 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
סיפורי ארץ הגוועת (ב')
פרקים לדוגמה / ג'ק ואנס
21/02/06
תגובות: 31
העור הקר
פרקים לדוגמה / אלברט סנצ'ס פיניול
09/02/06
תגובות: 0
סחרור
פרקים לדוגמה / רוברט צ'רלס וילסון
05/02/06
תגובות: 17
קטן, גדול
פרקים לדוגמה / ג'ון קראולי
02/02/06
תגובות: 63
צלילוּת הערפל
פרקים לדוגמה / גלי צבי-ויס
29/01/06
תגובות: 23
אֶלריק בים הגורל
פרקים לדוגמה / מייקל מורקוק
16/01/06
תגובות: 10
צד שמאל של החושך
פרקים לדוגמה / אורסולה ק. לה גווין
08/01/06
תגובות: 3
בבואה
פרקים לדוגמה / י. קמין
05/01/06
תגובות: 53
מהירות החושך
פרקים לדוגמה / אליזבת מון
01/11/05
תגובות: 2
התגלות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
17/09/05
תגובות: 2
סיפורי ארץ הגוועת (א')
פרקים לדוגמה / ג'ק ואנס
10/09/05
תגובות: 0
יומו של הדרקון
פרקים לדוגמה / ריצ'ארד א. קנאאק
23/08/05
תגובות: 0
יממה
פרקים לדוגמה / י. קמין
14/07/05
תגובות: 39
חולית: קרב קורין
פרקים לדוגמה / בריאן הרברט וקווין אנדרסון
12/07/05
תגובות: 2
אומן השיר
פרקים לדוגמה / אורסון סקוט קארד
06/07/05
תגובות: 10
אלריק ממלניבונה
פרקים לדוגמה / מייקל מורקוק
05/05/05
תגובות: 4
מערות הפלדה
פרקים לדוגמה / איזק אסימוב
14/03/05
תגובות: 31
המארג
פרקים לדוגמה / קלייב בארקר
07/02/05
תגובות: 15
קוסם היונים
פרקים לדוגמה / מייגן לינדהולם
06/02/05
תגובות: 4
קץ הילדות
פרקים לדוגמה / ארתור סי קלארק
18/01/05
תגובות: 4
קונצרט האינסוף
פרקים לדוגמה / גרג בר
06/12/04
תגובות: 31
צלילת אש
פרקים לדוגמה / קארין לוואצ'י
01/12/04
תגובות: 8
ספינות מן המערב
פרקים לדוגמה / פול קארני
21/11/04
תגובות: 0
טרף
פרקים לדוגמה / מייקל קרייטון
20/10/04
תגובות: 12
הִשתנוּת
פרקים לדוגמה / קרול ברג
24/09/04
תגובות: 14
הכרונוליתים
פרקים לדוגמה / רוברט צ'רלס וילסון
26/08/04
תגובות: 15
מזכרות ואוצרות: סיפור אהבה
פרקים לדוגמה / ניל גיימן
22/08/04
תגובות: 9
אריות אל-ראסאן
פרקים לדוגמה / גאי גבריאל קיי
05/08/04
תגובות: 8
כלבי יהלום, ימי טורקיז
פרקים לדוגמה / אלסטר ריינולדס
22/06/04
תגובות: 3
האימפריה השניה
פרקים לדוגמה / פול קארני
15/05/04
תגובות: 0
|
 |
כתוב כשד משחת
פרקים לדוגמה / ניר יניב
יום חמישי, 16/03/2006, שעה 12:08
פרק לדוגמה מתוך הנובלטה 'מחיה השפה העברית', המופיעה באוסף הסיפורים 'כתוב משד משחת' מאת ניר יניב
|
|
מחיה השפה העברית
א
גיבורו נעים ההליכות של הסיפור – יכולותיו המיוחדות – חולשותיו – המקום המוזר בו הוא מוצא את עצמו – שירה מודרנית
ביום ד' אביבי ונחמד יָלָד מקרר אחד בן זכר בריא ושלם, אשר מיד החל להקים מהומה וקול שאון.
''הביאו לכאן מיד רופא!'' שאג הילוד בתוקף. משקלו היה כשישים קילוגרם, וכזה היה גם מניין שנותיו. לאחר התייעצות חפוזה, שהופרעה תדירות בקולות הקריסה והניפוץ שבקעו מחדר הלידה, הוחלט להיענות לבקשתו. מנהל המחלקה הוזעק בדחיפות מביתו והתייצב אצל הפג המצווח, עטוי מלוא פאר מדי השרד שלו – חלוק צחור, סטטוסקופ וסיכת צנחנים.
''או!'' אמר הבן יקיר בקול מן המיטה שאליה היה מרותק. ''סוף סוף! הקשב נא לי, דוקטור יקר. מדוע...''
''מה יש'ך אתה?'' שאל הדוקטור הנכבד. ''אם ת'לא סותם ת'פה, בחיי שאנחנו דוחפים לך פה איזה מחט בתחת.''
דממה הלומה השתררה.
''דוקטור יקר,'' ניסה הילוד שנית, ''הריני להתלונן בפניך...''
''אל תזדיין איתי, טוב?'' אמר הדוקטור בחביבות ודקר את צווארו של המתלונן-בפניך באמצעות מכשיר מהודר ואור-קולי להפעים שהוציא מכיסו. ''רק היום ת'יוצא מהפרידג'. ת'נח. ת'שוכב בשקט, זהו, למה שזה לא הזמן עכשיו לחרטט. מחר. ת'מחכה למחר. אנא פרופסור-דוקטור גולדבלאך-מנדלסון-שקד, ומחר ת'אִבּסדר. עלי. חליק. יאללה.''
בסיימו נקש הדוקטור הנכבד באצבעותיו, והילוד נפל שדוד והלום עוד בטרם הספיקה מחאתו הנדהמת לצאת לאויר העולם. בדרכו החוצה חייך מנהל המחלקה אל אחות המשמרת ואמר לה ''הוא יושן. לא דואגת.''
באמצע הלילה הוא ניסה להתהפך במיטתו, נכשל והתעורר.
''אמא?'' שאל.
''היית מת,'' אמרה מישהי.
''מי...?''
''אני מה מטפלת בך, יא באבא. אחות של מחלקה. קוראים אותי ברזלית כהן-שומאכר, נעים מאד ויאללה לישון.''
במשך שתיקה ארוכה הוא ניסה לעכל את המידע החדש, ולבסוף החליט לוותר.
''איפה אני?'' שאל.
''תלביב,'' אמרה האחות ברזלית.
''תל אביב?''
''זהו. ועכשיו,'' אמרה ברוך, ''סתום ת'פה ולישון.''
''שמי,'' הבהיר הילוד בבוקרו של יום המחרת, ''הוא אליעז חכמוני. אולי שמעתם עלי?''
''כל אחד שיוצא היום מהפרידג' חושב הוא מפורסם,'' אמר הדוקטור בעודו בודק טבלת נתונים שהוקרנה מן המיטה. הנתונים קפצו, דילגו והשמיעו קולות משונים. גרף אדום אחד בעבע במיוחד.
''לא,'' אמר אליעז. ''באמת הייתי מפורסם.''
''לא שומע עליך בחיים שלי,'' אמר הדוקטור. ''חרא,'' הוסיף. הוא נופף בזרועו – היו בה שני מרפקים – והטבלה נעלמה.
''גם אני לא זוכרת השם שלך,'' אמרה אחות היום בחביבות וליטפה את שפמה העבות, ''אבל אני ב'מת לא מבינה מהחיים ש'לי, למה אני כל היום תקועה פה בחור המסריח הזה.''
''ואללה,'' אמר הדוקטור. ''באמת מסריח. אני חושב משהו דפוק במיטה.''
''ומה שמך את?'' שאל אליעז. ''תני לי לנחש: קרנפית? שלבקת? ברווזית? עששת?''
''צלילה,'' אמרה האחות בעלבון. ''צלילה בר-לב-אבא. שלבקת בחופש, ולא שומעת בחיים שלי על שלושה אלה אחרות – אולי הם לא מביתחולים זה?''
''סליחה,'' אמר אליעז. ''איני רגיל להיות מרותק למיטה, והדבר גורם לרפיון מסוים בעצבי. האם אתם בטוחים שלא שמעתם עלי?''
''חבל''ז,'' אמר הדוקטור, בעודו בוחן את המיטה בעין ביקורתית.
''בחיי,'' אמרה האחות צלילה. ''אולי אתה רק חושב מה אתה מפורסם?''
''כבר שכחו אותי,'' מלמל אליעז, כביכול לעצמו, ואז הוסיף בקול, ''כמה זמן? כמה זמן עבר?''
''אתה בפרידג' איזה שמונים ושישה שנה,'' אמר הדוקטור.
''כמעט שמונים ושבעה,'' אמרה האחות מתחת לשפמה.
''סתמי ת'פה, טוב?'' אמר הדוקטור בחביבות. ''ותסדרי ת'מיטה הדפוקה הזאתי.''
''זהו? כבר שכחו אותי? לאחר פחות ממאה שנים?'' השתוקק אליעז לומר, אך מה שיצא משפתיו היה ''שמונים ושש, אוילים! שמונים ושבע, מחריבי השפה העברית, עילגים! תסתמי את הפה, בשם אלוהים!''
''זה למה הוא באמת אחד מהכי ישָנים,'' אמר הדוקטור לאחות צלילה בניד ראש סלחני. ''ככה הם מדברים. זה עובר להם.'' ונקש באצבעותיו, וזעמו של אליעז נקטע באחת והפך לשינה עמוקה.
אחר הצהריים ביקש אליעז וקיבל עיתון, כולל כל המוספים. הוא התקשה מעט לדפדף בו, עד שגילה כי אכן אין זו טעות והוא מחזיק בידיו עמוד אחד בלבד. לאחר שכילה את זעמו באחות צלילה, שהראתה לו באורך רוח כיצד תוכן העמוד הנ''ל מתחלף לפי רצון הקורא, הוא התיישב במיטתו – סוף סוף אפשרו לו לעשות זאת – ונפנה לעיין בנחת בענייני דיומא.
הכותרת הראשית היתה סולידית למדי: ''רוהמ לקנסת: אתם חרות'', ומתחת ''סר הפנים: משתרמתים, קולחם אל הזין שלי''. סבור היה שכבר ראה דברים דומים בתקופתו הוא, ועל כן עבר למאמר הפרשנות שנשא את הכותרת התמימה ''שלוק בבקבוק'':
''יו''ר ביהמ''ש האיליון אל מנייק שוב תוקא ז גדול,'' החל המאמר וגם נגמר, שכן עד כאן הגיע אליעז בקריאתו לפני ששמט את העיתון ודרך עליו בכל עוז. האחות צלילה, שנזעקה לשמע המהומה, הצילה את גזיר הנייר והמליצה בפני אליעז לשמור עליו, שכן שעשועים אחרים לא יסופקו לו.
''ואם ת'לא אוהב מה פּוּליטיקס,'' הוסיפה, ''שזה גם אני לא אוהבת וזה למה לא מאשימה אותך, אז אפשר שסְפּוֹרטס, שזה הולך ככה.'' ומשמשה בעיתון מעט, להראותו כיצד.
''דפוק וזרוק'', אמרה כותרת המוסף, ולידה תמונה של שני גברים בתנוחה כה אינטימית עד כי רק המדים שלעורם הסגירו את זהותם ככדורגלנים, ואף זאת בקושי. ''גביה האולם:'' ביארה כותרת המשנה, ''ארב-הסאודית שוב דופקת אותנו!!!''
''מתי,'' שאל אליעז, ''אוכל ללכת הביתה? לא, אל תנקשי כך באצבעותייך...''
בבוקר יום ו' שוחרר אליעז סוף סוף מבית החולים. באולם המבוא ציפתה לו ועדת קבלה קטנה אך ססגונית בת שלושה נשואי פנים מעונבים למשעי ולבושים בהידור – חליפות שרד צבעוניות בוהקות, משקפי שמש וכאפיות.
''אדוני הנכבד,'' פצח מנהיגם, ''ברוך הבא לזָמֶ... לזמזמו... זָמנוּ...''
''סליחה?'' אמר אליעז.
''הבָּא לזָמֶנוּ! זזֶנוּ!''
''זמננו?'' שאל אליעז.
''כן!'' אמר מנהיג הועדה. ''זהו! ז'תומרת, ברוך הבא לזמננו, איש יִי...יקר, איש מן הָ.. הָעבר. אנו, הוֹ... הַווּ.. הועדה הא-נ-כ-רו-או-ני-ס... הועדה האנוכרי... האנרכיניס...''
''האנכרוניסטית?'' שאל אליעז.
''ואללה! הועדה האנכ... הדא ועדה שלנו, אנו מָצְדי..עי...'' הוא האט לכלל עצירה. ''אינעל-אבּוּק!'' הוסיף, ותלש את משקפי השמש מעל פרצופו. אליעז הבחין באותיות קטנות המרצדות על העדשות.
''אוּקצור,'' אמר ראש הועדה, ''וולקאם וָוולקאם פי תלביב מה המאה העשרים וַשתיים, 'נחנו מה ועדה עושים כבוד לאנשים של פעם, יא מיסטר. אנא בּרוֹש אִבְּן-שוּשן.''
דבריו לוו במחיאות כפיים מנומסות של שני חברי המשלחת הנותרים. אחד מהם נענע בראשו ורקע ברגלו מפעם לפעם לצלילי מוזיקה דמיונית.
''חי נפשי,'' אמר אליעז. ''מה קרה למדינה? מדוע אין כאן אדם אחד היודע עברית כהלכתה?''
''בחייאת,'' אמר ברוש. '''נחנו מדברים סבבה, רק מה אתה לא רגיל, יא באבא. 'נחנו עוד מנסים דבֵּר עברית של מִזמן בִּשְ'ךָ, אבל ת'אמת – כמה אפשר?''
''עברית?'' אמר אליעז. ''עברית?''
''עזוב ת'ך משטויות, יא כָּלְבּ,'' אמר ברוש וטפח על כתפו בחביבות ובעוצמה אדירה. אליעז המופתע קרס ומצא עצמו משוטח על הרצפה.
''שִיט!'' אמר ברוש, ומיהר לשלוח יד אל אליעז ולהעמידו על רגליו, דבר שעשה ללא מאמץ מיוחד. '''ני בּקֶש סליחה, פְּלִיז!''
''למה עשית את זה?'' שאל אליעז, המום מכדי לכעוס.
''לא כָּוונה,'' אמר ברוש. ''אתם מִן מִנזמן כולכם מה חלשים כאלה, למה האוכל שלכם בטח לא משהו. ככה אמרו ברדיו. זה מה מזכיר לי –'' הוא חיטט בכיסו, שלף משם דבר מה והציגו בפני אליעז, ''– הנה לך רדיו, מה יעזור לך בסידורים. קודם רק תביא לי אצבע שלך בשביל חתימה...''
ברוש קירב מכשיר זעיר כלשהו לאצבעו של אליעז, אך תשומת לבו של זה האחרון היתה נתונה לחפץ שהוגש לו, שנראה כמו אטם אוזניים ספוגי רגיל. ''רדיו?'' אמר. ''האם אין לכם הולוגרמות תלת ממדיות? או מציאות וירטואלית? או...''
''לא מכיר זה,'' אמר ברוש. ''הנה, תן לי עוזר לך לשים הרדיו בפנים.'' בתנועה מהירה כברק הוא תחב את האטם לתוך אוזנו של אליעז, שמחאתו נקטעה בעודה באיבה על ידי מוזיקת רקע מחרידה וקריין שמח וטוב לב, שניהם בשתי האוזניים ובמלוא העוצמה:
''...אכבר אכבר אכבר אכבר, אחוּשלוּקי ווֹנדרפוּל! ושיר אל פירסט פלייס בִּלצָ'ארט אוֹף דה גרייטסט סוֹנגס, כאן פי רדיו שקשוקה, כפרות שלי...''
''אוי!'' נאק אליעז. ''הצילו! תעשה משהו!'' הוא ניסה להוציא את דבר הטומאה מאוזנו, אך לשוא. דמעות עלו בעיניו.
''ת'יכול מחליף תחנה,'' אמר ברוש. ''נו פרובלם.''
''...אל סוֹנג מה עושה לכם רטוב רטוב וֶוט וֶוט, אוֹח! אוח! אוח!'' הבהיר הקריין.
''תפסיק את זה!'' צווח אליעז. ''הצילו! הצילו!''
אנשים החלו להתבונן בהם בעניין. שוטר שהיה עסוק לפני כן בפטפוט של סרק עם אחת האחיות ניגש אליהם. ''כּוּל אבסדר?'' שאל.
''סבבה,'' אמר ברוש. ''הכל מגניז. הדא זקן הוא לא רגיל רדיו.''
''...מן אל סופרגרופ חרא, פירסט פלייס, מקום ראשון,'' אמר הקריין, ''זַין!''
רעש לבן מחריד בקע מן האוזניה, וכך זכה אליעז חכמוני להיות בין הראשונים לדעת את זהות השיר שהעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים של אותו שבוע, וכן את מילותיו במלוא הדרן.
''זַין זַין זַין זַין זַין זַין זַין!'' געה סולן הלהקה על רקע הרעש, שנשמע דומה מאד לטלויזיה ישנה המעלה השמימה במלוא עוצמת רמקולה את שוועתו של ערוץ מת.
''לאא!'' צרח אליעז.
''אתה בטוח הוא אבסדר?'' אמר השוטר.
''זין זין זין זין זין זין זין!''
''אנא ברוש אִבּן שושן, אנא אקספרט. עלי.''
''זין זין זין זין זין זין זין!'' אל הסולן הצטרפו שתי פעיות נשיות, בואך הפזמון.
''סבבה,'' אמר השוטר.
''זין זין זין זין זין זין זין!''
אוזניו של אליעז צלצלו ודמעות עלו בעיניו. לידו, אחד מחברי הועדה האנכרוניסטית המשיך להנהן בראשו בעליצות לקצב המוסיקה.
''זין זין זין זין זין זין זין!'' הבהיר הסולן וסיים את הפזמון: ''זין זין זין זין – יא בנזונה!''
''תפסיקו את זה!'' שאג אליעז, ובהתקף אלימות נואש זינק על ברוש, החטיא, ונפל על הרצפה, מתעלף.
כתוב כשד משחת
מאת ניר יניב
הוצאת אודיסיאה, 2006
238 עמודים
כתוב כשד משחת – אתר הספר
כתוב כשד משחת – במבצע באתר ההוצאה
ביקורת מאת אהוד מימון
ביקורת מאת דותן דימט
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אוי לי. (חדש)
pink cigarette יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:12
זה מקסים.
:)
|
|
|
|
|
זה באמת כתוב כשד משחת (-: (חדש)
נדב יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:25
|
|
|
|
|
מה? (חדש)
דרצ'י יום חמישי, 16/03/2006, שעה 13:39
(סימני שאלה)
|
|
|
|
|
זה נהיה מובן בהמשך (ו/או בקריאה חוזרת). באמת. (חדש)
ניקי בשירת ''זין זין זין'' נלהבת יום חמישי, 16/03/2006, שעה 14:14
בתשובה לדרצ'י
|
|
|
|
|
וואלה צודקת (חדש)
דרצ'י שבת, 18/03/2006, שעה 21:21
בתשובה לניקי בשירת ''זין זין זין'' נלהבת
קשה לעכל את זה בהתחלה..
|
|
|
|
|
לערוך את העוכר (חדש)
גרומיט יום חמישי, 16/03/2006, שעה 14:00
נובמת, ניר, הסיפור גדוש בשפה לא תקנית. ממך הייתי מצפה ליותר ;-)
|
|
|
|
|
זו הפואנטה (חדש)
נדב יום חמישי, 16/03/2006, שעה 16:04
בתשובה לגרומיט
ככה העתיד נראה בעוד 100 שנה לפי הסיפור.
מנת המשכל הכי גבוהה של האנשים שם היא של ילד בן 14.
עצוב שככה יראה העתיד.
מעניין מה קרה למשבר?
יכול להיות שאפילו עכשיו אנחנו באמצע תהליך זה.
כש 50 אחוז מהאמריקנים חושבים שהשמש סובבת את כדה''א
וירידת רמת הכתיבה של הספרים.
|
|
|
|
|
חבל שגם נתת סיפור דוגמה זה (חדש)
נדב יום חמישי, 16/03/2006, שעה 16:08
בתשובה לנדב
כי אנחנו לא בעוד 100 שנה והמציאות היום אוהבת שפה יותר יפה.
אני מניח שככה לא כל הספר ואם כן חבל שהוצאות הספרים מסכימות לדרדר ככה את רמת הקוראים.
ואם לא אז חבל שסיפור זה משקף את הספר.
ושהייה לך בהצלחה.
|
|
|
|
|
דעתי בעניין (חדש)
מיכאל פבזנר יום חמישי, 16/03/2006, שעה 19:01
בתשובה לנדב
לדעתי האישית, זה די טיפשי להעביר ביקורת על חוכמתם והשכלתם של האנשים דרך השפה בה הם משתמשים. זה יכול להיות נכון יחסית לתקופה בה הם חיים ויחסית לאנשים אחרים - ז''א, אם בתקופה שלי אני מדבר במשלב הרבה יותר נמוך ופחות נכון מזה של כל השאר, זה מעיד משהו על רמת המשכל שלי, אולי (להוציא עולים חדשים וכי''ב). אבל אם בתקופתי אני מדבר במשלב יותר נמוך ממה שדיברו לפני, נגיד, 100 שנה - אז מה זה משנה? מטבעה של שפה הוא להשתנות ולהתפתח, ואין בכך כל פסול.
באנגלית בה כתב שייקספיר, למשל, היה גוף שלם שנעלם מהאנגלית המודרנית (thou, גוף שני יחיד). בן אדם מתקופתו של שייקספיר היה נחרד למשמע האנגלית המודרנית. זה לא אומר שהאנשים אשר דוברים אנגלית מודרנית (שזה כולל גם את הבריטים) כולם כאחד בעלי מנת משכל נמוכה מזו של אנשים מלפני 500 שנה.
באותה המידה, כל הכתיב הרוסי השתנה עם המהפכה הקומוניסטית. אותיות רבות (לא זוכר כמה) פשוט הוצאו מתוך הא''ב הרוסי. זה לא אומר שכל האנשים איבדו מרמת המשכל שלהם ברגע ההוא.
השפה העברית, כמו כל שפה אחרת, משתנה כאשר משתמשים בה ומתפתחת. אני לא רואה שום דבר רע בזה שאנשים מכניסים מונחים אנגליים לשפה, למשל. השפה היא כלי תקשורת של אנשים, ולכן זאת זכותם לפתח אותה ולשנות אותה כאוות נפשם.
ולאלה מביניכם שיעירו לי עכשיו משהו על שיחדש מ-1984 - הרי שיש כאן הבדל עקרוני. הרעיון מאחורי שיחדש היה פישוט השפה והוצאת מלים מיותרות (כדי שאנשים לא יחשבו יותר מדי). שפה מתפתחת, לעומת זאת, מוציאה מוציאה מלים ישנות אך מכניסה מלים חדשות. בסיפור ראינו הרבה מלים חדשות ומונחים חדשים, אשר שימשו את הדוברים להביע את עצמם בדרכים שאנו לא מביעים את עצמנו כיום.
וכאמור, אני לא משוכנע מה היה רעיון הכותב בסיפור זה, אך אם הבנתי נכון וכוונתו היא אכן להעביר ביקורת על אותם אנשים אשר אינם מדברים בעברית תקנית - הרי שזאת זכותם המלאה בתקופתם שלהם, משום ש*כולם* מדברים ככה. הם מתקשרים באופן הראוי והמקובל אחד עם השני, וזאת השפה שלהם. זה שהיא מאוד שונה משפתו של הגיבור הראשי זאת כבר הבעיה הפרטית שלו.
בעיה אחרת שיש בסיפור היא שתהליך כזה של שינוי בשפה אינו מתרחש, בדרך כלל, במאה שנים, אלא דרוש לו זמן רב יותר. אני יכול עוד להבין שאנשים ידברו בשפה שונה למדי, אבל קשה לי להאמין שהעיתונים ייכתבו בצורה עד כדי כך שונה ולא נכונה לזמננו, ושהאנשים אפילו לא יוכלו לבטא את המלה ''זמננו'', שהיא אינה מלה כה קשה.
|
|
|
|
|
מילים חדשות לא בהכרח מחליפות ישנות. (חדש)
Kipod יום שישי, 17/03/2006, שעה 1:08
בתשובה למיכאל פבזנר
פעם חלצו בעברית נעליים. פעם פשטו בגדים. התירו חגורה. היום פשוט מורידים הכל.
|
|
|
|
|
מילים חדשות לא בהכרח מחליפות ישנות. (חדש)
מיכאל פבזנר יום שישי, 17/03/2006, שעה 3:48
בתשובה לKipod
נכון, גם זה קורה, ולא רק בעברית; אני דיברתי על כך שמושגים באופן כללי אינם נעלמים, אלא אם כן הם נהיים חסרי משמעות - שזאת הייתה אחת הבעיות הגדולות בשיחדש, העלמה שלמה של מושגים.
יש דקויות מסויימות שהולכות מהשפה, אמת. יש גם דקויות אחרות שבאות. זה עניין של דגש שהאוכלוסייה שמה ומראה הרבה על תרבותה.
|
|
|
|
|
ונניח וזה יקרה בעוד אלף שנה. (חדש)
נדב יום שישי, 17/03/2006, שעה 7:18
בתשובה למיכאל פבזנר
גם אם זה יקח תקופה ארוכה יותר.
עדיין הקהילה העתידית מתרגשת משמחה כל פעם שהיא שומעת את המילה זין.
ויש שם משפטים שלמים שבה יש רק את המילה זין.
וזה לא רק בשפת רחוב אלא גם בעיתונות ברדיו ובמצעדי המוזיקה.
לא משנה עד כמה שהשפה תשתנה אבל האם לא ניתן להסיק שתיהיה ירידה בתובנה?
|
|
|
|
|
ונניח וזה יקרה בעוד אלף שנה. (חדש)
מיכאל פבזנר יום שישי, 17/03/2006, שעה 12:17
בתשובה לנדב
השאלה היא, עד כמה המלים זין וחרא הן קללות כמו שהן עכשיו.
בתקופה של התנ''ך, צעקת ''קירח!'' הייתה סיבה מספיקה כדי לשלח דובים בילדים קטנים. כיום היא כבר די לא. מלים שפעם היו קללות יכולות בהחלט להפוך למלים רגילות, אפילו אם לא בעלות משמעות טובה.
כשראש הממשלה מוסר לכנסת ''קולחם חרות'' (או איך שזה לא נאמר בסיפור), יכול להיות שהגסות של המשפט היא לערך כמו גסות המשפט ''כולכם טיפשים'' כיום. השאלה היא איזו משמעות מעניקים האנשים לביטוי הזה.
אשר לשירים - השירים שמגיעים למצעדים גם היום לא מי יודע מה חכמים, ואני מניח שאם היו מצעדים לפני 2000 שנה, המשמעות העמוקה של השירים הייתה בערך באותה הרמה, אפילו אם היו שם פחות קללות בוטות. היחס לסקס ולקללות באמנות משתנה מפעם לפעם. כיום הוא הרבה יותר נוקשה מבעבר, ואני לא חושב שיש בזה משהו רע או משהו טוב - זאת פשוט שיטת התבטאות. דברים טיפשיים אפשר להגיד עם קללות ובלי קללות, אני לא רואה כזה הבדל גדול.
|
|
|
|
|
שלוש הערות נפרדות: (חדש)
ניקי יום שישי, 17/03/2006, שעה 14:31
בתשובה למיכאל פבזנר
1. לא רצוי לשמור את הניתוחים וחיפושי הסאבטקסט לאחרי שגומרים *לקרוא את הסיפור*? מדובר בפרק ראשון בלבד.
2. באתר הנהדר של עיתונות עברית היסטורית אפשר להתרשם כמה משתנה השפה העברית במשך מאה שנה (רמז: ממש הרבה).http://jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/index1024.html
3. שמת לב שזה אמור להיות סיפור קומי, כן? ולפיכך יש בו הקצנה? רק רציתי לוודא.
|
|
|
|
|
שלוש הערות נפרדות: (חדש)
מיכאל פבזנר יום שישי, 17/03/2006, שעה 21:58
בתשובה לניקי
אני לא יודע אם מחקו את ההודעה מסיבה לא מובנת לי לחלוטין או שהאקספולרר נדפק בדרך ולא שמתי לב (כנראה, בכל זאת, השני)... על כל פנים, אנסה לשחזר.
1) אני הגבתי בעיקר לנדב, אשר העביר ביקורת נוקבת על השכלתם של האנשים באותה חברה. אשר לסיפור עצמו - אמרתי שאיני בטוח לגבי הכוונה האמיתית של הכותב.
2) יש הבדל תהומי בין מה שהלך עם העברית במהלך 100 השנים הקודמות לגבי מה שיילך איתה ב-100 השנים הקרובות. במשך מחצית מ-100 השנים הקודמות העברית לא הייתה שפה של מדינה ולא התפתחה באופן רגיל בחברה גדולה של דוברי עברית. לכל אחד היו אז דעות לגבי מה שיש לעשות עם העברית ואיך יש לדבר בה, ושום דבר לא היה ברור. כיום, לאחר הקמת המדינה וכאשר העברית הפכה לשפה רשמית של מדינה, היא התמקמה פחות או יותר על מסלול רגיל של התפתחות שפה - אפילו אם היא נעה עליו מעט מהר מהרגיל, היות והיא עדיין צעירה מבחינת היותה מדוברת. כעת, תהליכי השינוי יהיו פחות כאוטיים והרבה יותר הגיוניים ורגילים.
3) שמתי לב שזה סיפור קומי, אבל אני לא מאמין שסיפורים קומיים חייבים להקצין עד כדי כך, אלא אם כן הם גם מוגדרים כסוריאליסטיים. אבל זה לא כזה מפריע לי, בסה''כ, אני די אהבתי את הסיפור.
|
|
|
|
|
שלוש הערות נפרדות: (חדש)
ליאור גימל יום ראשון, 19/03/2006, שעה 11:23
בתשובה למיכאל פבזנר
2) הימור שלי: אתה טועה. העברית המודרנית היא תוצאה של מדיניות של תכנון תרבותי לאומי (ובכך היא לא שונה משפות אחרות - צרפתית היא דוגמה טובה לאותה התופעה). אם הטרנד הנוכחי של הפחתת התביעה הלאומית לאחידות תרבותית ימשך, אנחנו אמורים להיות עדים לשינויים כאוטיים הרבה יותר - ומספיק לקרוא אתר פקאצות ממוצע כדי לראות את הכיוון הכללי (או לבקר בקניון עזריאלי, אם בריאותכם הנפשית והאופטימיות הכללית שלכם לגבי המין האנושי יקרה לכם פחות).
|
|
|
|
|
הערה נפרדת אחת (חדש)
ceblare יום ראשון, 19/03/2006, שעה 17:38
בתשובה לליאור גימל
אני תוהה עד כמה זו תוצאה של תכנון תרבותי ועד כמה חוסר אכפתיות ממשלתית וחוסר ידע אחראי לתופעה של חוסר אכיפת שפה תקינה בידי הממשל. (ואפשר לאכוף - בכל אמצעי התקשורת. והתקשורת אחראית לא מעט לצורת הדיבור שלנו.)
כאשר ורדה רזיאל מציעה לנשוך ילד נושך (עד כמה שאני נגד ההצעה המטופשת הזו) ישר רצה לה הרשות הממשלתית המתאימה ונוזפת בכל מי שצריך. כנ'ל לדבי אמירות שונות של טל ברמן. אבל אם הם מדברים עברית כלא שהלכה. אז או שלאף אחד בממשל לא אכפת, או שהם בורים ולא שמים לב בכלל שנעשתה טעות.
|
|
|
|
|
הדבר השני. (חדש)
pink cigarette יום שני, 20/03/2006, שעה 22:31
בתשובה לceblare
אבל גם הראשון. בעיני רוב האנשים, שפה תקינה לא נחשבת כל כך. זה לא חשוב להם. נדירים האנשים שזה מוציא אותם מדעתם.
|
|
|
|
|
הצילו, מלים גסות! (חדש)
יעל יום שישי, 17/03/2006, שעה 15:25
הנה סיפור שאני *לא* אתן לאמא שלי לקרוא.
|
|
|
|
|
הצילו, מלים גסות! (חדש)
נדב יום שישי, 17/03/2006, שעה 16:05
בתשובה ליעל
רק לאמא שלך?
את בכלל יכולה להמליץ אותו למישהו?
|
|
|
|
|
אני אקרא את הכל, ואז אני אחליט (חדש)
יעל יום שישי, 17/03/2006, שעה 23:05
בתשובה לנדב
זה רק פרק ראשון.
|
|
|
|
|
אני אקרא את הכל, ואז אני אחליט (חדש)
נדב יום שישי, 17/03/2006, שעה 23:53
בתשובה ליעל
אני אשמח כשתקראי את שאר הספר תגידי שרוב הסיפורים ברמה טובה.
מלבד זאת ששמים פרק מספר לדוגמה הוא צריך לשקף את הספר והלך רוחו, ואני מקווה שפרק זה באמת לא מייצג את שאר הסיפורים ואו את המשך סיפור זה.
מי יודע אולי בהמשך הוא ישתפר.
|
|
|
|
|
אתה מודע לזה שאתה (חדש)
שימי טרול לשעבר שבת, 18/03/2006, שעה 1:08
בתשובה לנדב
מוציא את עצמך מה זה אהבל?
תפסיק לענות לכל הודעה, בשם אלוהים.
|
|
|
|
|
אני לא יודעת מה איתך, (חדש)
יעל שבת, 18/03/2006, שעה 23:17
בתשובה לנדב
אבל אותי הפרק הזה מאוד הצחיק. אבל שוב, המלצה עליו היא משהו שאני אעשה או לא, רק אחרי שאקרא את כל הסיפור.
|
|
|
|
|
אם תצליחי ''להמליץ אותו'', (חדש)
ניקי שבת, 18/03/2006, שעה 14:52
בתשובה ליעל
את באמת אשה מוכשרת.
|
|
|
|
|
רחמנות, ניקי, הוא בסך הכל נכנס לאוירה של הסיפור. (חדש)
יעל שבת, 18/03/2006, שעה 23:22
בתשובה לניקי
|
|
|
|
|
לא יודע מה איתכם (חדש)
ceblare יום שישי, 17/03/2006, שעה 19:46
אבל אותי זה הצחיק
לפני כמה שנים עשיתי טעות ואספתי לאוטו שתי בחורות בנות 17 בערך. אני הייתי בן 23 או משהו כזה. הרעיון היה ללכת לאכול גלידה.
לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו.
זה היה מן שילוב של עברית קולקלת ומילות סלנג שמעולם לא שמעתי קודם.
לגלידה לא הגענו, זרקתי אותן מהאוטו בדרך.
מזל'ט וכל הכבוד
|
|
|
|
|
לא יודע מה איתכם (חדש)
נדב יום שישי, 17/03/2006, שעה 20:03
בתשובה לceblare
מה זה עשית טעות?
שנאלצת לסבול את שפתם העגומה?
אני מציע להקים עמותה להחייאת השפה העברית.
|
|
|
|
|
השיר על מכונת הזמן - תענוג (חדש)
אור שבת, 18/03/2006, שעה 0:21
|
|
|
|
|
אני לא אהבתי אותו. (חדש)
אוכל פלסטיק שבת, 18/03/2006, שעה 14:54
בתשובה לאור
את הגרסה המושמעת, זאת אומרת.
הפריע לי שהתנועה אחורה בזמן התבצעה כגיבוב הברות בלתי מובן.
אני לא מבין איך ניתן לבצע שיר כזה ללא עזרה של כלי עריכה אלקטרוניים. נראה לי שניסיון לשיר את התנועה אחורה בלי ליווי אלקטרוני כלשהו פשוט ישמע מגוחך. לכן אני לא נהנה לשיר את השיר הזה. ואם אני לא נהנה לשיר שיר בעצמי אז אני לא באמת אוהב אותו.
השיר הזה גם מזכיר לי את הסיפור של פרדריק בראון שפורסם פה באתר. http://www.sf-f.org.il/story_88
שם ההמחשה של המסע בזמן אינה תלוייה בכלי עריכה כלשהם.
לכן הסיפור הזה מוצא חן בעיני יותר מהשיר.
וכדי לא להשמיע רק תלונות, אני אומר שאני אוהב את השירים ''חי במאונך למציאות''
ו-''ים ועולם'' על אווירת הניכור שיש בהם. שניהם מתנגנים לעיתים מזומנות במחשבי.
|
|
|
|
|
לא הבנתי כמעט כל מה שאמרת (חדש)
נדב שבת, 18/03/2006, שעה 15:14
בתשובה לאוכל פלסטיק
''הפריע לי שהתנועה אחורה בזמן התבצעה כגיבוב הברות בלתי מובן.''
על איזה תנועה אחורה בזמן אתה מתכוון?
היתה רק תנועה קדימה.
גם בכלל הסיפור מתחיל מרגע שהאיש הופשר.
''נראה לי שניסיון לשיר את התנועה אחורה בלי ליווי אלקטרוני כלשהו פשוט ישמע מגוחך''
לשיר את התנועה אחורה??
|
|
|
|
|
אני לא מדבר על הסיפור אלא (חדש)
אוכל פלסטיק שבת, 18/03/2006, שעה 15:38
בתשובה לנדב
על השיר על מכונת הזמן.
אתה שמת לב שההודעה שלי היא תגובה להודעה של אור על השיר הזה, נכון?
וכדי שתבין טוב יותר על מה אני מדבר, אני ממליץ לך לגשת לדף הבית של ניר - http://www.nyfiction.org
ולחפש שם את השיר על מכונת הזמן.
וגם השניים האחרים שהזכרתי.
בהצלחה!
|
|
|
|
|
אני לא מדבר על הסיפור אלא (חדש)
נדב שבת, 18/03/2006, שעה 15:53
בתשובה לאוכל פלסטיק
הקישור של השירים נמצא כאן
אין שם שום דבר שקשור לזמן
|
|
|
|
|
אני קצת מאוכזבת, למען האמת. (חדש)
לילי שבת, 18/03/2006, שעה 12:10
בעיקר בגלל שאני די אוהבת סיפורים שלך שיצא לי לקרוא בעבר. אני לא יודעת אם זה מתמתן בהמשך, אבל לפחות בפרק הזה המסרים גרוטסקיים מדי, הטפת המוסר נוטפת מכל מילה כמעט, ואני, מה לעשות, לא אוהבת את זה בספרים שאני קוראת. מסרים כן, הטפות מוסר לא. מצד שני, בעולם בו פאולו קואלו כותב רב מכר אחרי רב מכר, ברור שאני יוצאת דופן מהבחינה הזו...
בכל מקרה, לפצוח בג'רום ק. ג'רום ולוותר לחלוטין על כל העידון והתיחכום בהומור שזה מבטיח? זו התנהגות?
|
|
|
|
|
דידקטי למדי (חדש)
יודה מהקריות שבת, 18/03/2006, שעה 22:28
אמנם זה רק חלק מהסיפור אבל זה נשמע לי מגויס למרות ההומור והסגנון העילג בכוונה.
אישית, אני לא אוהב שמחנכים אותי ואם זה מייצג את הקובץ אז לא אקנה אותו.
אם זה לא מייצג אז אני מצטרף לתמיהה העולה בתגובות ללמה זה הסיפור שנבחר כדוגמא.
|
|
|
|
|
תרבות קאלט בהתהוותה! (חדש)
קרן אמבר יום ראשון, 19/03/2006, שעה 9:14
בתשובה ליודה מהקריות
אני אקנה את הספר כי זה *הספר הראשון שניר כתב*
ואני גם רדוף ארדוף אחר הזועם הנודד המפורסם ואוודא שהעותק שלי חתום בהקדשה אישית ע''י הסופר בכבודו ובעצמו.
|
|
|
|
|
גם אני! גם אני! (חדש)
pink cigarette יום ראשון, 19/03/2006, שעה 11:39
בתשובה לקרן אמבר
|
|
|
|
|
מי שבאמת רוצה לדעת אם הסיפור הזה (חדש)
ניקי יום שני, 20/03/2006, שעה 20:29
בתשובה ליודה מהקריות
''מייצג את הקובץ'' (?) - ולא סתם לקנטר - יכול בקלות למצוא דוגמאות אחרות לכתיבה של ניר. למשל בדף ''דוגמיות'' באתר הספר.
אבל בשביל הרקורד: לא, לא כל הסיפורים בספר נשמעים *בדיוק ככה*. מן הסתם. כמו כל אוסף טוב, גם זה כולל סיפורים בכל מיני סוגים וצבעים. חלקם מצחיקים בצורה שונה לגמרי, חלקם אפילו רציניים למדי.
|
|
|
|
|
אבל למה אני בתור קורא צריך לעשות את זה? (חדש)
יודה מהקריות יום שני, 20/03/2006, שעה 21:10
בתשובה לניקי
כשהוצאה או סופר מציגים בפני סיפור ל*דוגמא* מקובץ סיפורים, האם לא תהיה זו הנחת יסוד סבירה מצידי כלקוח להבין כי זאת הדוגמא המייצגת לקובץ?
אני סבור שאפשר לתת לי להגיע למסקנות ולעבוד בשבילם ולקרוא עוד סיפורים אבל אם אני מסתמך על סיפור ל*דוגמא* ברור שאני אתייחס אליו כמייצג.
אגב,בקובץ סיפורים של חבר בודד אפשר למצוא גם סגנון סיפורי זהה.
לעשות ואריציות לשם ואריציות זה מיותר.
אני לא מוצא את רוב ההומור של ניר משעשע אלא בעיקר מנסה להתחכם מילולית,אבל זה כבר עניין של טעם אישי.
|
|
|
|
|
נראה שאין לנו על מה לדון כ''כ. (חדש)
ניקי יום שני, 20/03/2006, שעה 21:31
בתשובה ליודה מהקריות
אם אתה מחפש קובץ סיפורים שכל הסיפורים בו יישמעו אותו דבר, ובנוסף אתה גם יודע מראש שאתה לא אוהב את הכתיבה של ניר, זה באמת לא הספר בשבילך. שיהיה שבוע טוב.
|
|
|
|
|
בלי קשר לאיכות הסיפור, (חדש)
moonlight יום ראשון, 19/03/2006, שעה 13:14
יש כאן עוד מישהו שחושב שהעטיפה נוראית? (חוץ מהפונט שנראה קצת רטרו לשנות ה-70').
|
|
|
|
|
העטיפה דווקא מצאה חן בעיני (חדש)
יעל יום ראשון, 19/03/2006, שעה 14:55
בתשובה לmoonlight
אני מודה שראיתי עטיפות יותר מוצלחות, אבל גם זו מצאה חן בעיני. והיא גם מתקשרת היטב לסיפור שעל שמו נקרא הספר.
|
|
|
|
|
בהתחלה היא לא מצאה חן בעיני כל כך, (חדש)
pink cigarette יום שני, 20/03/2006, שעה 22:34
בתשובה לmoonlight
קצת יותר מדי.. לא יודעת.. ממוחשבת. אבל הקונספט נחמד ביותר, אז אפשר לסלוח על ביצוע לא-מושלם (מה גם שזו דעתי הפרטית בלבד).
|
|
|
|
|
היא מתנגשת עם הרקע, בעיקר. (חדש)
ניקי יום שני, 20/03/2006, שעה 22:43
בתשובה לpink cigarette
העסק היה נראה הרבה יותר אלגנטי על רקע חלק (שחור או אפור).
|
|
|
|
|
הרקע שם כדי להוסיף עוד נדבך (חדש)
קרן אמבר יום שלישי, 21/03/2006, שעה 8:14
בתשובה לניקי
אאל''ט זה לקוח מציורי מערות\קירות
ומוסיף בכך את מימד הזמן.
מיצירות ספרותיות של שחר האנושות דרך מכונת הכתיבה ועד לפיצוץ (אטומי?) שיכול לרמז על התחממות יתר מרוב כתיבה זועמת בשילוב עם אלמנט ההרסניות הטמון בכתיבה יצירתית שנוסח עוד מימים ימימה בפתגם ''העט חזקה מן החרב''.
זה גם יופי של רקע כחול כהה בשביל להדגיש אלמנטים בוהקים, הרומנטיות של כדור להבות עולה השמיימה בשעת ערב.
ועוד בלה בלה בלה מהסוג הסוריאליסטי.
וכמו שאמר ז'וז'ו חלאסטרה ''ותחשבו על זה''
בוקר טוב :)
|
|
|
|
|
העט *חזק* מן החרב. (חדש)
Boojie יום שלישי, 21/03/2006, שעה 10:09
בתשובה לקרן אמבר
העט, סמל פאלי שכמוהו, הוא זכר. ואל תשאלו אותי, ''אז מה זה אומר על החרב''. אפילו שלה יש יותר גדול, היא נקבה. אולי בגלל זה העט יותר חזק.
|
|
|
|
|
אבל את החרב מחזיקה מייפל. זה יותר שווה. (חדש)
יעל יום שלישי, 21/03/2006, שעה 13:58
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
ואולי באמת בגלל זה (חדש)
Boojie מהרהרת יום שלישי, 21/03/2006, שעה 14:07
בתשובה ליעל
לחרב יש יותר גדול.
|
|
|
|
|
סמבוסק (חדש)
אוי לי יום שלישי, 21/03/2006, שעה 22:19
זה נורא, אחד הדברים המחרידים שקראתי בחיי. אני מבין את הרצון לזעזע, להתריע. היום 'כוסית סמולנית שולתת' בטוקבק מחר כל העולם. אני מבין וכנראה גם מסכים עם מר יניב לגבי העלגות, הבורות אבל הסיפור בעיני סתם מקצין תופעה, סתם נכתב בכדי לזעזע. בסדר הבנו. כמה פעמים צריך לכתוב זין, כמה תיאורים פלאסטים ושגיאות מכוונות נוכל לסבול לפני שנראה סיפור, בדל עלילה? מר יניב, תן לנו סיפור.
אני מפנה את הגולשים ל'מוקינגבירד' של האורד טויס כמדומני שמטפל בעניין בצורה הרבה יותר רצינית, אני חושב שגם ב'עולם חדש ומופלא' האקסלי יש התייחסות לכמעין זה.
לא קראתי עוד מסיפוריו של ניר (חוץ מ 'פצקרשת' שאני לא זוכר אבל גם לא הרשים אותי) אני מקווה ששאר הסיפורים טובים יותר ... ואה בהצלחה.
|
|
|
|
|
אה, אתה מודע לעובדה שזה רק פרק ראשון (חדש)
גל יום רביעי, 22/03/2006, שעה 10:18
בתשובה לאוי לי
מתוך סיפור יותר ארוך?
|
|
|
|
|
כן (חדש)
סמבוסק יום רביעי, 22/03/2006, שעה 12:46
בתשובה לגל
בהחלט.
פרק ראשון מספר לא חייב להיות טוב?
|
|
|
|
|
מגויס אבל נכון (חדש)
דם יום חמישי, 23/03/2006, שעה 18:37
כדברי אותה אם למונגולואיד:
''אם הוא לא היה שלי,גם אני הייתי צוחקת''.
|
|
|
|
|
לכותב! (חדש)
רועי יום ראשון, 26/03/2006, שעה 7:42
אחלה סיפור אני אהבתי אתה כותב נפלא אבל דבר אחד לא הבנתי כשאליעז מדבר איתם הוא תינוק או מבוגר?
אשמח לתגובה
|
|
|
|
|
מבוגר (חדש)
יעל יום ראשון, 26/03/2006, שעה 11:18
בתשובה לרועי
|
|
|
|
|
הוא יצא מתוך מקרר (חדש)
ceblare יום ראשון, 26/03/2006, שעה 17:21
בתשובה לרועי
אם אתה חולה במחלה סופנית (וגם אם לא) עומדת באפשרותך האופציה להקפיא את עצמך בתקווה שיום אחד ימצאו תרופה למחלה הסופנית שלך, יפשירו אותך, וירפאו אותך.
בסיפור מתואר אדם שהופשר, והוא בן שישים - משקלו כמשקל שנותיו.
|
|
|
|
|
קניתי אותו במיטב כספי (חדש)
קרן אמבר יום ראשון, 02/04/2006, שעה 20:51
עכשיו חסר לך שלא תחתום לי עליו במלוא ההדר וההוד הראויים לכבודי הנעלה.
|
|
|
|
|
קניתי אותו במיטב כספי (חדש)
טל כהן יום שישי, 07/04/2006, שעה 20:44
בתשובה לקרן אמבר
לא, לא ככה עושים את זה.
ניר: (גם אני) קניתי אותו במיטב כספי. עכשיו חסר לך שלא תחתום לי עליו במלוא ההדר וההוד הראויים לכבודי הנעלה, או שפתאום תגלה שהאתר הזה נעלם. פוף!
(היי, זה עבד עם בוג'י! יש לי יופי של חתימה על הספר שלה, עם הקדשה שפשוט הצילה את ''עין הדג'' מגורל דומה.)
|
|
|
|
|
אכן, את ההקדשה קיבלת באמצעים סחטניים גרידא, (חדש)
Boojie יום שישי, 07/04/2006, שעה 20:46
בתשובה לטל כהן
ולא כי אתה בנאדם נחמד וראוי לכך.
הממ. איכשהו...
|
|
| | |
