 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
מסברמן ועד לרב שאנן
מאמרים / אלי אשד
שבת, 27/10/2001, שעה 14:30
הסופר-גיבורים הישראלים: מדע בדיוני בקומיקס הישראלי – חלק ב'
|
|
גרסה שונה מעט של מאמר זה הופיעה בגליון מספר 9 של המימד העשירי, יוני 2000
''איפה נמצאים סופרמן וספיידרמן כשבאמת צריך אותם?!''
(הודעה שהתקבלה ממשתמש באינטרנט כמה דקות לאחר שנודע לו
על המתרחש במגדלי התאומים בניו יורק)
במאמר הקודם בסדרה, ''מיואב בן חלב ועד סברמן'', ראינו כי למרות היות היהודים דומיננטיים בכתיבת ובציור הקומיקסים האמריקניים, הרי שבישראל היה הקומיקס זניח למדי עד השנים האחרונות. ניתן לתמוה מה היה קורה אילו הוריהם של ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, יוצרי סופרמן, או של יעקב קורצברג (ג'ק קירבי) וסטנלי לייבר (סטאן לי), יוצרי דמויות הקומיקס של חברת ''מארוול'', היו מחליטים לעלות לארץ ישראל במקום להגר לארה''ב - אולי סופרמן היה מוצג כלוחם בשורת ההגנה וספיידרמן כקיבוצניק מתוסכל...
מאמר זה דן בגילגולים הישראליים של הז'אנר הפופולארי ביותר בקומיקס האמריקני (בלבד!) ז'אנר גיבורי העל, העוסק בדמויות בעלות כוחות עליונים מסוגים שונים (כיוון שהגיעו מכוכב אחר או נעקצו על ידי בעל חיים רדיואקטיבי או הופצצו בקרני גאמה או נולדו כמוטאנטים), הנלחמים בנציגי כוחות הרשע למיניהם - חייזרים מאיימים, מיליונרים קרחים, דיקטטורים מטורפים וטרוריסטים מזוקנים.
במשך עשרות שנים, כמעט עד עצם היום הזה, היוו סיפורים אלה את רוב מניינו ובניינו של עולם הקומיקס האמיריקני ו-''מחקו'' ז'אנרים אחרים שהיו פופולאריים בעבר. כיום יש הטוענים כי ההצלחה היתרה של ז'אנר זה הביאה ל-''גטואיזציה'' של עולם הקומיקס בארה''ב.
הז'אנר הוא, כאמור, כל כולו יצירה של חבורה קטנה למדי של סופרים ציירים ועורכים יהודים אמריקניים. באירופה וביפן הוא מעולם לא הצליח באמת (פרט ליבוא מארה''ב), וגם בישראל המצב דומה, לכאורה. כפי שכתב צייר הקומיקס אורי פינק: ''אנחנו בעצם אולי האחרונים שמתאים להם שלוחמי צדק מחופשים יסתובבו בקרבם. זה מנוגד לחלוטין לאופי שלנו - איזה ישראלי יתלבש בטייטס צבעוניים וילך להציל אנשים בהתנדבות? פאדיחה... כל הפאתוס ההרואי, שהוא חלק בלתי נפרד מהז'אנר, נשמע מגוחך לחלוטין בעברית - אנחנו פשוט ציניים מדי!''
אך אין זה מדויק לחלוטין. לאמיתו של דבר, במשך תקופה מסויימת זכו פנטסיות על מה שאנו היינו מכנים כיום ''סופר גיבורים בעלי כוחות על'' לפופולאריות רבה בישראל.
במאמר הקודם הוזכרו גיבורי הקומיקס ''גידי גזר'' משנות ה-50 (שהשתמש בכוחות העל שלו, השאובים מאכילת גזר, על מנת להביס את הבריטים ואת הערבים) ויואב בן חלב ודרור הגיבור משנות ה-60 (צמד ילדים ששאבו את כוחם משתית חלב). שלא במקרה הופיעו דמויות אלה, שהוצגו כמושא לחיקוי לנוער העברי, בתקופה בה היה פולחן הביטחוניות והגבורה הישראלית בשיאו. גידי גזר הוצג כחייל רגיל, כמעט, ''אחד מהחבר'ה'', שאינו עולה בהרבה על החייל העברי הממוצא (שהנו סופרמן בפני עצמו). יואב בן חלב היה גם הוא ילד רגיל לחלוטין, כמוהו יוכל להיות כל ילד ישראלי לאחר שישתה חלב, היות וכבר יש לו את האומץ והנחישות הנדרשים. כדאי גם לזכור כי באותה תקופה היתה האידיאולוגיה הסוציאליסטית דומיננטית בישראל, אידאולוגיה שלא ראתה בעין יפה את האדרת האינדיבידואל וכוחותיו האפיינית לסיפורי הסופר גיבורים האמריקניים. יתכן כי זו סיבה נוספת להיות גיבורים אלה אנשים ''רגילים''.
הרואה ואינו נראה
הסופר גיבור הישראלי המפורסם ביותר בכל הזמנים החל להופיע בשנות ה-60, אם כי לא בסיפורי קומיקס דוקא אלא בסדרת ספרים. היה זה דנידין, הילד הרואה ואינו נראה, מאת ''און שריג'' (הסופר שרגא גפני). בסיפורים הראשונים בסדרה, בראשית שנות ה-60, הוצג דנידין כילד רגיל המשתמש במצב המיוחד שלו (הוא הפך לבלתי נראה לאחר ששתה את המים הסגולים שהמצא פרופסור קטרוס) בעיקר לביצוע תעלולים ול-''שיגוע'' אנשים, כמו כל ילד רגיל. אולם באמצע שנות ה-60 השתנה אופיה של הסדרה, ודנידין הפך למעין גירסה ישראלית של הסופר גיבור האמריקני ''קפטיין אמריקה''. הוא נשלח על ידי צה''ל ושירות המודיעין למשימות שונות מעבר לקוי האויב, במהלכן פגש בין השאר את המנהיג המצרי נאצר והכה אותו מכות נאמנות (בשני ספרים נפרדים), לקח בשבי את מלך ירדן חוסיין במהלך מלחמת ששת הימים ,שחרר את כל השבויים הישראלים שהיו כלואים בסוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים, מנע מסאדאם חוסיין להטיל נשק ביולוגי על ישראל בזמן מלחמת המפרץ (עוד אינדיקציה להיותו של דנידין סופר גיבור הוא היותו ילד תמידי - הוא אינו מתבגר כלל בתקופה שבין שתי המלחמות, בדיוק כמו סופרמן ובאטמן, שהנם בשנות ה-30 שלהם לאורך יותר מ-60 שנה). פרט לכך עזר דנידין לרמטכ''ל אהוד ברק לחסל את ארגון החמאס ואת האינתיפדה, ובספרים האחרונים בסדרה אף בלם, בשיתוף פעולה עם דודניתו דינה-דין (בלתי נראית אף היא), פלישה של גזע חייזרים לכדור הארץ, והציל מידיהם את נשיא ארה''ב ביל קלינטון. אגב כך חיסלו השניים יחידות של ארגון החמאס לפני שהתפנו להשמיד צי חללי שלם של פולשים חייזריים. דנידין עזר, בסיפור קצר שפורסם בעיתון, אפילו לספורטאית יעל ארד לנצח באולימפיאדת אטלנטה...
בספר האחרון בסדרה, ''דנידין בג'ונגל'' (2001), פוגש דנידין בגיבור על אחר בשם ''שיירן'', שהוא מעין ''טרזן'' ישראלי החי בג'ונגל ושולט בחיות היער.
דנידין הוא ההתגלמות האולטימטיבית של הסופר גיבור הישראלי. הוא פטריוט ישראלי עליז ופיקח הגובר על יריביו הערבים המטומטמים והמרושעים בתחבולות וב-''שיגועים'' שונים כשהוא נעזר בכוח העל שלו, היותו בלתי נראה. ההומור של הסידרה מכוון תמיד כנגד הערבים אך לעולם לא כנגד הגיבור הפטריוט. דמותו של דנידין היא כיום חלק מהזכרון הקולקטיבי הישראלי, ואף שימשה כבסיס לפרודיות רבות, המעידות גם הן על הצלחת הסדרה.
מותו של פטריוט
בשנות ה-60 נכתבו סיפורים נוספים על סופר גיבורים שכאלה, כמו סוכן המוסד הישראלי עוז יעוז (בסיפוריו של עידו סתר) הנאבק ביריבים מרושעים כמו ''תניני פרעה'', ''החבלן המרקד'' ו-''קואן הקטלן'', שלא להזכיר את חבורת החסמבאים שנאבקו מהמערה החשמלית שלהם ביריבים זדוניים שונים.
אך ככל שחלפו השנים הלך ונחלש הלהט הפטריוטי והיחס של החברה הישראלית לרעיון הגבורה החל להשתנות בהדרגה. בתחילה, בשנות ה-70, היתה זו השפעתה של מלחמת יום הכיפורים, ובשנות ה-80 וה-90 התגבר התהליך לאחר מלחמת שלום הגליל והאינתיפאדה. גורם זה משתקף בסופר-גיבורים החדשים שהופיעו בקומיקס, אשר היו טיפוסים שונים מאד מגידי גזר ודנידין הותיקים.
באותה תקופה החלו ישראלים רבים לקרוא את חוברות הקומיקס האמריקניות ולאסוף אותן. פה ושם נעשו נסיונות שונים לתרגם את עלילות הסופר גיבורים האמריקניים לעברית - הוצאת ''קוין קומיקס'' הוציאה את הסדרות על ''עלילות סופרמן , ספיידרמן והענק הירוק'' בשנות ה-80 וחברת קונטקט פוינט הוציאה את עלילות האקס-מן וספיידרמן בשנות ה-90. כתוצאה מכך הופיעו אמני קומיקס אשר היו מודעים היטב לז'אנר האמריקני וניסו לשלב אותו במציאות הישראלית בדרגות משתנות של הצלחה. בשילוב זה ניכרים לא פעם השינויים אותם עברה החברה הישראלית ביחסה לרעיון האומץ והגבורה.
דוגמה בולטת לכך היא הקריירה של צייר הקומיקס אורי פינק.
הסופר צבר
אורי פינק ידוע כיום בראש ובראשונה הודות לסדרת ''זבנג'' שלו, על עלילותיה של חבורת נערים בבית ספר תיכון, אשר הפכה גם לסדרת טלויזיה פופולארית, אך הקריירה שלו רצופה בהתמודדויות עם נושא ה-''סופר גיבור''.
פינק החל את הקריירה שלו כחובב כבד של ז'אנר הסופר-גיבורים האמריקני, וב-1978, בהיותו בן 15, פרסם הן בעברית והן באנגלית סיפורים על עלילותיו של מה שכונה ''הסופר גיבור העברי הראשון'' - ''סברמן''. היה זה חייל ישראלי אמיץ ואידיאליסטי (בן להורים ניצולי שואה) בשם דן בר און, שבגופו הושתל מוט אטומי ואשר נלחם בשרות המדינה ברשעים ובאויבים שונים. עלילת החוברת הראשונה בסדרה היתה סטנדרטית ונאיבית ביותר - גילו הצעיר של הכותב ניכר בה היטב. היא נקטעה באמצעה, בדיוק כאשר עמד סברמן להלחם בגיבור מסוכן במיוחד בשם ''שאדו-מן''. את המשך הסיפור ואת שאר עלילותיו של סברמן, במהלכן נאבק ברופא הנאצי מנגלה, נאלצו הקוראים לחפש בשפה האנגלית בספר בשם ''Sabraman vs. Dr. Mengala'', בו צייר פינק מחדש ובצורה מקצועית יותר את החוברת שכבר הופיעה בעברית.
בעברית הופיעה רק חוברת אחת נוספת על עלילותיו של סברמן, אך מי שציפה להמשך הסיפור התאכזב. החוברת, שהופיעה בפורמט שונה לחלוטין ונקראה ''סברמן נגד שליחי השאול'', הציגה דמות שונה לחלוטין של הגיבור, הנאבק הפעם בחבורה של מכשפים אשר, כמסתבר, עבדו בשרות הצבא הישראלי ולאחר שננטשו כמתים נשבעו להשליט את השטן על העולם מהנגב. בסיפור זה נאלץ סברמן לנדוד ממימד למימד עד שהוא גובר, לבסוף, על מכשפה יפהפיה ומומחית בחרבות בעזרת גיבור המשכיר את שירותיו (נסיון ראשון ועדיין לא מוצלח במיוחד של פינק לכתוב בהומור, דבר שהוא יצטיין בו בעתיד). כאן ניכר כבר שיפור מסויים לעומת הסיפור הקודם, ביחוד כי הסיפור הגיע לסיומו ולא נקטע באמצע...
פינק ניסה לכתוב סיפור נוסף על סברמן, בו הוא מנסה להביא לשלום בין סופר גיבורים ישראליים וערבים הנאבקים זה בזה, אך הוא לא נמצא כראוי לפירסום בידי המוציא לאור של פינק ונגנז. עמו נגננזה הדמות למשך שנים רבות.
דמותו של סברמן הייתה פשטנית מאד - לוחם אמיץ המבטא ססמאות, אך פינק חזר, לימים, לדמות פרימיטיבית זו במה שהיה באופן פרדוקסאלי יצירתו הטובה ביותר עד היום.
לאחר סברמן הפך פינק להיות צייר הקומיקס הפורה ביותר בעברית. הוא המשיך לנסות לפרסם סיפורי סופר-גיבורים, אך יחסו כלפיהם הפך להיות רציני פחות ופחות. ב-1982 הוא פירסם סיפור בשם ''חבורת המופלאים'', שנכתב בידי רופא ואשר היה מעין שילוב של חסמבה וסדרת הקומיקס המפורסמת של הוצאת מארוול, ה-''פנטאסטיק פור''. העלילה מספרת על חבורת ילדים וכלבם המקבלים כוחות על. הסיפור נראה כפרודיה, אם כי אין לדעת אם אכן זו היתה כוונתם של המחבר והצייר. פינק המשיך במאמצים לפרסם סיפורי סופר-גיבורים ''רציניים'' כמו ''כוכב שביט'', שהופיע ב-1988 בעתון מעריב, על נער ההופך לסופר גיבור ומסתבך במלחמה בין שני גזעי חייזרים ובמאבק כנגד דוקטור מדוזה - מדענית מרושעת המנסה להשתלט על כדור הארץ. גם סיפור זה לא זכה לתגובות נלהבות במיוחד.
פינק המשיך במאמציו לקדם את נושא הסופר-גיבורים בישראל, ואף הציע לטלויזיה הערבית רעיון לסדרה בה סופר-גיבורים ישראליים וערבים ישתפו פעולה כנגד אויבים משותפים שונים. אף אחד ברוממה לא התלהב במיוחד מהרעיון.
רויזיה לגיבור
לאחר כל זאת הגיע החליט פינק כי טעם בסיפורי סופר-גיבורים ''ריאליסטיים'' והחליט לנסות כיוון אחר - סיפורי סופר-גיבורים פרודיים נלועגים לכל המוסכמות של הז'אנר ולרעיון הסופר-גיבור בכלל. הפעם זכה ליתר הצלחה.
את מקום סברמן הסוכן הישראלי האמיץ תפס ''סופר שלומפר'', סופר-גיבור לבוש בפיג'מה, שעלילותיו הן פרודיה מטורפת על כל הסיפורים מסוגו של סברמן. ואכן, סדרה זו הצליחה הרבה יותר. עלילותיו של סופר שלומפר החלו לצאת לאור בראשית שנות ה-90, והופיעו בעיתוני הילדים כולנו, מעריב לילדים וכיום ''קומיקס'', כמו גם בשלושה ספרים שונים. מדי פעם ניסה פינק אף לכלול סיפורים מתוחכמים למדי בסדרה - כמו ''משפטו של סופר שלומפר'', העוסק בפרדוקסים של מסע בזמן, כאשר סופר שלומפר גורם להעברתה של עיר מודרנית לעבר הרחוק ומגלה שצאציה כיום פותחים במסע לכיבוש העולם, זאת עד שהוא מונע את קיום הארוע - אולם בדרך כלל היו הסיפורים פשוטים ומבדחים.
עוד ניסיון של פינק ליצור סידרה הומוריסטית על סופר גיבורים היה ''צ'קומוקס'' - עלילות סופר-רשע מהחלל המגיע לכדור הארץ ומתמודד עם החיים כאן. אך סדרה זו לא זכתה להצלחה של סופר שלומפר - אולי בגלל הנושא המתוחכם יחסית.
את מחשבותיו האמיתיות של פינק על ז'אנר הסופר-גיבורים ניתן לראות ביצירות הסאטיריות שלו, כגון ''הבלי המשיח'' - מבט סאטירי מזויות שונות על המשיח היהודי (בו הוא מושווה בשלב מסוים לסופרמן) ובסדרת ''ספר הג'ונגל'' שלו - סאטירות פוליטיות בהן זוכים אישים שונים מהימין הקיצוני להצגה סרקסטית כסופר-גיבורים מגוחכים.
אך יצירתו הטובה ביותר של פינק עד היום היתה דוקא כזו שלא צייר אלא כתב בלבד, והיתה מעין המשך ''רויזיוניסטי'' לסדרת סברמן שלו. ספר זה הוא, במדה רבה, ''המילה האחרונה'' של פינק בנושא, והוא מהווה מעין התשובה הישראלית לסדרת ווצ'מן המפורסמת של אלן מור ודיב גיבונס (הסטוריה חלופית בה סופר-גיבורים קיימים באמת ומשפיעים על האירועים ההסטוריים). ב-''פרופיל 107'' דן בר און (שאיבד משום מה את הכינוי ''סברמן'') הוא חלק ממציאות הסטורית בה סופר-גיבורים הוצאו אל מחוץ לחוק אך הממשלות ממשיכות להשתמש בהם בחשאי . הוא נאבק במחבלים פלסטינאים בשיתוף פעולה עם סוכני על (תרתי משמע) אמריקניים ואפילו (בסיפור שאויר בידי מיכאל נצר שעליו ראו בהמשך) נחשב בעיני חוגי הדתיים למלאך. הספר כולל כמה הערות מושחזות היטב על פולחן הגבורה הישראלי (הבולט כל כך בסדרות כמו דנידין כמו גם בסברמן המוקדמים) והשימוש בו למטרות פוליטיות. דמותו של בר און שונה מאד משני גלגוליו הקודמים כסברמן האידיאליסט והפטריוט – הוא מוצג כמעין ז'לוב מגודל עם כרס בולטת, שעיקר עיסוקו בחיים רדיפת שמלות ונסיונות נואשים להתחמק מעבודה קשה.
הספר לא זכה מעולם לתשומת הלב הראויה לו, ולו רק בזכות העטיפה המבריקה - פרודיה על צילום ידוע ממלחמת ששת הימים של חייל השוחה במי תעלת סואץ מחזיק ברובה, בה דן בר און השוחה במים מחזיק ביד מכנית מנותקת...
רב האון
פינק לא היה היחיד בישראל שעסק בז'אנר הסופר גיבורים. גם אמן אחר, ידוע ממנו בהרבה בחו''ל, עסק בכך - מיכאל נצר. נצר, בן למשפחה ערבית שהתגייר, זכה לפרסום בארה''ב לאחר שעבד שם עם אמן הקומיקס המפורסם ניל אדמס, איתו הסתכסך ואותו תבע לדין במשפט ידוע בטענה כי אדמס גנב ממנו רעיונות ודמויות. לאחר שעלה לארץ והתיישב באחת ההתנחלויות, יצר נצר דמות של סופר גיבור ישראלי חדש, אורי און (על שמו של העיתונאי הדתי הידוע אורי אורבך), שהופיעה בסדרת חוברות צבעוניות ב-1987 (מוזר כי לסברמן ולאורי שם משפחה משותף - ''און'' - פרויד היה מעיר משהו, מן הסתם, על מאפיין זה של הסופר הגיבור הישראלי).
אורי און הוא חייל ישראלי שגויס למכון טכנולוגי סודי בנגב. כתוצאה מהתקלות עם פולשים מהחלל הוא מקבל כוחות על אותם הוא מנצל לטובת המדינה, תחילה כדי לגרש את הפולשים (שהונהגו, כמסתבר, בידי אדם שנחטף בעבר הרחוק מהנגב ונבחר בידי החייזרים הסופר אינטיליגנטים לשליטם) ולאחר מכן על מנת להאבק ביריבים אחרים כמו ''איש העקרב''. בסדרה יצאו רק ארבע חוברות, אך הסיפורים המשיכו בכתב העת לילדים ''כולנו'', שם הספיק אורי און לסיים את מאבקו באיש העקרב ולהתחיל במאבק חדש כנגד ממלכה תת מימית המתכננת את כיבוש היבשה על ידי הפצת סמים. לרוע המזל נקטע הסיפור באמצעו ואין לדעת אם עלה בידי אורי און לסכל את המזימות השטניות...
הסדרה עוררה תלונות בקרב כמה מהקוראים בגלל המסרים הימניים ו-''הלאומיות האדוקה'' שהכניס לסיפורים נצר, איש מחנה המתנחלים. על כך ענתה המערכת שאורי און הוא פטריוט ישראלי בדיוק כשם שגיבור הקומיקס האמריקני קפטין אמריקה הוא פטריוט אמריקני, אך נראה כי בישראל מדה זו בולטת יותר מאשר בארה''ב. על כל פנים, ההוצאה הרגיעה את חששות כמה מהקוראים והבטיחה שאורי און אינו משתייך לשום צד חברתי או פוליטי בארץ, בהחלט לא למפלגת ימין כלשהיא. כך או כך, המסר הלאומי הפטריוטי של אורי און, אשר היה מתקבל בעבר כמובן מאליו, לא נקלט הפעם. אורי און נתפס כגיבור ''מיושן'' בגלל הרצינות חמורת הסבר שבה קיבל את העלילות הדמיוניות לחלוטין שבהן היה מעורב, וההצהרות הבומבסטיות (''אנחנו לא נותר לכם על אף שעל מאדמתנו ולו לרגע אחד'', ''עם ישראל כבר נלחם במעצמות גדולות וחזקות ותמיד שרד'', ''אתה זלזלת בנו אוסטר, זלזלת ב-5000 שנות הסטוריה של עם ישראל'' וכולי) עוררו את לעגם של הקוראים.
כשלונו של ''אורי און'' הראה כי במציאות הנוכחית אין לסיפור ''רציני'' ובעל מסרים אידיאולוגיים (כפי שהיו סיפורי דנידין בשעתם) על סופר גיבור ישראלי סיכוי להצליח. הקוראים נעשו ציניים מדי לשם כך, ואינם מקבלים בקומיקס ישראלי את מה שהיו מוכנים לקבל בקומיקס אמריקני. מאז צץ אורי און רק פעם אחת נוספת, בתערוכה של ציורי מנורות שונים במוזאון ישראל בירושלים, שבה כיכב הודות לסמל המנורה הכה בולטת על חזהו...
ב-''פרופיל 107'' שילב אורי פינק כמה אלמנטים ברורים של סיפורי אורי און, ובמידה מסויימת מיזג בין שתי הדמויות - במיוחד כאשר השתמש במיכאל נצר כאחד הציירים לספר.
הרב שאנן
להצלחה גדולה יותר נסיונו ה-''רציני'' של נצר זכתה גישתו הפרודית של הצייר דודו גבע, אשר הצליח להתעלל ברעיון אפילו יותר מאורי פינק (ניכר בו, בפינק, כי הוא עדיין רוחש חיבה מסויימת לדמות הסופר-גיבור, כנגד מיטב שיפוטו...)
גבע הוא, לצד פינק, הקומיקסאי הישראלי הידוע ביותר. הקומיקסים של גבע מזוהים מיד באוירתם הישראלית היחודית והמינימליסטית, ובשחיטה הכשרה (או לא) לה זוכה כל פרה קדושה אפשרית (או לא). הוא והתפרסם מרצועות קומיקס מבדחות על אנטי גיבורים כמו יוסף, הפקיד העלוב במחלקת המים העירונית, וצמד הבלשים הלא יוצלחים אהלן וסהלן, שהם האנטיתזות המוחלטות לכל סופר גיבור שהוא. אך גבע שלח ידו גם בסיפורים על ''סופר-גיבורים'' - פרודיות מטורפות ולעיתים סוראליסטיות ממש על מאפייני הז'אנר.
אחד מסיפורי הקומיקס הראשונים שלו הופיע עוד ב-1972 במגזין הירושלמי באנגלית ''לילית''. היה זה סיפור עלילותיה של ''סופר גולדה'', ראש הממשלה דאז גולדה מאיר, שהוצגה כ-''סופר אשה'' הטסה על מטאטא של מכשפה לכל מקום ששם נוכחותה נדרשת כתוצאה מאיום על הערכים המקודשים של הציונות. היא נאבקת בגבורה באינטלקטואלים מרדניים, עליהם היא גוברת בעזרת כמה מהלומות מכוונות היטב ומילות הקסם ''ביטחון, עלייה וקליטה''. סיפור זה היה בעיקר סאטירה פוליטית ולאו דוקא פרודיה על ז'אנר הסופר-גיבורים כשלעצמו כפי שיהיו סיפורים מאוחרים יותר של גבע.
תרומות נוספות שלו לז'אנר הסופר-גיבורים כללו את ''גדי-קרפדי'' – סופר-גיבור שמשימתו היא להגן על קרפדי העולם מפני זדים הרוצים להשמידם, בסיפור עם השם הבלתי ברור ''מותו של פטריק קים'' שהופיע בספרו של גבע ''דרדס במכנס'' מ-1984. בסיפור ההמשך, ''גדי קרפדי נגד פרופסור קרפוש'', נוסע גדי לכוכב בגלקסיה אחרת על מנת להאבק במדען מטורף השואף להשמיד את כל קרפדות היקום. כאן כבר לעג גבע לקונוונציות שונות וידועות של סיפורי הז'אנר והעמיד אותן על ראשן.
עוד סופר גיבור של גבע, שהופיע ב-''ספר הברוז'' מ-1994, היה ''הברוזמן'' - ברוז העובד בחברה מסחרית ביום ולובש בלילה דמות של ברוז נוקם המחפש את דודתו האהובה תרנגולת שנחטפה בידי בנדיטים מרושעים. אך יצירת הקומיקס הטובה ביותר של גבע עד היום והפרודיה האולטימטיבית על הסופר גיבור בכלל והסופר גיבור הישראלי בפרט היא ''רב שאנן נגד בנו של גודזילה'' (1993). .סיפור זה תאר את עלילותיו של גיבור-על ישראלי היוצא בחברת אהובתו הבלונדינית המטופשת (אם כי הרבה פחות מהגיבור עצמו) להציל את היקום מאימתה של משפחת דינוזאורים שהשתלטה על בסיס גרעיני בכוכב אחר. הגיבור, רב שאנן, שפרצופו משתנה מתמונה לתמונה בהתאם לתמונות של גיבורי קומיקס שונים בהם השתמש גבע כמודלים, הוא מודל של אידיאל הגבורה הישראלי בצורתו המוטרפת ביותר. הוא גובר לבסוף על הדינוזאורים ב-''מכה מתחת לחגורה'' וכמובן מיד רץ לעשות את הסרט על חייו, אך היקום מושמד בכל זאת על ידי דינוזאורית זקנה ו-''העולם הופך לשקשוקה''. עם זאת, הגיבורים האופטימיים הבטיחו בסוף הסיפור שהם ''עוד יחזרו בגדול'' - אנחנו עדיין מחכים. ספר זה הוא בעצם סאטירה פרודית על נושאים שונים ומגוונים - אידיאל הגבורה הישראלי וז'אנר הסופר-גיבורים בקומיקס הם רק שניים מהם. בעיקר - הוא מצחיק עד דמעות.
מאז לא פרסם גבע סיפורי קומיקס רבים.
מותו של סופר-גיבור
בשנים האחרונות הופיעו מדי פעם גם סופר-גיבורים ישראליים נוספים. בכתב העת לילדים ''כולנו'' הופיע הסיפור ''מיקי הענק'' (כרך ד', 1988) שתאר את עלילותיו של נער צעיר המקבל כוחות על מחייזרים, הופך לסוכן של מדינת ישראל (המוסיפה לו כלי נשק מיוחדים לשימושו, מתוך הנחה שכוחות העל שלו אינם מספיקים) ונאבק בחייזר ענק בנגב. מיקי חזר בסיפור נוסף, ב-1991, בו הוא נאבק בחיייזרים שהפכו אותו לסופר גיבור.
סיפורים נוספים הופיעו בעיתון הקומיקס ''משהו'' (סדרה בשם ''נוק אאוט'' מאת דני בינו) וב-''עיתון הקומיקס'', שפרסם בעיקר רצועות קומיקס על גרפילד וקלוין והובס, אך גם סיפור מקורי על יחידה מיוחדת - ''יחידת השמשונים'' - של בעלי כוחות על בשרות הצבא הישראלי. הסדרה נמשכה רק זמן קצר - הקוראים העדיפו את גרפילד ואת צבי הנינג'ה. אף אחת מסדרות אלה, שלקחו את עצמן ברצינות רבה ואשר היו העתקים מדוייקים של מודלים אמריקניים, לא זכתה בהצלחה כלשהי. זו כנראה הסיבה לאי הופעתן של סדרות נוספות של סופר גיבורים ישראליים.
הסופר גיבור היחיד שנשאר לפליטה בקומיקס העברי הוא סופר שלומפר הקומי של פינק. נראה כי דמותו של הגיבור והסופר-גיבור, שהיתה פופולארית מאד בזמנה, הולכת וגוועת. הגיבורים מוצגים כיום בהומור שחור פרודי (כמו בספריו של דודו גבע) או בציניות קודרת (כמו בפרופיל 107 של אורי פינק).
יוצא דופן בודד הוא ''איש המים'', קומיקס על סופר גיבור ישראלי, פרי עטו של מיקי רפאלוביץ, המופיע רק באינטרנט.
נראה כי הדוגמה הטובה ביותר לשינוי הערכים כלפי הגיבורים והסופר-גיבורים הישנים נמצאת בסיפור שאינו קומיקס דוקא, אם כי הוא נכתב בידי אחד מסופרי הקומיקס הטובים בארץ כיום - אתגר קרת. הסיפור, ''דנידין בהרפתקאות נגד הריגול הנגדי'' המופיע בקובץ הסיפורים ''געגועי לקיסינג'ר'' מ-1994, הוא מעין המשך קודר לסדרת דנידין. כאן מתוארת בגרותו של דנידין (שכזכור נשאר ילד נצחי בסדרה המקורית), כאשר שוב אינו מסוגל להיות נראה ולבסוף מת ממחלה שנגרמה לו כתוצאה מההמצאה שהפכה אותו לבלתי נראה, לאחר שבמשך שנים סבל מהזנחה ומהתעלמות ממפעיליו לשעבר בשירות המודיעין כמו גם מפרופסור קטרוס, האחראי למצבו הנורא. במדה מסויימת מזכיר סיפור זה את סיפורי הקומיקס הרויזיוניסטיים האמריקניים (''Dark Knight Returns'', למשל) המתארים את הגיבורים הנצחיים של העבר כזקנים עייפים ומובסים. דומה שסיפור זה, בו מופיעים חברי חבורת ''חסמבה'' לשעבר כאנשי מוסד חורשי מזימות בהווה (לצד אזכורים על שני קופים מדברים ותוכי, גיבורי סדרות הילדים קופיקו, צ'יפופו ותוכידס, שעליהם ערכו אנשי המוסד ניסויים למען ''בטחון המדינה'') מדגים בצורה מושלמת את החשדנות והציניות בה מתיחסים הסופר קרת וקומיקסאים כמו פינק וגבע לערכי הגבורה והלאומיות הרומנטית העומדים בבסיסו של ז'אנר סופר-הגיבורים של הדורות הקודמים.
עם זאת, יתכן כי דוקא בימים קשים אלה של מאבק לאומי ומלחמה כנגד הטרור, אנו זקוקים יותר מתמיד לדמויות של גיבורי העל. יתכן מאד כי הם עומדים לחזור אלינו, ובגדול...
מיואב בן חלב ועד סַבּרָמֶן – חלק א'
סַבּרָמֶן
אורי פינק
איש המים
סאברה : הסופר-גיבורה הישראלית של מארוול
הסופר-גיבורים של חברת אמבלם
סופר-גיבורים יהודים
המימד העשירי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אוי, הנוסטלגיה
רז נזכר, מספר וגם שואל שבת, 27/10/2001, שעה 18:57
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
מעניין.
יוני יום שלישי, 30/10/2001, שעה 0:02
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
