 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
דנטה המקפץ
ספרים / רז גרינברג
יום שישי, 14/04/2006, שעה 10:00
'המשוואה של דנטה' מאת ג'יין ג'נסן – מותחן אימה/מד''ב פרי עטה של מחברת משחקי 'גבריאל נייט'
|
|
סביר להניח שתשומת-לבם של קוראים רבים תופנה לספר 'המשוואה של דנטה', שתורגם לאחרונה לעברית, בזכות שמה של המחברת – ג'יין ג'נסן. השם יעורר רגשות נוסטלגיה עזים בקרב כל מעריציה של סדרת משחקי המחשב 'גבריאל נייט', הנחשבת בעיני רבים לסדרת משחקי-ההרפתקאות הגדולה האחרונה, לפני גוויעתו של הז'אנר. אך ג'נסן עצמה, משמח לגלות, עודנה חיה וקיימת, ואף עובדת במרץ וממשיכה בקריירה החדשה שלה, כסופרת. ספר הביכורים של ג'נסן, 'יום הדין', היה מותחן אפוקליפטי משכנע, שיעילות העלילה שלו באה לעתים קרובות על חשבון אמינות הדיאלוגים והדמויות. ב'המשוואה של דנטה' מתגלה ג'נסן כסופרת בשלה יותר, שהפיקה לקחים מספרה הקודם.
הספר עוקב במקביל אחרי ארבעה גיבורים. הראשון שבהם הוא קלדר פריס, סוכן חשאי בשירות הצבא האמריקאי, שתפקידו הוא איתור מדענים שממצאיהם יכולים לסייע לצרכים צבאיים וגיוסם לפיתוח טכנולוגיה צבאית – בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו. הגיבור השני הוא אהרון הנדלמן, רב ירושלמי המקדיש את כל זמנו (אגב הזנחת משפחתו ותלמידיו) לאובססיה הגדולה שלו – איתור צפנים ומשמעויות נסתרות בתנ''ך. אובססיה גדולה לפחות באותה מידה מגלה הגיבורה השלישית, ג'יל טלקוט, מדענית אמריקאית הניצבת על סף תגלית מהפכנית בתחום הפיסיקה. הגיבור הרביעי הוא דנטון ויילי, כתב חטטן במגזין לענייני העל-טבעי, המגלה שלא בטובתו פרטים המסבכים אותו עם גורמים בעלי-עוצמה.
את גורלם של כל הארבעה קושרת דמותו המסתורית של יוסף קובינסקי – פיסיקאי ורב מקובל שנספה בשואה. קובינסקי הותיר מאחוריו את 'ספר הייסורים', כתב-יד שהחיפוש אחריו עשוי לספק לגיבורים את התשובות אותן הם מחפשים.
כל אחד מפרקי הספר, כאמור, מדלג בין הגיבורים השונים ונותן לקוראים להתרשם מכל אחד מהם לעומק. דמותו של דנטון, למרות שהיא רחוקה מלהיות הדמות העיקרית בסיפור, היא המרשימה מביניהן. כמו גבריאל נייט, הדמות שבזכותה התפרסמה ג'נסן בתקופת משחקי המחשב שלה, גם דנטון הוא טיפוס בעל אישיות והרגלים דוחים למדי, ולמרות זאת קשה שלא להתאהב בו. הקוראים לא יתקשו להזדהות גם עם תסכוליה של טלקוט או להצטמרר מאישיותו הפסיכופאתית של פריס. יש לשער כי אופיו הקשה של הנדלמן יעורר חוסר-נחת בקרב קוראים ישראלים, מעצם תיאורו כיהודי דתי, אך ג'נסן מקפידה לציין את חריגותה של דמות זו בקרב האוכלוסיה הדתית בישראל והאוכלוסיה הישראלית בכלל.
עלילת הספר מתחילה כתעלומה בלשית-היסטורית, מותחת במידה ראויה (גם אם נדמה לפעמים כי הגיבורים מתרוצצים קצת יותר מדי מסביב לזנבם-שלהם), העשויה להזכיר לקוראים מותחנים עכשוויים שנבנו על הצלחת 'צופן דה-וינצ'י' – אם כי ג'נסן היא כותבת מוכשרת בהרבה מדן בראון. בין לבין משובצים גם קטעים מ'ספר הייסורים' המניע את העלילה, ואלה, יחד עם רמיזות להתרחשויות גדולות יותר מאחורי הקלעים, מעניקים לספר אווירה הממקמת אותו יותר בז'אנר האימה.
אך במחציתו של הספר מתחולל מפנה השולח אותו לטריטוריה אחרת לגמרי – זו של המדע הבדיוני. בלי לחשוף כאן פרטים העשויים לפגום בהנאתם של הקוראים, יאמר רק כי המחברת הצליחה לתאר באופן אמין מאד את הסיטואציה המד''בית אליה היא משליכה את גיבוריה (הספר, אגב, זכה בקטגוריה מיוחדת בפרס על שם פיליפ ק. דיק), אך בנקודה זו הספר מאבד משהו מהאיכות העלילתית שהיתה לו לפני כן. נראה כי ג'נסן התאהבה כל-כך בסיטואציה שבראה, עד כי היא מתעקשת לקחת את הגיבורים והקוראים למסע מפרך ומתיש בתוכה, מסע שמעלה תחושה מסוימת של החמצה ברמה הסיפורית (הדבר בולט במיוחד בקטעים בהן מעורבת דמותו של הנדלמן). עדיין, חציו השני של הספר מספק גם הוא קריאה מעניינת למדי – עד הפרקים הסוגרים שלו.
לא זו בלבד שסיומו של הספר נראה מופרך ותלוש מכל ההתרחשויות האחרות (נראה כי ג'נסן ניסתה לסיים אותו ב'הפי אנד' בכוח), גם הדמויות המרשימות שהתהוו לאורכו מקבלות אופי קריקטורי ממש – משהו שבין חסמב''ה והאחים מרקס – שפוגם מאד בהנאה אותה הסב הספר עד לנקודה זו.
אם מתעלמים מסופו של הספר, 'המשוואה של דנטה' הוא מותחן מד''ב מרשים, המהווה קפיצת מדרגה נאה מספרה הקודם של המחברת, ומעורר סקרנות לגבי ספריה הבאים.
המשוואה של דנטה (Dante's Equation)
מאת ג'יין ג'נסן (Jane Jensen)
תרגום: נורית לוינסון
הוצאת אופוס, 2006
532 עמודים
ג'יין ג'נסן – האתר הרשמי
ג'יין ג'נסן – ראיון
'יום הדין' – ביקורת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
סגנון זוועתי
משה המבודד יום חמישי, 10/04/2008, שעה 8:28
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
