על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2  
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4  
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2  
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4  
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12  
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11  
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4  
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11  
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1  
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0  
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5  
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3  
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4  
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8  
חיפה, חיפה – עיר עם עתיד
מאמרים / אהוד מימון
18/04/10
תגובות: 0  

קריאת העורב - דבר הכותב
מאמרים / אסף אשרי
יום ראשון, 12/06/2005, שעה 10:00

קריאת העורב אל כותבי המד''ב והפנטסיה בעברית, או: למה כותב שורות אלה חושב שהגיע הזמן להפסיק לתרץ תירוצים ולהתחיל לכתוב!


קראתי בקפידה את מאמרו של גיא חסון ''יש עתיד''. בסיום הקריאה עלתה בי תחושת פליאה – הסכמתי עם טענותיו לגבי אופנות חולפות וקלאסיקונים כמקורות להשפעה והרלוונטיות התמידית של סיפור אנושי טוב, אבל אז הגעתי אל שורה שרימזה כי חשיבות תשתית הכותב מצטמצמת לכדי שני דברים: הוצאות לאור וטעם הקהל. התפלאתי. על שורה זו, למרות הקטנתה במשפט שלאחריה, ועל פתרונות לשאלות אחרות שהועלו במאמר, אנחנו חלוקים. מאד.
הנה, אם כך, הגרסה שלי, ובה יוסבר איך יוכל המדע בדיוני העברי להרים ראש, איך יוכלו הפיונים המסכנים להרים ראשם תחת מגפיהם הדורסניות של וסלי הזרם המרכזי בטירות ומגדלי השן שלהם, איך יוכלו האיכרים להפוך מקורבנות עריצות בעלי הכוח והממון לגיבורים בעלי חירות יצירתית.

איך יכול לקום סיפור מדע בדיוני או פנטסיה ישראלי אמיתי בתנאים הנוכחיים?
בדיוק באותה צורה בה כל סיפור אחר קם: מהדם, היזע והדמעות של הכותב. אם כותבים אותו אמיתי הוא יהיה אמיתי. אפילו אם הרעיון שמאחוריו בדיוני. כמו כל סיפור טוב שסופר אי פעם מאז שהועבר גילגמש לכתב יתדות.
איך יקומו קוראים לספרים ולסיפורים שאנחנו מפרסמים אם מעולם לא שמעו על הקלאסיקונים של המדע הבדיוני המתורגם? אם יתנו להם סיפור טוב, הם ישבו ויקראו אותו. אנשים לא קוראים ספרות רק בגלל ידע מוקדם על הסוגה האמורה. אמנם קל יותר ליצור אצל קוראים את הציפיה כאשר הם מכירים את הז'אנר – רוב סופרי המתח העכשוויים מסתמכים על עובדה זו – אך אין בכך כדי לומר כי אי אפשר ליצור ציפיה ולשבור אותה ולבנות אותה מחדש בלי ידע מוקדם של הקורא. לעתים זה אפילו מקל על הכותב להפתיע את קוראיו ולגרום להם לתחושת פליאה מבורכת.
במילה משובשת אחרת, מוכרת יותר בקרב קהילת המדע הבדיוני בארץ, סנסוואנדה.

לגבי אותו זרם של ''ספרות מוזרה'' אליו התייחס המאמר: הזרם הוא תוצאה של תופעה מתרחבת של היתוך סוגות באמנות, תהליך שמתרחש כל העת בעידן הפוסט מודרני בכל צורות האמנות. הפיוז'ן הגיע מהמטבח לספרות.זוהי שעת כושר מצוינת לשוליים להגיע אל המרכז ומתוך כך לקהל רחב יותר. טרפו את ההזדמנות. בתיאבון.

איך יקומו אנשים שיהיו מוכנים לקרוא מדע בדיוני אם הם חושבים שמדע בדיוני פירושו חלליות ויריות? תנו להם סיפור טוב וראו כיצד הם אוכלים מכף ידכם, ללא צורך באיומי אקדח לייזר מוצמד לרקתם. אפילו אם הסיפור הטוב מתרחש בחללית בעלת דלתות נאנחות או בבית ספר לקוסמים שגיבורו יתום צעיר ומצולק שמסרב לעשות ניתוח לייזר להסרת המשקפיים למרות ירושה מרשימה שנפלה בחלקו, הם יקראו אותו בהמוניהם.
זה עבד פעם, זה עובד עכשיו, זה יעבוד גם בעתיד.

יש סרט בייסבול מעצבן עם קווין קוסטנר שנקרא בתרגום העברי ''שדה החלומות''. האמירה המרכזית שמהדהדת ממנו אומרת: If you build it they will come.
אם תבנה את זה, הם יבואו. גם אם תכתוב את זה.
מזכיר בחור מזוקן אחד מבאזל שאמר: אם תרצו אין זו אגדה.

נחזור לחשיבות התשתית של הכותב. התשתית האמיתית, היחידה ששינתה אי פעם:
הוא. הקרביים שלו. הלב. הבפנוכו.
השאיפה ליצור סיפור טוב צריכה לנבוע מבפנים. מהשאיפה לברוא חלום אלי מציאות ודף. מהצורך האנושי לספר סיפור. לא מתוך רצון להוכיח למישהו שאתה צודק, לא מתוך מיסיונריות לסוגה שאתה מעריך, לא מתוך רצון למצוא חן בעיני מוציא לאור זה או אחר ולא מתוך השאיפה, המגוחכת למדי בארצנו, להתעשר. יש סיבה טובה אחת להכנס אל הגיהנום הספציפי הזה – ליצור סיפור שיגע באנשים ויצור אצלם תגובה רגשית. כי כשאתה אתה מצליח לעשות את זה, אתה מגיע לתחושה שספק אם אפילו נסיונותיו הכימיים של פיליפ ק. דיק יכולים להפיק. יופי, זה מתחרז.

אפרופו חרוזים, ברשימת המועמדים לפרס ספיר השנה נמצא ספרה של מאיה ערד, ''מקום אחר ועיר זרה'', שהוא רומן בחרוזים המבוסס על ''יבגני אונייגין'' של פושקין.
אני חוזר: רומן בחרוזים המבוסס על יצירת מופת רוסית שנכתבה במאה ה-‏19!
הספר זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית לא מבוטלת. הוא כתוב בחרוזים. העלמה ערד ניגשה אל הוצאת חרגול עם כתב יד ואמרה להם: ''יש לי כאן סיפור טוב.הוא כתוב בחרוזים.'' הוצאת חרגול קראה את הסיפור והסכימה עם העלמה. היא אכן כתבה סיפור טוב. ובחרוזים. היא הוציאה את הספר לאור והנה כעת הוא מועמד לפרס ספיר. אם תרצו...
רומן בחרוזים שמבוסס על ''יבגני אונייגין'' נשמע מסחרי בערך כמו '' יש לי סיפור טוב על גבר ואשה שמתאהבים בתל אביב של שנת 3008. בעל הבית שלהם חייזר ואין להם כסף לשכירות'' או ''יש לי סיפור טוב על אשה וגבר שמתאהבים. היא אלפית וההורים שלו לא מסכימים שיתחתן איתה. הם רוצים שיתחתן עם הרופאה האתיופית שגרה מולם.''
אולי קשה יותר לשווק ספר שממוקם בעתיד או בממלכה דמיונית אבל זאת סוגיה בה צריכים לעסוק אנשי השיווק של ההוצאה, לא הכותב.

נחזור לשאלות הבוערות.
על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד? מי יהיה הקלארק שלנו, האסימוב, הסימאק, הבסטר, וכן הלאה?
ניסים אלוני (הפרש הטורקי מארידאנה), דוד אבידן (הפסיכיאטר האלקטרוני שלי), אלתרמן (פונדק הרוחות) גיל הראבן (הדרך לגן עדן), יכולים להיות נקודת התחלה לא רעה.
יש כאן קלאסיקונים. צריך פשוט לקרוא אותם.

למען גילוי נאות, הערכתי מאד את יצירתה של גיל הראבן עוד לפני שהתחלתי להעביר בשיתוף עמה סדנת כתיבה. אני מצר מאד על כך שבשל הפרשי שנים והעובדה ששאר המוזכרים ברשימה עברו לעולם שכולו טוב לא יצא לי לעבוד עמם (ולו רק על מנת ליצור רושם מאוזן יותר לרשימה זו אם לא בשביל איכויותיהם הספרותיות הברורות יותר).
וכמעט שוב שכחתי את המזוקן ההוא מבאזל שכתב את ''אלטנוילנד''.

במאמר מוסגר, כתיבה טובה אפשר ללמוד ממישהו שיודע לספר סיפור. הכלים שהוא משתמש בהם הם תמיד אותם כלים. הסיפור משתנה. כך שבנוסף לקלאסיקונים שפרסמו את יצירותיהם בתחומי הסוגה, אפשר וצריך לקרוא גם את הכותבים הטובים שפרסמו סיפורים שאין להם קשר עם הסוגה אך שהנם בנויים להפליא, מספרים סיפור מרתק וכוללים דמויות שלא תשכחנה בקלות. בדיוק כפי שעשו ענקי דור הזהב של המדע הבדיוני.

אבל הרי כולם יודעים שהוצאות הספרים מקבלות הררים של כתבי יד בחודש. איך אפשר להתבלט אם לא שמים את הדגש על הנושא החדש ואופנתי, עכשיו כששר הטבעות, הארי פוטר ומלחמת הכוכבים מכים גלים? אם לא מדגישים את המרכיב הבדיוני או הפנטסטי?
על ידי שימוש חכם בכלים של הכותב: המבנה, העלילה, הדמויות.
וגם שימוש מושכל בשפה העברית לא יזיק, פרט שחסון, מטבע היותו כותב שעיקר הקריירה היצירתית שלו היא באנגלית, לא התייחס אליו. אז ניגע קצת בשפה:
זה זמן רב שעימות מזעזע שוטף את שדות הקרב של האליטה הספרותית. לאחרונה הוא ניטש בשדה הקרב בין המצדדים בשימוש בעברית הגבוהה ובין המצדדים בעברית הרזה. הוא רלוונטי כבר זמן ארוך כי עברו שנים רבות מאז שכותבים מתחילים כתבו פה בעברית פשוטה, רהוטה ונהירה.
יש עברית מאונגלזת ויש עברית עם מילים של בית מרקחת ויש עברית של הרחוב ויש עברית תקנית ויש עברית שמתריסה נגד התקניות, פרחחית כזאת ו...
כל המשחקים הצורניים האלה ב''איך לכתוב בעברית?'' חשובים, אין ספק, אבל חשוב לא פחות ה''מה לכתוב?'' או, נכון יותר, ''מה החומרים האמיתיים של הסיפור?''
נכון, אומר האיש בחליפת הטוויד שמניד את שעון הכיס המוזהב לנגד עיניכם מצד לצד בתנודות מטרונום –
מבנה. עלילה. דמויות.
מבנה יציב, עלילה מרתקת ודמויות שובות לב יעשו את העבודה. תמיד.
השפה תעזור לכם להביא את הכלים הללו לקדמת הבמה באופן אלגנטי ופשוט.

אז מה צריך לעשות?
לכתוב. לקום ולעשות מעשה.
אך אז מרימה את ראשה המכוער מפלצת התירוצים, נושפת ורושפת:
אבל זה קשה! לא רוצים אותנו! מדע בדיוני הוא לא מסחרי! ההוצאות לא מאמינות במדע בדיוני! אנחנו מיעוט נרדף! רק מי שמשלם כסף להוצאות מצליח להוציא לאור ספרים העוסקים במד''ב! אין שוק! אין קהל קוראים! אין סיבה לכתוב מדע בדיוני בעברית!
נכון?
לא.
כשבודקים את האמירות הללו לעומק, מסתבר שהן תירוצים שאינם עומדים במבחן העובדות בשטח.
''ויהי בוקר'' של סייד קשוע, ''לילי לה טיגרס'' של אלונה קמחי, ''סטלקר'' של דוד טרבאי, ''עירושלם'' של אפרת רומן-אשר ,''עולם הסוף'' מאת אופיר טושה גפלה, כולם ספרים שיצאו לאחרונה ואשר עונים להגדרה ''ספרי מקור בסוגת המדע הבדיוני והפנטסיה''. חלקם המכובד עונה גם על ההגדרה הרלוונטית לחג השבועות ''רומן ביכורים''.
כלומר - אפשר. קשה, אבל אפשר.
חלק ניכר מן הסיבות שכתבי היד לא מתקבלים על ידי הוצאות הספרים הוא לא שיוכם לסוגה זו או אחרת, אלא בשל העובדה הפשוטה שהם נכתבו באופן לא מקצועי וללא שימוש בכלים הנכונים ליצירת סיפור ראוי לפרסום.
אבל אל יאוש! אם בתחילה לא הצלחת, נסה שוב וביתר שאת.
כל תירוץ שנקבה בו מפלצת התירוצים נובע בעיקר ממקום אחד: פחד. פחד מדחיה במקרה זה. וכידוע, הפחד הוא קוטל הבינה.

אז מה נשאר לנו?
לנו לא נשאר כלום,כי זה לא תלוי בנו.
בניגוד לאמירה החותמת את המאמר של חסון, אני לא חושב שכולנו בסירה אחת נגד הזרם. כשתעמדו מול הדף הלבן הריק או העמוד הריק במעבד התמלילים תהיו לבד. אף אחד לא יעזור לכם. בדידותו של הכותב נובעת מכך שזהו מסע לרצים למרחקים ארוכים. אפשר לעצור ולהתרענן בתחנות השתיה, אבל בסיכומו של דבר יש לעשות את הדרך לבד. לאחר שהיצירה הושלמה אפשר להעביר אותה לגורמים חיצוניים ולפתוח להם צוהר או לשלשל להם סולם חבלים לעולם שבראתם. אבל עד אז אתם לבד.
בחושך הגדול של התוהו ובוהו שלפני הארת השוליים הפתאומית שממנה לאט לאט יואר עולם חדש מופלא שבראתם.
לך הכותב האמיץ ולך הכותבת העשויה ללא חת, בהצלחה!
תפסיקו לפחד ולמצוא תירוצים ותתחילו לכתוב. זאת הדרך היחידה לשנות את המצב.


* כותב שורות אלה מאמין ב''נאה דורש – נאה מקיים'', ולכן נמצא בימים אלו בשלבים ראשוניים של פיתוח סדרת טלויזיה בסוגה המדוברת עבור גוף משדר בארץ הקודש.



יש עתיד - מאמרו של גיא חסון

 
חזרה לעמוד הראשי

 
אבל זה מקלקל את כל הכיף!  (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:06
חלק גדול מהכיף בלכתוב ולקרוא מד''ב זה התחושה שלא מבינים אותך ושרק אתה יודע מה טוב.מין כת סודית כזאת שיש לה תסביך רדיפה מתמשך.המאמר מקלקל את כל התחושה הזאת,מה העניין?
חדש     חדש
אולי זה הכיף *שלך*.  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:15
בתשובה לארנון
אני אישית מעדיף להיות אליל המונים.
חדש     חדש
אני יודע שזה לא רק אני  (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:23
בתשובה לNY
זה הרבה יותר כיף לכתוב משהו שצריך הסבר ראשוני וזה יופי של הזדמנות להסביר על מה זה מד''ב.לפי המאמר של אסף אשרי זה הרבה יותר פשוט ואז מה נעשה?איך נרשים את הדייטים שלנו בכנסי הגיקים השונים?
אני כותב משהו שלא קשה להצליח בו רק שאני תירצתי תירוצים עד עכשיו וכעת ראיתי את האור?
לא משהו.
חדש     חדש
ארנון יקירי,אני חושש שזאת שורה ממש לא מבטיחה  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:30
בתשובה לארנון
להגיד למישהי בפגישה אפלולית:אני כותב.
אני עומד להיות רעוע כלכלית רוב חיי,אני שומע קולות בראש של דמויות מהסיפור שאני עובד עליו כרגע אבל אל תפחדי,זה לא שלא הקשבתי למשפט האחרון שאמרת פשוט יש כרגע התרחשות דרמטית בעלילה בראש שלי והוא הרבה יותר מעניין ממה ששפרה לובשת לחתונה של יובל ורמה,אל תדאגי- אני אדבר עם הבעל בית,הוא יבין שהוצאתי את הכסף לשכר הדירה על ספרים.זה מחקר,מה הוא כבר יכול לומר לי?וכן ,אני מייד מגיע לישון,אני רק גומר לכתוב את הפרק.
ואני אומר:השמרו לכן נשים מעצי הבאובב ומאנשים שכותבים לפרנסתם!
חדש     חדש
NOW YOU TELL US!  (חדש)
ארנון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:49
בתשובה לthe raven
חדש     חדש
אה, כי לא עלית על השורה האולטימטיבית:  (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:41
בתשובה לthe raven
''אני כותבת פורנו''.
אין לך מושג מה זה עושה לרייטינג.

_________________
אני עדיין זוממת להוציא לאור את ספר הפורנו-פנטזיה העברי ה... המ, לא ראשון, אבל הכי מוצלח. P-:
חדש     חדש
אהח, הרייטינג של הדייטינג.מדד חמקמק.  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:42
בתשובה לBoojie
חדש     חדש
שניה, שניה  (חדש)
מתן יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:03
בתשובה לארנון
''נרשים את הדייטים שלנו בכנסי הגיקים השונים''?

זה מד''ב, או פנטזיה?
חדש     חדש
סוף סוף!  (חדש)
זקן השבט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:11
הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה!
אני לא יודע מה חושבים על כך הצעירים שביניכם אבל אני כבר די הרבה זמן קורא את המאמרים המבאסים על כמה קשה המצב של המדע הבדיוני ולא מבין על מה מדברים בכלל.
הוא לא קשה בכלל.יש היום יותר הוצאות במוציאות ספרי ז'נר (חלקן תחת סדרה וחלקן פשוט סתם ככה)
יש שני מאגזינים פעילים שמוציאים סיפורים מתורגמים ומקוריים.אני שומע על סדנת כתיבה בתחום (ימות המשיח ומהתקף לב כאן ועכשיו!)
אולי כי לאנשים נמאס מלספר לעצמם כמה זה קשה והתחילו לעשות משהו בקשר לזה.
אם הרצל לא היה מת מעגבת הוא בטח היה מחייך בקוראו את ספרי המדע הבדיוני שיוצאים כאן והרשימה שהובאה במאמר לא מלאה,יש עוד.אך בבקשה להפסיק לכתוב על כמה קשה ולהתחיל לקנות ולקרוא!
חדש     חדש
למה לא כותבים משהו על הכותב?  (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:19
כשמקליקים על השם שלו מופיע הסבר שלא רלוונטי כבר הרבה זמן.הוא כבר לא עורך את הסדרה של אופוס ולמה לא כתוב שם על הסדנה שלו עם גיל הראבן במשכנות, ולמה הוא עדיין בן 28?
אנשים ירצו לדעת,לא?האתר לא טורח לעדכן את הביוגרפיות של הכותבים בו.רק לאחרונה שונה החלק של גיא חסון שם ועדיין לא שינו את החלק שמדבר על רני גרף.אתם חושבים שאת הציבור לא מעניין שהוא מוציא לאור? למה מונעים מידע?
אם דמות היא ציבורית אז היא צריכה לדעת שחלק מהעניין הוא שהביוגרפיה שלה נחשפת בפני הקהל.
אז בבקשה,לעדכן!
חדש     חדש
ובכן,  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:31
בתשובה לאיילת
אם ישלח הכותב ביוגרפיה מעודכנת, יעודכן המידע באתר. אם לא - לא. ''האתר'' אכן לא טורח להתקשר לכותבים השונים ולבקש עדכונים, והריני להבטיחך כי אין בכוונתו לעשות כן בעתיד.
חדש     חדש
לא יהיה יותר פשוט לפרסם באופן חד פעמי  (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:58
בתשובה לNY
הודעה הקוראת לכותבים לעדכן את פרטיהם ולו רק למען הקוראים באתר.לא צריך להיות פרימדונה בקשר לזה,אני בטוחה שיש לך את כתובות האי מייל של כולם.האחריות לא נופלת רק על הכותב,בעניין זה ולדעתי לאתר יש אפילו אחריות גדולה יותר מול קוראיו מאשר לכותב.
האתר מחוייב מול כל המאמרים והסיפורים,הכותבים אחראיים רק על הכתבות והמאמרים שלהם.
חדש     חדש
לא.  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:10
בתשובה לאיילת
חדש     חדש
לא,מה?  (חדש)
איילת יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:30
בתשובה לNY
לא האחריות שלי?לא,אני לא פרימדונה? לא,לא אכפת לי? לא,אני לא מתכוון לעדכן את הפרטים של אשרי או לא אני לא מתכוון לעדכן אותו שצריך לעדכן את הפרטים?
חדש     חדש
לא,המפקדת?  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:36
בתשובה לאיילת
הרגעי איילת.
הפרטים נשלחו,יעודכנו בעתיד ואני בטוח שגם שאר הכותבים שראו את בקשתך לקחו את העניין לתשומת ליבך.לנסות לשנות את ניר בכמה הודעות הוא נסיון עקר,אני לא בטוח שבאופן כללי לנסות לשנות את ניר זה משהו שיישא פרי.
ברור שיש בך להט למידע ולפרטים הקטנים.
ברוח המאמר,קחי את הלהט הזה והשתמשי בו.כל ספר צריך מחקר וכל כותב צריך להט.יש בך את שניהם,רתמי אותם לכתיבה. ואז כשניר יפרסם את סיפורייך באתר,תעשי לו את המוות בכך שתשלחי לו פרטים אישיים מעודכנים בכל שבוע,נראה אותו אז.
אבל קודם תכתבי.
קיץ בחוץ וכולנו יודעים שנקמה היא תבשיל שטוב להגישו קר.
:)
חדש     חדש
טעות הקלדה  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:38
בתשובה לthe raven
תשומת ליבך אמור להיות תשומת ליבם בהודעה שמעליי.אני תוהה מה זיגי היה אומר על זה.
חדש     חדש
אח,זיגי...זיגי...שתי טיפות בטהובן!  (חדש)
ירון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:41
בתשובה לthe raven
חדש     חדש
אעדכן בפעם הבאה שאכתוב מאמר.  (חדש)
שלמקו יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:20
בתשובה לthe raven
חדש     חדש
הא?התכוונת לשרשר לאיילת?  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:41
בתשובה לשלמקו
חדש     חדש
אני יודע היכן שרשרתי.  (חדש)
שלמקו יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:57
בתשובה לthe raven
חדש     חדש
לא, כללי.  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:58
בתשובה לאיילת
אשרי אכן טרח לשלוח לי פרטים מעודכנים בעקבות הודעתך, והם כבר נמצאים באתר. כאמור למעלה, כל מי שכתב באתר ואשר מעוניין לעדכן את פרטיו האישיים מוזמן לעשות זאת באמצעות משלוח דוא''ל אלי. למעט אפשרות זו, התשובה לכל שאלותיך היא - שוב, כאמור למעלה - לא.
כעת, כיוון שדיון זה אינו קשור במאומה למאמר שלמעלה, הריני מסיים אותו. הודעות נוספות בנושא, וכן כאלה העוסקות בשאלה מדוע זה כך, ימחקו. אם את מעוניינת לדון עמי בנושא, ובכל נושא אחר הקשור לניהול האתר, יש לי דוא''ל.
חדש     חדש
אשרי תעשה לי ספר!  (חדש)
מעריצה אלמונית יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:20
חדש     חדש
עובד על זה.באמת.כמעט כל יום בשנתיים האחרונות.  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:31
בתשובה למעריצה אלמונית
חדש     חדש
ואללה,עכשיו מה עושים? צריך ממש לכתוב,הא?  (חדש)
AMIT יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:37
חדש     חדש
אני מקפיד לקרוא את קריאת העורב ואת מעט הסיפורים  (חדש)
יודה מהקריות יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:42
של אסף אשרי שמתפרסמים פה,הדבר היחידי שאני לא מבין זה למה נפסק הטור ולמה לא מתפרסמים עוד כתבות ומאמרים כאלה במועדים קבועים.בקשר למאמר,אני מסכים עם כל מילה-אם זה יהיה טוב אז יהיו לזה קונים.גם מכיוון ההוצאות וגם מכיוון הקוראים ובסיכומו של דבר הרבה יותר חשוב לעמוד במבחן המציאות החיצונית מאשר לטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד לעצמנו כמה אנחנו פעילים ואיזה יופי שיש מדע בדיוני בארץ.
חדש     חדש
למה לא עדכנו באתר על הסדנה?  (חדש)
כותב אלמוני יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:06
אם יש סדנה שעורכים אותה שני כותבים מנוסים,לא כדאי לעדכן את הקהל הרחב?לגוף המאמר,צודק.חבל שזה לא מפורט יותר אבל אני מניח שבשביל זה יש את הסדנה.נו,שויין.
חדש     חדש
הודעות על הסדנה פורסמו  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:14
בתשובה לכותב אלמוני
בפורום האגודה ובפורום הסיפורים של האגודה. כאן, למשל:
כמו כן הן פורסמו, למיטב זכרוני, ברוב פורומי המד''ב בארץ.
חדש     חדש
אופסס.  (חדש)
כותב אלמוני יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:28
בתשובה לNY
חדש     חדש
והופצו בדואר לכל חברי האגודה  (חדש)
גרומיט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 23:24
בתשובה לNY
חדש     חדש
אאוץ!  (חדש)
ירון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:10
זה אמור לעודד כתיבה או להפחיד אותי?
הקטע האחרון במאמר די עושה חשק למות.אבל אולי זה אני.אני עצלן ופחדן מטבעי.
חדש     חדש
מה עם הגולם ?  (חדש)
כותב מתוסכל מכיוון אחר יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:20
או הלב הרואה? למה מפלים את הוצאת מודן?
למה עורך הסדרה של מודן לא מוחה על זה?
למה רוב הדוגמאות הן מהוצאת כתר? נמאס מההשתלטות של ההוצאות הגדולות על כל חלקה טובה! עוד מעט במילא עם הגוף כתר-סטימצקי-ספרים אל נוכל לקרוא ספרים אחרים אז תנו לנו צ'אנס עד אז!
חדש     חדש
קנוניה!  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:25
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
ידעתי ששכחתי משהו, כשעבדתי על סקר הקונספירציות החדש שלנו!

(מזת'ומרת לא הצבעת? קדימה! זה בעמוד הראשי!)
חדש     חדש
אי אפשר התייחסות יותר רצינית?  (חדש)
כותב מתוסכל מכיוון אחר יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:27
בתשובה לNY
אנשים משקיעים במחקר.כותבים ספר ולא מקבלים לא חשיפה ולא התייחסות. ועוד במקום שאמור להיות חממה לכותבי בז'נר!
חדש     חדש
הוצאות רבות שולחות לנו פרקים  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:28
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
לפרסום, ואכן אנו מפרסמים אותם. הוצאות מסוימות שולחות לנו ספרים לביקורת, וחלקם אכן זוכים לכך. אנשים שלא טורחים לשלוח פרק לדוגמה או עותק של הספר - מה להם כי ילינו?
מעבר לכך, הדרישה מאסף, או מכל כותב אחר, לבחור להשתמש בספריה של הוצאה כזו או אחרת כשהוא מביא דוגמאות, הנה מגוחכת. אסף, וכל כותב אחר, ישתמש בדיוק בדוגמאות בהן מתחשק לו להשתמש, על אפם ועל חמתם של הכותבים המתוסכלים, ההוצאות, העורכים, היושבים על הגדר ושאר מיני תרגימא. ככה זה. תתרגל.
חדש     חדש
את הגולם לא קראתי,  (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:47
בתשובה לכותב מתוסכל מכיוון אחר
אבל ''הלב הרואה'' ספר, אה, לא טוב כל כך, אם להתבטא בעדינות, וזה למרות רצוני העז לאהוב אותו.
ביקורת פרי עטי התפרסמה בזמנו בגליון 9 של ''חלומות באספמיה'', ובה מפורט למה זו דעתי.
חדש     חדש
תסלחו לי על הרכלנות אבל מישהו יודע  (חדש)
יודה מהקריות יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:54
משהו על הסדרה הז'נריסטית שאסף אשרי עובד עליה? סתם סקרנות,לא יותר,אבל בחייאת זורקים פירורי אינפורמציה בשביל לענות אותנו?
חדש     חדש
עורב יקר ונכבד, המלאכה לא תמה  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 13:08
מאמרך השיב אחוז ניכר מן הפרופורציות הנדרשות להבנת הנושא. לדעתי, לא קיים היום נושא המועלה לדיון בחברה המודרנית , שאיננו גורר עמו מיידית אמוציות, וגם במד''ב הדברים אמורים, משום כך הגישה הקלילה של דבריך היא בהחלט במקומה!
גם לאחר קריאת שני המאמרים וגם לאחר קרוב לשנתיים שבהן אני למד על הנעשה בסצנת המד''ב הישראלית באמצעות האינטרנט, אני מעלה שוב מספר שאלות, שעל הרעיון המהותי שבהן אני חוזר שוב ושוב כמו התוכי של קאטו הרומאי, ומתברר שיש הסכמה מאד גדולה בינינו, פרט לדבר אחד: הטון! גם אם לא ניתן לכוון אקדח לייזר לרקה וגו' העת הנוכחית מעלה את השאלות הבאות:
1: מדוע לא קם מישהו וקורא בקול צלול וברור: '' תקראו קלאסיקות! הרחיבו את השכלתכם!'' זו בושה כל כך גדולה להבין שצריך ללמוד לפני שהופכים ליוצרים? אם זה עבד בשביל שייקספיר בטהובן ולאונרדו דה וינצ'י , הלמידה המוזרה הזאת שדניאל מברבר לנו עליה אז זה יעבוד גם בשביל הצפונבונית השנקינאית שכותבת על אלפים, דבר שהיא עושה בין השאר או אולי בעיקר כי זה מה שהמיינסטרים אמר אז מוגלג-גימלי יצא להוגווארטס התיכונה....
2: ומדוע לא קם אותו מישהו שבמקרה ראה גות'גירל השואבת את השראתה ממרי שלי, מז'ול ורן, מסר הנרי ריידר הגארד, מג'.ק. צ'סטרטון אבל נורא סובלת כי הצפונבונית השנקינאית עם הגימלי עשתה עליה חרם ואוי למי שלא נשמע למיינסטרים? יאמר המישהו לכותבת הסובלת '' יקירתי האצילית, העולם רחב וגדול, שאבי השראתך מהיכן שרק תרצי, איש לא יגביל אותך! היי נאמנה לעצמך. אופנה זה דבר חולף!'' עורב יקר, גם אם אני חוזר על המסר שלך, יש לחזק את הטון!
3: יאמר אותו מישהו לשתי הכותבות, ''גבירותי, אתן קיימות בעולם תרבות אנושית בן 5000 שנה לפחות. לא ניתן להתחמק מן האבסורד, לפיו אם רצונכן לשבור משהו, דעו קודם מה אתן שוברות! אל תתנו לצורך להיות יותר קתוליים מהדוב של האפיפיור לעוור אתכם והקדישו מכוחותיכן לעיסוק בחומרי-ההשראה הקרובים ללבכם! הצורך במקוריות כשהוא הופך לכפייתי הוא אויב ההשראה! ענווה היא לא בושה!
4: כאשר אדם מסוים הופך ליוצר, גם אם בכוונתו לזעזע את קהל היעד שלו, יש לו אחריות להעברת המסרים שציינתי קודם, אם הוא באמת חפץ בהשפעה על צרכני התוצר הסופי שלו: למידה, הכרה בערך המסורת התרבותית, השקעת מאמצים ביצירה עצמה ולא ברדיפה אחר ניסיון להיות מקורי היא זו שתוביל למקוריות,(ענווה) והחשוב מכל עצמאות מחשבתית!

עורב יקר , אני באמת סבור שכתבת דברים נכונים, אלא שנדרש טון מעט יותר נחרץ בהעברת המסר. דברים שכתבתי כאן כתבתי גם במקומות אחרים, ואני מייחל ליום שבו כבר לא יהיה לי צורך לחזור עליהם.
תודה על ההקשבה.
נ.ב. אם למישהו יש את הטלפון של הגותית מעריצת ז'ול וורן, אז....(-:
חדש     חדש
דניאל יקר חיבתנו המשותפת לאדגר אלן פו  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:04
בתשובה לדניאל מווינט
כבר מובילה לבסיס משותף רחב ואני מתנצל על דברי בפתיל הזה המערבים את שרלוק הולמס בויכוח על גודל במקום על צורה.אם תסלח לי על משחק המילים,הדבר נעשה בעידן דריתחא.
מכאן למענה לנקודות שהעלית:
1.אם אנחנו מסכימים על מה ואנחנו חלוקים על האיך,ניחא.אני סבור שחשוב יותר לומר מה צריך לקרוא ולתת שתיים-שלוש דוגמאות כפי שעשיתי מאשר לצאת בקריאה כללית ומלאה בפאתוס ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
2.אופנה היא אכן דבר חולף,הכלים הם אותם כלים מאז כתב אריסטו את ה''פואטיקה'' והנחיל לנו את המבנה.עלילה.דמויות לדורותיו. ומכאן ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
3.הרבה יותר מעניין להיות מקורי מתוך ידיעה מאשר מתוך בורות.זה גם יותר קשה.לכן אנשים נוטים שלא לבחור בדרך זו אבל ''צריך לקרוא יותר קלאסיקונים!''
4.ליוצר יש אחריות כלפי העלילה שלו,המבנה שלו, הדמויות שלו ורוב הקלאסיקונים ידעו זאת.הנסיונות לנסות לנבא מה יחשבו הקהל הן נאיביות אם לא חסרות טעם. אם יש משהו שיכולים אנשי ההוצאה לאור לומר לך הוא שההימורים הגדולים באמת שאותם אי אפשר לנבא מוכלים על הסופרים החדשים,מה שמחזיק את ההוצאה בחיים הוא הבק-מטר או הקלאסיקונים של אותה הוצאה. ''צריך לקרוא קלאסיקונים!''
ואם כבר הגענו עד כאן ולא הזכרנו את מרקיוס פורקיוס קאטו הרומאי הזקן ששעה שהתוכי שלו זעק ''צריך לקרוא קלאסיקונים! '' זעק בעצמו ''צריך להחריב את קרתגו!'' אז כנראה שבאמת משהו לא בסדר בסדר העדיפויות שלי.
מצד שני אם אתה מחסידי הפילוסופיה הסטואית אז הוירטוס הוא אלמנט המצוי במילא בנפש האדם ורק מחכה להתגלות,אולי יש עוד תקווה מבלי שננקוף אצבע ונזעק מרה.
חדש     חדש
אני סבור שנימקתי את הסיבות בתגובה עצמה  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 14:31
בתשובה לthe raven
מחובתי לציין שגם אצלי נכתבו הדברים בעידנא דריתחא. אני מודה לגבי עצמי שיש לי אופי של קרנף משתולל ואני לוקח המון ללב.
הצגתי את עמדתי באופן מטאפורי ובהומור הנובע מתוך יאוש. אם לדעתך חסר משהו בדברי אודה לך אם תציין זאת כדי שנבין איש את רעהו.
תודה על ההקשבה
דניאל
חדש     חדש
ברפרוף קל על המאמר מצאתי את הדוגמאות הבאות:  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:02
בתשובה לדניאל מווינט
''אפשר וצריך לקרוא גם את הכותבים הטובים שפרסמו סיפורים שאין להם קשר עם הסוגה''
''הסכמתי עם טענותיו לגבי אופנות חולפות וקלאסיקונים כמקורות להשפעה''
''נחזור לשאלות הבוערות.על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד''
יש כאן התייחסות ברורה לצורך בהתייחסות לספרות ולקלאסיקונים.העניין הוא של מינונים ושל איך לומר את הדברים באופן שישמעו.
כותרת המאמר היא לא ''קראו קלאסיקונים!'' ולא בכך הוא עוסק,חלק מהאלמנטים שלדעתי מובילים לכתיבת סיפור טוב הוא רקע ספרותי רחב אבל לא על זה כתבתי את המאמר.אם ברצונך לכתוב מאמר כזה,אתה יותר ממוזמן לעשות כן.
חדש     חדש
ואני מעוניין דוקא  (חדש)
NY יום ראשון, 12/06/2005, שעה 15:05
בתשובה לthe raven
במאמר על דינוזאורים במד''ב. בשיא הרצינות! כלומר - כותבים יש כמו זבל, אבל כמה מומחי-דינוזאורים אמיתיים מסתובבים בשטח?... ;-)
חדש     חדש
האם זו הזמנה?  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:39
בתשובה לNY
יש לי מאמר כזה מוכן, אבל הוא דן לא רק במד''ב אלא גם במשמעויות תרבותיות רחבות יותר.
חדש     חדש
אני חושב שזה רעיון מצויין  (חדש)
Idan יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:10
בתשובה לNY
בדרך כלל קשה לי לעקוב אחר כל השמות והמושגים שאתה (דניאל) מזכיר. הגיע הזמן שנלמד משהו. לעומק.
חדש     חדש
אז אני מציע את עצמי רשמית.  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:50
בתשובה לIdan
חדש     חדש
הידד!  (חדש)
Boojie תומכת בהתלהבות יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:50
בתשובה לדניאל מווינט
חדש     חדש
שלח לי אותו.  (חדש)
NY יום חמישי, 16/06/2005, שעה 11:57
בתשובה לדניאל מווינט
חדש     חדש
אתה תקבל ממני משהו בנושא קרוב (ריי האריהאוזן), ברגע שאני אגמור  (חדש)
רז יום שני, 13/06/2005, שעה 19:37
בתשובה לNY
לעבוד עליו.
אבל זה יקח זמן.
חדש     חדש
לא, דניאל,  (חדש)
מיכאל_ג יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:19
בתשובה לדניאל מווינט
לא ''צריך לקרוא קלאסיקות''.

''צריך לקרוא''.

קלאסיקות, וגם דברים חדשים, וגם מה שיש ביניהם, וגם מיינסטרים חדש וישן ובעיקר ספרים בעברית.

זה לא ממש קשור למאמר של העורב but it's your axe and you can grind it as much as you want.
חדש     חדש
אז הקריאה היא להשכלה כללית רחבה  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:42
בתשובה למיכאל_ג
באשר היא?
אני בהחלט בעד ומצטרף לקריאה זו.
בכל תחומי החיים ולא רק במד''ב.
חדש     חדש
וכמובן עצמאות מחשבתית ויצירתית.  (חדש)
דניאל מווינט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 16:47
בתשובה לדניאל מווינט
חדש     חדש
שלום עולמי ועבודה עם ילדים.  (חדש)
beauty queen 2008 יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:39
בתשובה לדניאל מווינט
חדש     חדש
בראבו  (חדש)
אורי שגיא יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:12
מסכים עם כל מילה.
צריך לעבוד בצוותא עם האנשים הקטנים.
חדש     חדש
אנשים קטנים?  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:45
בתשובה לאורי שגיא
אין אנשים קטנים יש רק שחקנים קטנים.
ובכל זאת,לא הבנתי למה הכוונה באנשים קטנים.
חדש     חדש
לע''ד הכוונה לסיפור של אליסון  (חדש)
kenny יום ראשון, 12/06/2005, שעה 18:34
בתשובה לthe raven
מתוך ''לראות'' - ''עבודה בצוותא עם האנשים הקטנים''. שם הגרמלינים מסייעים לסופר מבריק שהתייבש לכתוב כדי להציל את הגזע שלהם.
חדש     חדש
זאת הבעיה עם סיפורים וספרים שקראת בשפת המקור  (חדש)
the raven יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:17
בתשובה לkenny
הם נשמרים בזכרונך כאותה שפה.עסק ביש.תודה לאל על חסדים קטנים ועל מתרגמים שקראו היטב.
חדש     חדש
עכשיו רק צריך לצפות לתגובה של גיא חסון  (חדש)
קורא שקט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:48
חדש     חדש
למה?  (חדש)
goshdarnit יום ראשון, 12/06/2005, שעה 19:47
בתשובה לקורא שקט
חסון כתב את עמדתו באופן ברור.

אין פה גיצים. אל תחכו לקרקס. לכו לכתוב!
חדש     חדש
איזה תענוג  (חדש)
Idan יום ראשון, 12/06/2005, שעה 18:47
רק לשבח ולהלל. קראתי את המאמר בתחושת אושר מצטבר.
(וגם למדתי מילה חדשה - ''סנסוואנדה''?)

תודה
חדש     חדש
לא שאני לא מסכימה עם מה שאתה אומר  (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/06/2005, שעה 20:37
אבל כאחת מהאנשים התמהוניים האלה שמרגישים צורך לכתוב אבל מצד שני שונאים לכתוב, וצריכים לחרוק שיניים על כל מילה, קצת קשה לי להזדהות עם רוח הדברים.
לא אתקרצץ על הספרים שהזכרת כמד''ב שיצא בשנים האחרונות (ולפחות את חלקם אני הייתי מכלילה בסליפסטרים, לא במד''ב פרופר), ולפחות ככל הידוע לי, לא בהכרח מכרו טוב (בפרט ספרי הביכורים שבהם), למרות שהם לא תויגו כמד''ב. די החלקת את הנקודה הזאת.
מה שבאמת מפריע לי זו העובדה שלחלקנו - חלק ניכר מאיתנו, אני שומעת את זה מהמון אנשים - קצת קשה לאלץ את עצמנו למשמעת כתיבה (כלומר, מעבר לסיפור קצר פעם ב-) כשצרכי הפרנסה והיומיום כל כך דוחקים, ומצד שני אנחנו לא ממש רואים את הפוטנציאל באופק.
סופר שכותב מד''ב באנגלית נמצא בעמדה שונה לחלוטין מהעמדה שבה אנחנו נמצאים בה כאן. הוא *יודע* שהשוק הפוטנציאלי שלו קיים. הוא *יודע* שאפילו אם לא יגיע לרב מכר, יש סיכוי טוב שהוא יוכל להתפרנס מכתיבה ומעבודות נלוות. הוא *יודע* ששווה לו להשקיע, כי יש פרסים בסוף.
אנחנו? מה אנחנו יודעים? שנקרע את התחת על ספר (ואם אתם לא סטיבן קינג עם קצב הכתיבה הלא ריאלי שלו, כתיבת ספר זו קריעת תחת איומה), תוך גניבת זמן מכל עיסוק אחר וחיוני שלנו, ואחר כך סביר להניח שהוא יימכר בפחות מאלף עותקים - אם נצליח למצוא הוצאה שתוציא אותו? שכמעט אין סיכוי שנגיע למצב שבו נוכל באמת להתמקצע בכתיבה, כי רוב הסיכויים שזה תמיד יהיה עיסוק שולי לצד ה-day job שלנו, שצריך לשלם את החשבונות? ושבסוף הדרך לא ממש צפויים פרסים גדולים באמת, או לפחות - לא בארץ?
כפי שרוב הציבור כאן יודע, אני עובדת בשתי עבודות עיקריות. אני מתרגמת בכמה הוצאות שמוציאות לאור מד''ב, ואני עורכת כתב עת, גם הוא של מד''ב. בכל פעם שאני מחליטה לכתוב משהו, אני יודעת שאני צריכה ''לגנוב'' את הזמן בשביל זה מהעבודות שלי, או מצרכי היומיום הבוערים. למי בכלל יש זמן לכתוב.
אז אולי קונספט הסופר הרעב שהכתיבה בוערת בדמו ושכותב בהפסקות העבודה שלו בסדנת היזע המקומית הוא קונספט רומנטי שמוצאים בהמון ספרים וסרטים (ואצל קינג הנ''ל), אבל בחיאת, כמה מאיתנו מסוגלים לזה באמת? וכמה מאיתנו מסוגלים לזה כשהם יודעים שבסוף לא מצפה להם שום פרס גדול בנוסח האמריקאי (כסף ותהילה), אלא לכל היותר להפוך לסופר ישראלי *ממש מצליח* - מה שאומר שהם יצליחו פחות-או-יותר להתפרנס ממה שהם ירוויחו בכתיבה?
ההשקעה עצומה. תוחלת הרווח קטנה מאד. לאלה מאיתנו שקשה להם לכתוב, ובטח ובטח כשהם צריכים לאלץ את עצמם לעשות את זה בזמן הפנוי המזערי שיש להם, זו לא בהכרח בחירה אפשרית.

ואגב, את כל זה אני כותבת כמי שהייתה מעורבת בייסוד שני פורומים לכותבי מד''ב, בהמון פעילויות לקידום כתיבת המקור בארץ, ושכיום משתתפת בסדנת הכתיבה המוזכרת בכתבה לעיל, ושממשיכה לכתוב מד''ב כל הזמן, ככל שאני יכולה. אי אפשר לומר עלי שאני לא משקיעה בכתיבה שלי או מוותרת מראש, אז תשתדלו להימנע מזה.
חדש     חדש
''הפרסים'' או ה''גמול'' אינם פיננסים  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:37
בתשובה לBoojie
מעטים הם האנשים שמתפרנסים אך ורק מתמלוגים על ספריהם.רוב האנשים מתפרנסים גם מעבודות הסובבות את מלאכת הכתיבה ועדיין מרכז היצירה והפרנסה שלהם היא הכתיבה.
אני לא מסכים לטענה שיותר קל בחו''ל כי יש יותר קהל.יש גם יותר כותבים והתחרות קשה,לדעתי המקצועית (כאחד שעבד בכתיבה מקצועית בחו''ל בשנה האחרונה)קשה הרבה יותר להצליח בחו''ל מאשר בארצנו הקטנטונת אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי.
עם זאת הסיבה לשבת ולכתוב אינה כלכלית.הסיבה לכתוב היא כאמור הצורך(שקיים או שלא קיים) לספר סיפור.אם הסיפור יהיה טוב דיו,תיקח אותו הוצאה לאור ותוציא אותו לאור.
כאן הסתיים תפקידו של הכותב.
בין אם הספר יצליח מסחרית ובין אם לא הוא לא שיקול לכתוב או לא לכתוב אותו.אף אחד לא יכול לדעת מה מסחרי וזה חלק מהיופי של התעשייה הזאת.
לפני לא הרבה שנים הייתי בדיוק באותו מצב.גם אני הייתי צריך למצוא כוחות נפשיים לשבת ולכתוב כמה שעות ביום וזאת ללא שום אופק.לא אופק כלכלי,לא אופק של הוצאה שמבטיחה לי שהסיפור יראה אור וגם לא ידיעה ברורה שהיצירה תגיע לסיומה.זה קשה מאד.זה מצריך תעצומות נפש והרבה משמעת עצמית והרגלי עבודה.הרבה תמיכה מבפנים ומבחוץ מהבחינה הנפשית.הייתי כותב שחילק עיתונים,שבנה מדפים,שעבד בעבודות זמניות כאלה ואחרות אבל הייתי כותב בכל אותה תקופה,בראש.זה מצב תודעתי בו העבודה האמיתית מתרחשת גם בזמן שאתה מחלק עיתונים וגם כשאתה עובד כקניין של דיסקים לרשת חנויות.בבסיס אתה עדיין כותב.
אחרישהיצירה מתפרסמת אתה הופך להיות סופר.
התקווה היא להפוך את המצב התודעתי למקצוע ממנו אפשר להתפרנס וזאת שאיפה מרשימה ובחירה לא קלה.עם זאת הבחירה היא בחירה אפשרית כי עובדה שיש כותבים שמתפרסמים ומתפרנסים מכתיבה. אם יש להם סיפור טוב ומזל אז הם גם מתפרנסים מזה לתקופה ארוכה.אם יש להם משמעת ואמונה בעצמם שזה מספיק חשוב להם אישית הם מצליחים להפוך זאת לאורח חיים ולמקצוע לאורך זמן.האופק הכלכלי והידיעה שהספר יצא לאור הם אומנם אור בקצה המנהרה אבל המסע בתוך המנהרה לא הופך לקל יותר בשל כך.זה תהליך.ככזה,אין לי אלא להציע להמשיך ולנסות.
הרווח איננו נמדד בשקלים אלא בידיעה שנגעת בציבור של אנשים והסיפור שעבדת עליו תקופה
זכה לתקופת עדנה ונישא בראשי הקוראים ובמחשבותיהם.כתיבה היא אומנות המונולוג ששואף כל הזמן להפוך לדיאלוג.זהו.
באמת קשה מאד להתיישב ולכתוב בשביל כסף.לטעמי זה פשוט לא מספיק.
חדש     חדש
תיקון,קשה לכתוב מהלב והבטן בשביל כסף  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 0:46
בתשובה לthe raven
לכתוב בשביל כסף זה משהו שקל מאד לעשותו אם כי הוא מספק הרבה פחות מכתיבת קרביים.האמיני לי.
חדש     חדש
אתה מעוות לגמרי את מה שאמרתי.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 1:08
בתשובה לthe raven
אף אחד מאיתנו - הכותבים הרציניים, ז''א - לא כותב רק בשביל כסף. אף אחד מאיתנו לא חושב שכסף הוא המניע העיקרי לכתוב. ואני חושבת שאתה בעצמך יודע שזה לא היה מה שאמרתי.
אבל אם כותב באנגלית יכול לצפות למכור סיפור בחמישים דולר ומעלה, אם קינג, למשל, מספר שעל ספרו הראשון (הראשון! לא אחרי שכבר היה מפורסם!) הוא קיבל מקדמה של ארבעים אלף דולר - אנחנו מדברים פה על עולם שונה לחלוטין.
עולם שבו אדם יכול להרשות לעצמו לשים את החיים שלו בהולד, להתפרנס מעבודות עלובות ולא לחפש קריירה אחרת, כי הוא יודע שיש לו *תקווה* להתפרנס מכתיבה, יש לו תקווה להפוך את זה גם למקצוע, לא רק לתחביב, הוא עולם אחר לגמרי מבחינת הכותב.
זה לא משנה שכשאני כותבת אני עושה את זה כי זה דבר שאני חייבת לעשות, כי אני רוצה להישמע, כי הסיפורים שם ומאלצים אותי להוציא אותם אל אוויר העולם - כל זה לחלוטין לא רלוונטי. ההשקעה שלי תהיה שונה לחלוטין אם אני צופה שיום מן הימים אני אוכל להתפרנס מזה, או אם לא. והסיכוי שאני אצליח להפוך את הכתיבה שלי למקצועית בהחלט תלוי בשיקולים האלה.
כסף הוא שיקול. התפיסה הרומנטית של כתיבה כעולם שבו לכסף אין שום משמעות ואתה תכתוב אותו דבר אם אתה מצפה גם להתפרנס מזה בסוף או לא היא יפה, אני לא אגיד שלא, אבל היא מתאימה רק למעטים. רוב בני האדם שהכתיבה בדמם יכתבו כתחביב אם הם מאמינים שזה תחביב (כמו רוב הכותבים שאני מכירה), אבל ירשו לעצמם לעבור לכתוב כמקצוע רק אם הם מאמינים שיש להם אפשרות גם להתפרנס מהמקצוע הזה.

ואגב, אני חושבת שיותר קל להכניס רגל בדלת בארץ, כן. מצד שני, אחרי שהרגל כבר שם, הרבה יותר קשה לעשות עם זה משהו משמעותי.
חדש     חדש
כסף הוא שיקול בחיים,נכון.  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 11:07
בתשובה לBoojie
אבל את דיברת על הקושי לשבת ולכתוב ומה המוטיבציה לעשות את זה אם בסוף לא יקראו את זה ולא יצא מזה ספר.
ואני אמרתי ''אפשר. קשה, אבל אפשר''.
אני אמרתי ''רומן בחרוזים המבוסס על יצירת מופת רוסית שנכתבה במאה התשעה עשרה'' כפרמיס לספר.
אין אפשרות לדעת מראש מה ירצו ההוצאות לקחת ומה לא,מה יצליח מסחרית ומה לא ואני יכול לתת לך רשימה ארוכה של סופרים מצליחים שבתי הוצאה לאור רבים דחו את כתב היד שלהם על הסף.אני יכול לחשוב על סופרת מוצלחת אחת שהאגדה מספרת שכתבה על מפיות נייר והיום היא ברשימות פורבס לאנשים העשירים בעולם.יש לנו גם בארץ סופרים שנמכרים היטב בחו''ל,אז מה?
מישהו הבטיח להם מראש משהו? מישהו פרס להם שטיח אדום ואמרו להם בואו תיקחו?
אין פוליסת ביטוח על כישרון.הוא יכול להיות ממומש והוא יכול להיזרק לצידי הדרך אבל אם אתה מאמין שיש לך אותו ואתה מכיר בכלים הבסיסיים שבעזרתם אתה יכול ללמוד לממש אותו
הסיכוי שתצא לאור עולה כי ככה מספרים סיפור טוב.יכול להיות שזה מתאים למעטים,יכול להיות שזאת משמעת קשה מאד אבל זה מה שאני מאמין בו.כאמור קשה מאד להושיב את עצמך לשבת ולכתוב מהלב בשביל כסף בקצה המנהרה.
אין גם טעם כי לעולם לא תוכל לדעת מה יחשבו בהוצאות ומה יחשוב הקהל.יש לך רק סיפור לספר.
חדש     חדש
תגיד לי, אז בשביל מה כתבת את כל הכתבה  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 14:39
בתשובה לthe raven
שלך? הרי זה ברור שאתה מטיף למקהלה, אם תסלח לי על התרגומית.
אתה יוצא מנקודת הנחה מראש שסופר אמיתי ירצה לכתוב ולא משנה מה מובטח לו, או מה הסיכויים, או מה הצפי, או לכמה אנשים הוא צפוי להצליח להגיע. זה ברור מכל תגובה ותגובה שלך. אתה מאמין שכתיבה היא דבר שלא צריך לקחת בחשבון שום שיקול כזה, ולהיעשות בלי לחשוב על האפשרויות העתידיות או על שיקולים כלכליים.
אז בשביל מה בדיוק כתבת כתבה? הרי על פי תפישה זאת, סופר אמיתי *ממילא* יכתוב, ולך תעצור אותו. הרי אתה לא פונה אלי ואל אנשים כמוני, הסופרים הלא אמיתיים שהם מספיק שטחיים כדי לחשוב על חישובי עלות-תועלת או על דברים גסים ומגונים שכאלה. אתה פונה אל *סופרים אמיתיים*, אלה שיכתבו למרות כל הצרות והמצוקות. ואלה, כזכור, הרי יכתבו למרות כל הצרות והמצוקות, אז בשביל מה צריך לעודד אותם בכלל?
בקיצור, אני ממש אשמח לשמוע מה הצדקת הקיום של הכתבה שלך. האם אתה פונה לאנשים כמוני, ואז אולי עדיף שתפסיק לזלזל בשיקולים שלי ותתחיל להתייחס אליהם מעט יותר ברצינות; או שאתה פונה לאנשים מטיפוס אחר לגמרי, שמה לעשות, ממש לא צריכים את העידוד שלך? *למי* אתה צופה שהכתבה הזאת תועיל?
חדש     חדש
את רוצה מוטיבציה אחרת?  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 15:03
בתשובה לBoojie
אין לי.אני חושב שזאת הסיבה לשבת ולכתוב ואני חושב שהיא תמיד הייתה כזאת. אני פשוט שמעתי פעמים רבות מידי את שורת הבעיות החומריות שחלקן נסובות סביב עניין השיווק והכסף,מה לעשות,כדבר שעוצר מראש אנשים מלשבת ולכתוב.אנשים שחושבים שהאמת היא שאפשר לצפות לאן נושבת הרוח ושזאת הדרך היחידה להתפרסם ולצאת לאור.אני טוען,כתבו סיפור טוב ויימצא לו מוציא לאור,ממש כפי שטוענת כאן נועה.
אני פונה אל אנשים שחלקם עשויים להיות מספרי סיפור טובים ומה שעוצר אותם מלהתחיל במשימה הובא באופן מפורט במאמר.
הבאתי דוגמאות לאיך אפשר להסתכל אחרת על הדברים והבאתי דוגמאות לכך שקשה אבל אפשר,
את רוצה לדבר איתי על מוטיבציות?
בבקשה, רק שברור שאנחנו חלוקים סביב מה מניע אותנו לשבת ולכתוב.אני לא מזלזל בשיקולים שלך אני לא מזדהה איתם.
אני לא מזדהה איתם כי מנקודת מבטי האישית כמי שעבר את הדרך הקשה והלא פשוטה הזאת הם נראים לי כמשהו שאפשר להתגבר עליו.אנחנו יכולים להסתובב במעגלים ואת יכולה להגיד לי לא נכון ואני אומר לך נכון.
אני גם טוען שאין לך שום אפשרות לדעת במה מעוניינת הוצאה לאור ובמה מעוניין הקהל ואת אומרת שזה לא כך. אין לזה סוף.
חדש     חדש
רגע, אז כל מה שרצית לומר בכתבה הזאת  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 15:35
בתשובה לthe raven
זה ''כן, ההוצאות דווקא כן מוכנות לפרסם מד''ב, אז תכתבו''?
ושוב אני שואלת אותך, למי בדיוק הפנית את זה? לאור העובדה שאתה מאמין נחרצות שהמוטיבציה לכתיבה היא דבר שנמצא מעצמו, בלי קשר לשום דבר אחר, למה זה צריך לשנות למישהו מאותם כותבים שאתה פונה אליהם, שיש הוצאות שמוכנות להוציא מד''ב? הרי אותם כותבים שאתה מתייחס אליהם *יכתבו ממילא*, כי המוטיבציה שלהם *לא קשורה* לשאלה אם מישהו ירצה או לא ירצה להוציא את כתביהם.
הייתי מביאה פה בתור דוגמה את ח. קוגל כסיפור הצלחה שכזה, אבל משום מה נדמה לי שזה היה עלול להחטיא את המטרה.
אז שוב אשאל, את השאלה שלא קיבלתי עליה תשובה: למי הופנתה הכתבה, בכלל? לאלה שיכתבו ולא משנה מה - שלא באמת זקוקים לה; או לאלה שהנסיבות החיצוניות כן עלולות לרפות את ידיהם - ואלה הרי לא באמת סופרים אמיתיים? מי קהל היעד של הכתבה הזאת?
חדש     חדש
נניח לרגע שכתיבה היא מחלה  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 16:17
בתשובה לBoojie
ויש אנשים שאצלם מצוי הגן החולה והוא עדיין רדום או שהם מקבלים נסיוב נגד שגורם לו להיות רדום.אם היית חולה והיית יודעת שאין תרופה למחלה אבל יש דרכי התמודדות לא היית רוצה לדעת שאפשר להתמודד?
אני בעד אבחון מוקדם.
הכתבה מופנית אל האנשים שעדיין לא יודעים שהם חולים או שהם חולים אבל מזריקים לעצמם את הנסיוב כדי להשאיר את הגן רדום.
אלה שהנסיבות החיצוניות מרפות את ידם ורוצים לדעת שיש תקווה ואלה שהגן שלהם משתולל ולא יודעים איך אפשר להתמודד איתו.
הגן אינו מספיק צריך גם לעשות איתו משהו.
חדש     חדש
אנלוגיה ביזארית  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 18:42
בתשובה לthe raven
שלא ממש ברור לי איך היא קשורה למציאות, אבל שיהיה.
בקיצור, אתה פונה לאנשים שהיו עשויים לכתוב, אילו הם לא היו מדכאים את התכונה הזאת בתוכם, מתוך ההנחה שברגע שהם יפסיקו לדכא את זה, זה יהפוך להיות שטף עז וחסר מעצורים ששום לחץ חיצוני לא יוכל לעצור.
על זה רק נותר לי להגיד: אה-הא.
חדש     חדש
אנלוגיה ביזארית? לא ממש בעיקר אחרי  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 20:32
בתשובה לBoojie
שאת עצמך כינית את הכתיבה אובססיה.
מעולם לא אמרתי שזה יהיה שטף עז וחסר מעצורים-אמרתי,בפעם האלף,שיהיה קשה אבל אפשרי.
את רשאית לומר אה-הא כמה שבא לך.
חדש     חדש
לא, אני לא כיניתי את הכתיבה אובססיה.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 21:00
בתשובה לthe raven
אני כיניתי את ההתעקשות להשקיע את מירב משאביך בכתיבה, למרות שלא ממש צפוי לצאת לך מזה הרבה, אובססיה. כתיבה, כשלעצמה, אינה אובססיה.
וברור שאמרת שזה יהיה שטף עז וחסר מעצורים. טענת טעון ושוב שאצל אדם שבאמת בוער לו לכתוב, שום לחץ חיצוני לא יעצור את זה (הממ... כשחושבים על זה, זה נכון גם לגבי אובססיות אחרות. גם אצל פירומנים נורא קשה לעצור את הדחף שלהם להצית דברים. אבל לא אמרתי כלום). אז אם באמת כל כך בוער לו לכתוב, ושום דחף חיצוני לא יעצור את זה, עדיין נשאר לי להבין איך בכל זאת האמונה שאין לו איפה לפרסם את יצירת המופת שלו מנעה ממנו לכתוב עד היום, ואיך זה שכתבה בנוסח, ''היי, תראו, יש איפה לפרסם!'' כן תגרום לבערה הזאת להשתלט על ישותו ולהתגבר על אותם מחסומים חיצוניים עצמם (או שבעיניך, העדר מקום לפרסם אינו מחסום חיצוני?)
אז בסדר. חבר'ה, אתם שם שהכתיבה בדמכם ואתם לא מסוגלים בלי זה, אבל בכל זאת לא כתבתם עד היום כי חשבתם שאין לכם איפה לפרסם? זה בסדר, אתם יכולים לכתוב. יש לכם איפה לפרסם.
חדש     חדש
טוב,אני רואה שאני לא אצא איתך ראש  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 23:52
בתשובה לBoojie
את רואה את הדברים בצורה מאד מסויימת ואת גם קוראת את הדברים שכתבתי בצורה מאד מסויימת.ברור לי שאת לא מבינה אתהמוטיבציה הזאת לכתוב ואת מתעקשת להצמיד לה ארשת רומנטית.אני מסיים את הנסיונות כאן מצידי להסביר לך ויושב לכתוב.מין צורך כזה,פנימי.מצטער.
חדש     חדש
מה, אפילו לם אמר:  (חדש)
לילי יום שלישי, 21/06/2005, שעה 20:18
בתשובה לBoojie
את הגרפומנים, מטעמים הומניים, נאשפז עם אספקה מספקת של דפים וניירות.
(ואני מתנצלת על התרגום הרעוע, נאבקתי לקרוא את A perfect vacuum באנגלית כשהאנגלית שלי עוד לא היתה מוצלחת במיוחד, כלומר מזמן. אך זו היתה רוח הדברים)

בטח שכתיבה זו מחלה. *הכל* עוצר בשבילה. כבר יצא לי לשבת על גדר בשלוש מעלות פחות או יותר ולכתוב, ויצאתי מזה אפילו יותר חולה, כלומר עם מחלות יותר סטנדרטיות. אבל לא כל מי שכותב מפרסם, ולא כל מי שכותב טוב, ולא כל מי שכותב מצליח לבנות דמויות ועלילה (כמוני, למשל, שדמויות ועלילה הן מאוד בעייתיות מבחינתי). אנשים כמוני צריכים לעבוד קשה, ודווקא מעודדים כשמעודדים אותנו, במקרה אחד מובהק לפחות.
חדש     חדש
שמע, אתה מגלה הערכה נמוכה מאוד  (חדש)
ניקי יום שני, 13/06/2005, שעה 1:49
בתשובה לthe raven
לסופרים. לפי התיאור שלך הם כולם מין אוטומטונים כאלה שאין להם שאיפות ורצונות. לוחצים ON, הם כותבים, נגמר הספר, הם נכבים. לא נראה לי שזה עובד ככה. אם אני כותבת, אני רוצה שהספר יגיע לקוראים. יופי שאתה מבטל בהינף-יד את חשיבות ההצלחה המסחרית, אבל קוראים הם גם קונים, כך שהעניין הוא אותו עניין. ואם אני יודעת מראש שהוא לא יגיע לקוראים, המוטיבציה שלי לכתוב תצטרך להיות שונה.
חדש     חדש
אני לא חושב שהבנת את דבריו של העורב.  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 2:18
בתשובה לניקי
הוא בוודאי שלא ביטל (ובטח שלא בהינף יד) את חשיבות ההצלחה המסחרית. הצלחה מסחרית זה טוב, הצלחה מסחרית זה חשוב, הצלחה מסחרית מאפשרת לך לשבת ולכתוב בראש שקט יותר. אבל הצלחה מסחרית היא לעולם לא הדחף הראשוני לשבת ולכתוב. הדחף הזה בא ממקום אחר לגמרי, היא באה מתוך צורך פנימי שבינו לבין כלכלה אין ולו דבר אחד.

''ישנם שלושה מרכיבים שגורמים לספר להיות רב מכר'', אמר אחד העורכים הספרותיים הבכירים בארץ בראיון שנתן לא מזמן לעיתונות, ''אף אחד לא יודע מהם''.

כל סופר, כל כותב (וזה נכון גם לגבי סטיבן קינג וגם לגבי גיא חסון וגם לגבי X שבמגירה שלו מסתתר כתב יד נפלא שעוד לא נמכר לאף הוצאה) התחיל לכתוב שהגורם הכלכלי היה נעלם אחד גדול. לגבי קינג ההימור הצליח, לגבי אחרים - הרוב - הנעלם תמיד ישאר נעלם.

טריסטן אגולד נדחה על ידי כל הוצאה באמריקה הצפונית ואילמלא פגש, במקרה, את בתו של סופר צרפתי ידוע עת ניגן במנהרות התחתית של פריז, העולם לא היה מקבל את ''אדון החצר'', ומן הסתם גם לא את שני ספריו הבאים. ולא נזכיר את ואן גוך שיצירות המופת שלו לא הועילו לו בדבר.

סופרים מצליחים זה דבר נהדר, אבל אני לא הייתי רוצה לקרוא את מי שכותב רק לשם ההימור הכלכלי. אלה שכותבים כי זה פורץ מתוכם הם הכותבים המעניינים. זו נקודת ההתחלה. כל השאר מגיע אח''כ ונבנה על בסיס ברירת המחדל הזו.
חדש     חדש
*יכול להיות* שיש אנשים שימשיכו לכתוב  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 2:35
בתשובה לרני
ספר אחר ספר בלי להצליח למכור אותם, בשעות הפנאי, מתוך התקווה שיום יבוא, הו, כן, יום יבוא, אולי אפילו לאחר מותם, ויצירותיהם יהדהדו בלבותיהם של מיליונים. יכול להיות שיש אנשים שהאובססיה לכתוב כל כך חזקה אצלם שהם ימשיכו וימלאו דפים אחר דפים, ישמרו אותם במגירה הולכת ותופחת, וממש לא יהיה אכפת להם שכל השעות האלה של כתיבה יוצאות לריק, כי הכתיבה כל כך בוערת בדמם.
בדרך כלל, האנשים האלה מוגדרים ''גרפומנים'' (כל קשר לשמו של האדם שאליו מופנית התגובה מקרי בהחלט). לא נעים לי, כן? אני לא רוצה להעליב אף אחד פה, ואני בטח לא טוענת ש*כל* הכותבים החרוצים שלא מצפים לשום תגמול כלכלי על השעות המושקעות הם גרפומנים (ובטח ובטח שלא אנשים כמו העורב, חלילה, ושבשום אופן לא ישתמע מדבריי אחרת), אבל זה המצב *בדרך כלל*.
כדי שאדם יהיה מוכן להשקיע כך בלי צפי של ממש לרווח (או הכנסה, או פרנסה, או איך שלא תקרא לזה), זה צריך להיות עבורו אחד מהשניים: תחביב (להבדיל ממקצוע), או אובססיה.
אז נכון, כתיבה זה תמיד קצת אובססיה, אבל יש לזה גבולות. קשה מאד לצפות מאדם שאין לו שום צפי להצליח אי פעם להתפרנס מתחום מסוים, להפוך את זה למקצוע שלו. עם כל הכבוד, היו שניים שלושה דברים שאמא צדקה בהם, ואחד מהם היה שצריך גם לדאוג לפרנסה.
חדש     חדש
אדם שאין לו שום צפי להצליח?  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 11:34
בתשובה לBoojie
זה לא נכון,זה קשה,זה לא פשוט אבל זה קורה.
את רוצה אחוזים טובים יותר להצלחה?כתבי סיפור טוב כמו שסיפור טוב ראוי שייכתב.
את רוצה הבטחה לאחוזים גבוהים?בחרי מקצוע אחר. עד אז,חכי בפינה בזמן שאת כותבת שכרגע מתרגמת וכותבת שכרגע היא עורכת ותמשיכי לכתוב ואז ברגע שמתאים לקום ולזנק שוב-עשי זאת.
שורה תחתונה:קשה להתפרנס מכתיבה,קשה יותר להתפרנס מכתיבה של סיפור רע.
הדבר אפשרי בשני המקרים לצערי.כשאת כותבת סיפור טוב הסיכוי שלך להתפרסם גדל והעובדות בשטח מצביעות על כך שאפשר להוציא לאור ספרים שהסיפור שלהם נשמע לא מסחרי בעליל במבט ראשון.
חדש     חדש
ובמה המצב שאת מתארת שונה מזה של כל סופר מתחיל בארץ?  (חדש)
נועה יום שני, 13/06/2005, שעה 12:57
בתשובה לBoojie
בן אדם יושב, כותב בדם ליבו, בדיו שבעטו או במקשים שעל מקלדתו. הוא בטוח שזה מצויין. הוא יודע שזה מצויין. אמא שלו אומרת לו שזה מצויין. החבר'ה ב''במה חדשה'' אמרו לו שזה מצויין. הוא כורך, שם במעטפה ושולח את הסאגה המשפחתית שלו, הרומן הבלשי שלו, סיפור החניכה שלו או אפוס הפנטזיה המרתק (והמקורי לחלוטין, בדיוק כמו היצירות בז'אנרים הקודמים שהוזכרו קודם) שלו להוצאת הספרים הקרובה למקום מגוריו, או, לחילופין, לכולן. בהוצאה יושב עורך ממורמר ונטול טעם לחלוטין, שקורא ומשלח את כתב היד בחזרה לכותב, לפעמים בלוות מכתב דחייה מנומס.
האם את וניקי וכל אחד אחר שמחזיק בגישת ה''שוק כאן נורא קטן'' ו''ההוצאות לא מאמינות במד''ב ופנטסיה'' שקל את האפשרות שאולי כתבי היד שמגיעים להוצאות ונמצאים בתחומי הז'אנר או בתחומים אחרים, ולא רואים אור אלא נדחים, פשוט לא טובים מספיק?
כיום יש לפחות שלושה עורכים שנמצאים בנקודות מפתח בהוצאות לאור בארץ (ושניים מהם אפילו ממוקמים בהוצאות גדולות)שמעריכים, אוהבים וחובבים יצירות ז'אנר. שניים מהם כבר פועלים כדי לקדם את התחום ואחת מהן עובדת על זה ברגעים אלו ממש. ואגב, מתוך מידע פנימי, הנחתך בנוגע לכך שהוצאות מאמינות שמדובר בספרות ''לא מסחרית'', שגויה לחלוטין. אין הוצאה בארץ שלא מחפשת בימים אלו את ה''הארי פוטר'' הישראלי, ''שר הטבעות'' המקומי או הס.אס. לואיס דובר העברית. נכון שזה זול ונלוז, אבל זו גם האמת. האם את באמת מאמינה ששמעון אדף ידחה יצירת מד''ב מונמנטלית וראויה? האם את חושבת שאני לא אלחם על זכותו של ספר מדע-בדיוני איכותי לצאת לאור? האם את חושבת שאלי הירש יאטום את אוזניו למשמע קול חדש ומרתק שבמקרה גם כותב בז'אנר? התשובה היא לא נחרץ.
תביאו לי ספר טוב, אבל ממש טוב, ואני אוציא אותו לאור. תביאו לי ספר טוב, אבל ממש טוב, בז'אנר, ואני מבטיחה להתאמץ עוד יותר אפילו.
רק תביאו, בסדר? כי נמאס לי לדחות כתבי יד ז'אנריים ואחרים שברור לחלוטין מקריאתם אילו ספרים הכותבים קראו (והעתיקו) ואלו הם לא קראו כלל. כי ממש נמאס לי להחזיר כתבי יד גרועים, ז'אנריים ואחרים, לשולחיהם.
אני מאמינה שיתכן שלכך התכוון אסף בבקשתו להפסיק להתבכיין ולהתחיל לכתוב. יש אפילו עורכים שממתינים ליצירות המשובחות הללו. רק נסו בבקשה לדאוג לכך שהן אכן יכתבו וכבר תמצאו מי שיפרסם אותן.
אם הן טובות מספיק, כמובן.
חדש     חדש
לא הנחתי שום דבר לגבי מה הוצאות חושבות.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 14:32
בתשובה לנועה
נא לא להכניס מילים למקלדתי (והאמת, זו הכנסת מילים קצת מגוחכת כשאת פונה למישהי שפרסמה ספר מד''ב כי ההוצאה *הציעה לה* את זה).
והאמת, אם כבר מדברים, גם לא ממש התייחסתי למד''ב בדברים שכתבתי.
כתיבה זה נורא קשה. כתיבה לשוק זעיר שהסיכויים להתפרנס בו מכתיבה אפסיים זה עוד יותר קשה.
יש אנשים שהם מספיק אובססיביים כדי לעשות את זה. יש אנשים שלא. העורכים רוצים מאיתנו ספרים שהם יוכלו לפרסם. אנחנו, לעומת זאת, רוצים לשלם שכר דירה וחשבונות. עם כל הכבוד לעורכים ולרצונותיהם, אני נוטה לשים את הרצון שלי בעדיפות גבוהה יותר.
מה לא היה ברור במה שכתבתי עד כה? מה לא היה ברור באמירה, ''כן, אני מבינה שאתם נורא רוצים שנכתוב לכם ספרי מד''ב מקוריים וטובים, אבל אין לנו ממש זמן לזה, התגמולים נמוכים והעובדה שהשוק לא ממש מעודד מקצועיות בתחום מרתיעה במידת מה''?
חדש     חדש
מה החלופה?  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 15:13
בתשובה לBoojie
שעורכים יפנו לכותבים לפני שיש מולם את הסיפור? שהעורכים ישנו את מצב השוק?
הרי מה שישנה את מצב השוק הוא הכותבים שייתנו את הסיפורים הטובים ויגדילו בכך את הסיכוי שיתפרסמו.ספר שיתפרסם מגדיל את הסיכוי שאנשים יקראו אותו.ספר שכתוב טוב מגדיל את הסיכוי שאנשים רבים יאהבו אותו ויקנו אותו.
ואותך לא צריך לעניין מצב השוק כי אין לך שליטה עליו,מה שיש לך שליטה עליו הוא איכות הסיפור שאת מוסרת לגופי ההוצאה לאור.
אפשר להשכב על הגב ולהכנע ואפשר לנסות מתוך ההנחה שקשה,קשה מאד אפילו, אבל אפשר ואם את רוצה עוד הכרח אז הנה הוא בעודף פשטות והפשטה: הדבר הראשון בדרך ללפרסם ספר הוא לכתוב אותו.אין בררה.
ברור שזה מפחיד וברור שזה מרתיע וברור שזה קשה.זה קשה לכולם.כולם לא מעניינים.רק הסיפור שלך מעניין.תלמדי לספר אותו היטב וטוב.רק זאת הדרך בה את תוכלי לעשות אותו כל כך טוב שלמרות המכשולים הרבים והקשיים שכולם אמיתיים לא יוכלו להתעלם ממנו והוא יזרח למרחוק.
חדש     חדש
אני אמרתי שיש חלופה?  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 15:29
בתשובה לthe raven
אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי ''אני מבינה את האינטרסים שלכם, אני מבינה גם את האינטרסים שלי''.
כן, בסדר, הבנתי. שבו ותכתבו סיפור טוב, ויהיה מי שיוציא אותו לאור. או במילים אחרות, שבו, תשקיעו שנים מחייכם, תלמדו לכתוב כמו שצריך, תסחטו את עצמכם מול המקלדת/הדף, ואם זה ייצא טוב בסוף, יהיה מי שיוציא את זה לאור. כנראה.
כבר ידעתי את זה קודם. אני תוהה אם היה פה מישהו שלא ידע את זה.
חדש     חדש
אני דווקא מאמינה בכל אלה  (חדש)
אמבר יום רביעי, 15/06/2005, שעה 12:51
בתשובה לנועה
אני מאמינה שהוצאות דוחות ספרים טובים, אני מאמינה שהוצאות דוחות ספרי ז'אנר, אני מאמינה שלספרי ז'אנר יותר קשה לצאת לאור בארץ. שיט, אני אפילו מאמינה שהוצאות מוציאות ספרים מחורבנים, ואפילו ספרי ז'אנר מחורבנים.

למה אני מאמינה בזה? כי כל הדברים האלה כבר קרו. כך שכל קריאה לאמון בהוצאות הספרים בכלל או בארץ בפרט היא, איך להגיד, אני מבינה את מי שלא קופץ על העגלה.
חדש     חדש
אני מאמין בכל מה שאת אומרת, וגם בההיפך הגמור.  (חדש)
רני יום רביעי, 15/06/2005, שעה 15:15
בתשובה לאמבר
למה אני מאמין גם בההיפך הגמור? כי כל זה גם קרה.

תמיד יהיו ספרים טובים שידחו )גם בארץ, גם בחו''ל, גם בז'אנר וגם מחוצה לו( ותמיד יהיו ספרים טובים שיתפרסמו. וגם ההיפך. ככה זה כשמתעסקים בתחומים אומנותיים.

ובאשר לספרי ז'אנר: צר לי - אבל השנים האחרונות דווקא הוכיחו שלהוצאות אין דבר נגד ספרי ז'אנר, מה שהן מחפשות הם ספרים טובים.

עולם הסוף, ויהי בוקר, לילה אדום, עירושלם, נוכרי בשפת הגדה, הצד האפל, מציאות: המשחק, הדרך לגן עדן, 2020, סטלקר, מורה נבוכים, קוד כחול, אייס, לפעמים זה אחרת ועוד הם כולם הוכחות לספרי ז'אנר )טובים יותר או פחות( מקוריים שהתפרסמו בשנים האחרונות. )וזו היתה רשימה חלקית בלבד(.

הוסיפי לכך את העובדה שכיום ישנם כמה עורכים בכירים בהוצאות הגדולות שספרי ז'אנר אינם זרים להם )לשון המעטה( ובהחלט יש מקום לאופטימיות זהירה.

מה שיקבע את פרסומו של ספר אינה ההשתייכות הז'אנרית שלו אלא איכות הכתיבה של מחברו. לבוא ולומר שספרים טובים יתפרסמו תמיד? אי אפשר. אבל לכך אין שום קשר לז'אנר אלא למקרים שתמיד יקרו ותמיד קרו )עיין ערך ''אדון החצר'' שכמעט ולא יצא כדוגמה מובהקת במיוחד(.

ובקיצור: להשתייכותו של ספר לז'אנר מסוים אין השפעה רבה יותר על הסיכויים לפרסום מאשר לכל ספר אחר. ההנחה שהוצאות ספרים מקומיות דוחות כתבי יד זאנריים רק על בסיס השתייכותם לז'אנר היא שגויה מיסודה. המציאות של השנים האחרונות מוכיחה את ההיפך.
חדש     חדש
ומה קרה לכל הספרים שהזכרת?  (חדש)
אמבר יום רביעי, 15/06/2005, שעה 19:24
בתשובה לרני
האם הם יצאו כספרי ז'אנר? לא. הם פורסמו ונמכרו כספרי מיינסטרים. השייכות הז'אנרית שלהם הועלמה מתחת למסך המלים שבא לשכנע אנשים שמדובר בספרים שאנשים מעודכנים צריכים לקרוא.

ד''א, אתה מערבב ברשימה הזאת ספרים שלחלוטין אין קשר ביניהם. החל מ-‏2020 שיצא לאור לפני הרבה יותר מעשר שנים, הדרך לגן העדן שיש בו רק שני סיפורי ז'אנר, וספרים שיצאו לאור בהוצאה עצמית. אם הייתי ממש רוצה לדקדק, הייתי מתחילה להסביר למה כל הרשימה הזאת לא מראה על שינוי מגמה.

לצערי, המגמה היחידה שאני רואה היא הוצאת ספרים שיש בהם נגיעה לז'אנר תוך מכבסת מלים ממש כבדה, שאמורה להבטיח לקוראי הספרות שיש בספרים האלה את כל האלמנטים שיש בספרות יפה. אישית, מהרשימה הזאת יש ספרים מאוד מעטים שהייתי רוצה לקרוא. כל האחרים הם אותם ספרות מיינסטרים משעממת.

אין לי מחלוקת על כוונותיהם הטובות של העורכים. אני יודעת שהם חובבי הז'אנרושהם רוצים להוציא ספרי ז'אנר טובים. רק מה? אני יודעת שהדרך מהצהרת הכוונות אל המציאות היא לפעמים צולעת.
חדש     חדש
הספרים הללו יצאו במסגרת סדרת מקור  (חדש)
רני יום חמישי, 16/06/2005, שעה 0:03
בתשובה לאמבר
או כספרי מקור. זו ההשתייכות אליה הם מותגו ואין בכך שום דבר רע.(אגב, אף אחד מהם לא יצא בהוצאה עצמית ורובם יצאו בשנתיים האחרונות ). ספר טוב הוא ספר טוב, והשיוך הז'אנרי פחות משנה. גם בחו''ל המגמה הזו כבר קיימת וגם שם יש הרבה מאד ספרי ז'אנר שלא מתוייגים ככאלה, ויש גם ספרי ז'אנר שכן מתויגים ככאלה שהיו יכולים להשתלב היטב במיינסטרים. השינוי הזה - בארץ ובחו''ל - הוא רק לטובה. מה שחשוב הוא לא השתיכות הז'אנרית אלא איכות הכתיבה, עפ''י מדדים שההוצאה קובעת לעצמה. אני לא בא ואומר שמעכשיו נראה מגמה של המוני ספרי מד''ב מקוריים, אבל הם בהחלט מלמדים על שינוי בדרך הראיה של ההוצאות. העובדה שלפתע יש גם כמה עורכים שהמילים מד''ב ופנטסיה לא מפחידות אותם גם היא סימן לאופטימיות זהירה. כל השאר תלוי באיכות הכותבים.

אני תמיד אעדיף לפרסם סופר לא ז'אנרי שכותב היטב מאשר סופר ז'אנרי שכתיבתו אינה עומדת ברמה מסוימת. ולהיפך. ברגע שיהיו כתבי יד ז'אנריים טובים הם יתפרסמו. הוצאת ''כתר'' כבר הוכיחה את זה בשנים האחרונות עם ספרים כ''ויהי בוקר'', ''עולם הסוף'' ו''לילי לה טיגרס''. ב''מטר'' יצא עכשיו (ממש עכשיו) ''קוד כחול'' וגם בהוצאות אחרות יש כמה דברים מעניינים שעומדים להתפרסם בקרוב. זה בהחלט שינוי מהמצב שהיה קודם. וזה שינוי מרענן.
חדש     חדש
רק הערונת לגבי טריסטן.  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 11:11
בתשובה לרני
הוא דוגמא טובה מידי ללהט.טריסטן אגולף התאבד כשהוא חסר כל למרות ששלושת ספריו הצליחו מאד.
את טריסטן רדף שד היצירה עד הקבר והוא לא הצליח להתמודד עם כמויות הכישרון שרצו לו בינות לטרומבוציטים.אגולף הוא דוגמא למישהו שבער בחוזקה עד שכילה את עצמו מבחינה נפשית, מאחר שמרכז חייו היה היצירה אני מניח שיש לזה קשר עם היכולת שלו להחזיק בפנים את כל הסיפורים האלה שתחילו לדבר אליו והוציאו אותו מדעתו אל זרועות הדיכאון וההתאבדות.
חדש     חדש
בדיוק.  (חדש)
ניקי יום שני, 13/06/2005, שעה 1:28
בתשובה לBoojie
לא התחברתי במיוחד למאמר של גיא חסון אבל לתגובה הזאת אני מתחברת עוד פחות. נדמה לי שאני שומעת את קלישאת ''מי שבאמת רוצה לכתוב, יכתוב בכל מקרה'', אבל זו לא אמירה הגיונית בהקשר הנוכחי. מי שבאמת אוהב לכתוב, אולי יכתוב גם למגירה, אבל לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על הסיכוי לפרסם ספר.

ועובדה שכולנו מסכימים שיש לפרסום חשיבות. זה לא שסופרים נכנסים לעסק בשביל ההון והתהילה, אבל הדרישה המינימלית, אם לא טמנת את כתב היד במגירה, היא שהוא יגיע לקהל. אם הסיכוי שהיצירה שלך תצא לאור קלוש, והסיכוי שהיא תימכר ביותר משלושה וחצי עותקים עוד יותר קלוש - ואלה העובדות בשטח, מצטערת - מובן מאליו שהמוטיבציה *לכתוב למטרת פרסום* יורדת.

אני יודעת שאני אישית נאלצתי לוותר על כמה חלומות כשראיתי שהכותב החביב עלי בקהילה לא מצליח להוציא לאור את סיפוריו המצויינים בהחלט. וואלה, אמרתי לעצמי, כתיבה כנראה אף פעם לא תוכל להיות מרכז חיי. ולא בגלל הכסף, אלא כי כשלא מפרסמים, זה תחביב ולא מקצוע - על כל המשתמע מכך. אבל בלי קשר לאיך ש*אני* מתמודדת עם המצב, זה המצב, והוא בעייתי. להגיד ''א' זה הכל בראש שלכם וב' אולי לא אבל אם יש לכם ביצים אתם תכתבו בכל זאת'' זה לא ממש מועיל וקצת מעליב את האינטליגנציה.
חדש     חדש
אני תוהה:  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 2:32
בתשובה לניקי
איפה היתה האמירה של העורב ש''אם יש לכם ביצים תכתבו בכל זאת''? כי חיפשתי וחיפשתי, גם במאמר וגם בתגובות ולא מצאתי שום דבר שאפילו מתקרב לזה. אשמח לקבל מראה מקום.
חדש     חדש
פסקה אחרונה במאמר:  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 2:36
בתשובה לרני
''תפסיקו לפחד ולמצוא תירוצים ותתחילו לכתוב.''
בול מה שניקי כתבה, בניסוח טיפה שונה. מוזר שלא מצאת את זה.
חדש     חדש
אני מניח שזו הסיבה  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 6:21
בתשובה לBoojie
שתנ''ך יש רק אחד ופרשנים יש הרבה.
חדש     חדש
רני, רק כדי שאני ארגע:  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 14:51
בתשובה לרני
כשאני אומרת את המשפט: ''דנה ודן הלכו לגן'' (משפט אלפוני קלאסי), איך *בדיוק* אתה מפרש אותו? לא, כדי שיהיה ברור שיש בינינו שפה משותפת. כי אם אתה מצליח לפרש את המשפט שציטטתי בצורה שונה מכפי שניקי פירשה אותו, זה ממש מפחיד אותי.
חדש     חדש
כתיבה אינה קשורה לביצים. כתיבה קשורה לצורך  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 15:57
בתשובה לBoojie
עז יותר או פחות שישמעו אותך. כל השאר תלוי באיכות הכתיבה ועוד כמה גורמים נעלמים, שכנראה גם ישארו נעלמים.

כתיבה, כמו כל סוג של אמנות, אינה מבטיחה יציבות כלכלית לאף אחד. לא בארץ ולא בחו''ל. אף אחד לא בוחר לכתוב כי מצפה לו הצלחה כלכלית. לא בארץ ולא בחו''ל. ואף אחד שכותב לא בוחר לעשות זאת כי יש לו ביצים, או אין לו ביצים. המינוח הזה כל כך לא נכון לנושא שאנו דנים בו, כל כך מעוות את הדיון כולו כמו גם את הכוונות והטקסט שאליו הוא מתייחס שאני חייב לתהות איך הוא בכלל מצא את דרכו אל הדיון הזה.

לדנה ודן אין שום קשר לענין.
חדש     חדש
סליחה, רני,  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 18:41
בתשובה לרני
אבל בתגובתך זו אתה מבטא את דעתך, והיא אינה קשורה בכל צורה שהיא למשפט ההוא שצוטט מתוך מה שהעורב כתב. העורב כתב בדיוק את מה שניקי פירשה מתוך דבריו, ולא את הדעה השונה שאתה מבטא כרגע, שהיא *דעתך* ולא דעתו.

ואגב, אני רוצה לסתור את הטענה החוזרת כאן לגבי זה שכתיבה קשורה לצורך שישמעו אותך. כשאני התחלתי לכתוב, זה היה כי הסיפורים היו שם ואילצו אותי לכתוב אותם. לא רציתי שאנשים יקראו את זה. בשלב מסוים אפשרתי לחבר שלי דאז לקרוא את זה. הוא עודד אותי לאפשר לאחרים לקרוא את זה. לא רציתי את זה.
כתיבה לא קשורה בכלל לרצון שישמעו אותך. לפחות האנשים שהזדמן לי לשוחח איתם על כתיבה מסכימים שככלל, חווית הכתיבה היא *בינך לבין עצמך*, כי הדברים צריכים להיכתב, לא כי מישהו צריך לשמוע אותם.
שלב הקהל הוא שלב מאוחר יותר.
בהחלט יתכן שלגבי חלק מהכותבים, הצורך להישמע הוא מרכזי יותר. זה לא נכון לגבי כולם, ולפיכך אנא השתדלו לא להסתמך על הרעיון הזה כעל בסיס לדיון. רבים מאיתנו לא כותבים כדי להישמע, אלא כי יש בהם דברים (סיפורים, דמויות, עולמות) שחייבים להיכתב.
חדש     חדש
לי יש דעה ולניקי יש דעה  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 18:56
בתשובה לBoojie
זו טובה וזו טובה. בקשר לדעתו של העורב עצמו: היחיד שיכול לומר אם זו היתה הכוונה או לא הוא העורב עצמו. לא ניקי. לא את. וגם לא אני. כל מה שהיה פה עד עתה הוא דעתה של ניקי, דעתך שלך ודעתי שלי. מזל גדול, שלא כמו במקרה של התנ''ך - שם אי אפשר לשאול את אלוהים מה הוא כתב, כאן דווקא אפשר. ובנוגע למה שנובע מהטקסט עצמו (אם לא נשאל את העורב) הרי שפרשנותה של ניקי (או פרשנותך שלך) קשורה למה שנכתב שם בדיוק כמו שפרשנותי שלי קשורה.

ואני מדגיש את מה שאמרתי: למונח ''ביצים'' (גם אלה מהפלדה וגם אלה שעושים מהן שקשוקה) אין מקום בדיון מהסוג הזה משום שהוא מעוות ומסרס את מה שהכותב רצה לומר. בוודאי ובוודאי שאין מקום לקחת את זה כעלבון מסוג שהוא.

בנוגע לטענה השניה שלך: אני מקבל ומסכים לחלוטין. בכל מקרה, בין אם מדובר בצורך להשמיע קול ובין אם מדובר בסיפורים שרוצים לפרוץ החוצה (אל המגירה או אל קהל הקוראים שלא תמיד יודע מאיפה זה בא לו) הדחף הזהלא נובע מצורך כלכלי אלא מצורך פנימי כלשהו.
חדש     חדש
שמע, מה אני אגיד לך,  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 19:10
בתשובה לרני
עם כל הכבוד לפוסט-מודרניזם, ולצערי יש לי כבוד אליו, השימוש בשפה האנושית מבוסס על הרעיון שלמילים יש משמעויות מוגדרות, שניתן לחבר אותן בצורה לוגית מסוימת (מבנים תחביריים) שתיצור משמעות מוגדרת, ושלפיכך יכולה להיות הסכמה בין דוברים על משמעות משפט. אז זה לא עקרוני אם אתה משתמש במילה ''אומץ'' או במילה ''ביצים'', המשמעות היא אותה משמעות. אם אתה לא מסוגל להבחין בכך, אין לי אלא להצר על כך, ולשלוח אותך עם המשפט המדובר אל מומחה לבלשנות, שינתח אותו מבחינה תחבירית, ישווה אותו לתוכנו הסמנטי של המשפט שניקי כתבה, ויראה לך איך שניהם זהים מבחינה תוכנית. לי באמת אין כוח להתחיל להתווכח איתך על משמעויותיהם של משפטים ברורים לחלוטין.

ובאשר לחלק השני: לא, שיקולים כלכליים הם לא השיקולים שיובילו אדם לכתוב. הם כן השיקולים שיובילו אדם לבחור להשקיע *פחות* או *יותר* בכתיבה שלו. כי אין כאן דיכוטומיה. אדם יכול להשקיע רבע שעה, שעה, שעתיים, חמש שעות ביום בכתיבה. כמה הוא יבחר להשקיע? זה תלוי בזמן הפנוי ובתקציב שעומדים לרשותו.
דוגמה קונקרטית: אני כיום משתתפת בסדנה במשכנות שאננים. הסדנה עלתה לי אלף ש''ח. הנסיעות עולות לי בסביבות מאה-מאתיים ש''ח בממוצע לכל פגישה, שתים עשרה פגישות. כן, בסביבות האלפיים עד שלושת אלפים ש''ח על התענוג, וזה בלי לכלול את העובדה שעל כל מפגש כזה הולך לי יום עבודה שלם (שמונה שעות בנסיעות, שעה וחצי של מפגש ונסה אתה לעבוד ביום כזה).
האם היה נכון להשקיע את הסכום הזה, בשאיפה לשפר את הכתיבה שלי ולמקצע אותה קצת יותר? מי יגיד? זה תלוי, הרי, בהמון שיקולים. בין השאר, מה אתה מצפה להפיק מזה, ועד כמה אתה יכול להרשות לעצמך לעשות דבר כזה רק מתוך הגחמה של ''אני נורא נורא נורא רוצה, אפילו שלא ייצא לי מזה שום דבר בסוף''. רווקה בלי ילדים כמוני עוד יכולה לבחור דבר כזה בקלות יחסית. מה לגבי אדם נשוי עם ילד, כפי שגל הזכיר בתגובתו למטה יותר? עד כמה הבחירה להוציא אלפיים עד שלושת אלפים ש''ח פלוס שמונה או תשע שעות פעם בשבוע הייתה בחירה שהוא היה מוכן לבחור?
חייו של כותב רצופים החלטות כאלה. וכשאתה יודע שלא סביר שתוכל להיות באמת כותב מקצועי בסוף המסלול, נהיה הרבה פחות קל להחליט כן להשקיע.
אני? אני פסיכית לא רציונלית. כולם יודעים את זה. ואם נורא נורא נורא בא לי להוציא סכומים מגוחכים ופרקי זמן מגוחכים לא פחות על סדנת כתיבה למרות שאני לא באמת צופה שתהיה לי *קריירה* בכתיבה, אני עושה את זה. לא כולם פסיכים כמוני. ולא תמיד אפשר לבחור את הבחירות האלה.

בקיצור, רדו מהעננים הרומנטיים שלכם. העולם האמיתי קיים, והוא משפיע. וצרכים כלכליים הם שיקול, אפילו בדבר מקודש כמו כתיבה. פאק, הם שיקול בדברים הרי גורל כמו נישואים והבאת ילדים לעולם וקריירה ומקום מגורים ואלף ואחד דברים אחרים, אז הם לא יהיו שיקול בדבר כמו כתיבה?
חדש     חדש
אף אחד לא יושב פה על עננים רומנטיים. הלוואי ואפשר היה.  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 19:34
בתשובה לBoojie
למעשה, אני אפילו די מסכים. יש מעט מאד סופרים בעולם, ומעטים עוד יותר בארץ, שמתפרנסים מהכתיבה שלהם. (לדעתי: פחות מעשרה). ובכל זאת, מדי שנה יוצאים די הרבה ספרים חדשים לסופרים צעירים, ובכל זאת הוצאות לאור מקבלות המון כתבי יד חדשים שתהיה איכותם אשר תהיה, די ברור שהכותבים השקיעו שם את דם לבם וזיעת אפם. וכל זה למרות שהם מודעים לכך שהסיכוי להתפרנס מכך הוא מזערי. לרובם הגדול יש גם עבודה נוספת שגם אם יתמזל מזלם וספרם יצא לאור (ללא השתתפות עצמית שלהם) הם עדיין יזדקקו לה, וימשיכו להזדקק לה גם אם יוציאו ספר שני ואף שלישי, וסביר להניח שגם לאחר השישי.

לאף אחד אין אשליות בקשר ללונדון. אבל פרץ כתבי היד הזה מלמד שלאנשים שונים יש צורך עז להוציא דברים אל הכתב ושהשיקול הכלכלי (שרובם, אני בטוח, מודע לו היטב) לא תמיד מהווה את השיקול הראשון או אפילו השני במערכת השיקולים. אני לא בא לומר שזה טוב, אני לא בא לומר שזה רע. אני אומר שזה קורה כל הזמן, ושהתהליך הזה מצליח להוציא לפעמים גם ספרי ז'אנר מקוריים.

ובנוגע לדיון הביצים: נראה לי שהוא מיצה את עצמו ושכולנו כבר אמרנו את מה שהיה לנו לומר בנושא, וזה לא שמשהו שאומר יגרום למישהו לראות לפתע את האור.
חדש     חדש
יותר מזה, ראינו שכאשר ישנם  (חדש)
אמבר יום רביעי, 15/06/2005, שעה 12:56
בתשובה לBoojie
יותר פורומים שבהם אפשר לפרסם, אנשים התחילו לכתוב יותר. פתאום צצו כותבים חדשים, והכותבים הישנים התחילו לכתוב יותר.

אמפירית, מה לעשות, כנראה שיש קשר הדוק בין היכולת לפרסם לרצון לכתוב. כך שעם כל הכבוד לתיאוריות היפות, כנראה שהמציאות בכל זאת עובדת על הכותבים.

אבל אישית, אני תוהה עד כמה הויכוח הזה הוא רלוונטי, למי שאינו כותב.
חדש     חדש
אמפירית?האינטרנט כעובדה אמפירית?  (חדש)
the raven יום חמישי, 16/06/2005, שעה 11:29
בתשובה לאמבר
האם העובדה שאנשים מפרסמים יותר חומר בפורומים באינטרנט מוכיחה משהו אמפירית לגבי העולם?
לא.כי הסטטיסטיקה הזאת לא לוקחת בחשבון את כל האנשים שכותבים ולא מפרסמים באינטרנט,או כותבים ומפרסמים לא באינטרנט או כותבים ומפרסמים באינטרנט אבל לא כותבים מחוץ לאינטרנט. לטעמי,הכתיבה באינטרנט דווקא פוגעת באיכות הכתיבה בטווח הרחוק מאחר ושום דבר לא סגור.תמיד אתה יכול לתקן ולשלוח עוד גירסא ולשמוע הערות אונליין ולשנות ולהזיז ושום דבר לא באמת מחייב עד הסוף.
בעולם הדפוס לעומת זאת מילים לא משתנות לאחר ששלחת אותן להדפסה.הן קבועות ואיתן תצטרך לחיות כי זאת הגירסא הסופית והאחרונה.
כל השכתובים מול הקהל רק מקהים את החושים הללו ומורידים מגב הכותב את האחריות.
זה נחמד בשביל כותב מתחיל שמקבל משובים בקלות אבל לאחר השלב הראשוני כדאי לרדת מזה.
אם לפרסם באינטרנט אז באתר ולא בפורום,מקום שבו האחריות עולה כי האפשרות לשינוי גירסא בהמשך הדף או אפילו הפתיל לא קיימת.
חדש     חדש
תחזור ותקרא את ההודעה שלי  (חדש)
אמבר יום חמישי, 16/06/2005, שעה 18:06
בתשובה לthe raven
תריץ עם אופציית חיפוש, חפש שם את המלה ''אינטרנט''. אחרי שתמצא, נדבר.
חדש     חדש
אוקי,אני מחליף את המילה אינטרנט בפורומים  (חדש)
the raven יום שישי, 17/06/2005, שעה 1:31
בתשובה לאמבר
עכשיו אפשר לדבר על המשפט :'' יותר מזה ראינו שכישנם יותר פורומים שבהם אפשר לפרסם, אנשים התחילו לכתוב יותר''.
או שהתכוונת לפורומים שאינם באינטרנט?
חדש     חדש
דווקא כן, השתמשתי במובן הישן  (חדש)
אמבר יום שישי, 17/06/2005, שעה 12:16
בתשובה לthe raven
העתיק של המילה. תחליף ל''מדיה'' אם אתה רוצה. בעצם, בעיקר התכוונתי לאספמיה.
חדש     חדש
זאת אומרת שיש כותבים שכותבים כי אילצו אותם?  (חדש)
the raven יום חמישי, 16/06/2005, שעה 11:40
בתשובה לBoojie
כי יש דחף או צורך או כורח שבוער בעצמותיהם והם חייבים להיכנע לו או אפילו רוצים להכנע לו? כאלה ש ''לא כותבים כדי להישמע, אלא כי יש בהם דברים (סיפורים, דמויות, עולמות) שחייבים להיכתב.''?
מה מבדיל את האמירה הזאת מהאמירה שזיעזעה אותך בפתיל זה וגרמה לך לזעוק גרפומנים?
והאם לאותם כותבים שהם כותבי אין ברירה לא כדאי להקדים ולהוציא את הבערה החוצה כדי שלא תאכל אותם? והאם אותם כותבים שחייבים לספר סיפור שהוא במקרה מדע בדיוני לא כדאי לראות שיש תקווה לפרסם אותו בארץ ובעברית?
שקשה מאד אבל אפשר?שהכורח שלהם עשוי,בסיכוי קלוש,להפוך למקצוע? כזה שמתפרנסים ממנו או שלא אבל שמהווה חלק מרכזי בחייהם?
אני עדיין סבור שכן,כדאי להם שידעו,שיקראו ושיכתבו.וככל שיותר מהם יספרו טוב יותר את סיפורם רבים מהם יצאו לאור ומתוך כך יפתחו צוהר ופתח לשאר העומדים בשער ובקריטריונים.
חדש     חדש
יופי שאת נלחמת במקומי *עכשיו*,  (חדש)
ניקי יום שני, 13/06/2005, שעה 20:51
בתשובה לBoojie
אבל איפה היית בכיתה ו' כשאסנת כהן הרביצה לי בהפסקות? היא היתה גדולה ממני פי שתיים, בשם אלוהים.
חדש     חדש
באוניברסיטה, נדמה לי.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 20:52
בתשובה לניקי
חדש     חדש
הסיכוי לפרסם ספר קיים אבל זה קשה  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 11:24
בתשובה לניקי
בדיוק כמו שכתבתי במאמר והבאתי דוגמאות לאנשים שעשו זאת למרות שהספר שלהם דיבר על ''אשה ההופכת לטיגריס'',''רומן בחרוזים המבוסס של ייבגני אונייגין'',''אדם ההולך אחר אהובתו אל השאול''זה היה הסיפור ואיתו יצאו לדרך.בהסתמך על הסיפור הם יצאו לדרך כי לא הייתה להם דרך לדעת מה ירצו לקרוא בהוצאות ואיך יצליחו הספרים מסחרית לאחר צאתם,הם בחרו לספר סיפור בכל זאת.עובדה.האם זה קל?ממש לא.
מבלי לדעת באיזה כותב מוצלח מדובר אני יכול ומר לך שאני רואה סיפורים רעים יוצאים לאור וסיפורים טובים שיוצאים לאור.אין דרך לפצח את מה הולך ומה לא הולך ובטח שאי אפשר לעשות זאת
מראש לפני שהמלאכה נסתיימה.
חדש     חדש
כל עוד אנחנו מסכימים  (חדש)
ניקי יום שני, 13/06/2005, שעה 12:10
בתשובה לthe raven
שזה לא הכל בראש שלי...
חדש     חדש
כל עוד הסיפור שלך לא ישאר אצלך בראש  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 14:15
בתשובה לניקי
אלא יצא מהכורח אל הפועל.אנחנו מסכימים.
כמו שאמר יצור קטן מקומט וירקרק: ''השתמש בכורח,לוק!'' או משהו בסגנון.
חדש     חדש
המצב בארץ איננו אידיאלי,  (חדש)
אורי שגיא יום שני, 13/06/2005, שעה 12:11
בתשובה לthe raven
ועם זה קל לי להסכים. המצב בשום ארץ איננו אידיאלי, ולא רק בתחום האומנות. יתכן שאם בארץ היו 60 מיליון תושבים ולא 6 מיליון, היה קל יותר לסופרים מתחילים להתיישב ולכתוב. היה להם קל יותר למצוא מוטיביציה לספר את הסיפור שהם רוצים לספר.
אני גם מוכן לקבל את ההשערה שעובדות אלה מקטינות את מספר האנשים שכותבים, ברצינות או כחובבנים, במדינה. אני אפילו מצר על כך.
אבל אם אדם (מוכשר ככל שיהיה) מפסיק לכתוב בגלל סיבה זו, אני רואה בזה תירוץ. בצער רב אני נאלץ להסכים עם הפתגם הצה''לי המפורסם, ''אין לא יכול, יש רק לא רוצה'', ולחהזיק בדיעה שמי שמפסיק לכתוב (או לא מתחיל) בגלל שאין לו תקווה להתפרנס מהכתיבה, פשוט לא רוצה בזה מספיק.
חדש     חדש
מה אני אגיד לך, זאת אמירה כל כך כוללנית  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 14:47
בתשובה לאורי שגיא
עד שאין לה שום משמעות.
כן, *מובן מאליו* שאדם שמפסיק לכתוב בגלל שיקולים כלכליים או אחרים לא רוצה בזה מספיק. ממש כפי שאדם שמפסיק להתאמן על נגינה בפסנתר שמונה שעות ביום כי הוא מבין שסיכוייו להיות פסנתרן קונצרטים מצליח אפסיים לא רוצה בזה מספיק. לא כולנו אובססיביים.
יופי, ומה בדיוק אמרת בזה? ומאיפה החוצפה האיומה לקרוא לזה ''תירוץ''? מי בדיוק חייב לך - ולשאר ציבור הקוראים - משהו?
חדש     חדש
לא חוצפה ולא נעליים  (חדש)
אורי שגיא יום שני, 13/06/2005, שעה 16:26
בתשובה לBoojie
הקפדתי להדגיש שהדברים הם דעתי האישית. היא לא בהכרח נכונה, היא לא בהכרח קשורה למציאות, אבל זו הדיעה שלי. בין אם היא חצופה או לא, זה לא השיקול שיקבע אם אחזיק בה או אוותר עליה.
אם הפסנתרן מהדוגמא שלך יטען בפני שהוא לא נהיה פסנרתן קונצרטים כי זה קשה מדי, כי לא היה לו כוח להתאמן מספיק, אני אחשוב שזה תירוץ. (ודרך אגב, אני דוגמא לפסנתרן שלא נהיה פסנתרן קונצטרים כי הוא לא רצה מספיק, בלי קשר למידת הקושי)
מלבד זאת, נראה שאת מסכימה איתי. אם טענתי מובנת מאליה, הרי שהסיבה לכך שאדם מפסיק לכתוב היא שהוא לא רוצה בזה מספיק, ולא שום נימוק אחר. מכאן החוצפה שלי להתייחס לנימוק אחר, שהוא כאמור איננו סיבה, כאל תירוץ.
הכותב חייב לי בדיוק את מה שהוא מצפה ממני. אם הוא מצפה ממני לקרוא את היצירה שלו, הוא חייב לי לכתוב אותה כך שתעניין אותי. אם הוא מצפה שאני אשקיע בה זמן וכסף, הוא חייב לי להשקיע בה המון זמן. אם הוא לא רוצה ממני שום דבר, אז הוא לא חייב לי שום דבר.
חדש     חדש
דעה או לא דעה - זו חוצפה.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 18:37
בתשובה לאורי שגיא
כל אדם שבוחר בקריירה אחת על פני קריירה אחרת, בבן זוג אחד על פני בן זוג אחר, בעיר מגורים אחת על פני עיר מגורים אחרת - יהיו לו נימוקים. סיבות.
אדם שבוחר שלא להפוך לאמן, מבחינתך יש לו תירוצים. לא נימוקים, לא סיבות, תירוצים.
אז סלח לי, אבל תירוצים זה דבר שמביאים לדמות סמכות בתקווה שהיא תסלח לך על כך שלא עשית דבר מה שהיית צריך לעשות. אתה מביא תירוצים לבוס על זה שאיחרת, למורה על זה שלא עשית שיעורי בית, לאשתך על זה ששכחת את יום ההולדת שלה*. תירוצים אינם באים מאדם שרצונו חופשי ושבחירותיו הן בחירותיו-הוא. תירוצים ניתנים רק בנושאים שבהם לאדם אין זכות בחירה.
לנהוג חוסר כבוד שכזה בבחירותיו של אדם שלא חייב לך דבר, לראות אותו כמי שחייב תירוצים למישהו (לך או לכל אדם אחר) זו חוצפה ממדרגה ראשונה.
אם לקחת את זה למקום האישי שלי: לא רק שהנימוקים שלי למה אני כותבת או לא כותבת הם לא תירוצים, הם גם לא עסקך. אני, ככל כותב אחר, לא *חייבת* לך הסברים על שום דבר, ואם במקרה מישהו מאיתנו טורח לתת לך הסברים, אלה לא תירוצים, אלא הנימוקים הפרטיים שלנו.

ואגב, הפסקה האחרונה שלך לא רלוונטית כלל לדיון. טענת שהנימוקים *לאי כתיבה* הם בגדר תירוצים. אי כתיבה משמעה ש*אין* יצירה שאתה אמור לקרוא. כך שלא ברור לי מה קשורה הפסקה הזאת לדיון.

_____________________
*הערה: כן, המשפט הזה נכתב בהומור. אם אשתכם במקרה היא דמות הסמכות שלכם ואתם חשים בצורך להביא לה תירוצים, לבי לבי לכם.
חדש     חדש
אני אגיב לחלק מדבריך  (חדש)
אורי שגיא יום שני, 13/06/2005, שעה 19:31
בתשובה לBoojie
נדמה שחלק מן הדיון בינינו מונע ממשמעות שונה שאנחנו מעניקים למילה 'תירוץ'. יתכן והמשמעות המקובלת שלה שונה מהמשמעות שאני ייחסתי לה, ולכן אנסח את דברי באופן הבא:
ניתן להבדיל בין הסיבה לכך שדבר קורה (למשל, לכך שאדם בוחר לכתוב או לא לכתוב) לבין הנימוק בו משתמשים כדי להסביר את התרחשותו של הדבר (הנימוק בו אותו אדם משתמש כדי להסביר את מעשהו). הנימוק והסיבה אינם אותו הדבר בהכרח.
דעתי היא שכאשר אדם טוען שהוא לא כותב בגלל שקשה להתפרנס מזה בארץ, הוא מספק נימוק שאיננו זהה לסיבה לכך שהוא לא כותב.
ללא ספק, יש סיבות שיכולות לגרום לכך שאדם יכתוב פחות מכפי שהיה מעדיף, כדוגמת לימודים, עבודה, ילדים, תחביבים, חיות מחמד, פעילות התנדבותית, וכו'. אבל אלה לא סיבות לכך שאדם יוותר על כתיבה לחלוטין.
מבחינתי, יש סיבות מגוונות לכך שאדם בוחר שלא לעסוק באומנות. למשל, הוא לא חש שום דחף לעסוק באומנות. או שהוא לא מרגיש שיש לו אמירה חשובה להביע, או שהוא מפחד, או שהוא לא רוצה בזה מספיק, וזו כמובן לא רשימה שלמה. תחושתי היא שיש מעט מאוד לחצים חיצוניים לאדם שיכולים להוות סיבות לכך שהוא אינו עוסק באומנות, והנימוקים שהעלית אינם נמנים עליהן.
חדש     חדש
איך אתה יכול לשפוט?  (חדש)
kenny יום שני, 13/06/2005, שעה 20:31
בתשובה לאורי שגיא
אתה כותב ''דעתי היא שכאשר אדם טוען שהוא לא כותב בגלל שקשה להתפרנס מזה בארץ, הוא מספק נימוק שאיננו זהה לסיבה לכך שהוא לא כותב''. ואני תמה איך אתה יכול לקבוע קביעה כזו, במיוחד כאשר היא כה גורפת.

אתה ממשיך ומעלה סיבות אפשריות לכך שאנשים לא כותבים (בפסקה האחרונה), שכולן עד אחת אישיות, ואינן ניתנות לשיפוט על ידי אדם חיצוני.

כל מה שיש לך להסתמך עליו באופן אמין כלשהו בשיפוט השאלה מדוע אדם מסוים כותב או לא כותב היא עדותו שלו. כל ההשערות הפסיכולוגיסטיות שבעולם לא יוכלו להוות יותר מהשערות בעלמא כל עוד אין לך מידע.

הקביעה שלך היא יומרנית להפליא, שלא לדבר על כך שאני יכול בהחלט להבין אנשים שייפגעו ממנה. מילא אם היית מעיד על עצמך משהו כזה, אבל להחיל את הכלל הזה על כל מי שכותב (או לא כותב)... נו.
חדש     חדש
מה שקני אמר,  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 20:51
בתשובה לkenny
בהדגשה, הבלטה ועם מגאפון.
יש משהו יומרני, מחוצף ומגעיל ביותר בלעשות אנאליזה פסיכולוגית של כלל הכותבים ולסרב לתת להם את הכבוד המינימלי הדרוש שבקבלת נימוקיהם כפי שהם רואים אותם. ההתנשאות והיומרה שבכך מבחילות למדי. התנהגות כזאת הייתי מוכנה לקבל - בקושי - מפסיכולוג ששילמתי לו על סדרת פגישות רצינית והספיק להכיר אותי באופן אישי ומקצועי. מאיזה פסיכולוג-מטעם-עצמו שמתיימר משום מה להיות מומחה למה-מניע-כותבים ולמה-הם-בעצם-מתכוונים-כשהם-מתייחסים-למניעים-שלהם-לכתוב-או-לא-לכתוב, אני בשום פנים ואופן לא מוכנה לקבל את זה.
לך תנתח את עצמך, אם בוער לך. תפסיק להתנשא על אחרים.
חדש     חדש
תאריך לידה  (חדש)
ceblare יום שני, 13/06/2005, שעה 12:46
במקום גיל, יבטיח שלפחות השדה הזה בביוגרפיה ישאר מעודכן לנצח (או לפחות עד באג המילניום הבא). לא סתם אני לומד הנדסה.
חדש     חדש
תאריך לידה זה יעיל מידי  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 14:16
בתשובה לceblare
סבתא שלי הייתה בת 63 לאורך עשור וקצת,תאריך לידה היה מקלקל לה את כל התוכנית.
חדש     חדש
סבתא שלך לא ידעה לנצל את ענין הגיל עד הסוף.  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 15:48
בתשובה לthe raven
אצלי במשפחה היתה בת דודה של אמא שלי שהיתה מבוגרת ממנה ב 10 שנים. כיום אותה בת דודה צעירה ממנה בתשע. אינשטיין צדק: זמן זה ענין יחסי.
חדש     חדש
קראתי כאן את כל הפתילים  (חדש)
גל יום שני, 13/06/2005, שעה 18:27
וסליחה שאני פותח פתיל חדש במקום להגיב אבל רק רציתי לומר - שאני מסכים עם בוג'י וניקי במאה אחוז.
יש לי הרבה סיפורים שמסתובבים בראש, חלקם בשלבים שונים של כתיבה.
אבל כשיש לך אישה וילד לפרנס, כשצריך לטפל בילד ובאישה ואולי גם לנוח מדי פעם, אז הכתיבה עוברת לתחתית סדר העדיפויות.

לעזאזל, אפילו הקריאה נמצאת אצלי די נמוך בסקלה בזמן האחרון.

ורק כדי שלא תגידו שאני רק מתלונן, הנה פתרון אפשרי אחד:
שההוצאה לאור *תזמין* ספרים. העורכים, לפחות בתחום המד''ב בארץ, מכירים את האושיות והכותבים בארץ כיום.
אם הוצאה לאור מסוימת תזמין ספר מסופר/ת שכתיבתו/ה מוכרת ואהודה, (והכוונה בלהזמין זה לשלם מקדמה לפי פרק ראשון או שניים, ועוד תשלום באמצע לפי התקדמות הסופר), כך שהסופר יוכל *להתרכז בכתיבה* במקום בשטויות היומיום כמו אוכל ומשכנתא, אז אולי נקבל עוד כמה ספרים טובים, שיפתחו את הדלת גם לכותבים אחרים.
חדש     חדש
והפתרון הזה נהדר - עבור מי שהוא כבר סופר מוכר וידוע.  (חדש)
רני יום שני, 13/06/2005, שעה 18:32
בתשובה לגל
למעשה, זה אפילו מתבצע. אבל כמה עמוס עוזים ודויד גרוסמנים ומאיר שלוים יש בשטח? ומדוע שהוצאה תזמין ספר ממי שעדיין לא פירסם?
חדש     חדש
והפתרון הזה נהדר - עבור מי שהוא כבר סופר מוכר וידוע.  (חדש)
Xslf יום שני, 13/06/2005, שעה 20:36
בתשובה לרני
לא צריך לקפוץ ישר לרומן שלם. מה עם אנתולוגית סיפורים קצרים, מכותבים שונים?

אנתולוגיות כאלו, בצירוף אספמיה (בתקווה שהמנויים אכן יקבלו את הגליונות שלהם. כן, מעצבן שאני צריכה לרדוף אחרי המערכת בשביל לקבל את גליון 13 [שעדיין אין לי]), יכולים בהשקעה *לבנות* את הסופרים שאח''כ יהיה אפשר להזמין מהם רומן שלם.

ואישית, אני אשמח מאוד לקנות אנתולוגיה של סיפורי מד''ב ישראלים מקוריים (שלא פורסמו במקומות אחרים).

---
Xslf, שצריכה לגמור לכתוב מסמך ארוך לעבודה, וכבר נמאס לה להסתכל על מעבד התמלילים...
חדש     חדש
אבל כן יש סופרים מוכרים  (חדש)
גל יום שני, 13/06/2005, שעה 22:17
בתשובה לרני
לפחות, הם מוכרים לקהילת המד''ב בארץ, שהיא קהל היעד, לא?
אמנם רוב הכותבים הז'אנריים בארץ פרסמו רק קצרים (וכמו שxslf ציינה - אפשר גם להזמין אנתולוגיות), אבל יש כמה סופרים שפרסמו רומנים - גיא חסון הוא דוגמה, כמו גם אדי בן-מיור או גל אמיר.
חדש     חדש
סופרים מוכרים לקהילה זה לא מספיק  (חדש)
תמי ב. יום שלישי, 14/06/2005, שעה 9:28
בתשובה לגל
סופרים שמקבלים מקדמה שמאפשרת להם לשבת ולכתוב בלי דאגות של יום יום הם סופרים שההוצאה מאמינה גם בכוח המכירה שלהם אחרי שהספר יצא לאור. קהילת המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ קטנה מדי מכדי לספק כוח מכירה כזה. רק סופרים שיפרצו את הגבולות ויבטיחו מכירה גם במיינסטרים יגרמו להוצאה להציע הצעה כזאת. אחרת זה פרוייקט לא כלכלי עבור הוצאה.
חדש     חדש
ושוב אנחנו חוזרים לאותו עניין  (חדש)
גל יום שלישי, 14/06/2005, שעה 9:41
בתשובה לתמי ב.
שרוב הכותבים עושים זאת בזמנם החופשי ולא כמקצוע מכיוון שיש כאן עניין כלכלי - פרנסה.
ואם ההוצאות עד כדי כך לא מאמינות בסופרים המקומיים, אז אין *לי* שום תמריץ לשבת ולכתוב על חשבון עניינים חשובים יותר כמו פרנסה ומשפחה.
לעומת זאת, זה: http://www.weizmann.ac.il/ofer/ כן מהווה תמריץ.
חדש     חדש
זה לא קשור לאמונה  (חדש)
תמי ב. יום שלישי, 14/06/2005, שעה 9:49
בתשובה לגל
הוצאות ספרים הן גופים פרטיים שצריכות גם להרוויח. סופרים שמקבלים מקדמה מהסוג הזה הם כאלה שכבר הוכיחו כוח מכירה בעבר. כשהם היו מתחילים אף אחד לא שילם להם מקדמה. מקדמות כאלה משלמים למי שכבר פירסם לא למי שעוד לא פירסם. ככה זה עובד בכל העולם. סופר חדש צריך להתאמץ כדי שיפרסמו אותו.
חדש     חדש
פחחחח... מקדמה.  (חדש)
Boojie יום שני, 13/06/2005, שעה 18:57
בתשובה לגל
כמה שאני הרווחתי עד היום בתמלוגים על הספר שלי, לעניות דעתי, לא הגיע אפילו לגובה הסכום של פרס גפן שקיבלתי עליו (ולא, אני לא מנסה לרמוז שפרס גפן נמוך מדי, רדו מהעניין). איזו הוצאה בדיוק תרצה לשלם מקדמה על סיכוי כזה?
ולי, אגב, היה מזל, כי ההוצאה לא ניסתה אפילו לעניין אותי ברעיון ההו-כה-פופולרי (סליחה על התרגומית, אני מתה על הביטוי הזה) בימינו להשתתף בהוצאות של הפקת הספר. בוא נגיד שבימינו, כמעט צריך להתייחס לעובדה שלא מצפים ממך להשתתף בהוצאות כאל מקדמה נדיבה.
חדש     חדש
ואני קורא כאן לכל מי שמציעים לו הצעה כזאת  (חדש)
the raven יום שני, 13/06/2005, שעה 20:38
בתשובה לBoojie
לסרב לה.
למה?
כי אם באמת רוצים אותך הם צריכים לקחת את הסיכון ואם לא אז כנראה שזה סימן טוב ללמה אתה לא רוצה להכנס להוצאה שלא מאמינה בך מספיק.
ואני לא מסכים להנחת העבודה הזאת של ''תודה שבחרתם בי אני מוכן אפילו לשלם לכם על העונג'',יש מספיק הוצאות שלא מחייבות את הכותב לשאת בהוצאות הספר לפני הוצאתו לאור.
חדש     חדש
חושבתני שזו היתה הנקודה של בוג'י.  (חדש)
ניקי יום שלישי, 14/06/2005, שעה 9:43
בתשובה לthe raven
חדש     חדש
סליחה  (חדש)
Icel יום שלישי, 14/06/2005, שעה 13:09
לא טרחתי לקרוא את כל עצי התגובות לכתבה, רק רציתי להוסיף הערה קטנה משלי.
ישנו אתר שנקרא ''הנוצה''. האתר נכתב ע''י אדם אחד בשם יונתן אבידן והוא מציא קורסים בכתיבה יוצרת.

חדש     חדש
שומר נפשו (או כתיבתו) ירחק.  (חדש)
NY יום שלישי, 14/06/2005, שעה 13:14
בתשובה לIcel
מי שחושב שכתיבה היא כמו לגו או פאזל, מוטב לו ללכת ולעסוק בנגרות. שלא לדבר על כך שאתר העוסק בכתיבה לא יכול להרשות לעצמו להיות כתוב בלשון מסורבלת במקרה הטוב ועילגת במקרה הנפוץ.
חדש     חדש
ירון לונדון יכול להיות שחור נוצות  (חדש)
ירון יום שלישי, 14/06/2005, שעה 16:03
לפחות לפי המאמר שהוא כותב בYNET לכבוד שבוע הספר:

עם ידידיהם של הורי נמנו סופרים ומשוררים אחדים, ובספריית ביתנו היו עותקי ספרים שהוקדשו ללונדונים ואפילו לבנם. אנשי-העט הללו דמו לשאר בני-האדם, ואף היו מי שנדמו להיות פחותים במקצת מהשאר. הורי הלכו רכיל במשורר פלוני ששתה לשכרה והתאכזר לאשתו, ובמשורר פלמוני שהיה בן-בלי-בית ובגדיו מרובבים תמיד, ובסופר אחד שהיה קמצן נורא למרות שעבד בעיתון ושכרו שולם במועד. לא התפלאתי על כך שאנשים פגומים כותבים סיפורים ושירים יפים, אלא הסקתי שגם אני, ילד מוכשר מאוד לדברי הוריו, יכול לכתוב כמותם, וכך תכננתי להיות סופר אם אכשל במשימתי להיות מגלה ארצות.

לימים התברר לי כי לא נותרו במפת העולם כתמים לבנים, וכי למלאכת-כפיים ולמקצועות הדורשים חשיבה מתמטית לא אצלח. על כן, על דרך הצמצום, הגעתי לציור ולכתיבה, ואמנם כתבתי בעיתון בית-הספר ורשמתי רישומים מצחיקים, אלא שאף פעם לא יצא לי סיפור של ממש או ציור של ציירים. כשהתבגרתי חשבתי שכל מה שמפריד ביני לבין ייעודי הוא חדר עבודה נוח. בחדר כזה, מבוצר מפני רעשים, יפרוץ כל מה שאצור בי. ההתפכחות היתה הדרגתית. פעם ביקרתי אצל פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שגר בדירת קרקע ברח' נרקיס בירושלים. חדר עבודתו היה מרפסת סגורה ושולחנו היה ממין השולחנות המתקפלים שרגליהם מצולבות ורעועות. את הדרך שבין דלת הכניסה למרפסת עשה האורח בשבילים, שהתפתלו בין ערימות ספרים שהתגבהו על הרצפה. ובכן, לא לחדר עבודה נוח זקוקים ההוגים והסופרים הדגולים, אלא למשהו אחר, אבל מהו המשהו הזה, חוץ מאשר כישרון?

שנים רבות עברו מאז ביקורי אצל ליבוביץ' ועד שנסעתי לראות את העיר שבה חי רבי שלמה יצחקי בן המאה ה-‏11. רש''י התגורר בעיר טרוא שבחבל בורגודי, האיזור שבאדמתו הגירית גדלות הגפנים, שמענביהן מפיקים את היין המשובח. לביתו אין זכר והעיר לא שימרה כמעט דבר מימי-הביניים. לא נותר לי אלא להרהר באיש הזה, שבשנות חייו הקצרות פירש את התנ''ך והתלמוד וכתב מכתבים רבים לחכמי דורו הפזורים בכל קצות תבל. בימיו, בערך 400 שנה לפני שגוטנברג המציא את הדפוס, היו הספרים יקרים מפז, שכן הועתקו בכתב יד, והכותב כתב על יריעת עור, בקצה נוצה טבולה בתערובת של פיח ודם. את החשיכה סילקו נרות או עששיות שמן, אבל נסו לכתוב לאורו הדלוח של נר ותוכלו להעריך מה עשה למענכם תומס אדיסון.

חשבתי על האיש הזה, שלמה יצחקי, על קיבולת מוחו, על שקידתו העצומה ופריונו, ועל טרדות הפרנסה שבוודאי התיקו אותו מספסל העץ שעליו ישב וכתב. אל תלעגו לי על שגם בפעם הזאת מדדתי את עצמי לעומת גאון רוח, ושוב הסקתי כי אין בי אף אחת מתכונותיו של סופר בעל ערך או של שקדן עילאי, או אף של גרפומן בעל תחושת ייעוד מופרכת. השלמתי עם המחשבה שאני נידון לכתיבה בהולה, שאפילו מיטבה יישכח זמן קצר לאחר שיימוגו תקתוקי מקשיה של המקלדת שלי.

ופעם ראיינתי את דוד גרוסמן, הנוהג לכתוב במטבח כשילדיו מתרוצצים סביבו. ופעם ראיינתי את חיים באר. הראיון נסוב על הרומן ''עת הזמיר'', שעל כתיבתו שקד כמה שנים ובעת ההיא יצא לאור. הסופר, בקולו הרך והמהוסס, אמר לי כי הרומן שלו חשוב כפי שחשובים ''תמול שלשום'' של עגנון ו''ימי צקלג'' של ס. יזהר. הראשון הוא סיפורה של העלייה השנייה, השני הוא סיפורם של בני דור מלחמת השחרור, וזה שלו – סיפורו של הנוער סרוג הכיפות, שהיה לכוח המניע של ההיסטוריה הישראלית בעידן שלאחר מלחמת ששת הימים. ''אלמלא חשבתי כך, האם הייתי שובר את כל תוכניות החיסכון של משפחתי וכולא את עצמי שנים אחדות בחדר העבודה שלי?'' – זו לא היתה שאלה אלא קביעה נחרצת.

אני זוכר את המשפט הזה וכנראה כבר ציטטתי אותו פעמים אחדות, מפני שהוא הבהיר לי כי סופר יהיה רק זה שאינו יכול אחרת, רק זה שכתיבתו ממלאת אותו עד שהמילים העצורות בו מכאיבות כמו מורסה, הדורשת שני אגודלים שילחצו עליה ויפוצצו אותה. הכתיבה דורשת עוד כמה דברים, אבל הכאב הוא העיקר. עם השנים עטו עלי כל מיני מכאובים ואין לי צורך במכאוב נוסף, אבל עודני מתקנא בבעלי הכאב הנכון, באלה שלעולם לא אוכל להיות כמותם.
חדש     חדש
ירון לונדון יכול להיות שחור נוצות  (חדש)
חזרזיר יום שלישי, 14/06/2005, שעה 19:36
בתשובה לירון
קראתי את כל ההודעות כשהמאמר הזה חותם אותן, ונשארתי עם תמונה אפלה ביותר של הכתיבה כמחלה, כצורך, כמשהו כואב וקשה ומייגע ומתיש ומציק ועוד כהנה וכהנה תיאורים מדכאים.
אני מפנה לי זמן לכתוב מסיבה פשוטה: אני נורא נהנית מזה. כשזה יוצא כמו שאני רוצה, זה עושה לי הרגשה ממש טובה.
אני חושבת שזו טעות להפוך את הכתיבה (או כל דבר אחר) למקור ליסורים. זו גם טעות בעיני לאלץ את התחביב להפוך למקצוע, כי הרבה פעמים המלחמה הזו על להתפרנס ממה שהכי אוהבים הורגת את המטרה, וכל ההנאה שבכתיבה הולכת לעזאזל. לדעתי אין רע בלמצוא מקור פרנסה בטוח, ואז לשבת ולכתוב בראש שקט ונקי מדאגות. הרי אף אחד לא כותב למען עתיד המדע הבדיוני, אלא למען עצמו.
חדש     חדש
אני שמח מאוד בשבילך  (חדש)
אורי שגיא יום שלישי, 14/06/2005, שעה 20:15
בתשובה לחזרזיר
שתהליך הכתיבה לא כרוך אצלך ביסורים או, אם יורשה לי לנחש, בקשיים. אבל מכיוון שתהליך הכתיבה הוא אישי, אנשים שונים חווים במהלכו רגשות שונים. ונדמה לי שחלק גדול מהתגובות כאן הגיעו מאנשים שעבורם חווית הכתיבה מעט שונה מזו שלך. עם זאת, אני סבור שבסיכומו של דבר, רוב האנשים שכותבים נהנים מן התהליך, גם אם הוא כרוך בקשיים ובכאב.
אגב, מדוע זו טעות לנסות ולהפוך את הכתיבה למקצוע? אדם שמסוגל ורוצה לשבת מדי יום ליד המקלדת ולכתוב במשך שמונה או עשר שעות, מדוע שלא ישאף להתפרנס מזה? הרי עבודה לא חייבת להיות דבר משעמם שעושים מתוך הכרח.
ונקודה אחרונה: יש אנשים שכותבים לא רק למען עצמם. למשל לואיס קרול, שכתב גם בשביל ילדה קטנה.
חדש     חדש
אף פעם אל תגידי ''אף אחד''.  (חדש)
ניקי יום שלישי, 14/06/2005, שעה 23:46
בתשובה לחזרזיר
יש אנשים ששואבים הנאה מעצם הכתיבה, ויש אנשים שצריכים שיקראו אותם. יש אנשים שכתיבה טובה בשבילם היא כתיבה שמשחררת להם רגשות ומגרשת להם שדים, ולעומתם יש אנשים שצריכים שהיצירה שלהם תעמוד בקריטריונים חיצוניים מסויימים של אמנות טובה. אז נכון, יש גם אנשים שכיף להם לכתוב ולו למגירה, אבל כרגע אנחנו מדברים על אנשים שחשוב להם לפרסם, ולא משנה אם זה בשבילם או בשביל הקהילה או בשביל העם היהודי. ההודעה שלך מביעה משהו חכם וטוב, אבל קצת לא רלוונטי.
חדש     חדש
לא יודעת אם זה רלבנטי או לא  (חדש)
חזרזיר יום רביעי, 15/06/2005, שעה 21:35
בתשובה לניקי
אבל היה לי צורך להגיד שלא תמיד כתיבה באה על חשבון משהו, ויש גם אלטרנטיבה אחרת.
נכון, יש כל מיני סוגים של כל כותבים וזו הדעה והגישה שלי בלבד.
חדש     חדש
גם שרי גוטמן רואה שחורות  (חדש)
יודה מהקריות יום שישי, 01/07/2005, שעה 13:09
במאמרה על מה חסר בספרות העברית אומרת גוטמן,בגובה אחר ופחות ישיר לטעמי,את מה שאמר העורב.
חדש     חדש

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.