על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3  
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2  
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1  
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0  
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0  
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0  
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39  
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1  
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11  
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6  
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6  
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16  
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74  
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3  
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25  

ושוב הזמן
פרקים לדוגמה / קליפורד ד. סימאק
שבת, 14/12/2002, שעה 19:18

ספרו של קליפורד סימאק ('עיר')





1.

האיש הגיח מבעד לדמדומים, שעה שקרני שמש אחרונות, צהובות-ירקרקות, עדיין הפיצו את אורן במערב. הוא נעצר בקצה החצר הפנימית וקרא.
''האם זה אתה, מר אדאמס?''
הכיסא חרק כשכריסטופר אדאמס הסיט את כובד משקלו, נרתע בהפתעה למשמע הקריאה. ואז נזכר. שכן חדש נכנס לגור בבית שמעבר לכר הדשא לפני יום או יומיים. ג'ונתון סיפר לו... וג'ונתון בקי בכל הרכילות המופצת בטווח של מאה ושישים קילומטרים. רכילות של בני אדם, כמו גם רכילות של דמויי אדם ורובוטים.
''בוא, היכנס. אני שמח שקפצת לביקור,'' אמר אדאמס, מקווה שקולו נשמע לבבי ומכניס אורחים כפי שניסה שיישמע.
כי אדאמס לא שמח כלל. הוא היה קצת מרוגז, מוטרד מהופעתו הפתאומית של הצל שהגיח מבעד לדמדומים והחל לחצות את החצר.
הוא העביר בעיני רוחו יד על מצחו. זו השעה שלי, חשב. שעה אחת שאני מעניק לעצמי. השעה בה אני שוכח... שוכח את אלפי הבעיות שעניינן כוכבים אחרים. שוכח, ואז חוזר אל הירוק המשחיר, אל השקט המהוסה ואל מחזה הצללים המעודן של שקיעת השמש השייכת לכוכב הזה שלי.
כאן, בחצר, אין דיווחי תודעפון, תיקי רובוטים, ועידות תיאום גלקטיות... לא מזימות פסיכולוגיות או עקומות התפלגות של תגובות חייזרים. אין שום דבר מסובך או מסתורי... למרות שיתכן שאני טועה, שהרי מסתורין כלשהם נמצאים כאן, אך אלה הם מסתורין רכים, בטוחים, מסתורין שהם בעצם מוּבָנים, ונותרים בגדר מסתורין רק משום שאני חפץ בכך. מסתורי נץ הלילה אל מול השמיים המחשיכים, תעלומת הגחלילית במשוכת הלילך.
אדמס היה מודע למחצה לכך שהזר כבר חצה את החצר והושיט יד אל כיסא כדי לשבת, ובחצי השני של תודעתו עדיין תהה מה קרה לגופות המושחרות ששכבו על גדת נהר באלדרבאראן 12 הרחוק ולמכונה המעוקמת שנתקעה בגזע עץ.
שלושה בני אדם מתו שם... שלושה בני אדם ועוד שני דמויי אדם, ודמויי אדם הם כמעט אנושיים. בני אדם אינם אמורים למות מוות אלים, אלא אם כן האלימות באה מצד בני אדם אחרים. וגם זאת רק בזירת קרב, למען הכבוד, עם כל הגינונים הרשמיים המתחייבים מחוקי הדו קרב, או למצער תוך ביצוע בעל פחות גינונים של נקמה או הוצאה להורג.
שהרי חיי אדם הם מקודשים... עליהם להיות מקודשים, שאלמלא כן לא יהיו עוד חיים לבני האדם. מספרם היחסי קטן עד כדי חמלה.
אלימות או תאונה?
והאפשרות כי היתה זו תאונה היא מגוחכת.
רק תאונות ספורות קורות, אם בכלל. ביצועי המכונות המושלמים כמעט ותגובתן המושכלת והכמעט אנושית למצבי סכנה צמצמו את תדירות התאונות לכדי מספר זעיר, על גבול חוסר הקיום.
שום מכונה אינה כה מסורבלת עד כי תיתקל בגזע עץ.. היתקלות בסכנה מתוחכמת יותר, פחות גלויה, היא אולי אפשרית. אבל לא בעץ, לעולם לא.
אז זו היתה חייבת להיות תוצאה של אלימות.
ולא יתכן שהיתה זו אלימות אנושית. אלימות אנושית מיד מתפרסמת ברבים. לאלימות אנושית אין סיבה לחשוש... רשויות החוק לא מטפלות בה, ובקושי חל לגביה קוד מוסרי שרוצח אנושי צריך לתת את הדין בפניו.
שלושה בני אדם מתים.
שלושה בני אדם מתים במרחק חמישים שנות אור, וזה היה עניין חשוב ביותר בשביל האיש שישב בחצר שלו על כדור הארץ. עניין בעל חשיבות עליונה, משום שאף אדם אינו אמור למות מידי אדם אחר, להוציא מקרים של נקמה נוראה. חיי אדם אינם יכולים להילקח מבלי שמחיר איום ישולם אי שם בגלקסיה, אחרת המין האנושי כולו ייכחד לעד והאחווה הגלקטית הגדולה של בעלי הבינה תימוג ביוֵון האפלה הרחוקה, בה התקיימו קודם.
אדאמס שקע בריפיון בתוך הכיסא שלו, מתאמץ להירגע, זועם על עצמו בגלל שחשב... כי על פי החוק שחוקק לעצמו, בשעה זו של בין הערביים הוא לא אמור לחשוב על דבר... או שעליו להמעיט לחשוב ככל הניתן.
קולו של הזר נדמה לאדאמס כאילו בא ממרחקים, ועדיין ידע שהוא יושב לצדו.
''ערב נאה,'' העיר הזר.
אדאמס נקש בלשונו. ''הערבים תמיד נאים. החבורה הזאת ממחלקת מזג האוויר לא תיתן לגשם לרדת אלא בשעות מאוחרות יותר, כשכולם כבר ישנים.''
במעבה החורש שבמורד ההר פצח הקיכלי בשיר, הצלילים זרמו כיד מרגיעה ומלטפת על העולם המנומנם. בערוץ הנחל, ביקשו גם צפרדע או שתיים לשאת את קולן. הרחק משם, בעולם אחר עמום כלשהו, נשמע זימרורו של סיס הלילה כשאלה. אורות הבליחו בחלונות הבתים שמעבר לאחו ובמעלה ההרים.
''החלק הנאה ביותר של היום,'' ציין אדאמס.
ידו צנחה אל תוך כיסו והוציאה שקית טבק ומקטרת.
''מעשן?'' שאל.
הזר נענע בראשו.
''למען האמת, באתי כדי לדון בעניין מסוים.''
קולו של אדאמס הפך מחוספס. ''אם כך, בוא בבוקר. אני לא מטפל בעסקים בשעות שאחרי העבודה.''
''מדובר באשר סאטון,'' אמר הזר ברכות.
גופו של אדאמס נתקשה ממתיחות ואצבעותיו רעדו כל כך עד שבקושי הצליח למלא את מקטרתו. הוא שמח שהזר לא יכול היה להבחין בכך בחסות החשכה.
''סאטון עומד לחזור,'' אמר הזר.
אדאמס נענע בראשו לשלילה. ''אני מסופק בכך. הוא יצא לפני עשרים שנה.''
''עוד לא מחקתם אותו מהרשימות?''
''לא,'' ענה אדאמס לאִטו, ''הוא עדיין רשום במצבת מקבלי השכר, אם לזה אתה מתכוון.''
''למה?'' שאל האורח, ''למה השארתם אותו שם?''
אדאמס הקיש במקטרתו על דופן קערה קטנה, מהורהר.
''עניין שברגש, אני משער. רגש ואמונה. אמונה באשר סאטון. אם כי האמונה הולכת ואוזלת.''
''בעוד חמישה ימים בלבד,'' אמר הזר, ''סאטון יחזור.''
הוא המתין רגע ואז הוסיף, ''מוקדם בבוקר.''
''אין שום דרך בה אתה יכול לדעת דבר כזה,'' אמר אדאמס בקול שביר.
''אבל אני יודע. זו עובדה מתועדת.''
אדאמס חרחר בבוז. ''זה עדיין לא התרחש.''
''בזמן שלי זה כבר התרחש.''
אדאמס הזדקף בחטף בכיסאו. ''בזמן שלך!''
''כן,'' אמר הזר בשקט. ''אתה מבין, מר אדאמס, אני הוא יורשך בתפקיד.''
''תראה, איש צעיר...''
''לא כל כך צעיר. גילי הוא כמחצית גילך. גם אני מזדקן.''
''אין לי שום יורש,'' קבע אדאמס בצינה. ''גם לא דובר על שום יורש. אני מסוגל להמשיך בתפקיד עוד מאה שנים לפחות. אולי יותר.''
''נכון'', אישר הזר. ''יותר ממאה שנים. הרבה יותר.''
אדאמס חזר ונשען לאחור בכיסאו. הוא שם את המקטרת בפיו והצית אותה, ידו יציבה כסלע.
''בוא ניקח את זה צעד אחר צעד,'' אמר. ''אתה טוען שאתה יורשי בתפקיד... שקיבלת את הג'וב שלי אחרי שפרשתי או מתתי. פירושו של דבר שבאת מן העתיד. לא שאני מאמין לך אפילו לרגע, כמובן. אבל נניח, רק לשם הוויכוח...''
''רק אתמול פורסמה בחדשות ידיעה שמישהו בשם מייקלסון טוען שהוא הגיע לעתיד,'' אמר הזר.
אדאמס חרחר בבוז. ''קראתי את זה. רגע אחד! איך מישהו יכול לדעת שהוא שהה שניה אחת בתוך זמן עתידי? איך הוא יכול למדוד את זה? איך הוא יכול להרגיש בהבדל?''
''הוא לא יכול להרגיש,'' הסכים הזר. ''לא בפעם הראשונה. אבל בפעם השניה הוא ישהה בעתיד חמש שניות. חמש שניות, מר אדאמס. חמש פעימות שעון. זמן מספיק לנשימה אחת קצרה. לכל דבר צריכה להיות נקודת התחלה.''
''מסע בזמן?''
הזר נד בראשו.
''אני לא מאמין בזה,'' אמר אדאמס.
''חששתי שלא תאמין''.
''בחמשת אלפים השנה האחרונות,'' אמר אדאמס, ''כבשנו את הגלקסיה...''
'''כיבוש' אינו המינוח הנכון, מר אדאמס.''
''אז נאמר שהשתלטנו עליה. לא משנה איך תרצה להגדיר את זה. ומצאנו דברים מוזרים. דברים מוזרים עליהם אפילו לא חלמנו. אבל לא מסע בזמן.''
הוא נופף בידו כלפי הכוכבים.
''בכל מרחבי החלל הזה שם, איש עוד לא נסע בזמן, אף לא פעם אחת.''
''עכשיו מישהו עשה את זה,'' אמר הזר. ''לפני שבועיים. מייקלסון היה בעתיד, למשך שניה אחת. זו ההתחלה. וזה כל מה שהיה נחוץ.''
''בסדר'', אמר אדאמס. ''נניח שאתה האיש שבעוד מאה שנה בערך ייקח את מקומי. בוא נעמיד פנים שנסעת אחורה בזמן. למה?''
''כדי לומר לך שסאטון יחזור.''
''אני אדע את זה כשהוא יגיע. למה עלי לדעת זאת עכשיו?''
''כשסאטון יחזור'', ענה הזר, ''תצטרכו להרוג אותו.''



ושוב הזמן (Time and Again)
מאת קליפורד ד. סימאק (Clifford D. Simak)
תרגום: לאה זיו-האן
הוצאת אודיסיאה, 2002



הוצאת אודיסיאה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.