על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

תרגיל לקוסמים מתחילים
ספרים / אסף דקל
יום ראשון, 20/06/2004, שעה 10:00

'הקמיע מסמרקנד' של ג'ונתן סטראוד – ספר ילדים למבוגרים ולהיפך


כל אחד מאיתנו, אי אז בילדותו, רצה מן הסתם מדי פעם להיות קוסם. להיות מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה. איזו יכולת, למשל, יכולה להיות חשובה יותר מהמרת הכבד הקצוץ שעל שולחן ארוחת הערב לעוגת גבינה? או הכחדת אוכלוסיית הפלפלים העולמית? יש דברים שרק קסם יכול להשיג, כנראה.
אבל נתנאל, גיבורו של 'הקמיע מסמרקנד' לא בחר להיות קוסם. כאשר היה בן חמש נמכר על ידי הוריו לממשלה הבריטית, כדי שיגדל להיות קוסם. הם קיבלו כסף טוב, כמובן. והוא? הוא קיבל הוראות מפורשות לשכוח את שמו האמיתי ואת חייו הקודמים (שם אמיתי הוא דבר רב עוצמה), ונשלח לחיות תחת חסותו של פקיד ממשלתי בכיר, כשוליה.
כן, גם אותו פקיד ממשלתי הוא קוסם. פשוטי העם – אלה שאינם קוסמים – לא יכולים לקוות להגיע לעמדות השפעה בעולם הנפרש לפנינו. עולם שהוא כמו שלנו, אבל לא בדיוק. הסיפור מתרחש בלונדון של ימינו, כאשר האימפריה הבריטית היא עדיין אחת ממעצמות העולם. קל לשמור על מעמד רם שכזה כאשר עומדי לרשותך משאבי קסם נכבדים. לא שרק לאנגליה יש כאלה – גם פראג ואיטליה הן מוקדי השפעה.

מהו ''קסם'' בדיוק, אליבא דג'ונתן סטראוד? פשוט: היכולת לזמן שדים משדים שונים ולשלוט בהם. הם עושים הכל, גם אם לא ניתן לומר שהם נהנים מהעבודה. הם הרי כבולים בלחשים והשבעות, ואף אחד לא טורח לשאול אותם אם הם מעונינים במשרה.
עד שיום אחד מחליט נתנאל (שביתיים למד בכוחות עצמו, והתמקצע בקסם) לזמן שד אדיר כדי לתבוע את עלבונו מקוסם אחר שפגע בו. השד שמופיע הוא ברטימאוס, ג'ין בן קצת יותר מחמשת-אלפים שנים. הוא שולח את השד לגנוב קמע יקר ערך מאותו קוסם סורר, וברטימאוס, בלית ברירה, נאלץ לציית. אלא שהקמע הוא יותר מהנגלה לעין, ואותו קוסם, סיימון לאבלייס, הוא קצת מעל לרמתו של נתנאל. מה גם שללאבלייס יש תוכניות גרנדיוזיות במקצת, הכוללות בין השאר האכלת יצורים לאבקראפטיאניים במגוון בני אנוש. מוי כיף.
מכאן ואילך נאלצים ברטימאוס ונתנאל לסמוך זה על זה, כאשר נקודת המבט של הסיפור עוברת מהאחד לשני, דבר המאפשר, אגב, שילוב שני סגנונות כתיבה באופן מוצלח למדי. מצד אחד סיפור התבגרותו של נתנאל, ומאידך ברטימאוס המספר את סיפורו בגוף ראשון בלשון סרקסטית ומנקודת מבט צינית על העולם. כמעט ''פילם נואר'', מבחינות מסויימות. גם האופן בו העלילה הכוללת עולה משני הסיפורים ראוי להערכה. הכתיבה קולחת (וכן גם התרגום), מהנה ומשעשעת למדי. גם השימוש בהערות שוליים (כאשר אנו מביטים מנקודת מבטו של ברטימאוס), גם אם הוא מעיק מעט בתחילה, מתגלה כמקור לא אכזב של פנינים ורעיונות המבהירים את העולם הסובב. מדוע, למשל, שקעה אטלנטיס? הם שכחו לצייר פנטגראם בעת זימון שד זה או אחר.

וכאן מגיעה השאלה הגדולה: ''אבל כתוב על הכריכה שזהו ספר 'ילדים'. למה שאקרא אותו?''
לכך יש כמה תשובות. ראשית, בעוד שיש להניח שצעירים רבים יהנו מהספר, הרי שיש בו לא מעט בדיחות והתייחסויות שיעברו מעל לראשם (כמה ילדים יוכלו להעריך את האירוניה בכך שכל תלאותיו של יוהאן פאוסט נפלו עליו רק כי איזה שד למד את שמו האמיתי?). שנית, לדעת כותב שורות אלה חלוקה בין ''ספרי ילדים'' ו''ספרי מבוגרים'' היא מלאכותית ומזיקה. גם ילדים הם בני אדם, וגם בני אדם הם ילדים. הספר בהחלט מהנה, גם אם אינו יצירת מופת שתשרוד עד המילניום הרביעי.
ולבסוף – את הארי פוטר אתם קוראים, לא?

ואם נגענו בהארי פוטר, לא ניתן שלא להצביע על נקודות הדמיון הרבות מדי בין הספרים. ברור שג'ונתן סטראוד קרא את ספרי הארי פוטר בטרם כתב את 'הקמיע', והאמת – טוב שכך. רק על יד הכרה של מה שכבר נעשה בתחום ניתן להתפתח ולהשתפר. סופרים שלא יקראו דברים דומים בתחום הכתיבה שלהם, סופם שיכתבו ספרים נדושים למדי, הן כמעט הכל כבר נעשה. וכך לוקח סטראוד את הבסיס של הארי פוטר ומשפר אותו. אם אצל רולינג הקוסמים מסתתרים מבני האדם הרגילים (למה, בעצם?), הרי שכאן הקוסמים שולטים בפשוטי העם, כי הם יכולים. אם בהארי פוטר חלק ניכר מהמבוגרים נחמדים ושוחרי טוב, הרי שכאן כולם אגואיסטים להחריד – והאין זה מה שאנו רגילים לו מהעולם שסביבנו? הסיפור שיוצר סטראוד הוא ריאליסטי בהרבה מכתביה של רולינג. קל להאמין בעולם שהוא בורא. לו היה קסם בעולמנו, כך מן הסתם הוא היה נראה. גזעני, מפלה, והקסם ככלי נשק בידי החזקים, כמו כל מקור עוצמה אחר –כסף, נפט, או שידורי ערוץ 2.

חשוב גם לציין כי למרות שהספר מצהיר על עצמו כראשון מתוך 'טרילוגיית ברטימאוס', הרי שהחרדים מסדרות וטרילוגיות יכולים להרגע: הוא עומד בפני עצמו והעלילה סגורה ולכידה. קשה לנחש לאילו כיוונים יוכלו להוביל הספרים הבאים בטרילוגיה, אבל נראה שיהיה מעניין לגלות. ואם עד עכשיו לא הובהר הדבר – הספר מומלץ. אפילו אם הוא יושב על מדפי ספרי הילדים בחנות הספרים השכונתית שלכם.



הקמיע מסמרקנד (The Amulet of Samarkand)
החלק הראשון בטרילוגיית ברטימאוס (Part one of the Bartimaeus Trilogy)
מאת ג'ונתן סטראוד (Jonathan Stroud)
תרגום: אורי בלסם
הוצאת כתר (הסדרה הצעירה), 2004
284 עמודים



ג'ונתן סטראוד

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
(ללא כותרת)
ceblare יום ראשון, 20/06/2004, שעה 11:12
(3 תגובות בפתיל)
נשמע מעניין
כוכב יום ראשון, 20/06/2004, שעה 14:36
נשמע סטימפנקי משהוא לא?
רועי יום שני, 21/06/2004, שעה 18:30
(2 תגובות בפתיל)
מאד נהניתי לקרוא את הספר הזה
נחום יום שני, 21/06/2004, שעה 22:46
הסופר מושפע גם מאנמציה
אורח יום חמישי, 30/09/2004, שעה 8:45
הכי נחמד לקרוא מזווית של השד
קים שבת, 26/02/2005, שעה 23:21
(4 תגובות בפתיל)
הספר האהוב עליי.
מלורין יום רביעי, 25/04/2007, שעה 17:51
(3 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.