על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

נמר בחנות חרסינה
ספרים / עידו גנדל
יום שני, 15/08/2005, שעה 11:41

'פני מועדות לכוכבים' של אלפרד בסטר – מסע הנקמה המופלא והאיום של גולי פויל


ימים קשים עוברים על מערכת השמש. גילוי קפיצת-הדרך בכוח המחשבה בלבד משנה את פני העולם בכל התחומים. דפוסי חיים, תרבויות ותעשיות מתמוטטים וחדשים קמים תחתיהם, ובין כוכבי הלכת הפנימיים והלוויינים החיצוניים פורצת מלחמה עזה. אחד מנפגעי המלחמה הזאת הוא גוליבר (גולי) פויל, אדם סתמי וחסר יחוד, אם לא פחות, מכל הבחינות. ספינתו מותקפת והוא נותר הניצול היחידי, כלוא בתא הזעיר שנשאר אטום בפני הריק של החלל, כמו בתוך ארון קבורה. במשך שישה חודשים הוא חי בבידוד בלתי נסבל, הרחק ממקומות מיושבים, הרחק מנתיבי הספינות. הוא מסכן את נפשו בכל פעם בה הוא יוצא למצוא בלון חמצן חדש או מזון, בלי לדעת אם יוכל לחזור. והנה, באחת מהגיחות האלה הוא מבחין בשביב של תקווה: ספינה חולפת. הוא קורא לעזרה. הספינה מתקרבת. היא בוחנת את ההריסות ואותו. היא קרובה עד כדי כך שהוא מסוגל לקרוא את שמה: וורגה: ט-‏1339. ואז היא סבה על צירה ומתרחקת, ונוטשת אותו.

כל רכבת הרים שמכבדת את עצמה מתחילה בעליה ממושכת ורגועה. העליה הזאת הכרחית מהבחינה הפיזיקלית, לצבירת אנרגיה פוטנציאלית, אך היא משרתת גם כהכנה לנוסעים: המתח והציפיה נבנים, מצטברים לאיטם, וכשמגיעים לנקודה הגבוהה ביותר הכל כבר מוכן לפיצוץ. גולי פויל מוצא טעם לחייו: לנקום בוורגה, ובגדול. מכאן כבר אין דרך חזרה. העלילה צוברת תאוצה, דוהרת, מסתחררת ומתפתלת לכיוונים בלתי צפויים. לנגד עיני הקורא נפרש במהירות עוצרת נשימה עולם מטורף, מלא בטכנולוגיות, רעיונות וטיפוסים מכל המינים והסוגים. בתוך עולם זה פורץ פויל את דרכו, קטלני, נחוש וחסר רחמים, מהיר ובלתי צפוי כברק, צייד וניצוד גם יחד: הוא מעוניין להשמיד את וורגה ואת מי שנתן את הפקודה לנטוש אותו, אך מסתבר שהוא עצמו משמש מטרה לכוחות כלכליים ופוליטיים כבירים, המציבים בפניו מכשולים בלתי אפשריים. הוא עובר עינויים פסיכולוגיים, נרדף עד כלות הנשימה, נכלא ומותקף על ימין ועל שמאל. וכאילו לא חסרות לו בעיות, קעקוע שהוטבע בפניו והוסר בניתוח שב ומתגלה כמסכת נמר מבעיתה בכל פעם שהוא מתרגש, וחושף את זהותו. את הסיבות למצוד אחריו ילמד תוך כדי התקדמותו, והדבר ישנה לא רק אותו, אלא את מערכת השמש כולה.

הספר נכתב בשנת 1956, וכמו ספרים רבים אחרים מתקופתו, העתיד שהוא מציג שונה מהותית ממה שאנו מכירים או מנבאים כיום. בעולמו של בסטר אין מחשבים, וחברות הענק, הבולעות זו את זו בימינו בכל העולם בקצב מסחרר, יציבות ומנוהלות אצלו במשך מאות שנים ברציפות על ידי חמולות משפחתיות בעלות גינונים ויקטוריאניים כמעט. עם זאת, התמונה שבונה בסטר אינה מגוחכת והשנים לא הפכו אותה לחסרת אמינות כפי שקרה במקרים אחרים. הכתיבה רעננה, חיה ובועטת ולא התיישנה כלל. כמה מהרעיונות של בסטר נראים חדשניים ומקוריים גם כיום, וחלק מהטכנולוגיות שהוא מציג מוכרות לנו מדפי העיתונים של השנים האחרונות (אם כי מרחק רב מפריד, כמובן, בין ימינו לבין שנת 2436 בה מתחיל הסיפור). שלא לדבר על כך שבספר מופיע, ככל הנראה לראשונה, הביטוי ''כל העולם ואשתו'' שהיה נפוץ במקומותינו עד לא מזמן.

נקודות החוזק והחולשה המרכזיות של הסיפור קשורות שתיהן לעלילה. הסיפור אינו עוצר לרגע ואינו צפוי כלל. הפתעות וחידושים מחכים לקורא בכל דף. מצד שני, רמה וירטואוזית כזו של תחכום עלילתי דורשת, כרקע, תכנון מוקפד באופן יוצא מן הכלל, ונראה שדווקא כאן עבודתו של בסטר לא היתה מושלמת. התוצאה היא חוסר נוחות מסוים, תחושה של טיפ-טיפה יותר מדי אלתורים. במקרים רבים מוצג מידע קריטי דווקא ברגע שבו הוא חיוני לעלילה, לא שניה אחת לפני כן, ולפעמים אף שב ונעלם כשאינו נחוץ עוד. אירועים חסרי תקדים מתרחשים, בצירוף מקרים לא רגיל, דווקא כשזה נוח, והדבר מעורר חשד.

הדמויות בספר אינן מורכבות במיוחד על פי הסטנדרטים של ימינו. הדמות היחידה העוברת שינויים ניכרים לעין, זו של פויל עצמו, עושה זאת מהר מדי. ככלל, אפשר לומר שרוב הדמויות קפואות למדי, והן מונעות כמו עלים ברוח על ידי מה שקורה סביבן הרבה יותר מאשר על ידי ה''פנימיות'' שלהן – ובהחלט יש מקום לדיון האם הדבר נכון גם במציאות. מצד שני, הן תואמות בהחלט את קו הסיפור המהיר ורווי הפעילות, ואינן מסיחות את הדעת מהגיבורים האמיתיים – הלא הם פויל והעלילה.

כושר ההמצאה והדמיון של בסטר יוצאים מן הכלל, והם לבדם מהווים סיבה מספקת לקרוא את הספר, שיש בו הכל: רעיונות עמוקים המתחזים לשטחיים, שטחיים המתחזים לעמוקים, הברקות מדהימות המתגלות רק בחטף והתעסקות מרובה יחסית בדברים טריוויאליים. לעתים אפילו נדמה שבסטר נכשל בטעויות של טירונים ממש. דוגמה קיצונית לכך קשורה לקפיצה – גניטה, בלשון הספר – שקיומה מרכזי מאד לכל אורכו, ואשר מאופיינת ותפורה בצורה גלויה למדי למידות מאולצות. יכולת הקפיצה של בני אדם מדורגת לפי מרחק, כאשר הדרגה הגבוהה ביותר היא אלף מיילים בזינוק יחיד. הרעיון שזינוק מחשבתי יהיה מוגבל במרחק, ומכל המרחקים שבעולם דווקא מרחק עגול ויפה כמו אלף מייל הוא, איך לומר, ממש לא לעניין. אך אולי מדובר בקריצת-עין, בבדיחה על חשבון משהו שהקורא הממוצע של ימינו כבר אינו מכיר. כך או אחרת, בסטר מפצה על כך ויותר במקומות אחרים. כך, למשל, הוא מספר על תושביו של אסטרואיד נידח, צאצאים ברבריים של משלחת מדענים שנתקעה עליו לפני שנים רבות. את הטקסים המטופשים שלהם, הכוללים שימוש במושגים וכלים מדעיים בלי שום הבנה, סדר וטעם אפשר לקרוא כביקורת סאטירית, ארסית וקטלנית ביותר, שעוקצה לא קהה כלל בחמישים השנים שעברו מאז נכתבה.

במובנים רבים הספר כולו היה ונשאר מודרני ביותר. תיאורי האלימות בו מחווירים, אמנם, בהשוואה לזוועות שאפשר למצוא היום, ועל מין אין מה לדבר, אך חשוב לזכור שמקוריות ושבירת מוסכמות של ממש אינן מושגות על ידי הוספה של עוד מאותו דבר. כאשר פויל, לקראת הסוף, נקלע להתקף קשה של סינסתזיה (ערבוב ובלבול בין החושים), בסטר לא מהסס אפילו לצייר על הדף, פשוטו כמשמעו, באותיות קטנות וגדולות ובקווים, את תחושותיו של גיבורו.

גם אם לא מדובר בספר המד''ב הטוב ביותר שנכתב אי פעם, כפי שטוענים קוראים מסוימים, הרי שזהו בהחלט ספר שכדאי מאד לקרוא, ולא רק בגלל ערכו ההיסטורי. נדמה שרק אזהרה קטנה אחת חסרה בתחילתו, עבור סופרים בתחילת דרכם: הפעלולים שהנכם עומדים לראות בוצעו על ידי מקצוען – אל תנסו זאת בבית.



סקירה זו מבוססת על הגרסה המקורית של הספר (שבתחילת דרכו זכה גם לשם ''נמר! נמר!'') באנגלית. המהדורה האנגלית החדשה כוללת הקדמה קצרה על בסטר ועל הספר מאת ניל גיימן. הספר תורגם בזמנו לעברית על-ידי עמנואל לוטם, והופיע בהוצאת עם עובד.



The Stars My Destination (פני מועדות לכוכבים)
מאת אלפרד בסטר (Alfred Bester)
הוצאת Vintage Books
258 עמודים


המהדורה העברית:
פני מועדות לכוכבים
תרגום: עמנואל לוטם
הוצאת עם עובד, 1980
246 עמודים



פני מועדות לכוכבים - סקירה קצרצרה

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
חוויה מעורבת  (חדש)
זיו קיטרו יום שני, 15/08/2005, שעה 21:27
קראתי את הספר לפני שנים, בין הספרים הראשונים שקראתי בתחום.
עד כה חשבתי שהיה זה גילי שגרם לי לתחושת הבלבול וחוסר הנוחות אך אני קורא שכך גם חש כותב הביקורת.

כאשר סיימתי את הקריאה לא חשבתי לקרוא את הספר שוב - היו הרבה יותר מידי נקודות שגרמו לי לרגוז על הכותב (ועל הגיבור, ועל מספר דמויות שאני לא זוכר את שמן אבל כעסתי עליהן...ועל הספרנית שנתנה לי את הספר...אבל לא חשוב עכשיו), נראה לי שאני אקח את הספר בכל מקרה ואנסה לקרוא שוב, אולי זה יהיה שונה ואוכל ליהנות מהצדדים האחרים של היצירה.
   כתוב תגובה
בסטר הוא אחד הסופרים האהובים עלי  (חדש)
NY יום שלישי, 16/08/2005, שעה 0:14
בתשובה לזיו קיטרו
ושלושת ספריו הידועים - ''האדם המושמד'', ''פני מועדות לכוכבים'' ו(במדה פחותה) ''אקסטרו'' כולם מומלצים בחום, כמו גם רבים מסיפוריו הקצרים.
לדעתי האישית לא ניתן לקרוא ספר או סיפור של בסטר כפי שקוראים משהו של ניבן, נניח. המדע אצל בסטר הוא, במקרים רבים, שטויות מוחלטות המיועדות להיות כאלה. לא זה העניין. יום אחד אקום ואכתוב מאמר מקיף שיגלה, אולי, מהו העניין. כעת אסתפק בכך שמדובר במספר הסיפורים המוטרף ביותר שאני מכיר, ובין המקוריים ביותר שבהם.
   כתוב תגובה
סיפורים קצרים שלו תורגמו לעברית?  (חדש)
tirnanog יום רביעי, 17/08/2005, שעה 17:43
בתשובה לNY
ואם כן, אתה יודע אולי איפה אפשר למצוא אותם?
   כתוב תגובה
למיטב ידיעתי תורגמו רק שניים או שלושה  (חדש)
NY יום רביעי, 17/08/2005, שעה 18:12
בתשובה לtirnanog
שראו אור בכתב העת פנטסיה 2000 ז''ל. הנ''ל הם:
1. פרנהייט פרוע (או פרנהייט חביב)
2. האיש שרצה את מוחמד (צ''ל ''האנשים שרצחו את מוחמד'', אגב)

כיוון שאין אוסף של סיפוריו בעברית, מומלץ מאד לקרוא את אחד מאוספי הסיפורים שלו באנגלית. אוסף שניתן להשיג בקלות הוא ''Virtual Unrealities: The Short Fiction of Alfred Bester'' (ראו http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/067976...), המכיל כמה מסיפוריו הטובים והמפורסמים ביותר, כגון שני אלה שהוזכרו למעלה, ''5,271,009'', ''Oddy and Id'', ו-''Disappearing Act''.
   כתוב תגובה
  (חדש)
pisauron יום שלישי, 16/08/2005, שעה 23:16
לא אהבתי את צורת הכתיבה המוזרה שהייתה בסוף הספר, הזכירה לי הזיות במקצת
   כתוב תגובה
זה עניין של טעם והעדפה אישית  (חדש)
עידו גנדל יום חמישי, 18/08/2005, שעה 0:44
בתשובה לpisauron
ונגד זה אין מה לעשות. אבל בין אם אוהבים את מה שבסטר עשה בסוף הסיפור ובין אם לא, אי אפשר להכחיש שהוא עשה זאת *בכישרון*.
   כתוב תגובה
מסכים עם רוב הכתוב  (חדש)
לזרוס שורט יום ראשון, 21/08/2005, שעה 16:58
קראתי את הספר גם בתחילת דרכי כחובב (בשנות השבעים של המאה הקודמת) וגם לאחרונה. אחד מספרי המד''ב הטובים ביותר שנכתבו אי פעם לדעתי. מדהים, מהיר, מפתיע, מעורר מחשבה, משעשע.

לדעתי זהו ספר מד''ב מעולה משום שהוא מתמקד בשינוי קיצוני אחד (טלפורטציה) ובוחן את ההשפעות שלו על האנושות (כמובן דרך סיפורו של גולי פויל).

נהניתי ביותר, ואני חוזר ונהנה מעת לעת.
   כתוב תגובה
סינסתזיה  (חדש)
טל כהן יום חמישי, 25/08/2005, שעה 17:46
לבסטר יש בעיה קלה עם סינסתזיה - היא מופיעה ביותר מדי יצירות שלו (לפחות 3 בהן נתקלתי). בפעם הראשונה זה (כפי שכותב מחבר הביקורת) ''מקוריות ושבירת מוסכמות של ממש'', בפעם השניה זה משעמם, בפעם השלישית זה כבר מציק.
   כתוב תגובה
לניבן יש בעיה קלה עם חלליות -  (חדש)
NY יום חמישי, 25/08/2005, שעה 18:20
בתשובה לטל כהן
הן מופיעות ביותר מדי יצירות שלו...

;-)
   כתוב תגובה
המקוריות אותה הזכרתי  (חדש)
עידו גנדל יום חמישי, 25/08/2005, שעה 20:34
בתשובה לטל כהן
אינה באיזכור הסינסתזיה כשלעצמו אלא בהמחשה הגראפית שלה. האם גם *זה* מופיע בספרים האחרים?
   כתוב תגובה
המקוריות אותה הזכרתי  (חדש)
טל כהן יום שישי, 26/08/2005, שעה 9:23
בתשובה לעידו גנדל
כן, וזה מה שמציק כל-כך. (במיוחד בשבילך, ניר: זה כמו שניבן היה ממלא עמודים שלמים בקריאות ''ווּש! ווּש! וווווורוּם!'' בכל פעם שהוא מדבר על מסע בחללית).
   כתוב תגובה
אמנם הגרפיקה מצויה בחלק מספריו האחרים,  (חדש)
NY יום שישי, 26/08/2005, שעה 10:36
בתשובה לטל כהן
אבל למיטב זכרוני לא בהקשר של סינסתזיה. ב''האיש המושמד'' יש ניצני גרפיקה - בעיקר מילים מסודרות באופנים מוזרים - שנועדו לבטא תקשורת טלפתית, ב''The Deceivers'' יש כמה צורות של פלט מחשב, וב''Golem100'' יש מסע גראפי אל תוך ה-id. מה פספסתי?
   כתוב תגובה
אמנם הגרפיקה מצויה בחלק מספריו האחרים,  (חדש)
טל כהן יום שישי, 26/08/2005, שעה 15:19
בתשובה לNY
המממ... זכרתי סינסתזיה ב''Folndy F'', אבל בבדיקה זריזה מתברר שייצוג גראפי דווקא אין שם. לא זוכר מה היה האזכור השלישי של סינסתזיה שמצאתי בספריו; אם אזכר, אבדוק. בכל מקרה, אולי באמת טעיתי, וזה סתם מכשיר עלילה שהוא עושה בו שימוש מופרז.

אגב עלילות, סקירה שלמה של ''פני מועדות'' בלי אזכור ''הרוזן ממונטה כריסטו''?
   כתוב תגובה
אכן כן,  (חדש)
עידו גנדל יום שישי, 26/08/2005, שעה 16:59
בתשובה לטל כהן
וזה מה שהופך את הביקורת לאחת המקוריות ביותר שנכתבו על הספר... ;-)

וברצינות - הרעיון היה לכתוב סקירה על הספר במובן הצר ביותר, עם מינימום של ''מסביב''. ניתוחים ספרותיים, ביוגרפיים וכו' כבודם במקומם מונח, ומי שמתעניין בוודאי ימצא אותם בקלות.
   כתוב תגובה

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.