על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

מעשה בשמיכה
ספרים / טליה נירגד-חסון
יום שישי, 11/05/2012, שעה 17:05

ביקורת על רוח רפאים: סיפור אהבה


בן גולד היה אמור למות. הוא נפל ושבר את המפרקת, אבל משום-מה לא מת. מלאך המוות, שקצת מבולבל מכל העניין, שולח את רוח הרפאים של בן להפוך אותו לאדם טוב יותר בעודו בחיים. לרוח הרפאים אין שמץ של מושג איך היא אמורה לעשות את זה. בינתיים היא מסתובבת בדירה של בן, מפטפטת עם הכלב שלו ומבשלת ארוחות רפאים מרהיבות לחברתו לשעבר של בן, ג'רמן, שלא יודעת בכלל שהרוח שם. ג'רמן גם לא יודעת שמאז התאונה של בן, הוא חווה קרעים מחייה של אישה בשם דניאל. זו הסיבה להתנהגותו המוזרה, שהובילה לפרדה שלהם. גם דניאל הייתה אמורה למות, אבל לה אין רוח רפאים. למה? שאלה טובה באמת.
נהניתי לקרוא את ''רוח הרפאים: סיפור אהבה''. העלילה מעניינת, הכתיבה קולחת ומשעשעת, הדמויות עגולות ואמתיות, הספר מלא וגדוש ברעיונות מגניבים (מסע בזמן, וירוס במערכת המחשבים של גן עדן, גלגול נשמות וכלבים טלפתיים), אבל... הוא דומה במקצת לשמיכת טלאים. כל הרעיונות האלה, כל הדמויות, מחוברים זה לזה בקשרים רופפים מאוד. במהלך הקריאה לא שמתי לב לכך, כי ציפיתי שעד סוף הספר הכל יתבהר. התאכזבתי.
העניין הוא שהרעיונות באמת מגניבים, אבל פשוט יש יותר מדי מהם. יש גם יותר מדי נקודות מבט, ויותר מדי עלילות משנה, שמסופרות באופן לחלוטין לא לינארי, אפילו אם מתעלמים מהמסע בזמן. כל שלושה עמודים יש טוויסט חדש בעלילה. בהתחלה הדבר יוצר מתח, אבל אחרי כמה טוויסטים כאלה התחלתי להתייחס אליהם בערבון מוגבל. כאשר כל פיסת מידע חדשה שקיבלתי יכולה להתברר כלא-נכונה עוד כמה עמודים, או שהיא יכולה להפוך על פיו את כל מה שידוע לי, קשה להיקשר רגשית לדמויות או לעלילה.
ואולי הבעיה היא שהסוף לא מגניב. בכלל לא. למעשה, הוא ההיפך המוחלט ממגניב. אחרי כל הדברים המטורפים שקרו בספר, אחרי שהדמויות חזרו בזמן לתוך העבר של עצמן, שוחחו עם גרסאות קודמות שלהן ונלחמו בקבצן רצחני, הן לומדות לאהוב את עצמן. את כל החלקים המבוהלים, הכועסים, המביכים והנשכחים, המסוכסכים זה עם זה. הכול טוב ויפה, אבל בשביל זה יש לנו ספרי עזרה עצמית. מספרים ז'אנריים אני מצפה ליותר. אני מצפה לעולם ברור וקוהרנטי, שנכתב בשביל חדוות היצירה, ולא בשביל לשרת את המטרה. הספר הזה משתמש באלמנטים הפנטסטיים כבדרך-אגב, כקינוח, כקישוט לפילוסופיה בגרוש שמתאימה יותר לסרט של הולמרק.
ולמרות כל החסרונות, אני לא יכולה לומר שמדובר בספר רע. אני גם לא יכולה לומר שמדובר בספר טוב. למעשה, אני עדיין לא בטוחה מה דעתי עליו. אם לחזור לדימוי של שמיכת הטלאים, אפשר לומר שזו שמיכת טלאים מאוד יפה, אבל עם כל כך הרבה חורים בעלילה, עדיף להתכסות בשמיכת פוך.



רוח הרפאים: סיפור אהבה
The Ghost in Love
ג'ונתן קרול
מאנגלית: ורד טוכטרמן
הוצאת יניב, 2011
287 עמודים



 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
(ללא כותרת)
אלודאה שבת, 26/05/2012, שעה 13:15

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.