על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2  
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3  
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1  
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4  
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0  
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13  
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5  
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2  
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות

סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4  
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5  
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8  
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1  
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2  
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22  
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15  

היעד: הירח
סרטים / גל חיימוביץ'
יום רביעי, 26/11/2003, שעה 12:42

כמעט עשרים שנה לפני אפולו 11, רוברט א. היינליין שם אדם על הירח


בשנת 1948 החליט רוברט א. היינליין לעשות סרט ''מדע בדיוני אמיתי'' הוליוודי על הטיסה הראשונה לירח. הוא כתב, יחד עם התסריטאי אלפורד ''ריפ'' ואן רונקל, תסריט המבוסס על ספרו Rocketship Galileo. ג'ורג' פאל (''מכונת הזמן'') הסכים להפיק, אירווינג פיצ'ל הסכים לביים, והיינליין זכה במשרת היועץ הטכני. התוצאה היתה הסרט Destination Moon, שהצליח מאד באקרנים, זכה באוסקר על אפקטים מיוחדים, והיה אחת מנקודות הציון החשובות בתולדות קולנוע המד''ב.

בספר עליו מבוסס הסרט, ספר הנוער הראשון של היינליין (פורסם ב-‏1947), הגיבורים הם נערים הממריאים בטיל לירח, שם הם מגלים שהנאצים הקדימו אותם. הם נלחמים בהם וחוזרים, מנצחים, לכדור הארץ.
הסרט, לעומת זאת, אינו עוסק באקשן מסוג זה. עלילתו עוסקת בגנרל בשם ת'אייר (הדומה באופן מחשיד להיינליין עצמו), שהיה מעורב בפרוייקט צבאי כושל להעלאת לווינים למסלול, ואשר מחליט לפנות לתעשיה כדי לממן פרויקט גדול יותר – הנחתת אדם על הירח.

''אבל למה ללכת לירח, ג'ים?''
''נדע כשנגיע לשם. נספר לך כשנחזור.''

הגנרל משכנע בעל מפעל למטוסים בשם ג'ים בארנס, ויחד הם משכנעים את ראשי התעשיה האמריקאית שהירח עשוי להיות אוצר, ויותר מכך – שמי שישלוט בירח ישלוט, מבחינה צבאית, בעולם. האם התעשיה האמריקאית תיתן לכוח אחר (קרי: הסובייטים, אם כי הם לא מוזכרים במפורש) להגיע לשם קודם?
במרכז סצינה זו מוקרן לתעשיינים סרטון מצוייר של וודי וודפקר שהוכן במיוחד לסרט, המסביר את עקרונות המנוע הרקטי והטיסה לירח. סרטון זה, לאחר שינויים קלים, שימש מאוחר יותר את נאס''א כדי להסביר את מהות הטיסה לחלל לקהל הרחב.
בעוד הגנרל והתעשיינים בונים את החללית שתביא אותם לירח, פונה דעת הקהל נגדם, והם נאלצים להקדים את השיגור כדי להימלט מהפעלת צו מניעה. הצוות הממריא כולל את הגנרל, ג'ים בארנס, ד''ר קרגרייבס (המהנדס הראשי) וסוויני (רדיו וראדאר).

''אתם מתכוונים שזה עובד? אנחנו.. אנחנו...? לא, אדוני! לא אני. אף-אחד לא אמר לי שזה מעשי. תסתובב בחזרה. תחזיר אותי. אני לא הולך לשום ירח!''
סוויני, לאחר שעברו לנפילה חופשית

סוויני שובץ לצוות ברגע האחרון, כיוון שהבוס שלו לקה באפנדציטיס יום לפני השיגור הכפוי. דמותו של סוויני, צעיר ספקן ובור בכל הנוגע לטיסה לחלל, שימשה את התסריטאים כדי להעביר לקהל הסברים על ההתרחשויות בזמן ההמראה ולאחריה: שגרת החיים בחלל (נפילה חופשית, מחלת חלל, הליכת-חלל וכדומה), שלבי הטיסה וכולי.
הדרמה בסרט מגיעה לשיאה לאחר הנחיתה על הירח, כשמסתבר שאין לצוות מספיק מסת תגובה (למנוע האטומי) כדי לחזור לארץ, ועליהם להשליך מטען עודף. עם זאת העלילה פשוטה למדי, בייחוד עבור הצופה המודרני, אם כי לא רק. היינליין מספר שבשלב מסוים רצו אנשי הוליווד להפוך את הסרט למערבון מוזיקלי על הירח...
ועדיין, היתה זו הפעם הראשונה בה הוצגו בקולנוע הקשיים והמכשולים הכרוכים בטיסה לירח, החל מהבעיות הטכניות ועד לספקנותם של ההדיוטות. כמו סיפוריו של היינליין, גם הסרט מציג דעה תקיפה על חיוניותה של היציאה לחלל והציפיה שהתעשיה הפרטית, ולא הממשלה, היא שתבצע זאת. נקודות אלה מודגשות אף ביתר שאת בסיפור הקצר המבוסס על הסרט והנושא את שמו שכתב היינליין לאחר מכן (הופיע באוסף ''רקוויאם'').

יחודו הנוסף של הסרט הוא האפקטים המיוחדים, שזכו, כאמור, בפרס האוסקר.

''הדרך הטובה ביותר לצלם טיסה לחלל באופן משכנע היא לגרד כמה מאות מיליוני דולרים, לשים ביחד צוות מדעי והנדסי באותו סדר גודל בו השתמשו כדי לפתח את הפצצה האטומית, להשתלט על המתקנים של ג'נרל אלקטריק, ווייט סאנדס ומטוסי דאגלס ולבנות חללית, ואז לצלם את מה שקורה. אנחנו היינו צריכים להשתמש בשיטה השניה הכי טובה...''
מתוך מאמרו של היינליין ''לצלם את 'היעד: הירח'''

היינליין, סופר מדע-בדיוני קשה אשר הקפיד ככל האפשר על נכונות הפרטים המדעיים שבספריו, הצליח, לדבריו, להדביק את כל צוות ההפקה ברעיון שניתן ליצור סרט ריאליסטי – סרט שיהיה מדויק מדעית ככל האפשר. יש לזכור שהסרט הופק שמונה שנים לפני שיגור הספוטניק הראשון – בתקופה ההיא עדיין לא היו תמונות של ארץ כפי שהיא נראית מהחלל, ואפילו לא ידעו איך נראים הכוכבים בלי הפרעות אטמוספיריות.

שער גליון Astounding מדצמבר 1950, בו פורסם המאמר
''לצלם את היעד: הירח''. בתמונה נראה הנוף הירחי כפי שהוצג
בסרט.

הבעיות היו רבות וקשות.
כדי לדמות הליכת-ירח היה צורך לקשור את השחקנים, הלבושים בחליפות חלל, בכבלים, אך למרבה הצער הדבר גרם לחליפות החלל להראות בלתי מנופחות. לכן, בסצנות אלה, היה צורך למלא את החליפות בצמר. האמינות הוחזרה, אבל השחקנים סבלו קשות. היינליין דימה זאת לעבודה קשה תחת שמש צהריים מדברית בהיותך לבוש מעיל פרווה וחובש דלי לראשך.

''וואו, ספרי הגיאוגרפיה צדקו!''
סווויני, צופה בארץ מהחלל

הצייר צ'סלי בונסטל, שהיה בעל ידע אסטרונומי רב, צייר את תמונת הרקע ששימשה כנוף הירח. בונסטל בחר את מכתש הארפאלוס כמקום הנחיתה המיועד, והוא צייר את הרקע על פי תמונות אמיתיות מטלסקופים. המכתש נבחר כיוון שהוא נמצא בקו רוחב צפוני, כך שהמצלמה תתפוס את ארץ קרוב לאופק, על פני מספיק רקע של נוף הרים ירחי.
כמות עצומה של עבודה הושקעה כדי להפוך את הציור לנוף הירחי שרואים בסרט. עדיין, בנוף זה מופיעה שגיאה אחת שבולטת מאד לעין הצופה המודרני: הקרקע בסרט נראית כמו אדמה מיובשת וסדוקה, בניגוד לאבקה עליה הילכו צוותי אפולו כמעט עשרים שנה לאחר מכן.
חדר הבקרה של החללית, בו מתרחש חלק גדול מהסרט, היווה גם הוא בעיה קשה ביותר. הוא היה צריך להיות גדול כמעלית, מעוצב כקצה הטיל, ולהכיל ארבע ספות תאוצה, לוחות בקרה שונים ומשונים, מסכי תצוגה, חלון, דלת למנעל האויר וגם, כמובן, ארבעה שחקנים. אלה האחרונים היו צריכים, לעתים, ללכת על הקירות או להיות תלויים הפוך. את כל זאת היה צורך לצלם במצלמת טכניקולור הסגורה בקופסה חסינת רעש, וזו צריכה לצלם ב-‏360 מעלות כדי לספק את כל הסצנות בכל הזוויות הדרושות. בלתי אפשרי. הפתרון, בסופו של דבר, היה חדר מודולרי (מפלדה, במקום מהקרטון ועץ הרגילים בהוליווד), שאת כל קירותיו אפשר לפרק. בכל פעם פורק קיר אחר, והמצלמה הוצבה במקומו.
אך בזאת לא הסתיימו הבעיות. בסצנה מסוימת היה צורך להראות איש צוות מרחף מספת התאוצה למרכז החדר. בחלל אין משמעות ל'למעלה' או 'למטה', אבל באולפן, למרבה הצער, יש. החוטים התומכים יאלצו לעבור אופקית או לסובב פינה. מה לעשות? לי זאוויץ, איש האפקטים המיוחדים (האיש ש'שרף את אטלנטה' בסרט 'חלף עם הרוח'), מצא פתרון: לסובב את כל הסט (טונות של פלדה) על צדו. זה הצריך בניה של ציוד מיוחד להיפוך הסט, מגדלים לתאורה ולמצלמה, ועוד.

הצוות בתוך חדר הבקרה של החללית

במאמרו ''לצלם את היעד: הירח'' (מופיע באוסף ''רקוויאם''), מתאר היינליין בפירוט קשיים רבים נוספים – חיקוי השפעת התאוצה החזקה בהמראה, דימוי חוסר אטמוספירה על הירח באולפן מלא אויר מאובק ועשן סיגריות, הצגת שמיים זרועי כוכבים לא נוצצים והשגת מנורה חזקה מספיק על מנת לדמות אור שמש ישיר בחלל.
בנוסף לראליות הטכנית על הסט, הרקע המדעי של הטיסה חושב ותוכנן על ידי ד''ר רוברט ריצ'רדסון ממצפה הכוכבים בהר פאלומר, כך שאם הטיל היה אמיתי, הטיסה היתה יכולה להתקיים. החישובים כללו את תאוצת הטיל יחסית למסת התגובה (של המנוע האטומי), את זמני התאוצה ואת המסלול המדויק מנקודת ההמראה ועד לנחיתה על הירח, כך שבכל שלב אפשר היה לדעת את הזוית המדויקת בה הירח או כדור הארץ יראו והיכן יהיה הטרמינטור באותו זמן. רק מעט מן הפרטים הללו מופיעים בסרט המוגמר עצמו, אך הם מוסיפים רבות לאמינותו.

''גנרל, בפעם הבאה שתגיד לי שאפשר להגיע לירח, אני אאמין לך!''
סוויני, לאחר הנחיתה על הירח

כרזת הסרט

''היעד: הירח'' נחשב לסרט המד''ב האמיתי הראשון, ולא בכדי. שעות רבות של עבודה והרבה כסף (כ-‏600 אלף דולר, סכום עצום במונחי התקופה) הושקעו כדי להפוך את החלום לאשליה הקרובה ביותר האפשרית למציאות. התוצאה מדהימה באמינותה, ביחוד לאור העובדה שהסרט הופק שנים לפני שיגור הספוטניק, שלא לדבר על יורי גגרין או אפולו 11. הסרט היה הצלחה קופתית לא קטנה (הוא הרוויח 5 מליון דולר), ובעיקר – הוא היווה השראה לצעירים נלהבים שגדלו להיות המהנדסים והטכנאים אשר הציבו, בסופו של דבר, את האדם הראשון על הירח.



Destination moon
ה-DVD באמאזון
רוברט א. היינליין - מדריך לקורא ולגולש
רוברט א. היינליין - רשימת היצירות המלאה
רקוויאם - ביקורת
האגודה ההיינליינית

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
סרט המד''ב הראשון?
נמרוד יום רביעי, 26/11/2003, שעה 17:30
(7 תגובות בפתיל)
השיטה הראשונה לצילום הסרט
יעל יום חמישי, 27/11/2003, שעה 16:15
(2 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.