן. מי שחושב ששם השיר לא היה הומאז' לסיפורו של אסימוב, שיחשוב שוב:
''... ומדוע כוכבי השביט כה הפחידו אותם?
כוכבים נופלים, זה הרבה יותר גרוע,
אך לא גורם לנו לחשוש ממלחמות שתבאנה,
או משריפות, או ממגפות ... ''
מתוך: ''שקיעה'', ניל גיימן, 11 בספטמבר 2003
שקיעה - הסיפור
Nightfall
Nightfall - הספר
שקיעה - פואמה מאת ניל גיימן
פנטסיה 2000
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מאמר מצויין (חדש)
רועי יום רביעי, 24/11/2004, שעה 15:05
למיטב זכרוני הסיפור יצא גם באוסף סיפורים של אסימוב שנקרא גם הוא(כמה מפתיע) ''שקיעה''.
לדעתי, ''שקיעה'' הוא הדבר הכי טוב שאסימוב כתב. הרבה יותר מ''המוסד'' ומכל סיפורי הרובוטים למיניהם.
|
|
|
|
|
תמיד (חדש)
Evil יום שישי, 26/11/2004, שעה 5:48
בתשובה לרועי
חשבתי שהסיפור הזה הוא קצת למעלה מהממוצע האסימובי ולא יותר. הסיפור האהוב עלי היה ונשאר ''השאלה האחרונה'' (מחר כפול תשע). למרבה ההפתעה, קראתי איפשהו (לפחות עשור אחרי שקראתי את מחר כפול תשע) שהדוקטור הטוב חשב כמוני.
|
|
|
|
|
תמיד (חדש)
goldmoon שבת, 18/12/2004, שעה 12:00
בתשובה לEvil
ואני תמיד חשבתי ששקיעה הוא בין הטובים ביותר של אסימוב - גם הספר כולו, ולא רק הסיפור. עם זאת, גם ''מחר כפול תשע'' על כל סיפוריו, ובמיוחד ''השאלה האחרונה'', הוא בין האהובים עליי ביותר (ואכן, ללא ספק הרבה יותר מכל סדרת ''המוסד''), כך שאולי אין לי ממש ויכוח איתך. יחד עם זאת, ''השאלה האחרונה'' מצטייר בעיני בעיקר כבעל מבנה ספרותי שאפשר ללמד איתו ספרות, אבל התוכן, טוב, נו, לא ממש מקורי: איזו הפתעה, אלוהים הוא בעצם מחשב שנבנה בידי בני אדם... בערך כמו אדם וחווה שהגיעו מן הכוכבים. או שאולי אסימוב היה הראשון שעשה זאת (בריאת העולם עפ''י המד''ב) וכולם רק מחקים אותו?
בכל מקרה, לאור העובדה ששקיעה באמת היה מאז ומעולם אחד האהובים עליי, דווקא היה לי קצת חבל לגלות שהרעיון אינו של אסימוב, אלא רק הצורה הסופית בה הולבש הרעיון...
|
|
|
|
|
נו? (חדש)
שלמקו שבת, 18/12/2004, שעה 18:59
בתשובה לgoldmoon
אז בגלל שאסימוב השתמש בפואנטה שחוקה, כל הסיפור שחוק? אסימוב היה סופר מספיק טוב, והפואנטה היא רק חלק קטן מאד מכל הסיפור, לא העיקר.
|
|
|
|
|
אבל הוא לא נוצר בידי אדם (חדש)
kenny שבת, 18/12/2004, שעה 20:40
בתשובה לgoldmoon
וזה נאמר בברור בסיפור. האדם יצר מחשבים שיצרו את עצמם, והם הפכו ישויות לא מובנות לאדם הרבה לפני שהאחרון שבהם הפך להיות ''אל''.
אבל יותר מכך - לא האדם הפך את המחשב האחרון לאל. ההחלטה שלו עצמו לענות על ''השאלה החרונה'', והדרך שבה הוא עשה את זה, הם זו שהעניקו לו את הממד האלוהי. שום דבר אחר בו אינו מתואר כאלוהי.
ועוד מילה אחת. זהו רק היוצר של יקום *אחד* שעליו אנחנו יודעים. אין לנו שום מידע לגבי היוצר של היקום שבו התרחש הסיפור.
|
|
|
|
|
חשבתי שוב (חדש)
רד פיש יום רביעי, 24/11/2004, שעה 17:13
ובכל זאת אין קשר בין הפואמה של גיימן לסיפור של אסימוב. הוא מדבר על כוכבי שביט שנחשבו למבשרי מגפות, מלחמות וסופי-עולם למיניהם, בעולם שלנו, לא על לאגאש.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
