על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2  
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3  
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1  
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4  
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0  
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13  
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5  
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2  
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות

סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4  
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5  
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8  
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1  
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2  
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22  
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15  

משחקים אסורים
סרטים / רז גרינברג
יום שישי, 10/05/2002, שעה 12:00

'אבאלון' הוא נסיון נוסף של אמן האנימציה ממורו אושי בתחום הסרטים ה''אמיתיים''


ספריית 'האוזן השלישית' מציינת על גבי עטיפת הסרט 'אבאלון' כי במאי הסרט, ממורו אושי, נחשב לגדול במאי האנימה (אנימציה יפנית) לצדו של הייאו מיאזאקי (במאי 'הנסיכה מונונוקי'). אין ספק כי שני אלה הם הבמאים המשפיעים ביותר העובדים כיום במדיום – לא רק על עמיתיהם ביפן אלא גם על מתחריהם במערב. רבים מהאנשים המובילים בתעשיית האנימציה האמריקאית מציינים את סרטיו של מיאזאקי כמקור השראה, אך שמותיהם – גם הבכירים שבהם – לא מוכרים לצופה הממוצע. לאושי, לעומת זאת, יש מעריצים ידועים קצת יותר: ג'יימס קמרון הוא אחד מהם, והאחים וואשובסקי, יוצרי 'מטריקס', הודו בפה מלא כי סרטם חייב חוב עצום ל-'Ghost in the Shell' ושני סרטי 'Patlabor' של אושי. הבמאים שהוזכרו עוסקים בסרטים מצולמים, בעוד אושי מביים לרוב סרטי אנימציה, והם טוענים כי העריצו את יכולתו לפרוץ גבולות, יכולת שהתאפשרה בעיקר בגלל חוסר המגבלות של האנימציה לעומת סרטים מצולמים. אך אושי, כך נראה, התייחס למדיום בו הוא פועל כאל סוג של נכות. לכן הוא בחר לביים את 'אבאלון' – הפקה מצולמת, ראוותנית ובעיקר יקרה (הסרט היה כשלון מסחרי צורב ביפן).


הסרט מתרחש בעתיד, במדינה דמוית מזרח אירופה (הוא צולם בפולין ודובר פולנית). המציאות הקשה של החיים באותה מדינה גורמת לרבים מהתושבים להתמכר למעין משחק תפקידים/מלחמה וירטואלי בשם 'אבאלון', הנראה גם הוא כמו שדה-קרב מזרח אירופאי. המשחק נעשה פופולארי מאד, עד כי נפתחת האפשרות להתפרנס ממנו – שחקנים מצטיינים מקבלים עבורו פרסים כספיים גדולים. המלכוד: שחקנים שנהרגים או הולכים לאיבוד באותו מרחב וירטואלי נותרים במצב של ''צמח'' בעולם האמיתי. מרבית המשתתפים במשחק מתגודדים בחבורות, במסגרתן הם נוטלים על עצמם תפקידים שונים (ההתקדמות במשחק ואופי השחקנים הם שני ההיבטים המעניינים בסרט, אך למרבה הצער אינם מפותחים דיים). שחקנים אחרים, לעומת זאת, מעדיפים לשחק לבד. כזו היא גיבורת הסרט, אש (מלגורזאטה פורמניאק), שהשתייכה בעברה לאחת מחבורות השחקנים המובילות, המשחקת כעת לבדה. אש הופכת מהר מאד לשחקנית בעלת הניקוד הכי גבוה באבאלון. עם פתיחת הסרט, היא מגלה כי שחקן אחר, המשחק בתפקיד ''בישופ'' (דריוז ביסקופסקי), קורא תיגר על ההישגים שלה. היא אף מנסה לחקור היכן באותו משחק אבד מרפי (ג'רזי גודג'קו), שותפה לשעבר לחבורה.

הסרט, וזה ברור כבר מהפריימים הראשונים שלו, לא מצליח להתחרות בהפגנת הדמיון הויזואלי של סרטיו המונפשים של אושי. הדבר לא מפתיע, אך בכל זאת מאכזב. למרות יכולתו לעצב פריימים עשירים בפרטים, מעוצבים להפליא, עם שימוש חכם ומודע לעצמו בצבעים (אחת המעלות החזקות של הסרט), לאושי היתה בעיה קשה כשהוא ניגש לביים – האיש פשוט פחד להזיז את המצלמה. הדבר מפריע, נותן תחושת דז'ה-וו בסצינות הדיאלוגים (השימוש באותה סצנה מצולמת בכל פעם בה הגיבורה חוזרת לביתה הוא תעלול שבפירוש לא עולה יפה), אך הופך לאסון של ממש כשמגיעות סצינות האקשן. מדהים! אושי, שביים בסרטים המונפשים שלו כמה מסצינות האקשן והמלחמה הדינמיות ביותר שנוצרו אי-פעם, נותן להן ב'אבאלון' תחושה של דיווח חדשות בערוץ 1.
בכלל, ביותר מדי מקומות בסרט נראה כי לאושי פשוט נגמר הכוח. יש המון רגעים שמצליחים להדהים את הצופה – במיוחד הסצינות בהן אש יוצאת מהעולם של 'אבאלון' ונאלצת להתמודד עם המציאות – אבל הוא נותן להן להתמוסס לכלום. הסוף של הסרט הוא הגרוע ביותר בהקשר זה – שתי דקות של הלם חזותי ואחריהן עשרים דקות של שעמום תהומי.
בכל זאת, האוירה בסרט מרשימה מאד, בעיקר בזכות הסטים המזרח-אירופאיים. הרבה מבקרים תהו וניסו למצוא משמעות נסתרת בהחלטה של אושי לצלם את הסרט דווקא בפולין, אך יש הסבר אפשרי פשוט יותר ממה שנראה לעין: אולי הוא פשוט חיפש מקום שיזכיר לו את נופי ילדותו, של יפן שבין התבוסה במלחמה בשנות ה-‏50 להתאוששות הכלכלית של שנות ה-‏60, תקופה אותה הוא הזכיר בראיונות כזו שעיצבה את אישיותו. רחובות הרפאים של פולין בסרט, בהם אנשים חיים בזבל, אותם הם מחליפים תמורת החוויה המפוקפקת של חיים בתופת של אבאלון, הם כנראה מחווה של אושי כלפי אותה תקופה. אגב, אם אתם כבר באוזן, קחו יחד עם 'אבאלון' גם את סרט האנימציה המצוין 'ג'ין-רו' אותו הפיק ותסרט אושי – גם שם הוא עורך חשבונות עם זכרונות נופי ילדותו. תרומה גדולה נוספת לאווירה של הסרט היא מוסיקת הרקע של קנג'י קוואי – הפסקולן הקבוע של אושי, שהצליח, כהרגלו, ליצור סדרה של לחנים שמימיים לסרט.
הבעיה הגדולה של הסרט היא במישור הרעיוני. כמו בסרטיו הקודמים, אושי מתאר חברה ההולכת ונבלעת על ידי הטכנולוגיה – במקרה של 'אבאלון', החברה מורכבת מנרקומנים של טכנולוגיה. עת זאת, עדיין לא ברור אם הוא רואה חברה כזו כהתגשמות של סיוט או כחלום רטוב. גם ב'אבאלון' אין תשובה לשאלה זו. במקום אמירה, אושי נותן לצופים סימבולזציה בגרוש – ההקשרים המיתולוגיים של השם ''אבאלון'', למשל, תפורים לסרט ברשלנות מדהימה.


ב'אבאלון' יש יופי חזותי וקולי רב, והוא מכיל כמה רגעים מדהימים באמת. חבל שהסרט שמכיל אותם נעשה בכזו רשלנות. אפשר לקוות שבפעם הבא בה אושי יחליט לביים סרט, הוא יעשה זאת במדיום בו הוא מצטיין – אנימציה.



ממורו אושי

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
ורצוי אולי לציין שהסרט יוקרן מחר
רני יום שישי, 10/05/2002, שעה 17:20
מסכים עם מה שרז אמר
שלמקו יום ראשון, 12/05/2002, שעה 7:21
(2 תגובות בפתיל)
תפסת מרובה לא תפסת...
alonwho@what יום ראשון, 12/05/2002, שעה 14:08
(2 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.