על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

אפיפיורים ורוחות רפאים
ספרים / עמיר רגב
שבת, 29/07/2000, שעה 11:57

הרפתקאותיו של אדמירל סלובו בגיהנום ובשאר מקומות


ממינג ועד דארת' ויידר, תמיד היתה לי סימפטיה לבאד גייז - אלו שבלעדיהם לא יהיה סיפור, וללא התעקשותם המופלאה להתנהג בנבזות הגיבור לא יציל את היקום, לא ישיג את הבחורה, ובוודאי לא יחזור הביתה בזמן לארוחת ערב. אבל מה קורה כאשר הרע הופך לגיבור הראשי? מתקבלת יצירת מופת (לדעתי הצנועה, כמובן) - ''אפיפיורים ורוחות רפאים'' של ג'ון ויטבורן.


אדמירל סלובו, וזה מובטח, הוא הטיפוס הדוחה ביותר מבין כל הטיפוסים הדוחים שנתן למצוא בספרות המדע הבדיוני. הוא פיראט לשעבר, מתנקש, מבריח נשק, פילוסוף סטואי ומיסטר ''פיקס איט'' לשושלת אפיפיורי הבורג'ה באיטליה של תקופת הרנסאנס, וכעת לורד האי קפרי, שניתן לו במתנה על שירותיו לכס הקדוש. אבל הזכרונות מדכאים אותו. הוא מתרווח לו בג'אקוזי הרומאי המפואר שלו, שותה כוס יין אדום משובח ונזכר בעשרות הגופות (שלמות יותר או פחות), שהשאיר אחריו במהלך הקריירה שלו. התקף המלנכוליה הבלתי צפוי מוביל אותו להחלטה על פרידה מוקדמת, ולא ממש טבעית, מהעולם הזה. בדיוק כשהוא שולף את פגיון הסטילטו החביב עליו ועומד לפתוח את הורידים, מתפרץ לחדר נציג ה''וום'' - כת סודית שמרכזה בבוואריה, שהשתמשה בשירותיו השונים מדי פעם. יש להם הצעה מפתה - לשלוח אותו לגיהנום כשבידיו הסבר לאכזריות המוגזמת שרדפה אותו במהלך חייו, הסבר שנלקח מ''הספר'' - אוסף התשובות הסופיות להכל ומהכל. האם הגיבור שלנו יסכים? אף בן תמותה לא היה מסרב להצעה מפתה שכזו...

כך נפתחים זכרונותיו של אדמירל סלובו, ואוסף ההרפתקאות המשעשעות מאד של חייו. במהלכן יתברר שהוא הוא האיש ששכנע את מיכלאנג'לו, ולא בדרכי נועם, לחזור לרומא ולהתפייס עם האפיפיור, הוא זה שמנע מאנגליה (ובעקבותיה כל אירופה) מלעבור ליקום אלטרנטיבי שבו המלך ארתור חוזר לתחייה, והוא האדם המיסתורי שהזמין נסיכים מוסלמים לכוס יין והעביר לילה של סקס וסמים עם הכומר מרטין לותר באחד מבתי הזונות המפוארים של רומא. אה, והוא גם היחיד שיודע היכן באמת נמצאת מנורת הקנים האבודה שהביא טיטוס לרומא כשבזז את בית המקדש. לחובבי תיאוריות הקשר שביניכם - זה הדבר האמיתי.

''אפיפיורים ורוחות רפאים'' היא קומדיה שחורה ופרועה במיוחד על תקופת הרנסאנס, ומן הסתם גם על הנטייה הרווחת כל-כך בימינו לכתיבת ''היסטוריה חדשה''. בין רצח לרצח סלובו מתפלסף עם עצמו ועם ידידו הטוב רבי מגילה בסוגיות הנצחיות של כוח, פוליטיקה, כסף, אמנות והאופי האנושי - או, ליתר דיוק - מדוע הוא מחורבן כל-כך.


ג'ון ויטבורן הוא סופר מד''ב אנגלי שכותב כבר למעלה מעשר שנים בז'אנר הפנטסיה. בעיקר מרשימים סגנון הכתיבה האולטרא-ציני שלו ויכלתו המופלאה לתפוס את האופי האנושי עם המכנסיים למטה. סגנון הכתיבה שלו מזכיר במדה רבה את סרטיו של סטנלי קובריק. ההיכרות שלו עם טקסטים ומיתוסים עתיקים מרשימה ביותר, ואפשר למצוא בספריו ציטוטים מהתלמוד, מהמיתולוגיה הארתוריאנית, מטקסטים של כישוף שחור ומ''הרהורים'', ספר הפילוסופיה שכתב הקיסר מרקוס אורליוס. בגדול, טוען מרקוס, הקיום האנושי חסר משמעות וקצר, הדברים קבועים מראש ולא ניתנים לשינוי, טבע האדם כל-כך מחורבן, כך שהפילוסוף האמיתי צריך לתכנת את עצמו לחוסר איכפתיות ולקבלה שלמה של היקום על כל הרע שבו, בצד חתירה להתנהגות שקולה וטובה ככל שניתן. סלובו מתאים לפילוסופיה הזו כמו כפפה ליד (חוץ מעניין ההתנהגות הטובה), ולוקח אותה לשיאים חדשים של ציניות ואלימות. באהבתו הגדולה לפילוסוף הארכאי הוא מוכר למלך בני הלילית תותחי ברונזה (שמתפרקים אחרי יומיים) תמורת עמוד אחד מקורי מהספר מתקופת האימפריה הרומית, ומשלם הון תועפות עבור בקבוק יין מאותה תקופה שנמצא בהריסות ספינה טבועה. (וכשהוא שותה את היין מתברר שהבציר המשובח לא עמד בכבוד בתלאות המילניה וחצי, ויש לו טעם של דבק מגע).


ספרו הראשון של ג'ון ויטבורן, ''אנרגיה מסוכנת'' (''A Dangerous Energy'') זכה בפרס מיוחד לספרי מד''ב של הבי.בי.סי. זהו סיפורו של טוביאס אוקלי, שוליית מכשפים שעולה לגדולה בעולם שבו המהפכה הלותרנית נכשלה, הכנסיה הקתולית ממשיכה לנהל את העניינים באירופה ובכל העולם, הטכנולוגיה מפגרת בכמה מאות שנים, וכישוף הוא כלי נשק לגיטימי בצבא הפאפאלי. למרות שהרעיון הבסיסי הופיע כבר 40 שנה קודם לכן בספר ''Times Without Number'' של ג'ון ברונר, הספר של ויטבורן מקורי ומשעשע מאד. תיאורי הכישוף שלו מצמררים, וסצינות הקרבות, כמו למשל, דיכוי מרד של ''לבלרס'' - מתבדלים פרוטסטנטים - בעמק התמזה, אכזריים מאד. תחשבו בכיוון של סצינת הפתיחה של ''טוראי ראיין''. ספרו השני, ''To Build Jerusalem'' (ע''ש הפואמה המפורסמת של וויליאם בלייק) מתקיים באותה מציאות אלטרנטיבית, ועוסק ברעיון נוסף המופיע לאורך ספריו של ויטבורן - עולמות מקבילים המקושרים ביניהם בפורטלים. אדם, חייל ביחידת העילית של האפיפיור, ''הסיקריקים'', נשלח לדכא מרד נוסף של לבלרס (קבוצה פוליטית-דתית שהתקיימה באנגליה במאות ה-‏17 וה-‏18). הוא מגלה שהם נעזרים בשירותיה ההרסניים של סקבוס (מעין שד ממין נקבה), שהגיעה לאנגליה דרך ארון הבגדים של חייט פשוט. התוצאה: כישוף, קרבות אכזריים, והתבוננות עוקצנית נוספת אל טבע האדם. ספרו הבא, ''The Royal Changeling'', בודק מה קורה כאשר האלף (Elves) מנסים להתערב בפוליטיקה יעקובינית באנגליה של המאה ה-‏17; לפני שנה התפרסם ספרו האחרון, ''Downs-Lord Dawn'', פרק ראשון בטרילוגיה ששבה ועוסקת באנגליה של המאה ה-‏17, פורטלים, מציאויות מקבילות וכו'. את שני הספרים האחרונים, בהוצאת EARTHLIGHT, כבר ניתן למצוא בחנויות סטימצקי ברחבי הארץ.
בנוסף, הוא פרסם גם אוסף סיפורי אימה בשני כרכים, ''בינסקומב טיילס'', בהוצאת Ash-Tree Press, (מקנדה, אם אני לא טועה) שהם נדירים מאד אבל בהחלט שווים את המאמץ. גם ''אפיפיורים ורוחות רפאים'' די קשה להשגה; אפשר להזמין אותו דרך אמאזון בהזמנה מיוחדת, ואני מניח שעדיין אפשר למצוא עותקים בחנויות ספרים בלונדון, שמתמחות במד''ב.

בשורה התחתונה: ''אפיפיורים ורוחות רפאים'' אינו מומלץ לבעלי לב חלש - ובוודאי לא לקוראי טרי פראצ'ט לסוגיו. מומלץ בהחלט-בהחלט לכל מי שהתעייף מהסטנדרד של חרבות-כשפים ודרקונים.




אפיפיורים ורוחות רפאים (Popes and Phantoms)
מאת ג'ון ויטבורן (John Whitbourn)
אנגליה, 1995, הוצאת VGSF
288 עמודים


 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
לי יש רק שאלה  (חדש)
דובי יום ראשון, 06/08/2000, שעה 17:12
למה לא לאוהבי פראטצ'ט? נשמע לי כמו ספרים שמאוד הייתי רוצה לקרוא, אך מכיוון שאני חובב דיסקוורלד מושבע, הייתי רוצה לדעת מדוע לדעתך אני לא ארצה לקרוא את הספרים הללו.

(משהו לא בסדר עם הפסקה הזאת, אבל אני בטוח שתסלח לי)
   כתוב תגובה
לי יש רק שאלה  (חדש)
עמיר רגב יום ראשון, 06/08/2000, שעה 23:07
בתשובה לדובי
האמת היא שאין לי שום דבר נגד פראצ'ט - מעבר לחוסר חיבה בסיסי לכל דבר שמוכר למעלה ממיליון עותקים. (כמובן, עם מספר יוצאים מהכלל). אבל באמת, אין לי שום דבר נגד פראצ'ט. זה פשוט ששני הספרים נמצאים בקווים כלליים באותו הז'אנר - פנטזיה, חרבות, כשפים וכו' - אבל חוש ההומור של ויטבורן שונה לחלוטין - יותר אנגלי אולי. לפראצ'ט אין הומור שחור (לא שחור ממש), וב''אפיפיורים'' יש רק כזה, וזה הסוג המועדף עלי, ולא חייב להיות חביב על אף אחד אחר. ''אפיפיורים'' הוא בהחלט פארודיה, אבל לא פארודיה ''חביבה'', כמו שפראצ'ט כותב, או, להבדיל, דאגלס אדאמס. זה כמו, אם תרצה, להשוות בין ''שייקספיר מאוהב'' ו''בארי לינדון'' של קובריק. שניהם סרטים היסטוריים עם מסר אירוני בולט - אבל תסכים איתי שיש ביניהם מספר הבדלים.

ושוב, אין לי שום דבר נגד פראצ'ט, וגם לא נגד אדאמס. אלוהים יודע שאני תמיד מסתבך עם ההשוואה הזו - עשרות אי-מיילים בוטים ובוטים יותר (ממספר פורומי מד''ב ברחבי הרשת) יכולים לספר את הסיפור העצוב הזה.
   כתוב תגובה
אדאמס vs. פראט'ט  (חדש)
ניר יניב יום רביעי, 09/08/2000, שעה 13:08
בתשובה לעמיר רגב
יש, באמת, הבדל גדול מאד בין אדאמס לפראצ'ט. הראשון הרבה יותר 'אנגלי', שנון ומקורי. פראצ'ט - למרות חיבתי הרבה אליו כמעביר טיסות, כותב (כיום) כאמריקאי לכל דבר, וספריו מלאים בהתייחסויות לספרים אחרים (וכן סרטים, מחזות, דמויות הסטוריות וכו'). אדאמס כתב פרודיה על מדע בדיוני, אבל שימו לב כמה מעט התיחסויות לספרים אחרים יש בספריו, ועד כמה ההומור שלו לא מבוסס עליהן.
   כתוב תגובה
אדאמס vs. פראט'ט  (חדש)
דובי שבת, 12/08/2000, שעה 22:46
בתשובה לניר יניב
פה הטעות שלך - פראטצ'ט הוא לא פרודיה על ספרי פנטזיה (לא מהספר השלישי והלאה, למעשה), אלא פרודיה על העולם שלנו, שמשתמש בעולם פנטזיה כדי לצחוק עלינו.

אבל לא נעים לי לדחוף את הדיון הזה במאמר לא לו. אולי אני אכתוב משהו על פראטצ'ט בהזדמנות. אני מתעסק איתו יותר מידי בזמן האחרון...
   כתוב תגובה
אדאמס vs. פראט'ט  (חדש)
ניר יניב יום ראשון, 13/08/2000, שעה 4:27
בתשובה לדובי
איפה כתבתי שפראצ'ט כותב פרודיה על פנטסיה דווקא? לא כתבתי. קרא שוב.

כמובן, כתבה על פראצ'ט תתקבל בברכה...
   כתוב תגובה
כמובן, ההבדל העיקרי...  (חדש)
שלמקו יום שני, 14/08/2000, שעה 13:18
בתשובה לניר יניב
לדעתי, ההבדל העיקרי בין פראצ'ט לאדאמס, הוא שהראשון כתב פנטזיה הומוריסטית ואילו השני כתב מד''ב הומוריסטי...

אבל יכול להיות שאני טועה.
   כתוב תגובה
האתר הרשמי של ג'ון ויטבורן  (חדש)
עמיר רגב יום ראשון, 20/08/2000, שעה 10:22
בתשובה לשלמקו
שלום לכולם,

האתר הרשמי של ג'ון ויטבורן עלה לרשת בסוף השבוע האחרון. הוא כולל ביוגרפיה, ביבליוגרפיה, חנות ספרים, והסברים מפורטים על נושאים, קווי זמן ורעיונות בספרים שלו - כולל טיים-ליין אלטרנטיבי של אנגליה קתולית - כפי שהיא מופיעה בספריו.

בנוסף, האתר כולל פירוט של כל ''סיפורי בינסקומב'' הקצרים שלו - אימה כמו שכבר מזמן לא קראתם.

   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.