על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

בבואה רעה
ספרים / ניר יניב
יום שלישי, 07/02/2006, שעה 10:00

'בבואה' מאת י. קמין – רע ליהודים


מתי הופך אוסף מילים למשפט? אוסף משפטים לפסקה? פסקאות לסיפור? מצד אחד, הגבול קשה להגדרה, בדיוק כפי שלא נוכל להגיד בדיוק כמה גרגרי חול דרושים כדי להפוך לערימה. מצד שני, כל תינוק ידע לזהות ערימה שכזו בלי להתחבט בטענות של לוגיקה בגרוש. לו היינו חיים בעולם אידאלי, כך היה גם בתחום הספרות, אך לא זה המצב, וכך יכול כל מי שמילא מספר מסוים של עמודים במילים ובמשפטים להחשב לסופר.
למרבה הצער.



בטרם אדון בספר עצמו, הנה גילוי נאות: אני רואה בעצמי ידידו של המחבר. עם זאת, אין לי כל כוונה להניח לידידות זו לעמוד בדרכי בכל הנוגע לביקורת על ספרו.
וממילא, עם ידידים כאלה – מי צריך מבקרים?



האם אוסף מילים הוא משפט רק כשיש בו כמות מסוימת של מילים? כשהמילים הללו יפות יותר ממילים אחרות? כשהמילים הללו נדירות, פשוטות, נפוצות, מיוחדות, מקוממות, בלתי-מובנות, מרטיטות לב ונפש? כשיש קשר ביניהן? התשובה לכל השאלות הללו הנה, כמובן, שלילית, גם אם חלק ממכרי יחלקו עלי בנוגע לשאלה האחרונה. משפט הנו אוסף של מילים אשר, בהיותן כאלה ולא אחרות, ונתונות בסדר מסוים כזה ולא אחר, יוצרות משמעות הנובעת מהקשר ביניהן.

הנה, לשימושכם, לא-משפט:
שוקולד מקרר עטיפה מתוק לאכול.

'בבואה' הוא ספרו השני של י. קמין, וכדי למנוע מתח ומועקה אצל מי שלא הבינו זאת עדיין, אני משתמש כאן במלה ''ספר'' כשם-עצם בלבד. פרטים – בהמשך.

ומה באשר לפסקה? האם היא פשוט אוסף ארוך של מילים? או של משפטים? או תערובת כלשהי? כמדומני שבמקרה זה אזכה להסכמה כללית יותר אם אטען שפסקה הנה רצף של משפטים, שהנם קשורים זה לזה, ואשר באים בסדר מסוים, על מנת ליצור, שוב, משמעות.

הנה, לשימושכם, לא-פסקה:
משה היה דייג עני. במערכת השמש יש תשעה כוכבי לכת. אבא היה אבן מתגלגלת, ואמא היתה נעל בית.

לנחמת האוהדים אוכל רק לומר כי ספרו החדש של קמין אכן טוב יותר מספרו הראשון. למרבה הצער, הדבר משול לאמירה כאילו תקר בצמיג אחד טוב יותר מארבעה כאלה. עוד דימויים מעולם הרכב – בהמשך.

לאחר שחלפנו ביעף במחי כמה פסקאות (ולא-פסקאות) על פני חומר הלימודים של שתים עשרה שנות לימוד מקצוע החיבור, נוכל לשאול את שאלת השאלות – מה הופך אוסף של משפטים, או של פסקאות, לסיפור? כאן, לצערי, אין לי תשובה חד משמעית, ואני אף מפקפק בקיומה של תשובה שכזו. עם זאת, בעולם אידאלי, כל תינוק ידע לזהות סיפור בלי להתחבט בטענות של לוגיקה בגרוש.

הנה, לשימושכם, לא-סיפור:
משה היה דייג עני. יום אחד הוא הלך לים לדוג. בערב הוא חזר עם דג.

אם להסתכן במראית עין של שמרנות, הריני להצהיר כאן שלסיפור טוב דרושים המרכיבים הבאים: עלילה, קונפליקט, דמויות, טכניקת כתיבה. בהחלט יתכנו סיפורים טובים הלוקים בחלק מתכונות אלה, וודאי שיש מספר לא מבוטל של סיפורים איומים המתהדרים בהן, אך בשום פנים ואופן לא יתכן סיפור טוב – או, לצורך העניין, סיפור בכלל – החסר את כולן. טקסט שכזה אינו סיפור, בדיוק כפי שקיר ללא גג אינו בית. זה, כפי שרבים מהקוראים כבר הבינו, תיאור מדויק למדי של הספר 'בבואה'.



הדבר הטוב ביותר שאני מסוגל להביא את עצמי לכתוב על הספר (להבדיל ממחברו, עליו אשמח להכביר מחמאות כל עוד לא מדובר בתחום הכתיבה) הוא שעלילתו, באין מלה מתאימה יותר, טובה מעט מזו של קודמו (הספרים, אגב, אינם קשורים זה לזה למעט זהות מחברם). כלומר – אם בספר הקודם לא ניתן היה למצוא התחלה, אמצע וסוף בעבור אהבה או כסף (עוד על אינגלישיזמים – בהמשך), הרי שכאן ניתן למצוא הרבה אמצע ומשהו אשר, במאמץ מסוים, ניתן לקרוא לו סוף. תמצית העלילה, למען הסקרנים שבחבורה: המאבק בין הטוב בראשות ''הבוס'' לרוע בראשות ''הקוצר הזקן'', וסגניהם, והבירוקרטיה השלטת בפעולותיהם, ואוסף של גיבורים תמוהים המבצעים פעולות אלה ואחרות שהנן, בדרך כלל, נטולות כל תוצאה שהיא. יש כאן נסיון אמיץ לאחוז במספר פתילי עלילה במקביל, להצליבם ולפתרם תוך תנועה בזמן ובמרחב, אבל הוא לא עולה יפה כיוון שאף אחד מהם אינו בנוי כהלכה ולעתים הם אף סותרים זה את זה. כל זה מוגש באופן הישיר ביותר האפשרי: הספר מלא הסברים, הרצאות ודיאלוגים בהם הדמויות מסבירות זו לזו דברים שהן כבר יודעות (ולעתים קרובות מדי כאלה שגם הקורא כבר יודע) ושאר אמצעים מסורבלים להעברת מידע. ''הראה, אל תסביר?'' – לא בבית ספרנו.
לעומת זאת, המלה החיובית ביותר בה ניתן לתאר את הקונפליקט שבעלילת 'בבואה' בלי לחטוא לאמת היא, ככל הנראה, ''נדוש''. זאת לעומת ביטויים חצופים יותר כגון ''משעמם'', ''פשטני'' ו''נטול הגיון'', שגם הם לא יתקבלו בהרמת גבה אצל מיטיבי קרוא שצלחו את הספר. הטובים טובים ויפים וחכמים, הרעים רעים ומכוערים וטיפשים, נחשו מי ינצח, ילדים. והנה, מבלי משים, תיארתי גם את הדמויות (אך לא את מניעיהן, שכן אין להן כאלה, למעט ''טוב זה טוב ואני טוב אז אעשה טוב'', כנ''ל רע), כך שלא נותר לי אלא לעסוק במרכיב הרביעי, הכאוב ביותר, הלא הוא טכניקת הכתיבה.
או, למרבה הצער, היעדרה המוחלט.

אחד הכישורים הנדרשים מכל כותב, בלי הבדל דת, גזע, מין, מצב משפחתי וסוג כתיבה, הוא היכולת לבנות משפט, בכלל זה ההחלטה מתי למסיים משפט אחד ולהתחיל אחר. אין ב'בבואה' ולו רמז לכישורים שכאלה מצד הכותב או העורך. משפטים מסוימים נראים, כאילו, פגעה בהם פצצת, פסיקים; אחרים היו יכולים להיות מחולקים בקלות לשלושה או ארבעה משפטים קצרים ובהירים, אך נראה כי הנקודה הוחלפה בפסיק, דבר המשנה את המשמעות, והמעיק על הקריאה, כמה אפשר לסבול את זה, כל כך הרבה מילים בלי נקודה ביניהן, רחמנות, חשבתי, מה חטאתי שזה מגיע לי, הלו, מי זה? נכון, יש סופרים העושים שימוש בטכניקה של משפטים ארוכים ומופרדי פסיקים – ז'וז'ה סאראמגו, נניח – אך אצלם ניתן למצוא הגיון בשגעון ואילו כאן לא זה המקרה, אם לנקוט לשון עדינה.
אך מכשלה זו אינה אלא הקטנה בבעיות הסגנון וטכניקת הכתיבה של 'בבואה'. עוד תמצאו שם: עודף מחריד של תיאורים ושמות תואר מעיקים להפליא, מיותרים להכעיס, ארכניים ללא שום סיבה מיוחדת פרט לארכנות מוארכת וארכנית לשמה, החוזרים על עצמם באופן חזרתי להחזיר; שפה גבוהה בכמה וכמה מספרים על יכולת הכתיבה של המחבר, המִדרדרת מפעם לפעם ללא שליטה (למשל השימוש הקומי-שלא-בטובתו במלה ''פספס'' אשר, לו היה העורך עושה את תפקידו נאמנה, ודאי היתה מוחלפת ב''החמיץ''); דיאלוגים לא אמינים בהם מתבטאים הגיבורים, החיים בסביבה מודרנית, בדיוק כאילו מדובר ברומן רומנטי זול שתורגם לעברית בשנות החמישים (עוד על כך – בהמשך); תיאור המשתמע משורת דיאלוג בפועל הבא אחריה, חזרה מיותרת על נושא המשפט, לעתים אפילו שלוש פעמים, נסיון נואש להכריח את הקורא להאמין בכתוב באמצעות שימוש במלה ''אמיתי'', שימוש במילים שמשמעותן האמיתית שונה מזו לה התכוון המחבר, נסיונות איומים בתחום משחקי המילים ושפע של שגיאות סתם.



ניכר בספר שמחברו ישראלי. הדמויות מתנהגות, במדה שניתן לקרוא לפעולותיהן ''התנהגות'', כישראליות, ואופן החשיבה ישראלי מובהק. לכן חבל מאד שמעבר לבעיות שדווחו זה עתה, הספר אף לוקה בנסיון להיות אמריקאי, ובייחוד אמור הדבר בשמות הדמויות (מארק, ארצ'י, מרתה, הארי, פראט, קארל וכו'). הדיאלוגים אמנם כה מלאכותיים ומאולצים עד כי לא ניתן לומר שאמינותם נפגעת מכך, ועדיין הדבר צורם. למעשה, כל הספר מלא אינגלוזים (''אנגרית'') ושפה ''תרגומית''. המחבר קרא, ככל הנראה, הרבה תרגומים בחייו, ומכך ניתן להסיק לפחות זאת: אמנם נסיון קריאה הוא מצרך חיוני אצל סופר, אך הוא בפירוש אינו היחיד.

הנה, לשימושכם, כמה ציטוטים:
''...כל האמצעים הללו נדמו כגויסו במיוחד...''
''צחוקו של הגמד הדהד ברוע מובחן.''
''בטנו כרכרה'' (ביטוי זה היה יכול להיות נכון אילו היתה הבטן פוצחת במחול. אצלנו בז'אנר, הרי, הכל אפשרי.)
''השמן חייך אל הארי בעליזות אמיתית.''
אני מתעצל להקליד עוד, אבל לא אגזים אם אומר שאין ולו עמוד אחד בספר שאינו כולל לפחות שגיאת דקדוק, פיסוק או סגנון אחת, וברובם ניתן למצוא את כולן גם יחד, ובשפע.



דמיינו לעצמכם שמציעים לכם לקנות מכונית במחיר מציאה. המוכר, כולו נלהב, מכביר מילים על תכונותיה התרומיות של הנ''ל, ובייחוד מדגיש כי היא כוללת מזגן חזק, חדיש ומשוכלל במדה יוצאת דופן, כזה שעין לא ראתה ואוזן לא שמעה עדיין על כבישי הארץ. דמיינו מה תרגישו, אם כן, כשתגלו כי הרכב אמנם כולל את המזגן האמור, אך למעשה שמשותיו חסרות, הצמיגים מנוקבים, מושבים אין וכנ''ל מנוע.
הייתי מעוניין לכתוב כאן כי מדובר בהרגשה דומה לזו המתקבלת כתוצאה מעיון בספרו של י. קמין, אך לצערי זה אינו המצב. כדי לתאר נכונה הרגשה זו, דמיינו כעת שהרכב האמור, על כל חסרונותיו שתוארו לעיל, הוא גם נטול מזגן.



חבל, אך עוד חזון למועד. קטונתי מלומר למר קמין ולכותבים אחרים במקומותינו כיצד לנהל את ענייניהם, אך עצה אחת ארשה לעצמי להעניק להם, בהיותי שוחר טוב ידוע: מצאו עורך לשוני טוב, כזה שלא ירשה לכם לעשות ככל העולה על רוחכם, ועורך ספרותי טוב, כזה שלא יהסס לומר לכם לשמור את ספרכם במגרה ולנסות לכתוב אחר, טוב יותר.



בבואה
מאת י. קמין
הוצאת קדמת עדן, ‏‏2006
456 עמודים



בבואה – זה טוב ליהודים
בבואה – פרק לדוגמה
יממה מאת י. קמין – ביקורת
יממה - עוד ביקורת

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
וואו.
לילי יום שלישי, 07/02/2006, שעה 12:09
(2 תגובות בפתיל)
אז מה אתה מנסה לרמוז?
ניקי יום שלישי, 07/02/2006, שעה 12:26
(7 תגובות בפתיל)
זה קצת עצוב,
pink cigarette יום שלישי, 07/02/2006, שעה 14:05
מה עם החלק של ההוצאה בעניין?
חובב איכות יום שלישי, 07/02/2006, שעה 14:52
(2 תגובות בפתיל)
אלה 80 שקלים שלא ישובו עוד...
פיניקס יום רביעי, 08/02/2006, שעה 9:29
(4 תגובות בפתיל)
טוטליטריות מחשבתית אינה טובה ליהודים – לסופרים וגם לקוראים
י. קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 12:01
(43 תגובות בפתיל)
הבבואה והביקורת
חמורבי ג'ונס יום ראשון, 12/02/2006, שעה 16:13
ואם בביקורת הביקורת עסקינן
מיכאל ג יום ראשון, 12/02/2006, שעה 16:45
(31 תגובות בפתיל)
ביקורת לא ראויה
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:00
(25 תגובות בפתיל)
כמובטח, תגובה לתגובה - הזועם לא ממש טוב ליהודים.
קובי קמין יום שלישי, 14/02/2006, שעה 8:43
(52 תגובות בפתיל)
אני דווקא אהבתי את הספר
אראל יום שני, 16/10/2006, שעה 16:19
(3 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.