על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

רדיו חזק
ספרים / מאיר יגר
יום ראשון, 29/06/2003, שעה 12:00

הספר Radio Free Albemuth ראה אור רק לאחר מותו של מחברו, פיליפ ק. דיק, ואולי ניתן היה לקרוא לו ''ואליס מכה שנית''. או שמא?


אזהרה - המאמר מכיל כמה פרטים הנוגעים לספרים Radio Free Albemuth, ''ואליס'' ו''האיש במצודה הרמה'' של פיליפ ק. דיק, שיכולים להחשב לספוילרים.



תקציר האירועים הקודמים:
1953: הזוג רוזנברג מוצא להורג.
1963: ג'ון קנדי נרצח.
1964: מרד הסטודנטים פורץ באוניברסיטת ברקלי ומתפשט משם
אל כל רחבי ארה''ב.
1968: לינדון ג'ונסון מתפטר.
1968: רוברט קנדי נרצח.
1968: מרטין לותר קינג נרצח.
1968: ריצ'רד ניקסון נבחר לנשיא.
נובמבר 1971: פריצה מסתורית לביתו של פיליפ ק. דיק בסנטה אנה.
פברואר-מרץ 1974: ואליס יוצר קשר ישיר עם פיליפ ק. דיק
ומזעזע את עולמו.



''כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה: בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב: אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם''
(איוב ל''ג י''ד)

במהלך חודש אפריל 1974 פנה פיליפ חוזה פארמר אל פיליפ ק. דיק והציע לו להשתתף באנתולוגית סיפורי מד''ב שנכתבו על ידי סופרים פיקטיביים. דיק התלהב מן הרעיון, והחליט לתרום סיפור בשמו של הותורן אבנדסן, מחברו של ''יסתַּבֵּל החגב'', הספר שבתוך הספר ''האיש במצודה הרמה''. הסיפור, שכותרתו היתה ''A Man for No Countries'', אמור היה להמשיך את ''האיש במצודה הרמה'' ולספר אודות ''העולם שלנו (לא בדיוק) ומה בדיוק אירע לי ב-‏17 בנובמבר 1971''. אולם הסיפור מעולם לא נכתב. תחת זאת הוא שימש כגרעין לרומן חדש, שאליו התמזגו גם רעיונותיו של דיק ביחס לחוויות 2-3-74 שלו, ושנקרא כעת ''Valisystem A''. הרומן סיפר על תבונה חוץ-ארצית, אלוהית ואוהבת, המסייעת להותורן אבנדסן להתמודד עם הקשיים הרבים בהם הוא נתקל לאחר שהנאצים עלו עליו. היא דואגת לכך ששום דבר לא ימנע מאבנדסן להשלים את הרומן החדש שלו. הרומן (של דיק) הלך והתפתח, והתמורות לא איחרו לבוא בהמשך תהליך כתיבתו: דיק החליט להוציא את אבנדסן מהסיפור ולהחליפו באדם ממוצע המגלה לפתע שמוחו של נוצרי קדום התעורר לחיים בתוך מוחו שלו. הכותרת שונתה אף היא, וכעת נקרא הרומן ''To Scare the Dead''. במהלך 1976 גובש הרומן והושלם, והכותרת הקודמת, ''Valisystem A'', הוחזרה, אך הספר לא יצא לאור. בעקבות הערות חוזרות ונשנות מצד העורך, דיק שכתב אותו שוב ושוב, עד שלבסוף החליט לגנוז את כתב היד ומסר אותו למשמורת אצל ידידו הטוב טים פאוורס. לאחר צאתו לאור של ''סורק אפלה'', שב דיק אל ''Valisystem A'' והשתמש בו כחומר גלם לספרו הבא, שראה אור ב-‏1981: ''ואליס''. אך גם הרומן האבוד נגאל בסופו של דבר, ויצא לאור ב-‏1985 תחת השם ''Radio Free Albemuth'', כשלוש שנים לאחר מותו של מחברו.


RFA מגולל את סיפורו של ניקולאס בריידי, הצולח את שנות השישים העליזות בברקלי יחד עם חברו הטוב, סופר מד''ב בשם פיליפ ק. דיק. אולם לאחר התפטרותו של לינדון ג'ונסון מתפקיד נשיא ארה''ב נבחר נשיא חדש, פריס פ. פרימונט (שהוא כמובן ריצ'רד ניקסון). דרכו אל הבית הלבן הותירה אחריה, בין היתר, את גופותיהם של האחים קנדי ושל מרטין לותר קינג. כדי להצדיק את הפיכתה של ארה''ב לדיקטטורת חושך תחת שלטונו, מכריז הנשיא החדש מלחמת חורמה על ארגון דמיוני בשם ''אראמצ'ק'', ובתואנה זו מקים את המשמרות האדומים נוסח אמריקה, היע''א (''ידידי העם האמריקני''). סוכני היע''א עוברים מאזרח לאזרח, גובים מכל אחד דין וחשבון מלא על עצמו, ובחיפושם הבלתי פוסק אחר גורמים חתרניים מעודדים כל אדם להלשין על רעהו.
גיבור הסיפור, בריידי, עובר בינתיים מהפך אישי: לאורך שנים הוא חווה סדרת חזיונות ומאורעות מיסטיים. הוא מקבל דרך חלומותיו מידע רב שפשרו לא לגמרי ברור לו, למעט הידיעה שעליו למלא תפקיד בהפלתו של העריץ, פריס פ. פרימונט. בעקבות אחד החזיונות הוא עוזב את ברקלי ועובר למחוז אורנג' שליד לוס אנג'לס, שם הוא הופך למפיק מוסיקלי מצליח. אולם החזיונות והחלומות ממשיכים, ובמרכזם עומדת ישות חוץ ארצית, אלוהית, אותה מכנה בריידי בשם ''ואליס'' (Vast Active Living Intelligence System). בריידי הולך ומתנתק מן המציאות, וידידו הטוב, פיליפ ק. דיק, חושש לו ועובר להתגורר לידו כדי לדאוג לו ולהשגיח עליו. כעת שניהם, בריידי ודיק, הופכים יעד לסוכני היע''א ההולכים וסוגרים עליהם. בריידי מספר את חלומותיו לדיק כדי שהלה, מתוקף היותו סופר מד''ב, יסייע בפענוחם. דיק אכן מציע תיאוריה אחר תיאוריה, אך הישועה מגיעה ממקור אחר. הרוסים איתרו לווין במערכת השמש המשדר אל כדור הארץ. בריידי מבין כי זהו בעצם ממסר התקשורת של ואליס המשדר אליו ואל עוד קבוצת אנשים נבחרים נוספים - ארגון ''אראמצ'ק'' - הישר ממערכת הכוכבים אלבמות'. הרוסים, העושים יד אחת עם האמריקאים, שולחים אל הלווין ''חללית מחקר'' שנועדה, למעשה, להשמידו. זוהי הישורת האחרונה במרוץ בין פרימונט והיע''א לבין בריידי וחבריו...

רוב רובו של RFA מורכב מחלומותיו של בריידי, מסדרת החזיונות הנגלים לו ומהנסיונות הרבים שלו ושל דיק ידידו לפענחם ולהבין את השלם הכולל העומד בבסיסם של כל החלקים הקטנים. לספר שלושה חלקים - הראשון והאחרון מסופרים בגוף ראשון על ידי דיק, ואילו האמצעי והמרכזי מסופר בגוף ראשון על ידי בריידי. אולם גלוי וברור שבריידי אינו אלא האני האחר של פיליפ ק. דיק, שכן רוב הפרטים הביוגרפים שנמסרים לגביו, כמו גם חלק מכריע מתיאורי חזיונותיו, שייכים ללא אחר מאשר דיק (הסופר) עצמו. כאן מתגלית גדולתו של דיק כסופר: יש לזכור כי ראשיתו של RFA היתה כסיפור המשך ל''האיש במצודה הרמה'', שם כותב הותורן אבנדסן רומן בדיוני המתאר מציאות שבה ארה''ב ובריטניה הן המנצחות במלחה''ע השניה, וזאת בניגוד למציאות המוכרת לגיבורי הספר. אך עבורנו, קוראי ספרו של דיק, מתאר אבנדסן את המציאות האמיתית שמתחת. בסיומו של ''האיש במצודה הרמה'' מתבררת לגיבוריו האמת, או לפחות אחת מהאמיתות האפשריות:

בהרימו את ראשו, בחן הותורן את פניה. על פניו היתה הבעה פראית כמעט. ''פירושו, אם אינני טועה, שספרי אמיתי?''
''כן,'' אמרה.
הוא אמר בכעס, ''גרמניה ויפן הפסידו במלחמה?''
''כן.''
''האיש במצודה הרמה'', הוצאת מסדה 1981, עמ' 214

בהכניסו את עצמו אל תוך RFA בדמות סופר מד''ב, ממשיך דיק את הרעיון הזה ולוקח אותו הרחק הרחק הלאה. זו קפיצת מדרגה בטכניקה של דיק, שנועדה לעורר אותנו, הקוראים, לתהות על עצמנו ועל המציאות הנחווית בעינינו כאמיתית. במובן הזה דיק כותב מטא-מד''ב, מד''ב אודות מד''ב, ומציע לנו, הקוראים, להרהר ברעיון שמא אנחנו מתפקדים בדיוק כמו הדמויות ב''האיש במצודה הרמה''.


שמה של הדמות המרכזית ב-RFA לא ניתן לה לחינם. המלחין הבריטי הנרי פרסל הלחין ב-‏1692 את אחת מיצירותיו הנודעות ביותר, Hail! Bright Cecilia, לפי מילים שכתב משורר וכומר אירי, פלוני ניקולאס בריידי. ססיליה היא קדושה מעונה נוצריה שאהבה את אלוהיה בכל מאודה, וכאשר אולצה להנשא לעובד אלילים הצליחה להמירו לנצרות. על כך, ועל סירובם לעבוד את אלוהי הרומאים, נרדפו בני הזוג והוצאו להורג. האגדה מספרת כי ססיליה שרה לאלוהים בליבה, ולכן מאז היא נודעה כפטרוניתם של המוסיקה והמוסיקאים. שיר ההלל לססיליה שחיבר בריידי מצייר מציאות בה המוסיקה יוצרת את הסדר וההרמוניה בתוהו הבראשיתי:

Soul of the World! inspir'd by thee,
The jarring Seeds of Matter did agree,
Thou didst the scatter'd Atoms bind,
Which, by the Laws of true proportion join'd,
Mad up of various Parts one perfect Harmony

זהו בדיוק תפקידה של הדמות הראשית ב-RFA, ניקולאס בריידי - מפיק מוסיקלי בחברת התקליטים Progressive Records המפתח אהבה אמיתית לואליס (או, אם תרצו, אלוהים) ונרדף על ידי שלטונות האימפריה – זו שמעולם לא מתה, רק שינתה את צורתה מרומא לארה''ב - במאבקו להחזיר את הסדר וההרמוניה לעולם בו שולט השטן, זה שמספרו 666, או אם תרצו: FFF, כלומר פריס פ. פרימונט, נשיא ארה''ב. לשם כך עושה בריידי שימוש במוסיקה עצמה.

לעומת ''ואליס'', RFA הנו ספר קריא ומהנה להפליא, המכפר על העדרם של הרעיונות הגודשים ומציפים כל פסקה ופסקה ב''ואליס'' בעלילה לכידה יותר, בכתיבה זורמת ומרתקת המספקת בידור מצוין לכל קורא, וביחוד למי שבקיא מעט בתולדות חייו של דיק עצמו. כמו בכל יצירותיו האחרות, גם RFA שופע הומור שחור וסרקאזם, המכוונים הפעם בעיקר כלפי דיק עצמו. כבר בתחילת הספר מתלונן בריידי כלפי דיק:

''הספרים שלך קשים להבנה. יתכן שהם פורשו שלא כהלכה, במיוחד לאחר שהרלאן אליסון כתב מה שכתב עליך. הספרים שלך כל כך – ובכן, הם מטורפים. (...) באמת, פיל, אתה כותב את הספרים המוזרים ביותר בארה''ב, ספרים פסיכוטיים באמת, ספרים על אנשים מטורפים ועל צרכני סמים, פריקים וחריגים מכל הסוגים; למעשה, מסוג שמעולם לא תואר קודם לכן.''
''Radio Free Albemuth'', הוצאת Vintage 1998, עמ' 51

(על טענה זו הגיב דיק עוד ב''האיש במצודה הרמה'': ''...הם קוראים ספר אמריקאי ורוצים שאסבירו להם; הם מקווים שאני, אדם לבן, אוכל לתת להם את התשובה, ואני מנסה!... בושה – עליהם פשוט לגלות את בשורתו של הספר בעצמם''
האיש במצודה הרמה'', עמ' 96)

במקום אחר, בנסיון להסביר את חלומותיו של בריידי, בונה דמותו של דיק תיאוריה מעוצבת לפרטי פרטים אודות מסרים המשוגרים אל בריידי מיקום חלופי שבו מלחמת שלושים השנה לא התקיימה, מה שהוביל להגמוניה של הנצרות הקתולית, לחלוקת העולם בין ספרד ופורטוגל, וגם, בהעדר גורמים מעכבים מסוגן של מלחמות דת, לפיתוחים טכנולוגים מואצים. כמעט מיד לאחר מכן מעלה דיק תיאוריה נוספת אודות התעוררותה של תודעה קדומה יותר בתוך מוחו של בריידי. כאשר בריידי המופתע אומר ''חשבתי שהמעדפת את תיאוריית היקום החלופי'', עונה לו דמותו של דיק: ''זה היה לפני חמש עשרה דקות. אתה יודע איך אני עם תיאוריות.'' (''Radio Free Albemuth'', עמ' 139). טים פאוורס ויתר חבריו הקרובים של דיק נהגו תמיד לספר על תכונה מופלאה זו שלו. פאוורס (במאמר אודות דיק שפורסם בשנה שעברה): ''הוא (דיק) פיתח ללא הפסקה תיאוריות אודות דברים. היית אומר לו, 'פיל, אתה זוכר מה אמרת אתמול על האדם הקדמון ועל הסי.איי.איי ועל הפילוסוף קסנון?' והוא היה אומר: 'אלה שטויות מוחלטות, פאוורס!' – 'באמת? אבל אתמול זה נשמע טוב!'''
אולם חיצי העוקצנות מכוונים גם כלפי אחרים: בסופו של RFA דמותו של דיק נכלאת ונאמר לו שמעתה ואילך השלטונות יפרסמו תחת שמו ספרים שישרתו את מטרותיהם. דיק מספר על כך לידידתו הקרובה:

''לא יהיו ספרים רבים שלי לאחר מכן,'' אמרתי. ''לא מהתיאור שמסרה לי ויויאן קפלן לגבי זה. את צריכה לשמוע את העלילה. התולעת העיוורת הזו, את רואה, מהגרת מ-''
''קלארק אשטון סמית'', אמרה סאדאסה מייד.
''כמובן,'' אמרתי. ''סוג החומר שלו. מעורבב יחד עם הפוליטיקה של היינלין.''
שנינו צחקנו כעת. ''תערובת של קלארק אשטון סמית ורוברט היינלין,'' אמרה סאדאסה, מתנשמת. ''זה יותר מדי. זוכה בטוח!...''
''Radio Free Albemuth'', הוצאת Vintage 1998, עמ' 205


חשיבותו של RFA להבנת יצירתו של דיק בעשור האחרון לחייו היא מכרעת. מבחינת רצף הכתיבה, RFA ממוקם לאחר ''סורק אפלה'' ולפני ''ואליס''. בין שלוש היצירות הללו קיים רצף רעיוני וספרותי. במובן מסוים הן מהוות חטיבה אחת שבבסיסה עומדת חווית 2-3-74, וניתן לראות בבירור כיצד מידת ההטמעה וההבנה שלה הולכת ומתחזקת עם הזמן. למרות מקומה השולי ב''סורק אפלה'', הנה תיאור הלקוח משם - האופן בו המציא ס. א. פאוורס את חליפת הערבול (חליפה המטשטשת לחלוטין את מראהו של הלובש אותה ובכך מזכה אותו באלמוניות מוחלטת):

''לילה אחד, אחרי שהזריק לעצמו זריקה תוך ורידית שנחשבה בטוחה ובעלת השפעה אופורית מתונה, חווה נפילה דרמטית ברמת נוזלי ה-GABA במוחו. הוא ראה נוגה לא טבעי מוקרן על הקיר הרחוק של חדר השינה שלו, מונטז' שהתפתח בקדחתנות, ונראה לו, אז, כציורים מודרנים מופשטים.
ס. א. פאוורס צפה במשך שש שעות של טראנס באלפי ציורים של פיקאסו שהחליפו זה את זה במהירות הבזק, ואז קיבל מנה של פול קלי, כמות גדולה יותר ממה שצייר הצייר כל חייו. ס. א. פאוורס, שראה כעת ציורים של מודליאני שהתחלפו במהירות פרועה, הגיע למסקנה (אדם צריך תיאוריה לכל דבר) שאנשי אגודת צלב הוורד מקרינים אליו תמונות בצורה טלאפתית, בוודאי באמצעות מערכת ממסר גלי מיקרו מתקדמת...''
''סורק אפלה'', הוצאת גוונים 1997, עמ' 21

תיאור דומה מאד לזה, אם כי ארוך ומפורט בהרבה, מופיע בתחילת החלק האמצעי של RFA, בו בריידי הוא הדובר בגוף ראשון (RFA עמ' 99). אולם המקום שתופסות החוויות הליליות של ניקולאס בריידי מרכזי ומשמעותי הרבה יותר מאשר זה של ס. א. פאוורס, והדבר חוזר על עצמו גם אצל הורסלאבר פאט ב''ואליס''. העובדה שבכל התקופה מאז ההתגלות שעבר ב-‏1974 ועד למותו ב-‏1982 עסק דיק בניסיון לפענח את החוויה ולהבין את משמעותה משתקפת, אם כן, גם ביצירותיו: ב''סורק אפלה'' מתוארת התופעה עצמה, ב-RFA נעשה נסיון להסביר את דרך ההתרחשות של התופעה ואת הטכניקה שלה, ואילו ב''ואליס'' מנסה דיק להסביר את משמעות התופעה עבורו. חווית 2-3-74 עוררה אצל דיק ביתר חריפות את שאלת השניות, ובמיוחד לגבי עצמו: מי לעזאזל פלש לתוך מוחי? (או כפי שניסחו זאת הפינק פלויד: ''There is someone in my head, but it's not me.''). ''סורק אפלה'' עוסק כולו בפיצול הזהות של פרד/בוב ארקטור, אך הוא עושה זאת בדיווח מגוף שלישי, ובמבט ראשון לא ברור לנו שדיק מספר על עצמו. למרות זאת, הוא מציין בפירוש בהערת המחבר ש''אני עצמי איני דמות בספר הזה; אני הספר.'' (''סורק אפלה'', עמ' 254). ב-RFA הוא כבר דמות בספר, אך האני האחר שלו מופיע כידידו הקרוב ביותר. גם שם ברור שדיק הוא הספר: רובם המכריע של האירועים והחוויות נובעים מסיפור חייו, והסיפור כולו מסופר בגוף ראשון מפי ''אני'' כזה או אחר. ב''ואליס'', המסופר בגוף ראשון על ידי דיק, הכל כבר גלוי, ומיד בתחילתו הוא מבהיר:

''אני הורסלאבר פאט, ואני כותב בגוף שלישי כדי לזכות במבט אובייקטיבי נחוץ להחריד.''
''ואליס'', הוצאת אודיסאה 2001, עמ' 12

לפיכך, כל אחת משלוש היצירות הללו משקפת שלב בתהליך שעבר דיק בשנים הללו. למרות שבכל הספרים קיימים כל היסודות האופיינים, הרי שניתן לומר בהכללה מסוימת ש''סורק אפלה'' הנו רומן סוציולוגי-פסיכולוגי המנסה לרדת לצפונות נפשו של אדם, RFA הוא רומן פוליטי ואילו ''ואליס'' הוא דתי-פילוסופי. כלומר, דיק התחיל באדם ובחברה, המשיך במדינה וסיים כשהוא חובק את האל והיקום כולו.


הוצאתו לאור של RFA סגרה מעגל של יותר משלושה עשורים, מאז פרסום הסיפור הראשון של PKD שראה אור, ''רוג'', שנרכש על ידי אנטוני בוצ'ר מ''Fantasy and Science Fiction'' (הופיע גם ב''פנטסיה 2000'', גליון 25). דיק טען שהיחידים שהבינו את ''רוג'' היו ילדים ואנשים מסוגו של בוצ'ר. בוצ'ר היה ידיד נפש של דיק, והוא נפטר ממחלת הסרטן ב-‏1968. דיק האמין שנשמתו של בוצ'ר התגלגלה אל תוך פינקי, אחד מחתוליו האהובים של דיק, שנפטר גם הוא שנים מספר לאחר מכן. עם מותו של פינקי האמין דיק שהשגחתו העליונה של בוצ'ר עזבה אותו. גם מאורעות אלה מוצאים את ביטויים ב-RFA, והחתול אף מופיע בספר בשמו האמיתי. המסגרת העלילתית של ''רוג'' מקבילה לחלוטין לזו של RFA: בשניהם יש כוחות רשע - מפני האשפה ב''רוג'', פריס פ. פרימונט ב-RFA; אזרחים תמימים שאינם מודעים לאמת - משפחת קרדוסי ב''רוג'', אזרחי ארה''ב ב-RFA; גורמים המנסים להזהיר מפני הסכנה – כלבם של בני משפחת קרדוסי, ולעומתם ניק בריידי. אולם גם ב''רוג'' וגם ב-RFA המזהירים לא מצליחים במשימתם עקב כשלי תקשורת. מה, אם כך, השתנה בלמעלה משלושים שנות כתיבה במובן הזה?
הנימה! בעוד ''רוג'' מסתיים בפסימיות, סופו של RFA אופטימי, בעיקר תודות לאמונתו העזה של דיק באלה שהצליחו להבין את המסר של ''רוג''.




Radio Free Albemuth
2-3-74 : מסר ל-PKD מהחלל החיצון
ואליס
מאמר אודות דיק
ניקולאס בריידי
שיר ההלל לססיליה - מאת ניקולאס בריידי

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
סוף סוף!  (חדש)
האיש במצודה הרמה יום ראשון, 29/06/2003, שעה 19:59
הגיע הזמן שיהיה פה חומר על פיליפ ק. דיק והספרים שלו. אולי תפרסמו כאן גם מאמרים על הספרים היותר ידועים שלו כמו האיש במצודה הרמה, יוביק, סורק אפילה, כבשים חשמליות וכו?
אני גם לא בטוח שהבנתי מה זה בדיוק 2-3-72.
   כתוב תגובה
2-3-74  (חדש)
מאיר מבהיר יום ראשון, 29/06/2003, שעה 21:50
בתשובה להאיש במצודה הרמה
הכוונה לחוויה מיסטית\חזיונות\התגלות\הארה (מחק את המיותר, אם יש כזה) שחווה פק''ד במהלך החודשים פברואר-מרץ, 1974. כל מה שהוא כתב מאז מושפע\מתייחס לחוויה זו, במישרין או בעקיפין.

אתה יודע מה? בעצם גם מה שהוא כתב לפני כן... :-)
   כתוב תגובה
המערכת בהחלט בעד מאמרים אודות  (חדש)
NY מתPKD יום ראשון, 29/06/2003, שעה 22:23
בתשובה להאיש במצודה הרמה
כל ספריו של דיק, למעט, אולי, שני ספרי המיינסטרים האיומים שכתב.
מאיר, תראה לנו מה זה!
   כתוב תגובה
מאמר נהדר, נהדר, נהדר.  (חדש)
פלאי גרייצר יום שני, 30/06/2003, שעה 3:53
   כתוב תגובה
תודה. בכיף.  (חדש)
מאיר מודה יום שני, 30/06/2003, שעה 22:39
בתשובה לפלאי גרייצר
   כתוב תגובה
בעקבות המאמר סיימתי לקרוא כעת,  (חדש)
NY יום רביעי, 09/07/2003, שעה 14:45
שוב, את Radio Free Albemuth. ההשוואה בינו לבין ואליס אכן מרתקת, ואני ממליץ לכל מי שאוהב את כתיבתו של דיק לקרוא את שני הספרים הנ''ל ולהשוות ביניהם.
פרט לכך, ראוי לציין שואליס הוא חלק ממעין-טרילוגיה, המכילה פרט לו את The Divine Invasion ואת The Transmigration of Timothy Archer.
ספר אחר של דיק, אחד המפורסמים ביותר שלו שלא תורגמו עדיין לעברית, הוא The Three Stigmata of Palmer Eldrich, שנכתב הרבה שנים לפני כל אלה שהוזכרו כאן (הוא מוזכר, אגב, ב-RFA). גם הוא מומלץ לדיקולוגים שבינינו.
   כתוב תגובה
אמנם כוונתי המקורית  (חדש)
מאיר מכה על חטא יום רביעי, 09/07/2003, שעה 21:46
בתשובה לNY
היתה לעודד אנשים לקרוא את דיק בכלל ואת RFA בפרט לפחות *בפעם הראשונה* (ופה נראה לי שפישלתי בגדול), אבל כל המרבה הרי זה משובח...(כן, גם אצל חובבי פק''ד מובהקים :-))

אתה בהחלט צודק: מקובל לכרוך את שלושת הספרים האחרונים שדיק כתב למעין טרילוגיה, אם כי חשוב לציין למי שמתעניין (מי?) שלא במובן הפופולרי של המונח. הספרים קשורים ביניהם רעיונית בלבד (אם כי בטרילוגיה הזו טרם קראתי את ''טימותי ארצ'ר''), וב-Divine invasion נדמה לי שואליס הישות מוזכרת רק בקצרה.

לגבי ''הסטיגמטות'': זה הספר שהוציא לדיק מוניטין של אדם הכותב תחת השפעת סמים. הארלאן אליסון ציין זאת במפורש בהקדמה לסיפור של פק''ד באנתולוגיה שאליסון ערך - Dangerous visions, והכתים בכך את דיק. עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות (גם אם במקרה של פק''ד אולי יש לך חצי אחות, או לפחות רבע). דיק ואליסון היו יריבים מרים, ודיק אף מציין כיצד אליסון ''קרע אותו לגזרים'' (לא מילולית) במפגש שהיה ביניהם בכנס מד''ב במץ, צרפת. ב-RFA דיק ניצל את ההזדמנות לבוא חשבון עם אליסון ולנסות לתקן את המעוות, וזה גם ההקשר בו ''הסטיגמטות'' מוזכר. לצערי זו התדמית העיקרית שיש לפק''ד אצל אלו מחובבי המד''ב שיצא לי לשמוע או לקרוא את דעתם.

RFA מזכיר עוד ספר, שכרגע אני במהלך קריאתו: Flow my tears, the policeman said, שגם הוא מומלץ מאד לדיקולוגים (אגב, ניר: יש ספר של פק''ד שאינו מומלץ לדיקולוגים? :-)). ספר זה הוא חוליה מקשרת משמעותית *מאד* ל-RFA, כרגיל אצל דיק - הן בתוכן והן בסיפור שמאחוריו...
   כתוב תגובה
אמנם כוונתי המקורית  (חדש)
בייזל יום רביעי, 09/07/2003, שעה 22:33
בתשובה למאיר מכה על חטא
אולי, אם תוכלו, תנו לי רשימה התחלתית של ספרי דיק? קראתי עד עכשיו את ''האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות''(בלייד ראנר), ולא זכורים לי עוד שמות מספריו. יש המלצות?
   כתוב תגובה
אה, בשמחה  (חדש)
מאיר שמח יום רביעי, 09/07/2003, שעה 23:31
בתשובה לבייזל
''יוביק'' הוא תמיד מקום נפלא להתחיל בו, ו''כשל זמן'' ו''האיש במצודה הרמה'' להמשיך אליו. בשלב הזה, אם נכבשים בקסם אפשר להנות מאד מאד מ''סורק אפלה'' ו''ואליס''.
   כתוב תגובה
בהחלט יש ספרי פק''ד לא מומלצים.  (חדש)
NY יום חמישי, 10/07/2003, שעה 10:33
בתשובה למאיר מכה על חטא
שני ספרי המיינסטרים שכתב, שהם משעממים רצח. שמותיהם: In Milton Lumky Territory ו-Puttering About in a Small Land. בעע.

כעת נזכרתי בספר נוסף של דיק שלא תורגם ושאני מחבב במיוחד: Clans of the Alphane Moon. מדובר בירח של מערכת שמש מרוחקת אשר, בעקבות אירועים היסטוריים כאלה ואחרים, מאוכלס בכמה שבטים של בני אדם, כאשר לבני כל שבט תכונה משותפת אחת: סוג ההפרעה הנפשית ממנה הם סובלים. יש שבט של פרנואידים, של מאני-דפרסיביים וכו'.

באשר לקשר בין פק''ד לאליסון - למעשה הם נשארו ידידים טובים למרות ההקדמה האמורה (אשר פיל ממילא אישר לדפוס בזמנו - ההשערה היא שהוא פשוט חשב שהיא משעשעת, ורק שנים לאחר מכן הבין את הנזק). אליסון החזיק מדיק סופר טוב ממנו: ''הייתי מקביל לסאליירי המביט במוצארט,'' הוא אמר.
הבלגן ביניהם התחיל הרבה לאחר מכן, כשאליסון ביקש מאמר מפק''ד לצורך זה או אחר, וזה האחרון הסכים ואז ביטל מאחורי גבו של הראשון. לאליסון תמיד היה פיוז קצר. זה היה ב-‏75. הם לא דיברו מאז ועד 77, שאז הם נפגשו בכנס המד''ב במץ, צרפת (למעשה - בבאר של הכנס. ככה צריך). זו היתה שיחתם (הרועמת) האחרונה.
אגב, באותו כנס קרה משהו משעשע מאד להרצאה של פק''ד: בגלל בעיות לו''ז הצרפתים ביקשו ממנו לקצר את הנאום בעשרים דקות. הוא קיצץ חלק, אבל למרבה הצער לא את אותו חלק שקיצץ המתרגם שלו. התוצאה היתה מזהירה. רוג'ר זלזני, שנכח גם הוא, מספר:
''כמה שעות לאחר הזמן שנקבע להרצאה, אנשים החלו לזרום החוצה מהאולם בו פיל דיבר. איש אחד בא עלי ובידו ספר ואמר, אדון זלזני, אתה כתבת ספר עם אדון דיק (Deus Irae). אתה מכיר אותו. הגעתי הרגע מההרצאה שלו. האם זה נכון שהוא מעוניין להקים דת חדשה, עם עצמו בתפקיד האפיפיור?'
אמרתי, 'ובכן, הוא מעולם לא סיפר לי על שאיפה כזו. אני לא בטוח איך דברים כאלה עוברים בתרגום. יש לו חוש הומור מאד מיוחד. יכול להיות שהוא לא עבר טוב. אני לא חושב שהוא התכוון לכך מילולית.'
מישהו שעמד אחורי אמר לי, 'Non, אני חושב שאתה טועה. נסעתי בחזרה למלון במונית, ואדון דיק נתן לי את הסמכות למחול על חטאים ולהרוג פרעושים.'''
(לקוח מתוך הביוגרפיה Divine Invasions: A Life of Philip K. Dick)
   כתוב תגובה
בעקבות המאמר סיימתי לקרוא כעת,  (חדש)
פרנסיסקו וישו הולכים להוליווד יום רביעי, 06/08/2003, שעה 11:10
בתשובה לNY
מישהו יודע על מה מסופר ב''הצלם'' של פק''ד ומתי הוא נכתב?
ד''א יש לזילאזני ספר שמאד דומה לסגנון של פק''ד בשם ''לזארוס (משהו)''.
   כתוב תגובה
''הצלם''  (חדש)
מאיר יגר יום רביעי, 13/08/2003, שעה 21:54
בתשובה לפרנסיסקו וישו הולכים להוליווד
נכתב בשנת 1964, ובכמה ראיונות דיק אף ציין שהוא אחד מהספרים החביבים עליו. אישית יש ספרים אחרים של דיק שאני אוהב הרבה יותר.

באופן כללי תוכל למצוא המון חומר באתר המוקדש לדיק, והנה למשל מה שרצית לגבי ''הצלם'':
www.philipkdick.com/simulacr.htm
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.