 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
האלים משתוללים
ספרים / שחר לנגבהיים
יום רביעי, 11/01/2006, שעה 22:00
'בני אנאנסי', ספרו החדש של ניל גיימן ('סנדמן', 'אלים אמריקאים') – סקירה וביקורת
|
|
כשספר מגיע לראש רשימות רבי-המכר, במיוחד כשמדובר בספר פנטסיה מובהק של סופר פנטסיה מובהק, זה סימן שכולם קראו אותו. אם כולם קראו אותו, כנראה שכולם גם נהנו ממנו. ואחרי שכולם קוראים ספר כלשהו ונהנים ממנו, סביר להניח שכולם גם יקראו את ספר ההמשך. ויהנו ממנו. ככה העולם פועל, במיוחד כשמדובר בספרים של ניל גיימן.
ואכן, רשימות רבי המכר מעידות על כך שבחודשים האחרונים כולם קראו את 'בני אנאנסי', שפורסם רשמית כספר ההמשך של 'אלים אמריקאים'. סביר להניח, שוב, שכולם נהנו גם ממנו.
אולם עולם, למרבה הצער, לא כמנהגו נוהג, כי מעבר לדמות אחת שמותה הוא הזרז לתחילת העלילה, אין כמעט שום קשר או דמיון בין שני הספרים. 'אלים אמריקאים' הוא סיפור על אמונה והתפתחותה, על ההבדל בין הישן לחדש, ו'בני אנאנסי' הוא סיפור אהבה קלאסי, קליל וחביב, והוא מגיע אל סופו הידוע מראש בלי להעלות שאלות עמוקות מדי בדרכו. את מסעו הנרחב של גיבור 'אלים' בדרכיה הצדדיות של ארצות הברית מחליפות טיסות חוזרות ונשנות מעבר לאוקיינוס האטלנטי, ומדי פעם הצצה מהירה אל העולמות שמעבר למוחשי.
מבחינת האווירה, ניתן להבחין בין שלושה סוגי מקומות: לונדון, מקומות שהם לא לונדון ולכן אנשים מתנהגים שם מוזר, ומקומות שאינם בעולם הזה, ולכן אנשים מתנהגים שם מאד מוזר, אם כי הם לא באמת אנשים. גם העולם של הסיפור שונה – עולמם של האלים הצמאים לאמונה וזכרון מ'אלים' מתחלף בעולם סמלי של טוטמים אפריקאיים ושירים המסבירים לבני האדם שהמציאות קצת שונה ממה שהם חושבים, אבל זה בסדר, למה לחשוב על זה כשאפשר להעביר את הערב בצפיה באיזה סרט בקולנוע?
האפיות הגראנדיוזית של 'אלים אמריקאים' הוחלפה, בספר זה, בסיפור קטן ומשעשע. זה לא המאבק של אודין על השליטה בעולם, אלא רק עוד אחד ממעלליו של אנאנסי העכביש במלחמתו באויבו, טיגריס. שינוי שמו של הספר ל'אלים אפריקאים' היה יכול להציג היטב את השינוי בפנתיאון, אך דוקא השם 'אלים קאריביים', על כל האסוציאציות הנובעות ממנו, היה מסביר טוב יותר את שינוי האווירה מהרצינות של 'אלים' לקלילות של 'בני אנאנסי'.
זהו סיפורו של צ'ארלס נאנסי, או, כפי שכולם קוראים לו, צ'ארלי השמן. הוא כבר מזמן לא שמן, אבל כולם עדיין קוראים לו כך, גם בלי לדעת שזה כינויו. הוא יודע שהסיבה לכך היא אביו שקרא לו כך, כי כשאביו מעניק למשהו שם, השם הזה דבק. הסיבה לכך, שאינה ידועה לצ'ארלי השמן, היא שאביו הוא אל – אנאנסי, העכביש שכל הסיפורים והשירים בעולם שייכים לו, לאחר שהוא לקח אותם מטיגריס. צ'ארלי לא יודע הרבה דברים על אביו, מאז שאמו נטשה את אנאנסי ועברה עם בנה לאנגליה, אך הוא יודע שאביו תמיד בייש אותו, ושהוא ממש לא מעוניין שאביו יגיע לחתונתו עם בחירת לבו, רוזי. צ'ארלי השמן לא יודע זאת, אבל הוא עומד לגלות שבזמן בו הוא התווכח עם רוזי על הגעתו של אביו לחתונתם, והפסיד, בצד השני של האוקיינוס אביו בייש אותו פעם אחת אחרונה.
צ'ארלי השמן עומד לגלות דברים נוספים: שיש לו אח, ושאחיו זכה לרשת את התכונות האלוהיות של אביהם, ושאם את אביו הוא לא רצה בחתונתו, קל וחומר שבחייו הוא לא ירצה את אחיו, עכביש.
כך מתחילה עלילת הספר, הממשיכה על פי כל כללי ז'אנר קומדיית הטעויות: בדיחות יסופרו, הגיבורים יקלעו למצבים מביכים ולצרות צרורות ויחלצו מהם בעור שיניהם, הנערה שמופיעה במערכה הראשונה תנושק במערכה השלישית, והסוף, כמו בכל הסיפורים של אנאנסי, אם לא יהיה טוב, לפחות יהיה משעשע, וכל אחד יקבל את הגמול המגיע לו.
הדמויות לא עמוקות מדי, אך שהן גם לא שטוחות, והקורא מזדהה עמם ומתרגש במקביל להתפתחותן והתבגרותן במהלך הספר. ההומור כמעט לעולם לא גורם לפרצי צחוק רמים, אבל האווירה המשועשעת נשמרת לאורך כל הספר בזכות משחקי מילים ותובנות קטנות על ההתנהלות האנושית והחייתית.
ככלל, מדובר בספר טוב הכתוב ביד אומן שיודע בדיוק באילו חוטים למשוך, מתי ואיך. הביצוע המלוטש לא מסתיר מאחוריו סיפור ריקני – להיפך, הסיפור חושף ומעצב את עצמו כקליל באופן מודע. אחרי הכל, כמו כל הסיפורים, גם זה סיפור של אנאנסי, ויש בו את כל מה שאנאנסי אוהב: אוכל טוב, בדיחות, שירה, נשים וריקודים. אבל זו גם הבעיה העיקרית של הספר: הוא ממלא את כל ההבטחות שלו בדיוק על פי הציפיות שהקורא מציב מראש. יש בו את כל הדברים שצריכים להיות בו, הוא כתוב על פי כל הכללים, ואין בו ולו גורם אחד בלתי צפוי. זה לא צריך להפריע לקוראים, כיוון שכאמור מדובר בספר טוב, אבל זהו לא ספר שיטלטל עולמות. הוא ספר קליל וחביב, ונחמד להעביר איתו כמה שעות. מעבר לכך אין בו הרבה, וזה בסדר גמור.
'בני אנאנסי' הוא קומדיה קלילה הכוללת את כל מה שצריך להיות בה, ונטולת כל גורם שלא צריך להיות בה. החוסר היחיד הוא קשר כלשהו, עלילתי, סגנוני או מערכתי, לספר 'אלים אמריקאיים'. חבל? לאו דוקא. כי כולם יקראו את 'בני אנאנסי', וכולם יהנו ממנו. כך העולם פועל. במיוחד בסיפורים של אנאנסי.
בני אנאנסי (Anansi Boys)
מאת ניל גיימן
הוצאת William Morrow, שנת 2005
352 עמודים
ניל גיימן
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
לטעמי פספסת המון. (חדש)
Boojie יום רביעי, 11/01/2006, שעה 23:07
גיימן סיפר כאן סיפור התבגרות יוצא מהכלל, וגם היה לו המון מה לומר על תהליך היצירה, אמירות שאפשר למצוא מקבילות להן בקורליין - רק שכאן, משום שזה ספר למבוגרים, הוא הרחיב והעמיק אותן. התפיסה לגבי תפקיד הסיפורים, לגבי ההבדל בין הסיפורים של אנאנסי לבין הסיפורים של נמר, לגבי הצחוק ותפקידו ביכולת היצירתית של החברה האנושית כמו גם בהתבגרותו של אדם וביכולת שלו להתמודד עם העולם סביבו ולבנות אותו מחדש - את כל אלה פספסת.
כן, לספר הזה יש מימד קליל ומשעשע, אבל הוא גם הולך הרבה מעבר לזה. יש בו המון חומר למחשבה.
|
|
|
|
|
עניין של שיקול דעת. (חדש)
Nihohit יום חמישי, 12/01/2006, שעה 13:39
בתשובה לBoojie
כל הדברים האלו באמת מופיעים בספר, אני לא אתכחש לזה - אבל הם מופיעים בדרך אגב, בחפיפניקיות שכזו. הייתה לי הרגשה שגיימן מעלה את הנושא ולא טורח באמת להתייחס אליו לעומק - משאיר לקורא לעשות את העבודה השחורה, לצורך העניין.
מבחינתי, כל הדברים האלו היו תיבולים ולא יותר. אם גיימן היה יותר ממרכז אותם, הייתי מסכים איתך. הוא לא נותן להם את זמן המסך שלהם, ולכן: לא.
|
|
|
|
|
זה ממש ההפך. (ספוילרים) (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 2:01
בתשובה לNihohit
זה לגמרי מוקד הסיפור. אני חושבת שפספסת אותו משום שהוא לא אומר לך, אלא מראה לך, ואולי אתה מצפה מגיימן כן לומר לך. ואת זה, אכן, הוא כמעט לא עושה. הוא כמעט לא מתיישב ואומר לך, ''שמע, קורא יקר, הספר הזה עוסק ברעיונות האלה, האלה והאלה, והנה, עכשיו אני אראה לך מה יש לי לומר לגביהם''. הוא מראה לך את זה. את תהליך ההתבגרות שעובר על צ'ארלי כשהוא לומד להפנים חלק מאבא שלו - ודווקא החלק שתמיד התיירא מפניו - ואיך שזה נותן לו עוצמה. ההבנה שלו שהוא אדם שלם ושיש לו את הכוח בתוך עצמו, ומנגד, גם ההבנה של אחיו שהוא אדם שלם, כשכל אחד מהם משלים בעצמו את החלק שתמיד הכחיש (צ'ארלי את החלק הקולי והקליל שמאפיין את אבא שלו, אחיו את החלק הרציני והשקול יותר, שלמעשה במובנים מסוימים גם הוא מאפיין את אבא שלהם) והופך למשהו מאוזן יותר. המאבק שלהם בנמר - ולגביו גיימן דווקא אומר די הרבה במפורש - הוא אומר במפורש מה ההבדל בין סיפורי נמר לסיפורי אנאנסי ומבהיר די במפורש איך הצחוק הופך אותנו לאנושיים וחכמים בזמן שהאלימות והדם הופכים את נמר לטיפש ולא מוצלח.
והוא אומר לך באופן די מפורש שצריך את הצחוק - ובפרט את הנכונות לעשות צחוק מעצמך - ואת הקלילות, ואת היצירתיות, כדי ליצור לעצמנו את העולם שלנו (סיפורי אנאנסי, לא סיפורי נמר), כשדווקא הזלזול והרתיעה מפני כל הדברים האלה הם שהופכים את חייו של צ'ארלי לאימפוטנטים ותקועים, ורק כשהוא לומד את כל הדברים האלה, הוא רוכש יכולת רצינית לתקן את החיים שלו ואת העולם שמסביבו.
האמת, די מפתיע אותי שפספסת את כל זה. בעיניי, תהליך ההתבגרות שעובר על צ'ארלי כל כך חזק וכל כך בולט, שממש קשה להחמיץ אותו.
|
|
|
|
|
ואגב, אולי ראוי להבהיר (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 2:17
ש''בני אנאנסי'' גם אינו באמת המשך של אלים אמריקאים, ובשום מקום על הכריכה או בתוך הספר לא מוזכר ככזה, ככל שהבחנתי. הקשר היחיד בין השניים הוא ששניהם עוסקים במעלליהם של אלים בקרב בני האדם, ובדוחק אפשר לומר גם שספציפית יותר, הם עוסקים באלים מהגרים, מאחר ש''בני אנאנסי'' עוסק באל אפריקאי שמצא את עצמו באיי הודו המערבית ואח''כ בארה''ב. אבל מעבר לכך? אין שום קשר בין הספרים, ואני לא חושבת שגיימן ניסה ליצור קשר כזה - לדעתי, כל קישור בין הספרים הוא עניין של יחסי ציבור ותו לא. העולם הוא (כנראה) אותו עולם, אבל אין שום קשר עלילתי או רעיוני.
|
|
|
|
|
ואגב, אולי ראוי להבהיר (חדש)
בארטושק יום שישי, 13/01/2006, שעה 9:55
בתשובה לBoojie
(ספוילר לאלים אמריקאים)
זה לא מדויק. אנאנסי מופיע כדמות (מאוד, מאוד משנית) באלים אמריקאים - הוא המנהיג של האלים הישנים בקרב האחרון.
|
|
|
|
|
כאילו, דה. (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 20:10
בתשובה לבארטושק
הוא *אל*. אמיתי, כזה, אתה יודע. שמופיע במיתולוגיות קיימות. לא דמות. אל.
זה כמו שתגיד ששני ספרים הם המשך זה של זה משום שבשניהם מופיע אפולו. או ישו.
נו, באמת.
|
|
|
|
|
הוא מופיע בשניהם? אבוי. (חדש)
Nihohit שבת, 14/01/2006, שעה 18:00
בתשובה לBoojie
וברצינות: אני לחלוטין מסכים איתך שהאזכור היחיד לאלים אמריקאיים שתמצאי על גבי כריכת הספר היא ''Author of the new york times best seller, American Gods''. זו לא הנקודה - מבחינת הייפ, אני יודע שמהרגע הראשון ששמעתי על הספר הזה, שמעתי עליו כעל ההמשך של אלים אמריקאיים, וכך זה גם המשיך. אז, יכול להיות שהבעיה היא במעגל החברתי שלי, אבל בשבילי הספר תמיד היה ההמשך - ולעזאזל עם הפרסומים הרשמיים. הם רחוקים מלהיות הכל.
|
|
|
|
|
בלי ספק המעגל החברתי שלך אשם. (חדש)
Boojie שבת, 14/01/2006, שעה 18:21
בתשובה לNihohit
מי שמסתובב עם רולפליירים, שלא יתפלא אם הוא מתעורר עם פרעושים.
הממ. או משהו כזה. אני די בטוחה שהיה איזשהו פתגם מתאים. P-:
|
|
|
|
|
למען האמת יש לפחות קשר אחד נוסף בין הספרים (חדש)
גרומיט יום ראשון, 15/01/2006, שעה 0:29
בתשובה לBoojie
רק שהקשר הזה הוא שיווקי - גם באלים אמריקאיים, לפחות באחת מהגירסאות, היה ברק החזית הכריכה הקדמית. מסתבר שמעצב הכריכה קיבל הוראה ''תעשה את זה דומה ל''אלים אמריקאיים''.
|
|
|
|
|
וואלה, האמת היא שאם אני זוכרת נכון (חדש)
Boojie יום ראשון, 15/01/2006, שעה 23:22
בתשובה לגרומיט
הברק הוא באמת האלמנט היחידי על הכריכה שלא רלוונטי לתוכן.
|
|
|
|
|
וואלה, האמת היא שאם אני זוכרת נכון (חדש)
Nihohit יום שני, 16/01/2006, שעה 0:44
בתשובה לBoojie
מתוך המבחר של... אה, ארבעת הדברים שמופיעים על הכריכה? וואו, איך הם הצליחו?
|
|
|
|
|
בניגוד לדעה שנראה כי מובעת בהודעתך (חדש)
Boojie יום שני, 16/01/2006, שעה 3:05
בתשובה לNihohit
פריט אחד מתוך ארבעה בולט *יותר*, לא פחות מאשר פריט אחד מתוך, נגיד, חמישים.
תחשוב על זה.
|
|
|
|
|
לא מדוייק (חדש)
אלמוני יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:31
בתשובה לBoojie
ניל גיימן עצמו התייחס לספר בראיונות וביומן שלו כמעין המשך לאלים אמריקאיים, רק שהוא ציין שהרעיון ל''אנאנסי בויז'' בא לו קודם והוא רק השאיל את מר ננסי ל''אלים אמריקאיים'' כי הוא כתב אותו קודם.
ובחייך ורד, זה לא הדמות של האל שמופיעה בשני הספרים, זה ההאנשה שלו, מה ננסי, עם האישיות הספציפית שנתן לו גיימן. זה כמו להגיד על הופעת אורח של ביל קוסבי שזה לא אותה הדמות כי יש הרבה גברים שחורים...
ואני אישית חושב שהספר קליל, שטחי וצפוי.
|
|
|
|
|
מותק, אם אתה קורא לי בשמי (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 22:46
בתשובה לאלמוני
הואל בטובך להזדהות. ואם לא, הואל בטובך לא לדבר אלי.
|
|
|
|
|
חשוב יותר להבהיר- (חדש)
ולנסיה יום שישי, 13/01/2006, שעה 13:51
בתשובה לBoojie
מתי את מתרגמת אותו?
|
|
|
|
|
שאלה זו אין להפנות אלי (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 20:10
בתשובה לולנסיה
כי אם אל הגורמים הרלוונטיים.
|
|
|
|
|
ישלח מייל לגורמים הרלוונטיים (חדש)
ולנסיה שבת, 14/01/2006, שעה 17:25
בתשובה לBoojie
(אופוס?).
אין טעם לשאול אפילו על cagebird, נכון?
|
|
|
|
|
ישלח מייל לגורמים הרלוונטיים (חדש)
avivs שבת, 21/01/2006, שעה 0:09
בתשובה לולנסיה
לא מתרגמים את CAGEBIRD. עדיף לך לנסות לקנות את הספר באנגלית. לפי דעתי הוא פחות טוב מהקודמים, אבל הדעות חלוקות לגבי זה. בכל מקרה, הוא חובה אם אהבת את שני הספרים הקודמים, למרות שאין שהסיום שם פתוח מדי לטעמי.
|
|
|
|
|
מאוד מאוד אהבתי את שני הראשונים. (חדש)
ולנסיה שבת, 21/01/2006, שעה 11:39
בתשובה לavivs
עד כדי כך שאני לא מפסיקה לנסות לשדל אנשים לקרוא אותם, ואם אפשר גם לקנות אותם, מה טוב. אני יודעת שלא מתכננים לתרגם את cagebird, אבל אני בכל זאת מקווה ששיפור במכירות של שני הקודמים (שעוד נמצאים בחנויות) ותגובות מציבור הקוראים עשויות לשנות את דעת ההוצאה.
אחד הדברים שאהבתי בספרים הקודמים הוא התרגום המשובח. באמת אחד המוצלחים שנתקלתי בו.
אם לא תהיה לי ברירה, אקרא אותו באנגלית, אבל אז אני יודעת שאהנה ממנו הרבה פחות.
לגבי נסיונות שכנוע לקרוא או לא לקרוא אותו - מבחינתי זה קצת אבוד. אני אוהבת כל כך את שני הראשונים (ובייחוד את ''ילד מלחמה'') שאין סיכוי להניא אותי מקריאת כל דבר נוסף של לוואצ'י.
|
|
|
|
|
בלי שום קשר לתוכן הכתבה, (חדש)
evilsheep יום רביעי, 18/01/2006, שעה 16:29
הדבר הראשון ששם הספר הזכיר לי הוא להקה שאהבתי די מזמן. ''סקאנק אנאנסי''.
שנים תהיתי מה פירוש חציו השני של השם, עד לרגע שבו קראתי פה.
עכשיו דמות של יצור שהוא חצי בואש-חצי עכביש רודפת אותי.
נורא אפילו יותר מהסמירף המצוי.
כתבה נחמדה. ננסה.
|
|
|
|
|
מעניין, אני דוקא הכרתי את אנאנסי מגיל צעיר (חדש)
גרומיט יום רביעי, 18/01/2006, שעה 23:52
בתשובה לevilsheep
כנראה בזכות שלמה ניצן - העורך הותיק של ''משמר לילדים'' שהרבה לתרגם אגדות עם משלל מקומות, ובכלל זה אפריקה. העכביש אנאנסי כיכב ברובם.
|
|
|
|
|
מעניין, אני דוקא הכרתי את אנאנסי מגיל צעיר (חדש)
evilsheep יום שישי, 20/01/2006, שעה 9:09
בתשובה לגרומיט
מקור התכנים התרבותיים שמילאו את ילדותי היה בעיקר הערוץ הראשון.
בברכת ''כוח המחץ!''...
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
