על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

ימים באים
ספרים / אור ביאליק
יום חמישי, 25/12/2008, שעה 15:14

ביקורת על ספרו של עידו גנדל


''ימים באים'' הוא ספרו הראשון של עידו גנדל – אוסף של שבעה סיפורים של גנדל וסיפור נוסף של מירי פלד, עורכת הספר.
מתוך שבעת הסיפורים השייכים למחבר ששמו מופיע על הכריכה, ארבעה התפרסמו בשנים 2004-2006 במקומות אחרים: ''צלילה'' זכה במקום הראשון בתחרות הסיפורים ''מיתוסיפור'' ופורסם ב''מימד העשירי'' (גיליון 26); ''הדרך לגיהינום'' פורסם ב''חלומות באספמיה'' (גיליון 9); ''לא אשאיר אותך לבד'' היה חלק מפרויקט ''חלום בהקיץ'' ופורסם ב''בלי פאניקה''; ''מודה אני'' פורסם פה באתר האגודה. גרסאות הסיפורים שבספר שונות מעט מהגרסאות שהתפרסמו במקור. נוסף על ארבעה סיפורים אלה מתפרסמים לראשונה באוסף שלושה סיפורים נוספים של גנדל: ''הטלפאת'', ''האיש שהלכה אחריו מפלצת'' ו''עיניו של גויו-קן''.

הבעיה העיקרית שלי עם האוסף הייתה הפער העצום בין רמת הסיפורים שזהו הפרסום השני להם, לבין הסיפורים שמתפרסמים לראשונה באוסף. לפעמים נדמה היה שמדובר בסיפורים שלא נכתבו על ידי אותו אדם או שהיה פער של שנים רבות ביניהם.
''הטלפאת'', הסיפור הפותח את האוסף, עוסק באדם המנסה לפענח את סוד קריאת המחשבות – וצר לי להגיד שהוא גם הכי פחות מוצלח באוסף. הסיפור עצמו בנוי בפורמט הרצאתי וגולש לעיתים קרובות מאוד לפן פסאודו-טכני של המכניקה של קריאת מחשבות ומותיר את ההתרחשות ללא יותר משתי פסקאות.
''צלילה'' הוא סיפורו של אודי, מפעיל סונר מחונן בצוללות של חיל הים שיכול להתעלם מציוד הפענוח של הסונר ולשמוע דברים שהמחשבים לא מצליחים לקלוט. מפקד הצוללת לא מעריך את צורת העבודה המיוחדת שלו. המצב מתפתח לעימות מתמשך במהלך המשימה האחרונה של אודי, משימה בה הוא מתחיל לשמוע קולות שירה מבעד להידרופונים. לטעמי זהו הסיפור המוצלח ביותר באוסף. הוא ממוקד בדמות ובסיטואציה, עלילתו ממוקדת יותר ביחסים של הדמות הראשית עם הסובבים אתו מאשר בסוגיה הספקולטיבית. הסיפור, שנשען בבירור על אגדת ימאים מוכרת, נבנה באופן מוצלח לעבר סוף בלתי נמנע.
''הדרך לגיהינום'' הוא סיפור קליל, בנוי בצורה חביבה שהדגש העיקרי בו הוא סגנון. הוא בנוי כסיפור אותו נהג מונית מספר לנוסע על נער פוחז שלוקח לראשונה את המכונית של ההורים לנסיעה שלא מסתיימת טוב מבחינת שפיותו.
''מודה אני'' הוא הסיפור המורכב ביותר מבחינה לשונית וסגנונית ומבחינת בניית העולם באסופה. זהו סיפור התבגרות של נער החי בכפר מבודד, המחולק בין שתי קבוצות וסגור מאחורי חומה, שהדבר היחידי שעובר דרכה הן מפלצות. הסיפור מתאר את מערכת היחסים של הנער עם ''מלמד'' מוקצה, תוך שהוא מנסה לקנות לעצמו מקום בחברה שבה הוא חי ואת המחיר שהוא ישלם בסופו של דבר על הדרך השונה שבה הוא מנסה לעשות זאת.
''האיש שהלכה אחריו מפלצת'' ממספר על השינוי בחייו של אדם אפרורי, כאשר יום אחד מתחילה ללוות אותו מפלצת. במידה מסוימת זהו סיפור פואנטה, והניסיונות שלו להיות משעשע אינם חלקים. בעת הקריאה התחושה היא לעתים שאלה בדיחות שנכפו על הטקסט בצורה מאולצת. הסגנון של הסיפור הוא אחד ההיבטים הבעייתיים היותר שלו, מכיוון שהוא לא דומה לסגנון הכתיבה הרגיל של גנדל והתחושה שלו היא של סיפור מאולץ.
''עיניו של גויו-קן'' הוא הסיפור מכוון העלילה ביותר מבין הסיפורים החדשים של גנדל המצויים באוסף זה ועליו מבוסס איור הכריכה. הוא עושה שימוש מוצלח בשפה ויש בו דמויות אמיתיות, אך גם בו מורגש צורך בעריכה ספרותית יסודית. למרות שהדגש העיקרי בו הוא על העלילה, ולא על העולם או הדמויות, עלילה זו לא מספיק בהירה והולכת לאיבוד אי שם לקראת הסוף, כאשר סיפור אחר פתאום תופס את ההתרחשות, והסיפור שנבנה עד כה בורח ורק מבליח חזרה לשניה בסיום.
''לא אשאיר אותך לבד'' שייך לעולם של פרויקט ''חלום בהקיץ'', שהתווה כללי יסוד של עולם שבו חלומותיהם של אנשים יכולים להתממש לכדי קיום. הסיפור מתאר אב המנסה להגן על בתו מיצורים הבוקעים מאותם חלומות, להם הוא כבר איבד את אשתו. הסיפור בנוי בצורת תמונות המתחברות לעלילה ולא יוצא דופן מבחינה סגנונית בהשוואה לסיפורים אחרים באוסף, אך הוא מעביר היטב את תחושות ועולם הדמויות.

''הגשם לא נופל'' מאת מירי פלד, עורכת הספר, הוא סיפור בונוס שנכלל באוסף. הוא סיפור חביב מאוד על מערכת היחסים המתפתחת בין סופר והעורכת שלו. הדמויות בו חביבות והוא מעביר בצורה מאוד אמינה, אם כי מוקצנת, את מערכת היחסים בין כותבים ועורכים.

הסיפורים הטובים באוסף אכן טובים, אך הסיפורים האחרים לא משתווים אליהם. השילוב של מעט סיפורים (הספר דק למדי ומודפס בגופן גדול עם שוליים רחבים) ברמה לא אחידה וללא גורם מחבר גורם לכך שהאסופה אינה מצליחה ליצור מכלול יצירתי שלם.
עידו גנדל הוא כותב מוכשר שהוכיח שהוא מסוגל להפיק סיפורת טובה מאוד, חבל שספרו הראשון לא מביא לידי ביטוי את כשרונו בצורה הראויה.



ימים באים
מאת עידו גנדל
הוצאת ''רסיס נהרה''
137 עמודים



מודה אני
הדרך לגיהינום - באתר ISF
לא אשאיר אותך לבד - במגזין הרשת ''בלי פאניקה''
אם תהפוך - סיפור קצת מאת עידו גנדל - במגזין הרשת ''בלי פאניקה''
מיתוסיפור – תחרות סיפורים
חלום בהקיץ – פרויקט כתיבה
בין הזמנים - פרויקט כתיבה - במגזין הרשת ''בלי פאניקה''

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
גם אני מסכים
Sabre Runner יום ראשון, 28/12/2008, שעה 21:31
גם את הסיפורים האחרים אפשר למצוא ברשת, אם יודעים איך...
MuchRejoicing יום שני, 29/12/2008, שעה 21:31
(5 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.