טוד ברוצמן (אלייג'ה ווד) הוא בל הופ (סבל ונער שירות) במלון מפואר בסיאטל, ועובר עליו בוקר רע. הוא מתעורר לקולות בעל הבית שלו שמכסח לו את המכונית בעודו דורש בצעקות את שכר הדירה. כצפוי, היום הזה לא הולך להשתפר. לא ייקח הרבה זמן לפני שטוד יפגוש את הבלש ההוליסטי דירק ג'נטלי (סמואל בארנט) שיודיע לו שהוא העוזר שלו ויהפוך את חייו על פיהם. בהמשך היום, ובימים הבאים, הם עתידים לפגוש מעריץ של כוכב רוק שנעלם, כלב, חתלתול, מתנקשת, שומרת ראש, כריש, האקר שמתעסק במערכות חשמל, נערה במצוקה ועוד כמה טיפוסים קצת פחות שגרתיים. לכל אחת מן הדמויות האלה יהיה תפקיד בהפיכת חייו של טוד לבלגן מוחלט בימים האחדים שבמהלכם מתרחשת העלילה.

הציר של העלילה הזו הוא הניסיון לחקור את רציחתו של תעשיין וממציא עשיר, אבל כצפוי מיצירה המתבססת על ספריו של אדאמס העלילה האמתית סבוכה ומפותלת הרבה יותר. לא אנסה לסכם את העלילה גם מכיוון שיש בכך ספוילרים וגם מכיוון שהיא פשוט מורכת מדי וחבל לנסות. מה שכן אפשר לומר עליה הוא שיש לה שני חלקים ברורים למדי – ההסתבכות הנפרשת על פני ארבעת הפרקים הראשונים, וההתרה שמתחילה בפרק החמישי. ההסתבכות היא אכן מסוכת מאוד – מקס לנדיס (יוצר הסדרה והכותב הראשי) ושותפיו לכתיבה מטילים לעבר הצופה שלל דמויות ומאורעות שאין ביניהם כל קשר נראה לעין. בסופו של דבר החוטים ייקשרו, בסך הכול בצורה סבירה, אבל בפרק הראשונים עדיף פשוט לקבל את ההפגזה הזו ולא לנסות לחפש קישורים או לנתח אותה.

החלק השני של הסדרה הוא גם זה שבו הדמויות ומערכות היחסים ביניהן מעוצבות ומקבלות יותר עומק, אבל אין צורך לצפות ליותר מדי מן הדמויות וממערכות היחסים האלה. דירק עצמו הוא דמות לא מורכבת במיוחד, למרות ניסיונות מסוימים להעניק לו רקע, ואלייג'ה ווד לא שחקן מספיק טוב בשביל לבטא את המורכבות שכן יכולה להיות לטוד ברוצמן (בעיקר ביחסים עם אחותו, בגילומה של האנה מרקס שעושה עבודה לא רעה). דווקא מערכות היחסים של חלק מדמויות המשנה הן המעניינות והמורכבות יותר, אבל הן לא עומדות במרכז הסדרה.

אבל נקודת התורפה הגדולה ביותר של הסדרה היא הקישור שלה לספרים של אדאמס. תמיד העדפתי את ספרי דירק ג'נטלי על ספרי מדריך הטרמפיסט, וההשוואה הבלתי נמנעת בין הספרים לסדרה ממחישה את המרחק שלה מהכתיבה של אדאמס. אל תנסו לחפש בסדרה את הדמות של דירק המוכרת מן הספרים, צללים שלה נותרו שם (הוא בריטי, למשל) אבל אין בין הדירקים הרבה יותר משיתוף השם ומהשכנוע הבסיסי ש"הכול קשור" ולכן לא משנה מה הוא יחקור, זה יוביל אותו לתשובה.

אבל יש שני דברים יותר בסיסיים, קשורים זה לזה, שיש אצל אדאמס ואין בסדרה. האחד הוא ההומור. יש בסדרה רגעים משעשעים, אבל אם אתם מצפים למצוא הומור בסגנון אדאמס חזרו לספרים. האחר הוא האבסורד שנוצר על ידי המאורעות העל-טבעיים. כל הדברים המוזרים שקורים בספרים של אדאמס משמשים אותו כדי להביא את העולם לכדי אבסורד, להדגיש את המגוחך שביום-יום. לנדיס ויתר על זה במידה רבה, והחליף את העיקרון הזה במוזרות לשם המוזרות. ההפגזה שהזכרתי לעיל היא דוגמה טובה לזה – הצופים נחשפים לסדרת התרחשויות ודמויות מוזרות יותר ויותר, שצריך להתאמץ כדי למצוא את האמירה והמטרה שהן משרתות. אני חושב באמת ובתמים שהייתי נהנה מן הסדרה הרבה יותר ללא ההישענות על הספרים שהעלתה את ההשוואה המתבקשת. יותר מאוחר במהלך 2017 אמורה להיות מוקרנת העונה השנייה של הסדרה. על פי הסיום של הפרק האחרון, היא נוטשת לחלוטין את המסגרת של הספרים, מה שיכול לעשות לה רק טוב.

אם אתם מחפשים סדרת אקשן מהירת קצב עם התרחשויות מוזרות "סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי" כנראה תתאים לכם. אם אתם מחפשים עיבוד של הספרים, זה לא המקום.


סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי
8 פרקים (כל פרק – 45 דקות)
כותב ראשי: מקס לנדיס
שחקנים: סמואל בארנט, אלייג'ה ווד, האנה מרקס, פיונה דוריף, ג'ייד אשט ואחרים
BBC America, 2016