פרק עשרים ושלוש – גל חיימוביץ', לא לגעת במסך!

נושאים שדיברנו עליהם:

• הבלוג של גל
• דף הכותב של גל באתר האגודה וגם בע-ברית
• סודות הכנעאידים מאת מוטי בן ינאי, באתר הסיפריה הלאומית.
• האתר הקודם של סייברקוזן (עדיין פעיל! ומכיל גליונות עבר!) האתר הנוכחי של סייברקוזן, שמכיל את הגליונות מאז 2021.
• ההודעה על מותו של אהרון שיר באתר האגודה.
• עוד על ג'ק כהן
• זומבי.קון 2010 באתר אייקון 2010, וכמובן כל השירים!

להאזנה:

תמלול הפרק:

אהוד – אני אהוד מיימון, איתי קרן לנדסמן והיום מתארח אצלנו גל חיימוביץ', שהוא ביולוג, מדען במכון ויצמן, חבר ועד האגודה לשעבר, איש כנסים ותיק, שיודע איפה כל הסודות קבורים. גל, בוא תציג את עצמך בבקשה.

גל – ערב טוב, אהוד וקרן, תודה על ההזמנה. אז כן, אני גל, אני מדען במכון ויצמן. חוקר RNA, הייתה שמחה גדולה בקורונה עם כל ה-RNA. אני היינליינולוג, קראתי כל מה שהצלחתי להשיג שלו וכתבתי על זה לא מעט לאתר האגודה. הייתי בוועד האגודה, הייתי סגל בכנסים, השתתפתי בעוד כל מיני אירועים, שכבר הרבה מהם הוזכרו בפרקים קודמים. ואני הייתי חלק מהרבה דברים כאלה. זהו? 

קרן – אז אני אתחיל את השאלה שאנחנו שואלים את כולם, גל. מתי הגעת לקהילה, ואיזו קהילה מצאת כשהגעת אליה? 

גל – אוקיי, אז אני בעצם… אני התחלתי לקרוא מדע בדיוני ככה בתיכון, כלומר קראתי לפני זה ז'ול וורן וכאלה, ובכיתה ד' קראתי ספר מדע בדיוני ישראלי מקורי. שנקרא סודות הכנעאידים, מכירים? 

קרן – אני לא. 

גל – ספר שווה מאוד על ילד מנתניה שנופל מהצוק ומצילים אותו שני רובוטים מאיזה תרבות עתיקה, והוא עוזר להם להילחם בנאצים. ספר סבבה. אז תמיד נמשכתי למדע, נמשכתי למדע בדיוני, ובתיכון באמת גיליתי את הספרייה של התיכון. גיליתי שם מדע שהוא מדע בדיוני. חיסלתי את כל הספרים שם, עברתי לספרייה של המושב, חיסלתי את כל הספרים שם, גרמתי לספרנית להזמין עוד ספרי מדע בדיוני. והיינו רק אני ואחותי בעצם, היינו הקוראים היחידים של מדע בדיוני, עד… אני חושב שזה היה או סוף התואר הראשון, או תחילת הצבא, לא זוכר. עשיתי עתודה, אז עשיתי קודם תואר ואחר כך צבא. נסעתי ברכבת, קראתי ספר, לדעתי זה היה של קארל סייגן, וישב מולי אדם זקן, עם שיער לבן, כיפה על הראש, והוא יושב, הוא מסתכל עליי קורא, ופתאום הוא שאל אותי, מה אתה קורא? מתחיל לדבר איתי על הספר, ויש לו מבטא אמריקאי, ויש לו קול צרוד כזה, שקצת קשה לשמוע אותו, הוא מתחיל לדבר איתי, ואז הוא מספר שיש מועדון מדע בדיוני ברחובות שהוא מארגן, ויש לו פאנזין שהוא מוציא, ואם אני רוצה להצטרף שאני אתן לו את הכתובת שלי והוא ישלח לי בדואר. אז כמובן לאדם זר ברכבת נתתי את הכתובת שלי למה לא?

קרן ואהוד – צוחקים

קרן – כמו שכולם עושים.

גל – האדם הזה היה אהרון שיר, שהוא באמת הקים ב-1989 הוא הקים את תא המדע בדיוני של רחובות. הוא סיפר יותר מאוחר שהוא הקים את זה על בסיס תא מדע בדיוני של ברקלי, שהוא היה חבר בתא מדע בדיוני, זה בשנות ה-50 או ה-60, לפני שהוא עלה לארץ, וכשהוא ראה שאין פעילות של מדע בדיוני בארץ, והיו אנשים שהוא הכיר ונפגש איתם קצת, אז החליטו לעשות איזושהי פעילות קטנה. הוא יצר עלון עם כמה הודעות קטנות כאלה על הפעילות של המועדון, ופעם בחודש הם היו נפגשים ברחובות בבית של חברים שלו, והוא היה מארגן מרצים, בכל מיני נושאים שקשורים למדע, שקשורים למדע בדיוני. אני באותו זמן כבר הייתי בצבא אז לא הייתה לי כל כך הזדמנות להשתתף כי זה תמיד היה באמצע שבוע. אז לא יכולתי לצאת הבית באמצע השבוע בשביל זה, אז יצא לי להצטרף רק בפעילות אחת או שתיים. בדרך כלל היה שם משהו כמו עשרה, עשרים אנשים עם כיבוד, כמו שצריך, עם דיון, והיה ממש נחמד. ובמקביל הוא הוציא כמו שאמרתי, את העלון הזה, שבהתחלה זה היה עמוד אחד, רק עם מודעות לגבי המועדון. ובהמשך הוא הופך את זה למעין פאנזין כזה שבו הוא מפרסם ביקורות על ספרים וסרטים, סיפורים קצרים שאנשים שלחו לו, כל מיני טורים הומוריסטיים, איורים, דברים כאלה. לי פה, עשיתי רשימה קטנה של אנשים שכתבו לו, דותן דימט, הוא היה עורך של המימד העשירי, אז דותן דימט היה כותב שם הרבה. ליאוניד רזניק, אריה סטר, אלי אשד כתב המון, אמנון סטופ שהוא אסטרונום באוניברסיטת תל אביב, או אסטרופיזיקאי, רז גרינברג, אילנה גומל, הרבה אנשים השתתפו בפאנזין הזה. אותי הוא שכנע לכתוב, אני התחלתי גם לכתוב וזה בעצם הפעם הראשונה שאני התחלתי לכתוב זה היה בשבילו כשהוא לחץ עליי הרבה שאני אכתוב משהו בשביל העיתון. אני לא זוכר על מה זה היה ביקורת, ביקורת על איזשהו ספר, אני לא זוכר מה זה היה ואחר כך המשכתי לכתוב לו ביקורות עד שעברתי לכתוב לאתר האגודה ולמקומות אחרים. ואהרון היה לו… תמיד היה כותב בצורה צינית ומצחיקה וגם את הביקורות שלו, וגם תמיד היו לו הערות כאלה, פסיב אגרסיב, בפאנזין עצמו. מתחת לכותרת תמיד היו פניות להתנדב, מישהו רוצה להתנדב? צריך להתנדב, אני מחפש מתנדבים. אני יכול לצטט לכם, אם תרשו לי, קטע אחד או שניים.

קרן: ברור

גל: volunteers needed, הפאנזין דרך אגב הוא היה חלק באנגלית וחלק בעברית. Volunteers needed! Tired of life? Want to give it all up? Volunteer to write for CyberCozen…

לפאנזין אגב קראו סייבר קוזן. 

If you thought things were bad, you didn’t know just how awful they could be. We’re looking for people to write from time to time. Among the things we can guarantee: No fame, no public recognition, no critical-acclaimed, no criticism of any kind, is there a better way to go?  

והיו לו עוד הרבה קטעים כאלה שהוא כתב. הפנזין הוא הוציא את זה בעצמו כמובן. על דף, בהתחלה זה היה במכונת כתיבה, הוא היה מצלם את זה בזירוקס. ושולח בדואר, זה לפני האימילים. הפאנזין הזה למעשה קיים עד היום. הוא המשיך בזה עד… הוא נפטר ב-2015, קצת לפני זה הוא העביר את המושכות ללייבל בוויטניק, שממשיך עד היום להוציא את הפאנזין הזה, סייבר קוזין. את המועדון הוא קיים עד שנת 98 או משהו כזה, כי אחרי שקמה האגודה, פחות אנשים באו למפגשים האלה ברחובות, היו כבר מפגשים של האגודה, היו גם כנסים, גם מפגשי הרצאות גפן בבית אריאלה, ועוד כל מיני מפגשים נוספים והוא הבין שכבר אין טעם יותר לקיים את המפגשים ברחובות. אז בסביבות 98 הוא הפסיק, אז יצא לי להשתתף בשני מפגשים עד שהוא הפסיק את המפגשים האלה. אבל הוא המשיך לקיים כמה מפגשים בבית שלו. אני עשיתי, אחרי הצבא המשכתי לתואר שני במכון ויצמן בשנת 2000-2001, והמשכתי להיות בקשר איתו והוא החליט שהוא עושה מועדון סרטים בבית שלו, והוא היה מזמין תמיד אותי, ועוד כמה אנשים והיינו רואים איזשהו סרט ישן, פלאש גורדון או סרטים משנות ה-50, ה-60, ה-70, דברים כאלה ואז יושבים ומדברים על זה קצת. תמיד היה כיף ותמיד הוא הקפיד על כיבוד, את זה הוא למד במועדון המדע בדיוני של ברקלי. והיה כיף וזה היה בזכות הפודקאסט שלכם, נזכרתי בדברים האלה, וזה גרם לי נוסטלגיה לסרטים האלה שראיתי עם אהרון ובתקופה הזאת בייחוד הייתי צריך קצת כיף, אז התחלתי לצפות שוב בסרטים האלה ועכשיו יש לי בלוג שאני כותב על הסרטים האלה, נקרא ביקורת בצלחת מעופפת.

בשנת 99 אהרון שיר היה אורח כבוד של אייקון, אתם ידעתם את זה?

אהוד – זה עלה בתחקיר.

קרן – אבל תספר על זה בבקשה.

גל – זה בעצם היה האייקון הראשון שאני הגעתי אליו, שזה בעצם שוב בזכות אהרון ששכנע אותי לבוא, הוא גם היה אורח הכבוד, והוא כתב, הוא הוציא גיליון מיוחד של סייבר קוזן שבו הוא כתב שהוא אורח הכבוד של הכנס, והוא לא מבין איך בחרו בו להיות אורח כבוד מכיוון שהוא לא יכול לדבר, הוא לא יכול לנהל שיחה כי הוא נשמע ככה צרוד (מדגים), אז אי אפשר לקיים אתו שיחה, בטח שלא באייקון ההומה והרועש ולא מול קהל. אז בעצם הוא היה אורח כבוד בלי שום אירועים של אורח כבוד. אבל באמת הוא נבחר כאורח כבוד בגלל שהוא החזיק מועדון מדע בדיוני במשך עשור, והפאנזין שהוא החזיק מעמד במשך עשור ועדיין ממשיך לצאת, גם אחרי מותו למעשה, וזה למעשה הפאנזין הכי ארוך בארץ, עיתון המדע בדיוני הכי ארוך בארץ.

אהוד – מאזינות, מאזינים, תמצאו לינקים לסייבר קוזין, ללינקים לדברים אחרים בעמוד של הפרק. גל, דיברת קצת על התקופה ברחובות ואני אשמח אם תוכל לספר קצת יותר על התא רחובותי, על האנשים שהיו שם והפעילות שלו.

גל – מבחינת מרצים שהגיעו אז הוא הביא מרצים מכל רחבי הארץ בכל מיני נושאים, הרבה מהם מרצים מאוניברסיטאות, חוקרים באוניברסיטאות, שדיברו על כל מיני נושאים שקשורים למדע או למדע בדיוני והקשר ביניהם. פעם אחת הוא הביא את ג'ק כהן שהוא ביולוג, שהוא היה מדען אורח בארץ, והוא במקרה גם עזר ללארי ניבן ואן מקאפרי וסופרים אחרים לכתוב את החייזרים שלהם, מבחינה ביולוגית. יש אתר של סייבר קוזין שמכיל את רוב הגיליונות משנת נדמה לי 94, אלה שלפני 94 אבדו כנראה. אבל אפשר לראות דרך האתר, להיכנס לכל גיליון וגיליון, ושם מופיע מי המרצה שהיה באותה, באותו חודש.

קרן – גל אני רוצה לקחת אותך לכיוון אחר לגמרי שזה התקופה שלך בוועד האגודה למדע בדיוני ופנטזיה שאני ממש אשמח אם תספר עליה קצת.

גל – באייקון 99 הייתי סתם אורח. באייקון 2000 לדעתי גם הייתי רק אורח אחר כך היה פנטזיקון הראשון, אם אני זוכר נכון ושם התנדבתי, לדוכן האגודה לדעתי, ואחר כך כנס אחרי זה כבר הייתי אחראי דוכן אגודה, ואז תוך לא הרבה זמן כבר הייתי חבר ועד. ב-2002 הצטרפתי לוועד, לא בדקתי, לא זוכר עכשיו מי היו, היו ארז אברמוביץ', עירית, היום עירית צוק, אני לא זוכר, נדמה לי שנעמי הייתה בוועד, ואני לקחתי על עצמי בועד את התפקיד של אחראי המזכירות האגודה. שזה בעצם לנהל את הבירוקרטיה שקשורה ברישום חברים, גביית כספים מחברים, משלוח תזכורות לחברים, משלוח המכתב החודשי לחברים, כל הדברים הכיפיים האלה. 

קרן – אני קבלתי ממך מיילים. אני רוצה לציין. יותר מפעם אחת. חלקם היו נוזפים במידה מסוימת.

גל – כן וזה עוד היה בתקופה שלא כולם כי היה להם מיילים, אז חלק גדול היינו שולחים בדואר, וכשאני הצטרפתי לוועד אז היו רושמים על המעטפות ידנית, ואני גאה לציין, אני יצרתי קובץ וורד של מדבקות, שאפשר לשים את כל הכתובות במדבקות ולהדפיס דף של מדבקות, היו אז דפי מדבקות כאלה להדפסה, ואז פשוט מדביקים על המעטפה במקום לכתוב, וזה חוסך זמן וחוסך כאבים ביד. 

קרן – זה כן… למעט הפעמים שבהם אתה מכניס את דף המדבקות הפוך למדפסת, אתה מכניס אותו למעלה למטה במקום למטה למעלה.

גל – ברור, היו גם כל מיני שיבושי פונטים, ושיבושי כיוונים אבל בגדול זה עבד, בגדול זה עבד.

אהוד – ואם אני צריך לכתוב את הכתובות אז חצי מהמכתבים היו חוזרים בגלל הכתב יד לא קריא. 

גל – גם המצב שלי, למרות שהיה גם מזכיר אגודה, אורי, לא זוכר את השם משפחה שלו עכשיו, ואחר כך יוני פליפסן, שהם עזרו לי עם העבודה הפיזית הזאת של… הכנסת המכתב החודשי למעטפות, והדבקת המדבקות וכל הדברים האלה. באותה תקופה האגודה הייתה בסביבות ה300 חברים. אז היה הרבה הרבה מעטפות. ואחרי אייקון זה היה עבודה יותר גדולה, כי גם יש את כל הנרשמים החדשים וגם המימד העשירי לשלוח אז הייתה… היה כיף, היה כיף. גם את כל הטופסיאדה של דוכן האגודה, כל מיני טפסים, טפסי רישום, וופסי הסבר וטפסי הוראות, כל מיני דברים כאלה שאני כתבתי או שדרגתי או הוספתי כדי שיהיה… כל הדברים הביורוקרטיים מהמשמימים האלה בעצם. 

אהוד – שבלעדיהם ארגון לא יכול לעבוד.

קרן – אתה אומר הדברים המשעממים האלה, אבל אני רואה את החיוך שלך, אתה ממש נהנה מזה.

גל – אני כן, כן, נהניתי מזה. חוץ מזה בכנסים, בחלק גדול מכנסים, הייתי גם אחראי הכספים של הכנס, לא אחראי תקציב, זה תפקיד אחר, שזה הניהול של התקציב לפני, אני הייתי אחראי על הכסף בכנס עצמו. זה אומר שהייתי צריך לדאוג שיש כסף בקופות, עודף בקופות. ולקבל, לקחת את הכסף מהקופות בסוף משמרת, ולשבת בחדר צדדי קטן ולספור שהכול תואם לחשבוניות, ואז לסגור הכול בשקיות וללכת לבנק שם מאחורי הסינמטק, ולהפקיד את הכסף. ואם צריך אז ללכת לבנק ולמשוך כסף, לפרוט כסף או ללכת לקנות ציוד משרדי או דברים כאלה באמצע הכנס.

אהוד – אנשים שגורמים לכנס לעבוד בלי שרואים אותם. למי שאולי ירצו יום אחד להתנדב לסגל בכנסים, בין תפקיד כזה, בין תפקידים אחרים, מה נותנת ההתנדבות בכנס? 

גל – קודם כל זה כיף. אתה נמצא קצת מאחורי הקלעים, אתה רואה איך כנס מתנהל. אתה זוכר להכיר אנשים שמפעילים את הכנס, אנשים תמיד באמת אנשים טובים. שיהיה כיף לעבוד איתם. כאילו, זה אנשים שזה התשוקה שלהם אז הם עושים את זה ועושים את זה כמו שצריך, לא אומר שאין תקלות ואין בעיות ודברים כאלה, אבל בסך הכול, מאוד נהניתי מזה. זה עייפות טובה כזאת בסוף כנס. וחוץ מזה, כמובן, גם מקבלים כניסה חינם לאירועים, אז מה רע. 

קרן – צוחקת. גל, אז בהיותך סגל, בטוח יש לך סיפורים על דברים שעובדים פחות טוב ממה שצפוי. אנחנו ממש נשמח אם תחלוק כמה כאלה. 

אם יש זמן, כמובן, למי שיש זמן. הכנס האחרון שהייתי בסגל שלו היה כנס עולמות 2010 שתומר (שלו), סיפר עליו קצת, זה היה הכנס הראשון שהוא היה מנהל הכנס, ואני אומר פה שזה מזל גדול שהוא היה מנהל הכנס כי באמת אדם שתואם לשם שלו, היה אדם רגוע. הוא לא סיפר לכם את כל הדברים שקרו לנו לפני הכנס ובמהלך הכנס ואם תרצו אני אספר. 

רוב הכנסים שהשתתפתי בהם היו דווקא די סבבה, תמיד היו תקלות קטנות פה ושם, אבל לא משהו רציני. עולמות 2010 היו משהו אחר לגמרי. זה תומר שלו, סיפר לכם על הכנס קצת בפרק שלו, הוא היה המנהל של הכנס, והיה הניהול הראשון שלו, אבל הוא לא ספר לכם את כל מה שקרה בכנס ולפני הכנס. אז הכנס תוכנן באמת להיות כנס די גרנדיוזי, תוכנן להיות בו מופע, תוכנו להיות כמה מופעים. ואורח מחו"ל, והאורח מחו"ל היה אמור להיות וולטר קניג. אם השם לא מוכר לכם, אז הוא שיחק את צ'כוב במסע בין כוכבים המקורי. הוא היה אמור להגיע לארץ, לכנס עולמות, והיו לנו כבר שלושה סלוטים בשבילו, כולל סרט שהוא הפיק וביים, והוא היה אמור לדבר על הסרט אחרי זה. ובאמת באמצע פברואר ככה, חודשיים לפני הכנס, התוכנייה כבר הייתה סגורה, הכול היה סבבה, ואז שבוע אחרי זה הבן שלו נעלם ולמרבה הצער אחר כך התגלה שהוא מת. ולכן כל האירוע עם וולטר קניג בוטל. וזה היה עצוב, וזה הייתה גם מכה כלכלית קצת לכנס. ובסדר, תומר די אמר בסדר, נסתדר עם מה שיש ודברים אחרים. היה אמור להיות לנו גם מופע מוזיקלי של חנות קטנה ומטריפה. זה היה אמור להיות מופע מאוד גדול ומאוד יקר. לא רק ההשקעה בצרכים של הצוות עצמו, אלא באותה תקופה גם האגודה כבר התחילה לשלם זכויות יוצרים. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בתקופות קדומות האגודה השתמשה בהרצאות כדי… לתת תירוץ, לא יודע אם כדאי לדבר על זה. 

קרן – הניסוח הוא, באותה תקופה הרצאות ניתנו ביחד עם הקרנות של פרקים והיו דיונים על פרקים, דבר שהם הפרה על זכויות יוצרים ולכן לא נעשה יותר. 

גל – אוקיי. אז באמת בתקופות הראשונות היו הרצאות משולבות עם הקרנות של פרקים או סרטים, שהיה בעצם דרך של האגודה או של הכנסים, להימנע מלשלם זכויות יוצרים. אבל בשלב, שנים מאוחרות יותר, הוחלט שזה לא נכון ולא חוקי ולכן הוחלט שכן צריך לשלם זכויות יוצרים על כל מה שאנחנו מציגים בכנסים, כמו שצריך, גם אם זה משולב בהרצאה, במופע, בביקורת וכל דבר אחר, והחנות המטריפה היה עולה לנו לא מעט כסף רק על הזכויות יוצרים על הסרט, על התסריט, על השירים וזה בלי ההשקעה בצוות. והחלטנו ללכת עם זה כי חשבנו שזה יהיה מופע מוצלח, אבל יותר קרוב לכנס התברר שזה המופע לא היה מוכן עד הסוף ולא רצינו לקחת את הסיכון ולכן הוא ירד מהתוכנייה גם כן. אפשר לראות רק במופע הסיום שיר אחד מתוך המופע. שהיה מוכן. לדעתי יש את זה ביוטיוב, מופע סיום של כנס עולמות 2010, ובסופו יש את השיר מהמופע הזה. שלדעתי בסוף לא קרה. אז נשארנו עם שני מופעים מוצלחים מאוד. אחד זה זומביקון 2010 של רותם ברוכין, שהיה באמת מופע מדהים. באמת. גם יצא אחר כך פסקול על דיסק, יש לי אותו בבית וזה כיף לשמוע אותו. ולדעתי גם כן יש את המופע ביוטיוב היכן שהוא, צריך… היה בוויאודי של האגודה.

קרן – המופע אכן קיים בוויאודי של האגודה, וכמובן הלינק נמצא בעמוד שלנו באתר. המופע עם השירים כמו שהם הוקלטו עבור הפסקול לצערי לא עלה ליוטיוב בשלמותו, וחשוב לציין שרותם כתבה, וסתיו דריימן כתב והלחין את השירים.

גל – נכון. אז באמת המופע הזה היה מאוד מוצלח, הוא היה sold out. היה עוד מופע של דוקטור הוריבל, שלמעשה זה לא היה דוקטור הוריבל עצמו אלא זה היה של הפסקול של ג'וס ווידון שנותן קומנטרי, זה היה של הקומנטרי. אז זהו, אז נשארנו עם השני מופעים האלה, ושאר התוכנייה שהייתה גם היא מאוד מוצלחת. אז הכנס לא סיים ברווחים, ובוא נגיד את זה בעדינות גם לא במאוזן, אבל… אז היה קצת כישלון שלי בתור אחראי התקציב הייתי אומר… אבל היה כיף, היה כיף בכל זאת. בכל זאת היה כנס כיפי והסקנו מסקנות לגבי הכנסים הבאים שהיו מן הסתם מוצלחים יותר וגם רווחיים יותר.

קרן – אני רוצה לשאול שאלה בזווית שונה לחלוטין. בתור ביולוג ומדען, חובב מדע בדיוני, יש לי הזדמנות להגיד, איך אתה מתמודד, עם מדע פחות מדויק במדע הבדיוני שלנו?

גל – זה קשה, שוב, כל עוד זה לא ביולוגיה, אז אני עוד יחסית בסדר עם זה. כשזה ביולוגיה זה כואב, כואב במוח. כואב במוח לפעמים. אני זוכר, קראתי ספר של, לא זוכר מי זה היה, גרג איגן נדמה לי, זה היה ספר, סיפור קצר, לא זוכר. אני כבר לא זוכר בדיוק על מה היה הסיפור, אבל אני פשוט זוכר שזה… כאב לי במוח לקרוא את זה ופשוט צעקתי על הספר זה לא, לא, לא עובד ככה, זה לא עובד ככה. ככה הביולוגיה לא עובדת. אבל בסדר, את יודעת, אין מה לעשות זה התחום שלנו, וצריך לבחור את מה ש… מה שכיף לפעמים אפילו אם זה לא… לא מדויק. נגיד אם זה כיף, זה סיפור כיפי, אם זה סיפור מעניין, אם הדמויות מעניינות, בסדר מסספנדים את זה.

אם נחזור אחורה בזמן, שאלתם אותי בהתחלה איך הגעתי לקהילה, אז בעצם הגעתי לקהילה קודם כל דרך אהרון שיר אבל אחר כך הצטרפתי לפורומים, פורום יואל ואחר כך פורום אורט, ושם התחברתי עם אנשים מהפורומים וככה גם הכירו אותי כדי שאני אחר כך אבחר לוועד האגודה. ותוך כדי גם כתבתי לאתר האגודה. בשלב מסוים כשהייתי בוועד אז אמרנו שאולי כדאי את המכתב החודשי לעלות גם לאתר האגודה, אז הייתי מתכתב הרבה עם ניר יניב, שולח לו את המכתבים, והוא היה עורך ומעלה אותם ואחר כך בשלב מסוים אמרתי תן לי לנסות את זה בעצמי, ניר לא היה נותן את זה לכל אחד, אז כיף לי. והייתי בקהילת עין הדג, הצטרפתי לאתר עין הדג בשנה הראשונה או השנייה, אחרי שהאתר קם, ובעצם מה שנקרא פורום.קון הראשון שלי, או כנס… כנס לא רשמי הראשון היה כנס של… שנקרא כנס סימסון קון של עין הדג, שהיה בבית של דורון פישלר.

קרן – וואלה.

גל – כן. ואחר כך היו את הכנסים שלהם בפורים שהייתי הולך כל שנה, משך תקופה ארוכה היו את הכנסי פורום.קון של פורום אורט שהייתי גם כן הולך להשתתף, עם הפיצה כמובן של וורד טוכטרמן, בוז'י, שאי אפשר בלי זה הרי. ואז היה דיבור על… היה תחרות סיפורים קצרים, נדמה לי של פורום וואלה, אז החלטתי שאולי אני אכתוב איזה סיפור קצר וכתבתי סיפור קצר ביחד עם גל איינהורן, שהיינו אז חברים טובים, ישבנו וכתבנו כל הלילה סיפור קצר וזכינו מקום שני. לדעתי הסיפור כבר לא אונליין בשום מקום, אבל היה נחמד, ואז הצטרפתי לעוד תחרויות סיפורים, תחרות סיפורים קצרצרים באתר האגודה, ותחרות פילקים, שגם שם זכיתי, פילקים זכיתי מקום ראשון, ואגודה זכיתי מקום שני, ואז תחרות הקצרצרים, אז זה נתן לי קצת חיזוק לכתוב סיפורים. ואז היה דיבור לעשות… סדנת כתיבה, כזאת לא רשמית, זה היה בבית של נעמי, נעמי וגיא אח שלה. אז הצטרפתי לשם גם היו שם, ורד, ויעל פורמן, חגית שהיום היא נשואה לגיא, אני לא זוכר מי עוד היה שם, אני חושב שגם רותם ברוכין הייתה שם, אני לא בטוח ופשוט כל אחד כתב סיפור לסדנה, וישבנו והעברנו ביקורות אחד על השני. ורד אמרה שהיא מאוד אוהבת את הסיפור, וזה הייתה באמת מחמאה מאוד גדולה, כי כבר הכרתי את הסיפורים שלה, וכבר אהבתי אותה וחשבתי שזאת מחמאה מאוד, ואז כשחלומות באספמיה קם אז שלחתי את הסיפור והוא נכנס לגיליון הראשון, ואז הצטרפתי לצוות הלקטורים של חלומות באספמיה. 

קרן – קול. 

גל – כן, אני חושב שאני עובר פה על כל אחד מהפרקים שלכם. 

קרן – כן. לשמוע עוד על חלומות באספמיה, לכו לפרק מספר…

גל – הייתי גם בכנס פאנקון, הצטרפתי לכנס פאנקון הראשון. הייתי בצוות, ביחד עם נעמי שיזמה את הכנס והיינו ורד טוכרטמן וגל איינהורן ולא זוכר מי עוד היה, היו עוד אנשים, לא זוכר כרגע מי, ושם החלטנו גם לעשות מופע חי של גלקסי קווסט, שלצערי אין תמונות ואין וידאו של זה. וזה היה המופע היחיד שהשתתפתי בו, לכל אחד היו כמה תפקידים, וזה היה כיף, היה כיף גדול לעשות את המופע הזה גם כן. פאנקון באמת הפך אחר כך לכנס קבוע, לפחות לכמה שנים, אני לא יודע אם עדיין רץ, אני בשנים האחרונות כבר פחות עוקב אחרי הכנסים. יש לי פחות זמן, משפחה, ועבודה, וכל זה. אני חושב שזהו. זה כל מה שעשיתי. 

אהוד – זה כל מה שעשיתי. 

קרן – צוחקת.

גל – הייתי לתקופה מסוימת גם מנהל פורום האגודה, שזה הייתה טעות קשה מאוד. 

אהוד – צוחק 

קרן – אוקיי, למה? 

גל – קשה מאוד מאוד. כי ניר יניב, אני לא יודע אם אתם מכירים, הוא היה מנהל אתר האגודה ומנהל של הפורומים, והוא נהג ביד קשה מאוד. ביד מאוד מאוד קשה ובלתי מתפשרת, והיה מוחק מיד כל דבר שלא נראה לו מתאים או תואם. וכשהוא העביר לי את השרביט לפורום האגודה, אז אמרתי בסדר, זה הכללים של ניר ואני אמשיך עם אותם כללים. ואז התחיל איזה שהוא דיון והדיון גלש לדיון על פורום האגודה עצמו ואמרתי זה לא בכללים, אז מחקתי, ואז קמה קול צעקה גדולה, והיה בלגן שלם, ולונג סטורי שורט התפטרתי מניהול פורום האגודה לדעתי אחרי כמה חודשים.

קרן – אני מצטערת כל כך.

גל – באמת זה הגיע לשלבים קצת לא נעימים, כולל… אני לא אנקוב בשמות אבל אימיילים כועסים, ובאמת החלטתי שזה פשוט לא בשבילי לנהל פורום, בטח לא פורום של מדע בדיוני ופורום האגודה. ולכן כשהציעו לי בהמשך לנהל את פורום תפוז, של מדע בדיוני, אמרתי, תודה, אבל לא תודה. 

קרן – ללמוד מטעויות זה חשוב. 

אהוד – מי שנכווה בפליים-וור… הזכרת קודם, שקצת התרחקת מהפעילות בכנסים. אני אשמח תוכל לספר קצת על איך אתה רואה את האגודה היום מנקודת המבט שלך היום. 

גל – אני עדיין חבר אגודה, משתדל לזכור כל שנה לחדש את המנוי לאגודה.

גל – אבל כן, הלכתי פחות ופחות לכנסים עם השנים, גם בגלל, הייתי שנתיים וחצי בחו"ל, אז זה גם לא… אז קצת הוציא אותי מכל המערכת אחרי הדוקטורט. ואחרי שחזרתי לארץ עם ילדים קטנים ועם עבודה חדשה, פחות היה לי זמן להתעסק עם כנסים. כן התנדבתי לתת הרצאות מדי פעם בכנסים. בעיקר על מדע פופולרי או היינליין. 

קרן – צוחקת.

גל – אבל לא יותר מזה, באמת כי החלטתי שזה יותר מדי להתנדב, בגילי, בוא נגיד ככה, למרות שאני מתגעגע לזה קצת, אפשר לומר שאני מתגעגע לזה, אבל כן, זה כבר שייך אולי לתקופה קצת אחרת. אבל כן, כשאני מגיע לכנסים זה תמיד כיף, זה תמיד כיף. עכשיו שהילדים גדולים, ניסיתי לשכנע אותם בשנים האחרונות. ניסיתי כן לשכנע אותם לבוא איתי לאיזה כנס או שניים, אבל לא נראה שהם היו בעניין. הקטנה התחילה להתעניין במדע בדיוני רק בסרטי מארוול, אז לא עניין אותה לבוא לכנס, למרות שהיא הייתה צופה אדוקה של כל הסרטים וכל הסדרות של מארוול, אבל לא עניין אותה לבוא לכנסים, והגדול בעניינים שלו של משחקי מחשב. אבל אני חייב לציין שעכשיו שהוא בצבא, הוא פתאום כן התחיל לקרוא מדע בדיוני. והוא קרא את כל סדרת מלחמת האדם הזקן. אז אולי לכנסים הבאים אני אצליח לשכנע אותו לבוא. אבל כן, זה כבר פחות כיף ללכת לבד שכולם צעירים ממני בעשרות שנים שם בכנסים, או הרוב. אז… אני בא לפעמים, אולי פעם בשנה, פעם בשנתיים. 

קרן – אז חוץ מכנסים בארץ אני יודעת שאתה קשור גם לכנסים בחו"ל. 

גל – קשור זה מילה גדולה מדי, הייתי בכנס אחד בחו"ל, וזה היה כנס יורקון 2002, 2002, שהיה בצ'כיה. וזה היה כנס קצת הזוי, הייתי אומר. אבל נחמד. נסענו אני וגל איינהורן, הגענו לשם בתור, אפשר לומר, נציגים של הקהילה הישראלית. האנשים שם לא היו באמת מודעים שיש קהילת מדע מדיוני בישראל באותה תקופה. והכנס היה בנוי ככה שזה היה יומיים וחצי שמיועד רק לאורחים מחו"ל, שעושים להם טיולים, סיורים ברחבי פראג והסביבה, ואז הכנס עצמו עוד יומיים וחצי. ואורח הכבוד של הכנס היה ג'ורג' אר. אר. מרטין.

קרן – קול.

גל – אז יצא לנו לטייל אתו יומיים וחצי ברחבי פראג. לשתות אתו בירה ולדבר אתו. עכשיו אני לא קראתי את הספרים שלו, אני לא מתחבר לז'אנר הזה כל כך, אבל זה בסדר כי גל יודעת לדבר הרבה, והיא דיברה אתו המון והוא אוהב לדבר, והוא דיבר המון על היסטוריה, ועל היסטוריה, ועל מלחמות, ועל היסטוריה, ועל מדע בדיוני, וכמעט הרגו אותו שם קצת בכנס. היה לנו טיול לאיזו טירה שנמצאת על גבעה. הוא היום לא אדם צעיר, גם אז הוא לא היה אדם צעיר כל כך, והוא טיפס איתנו ברגל לשם, וכשהוא הגיע לשם הוא קצת היה חסר אוויר, והיה חשש קצת שמשהו יקרה. הוא היה בסדר בסוף, אבל זה היה מצחיק קצת. והיו עוד כמה סופרים, מגרמניה, מאנגליה, היה את הסופר הפולני, שכחתי את השם שלו, שהוא כתב את סדרת המכשף, שעכשיו יש סדרה בנטפליקס על בסיס הסיפורים שלו, והוא היה כל הזמן שיכור והוא כל הזמן היה צועק פאק דה אינגליש. זה היה מאוד משעשע הסיורים האלה. ואז אני הייתי אמור לתת הרצאה על המדע בדיוני בישראל ושמו את ההרצאה שלי בערב של היום הראשון. אנחנו עוד היינו עד הצהריים, עוד היינו בסיור, היינו צריכים להגיע למלון אחרי צהרים, ואז משם לא הייתה בדיוק הסעה, הייתה הסעה למיקום של הכנס אבל זה היה קצת תזמון לא טוב, ורוב האורחים, מי שהיה מחו"ל נשאר במלון, אז הם קצת פספסו את ההרצאה שלי, אבל היה קהל נחמד, היה קהל נחמד שם של הצ'כים, הייתה את התעניינות גדולה, היה מאוד נחמד, חוץ מהכמה תקלות קטנות, כמו שהמיקרופון לא עבד והמצגת פאוורפוינט לא עבד, ובכל מקרה המסך לא עבד. 

קרן – זה נורא. 

גל – אז פשוט הייתי, החזקתי את הלפטופ מולי, וככה הצגתי את המצגת שלי. אבל היה נחמד, אנשים התענינו מאוד, והשמועה רצה שאנחנו מישראל. ובסוף הכנס היה אירוע של ההצבעה על איפה עושים את הכנס בפעמים הבאות, אז הזמינו אותנו להשתתף, בתור צופים, לא מצביעים, אבל לפחות להיות בתור צופים שם, והייתה התלהבות גדולה שאולי יצרפו את ישראל מתישהו לכנסי יורוקון. הכנס עצמו אגב, רוב התכנים היו בצ'כית, שזה היה קצת עצוב כי אני לא מבין צ'כית, ורוב האורחים מחו"ל לא מבינים צ'כית, ובעיה נוספת הייתה שחלק מהצ'כים לא מבינים אנגלית. ולכן היה תרגום סימולטני בחלק מההרצאות כמו למשל בהרצאה של ג'ורג' אר. אר. היה תרגום סימולטני, שזה אומר שהוא היה צריך כל כמה משפטים לעצור, המתרגם מתרגם, ואז הוא צריך להמשיך לדבר, וזה היה נורא ואיום, ולכן המרצים הבאים החליטו לוותר על השירות הזה.

קרן – מפתיע 

גל – ומופע הסיום היה הדבר הכי הזוי שחוויתי בכנס אי פעם, כי היה מופע סטריפטיז. 

קרן – סליחה, מה? 

גל – מופע סטריפטיז. 

קרן – אני שמעתי אותך… 

גל – בחורות ערומות שעושות כל מיני דברים כאלה עם נרות ודברים. זה היה הזוי ברמות.

אהוד – גאד.

קרן – זה נורא. למה?

גל – שאלה טובה. 

קרן – זה היה לפחות, הן היו קשורות איכשהו למדע בדיוני ופנטזיה? 

גל – לא. זה היה סתם מופע, ריקוד, ארוטי, בעירום, שלא קשור לכלום. 

קרן – דברים שפחות…

אהוד – דברים שפחות… 

גל – דברים שפחות לקחת לכנסים לארץ. 

הוד – יש לך עוד איזה סיפור טוב, מעניין, משעשע על כנס, שתוכל לספר לנו? ‬‬‬

גל – אז בפרק… עם איילת, היא הזכירה שהיה להם שם מופע והזהירו אותם בחזרות שאסור לגעת במסך, ויש לזה סיבה מאוד מאוד טובה. וזה סיפור שהולך אחורה לפנטזיקון 2004. הכנס היה במתחם ארץ ישראל יפה בגני התערוכה, מקווה שאני זוכר את שם המקום נכון, והכנס הלך סבבה והכל היה טוב יפה. במופע הסיום, או באחד המופעים שם, לא יודע אם זה היה מופע הסיום, אבל באחד המופעים שם היה מישהו שעלה לבמה עם חרב ואז הוא עשה תנועות עם החרב ואז הוא חתך את המסך על הבמה עם החרב.‬

קרן – מה? מה? אוי לא! זה הסיוט של כל מנהל. 

גל – הדבר הזה עלה לאגודה הרבה כסף להחליף את המסך. ומאז יש את האמרה, אסור לגעת במסך. אסור להתקרב במסך. 

קרן – לא לגעת במסך. אוי זה נורא. זה נקודה מצוינת לדעתי לעצור, מאזינים יקרים, מאזינות יקרות, אל תגעו במסך! גל תודה רבה רבה שהייתה איתנו תודה שבאת לספר לנו.

גל – בכיף

קרן- ונשתמע בפרק הבא