על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

החינמניה מס' 38
שונות / המערכת
27/09/14
תגובות: 2  
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 1  
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0  
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / איתי ליבנה
31/05/14
תגובות: 1  
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0  
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0  
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4  
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0  
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0  
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0  
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2  
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0  
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0  
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0  
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0  

את הסדרה הזו אי אפשר להפסיק
שונות / ניר יניב
יום שלישי, 24/05/2005, שעה 9:17

ניר הזועם בדרכים
על סדרה בהמשכים


טור אישי, פורסם בגליון מספר 25 של המימד העשירי, אפריל 2005


בשעת לילה מאוחרת צלצל הטלפון בפנטהאוז המפואר שלי, לגדות נהר הרעל אשר בתל אביב המעטירה.
''הלו?''
''תקשיב,'' אמר מישהו. ''זה א'. תשמע... אני לא יודע איך להגיד לך את זה...''
''מה נשמע, א'?'' אמרתי. ''מה העניינים?''
''תגיד,'' אמר א', ''אתה יושב?''
''פחות או יותר,'' אמרתי, מארגן בנחת את הכריות על מיטת האפיריון הענקית שלי.
''תשמע, תבין – קרה אסון.''
''מי מת?''
''תפסיק להתבדח. זה רציני.''
''נו, באמת. אם אף אחד לא מת, מה כבר יכול לקרות?''
''תראה, אין דרך אחרת להגיד את זה, אז אעשה את זה מהר: ביטלו את הסדרה.''
''מה?''
''מה שאתה שומע. ביטלו אותה. נגמר. קפוט. אין יותר.''
רק לאחר שניה או שתיים של דממה הלומה נשמע קולי, זעקה מיוסרת שבקעה מן הפנטהאוז וחתכה את שלוות השכונה הנמה כסכין, מנסרת כחתול בעונתו: ''לא! לא יכול להיות!''
''אני מצטער,'' אמר א'. ''זה נורא. אני באמת מצטער.''
''לא!'' זעקתי. ''לא! אל תבטלו את אֶנדר!''


כמה שיחות טלפון בהולות לאחר מכן אימתו את השמועה. הגרוע מכל קרה: המו''ל של אורסון סקוט קארד החליט שלא להוציא יותר ספרים בסדרת אנדר. הסדרה, כפי שהתבטא נציג ההוצאה במסיבת עיתונאים קצרה אך דרמטית, כבר מיצתה את עצמה. הגיע הזמן, הוסיף, לעזוב את אנדר לנפשו ולעבור לדברים חדשים. עוד לפני תום הנאום הנ''ל נפתחו חדרי מצב של אוהדי הסדרה בניו יורק, לונדון, טוקיו וכפר סבא. שיחות טלפון טרנס-אטלנטיות שקיימו נציגי כל אגודות חובבי אנדר בעולם, שש-מאות ושתיים במספר, הפיצו את הבשורה המרה ואת פרטיה המדויקים. אמנם התגלעו כמה חילוקי דיעות בשאלה האם אכן אמר הנציג ''לעזוב את אנדר לנפשו'' או ''לעזוב את אורסון לנפשו'', וכן ויכוח חריף לגבי פירוש הביטוי ''דברים חדשים'': נציב שגרירות אנדר באמסטרדם טען כי הכוונה לספר שיעסוק בדודתו של בִּין מצד אמו, ואילו יו''ר מועדון אנדר001 התעקש כי מדובר בסרט אנימציה על ילדותו של קולונל גרף. על כל פנים, בכל הארגונים שררה תמימות דעים באשר לאיום על המשך הסדרה, והוחלט לנקוט בצעדי מנע מיידיים.
כבר למחרת בבוקר אורגנה הפגנה המונית של אוהדי הסדרה מול משרדי המו''ל. המפגינים התגברו בחירוף נפש על קשיי מזג האויר – ירד שלג – והניפו שלטי ''העם עם אנדר'', ''בִּין לשלטון'' ו''פטר משוחרר לא יוחזר''. שניים מהם פונו מהמקום באמבולנס מחמת כוויות קור, ואילו אחד נעצר בעוות התחצפות לשוטר בזמן מילוי תפקידו, לאחר שהאשים אותו בהיותו ''באג מחורבן''. תחקיר שנערך לאחר מכן העלה כי האוהד הנ''ל לא קרא אף ספר פרט לראשון, ועל כן הוא גורש בבושת פנים מהאגודה. לאחר שעה וחצי של הפגנה, בתנאים הקשים שתוארו להלן, יצא לקראתם נציג רשמי והודיע לחובבים שנותרו שאין לו מושג מה זה ''אנדר'', וכי הבניין מולו הם מפגינים שייך למחלקת המים של העיריה. כיוון שכך הוחלט לבטל את המשך ההפגנה עד לקבלת מידע מודיעיני עדכני יותר, ושלושתם התפזרו לבתיהם.


''חובבים, הם קוראים לעצמם?'' אמרתי בזעם. ''חובבנים!''
''מה אתה רוצה?'' אמר ידיד שוחר טוב שנקלע לביתי ביום המחרת. ''כולה סדרה.''
''כולה סדרה? כולה סדרה? אין לך מושג על מה אתה מדבר! מדובר בסאגה ששינתה לנצח את פני המדע הבדיוני! אם היית בא להרצאה של האיגוד שלנו, האֶנדֶרינָאים...''
''אנדרינאים, שמנדרינאים,'' אמר הידיד. ''כמה ספרים כבר אפשר לכתוב על אותו דבר?''
''זה לא אותו דבר! למשל, 'הצל של אנדר' עוסק למעשה בבִּין, ידידו הטוב של...''
''בסדר, בסדר. החברים של אנדר, האחים של אנדר, ההורים של אנדר – כמה אפשר?''
''עוד הרבה,'' אמרתי. ''למשל, אני מת לדעת האם נכונה השמועה לגבי סבתא של בִּין...''
''אני לא רוצה לשמוע על זה.''
''...הספר הבא היה אמור להיות עליה, כשהיא נלחמה בטורקים...''
''אני לא רוצה לשמוע!''
''...ובניאנדרטלים...''
''די!''
''שאלת את עצמך פעם למה קראו להם ניאנדרטלים? ני-אנדר-טלים. תופס?''
''זהו!'' אמר ידידי וקם. ''אני הולך. תקרא לי כששפיותך תחזור אליך.''
''שפיות?'' אמרתי. ''קראת עיתון בזמן האחרון? היקום של אנדר שפוי הרבה יותר מ...''
''להתראות!''
הוא מראה סימני חולשה, אמרתי לעצמי. אולי עוד אצליח לשכנע אותו.


עוד באותו יום החליט ועד הפעולה של האגודה הישראלית לאס''ק ולפנטסיה לנקוט בצעדים דרסטיים באמת. גילוי דעת נמרץ פורסם באתר האגודה, ומכתבים נשלחו אל מערכות כל העיתונים הגדולים, כתבי העת, המקומונים והעלונים, וכן אל ראש הממשלה ושרי החוץ, הפנים, הבטחון והתשתיות. לא נפקד אף מקומם של חברי ועדת החינוך של הכנסת. כמו כן הוקדם כנס אנדר.קון הקרוב, ונושאו שונה ל''אורסון סקוט קארד''. לסיום, בשיתוף עם מועדון המעריצים הרוסי, קראסני-אנדר, נשלח מברק בהול אל מזכ''ל האו''ם.
גם ארגונים אחרים לא טמנו ידם בצלחת. הטלפונים בחדרי המצב לא הפסיקו לצלצל, והדיווחים זרמו כמים. משלחת של ארגון אנדר-קינדר הגרמני כבר היתה בשלבים האחרונים לקראת יציאתה לניו-יורק, שם תוכננה שביתת רעב המונית בתוך פסל החירות, תוך אכילת חרקים בלבד. חובב סקוטי מחופש לקולונל גרף, עם חמת חלילים וחצאית תואמת, הצליח להתגנב לישיבת מערכת של ועדת פרס פוליצר והוסגר לידי המשטרה זמן קצר לאחר מכן, חבול כולו. חבורת אוהדים התקיפה את ממלא מקום סגן יו''ר ההוצאה לאור וגנבה את ארנקו, אך בדיעבד הסתבר כי היו אלה סתם אוהדי כדורגל.


לאור כל זאת החלטתי גם אני לעשות מעשה. לאחר מאמצים מרובים הצלחתי למצוא את מספר הטלפון הפרטי של בעלי ההוצאה לאור, והתקשרתי אליו בשעה נוחה מאד לפי שעוני ולילית מאד לפי שעונו.
''הלו?''
''שלום,'' אמרתי. ''אתה לא מכיר אותי. תחזירו את אנדר.''
''מה? מי זה?''
''אתה לא מכיר אותי,'' אמרתי. ''אני דורש שתחזירו את אנדר מיד.''
''מה זה צריך להיות? מי זה?''
''אם אתה מתעקש,'' אמרתי, ''השם הוא בִּין. בִּין יניב.''


להצעה המהפכנית ביותר, המוצלחת ביותר, זו שטרפה את הקלפים, שרפה את הגשרים ושברה את הכלים, את כללי המשחק ואת המו''לים, היו, כמו לכל הצלחה, הרבה אבות ואמהות. נשיאת הדמוסתנסינאים משוודיה, ממלא מקום יו''ר הועדה המהפכנית הקוריאנית ע''ש ויגין ורוב חברי מועדון הצל-של מאשדוד, כולם טענו לכתר. תוכנית הפעולה עצמה, על כל פנים, לא היתה שנויה במחלוקת. בתמימות דעים נדירה החליטו כל הארגונים, התאים וספיחיהם לאמץ אותה. היא היתה, כמו כל התכניות הדגולות, פשוטה ביותר: כל החובבים, האוהדים, המעריצים והמכורים, בתיאום מושלם בכל העולם, יורידו בכל יום, לאות הזדהות וללא לאות, סנטימטר אחד מגובהם.


ואז התעוררתי.




רבותי, ההיסטוריה חוזרת - הטור הקודם
לכתוב עם האויב - זועם מיוחד לרגל יום הולדתו של אתר ISF
ניר הזועם בדרכים - אנתולוגיה
המימד העשירי

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
אבל אתה לא רציני,נכון?;-)
ע נ ק:))) יום שלישי, 24/05/2005, שעה 13:09
מה זה, ניר, נגמרו לך הנושאים?
Boojie יום שלישי, 24/05/2005, שעה 14:04
(10 תגובות בפתיל)
ואנחנו אובססיביים.
קפטן פרוטון יום ראשון, 29/05/2005, שעה 13:43
(2 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.