על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

כתוב בעור
ספרים / חגי אברבוך
יום שישי, 23/06/2006, שעה 9:53

''האיש המאויר'' (The Illustrated Man), אוסף הסיפורים הקלאסי של ריי ברדבורי


''היא שבה אל העתיד,'' אמר. ''אני מתכוון לכך. היא היתה אשה זקנה שגרה בבית קטן במרכז ויסקונסין, לא רחוק מכאן. מכשפה קטנה שנראתה ברגע אחד בת אלף שנים ובמשנהו בת עשרים, אבל היא אמרה שביכולתה לנסוע בזמן. צחקתי. כיום אני חכם יותר.''
''איך פגשת אותה?''
הוא סיפר לי. הוא ראה את השלט לצד הדרך: איורי גוף! איורים – לא קעקועים! מעשה אמנות! וכך ישב כל הלילה בזמן שמחטי הקסם העדינות שלה יסרו אותו בעקיצות צרעה ובדקירות דבורים עדינות. עם שחר נראה כאדם שנפל למכבש דפוס בן עשרים צבעים ונסחט החוצה, ססגוני מכף רגל ועד ראש.
''כבר חמישים שנים, בכל קיץ, שאני מחפש,'' אמר, שולח ידיו אל האוויר. ''כשאמצא את המכשפה ההיא אהרוג אותה.''
מתוך ''פרולוג: האיש המאויר''. האיש המאויר, עמוד 3

בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת פרסם ריי ברדבורי שניים מספריו החשובים ביותר. ''רשימות מן המאדים'', שיצא לאור בשנת 1950, היה קובץ סיפורים המשלימים זה את זה לכלל רומן המגולל את עלילת פלישתו של האדם לכוכב הלכת הרביעי מן השמש, תוך כדי התמודדות עם התרבות המאדימית הקיימת מחד, ועם קריסת תרבות האדם בכוכב הבית עד לשואה גרעינית מאידך. בשנת 1953 יצא לאור ספרו ''פרנהייט 451'', רומן המתאר חברה המבקשת לשמור על עצמה מפני כוחם של רעיונות באמצעות שריפת ספרים. בין שני עמודי תווך בולטים אלו, הנחשבים בעיני רבים ליצירותיו הטובות ביותר, הופיעו שני קבצי סיפורים קלאסיים. בשנה בה יצא ''פרנהייט'' לאור התפרסם גם ''תפוחי הזהב של השמש'' (''The Golden Apples of the Sun''), שבין 32 היצירות שבו ניתן למצוא לא רק סיפורי מד''ב אלא גם מעין משלים קטנים וסיפורים בעלי נושאים חברתיים באופן כללי. מקובץ זה כמה מסיפורי המד''ב הידועים ביותר של תור הזהב מצויים בקובץ זה, וחלקם אף תורגמו לעברית – ''קול הרעם'' (פנטסיה 2000, גליון 20), על חברה המספקת ללקוחותיה שירות מסע בזמן כדי לצוד דינוזאורים, ו''תפוחי הזהב של השמש'' (פנטסיה 2000, גליון 19), סיפור פיוטי על מעבורת היוצאת לקחת לה נתח מן השמש. הקובץ השני, בו נעסוק כאן, ראה אור שנתיים קודם לכן. הוא הקטן מבין השניים, אך הנו אוסף מד''ב מובהק.
''האיש המאויר'' (1951) מכיל 18 סיפורי מד''ב שהתפרסמו כולם קודם לכן בכתבי עת שונים בשנים 1947-1951, ואשר מהווים בדרכם שלהם מעין מראה מרוסקת של התקופה.
בעשרים ותשעה באוגוסט 1949 נחשף בפני העולם פרויקט הגרעין הסובייטי, כאשר צוות בראשות איגור קורצ'אטוב ביצע בסמיפלטינסק, קזחסטן, ניסוי מוצלח של פצצת פלוטוניום, העתק של ''האיש השמן'' שהטילו האמריקאים על נגסאקי בתשעה באוגוסט 1945. ברית המועצות הצטרפה למירוץ החימוש הגרעיני. בעשרים וחמישה ביוני 1950 פרצה מלחמת קוריאה, ארצות הברית מצאה עצמה עוברת שינוי גישה בכל הקשור למעורבות פוליטית וחברתית במדינות העולם השלישי, וניטעו הזרעים שיובילו ל''תיאוריית הדומינו'' שהציג הנשיא אייזנהאואר ב-‏1954, לפיה כל מדינה שתיפול לידיים קומוניסטיות תוביל לנפילתן של מדינות סמוכות. כמו כן החלה, במהלך מלחמה זו, האינטגרציה הבין-גזעית ביחידות של הכוחות המזוינים האמריקאים – חיילים שחורים החלו משרתים לצד חיילים לבנים, ופקודה 9981 שהוציא הנשיא טרומן עוד בשנת 1948, לאפשר שוויון הזדמנויות בכוחות המזוינים, החלה לקבל ביטוי מעשי. ובעשרים בפברואר 1950 נשא סנטור מק'קארתי נאום בן שש שעות שדן בבעיה אפשרית של ריגול סובייטי במשרדי הממשל האמריקאי, ו''ציד המכשפות'' הידוע לשמצה יצא לדרך.
רוב סיפורי ''האיש המאויר'' נטועים היטב ברוח העת ההיא ומשקפים – לעתים באופן ישיר, לעתים בדרך משל – את הנושאים שהעסיקו את הסופר ואת החברה הסובבת אותו: השפעתה החיובית או ההרסנית של הטכנולוגיה על מבנים חברתיים קיימים, איום ההשמדה ההדדית הטמון בנשק הגרעיני, ביטול חוקי ההפרדה הבין-גזעית, פוטנציאל הבניה וההרס הטמון במפגש עם תרבות זרה – ובעיקר אם מדובר במפגש אגרסיבי, וכוחהּ מערער ההשכלה של הצנזורה ושל רדיפת כל הזר והשונה. בדרך אופיינית לברדבורי, הסיפורים מוצגים בעיקר כתמונות קצרות של מצב סטאטי, או כתהליכים של הדרדרות. רק מעטים מהם זכו לסוף חיובי.

''את רוצה לבכות?'' שאל.
''אני לא חושבת.''
הם חלפו בבית וכיבו את האורות והלכו לחדר השינה ועמדו בקרירות הלילה האפלה, פושטים את בגדיהם ומפשילים לאחור את השמיכות. ''הסדינים כל כך נקיים ונאים.''
''אני עייפה.''
''כולנו עייפים.''
הם נכנסו למיטה, ונשכבו.
''רק רגע,'' אמרה.
הוא שמע אותה יוצאת מהמיטה וניגשת למטבח. דקה לאחר מכן שבה. ''השארתי את הברז פתוח,'' אמרה.
מתוך ''הלילה האחרון'', האיש המאויר, עמודים 93-94

פרולוג: האיש המאויר – בסיפור המסגרת נפגש הגיבור עם אדם המכוסה כולו קעקועים, המבודדים אותו מהחברה כיוון שאינם איורים גרידא: כשמתבוננים בהם די זמן הם מתחילים לנוע, וכל אחד מהם מספר סיפור – לא תמיד כזה שהבריות חשים עמו בנוח. 18 קעקועים. 18 סיפורים. סיפור המסגרת – קלוש למדי, יש להודות – כמעט ואינו מופיע שוב במהלך הספר, אלא רק באפילוג החותם. מוטיב הקעקוע כהשתקפות של מציאות או עלילה בדיונית יזכה להרחבה משמעותית יותר בספר “Something Wicked This Way Comes” (''רֹע הֵנָּה מתקרב'', 1962), השני מבין ספריו של ברדבורי המתרחשים בגרין טאון, מקבילה נוסטלגית לעיירת הולדתו, ווקגן. בספר זה נאלצים הגיבורים להתמודד עם קרקס מסתורי המגיע אל העיירה והולך ומשתלט על חיי התושבים. מנהל הקרקס, מר אופל, נושא על גופו קעקועים המציינים את האנשים שנפלו ברשתו, ובתמורה להגשמת מאווייהם הסמויים הפכו מצוֹפים מן הצד לחלק מן המופע עצמו.
''ערבת הדשא'' (The Veldt) – ג'ורג' ולידיה גרים עם שני ילדיהם, פטר וונדי, בבית חלומות המשרת את כל צרכיהם. כדברי ידידם הפסיכולוג, ''אם משהו יתקלקל מחר במטבח, תגוועו ברעב. אין לכם מושג אפילו איך להכין ביצה''. גולת הכותרת היא חדר הילדים – תא של מציאות וירטואלית מושלמת המציג סביבה המשתנה בהתאם לדרישותיהם הגלויות ומאווייהם הסמויים של הנוכחים בו. חדר-הילדים אמור להיות בעל ערך תרפויטי עבור פטר ווונדי הקטנים. אלא שלאחרונה ''נתקע'' התא משום-מה בתצוגה של סביבה צחיחה ומאיימת של ערבת-דשא אפריקאית, ומחדר-הילדים השקט עד כה בוקעות, מדי פעם, צרחות. זהו אחד הסיפורים הטובים בקובץ, והוא עוסק, בין השאר, בהתמכרות לטכנולוגיה ובהשפעתה על התא המשפחתי.
''קליידוסקופ'' (Kaleidoscope) – מעבורת מתפוצצת בחלל. קומץ הניצולים ''מושלכים אל החלל כמו חופן דגי-כסף מתפתלים''. אתרע מזלם של השורדים שלבשו בעת התאונה חליפות חלל – הן תספקנה להם די חמצן לשרוד זמן מה, אך אין בהם יחידות כוח שיאפשרו להם לנווט. משום כך הם כמו ''אסטרואידים שהושלכו לכל עבר''. אין ביכולתם לעשות דבר כדי להציל את עצמם, אלא רק לשוחח איש עם רעהו דרך מכשירי הקשר בזמן שהם מתרחקים זה מזה בחלל. הסיפור, למעשה, מפנה עורף מראש לאופציית בנית נרטיב של בעיה/פתרון, ובמקום זאת מתאר סיטואציה אנושית של התמודדות עם מוות מתקרב, של פרידה מעמיתים לצוות, ושל ערכם של זכרונות ברגעיו האחרונים של אדם.
''הרגל האחרת'' (The Other Foot) – הראשון בארבעת סיפורי מאדים שבקובץ. המתיישבים במאדים הם כולם שחורים שנטשו את הארץ, ורק לאחר עשרים שנה מגיעה מעבורת הנושאת לבנים הבאים להתיישב במקום. תגובות המקומיים נעות בין רצון לבצע לינץ' בבאים ובין דרישה להחיל עליהם חוקי הפרדה שיגדירו את האדם הלבן כאזרח סוג ב'. אלא שהבשורה המחרידה שנוסעי המעבורת מביאים עמם הופכת את הקערה על פיה. זהו אחד הסיפורים הבודדים של ברדבורי הדנים – אם כי בדרך של משל והיפוך – בנושא הטעון-לזמנו, חוקי ההפרדה הגזעית בארה''ב של שנות החמישים. זהו אחד הסיפורים האופטימיים בקובץ, ולמרות שייתכן כי משהו בגישה ההומניסטית-נאיבית שבו התיישן, בעת בה נכתב היתה בו אמירה חברתית חריפה. עוד כחמש שנים יחלפו מאז כתיבת הסיפור ועד שאשה שחורה בשם רוזה פארקס תסרב לוותר על מושבהּ באוטובוס לאדם לבן ותיאסר בעקבות כך, מעשה שיהפוך לסמל המאבק במדיניות ההפרדה הגזעית, יוביל ל''חרם האוטובוסים של מונטגומרי'' וידחוף את הכומר מרטין לותר קינג לחזית התנועה לזכויות האזרח.
''הכביש הראשי'' (The Highway) – יום מעט יוצא דופן בחייו של הרננדו, המתגורר לצד עוד אחד מן הכבישים ההם שמתחילים ונגמרים באופק. מן הסיפורים הקצרים באוסף, בעל אופי של תצלום בזק. הוא דן באיוּם שבמלחמה האטומית, כפי שזה משתקף אצל אדם הגר באמצע שום-מקום.
''האיש'' (The Man) – קפטן הארט וסגנו, מרטין, הם המשלחת ראשונה של האדם אל ''כוכב 43 במערכת כוכבים 3'', והם זוכים להתעלמות מוחלטת. יום קודם לכן הגיע לעיר הסמוכה אדם לו המתינו תושביה דורות רבים, והוא ריפא את החולים, נלחם בצביעות וישב בקרב העַם כל היום כולו. מרטין משתכנע שתושבי הכוכב אכן חוו דבר-מה יוצא דופן, וקפטן הארט ספקני עד הרגע האחרון. דוגמא בולטת לסיפור של ברדבורי שבו המד''ב הוא כמעט תירוץ להצגת רעיון: תושבי הכוכב הם, כפי הנראה, בני אדם גם הם: אין תיאור של התנאים בהם הם חיים, או של משהו חוצני המאפיין אותם. כל זה אינו מן העניין. ההתרחשות, ובעיקר האופן שבו מתמודדים שני הגיבורים עם הסיכוי לגאולה, הם העיקר. התוצאה היא יצירה שטיבהּ עשוי להיות שנוי במחלוקת, ומכל מקום ברור שמדובר בסיפור ''מסר'' כמעט דתי – האדם שאיבד את האמונה יוצא אל הכוכבים בחיפוש אחרי שלווה. אך אם הוא לא יודע למצוא אותה, תחמוק זו ממנו גם כשהיא מונחת לפניו על מגש של כסף.
''גשם לאין קץ'' (The Long Rain) – ''לעולם לא מפסיק לרדת גשם בנוגה''. כך לפחות בשנות החמישים, לפני שהתגלה שפני השטח של כוכב הלכת השני בקרבתו לשמש שרויים בטמפרטורות של מעל 400 מעלות צלזיוס. נוגה של ברדבורי היא מקום של יערות עד נרקבים, גשמים בלתי פוסקים וסופות ברקים קטלניות. ספינתם של גיבורי הסיפור התרסקה על הכוכב, וכעת הם נאבקים לשרוד בתנאים הבלתי אפשריים ולהגיע אל אחת מכיפות-השמש שהוקמו על פני הכוכב – מחסה הכולל את כל התנאים החיוניים לאדם, כולל שמש מלאכותית. מלבד המעידה המדעית לעיל, ורגעים בודדים של מסלקות מידע גסות, ברדברי נמצא כאן בשיא כוחו הפיוטי, והסיפור הוא מן הקלאסיים שביצירות המד''ב של התקופה.
''איש הרקטה'' (The Rocket Man) – אביו של המספר חוזר מדי פעם מעבודתו לכדור הארץ לחופשה קצרה, ונקרע בין הרצון להיות עם אשתו ובנו ובין תאוות הנדודים והמשיכה אל החלל. סיפור אנושי ועדין, מן היפים בקובץ. למרבה השמחה או הצער, שימש השראה לשירו של אלטון ג'ון, Rocket Man, שזכה לביצוע בלתי אפשרי של וויליאם שטנר, שזכה לפרודיה בסדרת האנימציה Family Guy. כך חולפת תהילת עולם.
''בלוני האש'' (The Fire Balloons) – השני בסיפורי מאדים שבקובץ. האב ג'וזף דניאל פרגרין מנסה להביא את הבשורה למאדים, ומגלה עד כמה קשה לעשות זאת כשהמדובר ביצורים חסרי-גוף, חסרי-חטא, וכפי הנראה נבונים ממנו פי כמה. זהו סיפור הומוריסטי מעט, סנטימנטלי מעט, שצורף גם לגרסה הבריטית של 'רשימות מן המאדים', (The Silver Locusts) שיצאה לאור בשנת 1951.
''הלילה האחרון'' (The Last Night of the World) – ככל הידוע לכותב שורות אלה, זהו הסיפור היחיד בקובץ שתורגם לעברית (פנטסיה 2000, גליון 21). הלילה האחרון של העולם הגיע. איש אינו יודע מדוע, אבל כולם חלמו זאת. העלילה עוקבת אחרי בני זוג אשר, כמו כולם, מקבלים את הדין, ובודקת את האופן שבו הם מעבירים את השעות האחרונות. זהו סיפור קצר למדי, אבל רוחהּ של המלחמה הקרה שורה עליו, וגם כיום הוא עדיין מותיר רושם.
''הגולים'' (The Exiles) – השלישי בסיפורי מאדים שבקובץ. אמברוז בירס, אדגר אלן פו, הות'ורן, דיקנס (שלא נראה שייך לשם) ועוד רבים אחרים חיים על מאדים בחברת יצירי דמיונם, לשם נמלטו או נוצרו מן האין כמפלט מפני שורפי הספרים והרעיונות שבכדור הארץ. אך עתה שולח האדם מעבורת למאדים, והסופרים וברואי-דמיונם ההולכים ודוהים נערכים למאבק אחרון על חייהם. ברדבורי יצר בעבר שילוב בין סיפורי מאדים שלו ובין מה שעתיד להיות העולם של ''פרנהייט 451'', בסיפור ''אוּשר II'' שהופיע ב''רשימות מן המאדים'', אלא שבסיפור ההוא היתה ההתנגשות בין שורפי הספרים ושומריהם קונקרטית ואלימה יותר, ואילו כאן הכתיבה יותר אלגורית ופיוטית.
''לא יום מסוים או בוקר'' (No Particular Night or Morning) – מעבורת חוצה את החלל. בין הגברים שעליה מצויים קלמנס וידידו היצ'קוק, המעלה תהיות פילוסופיות באשר ליכולת להוכיח את קיומו של דבר שאינך נוגע בו ממש, והולך ומאבד את שפיותו מול הכוכבים. מן הסיפורים המוזרים בקובץ, בחלקו טרחני ובחלקו נוגע ללב, ובסך הכל ערבוביה של כל מה שבאמת טוב – ובאמת רע – בכתיבה של ברדבורי.
''השועל והיער'' (The Fox and the Forest) – וויליאם טראביס ואשתו יוצאים למקסיקו, 1938. לכאורה, לחופשה. למעשה, אין בכוונתם לחזור הביתה לשנת 2155, לעולם שהשתגע והכל מחויבים בו למאמץ המלחמתי במסגרת החימוש הגרעיני. אלא שהעולם ממנו ברחו אינו מתכוון להניח להם. מן הסיפורים החזקים והשורדים שבקובץ, ומחאה חריפה כנגד מירוץ החימוש הגרעיני.
''המבקר'' (The Visitor) – שאול – ואחרים – הוגלו למאדים עקב מחלה ממאירה ומדבקת. השממון והגעגועים לארץ כמעט מעבירים אותם על דעתם. אל הכוכב מגיע ליאונרד מארק, שניחן ביכולת לעורר באופן טלפתי חזיונות בקרב הסובבים אותו. ההשלכות אינן דווקא חיוביות. זה אינו אחד הסיפורים הטובים של ברדבורי. הכתיבה ה''פאלפית'' בולטת כאן מדי, בעיקר באפיון הגס של הדמויות. אותה עלילה ממש מופיעה בסיפור ''בן מאדים'' שב''רשימות מן המאדים'', ובאופן עז ומשכנע יותר.
''מערבל הבטון'' (The Concrete Mixer) – הרביעי והאחרון בסיפורי מאדים שבקובץ. בני מאדים יוצאים למלחמה על כדור הארץ. אטיל הוא סרבן גיוס אך, כפי שמציין חותנו, ''מי שמע על בן מאדים שאינו פולש''? הפלישה יוצאת לדרך כמתוכנן, אלא שבני האדם מקבלים את בני מאדים בזרועות פתוחות, חותמים איתם חוזי שלום, מציעים להם משרות, ואפילו מבקשים להשתמש בהם כיועצים לסרטי הרפתקאות מאדימיים – אם כי בהוליווד נשות מאדים חייבות להיות בלונדיניות שמסתובבות בערים אקזוטיות, והגברים מחוללים בזמנם החופשי מסביב למדורה. אטיל לומד על בשרו את כוחו של הקפיטליזם. סאטירה נוסח ברדבורי, בסגנון שחלף זמנו, מעט, ואמירה על מפגש תרבויות שנותרה רלבנטית ונושכת.
''מריונטות בע''מ'' (Marionettes Inc.) – בריילינג אינו מסוגל לסבול את רעייתו. סמית', לעומת זאת, נשוי באושר, אבל עם זאת מבקש קצת זמן להתרחק מזוגתו החביבה. חברת מריונטות בע''מ מאפשרת לשניהם להגשים את חלומם. סיפור חילופי זוגות ואנדרואידים, שהתיישן כהוגן, ובכל זאת יכול להיות משעשע, לעתים.
''העיר'' (The City) – העיר המתינה עשרים אלף שנה על הכוכב טאולן. כעת הגיעו בני האדם במעבורת, והעיר תקבל אותם בזרועות פתוחות. מן הסיפורים היותר אלימים בקובץ.
''שעת האפס'' (Zero Hour) – הילדים משחקים בחצר ב''פלישה'': אם יצליחו לעזור לחוצנים להגיע לכדור הארץ, יעניקו להם אלו את השליטה בכוכב! הלאה שלטון המבוגרים! – כך מסבירה מינק לאמהּ, וזו מוצאת את הרעיון משעשע – עד שהדברים יוצאים מכלל שליטה. מסיפורי המד''ב הקלאסיים של תור הזהב, סיפור המהדהד היטב את אווירת הפראנויה של התקופה.
''הרקטה'' (The Rocket) – מעבורות החלל יוצאות אל הכוכבים מזה שמונים שנה, אבל, כפי שאומר ברמנטה הזקן לפיורלו בודוני, ''אף פעם לא תגיע לשם. זה עולם של עשירים''. פיורלו, שגר עם אשתו וילדיו בצריף רעוע, לא מוותר על החלום, ואף מגשים אותו – אם כי לא בדיוק כפי שהתכוון מלכתחילה. מחד, זוהי אמירה מרירה על פער המעמדות ועל שוויון הזדמנויות לכאורה, גם בחברה העתידנית. מאידך, זוהי יצירה סנטימנטלית מאד אשר, למרות הכל, מסיימת את קובץ הסיפורים באווירה אופטימית.



יש בסיפור האחרון בקובץ משהו מאווירת העיירה הכל-אמריקאית המלווה את ריי ברדבורי בעיקר בסיפוריו הנוסטלגיים יותר. העיירה ווקגן, בה נולד (22/8/1920, אילינוי), ובה התגורר עד שעברה המשפחה, בהיותו בן 13, ללוס אנג'לס (מלבד שתי גיחות קצרות לטוסון, אריזונה), מהדהדת בתיאורי הנופים ובאווירה, לא רק בסיפורים כמו ''הרקטה'', אלא גם ב''איש המעבורת'' ואפילו, לפרקים בסיפור אימה כמו ''שעת האפס''. גרין טאון, המקבילה לווקגן, מופיעה לא רק בספר זה, אלא גם בזה שקדם לו, ''יין שן הארי'' (Dandelion Wine, 1957), בו מרכיבי המד''ב והאימה כמעט אינם ניכרים: סבתו של הנער הצעיר, גיבור הספר, רוקחת מעין 'יין' המכיל תמצית פירות הדר ושאר מרכיבים, ביניהם עלי הכותרת של פרח שן-הארי. היין התוסס במסתרי הבקבוק מהווה מטפורה למיצוי כל תענוגות הנעורים והקיץ, והספר עצמו הוא כולו פסטורליות וחדוות זכרון. בספריית לוס אנג'לס ובעיתוני העיר מצא ברדבורי את יתר השראתו, ושורשיו אכן נטועים בספרות Pulp, או, כפי שכבר אמרו רבים וטובים, אביו הרוחני הוא אדגר רייס בורוז לא פחות מאשר אדגר אלן פו. כתיבתו המדעית לוקה בחסר במקרה הרע, ובלתי קיימת במקרה הטוב. כאשר הוא במיטבו דמויותיו ותיאוריו ניחנים בעדינות ובפיוטיות; כשהוא אינו במיטבו הפיוטיות מתדרדרת לחזרות מילוליות מיותרות והדמויות שוקעות בהתנהגות חד-מימדית ולעתים היסטרית. סיפורי ''האיש המאויר'' מהווים ערבוביה של כל זה, לעתים באופן בלתי ניתן להפרדה, ובכל זאת מדובר בקלאסיקה שכל חובב מד''ב חייב לעבור בין דפיה לפחות פעם אחת. לא מעט בה התיישן, הרבה נותר עז רושם על אף השנים שחלפו, ופה ושם, למרבה הפלא, יש גם מה שהשתבח.

הוא נפל במהירות, כמו קליע, כמו חלוק-אבן, כמו משקולת ברזל, אדיש, אדיש כל העת, לא עצוב או שמח, אלא רק משתוקק לעשות משהו טוב עכשיו שהכל נגמר, מעשה טוב אחד שרק הוא ידע עליו.
כשאכֵּה באטמוספירה, אבער כמו מטאור.
''מעניין,'' אמר, ''אם מישהו יראה אותי?''

הילד הקטן שעל דרך העפר נשא את מבטו וצווח. ''תראי, אמא! תראי! כוכב נופל!''
הכוכב הלבן, המבהיק, צנח במורד שמי הדמדומים של אילינוי.
''תביע משאלה,'' אמרה אמו.
''קליידוסקופ'', האיש המאויר, עמוד 27



The Illustrated Man (האיש המאויר)
הוצאת Bantam Books, כריכה רכה
186 עמודים



ריי ברדבורי - האתר הרשמי
ריי ברדבורי בויקיפדיה העברית
האדם המאויר - באמזון
Ray Bradbury, the Pulp God Lives

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
סקירה יפהפיה! תודה!  (חדש)
ניקי יום שישי, 23/06/2006, שעה 23:55
שכנעת אותי להוריד סוף-סוף את העותק שלי מהמדף ולפתוח אותו.
   כתוב תגובה
יפיפה  (חדש)
קובי קמין שבת, 24/06/2006, שעה 9:57
תודה
   כתוב תגובה
כשאני חושב על זה  (חדש)
גרומיט יום חמישי, 29/06/2006, שעה 22:57
גם ''רשימות מן המאדים'' נטוע היטב באווירת המלחמה הקרה והפחד מפני מלחמה אטומית. אולי לא כל הסיפורים בו, אבל בלי ספק האחרונים, ככל שמשתבשים החיים הנורמליים במאדים (ובכדור הארץ).
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.