על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

אליסון פרוע
ספרים / רני גרף
יום ראשון, 18/04/2004, שעה 10:25

'חזיונות מסוכנים', האנתולוגיה החתרנית והמהפכנית שערך הארלן אליסון, היא אחד מספרי המד''ב החשובים ביותר שראו אור בשפה העברית


אי אפשר לכתוב ביקורת על 'חזיונות מסוכנים'. אפשר, אולי, לסקור אותו. כי 'חזיונות מסוכנים' הוא לא פחות מאשר – לטוב ולרע - פרויקט אישי, חזון אם תרצו, של אדם אחד: הארלן אליסון. כן, השובב הפרוע (והנמוך, זה מוזכר בספר יותר מפעם אחת), האחראי לכמה מסיפורי המדע הבדיוני המשובבים והמקוריים ביותר שנכתבו אי פעם, החליט ביום בהיר אחד אי אז בלב שנות השישים הפרועות (וגם זה ניכר בספר) שהגיע הזמן לשנות את פני המדע הבדיוני. ומה אתם יודעים: זה הצליח.

בניגוד לאנתולוגיות אחרות שראו אור באותן ימים (וגם בימינו אלה), שפרסמו מבחר סיפורים שכבר ראו אור מעל דפיהם של מגזינים אלה ואחרים, אליסון פנה לחבורה נכבדה ופרועה של סופרי מד''ב ופנטסיה (רובם צעירים, חלקם ותיקים) וביקש שיכתבו לו חזיון מסוכן, סיפור, במיוחד לספר. הוא השקיע כסף רב מכיסו (שלא היה עמוס מצלצלין באותם ימים) בנוסף לזה של בית ההוצאה, והתוצאה, לאחר כמה שנות עבודה ואיסוף חומרים, היתה אחד מהספרים הנועזים ביותר שיצאו בז'אנר – ספר שדחף את גבולות המעטפת בכל מובן אפשרי. כיום חשיבותו של הספר כבר ברורה לכל: הוא נלמד במסגרות אקדמיות, הכללים שהציב (ושבר) נראים לנו מובנים מאליהם; אך אז – בשנת 1967 – כל אלה נתפסו כמרדנות לשמה. לפתע פתאום הפרוזה היתה חשובה לא פחות (אם לא יותר) מהרעיונות המדעיים שבסיפורים (למעשה בחלק נכבד מהסיפורים אין רעיונות מדעיים כלל, רחמנא לצלן!), ההקדמות הפרועות של הארלן לסיפורים והיכרותו עם הכותבים הפכו את הספר למייצג נאמנה של תרבות המפגשים התכופים בין כותבי המד''ב, ואילו ההקדמות שהארלן ואחרים כתבו לספר חייבות להקרא על ידי כל חובב מד''ב המכבד את עצמו. במיוחד אמורים הדברים בהקדמה הקרויה 'שלושים ושניים מגידי עתידות', המביאה את הגדרותיו של הארלן עצמו לספרות ספקולטיבית ואף סוקרת את תולדותיה של הספרות הזו עוד מימי קדם: ''לדעתי'', אומר הארלן, ''הפנטזיה שהיוותה את ההשפעה המקורית על כל ספרות ספקולטיבית גדולה היא התנ''ך (כולנו נעצור למיקרו-שניה של תפילה שאלוהים לא יכה בברק את הטחול שלי)''.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שהארלן דואג לטשטש את ההגדרות שבין ספרות מד''ב ופנטסיה לספרות ''רגילה'', ומדבר על היטמעות בזרם הכללי, שאת פירותיה הטעימים אנו רואים כבר היום. הלאה התיוג! וזו, אולי, יכולה להיות תשובה לכל מי שתוהה מה עושה בספר סיפור כ'האדם שהגיע לירח – פעמיים' מאת הווארד רודמן - סיפור מקסים ושובה לב שיכול היה להופיע בכל פרסום מיינסטרים מבלי שמישהו יחשוב שהוא מדע בדיוני, ואשר למרות זאת משתלב היטב ב'חזיונות מסוכנים' מבחינת ההעזה, המבט המקורי והעצוב שהוא מציע אל הנפש האנושית, ואופן הכתיבה שלו.

הספר עצמו לא היה פתוח לכל סופר, וטוב שכך. ''ישנם סופרים רבים המוכרים לקוראי הספרות הספקולטיבית'', אומר הארלן, ''שעבודתם אינם כלולה כאן. זו לא אמורה להיות אנתולוגיה פתוחה לכל. על פי אופי כתיבתם, סופרים רבים הוצאו מהספר מפני שאמרו את מה שהיה להם לומר לפני שנים. אחרים גילו שלא היה להם שום דבר דבר שנוי במחלוקת או נועז להוסיף''.
יש שיאמרו כי זו אנתולוגיה אליטיסטית (כמובן שאין דבר כזה: יש סיפורים טובים ויש סיפורים פחות טובים או רעים. כל השאר הוא שטויות) אבל אם היה אי פעם צידוק לאליטיזם (זה שאינו קיים), הרי הוא 'חזיונות מסוכנים'. חובבי מד''ב שלא יקראו את הספר הזה, שלא יניחו אותו על המדף הפרטי שלהם, אינם יכולים להרשות לעצמם להקרא חובבי מד''ב. חד וחלק. חובבי ספרות שלא יקראו את הספר הזה, שלא יניחו אותו על המדף הפרטי שלהם, אינם חובבי ספרות. ממש כך.

אין זאת כי כל הסיפורים בספר הם יצירות מופת. רחוק מכך. יש שם יצירות מופת, יש שם סיפורים מצוינים וטובים, ואפילו כמה שכותב שורות אלו לא התרשם מהם עמוקות. אך 'חזיונות מסוכנים' הוא מקרה קלאסי המוכיח כי לפעמים השלם גדול מסך חלקיו. 'חזיונות מסוכנים' הוא הרבה מעבר לאנתולוגיה, ובכך כוחו. 'חזיונות מסוכנים' הוא תמונה של אחת התקופות המרתקות ביותר בהיסטוריה של המדע הבדיוני. התקופה בה החלה דעיכתם של הסופרים הוותיקים, התקופה בה הוכיח הז'אנר את מה שברור לכולנו כיום: מד''ב הוא ז'אנר ספרותי ככל ז'אנר אחר ומה שחשוב בו הם לא הרעיונות המדעיים דווקא, אלא הכתיבה. הפרוזה. חקר הנפש האנושית. מדע בדיוני (או ספרות ספקולטיבית, כפי שהארלן מעדיף לכנותו) מאפשר לנועזים שבכותבים להתפרץ עם רעיונות חדשים שלא היו מתקבלים באף ז'אנר ספרותי אחר (לפחות לא בתקופה ההיא), והחיבור הכל כך נכון שלו עם התקופה (שנות השישים, על המוסיקה, הסמים, והליברליזם המתפרץ שלהן) אפשרו לטובים שבכותבי התקופה (לאו דווקא הידועים שבהם), לאלו שבאמת היה להם משהו חדשני לומר (הן בדרך הכתיבה והן מבחינה חברתית) לומר אותו מעל במה חדשה (באותו הזמן), שהפכה לקלאסיקה על-זמנית. כי גם הסיפורים הפחות טובים שבספר, גם אלה שהתיישנו, כולם כאחד מכילים נקודת מבט נועזת אל הטבע האנושי. חלק מהם פסימיים להחריד, חלקם מעוררים חיוך, וחלקם עושים את שניהם בו זמנית. המון סופרלטיבים, אבל 'חזיונות מסוכנים'' נוצר עבור הסופרלטיבים הללו.

וכל זה מביא אותנו אל הטוב והמעורר שבסיפורי הספר. סיפור שלא התיישן כלל, סיפור שהחזון שלו ''מסוכן'' וחדשני גם היום, ונראה שלא יתיישן לעולם. סיפור שנקודת המוצא שלו שנויה במחלוקת ומעוררת רתיעה, ויחד עם זאת סיפור מלא רוך, הומניות וגם, כפי שמציין הארלן בהקדמה, אהבה. הרבה אהבה. כי אהבה היא מה שמניע רבות מיצירותיו של אותו סופר, אם לא את כולן, והסיפור הזה הולך רחוק ככל שאפשר עם ההנחה הזו. הוא בועט במרדנות בכל מוסכמה אפשרית, בטאבו החברתי העמוק מכולם, ויוצא מכך בשלום. הוא מלגלג בזחיחות על כל אותם אנשים צרי מוחין הרוצים להגביל את חופש המחשבה, ועושה זאת באמצעות הקצנה שחותרת תחת כל מה שנראה ראוי ומהוגן. כי תיאודור סטרג'ן (זוכרים את 'אל בזעיר אנפין' מ'מבחר הסיפורת הבדיונית'?) מוכיח בסיפורו בעל השם המשובב 'אילו כל בני האדם היו אחים, היית נותן לאחד מהם להינשא לאחותך?' כי הוא סופר מדע בדיוני אמיתי: כזה שלוקח מוסכמות חברתיות, מקצין אותן למקום שלא חשבנו שניתן להקצין אליו, ויוצא מזה בשלום עם אחד מסיפורי המדע הבדיוני המרטיטים ביותר שנכתבו אי פעם. סיפור מלא הומור, אהבת אדם ותיאור עולם מופלא של ממש. לו היה 'חזיונות מסוכנים' נוצר עבור סיפור אחד ויחיד, זה הסיפור.

אך יש עוד לא מעט חזיונות מעוררים בספר:
'סקס ו/או מר מוריסון' של קרול אמשווילר הוא אחד השובבים שבהם. 'ממשרד הדפוס הממשלתי' של כריס נוויל מביא במילים ספורות מבט חתרני אל חברה המדכאת כל שמץ של יצירתיות ומחשבה עצמאית, ונראה היום רלוונטי מתמיד. 'שיטת מאלי' של מרים אלן דה'פורד מוכיח כי גם לוותיקים והמבוגרים שבסופרי המדע הבדיוני יש נקודת מבט צעירה וביקורתית עד אימה על החברה המודרנית ('התפוז המכני' של קובריק, שיצא כשש שנים מאוחר יותר, הוא סרט מתון בהרבה מהסיפור הזה). 'צעצוע לז'ולייט' של רוברט בלוך ('פסיכו') מביא את מיתוס ג'ק המרטש למקומות חדשים, ואז בא הארלן עצמו והופך את הכל על ראשו ב'האורב שבעיר שבקצה העולם', שבו ג'ק המרטש אינו הדמות החולנית ביותר בסיפור. 'אמונת אבותינו' של פיליפ ק. דיק הוא אולי הסיפור בו השפעת תרבות הסמים של שנות השישים היא הבולטת ביותר (הוא מתחיל באופן קוהרנטי ביותר ואז הופך ל... למה בעצם? כך או כך, זה סיפור מרתק), ואילו צמד סיפוריו של דיוויד ר' באנץ' הם פנינים של ממש. האחד ('תקרית במודראן') הוא מבט פסימי על האנושות, והאחר ('הבריחה') קשור בעבותות אל רוח התקופה שבה נכתב (נסו לשמוע את 'A Whiter Shade of Pale' בזמן הקריאה, ובאותה הזדמנות נסו להבין על מה מדבר השיר. ואולי אין שום קשר). 'זבובים' של רוברט סילברברג הוא סיפור משובח שדן – איך לא – במרכיבי האנושיות. 'האדם שהגיע לירח – פעמיים' הוא אחד מהסיפורים האנושיים והמקסימים ביותר שבספר, ולמרות שקשה לומר שהוא סיפור מד''ב (אבל קשה לומר שאינו כזה), הוא עונה על החזון של אליסון: מבט חדשני אל זוית אנושית כלשהי. סיפור מלנכולי שמסרב להרפות גם לאחר סיום קריאתו. 'מה קרה לאוגוסט קלרוט' של לארי אייזנברג הוא סיפור רווי הומור שהיה יכול להיות בקלות סרט מצויר משובח. 'הולך לגלגל ת'עצמות' של פריץ לייבר כבר הופיע בעבר בעברית (באחד מכרכי 'הטוב שבטוב'), אלא שכאן הוא מוגש בתרגום חדש ומשובח, ולייבר הוא לייבר. ועל 'אכן, ועמורה' של דילייני ('צ'יפ', כפי שהארלן מכנה אותו בחיבה) לא נותר אלא לומר מילה אחת: דילייני.

יש גם כמה סיפורים מאכזבים, או כאלה שהתיישנו עם הזמן. הבולט שבהם הוא 'איש המסור' של לארי ניבן, סופר מוערך יתר על המידה שאיכות עבודתו ידעה עליות ומורדות בשנים שבאו לאחר מכן, ובשנים האחרונות בעיקר מורדות. 'בית הבובות' של ג'יימס קרוס הוא סיפור סוחף שסופו ידוע מראש, והוא אכן לא מתחמק מהשבלונה. 'יהללך האפר' של דיימון נייט התיישן, כך נראה, קרוב מאד לזמן פרסומו, והוא לא משאיר כל חותם בקורא.
אך גם אלה, הפחות מוצלחים שבשלושים ושניים הסיפורים, מעניקים מבט מקורי כלשהו, זוית חדשה להביט בה, וכאחיהם הטובים יותר מעניקים שיקוף נאה של התקופה.

להוצאת אופוס מגיעות כל התשבוחות על המהדורה העברית המכובדת שהעניקה לספר. החל בבחירה להוציא את הספר במהדורתו המלאה ביותר, המשך בתרגום המשובח ובעריכה הקפדנית וכלה בעיצוב היפה, המכיל גם מחווה למהדורתו הראשונה של הספר באנגלית. העובדה שאנשי אופוס החליטו להוציא את הספר בכריכה קשה מלמדת על החשיבות הרבה של הספר (למען הגילוי הנאות יש לציין כי כמה מהעושים במלאכה נמנים על ידידיו של כותב שורות אלה, והוא גאה בכך).

'חזיונות מסוכנים', על כל מרכיביו, הוא אולי ספר המדע הבדיוני החשוב ביותר שיצא אי פעם בעברית. זהו ספר חובה לכל חובב ספרות, ובוודאי לכל חובב מד''ב. אם היה אי פעם זמן שבו היה צורך להריע להוצאת ספרים על הוצאתו של ספר מסוים (ואתם יודעים מהי הדרך הטובה ביותר להריע להוצאת ספרים) - זה הזמן לעשות כן. כי את תוצאותיו של המסע ש'חזיונות מסוכנים' פתח בו אנו רואים היום בספרי ז'אנר ולא ז'אנר רבים. כדאי לראות היכן התחיל הכל, ואם בתוך כך קוראים כמה סיפורים מרתקים וסוחפים, הרי ששכרנו בידנו.



חזיונות מסוכנים (Dangerous Visions)
עורך: הארלן אליסון (Harlan Ellison)
כולל סיפורים מאת הארלן אליסון, לסטר דל ריי, רוברט סילברברג, פרדריק פול, פיליפ חוזה פארמר, מרים אלן דה'פורד, רוברט בלוך, בריאן אולדיס, פיליפ ק. דיק, לארי ניבן, פריץ לייבר, פול אנדרסון, קרול אמשווילר, תיאודור סטרג'ן, ר.א. לאפרטי, ג'ון בראנר, נורמן ספינרד, רוג'ר זלזני, סמואל ל. דילייני, דיימון נייט, ג'ון סלאדק, ג'יי ג'י באלארד ועוד
תרגום: אורי שגיא
הוצאת אופוס, 2004
568 עמודים



שלושים ושניים מגידי עתידות - הקדמתו של הארלן אליסון
חזיונות מסוכנים - במיתוס

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
ספרות מופת
Alastor יום ראשון, 18/04/2004, שעה 19:20
(33 תגובות בפתיל)
טוב אבל יקר
ransuru יום שני, 19/04/2004, שעה 13:37
(18 תגובות בפתיל)
שאלה
נעם יום שני, 19/04/2004, שעה 18:48
(2 תגובות בפתיל)
ניבן מוערך יתר על המידה? איך אפשר להגיד את זה?
אליס יום חמישי, 22/04/2004, שעה 10:59
(8 תגובות בפתיל)
חזיונות מסוכנים אחרונים?
מספר 666 יום שישי, 14/05/2004, שעה 18:52

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.