צעדתי בנחישות לעבר פנס רחוב לצד הטליתא קומי, שטרות מתחככים אלו באלו בתוך כיס מכנסיי, ודמות אפלולית הנשענת על פנס הרחוב הבזיקה לעברי חיוך. ויכולתי להרגיש בנוכחות הנוספת שעמדה לצידנו, מוכנה לחשוף את סודותיה כשתאותת הדמות האפלולית לעשות כן…
סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היה יהיה" 2024 המתיישבים לא נראו שמחים לראות אותה. דוקטור אפרת גבאי ירדה מיחידת השיגור האישית אל רציף הנחיתה בצעדים מדודים. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת בעולם הזה, ולמרות זאת החום הכה בפניה ברגע שיצאה מהפתח. ערפל דק התפזר סביב מגפיה, ועל חליפת הטיסה שלה החלו להצטבר טיפות מים קטנטנות.
סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היה יהיה" 2024 מכונת הקפה שוב לא עבדה. פאולה נאנחה. היא לא התכוונה להשמיע את האנחה בקול רם, או לגרום לדון לרוץ אליה מהצד השני של הספינה. לא שהיה הרבה לרוץ. זו הייתה ״צפע חמש״, שנועדה לשכן שני בני אדם בנוחות למשך שבוע, או, במקרה של פאולה ושל דון, מהנדסת
סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היה יהיה" 2024 שימו לב: בסיפור זה יש התייחסות למתקפת השבעה באוקטובר 2023 והאירועים בה, לטראומה, למוות, ולאובדן. בוקר. השמש זורחת במקום הלא נכון, אבל אני לא שם לב. אני מתעורר בכל זאת, למרות שהשמש לא חודרת מבעד לתריס חדר השינה ומציקה לי בפנים. במקום זה, היא מגיחה בסלון. אני
הסיפור הוא תוספת מאוחרת ל"חלום בהקיץ", עולם משותף משנת 2006, ותוספת טיפה-פחות-מאוחרת לפרויקט "המציאות שאחרי" שוהם מכינה חביתה. היא לא שואלת אם אני רוצה. היא תמיד שואלת, אני אף פעם לא רוצה כי אני שונאת לאכול בבוקר, אבל היא תמיד שואלת. היא לא שואלת היום.גבי מתלטף עליה וכשהיא מתעלמת הוא מעופף ונתפס לה על החולצה.
פתח תקווה, ישראל, 2016 יש אנשים שטוענים שפתח תקווה לא קיימת.הם צוחקים, כמובן, אבל אני יודע שזה מעליב אותה. זו לא אשמתה שהמוניטין שלה כל כך גרוע. היא מנסה בכל הכוח. בעשורים האחרונים היא פתחה בתי ספר חדשים, פרויקטי דיור, מכללה, היכל תרבות, אזורי מסחר ותעשייה, מבשלת בירה עם פאב. ובכל זאת, אנשים זוכרים בעיקר
כשהשעון המעורר צלצל נועם הייתה עמוק בתוך חלום מוזר על קניית שוקולד. היא הושיטה את ידה ללחוץ על הסנוז שייתן לה עוד חמש דקות, בתקווה לחזור לחלום ואולי להספיק גם לטעום משהו. במקום הטלפון היא מצאה כדור מחוספס ומוזר. לא כדור, הבינה כשפקחה עיניים וחיפשה אחר הטלפון. זה לא היה כדור אלא תפוז, מעט פחוס
וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן – וְאַיָּה וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית לו, כד) צעדתי על רכס ההר, החמורים של משפחתי הולכים אחריי לאיטם. מצד אחד של ההר נפרש המדבר הגעשי שעטף מאופק אל אופק אבל מהצד האחר נחה כיכר הירדן שכולה משקה. המסיק והחריש החלו ואנשי עמק
היה יום אביבי נעים כשמקב-56 ומרת-08 חדרו לאטמוספרה של הפלנטה "ארץ" מעל האוקיינוס השקט. הם הפעילו מיסוך כמה שעות קודם לכן, כשנכנסו למערכת השמש, ומיהרו לעגון במנחת התת־ימי בברמודה. לאחר שיצאו, מרת-08 מזער את הספינה והטמין אותה בגומחה בקיר כדי שתמתין לשובם.חלפו למעלה מאלף ותשע מאות שנה מאז אבד הקשר עם הארץ. מקב-56, מפקחת קסנולוגית
