"חייו של טאו" הוא ספרה הראשון של הוצאת "נובה", הוצאה חדשה שבראשה עומד העורך והמתרגם הוותיק דידי חנוך. "נובה" היא הוצאה מובהקת של השנים האחרונות – וזה ניכר בין השאר בכך שהספר הראשון שלה יצא ראשית במדורה דיגיטלית (בשם שונה מעט, "החיים של טאו") ואז במהדורה מודפסת, שאליה אני מתייחס כאן.

העלילה הכללית של "חייו של טאו" מזכירה קצת ספרים ישנים של תור הזהב. היה הייתה ספינה של חייזרים שהתרסקה על כדור הארץ. החייזרים הם יצורים קצת דמויי אמבות, שלא יכולים לשרוד זמן רב באוויר הפתוח, אבל יכולים לחדור לגופם של יצורים חיים אחרים ולחלוק אתם תודעה וגוף. בהתחלה הם רק רצו לחזור הביתה בשלום, אבל מאז הדברים הסתבכו. לי אישית זה הזכיר ספרים כמו "השליטים" של היינליין ואת התאוריות של הבארד שעומדות בבסיס הסיינטולוגיה. אבל בניגוד להבארד, צ'ו לא מתייחס לדברים אלה ברצינות ובניגוד להייליין החייזרים אינם משל לסובייטים המרושעים.

את העלילה הכללית מאוד הזו אנחנו מגלים לאט-לאט ככל שהספר מתקדם, אבל זהו רק סיפור המסגרת. הספר הוא סיפורו של רואן טאן, שבפרק הראשון אחד החייזרים, טאו, מוצא מקלט בגופו. משם והלאה אנחנו מתלווים לרואן כאשר הוא נעקר מחייו החדגוניים והמשמימים למדי ומושלך לעולם של תככים, אלימות, ריגול, אהבה ומלחמה. בגדול, סרט ג'יימס בונד בצורת ספר, עם חייזרים.

מי שמדריך את רואן בחיים החדשים האלה הוא טאו, אשר מגלה לרואן ולקוראים טפח ושניים מן הביוגרפיה שלו, ומן ההיסטוריה של האנושות. ושני אלה שלובים זה בזה, מכיוון שטאו והחייזרים האחרים נמצאים על כדור הארץ זמן רב מאוד. אנו לומדים בהדרגה על שתי המשמעויות של "חייו של טאו" – תולדות חייו של החייזר וההשפעה שלו על המארחים שלו ועל ההיסטוריה, ותולדות חייהם של אותם מארחים. המארחים, כפי שאפשר להבין כבר מפסקת הפתיחה של הספר, הם אנשים שהשפיעו על תולדות האנושות ועיצבו אותה. על פי הספר, סביר להניח שאי-שם בקרבם של ההוגים, המנהיגים, המצביאים והאמנים הגדולים בהיסטוריה שכן אחד מן החייזרים.

אבל לטעמי מערכות היחסים האלה הן גם נקודת התורפה הגדולה ביותר של הספר, מכיוון שהן אינן מפותחות מספיק. רובן מובאות בצורת פסקאות בודדות בראש הפרקים, שאינן קשורות ישירות לעלילת הספר. על מערכות יחסים אחרות אנחנו לומדים מפיו של טאו, המספר אודותיהן לרואן. הבעיה היא שהן קצרות מדי. אנחנו לא נחשפים באמת למתח שבין מה שטאו רוצה, לבין מה שהמארחים שלו אולי רצו. זה היה יכול להיות פתח לדיון מעניין בנושא רצון חופשי, טוב ורע ועוד, שלא ממש נמצא שם. חמור מכך, זה נכון גם לגבי מערכת היחסים של טאו ורואן.

מערכות היחסים של טאו והמארחים האחרים שלו אולי מתוארות בקצרה (אם כי לפחות לגבי אחד מהם יש תיאור ארוך יותר) מערכת היחסים שלו עם רואן מתוארת יותר בפירוט. אנחנו כן נחשפים יותר למתחים אלה, לדילמות שמן הסתם נגרמות כאשר תודעה זרה משתכנת בגופו של אדם ומתחילה להשפיע עליו, אבל לטעמי לא מספיק. הצורך של וסלי צ'ו, הסופר, לקדם את העלילה ולתאר עוד אקשן, מאפשר לו להשתמש בסכנה הקיומית שבה נמצאים רואן וטאו כדי להסוות ולתרץ את העובדה שהלבטים אינם באמת מפותחים ונידונים. בי זה השאיר תחושה של החמצה.

כספר אקשן "חייו של טאו" הוא מוצלח. קצב מהיר, הרפתקאות, נשק ואמנויות לחימה. הכתיבה שוטפת, הסיפור זורם והגברים והנשים יפים ומוצלחים. גם אם הם לא כאלה בתחילה. יש אפילו קצת חיבוטי נפש. הבעיה היא שהספר כל הזמן נמדד מול מה שהוא יכול היה להיות, ובמובנים מסוימים מנסה להיות, ובקנה המידה הזה הוא כל הזמן משאיר תחושה של החמצה, של כמעט אבל לא ממש.

אבל הבעיה הגדולה ביותר של המהדורה העברית המודפסת של הספר היא טכנית. במהדורה האנגלית של הספר דבריו של טאו אל רואן טאן והפסקאות מפיו בתחילת הפרקים מובאות באות נטויה ("איטליק"), ולמיטב הבנתי גם במהדורה הדיגיטלית בעברית יש הבחנה גרפית כלשהי. במהדורת הדפוס העברית אין הבחנה כזו. דבריו של טאו אינם מובאים במירכאות או בגרפיקה שונה (עם יוצאי דופן מעטים), ולכן הם נראים כמו חלק מן הנראטיב. די ברור מן הסיפור מה הוא הנראטיב ומה הן השורות שבהן טאו מדבר, אבל בתחילה זה עלול לבלבל את הקורא. זוהי, אני בטוח, בעיית ינקות חד-פעמית שההוצאה החדשה תתגבר עליה במהירות.
~~~~~~~~~~~~~~
חייו של טאו
ווסלי צ'ו
מאנגלית: דידי חנוך
עריכת התרגום: צפריר בשן
הוצאת נובה, 2016
366 עמודים