על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

הראשון בבידור
ספרים / ניר יניב
יום ראשון, 14/12/2003, שעה 16:34

ספרו של ח. (חנן) קוגל 'ארמדין – חרב אלף הראמות' הוא שעשועון לכל המשפחה, אם כי לאו דוקא באופן לו כיוון המחבר


'ארמדין – חרב אלף הראמות' הוא נסיונו של ח. קוגל, שזה לו ספרו הראשון, לכתוב סדרת פנטסיה רחבת יריעה במיטב המסורת של הפנטסיה הנוסחתית – גיבורים עזי נפש הנלחמים ב''יצורי זדון הנמלכים על-ידי ישויות אופל מסתוריות'' (מן הכריכה האחורית). אך ציטוט חביב זה הנו רק שביב מהעניין שיוכל למצוא בספר כל מי שמבקש לשכוח לרגע את צרות היום-יום . כן, חברים, 'חרב אלף הראמות' הוא שעשוע יחיד במינו לכל המשפחה, אך, למרבה הצער, באופן שונה מאד מכוונתו של המחבר.


העלילה... היא סוחפת ומרגשת.
מן הכריכה האחורית

(אם מישהו בקהל קוראינו מתכוון ברצינות לרכוש את הספר ולקראו, מוטב לו להפסיק לקרוא כאן. עם זאת, כותב שורות אלה טוען בתוקף כי קריאת שורות אלה עדיפה על קריאת הספר. לשיקולכם.)

הדבר הראשון הנגלה לעיני הקורא הסקרן עם פתיחת הספר (המתהדר בכריכה קשה וצבעונית) הוא, כמובן, המפה. כיוון שיש למפה חשיבות עקרונית להבנת העלילה – ולהיפך – נביא כאן את שתיהן בגרסה מצומצמת וחסכונית:

מפה מצומצמת, באדיבות מדור הספורט של אתרנו

שימו לב, אם כן: בתחילת המשחק סופגים החב'רה הטובים הבקעה ניצחת מיד יצורי הזדון (מילה נפוצה מאד בספר) הזדוניים (כנ''ל). אחת-אפס. הלאה. גיבור א' הוא נער נאה וחסון בעל עתיד משיחי, הנאלץ לברוח ממקום מגוריו יחד עם גיבורה א' הסקסית להחריד. גיבור ב', אחיו הגדול, המסוקס והשרירי של א', יוצא למלחמה תחת פיקודו של גיבור ג' הלוחמני, הניצול היחיד מהקרב הקודם (אשר עקב כך הועלה מיד בדרגה) ובחברת גיבורה ב' הסקסית להחריד. לאחר איגופים, עיקופים ותחמונים רבים הם מגיעים אל רחבת החבר'ה הרעים, אך אלה האחרונים מכים אותם שוק על ירך, הורגים את א' וב' (באופן זמני, כמובן), ו... גול! שתיים אפס לחבר'ה הרעים!
(יש גם קוסם.)
החבר'ה הטובים לא מתייאשים! הם מתקבצים, מתארגנים, ויוצאים למסע ארוך בכל המקומות הלא רלוונטיים (ראו מפה), על מנת לגלות חפצים וסודות שיאפשרו להם לחדור לרחבת היריב! הקהל ביציע (ראו מפה) לא שוקט על שמריו ומתחיל להתנפל על הגדרות! אבל ברגע האחרון מצליחים הגיבורים, במבצע משולב ובלתי סביר לחלוטין, לקרב את הכדור אל רחבת החבר'ה הרעים ו... גול! הקהל מריע!
כך נגמר הספר. התוצאה כרגע היא 2:1 לחבר'ה הרעים. כדי לדעת מה קרה במחצית השניה של המשחק, תאלצו לחכות להמשך.
בתקווה שלא יהיה זמן פציעות.


העלילה מתפרשת על פני מגוון נופים... המסתורין נפרש מכל כיוון עד כי קשה לעיתים לזהות מי ידיד ומי אויב. על כן נדרשות הדמויות המרכזיות לאמץ את כל יכולותיהן – המפתיעות.
מן הכריכה האחורית

אכן, לחלק מן הדמויות המופיעות בספר יש יכולות ותכונות שעלולות להפתיע אפילו את המחבר. הנה, למשל, גייבור, הגיבור הראשי, מתוודה – ''כבר מאה נארים (ימים) לא הכנסתי עצם לפי.'' (דוגלי מזון לכלבים – ווף ווף! עמוד 266). או השניים ישבו בסוף על אחוריו של הגריפון (דמיינו זאת. כל המוסיף גורע. עמוד 330). או איש הדת... בלם את עצמו בחריקת רגליים (את הצמיגים עוד לא המציאו. עמוד 516).
כיוון שמדובר בסיפור פנטסיה, הרי שניתן לחיות עם חלק מיכולות חריגות אלה, אך המדהימה מכולן היא זו המופגנת בנאום הבא, הנישא בפי גייבור, נער כפרי שגדל בחברת פנטסיה ימי-ביניימית טיפוסית:
''ברור לי כעת מעל לכל ספק, שמערכת התחבורה המתקדמת הזו לא יועדה לשימוש בני אנוש... גופנו שברירי מדי למהירות התאוצה ההתחלתית.'' (עמוד 357)
היכולות אכן מפתיעות – אותנו, את המחבר ואף את הדמויות.


הספר לוקח אותנו אל מעבר לגבולות הדמיון המוכר...
מן הכריכה האחורית

נכון מאד. כותב שורות אלה מעולם לא דמיין, אפילו בחלומותיו הפרועים ביותר, שימוש כה חדשני ומוזר בסימני פיסוק, בגופנים ובשאר אמצעים גרפיים-טקסטואליים לקידום העלילה. יש בספר לפחות ארבעה גופנים (פונטים) המופיעים בשלל גדלים והדגשים, ומרופדים בסימני קריאה ושאלה למכביר. מערכת אתר זה אינה יכולה לתמוך בו זמנית בכל הגופנים והגדלים השונים, אך ננסה להדגים בכל זאת:
חלק 2, פרק ראשון: מה קרה??? (עמוד 229)
לפתע הוארה החשכה, כשהיישר למולם נפקחו זוג עיניים ע-נ-ק-י-ו-ת ! (שלמה אבס – מאחוריך! עמוד 303)
''זאת הדלת???'' שאל הכוהן ועיקם את אפו (עמוד 360)
''הם מתים, טיירה!!!'' צרח הנער (עמוד 393)
וכולי.
בכלל, גיבורי הסיפור נוטים, באופן חשוד, לא לומר דבר. הם צורחים, צווחים, נשנקים, צוחקים, עונים, בוכים, מצווים, נשמעים, דורשים, מתחננים, מבינים, מאשרים, נאנחים ושאר מיני פעלים שונים ומשונים. גם כאשר מישהו אומר משהו, סוף סוף, מיד עונה לו בן שיחו בצעקה, גיהוק, חרחור או גמגום. כל פעולה או תחושה מודגשת לפחות פעמיים – בדיאלוג ובפועל הבא אחריו: ''מהרו!'' החיש בהם (עמוד 359) או ''את מי, בשם כל תהומות השאול, אני אמור לפגוש מחר???'' שאל קיווה בסקרנות קולנית (עמוד 278).
הסגנון, אם לא הובן עדיין מהציטוטים שהובאו למעלה, מנסה לכבוש את פסגות השפה הגבוהה, אך מדרדר הלוך ושלוך באופן משעשע ביותר. כך: ''מה, בשם פזאנטון המקולל, גורם לך להאמין שהוא שליחם? אז הוא זוהר בלבן מעצבן – אז מה?'' (עמוד 271), או כך: ''אינך חש יותר ברעב או בצמא... מבחינתך אתה מסודר!'' (עמוד 330).
פעלים רבים מוצאים את עצמם במקומות בהם אף פועל לא ביקר לפני כן. למשל: טייראנה לעומתו כלל לא התעניינה במקור המים, ופשוט רוותה אותם בלגימה אחת מהירה (עמוד 500), או סליל הברזל, עשיר האורות, השתרש בדיוק מתחתם (עמוד 406).
יש גם בעיות ''סתם'', כגון שיוך מינים לא נכון – אצל קוגל ''להב'' הוא נקבה ו''חצר'' היא זכר. ועוד היד נטויה.


חרב אלף הראמות הוא ספר לכל המשפחה.
מן הכריכה האחורית

קוגל נשאר נאמן לאמת הפנימית שלו, ולא חוסך מן הקוראים מראות קשים, גם במחיר הפופולריות המוקרבת על מזבח האמנות. הנה, למשל: בטנה היתה דקיקה וקשוחה, ושדיה גדולים וזקורים, בולטים מבעד לבגד העור הצמוד והשחור... (עמוד 146) או רוב חלקי גופה היו חשופים. הכותונת הלבנה, שהיתה שקופה במקצת, כופתרה מעל לטבור והסתירה את שדיה הזקורים... תחתוני משי דקיקים אשר כיסו על האגן... העין האדומה סקרה את היופי הקורן מלמעלה למטה, ושבה להביט על המחשוף הנדיב... (עמוד 387) או מוריטאנה קמה בחן רב, ופסעה מסביב לשולחן בחושניות מופרזת, לה רק היא היתה מסוגלת. היא היתה לבושה בשמלת משי צמודה... המחשוף הנדיב שנגלה במרכז החזה, חשף חריץ רך בעור הלבן והחלק... בכלל, השדיים יכולים להיות קטנים או גדולים, אבל הם תמיד זקורים, והמחשופים, כמובן מאליו, נדיבים. החלטה אמנותית אמיצה זו תותיר ללא ספק את חותמה בדברי הימים של הספרות הישראלית.


הצעירים יאהבו את ההרפתקה והבוגרים ימצאו בה רבדים עמוקים מעוררי מחשבה...
מן הכריכה האחורית

רובד מעורר מחשבה הוא היות הספר, כמצוין בפתיחתו, מתורגם מהשפה הארגוסית הקדומה. מדוע חייב היה המחבר לנהוג כך אין לכותב שורות אלה מושג, אך ה''תרגום'' כשלעצמו סובל ממחלות שכל מתרגם, ולו הטירון ביותר, היה מתחלחל למראן. הנה, לדוגמה, שם הספר: ''חרב אלף הראמות''. ''ראמה'' אחת היא, על פי המחבר, ''המילה הארגוסית לשנה''. מדוע, אם כך, לא נקרא הספר ''חרב אלף השנים''? מקרים דומים הם השימוש במילה ''נאר'' (יממה) וביחידות מרחק בעלות שמות מוקרצים, שהשוני העיקרי בינן לבין אלה המוכרות לנו הוא אי יכולתו של המחבר לזכור את מינן. כך, בעמוד 7 מסביר המחבר כי 100 אותות הן צעד, ומכאן והלאה משתמש בחופשיות בביטוי ''אותות ספורים''.
כמו כן כוללת העלילה נסיונות עגומים מאד בתחומי הדרמה וההומור. לא אחריב (כן כן) עליהם את הדיבור, כיוון שהציטוטים שהובאו ואשר עוד יבואו עושים זאת טוב ממני.
רובד אחר בספר הוא מספר תמונות פרי מכחולו – או, ליתר דיוק, מחשבו – של המחבר. לא אדון בהן כאן, וממילא ניתן לצפות בהן חינם אין כסף באתר הספר.


הספר... אף מרחיב את גבולות תפישתנו והבנתנו.
מן הכריכה האחורית

אכן. 'חרב אלף הראמות' מרחיב את גבולות תפישתנו והבנתנו בכל הנוגע לשפל אליו מוכנה להדרדר הוצאה לאור בישראל. על מנת להבהיר את האמור למעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, מדובר בטקסט עילג, ילדותי ומגוחך, רווי הדגשים דרמטיים מיותרים, נטול כל דמיון, יכולת תיאור ומקוריות. רק מסתורין אמיתי אחד יש בספר, והוא נוגע לשאלה כיצד הגיעה הוצאה גדולה ומוכרת כ''ידיעות אחרונות'' לקחת בו חלק.
שמות בעלי התפקידים הנוגעים לספר מצויים בסוף רשימה זו. הם – ואנחנו – יכולים להסיק את המסקנות הנדרשות.


לסיום, על מנת להצדיק באופן סופי את היות הספר שעשועון לכל המשפחה, הריני להביא מבחר ציטוטים מתוכו ותוספות אפשריות להם. גם אתם, הקוראים, מוזמנים לנסות את כוחכם במלאכה משעשעת זו. הרי לכם:

עיניו של ניית'ן נחרדו. (ואוזניו צחקקו. עמוד 126)
בראשה של כל חנית המתינה הפתעה ללוחמים היריבים – דורבן מתכת חד ושנון. (וספונטני. ועם חוש הומור. עמוד 210)
גשם של דם ואש החל להמטיר. (היורה ירה והמלקוש קשקש. עמוד 220)
''הפסדנו שוב, אך בשם האלים, נפסיד שוב ושוב עד שננצח את המלחמה כולה!'' (בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תיפול. עמוד 224)
האלפית לא אמרה דבר, וטמנה את מבטה באש. (ילדים, אל תנסו זאת בבית! עמוד 233)
היא החלה לשלח חיצים לכל עבר בטירוף (שלנו! עמוד 237)
''מה-מה-מה זה?'' (מאמא מיה! עמוד 243)
''השקט את שאלותיך.'' (ולטף אותן, עד שירגעו לחלוטין. עמוד 257)
עיניו של הכהן קיבלו לפתע הארה מוזרה. (גם אני. בדואר. עמוד 262)
אנחת היאוש... העידה שהוא השריש לתודעתו את העובדה החדשה... (ממש ''עץ ועלה''. עמוד 283)
''אל חשש – התופעה תקינה לחלוטין.'' (ואללה? בדיוק עמדתי לשים אותה במוסך. עמוד 300)
גמדים בעלי שיער קש ארוך ולבן. (ואולי גם מצנפות ארגמן גדולות וצהובות? עמוד 301)
קיווה מיהר לתפוס את ידו השלוחה של פיידין, והנחיל בה כאב קל על-ידי לחיצה כוחנית. (וזו תהיה לך לנחלה. עמוד 304)
''רוב צלחה.'' (ודרך שמחה. עמוד 305, וכן 317)
כותרתו של העמוד נפסלה בצלמו של יהלום... (נפסלה לשידור בחסדו של ח''כ שאול יהלום. יש תמורה בעד האגרה! עמוד 308)
הדרקון... הנחיל בה פחד נוראי. (והנחיל דירקן בה חשש עצבני. עמוד 314)
דרכי פעולתו שנחלו כשלון חרוץ והטביעו אכזבה מרה בליבו ובלב מלכו. (האכזבה לא נפלה – היא הוטבעה! עמוד 321)
אישונים ציוריים בעלי גוון ורדרד. (פצצות לגבות! עמוד 324)
''אזי מצופה הפתעה מרשימה לצבאות בני האנוש.'' (הפתעה מצופה! רק היום! רק אצלנו בשק''ם! עמוד 327)
עצמה את עיניה הציוריות. (מזל שלא ציציה הציוריים. עמוד 328)
''אפס, יש עליך ללמוד להקשיב...'' (יש עליך? אין עלי! עמוד 306)
הם נותרו הגזע התבונתי האחרון עלי אדמות. (תבונתי וסמטי. עמוד 336)
''הנאר (היום) המיוחל הופיע בפנינו!'' (ונתן אחלה Show שבעולם, כולל שני הדרנים! עמוד 344)
ארבעה חלונות היו לקרונית עצמה – אחת במרכזו של כל קיר. (קירה לי קירה לי קירה לי חמודה. עמוד 353)
הנערה לא נראתה בשומקום. (כרגע היא בארץ עוץ. עמוד 370)
טייראנה חייכה כשנזכרה באותה חצר ענקית, שהיתה לכל עולמה עד שנתייתמה מחייה... (יתומי החיים – התאחדו! עמוד 376)
מתים שהוקמו לתחיה – זוּמבּים! (יש גם גוּבלינים. בכרך הבא יופיעו גם טרוּלים, אוּרקים וקוּסמים. עמוד 398)
...נאבקים בזמן המואט שנותר לקיומה של רדגארד. (זמן קליע! זמן קליע! עמוד 412)
רף טיפשותו הרבה, התעלה לחלוטין על רף סבלנותה המעטה. (וכתביו יעידו בו. עמוד 435)
הפחד הרתיח את שפיותם. (ושף את רתחתם. עמוד 443)
''המשך לקנא, אלף שחצן ומכוער שכמוך.'' (לגולאס בצרה. עמוד 447)
''סופסוף גאלתם אותנו מחיי הבדידות הנוראים בהם היינו כלואים כל חיינו!'' (מאחורי הסורגים. עמוד 345)
בעודו נופל אל הקרקע המזועזעת... (ולא רק היא. עמוד 460)
אוקיינוס של אבירי אופל געש וסער מולה, והמטיר בה את אימתו הקסומה... (והיו ממטירים בהם עד קריאת שמע של שחרית. עמוד 486)
פניו שידרו פליאה. (כאן קול ישראל מירושלים, והרי הפליאה, מפי ח. קוגל. עמוד 300)
החמימות הפכה חמה יותר ויותר. (והטיפשות הפכה טיפשה יותר ויותר. עמוד 491)
''מהיכן הקרצת את הכפפות הללו?'' (משוק הכרמל. למה? עמוד 540)
''זה מדהים כמה יפה אני יודע להתנסח, כשאני לא שתוי...'' (אהמ. עמוד 464)
...התייפח הנער... טייראנה לא היתה מסוגלת להכיל יותר את צערו. (גם אני לא מסוגל להכיל את צערכם, קוראים יקרים. תסתדרו לבד. עמוד 333)

ונסכם:

''זה לא יתכן... אך זוהי המציאות.'' (למרבה הצער. עמוד 493)



ארמדין – חרב אלף הראמות
מאת ח. (חנן) קוגל
משכל – הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ‏‏2003
עורך אחראי: דב איכנולד
ציורים: ח. קוגל
עריכה לשונית: יעל רונן
559 עמודים




אתר הספר
איך עושה טולקין? ביקורת הספר ב-Ynet
הפנטסיה הנוסחתית - על מה ולמה?
חרב אלף הראמות - פרק א' - לעזי הנפש בלבד

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
אין מילים. רק LOL
רני יום ראשון, 14/12/2003, שעה 17:19
(2 תגובות בפתיל)
אכן, יונית, תמונות קשות...
אסף יום ראשון, 14/12/2003, שעה 17:28
ניר, הנחלת לי עונג רב
ספיר יום ראשון, 14/12/2003, שעה 17:41
(6 תגובות בפתיל)
בטן כואבת.
מישהי עם ניק מתחכם יום ראשון, 14/12/2003, שעה 17:50
אני צוחקת ללא קול
יעל יום ראשון, 14/12/2003, שעה 18:25
מי אחראי לכך שניר הניח את ידו על הספר?
שלמקו יום ראשון, 14/12/2003, שעה 18:26
כל הכבוד ניר - נהניתי מאד לקרוא את הביקורת הזאת.
נחום יום ראשון, 14/12/2003, שעה 18:45
(11 תגובות בפתיל)
הידד ניר
האיש הקטן יום ראשון, 14/12/2003, שעה 19:03
אני לא מבין, מה עבר על ידיעות אחרונות?
שוקי יום ראשון, 14/12/2003, שעה 19:11
(2 תגובות בפתיל)
רק דבר אחד יש לי לומר למבקר
איתמר פארן יום ראשון, 14/12/2003, שעה 19:22
משעשע מאוד, אבל...
ארז יום ראשון, 14/12/2003, שעה 20:50
(27 תגובות בפתיל)
צר לי, ניר, אך הפעם הביקורת שלך פשוט לא עומדת בתחרות
רז יום ראשון, 14/12/2003, שעה 22:06
לא יודע מה איתכם
ניר יום שני, 15/12/2003, שעה 1:35
(8 תגובות בפתיל)
(-: נו כבר הספר היה שווה
השמ יום שני, 15/12/2003, שעה 7:20
(4 תגובות בפתיל)
תגובה ראשונה שלי באתר:
Merlin יום שני, 15/12/2003, שעה 8:21
(3 תגובות בפתיל)
אגב, מישהו מוכן להסביר לי איך בדיוק
הקיסרית יום שני, 15/12/2003, שעה 14:04
ניר, למה לא סידרת את הציטוטים לפי מספרי הדפים?
שיעול יום שני, 15/12/2003, שעה 14:08
(4 תגובות בפתיל)
אוזני דמעו מרב צחוק!
ג'יי האמיתית יום שני, 15/12/2003, שעה 16:59
אנא ממך, ניר!
עידו יום שני, 15/12/2003, שעה 17:39
מי הוא מה על כל דבר
לודביג יום שני, 15/12/2003, שעה 17:42
(2 תגובות בפתיל)
ניר, אני עומד לתבוע אותך על
אריק יום שני, 15/12/2003, שעה 21:19
LOL
ליאה יום שני, 15/12/2003, שעה 23:23
(3 תגובות בפתיל)
LOL!! אף פעם לא צחקתי כך מביקורת!
מאור שבת, 20/12/2003, שעה 22:32
(2 תגובות בפתיל)
יש תקדימים משנות החמישים
לודביג יום ראשון, 21/12/2003, שעה 11:06
(13 תגובות בפתיל)
התרשמתי
לילי יום שני, 22/12/2003, שעה 13:33
(76 תגובות בפתיל)
newbee
שי יום שני, 22/12/2003, שעה 17:37
(10 תגובות בפתיל)
ניר, הפעם עברת כל גבול אפשרי!!
רן בר-זיק יום שישי, 26/12/2003, שעה 20:21
תקרא את הספר שלי
ג'וזף קפמבל יום שני, 29/12/2003, שעה 14:26
(7 תגובות בפתיל)
מר NY היקר
פר' יהוקמץ בן פסיק שבת, 10/01/2004, שעה 2:29
(34 תגובות בפתיל)
צפויי
גו'ן איש הבצק (דו) יום ראשון, 11/01/2004, שעה 23:29
(43 תגובות בפתיל)
תגיד NY
עלק גינס (אובי ואן) יום שלישי, 13/01/2004, שעה 18:31
(87 תגובות בפתיל)
הממ.
anomaly יום חמישי, 22/01/2004, שעה 9:29
(5 תגובות בפתיל)
ציטוטיך אינם מדוייקים, מר יניב
פרופסור יהוקמץ בן פסיק יום חמישי, 29/01/2004, שעה 15:04
(38 תגובות בפתיל)
לאקדמיה ללשון העברית יש קו לפניות הציבור.
Merlin יום חמישי, 05/02/2004, שעה 12:02
(17 תגובות בפתיל)
מה אתה מקשקש!!??!?!? כנסו..
משה יום שישי, 04/08/2006, שעה 10:13
(7 תגובות בפתיל)
צלחתי חצי ספר
פיניקס יום חמישי, 21/09/2006, שעה 13:31
(2 תגובות בפתיל)
ביקורת על הביקורת
יובל א. יום שני, 02/10/2006, שעה 19:46
(2 תגובות בפתיל)
למה? הספר הזה באמת מעורר מחשבה...
שונאת פנטסיה נוסחתית! יום ראשון, 05/11/2006, שעה 16:16
(2 תגובות בפתיל)
פעם ראשונה שלי כאן
טל יום שני, 16/04/2007, שעה 7:40
ואני חשבתי שהצחקת אותי אתמול!
ינון יום רביעי, 05/03/2008, שעה 14:27
טוב, אני חושבת שממש חייבים
Boojie יום רביעי, 01/10/2008, שעה 10:00
(4 תגובות בפתיל)
זה ספר טוב!
גל יום ראשון, 03/05/2009, שעה 19:31
(2 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.