על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  
קסם העולם האחר
ספרים / אהוד מימון
29/12/12
תגובות: 0  

קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
שבת, 05/04/2014, שעה 20:41

ביקורת על המדריך לימים הקרובים של יואב בלום


אזהרת ספוילרים – ביקורת זו כוללת פרטי עלילה משמעותיים מכל הספר.

הסוד בהכנת קוקטיילים הוא איזון, לדעת מה להכניס, ומה להשאיר בחוץ. הבעיה של ''המדריך לימים הקרובים'' היא במרכיבים שהיו צריכים להישאר בחוץ, או לכל הפחות להיכנס במינון נמוך הרבה יותר. הנה הסיכום למי שאינם רוצים לקרוא את הספוילרים – ''המדריך לימים הקרובים'' הוא ספר מתח מנהנה למדי עם רעיון ספקולטיבי מעניין שנעשה בו שימוש טוב, שעליו מכבידות התחכמויות מטופשות מיותרות. אחרי התמונה – הגרסה הארוכה, המנומקת ורוויית הספוילרים.

יואב בלום יודע לכתוב. הוא יודע לעצב דמויות ויודע לעצב עולם גם כאשר העלילה הבסיסית שלו מוכרת היטב. העלילה הבסיסית של ''המדריך לימים הקרובים'' מוכרת מאוד – בן שוורצמן הוא בחור טוב, ספרן עם שאיפות להיות עיתונאי, שנקלע שלא באשמתו לצרות. ירושה שקיבל מאדם זקן שהכיר בבית אבות, בקבוק ויסקי (ובן בכלל לא אוהב ויסקי), מביאה לכך שרוצח פסיכוטי רודף אחריו ועולם חשאי מתגלה לו. יש גם בחורה יפה בעסק. לא פשוט להצליח בסיפור מחדש של נוסחה כה שחוקה, הקוראים מכירים אותה ויודעים למה לצפות. שני גורמים עומדים לזכותו של ''המדריך לימים הקרובים'' והופכים אותו לספר שכיף לקרוא – הדמויות והגורם הספקולטיבי.
הגורם הספקולטיבי מעניין, ובלום עושה בו שימוש טוב. בעולם של בלום יש טכניקה, הידועה למעטים, שבאמצעותה אנשים יכולים לשמר את החוויות שלהם במשקאות או במאכלים, ואחרים יכולים להפוך חוויות אלה לשלהם כאשר הם שותים או אוכלים את המזון שבו נשמרו החוויות. כך למשל אפשר לחוות טיול לדרום אמריקה בכוסית קוניאק, או התאהבות במרטיני יבש.
בלום בונה בצורה מצוינת את ההשפעות של הגורם הזה על החברה. אפשר למצוא בספר מוסדות להכשרת חווים, אספנים עשירים שלא יבחלו באמצעים להשיג את החוויות הקיצוניות ביותר, מוכרי חוויות מאורגנים ומכובדים, ומי שימכרו לך ריגוש זול בוודקה זולה בפינת רחוב אפלה. זהו העולם שבן, שלא היה מודע לו כלל, מוצא את עצמו שלא בטובתו, ובלום מניע היטב את העלילה בעולם הזה.
גם אם הדמויות אולי צפויות, הן כתובות מצוין. בן הוא נעבעך מאוד משכנע ושובה לב, אסנת מצוינת כברמנית הצינית וסטפן הוא פסיכופט טוב. הבעיה שלהן מתחילה כאשר בלום מנסה להעניק להן עומק מיותר.
לכל אחת מהדמויות הראשיות בספר מוקדש פרק משלה, מחוץ לקו הזמן של העלילה, שנועד לעזור לנו להכיר אותה. פרק 6 הוא הפרק של בן, שבעקיפין מספר איך בן הגיע לעמדת הפתיחה שבה הוא מצא את עצמו מקבל את בקבוק הוויסקי הגורלי, ועוד אפשר למצוא לו הצדקה. פרק 21 הוא הפרק של אסנת, שבא להעניק לנו הבנה מעמיקה יותר של הרשעות של התכסיס שבו משתמש סטפן כדי להפיל אותה בפח, והוא לא ממש דרוש, אבל לא נורא. פרק 16 הוא הפרק של סטפן, והוא מיותר לחלוטין. עד אליו בלום בנה את הדמות של סטפן כשהוא מסתמך על המוסכמות המוכרות של הפסיכופט. אין בדמות הזו משהו חדש במיוחד, אבל לסוגה היא מצוינת. סיפור המקור הטרגי שמוענק לו בפרק 16 עלוב למדי, ולחלוטין לא נחוץ.
לקח לי זמן להבין מה הפריע לי באמת בפרקים האלה – הם נוגדים את הנחת היסוד של הספר. בלום מדגיש פעמים אחדות שחוויות אינן זיכרונות ושהדרך היחידה לחוות חוויות של אדם אחר היא באמצעות אותו גורם ספקולטיבי שעומד בלב הספר. הפרקים האלה מנסים לעשות בדיוק את זה, למסור לנו את החוויות של הגיבורים בצורה מעמיקה יותר, ובכך (אולי לא במודע) יוצרים דיסהרמוניה אצל הקורא בין המסרים השונים. באופן אירוני משהו, נדמה שבלום מודע לכך שהעברת החוויה היא בלתי אפשרית, ואומר את זה במפורש. בתודת בסוף הספר נמצא את המשפט ''כל אחד קורא בו (בספר, א''מ) מעט אחרת, והפענוח של הקורא אף פעם אינו זהה למה שהצפין הכותב.'' (ע' 339) ולמרות המודעות הזו, נדמה שזה בדיוק מה שמנסים לעשות פרקי הרקע – לפענח עבור הקוראים את החוויה של הדמויות הראשיות במקום לתת להם לפענח חוויה זו בעצמם. בכך בלום שומט את הקרקע מתחת לעבודה שעשה עד אז בבניית הדמויות.
למרות הפרקים האלה ''המדריך לימים הקרובים'' עדיין היה יכול להיות ספר מתח בהחלט לא רע עם רעיון ספקולטיבי מעניין שנעשה בו שימוש יפה. הבעיה היא שבלום מתעקש להתחכם. אפשר למצוא את ההתחכמויות בשלל אופנים, מהקטן עד הגדול. בקטן, אלה בדיחות לא ממש מצחיקות (אבל מאוד אירוניות ומודעות לעצמן) כמו המשפט הזה המשולב בתיאור של חתונה: ''סטפן ישב בשולחן עגול שבמרכזו סידור פרחים שהכלה התלבטה לגביו במשך שבועיים ושאיש לא יזכור חמש שניות לאחר שהאירוע יסתיים''. (ע' 170) אבל זה לא נורא. אפשר לחיות עם הבדיחות הלא מצחיקות בדרך כלל.
אבל ההתחכמות הזו היא רובד שלם של הספר שהוא מיותר לחלוטין. כי, אתם מבינים, ''המדריך לימים הקרובים'' הוא לא באמת ספר שנכתב על ידי יואב בלום עבורנו, הקוראים. זהו ספר שנכתב על ידי מחבר אלמוני עבור בן שוורצמן, שנקלע שלא בטובתו לצרות צרורות. כאשר הוא מוצא את עצמו בצרה, כל מה שעל בן לעשות הוא לפתוח את הספר באקראי, ושם יימצא פתרון. בלום משתמש בתחבולה הזו פעמים אחדות לאורך הספר, ובכל אחת מהנקודות האלה אם הוא היה מניח לגיבורים להסתמך על תושייתם ולא על איזה Deus ex liber זה היה עושה לספר רק טוב.
ואם זה לא מספיק גרוע בתור התחכמות, גם לספר יש פרק סיפור רקע משלו. בלום מקדיש פרק שלם (14) לתיאור הופעתו של כתב יד מסתורי יום אחד על סף דלתו. בלום מספר לנו שהוא אמנם חתום על הספר כמחבר, אבל למעשה לא הוא כתב אותו. אנחנו זוכים אפילו לתיאור של פגישה של בלום עם המחבר האלמוני, המפתיע את בלום יום אחד כאשר הוא יושב בבית קפה ושואל אם קרא כבר את כתב היד. כאשר בלום שואל את הזר מי הוא התשובה היא: ''אני המספר הכל-יודע. לא למדת עלי בתיכון?'' זה מצחיק, כי זה מטא.
ובלום חוזר לנושא הזה בסוף הספר בפרק 30. כי זה לא סתם מטא, זה מטא של מטא של מטא. או משהו. בסופו של דבר, כמו עם ''מצרפי המקרים'', ספרו הקודם של בלום, ברור לנו שיש כוח אפל ומסתורי כלשהו שהניע את העלילה, אבל לא ברור לנו מהו. ולמען האמת, זה משעמם ומעצבן.
''המדריך לימים הקרובים'' היה יכול להיות קוקטייל מהנה של מתח ורעיון ספקולטיבי מעניין, אבל תבליני ההתחכמות וה''מטא'' למיניהם משאירים טעם לוואי מאכזב.



המדריך לימים הקרובים
יואב בלום
הוצאת כתר, 2014
340 עמודים


 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
בשביל מה לכתוב ביקורת עם ספויילרים?  (חדש)
דרצ'י יום רביעי, 09/04/2014, שעה 23:16
מה הטעם לכתוב ביקורת מלאה בספויילרים? היא לא תעזור לי בהחלטה אם לקרוא את הספר או לא, כי אני לא יכול לקרוא אותה.

אגב, אני קורא עכשיו את ''מצרפי המקרים'' של אותו כותב ומאוד נהנה.
   כתוב תגובה
כי אי-אפשר לכתוב אותה אחרת  (חדש)
kenny יום חמישי, 10/04/2014, שעה 8:20
בתשובה לדרצ'י
את הביקורת במשפט אחד הבאתי לפני הספוילרים ולפני מרווח הספוילרים, אבל דיון משמעותי בספר הזה מצריך כניסה לפרטי העלילה. מעבר לזה יש עניין עקרוני יותר - אני חושב שביקורת יכולה לעתים להיות יותר מ''ספר טוב / רע'', היא יכולה להיות מקום לדיון משמעותי יותר. במקרה כזה היא כמעט תמיד תצריך ספוילרים, ובדיוק בשביל זה יש אזהרות ספוילרים.

שמח שאתה נהנה מ''מצרפי המקרים''. הוא כתוב היטב, אבל לדעתי יש לו בעיות שלא אכנס אליהן כאן מחשש ספוילרים.
   כתוב תגובה
אני מסכים בהחלט  (חדש)
גל שבת, 19/04/2014, שעה 16:03
הרעיון בבסיס הספר (והשימושים בו) ממש מעניינים והדמויות בנויות היטב אבל בהחלט אפשר היה לקצר את פרקי הרקע של הדמויות (או לפזר אותם לאורך הספר) ועניין המטא באמת הפך למשעמם וכבר לא מצחיק לקראת הסוף.

אף על פי כן, זה היה ספר טיסה מהנה.
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.