על האגודה | פעילויות | הצטרפות | צרו קשר | כתבו לאתר | English Site | בפייסבוק
עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0  
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0  
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3  
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0  
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0  
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0  
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0  
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1  
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3  
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1  
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1  
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2  
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7  
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5  
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0  

הנוסחה הפנטסטית
ספרים / עידו גנדל
יום שני, 02/01/2006, שעה 9:13

'הנסיכה והגובלין' ו'הנסיכה וקרדי' מאת ג'ורג'
מקדונלד – פנטסיה לילדים במיטבה ובמירעה


עיניה של הנסיכה איירין בת השמונה הן כשני כוכבים בשמי הלילה, אך הן מעולם לא ראו את בני-דמותן השמימיים. עם רדת החשכה חייבת איירין לחזור לביתה ולהישאר שם עד אור הבוקר. זאת משום שבלילות יוצאים הגובלינים, יצורים מעוותים וחורשי-רע, ממשכנם שמתחת לאדמה ומחפשים נקמה בגזע האדם שדחק אותם לשם אי-אז בעבר.

כך מתחיל ספר הילדים המקסים של ג'ורג' מקדונלד, 'הנסיכה והגובלין', ומשם הוא רק משתפר והולך. אין פלא שהספר הודפס במהדורות רבות, ללא הפסקה, מאז שיצא לאור בשנת 1872 ועד היום. אם הביטוי ''פנטסיה נוסחתית'' בא לציין כתיבה חסרת מעוף המסתמכת ביודעין על אלמנטים קבועים, מוכרים ואף משומשים, הרי ש'הנסיכה והגובלין' נבנה על סמך ''נוסחה פנטסטית'' – צירוף נכון של מרכיבים קלאסיים, בתוספת דמיון עשיר ויכולת כתיבה משובחת, היוצרים אגדה נפלאה מהסוג הישן והטוב. בעולמו של מקדונלד אין מסרים מורכבים או תחכום מרהיב. הטובים הם טובים, הרעים רעים, למעשיו של ילד קטן יש חשיבות גדולה לא פחות מאשר להחלטותיו של מלך, והסוף הטוב מובטח בכל מקרה, גם אם הגיבורים נחבלים פה ושם בדרך אליו.

יום גשום אחד חומקת איירין המשועממת מהשגחתה של האומנת ומתחילה לחקור את המסדרונות הרבים והארוכים של הבית, בהם לא ביקרה מעולם. במהרה היא מאבדת את דרכה ומגלה במקרה את חדרה הנסתר של אשה מופלאה, המזדהה כסבתא-רבא-רבא שלה, ואשר איש מהעובדים בבית לא ראה לפני כן. בפנטסיה הנוסחתית היתה פגישה שכזו יכולה להוות כר נרחב להשמעת נבואות מעורפלות והענקת חפצים קסומים, אך לא אצל מקדונלד. במעשיוּת הבלתי-מתפשרת של ילדה בת שמונה שואלת איירין האם הגברת היא מלכה ואם כן, היכן הכתר שלה, ומניין היא משיגה את מזונה אם איש אינו יודע שהיא שם. בכך, פחות או יותר, מסתכמת הפגישה הראשונה בין השתיים. זוהי רק דוגמה אחת לנקודה החזקה בעיצוב הדמויות של מקדונלד: גם אם דבריהן ותגובותיהן הרגשיות מודגשים לעתים עד כדי קריקטורה, הרי הם תמיד ''במקום''. הדמויות נאמנות לאורך כל הדרך לאופיין ולמהותן בדיוק ובמציאותיות מעוררי השתאות, גם אם מבחינות אחרות הן עשויות להיראות שטוחות למדי, ואפילו סטריאוטיפיות.

זמן-מה לאחר הפגישה המסתורית יוצאת הנסיכה לטיול עם האומנת, והן מתרחקות מהבית יתר על המידה, מאבדות את דרכן בחשכה היורדת ונקלעות למארב של גובלינים. בסצנה זו, כמו במספר נקודות נוספות במהלך הסיפור, מתגלה כשרון נוסף ומופלא של המחבר: היכולת להעביר, דווקא דרך צמצום בפרטים וריאליזם נוקשה, את התחושות המדויקות של גיבוריו. הקורא חש בחיות רבה את האימה הגוברת של האומנת, המדביקה גם את הנסיכה שעדיין אינה ערה לסכנה, וזאת בלי לתאר כלל את הסכנה המוחשית עצמה. דוגמה נוספת: אי שם בהמשך הסיפור פולש לחדרה של איירין אחד מיצורי הבלהות של הגובלינים, חתול בעל רגליים ארוכות כקביים. תחת ידו האמונה של מקדונלד הופך יצור כמעט-טריוויאלי זה למפחיד ומאיים יותר מכל המפלצות הענקיות וחדות-השיניים של סופרים פחותים ממנו. כל זאת, בל נשכח, במסגרת ספר ילדים.

בהמשך העלילה מתוודע הקורא לגיבור נוסף: קרדי בן השתים-עשרה, בנו של הכורה. מיד עם הופעתו הראשונה מתברר מיהו כאן הגיבור האמיתי: קרדי הוא אמיץ, ישר, טוב לב וחכם. הוא אינו סובל מהמגבלות הסביבתיות והאישיותיות של הנסיכה, ומנקודה זו ואילך מתרכז הסיפור בעיקר בו. קרדי, נשמה טהורה שכמותו, עובד שעות נוספות במכרה כדי לחסוך ולקנות לאמו מעיל חדש לקראת החורף. באחד הלילות, בעודו עובד כך לבדו, הוא שומע במקרה שיחה בין גובלינים החיים במערה מצדו השני של הסלע בו הוא חוצב. הגובלינים מוטרדים מהאפשרות שהכורים יפרצו בטעות לאזורי המגורים שלהם, וכבר יש להם תוכנית: לשחרר מאגר מים תת-קרקעי ולהציף בעזרתו את המכרה וגם את בתיהם של הכורים עצמם. וזה עוד לא הכל: מסתבר שמדובר בתוכנית הגיבוי שלהם, למקרה שהתוכנית המקורית, והזדונית הרבה יותר, תכשל.

כך מתחיל מרוץ נגד הזמן. קרדי מנסה לרגל אחרי הגובלינים ולגלות מהי התוכנית המקורית שלהם תוך סיכון חייו, וכשהוא מצליח סוף כל סוף לעשות זאת, הוא אינו יכול להזהיר את אנשי המלך, המתייחסים אליו כאל ילד טרדן סתם. במקביל נאבקת איירין נגד סביבתה המגוננת-יתר-על-המידה, המתייחסת לדבריה בביטול ומונעת ממנה לעשות את הדבר הנכון. רק בזכות אומץ הלב והדבקות במטרה, ובסיוע מעשי ניסים קטנים ומופלאים מטעם המלכה-הסבתא המסתורית, מצליחים גיבורינו להתגבר על המכשולים, גם אם אלה נראים בלתי אפשריים בעליל. לקראת הסוף צובר הספר תאוצה ונקרא בנשימה עצורה ממש, כאילו היה סרט פעולה משובח.

נהוג לומר שילדים, בתמימותם כי רבה, רואים דברים מופלאים שאנחנו המבוגרים כבר לא מסוגלים, או פשוט מסרבים, לראות. לרוע המזל, גם ההיפך נכון. ילדים יוכלו בוודאי להנות מ'הנסיכה והגובלין' בלב שקט (כלומר, אם יצליחו להרדם אחרי הקטעים המפחידים), אך כל מבוגר שיקרא את הספר יבחין בקלות בשלושה מרכיבים שיגרעו מהנאתו. הראשון הוא מידה מסוימת של חוסר הגיון בנקודות רבות לאורך הסיפור. לדוגמה, מדוע חיה הנסיכה באזור מועד לפורענות, עם שמירה כה מועטה לנוכח הסכנה, ולא בארמון המלך? ההסבר שניתן – היא הועברה לשם לאחר שאמה המלכה לקתה בחולשה ולא יכלה לטפל בה – בהחלט אינו מספק. טעם נוסף לפגם הוא הנטייה הכרונית (והפרדוקסלית למדי) של מקדונלד לנסות למנוע מתח מהקורא. לעתים קרובות מדי מובהר לקורא בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, בין אם על ידי הערה של אחת הדמויות או של המספר עצמו, שהכל יהיה בסדר, וזאת עוד לפני תחילת הצרות. הבעיה השלישית והחמורה מכולן היא הטפת המוסר, המלווה בסכריניות קשה. יתכן שבתקופתו של מקדונלד הדבר היה נפוץ ומקובל יותר, אך בעיניים מודרניות מדובר בזוועה של ממש. הדמויות מטיפות זו לזו, והמספר מוסיף ומטיף להן ולקורא בצדקנות איומה לאורך הסיפור. אמנם הדבר נעשה רוב הזמן בטפטופים שקל להתעלם מהם, אך במקומות מסוימים ההטפות מרוכזות עד כדי כך שהקורא מייחל לבואו של גובלין שישים קץ לכל הפוצי-מוצי המייגע.
אך למרות החסרונות הללו, בסופו של דבר מדובר בספר נהדר ומומלץ לילדים ולמבוגרים חובבי אגדות.


למרבה הצער, הסיפור לא מסתיים כאן. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1882, פירסם מקדונלד את ספר ההמשך, 'הנסיכה וקרדי'. זהו ספר עצוב, לאו דוקא בגלל תוכנו, אלא בשל העובדה שהוא נחות בהרבה מקודמו ומאכזב הן בהשוואה אליו והן בפני עצמו. פתיחתו, יש לציין, דווקא מבטיחה ביותר. לאחר תיאור מרשים ושירי-כמעט של ההרים ושל השפעתם על נפש האדם מציג מקדונלד את קרדי גיבורו, מבוגר בשנה, בקטע שהוא מופת של חדות-תפיסה פסיכולוגית וכתיבה פשוטה, ישירה ונוגעת ללב. אך מיד לאחר מכן מתחילה הנפילה.

בעקבות פגיעה ביונה לבנה בשעת ציד מתעורר קרדי מהתרדמה המחשבתית שפקדה אותו ומחליט לחפש את המלכה-הסבתא. כך מתחיל מסע מתיש. לא זה של קרדי, אלא דוקא של הקורא, הנאבק ברצונו להשליך את הספר בשאט-נפש. קרדי מוצא את הסבתא, וזו מטיפה לו מוסר. לאחר מכן הוא מדבר עם הוריו, והם מטיפים לו מוסר. אחר כך הכורים האחרים לועגים לו, והמספר מטיף לנו מוסר. האפיזודות הבודדות שעשויות לשבור את התבנית המשמימה הזאת מעוקרות על ידי מקדונלד ומאבדות את טעמן. כך, לדוגמה, כאשר קרדי והמפלצת לינה המתלווה אליו עוברים ביער ומושכים אחריהם מצעד שלם של מפלצות שונות ומשונות, או כאשר קרדי מרוצץ בקרדום את ראשו של כלב שתוקף אותו. עוד בטרם מספיק הקורא להתעורר ולתהות אם הספר נהיה מעניין פתאום, חוזר מקדונלד להטפותיו המונוטוניות.

בהמשך הסיפור ממתין לקורא הסבלני פרס מעניין. תחושת חוסר הנוחות הכללית, המיוחסת מדרך הטבע לעניין ההטפות, פונה פתאום לכיוון אחר. קרדי מגיע לעיר הבירה ונתקל גם שם באנשים מרושעים ואכזריים. בעידודן של רמיזות דקות, בתוספת זכרונות מהספר הקודם, מתחיל הקורא לתהות איפה בעצם המלך בכל התמונה השחורה הזאת ומדוע אינו עושה דבר בנדון. במהרה מתגלה שיש הסבר טוב מאד לכך, וקרדי נאלץ לשנס שוב את מותניו ולהיכנס לפעולה. גם הנסיכה איירין, שכמעט ונשכחה לגמרי, מופיעה שוב ותורמת את תרומתה הצנועה (מאד) למאמץ. העימות מורכב וקשה בהרבה מזה שהתחולל עם הגובלינים, משום שהיריבים אכזריים ומתוחכמים יותר – בני האדם כמובן. לרגע משמח אחד חוזר מקדונלד לכתוב כמו שהוא יודע, אך לאחר מכן חוזר הסיפור לדשדש עד לסוף המיוחל, תרתי משמע.

בעוד 'הנסיכה והגובלין' הוא נוסחה פנטסטית במיטבה, לילדים וגם למבוגרים עם ראש פתוח, הרי ש'הנסיכה וקרדי', למרות נקודות האור שבו, אינו מצדיק את הטרחה, אלא עבור מעריצי מקדונלד וקוראים שהסיפור כשלעצמו אינו בראש מעייניהם.

הודות לפלאי הטכנולוגיה וחוקי זכויות היוצרים, כתביו של מקדונלד, ובכללם שני ספרים אלה, ניתנים להורדה חוקית ובחינם בפרויקט גוטנברג. 'הנסיכה והגובלין' תורגם לעברית בשנות השישים על ידי אוריאל אופק והופיע בהוצאת מסדה בשם 'הנסיכה והשדונים'.



הנסיכה והגובלין (The Princess and The Goblin)
מאת ג'ורג' מקדונלד (George MacDonald)
הוצאת Puffin Books
241 עמודים

הנסיכה וקרדי (The Princess and Curdie)
מאת ג'ורג' מקדונלד (George MacDonald)
הוצאת Penguin Books
221 עמודים



פרויקט גוטנברג – ספריו של מקדונלד

 
חזרה לעמוד הראשי         כתוב תגובה

 
יש לי את הספר,
בייזל יום שני, 02/01/2006, שעה 12:24
כל הכבוד על היוזמה - לכתוב ביקורות על ספרים ישנים
יעל יום שני, 02/01/2006, שעה 14:53
(6 תגובות בפתיל)
ויש גם סרט אנימציה
אלמוני יום חמישי, 05/01/2006, שעה 20:56
(12 תגובות בפתיל)

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.