1. הקמה

"שימו את השולחן הזה כאן," אמר ניב.

ההקמה עמדה להסתיים. המבנה נראה יציב. ניב גיחך לעצמו כשנזכר בלשונות הרעות שהזהירו אותו בתחילת הדרך "אל-בד לא יחזיק את זה." אל-בד מחזיק הכול – והיו קילומטרים ממנו! קורות פלדה זה לחלשים, וחוץ מזה הן עולות המון. נכון, כשהרכיבו את הקומה החמישית של מגדל אייקון היו קצת רעידות, אבל לא שום דבר שאי-אפשר לתקן עם כמה סיכות שדכן ומסקנטייפ.

ברגעים אלה ממש נעם סיימה להרכיב את רשתות הענק מעל הזירה, שצלם השתרע גם על חלק ניכר משוק שרונה. בהיעדר רישיונות טיפוס, את חיזוק החבלים בצד השני ניב נאלץ להשאיר לאורנג אוטנים מהספארי. לא היה פשוט להשיג אותם, אבל אין ספק שזה השתלם, ואפשר היה לקבל מהם גם המלצות לספרים. אוּק!

הקומה ה-19, שבה היה אמור להיפתח יריד הדוכנים, הייתה האתגר הגדול באמת: שיווק דרשו שהיא תהיה גדולה יותר מבפנים – כרגיל היו יותר דוכנים ממקום. הוא פתר את זה בדרך הרגילה: חִבלול.

עכשיו, כשהכול כמעט נגמר, אפשר היה להתפנות לתוספות הקטנות שניב אהב במיוחד – הדברים שבהם היה יכול להוסיף את הטאץ' המיוחד שלו: אבזור מרתפי העינויים שעינת כל כך ביקשה; הקטפולטה ליידוי מרצים שסיימו את תפקידם – ניב חשב שהמטרה הגדולה שעיצוב הכינו בקומה העשירית הייתה הברקה; מתחם הלארפים המשוריין וחסין הכדורים בקומה 7; וכמובן מצלמות המעקב שניטרו 24 שעות ביממה את שקעי החשמל, כדי לוודא שלא יחברו אליהם אפילו מאוורר אחד נוסף. אף אחד לא רצה לחזור על תקרית הזרקור מאייקון 2014, ששיתק את כל מרכז תל אביב למשך שעות בשיא השרב.

הפירוק יהיה פשוט יותר, הרהר ניב. טוב שהיה השנה תקציב ל-TNT.

~~~~~~~~~~~

2. מנהלת תוכן

היה זה הלילה השלישי של אייקון ועינת ישנה.

היא ישנה שלושה ימים רצוף: רגע אחד נחת ראשה על כתפו של אורח הכבוד בארוחת הסגל, ומאז עיניה לא נפקחו.

היא לא התעוררה כשהגופרים לקחו את גופה הנוחר מהמסעדה ואחסנו אותו באפסנאות, בין האל-בדים לבקבוקי המים.

היא לא התעוררה כשא' קופות טלטלה אותה בכוח ודרשה את עזרתה בהדפסת כרטיסים.

היא לא התעוררה כשאחראית הפקת תוכן זעקה באוזניה, "הצילו! הכול קורס!"

היא לא התעוררה כשע' תוכן אחזה אותה בנלסון כפול וצרחה, "כל המרצים מבטלים בזה אחר זה ואף אחד לא יודע מה יש באשכול 8 ב-11:00. ממתי יש אשכול 8 לכל הרוחות?!"

היא לא התעוררה גם כשהדביקו לה על המצח סטיקר נגד הטרדות מיניות. או שמא בעד? אף אחד כבר לא היה בטוח.

עיניה נשארו עצומות אפילו בלילה. ממתי ישנים בלילה באייקון?

וכשהסינמטק עלה באש, הסירנות לא הזיזו לה את קצה העפעף – שלא רטט גם כשפי השאול נפתח בחדר יד שנייה בדיוק מתחת למדפי הקומיקס.

קרני הלייזר של החייזרים שפלשו לתל אביב החמיצו אותה בסנטימטרים בודדים כשהתהפכה בעצלות, רגע לפני שספינת האם שלהם התרסקה על האשכול בגלל וירוס מחשבים זדוני שדמיאן השתיל להם.

ועינת? היא ישנה.

היא ישנה כל כך טוב!

~~~~~~~~~~~

3. דוכן יד שנייה

"מה זאת אומרת?"

"את לא יכולה להגיש את זה לדוכן יד שנייה. בשום פנים ואופן לא!"

"אבל בדקתי בתקנון. זה בפירוש קשור לאופי הפסטיבל."

"… נכון."

"ואין פה שום הפרה של זכויות יוצרים!"

"תראי, את…"

"ויש כאן עוד המון כאלה. תסתכל על שולחן האקשן פיגרז והבובות!"

דניאל נשם עמוקות. "אף אחד מהם לא חי!"

"אבל…"

"וחוץ מזה, תקנון הפסטיבל אוסר על כניסת בעלי חיים למתחם."

"כלבי נחייה מותר."

"זה לא כלב נחייה!!!"

"זה הרבה יותר ז'אנרי מכלב נחייה."

"זה דרקון! חי!" דניאל החל לאבד את עשתונותיו. "הוא יהפוך לנו את כל המדפים!"

"הוא דווקא מאוד מחונך."

"הוא ענק!"

"תשמע, הכול יחסי…"

"והוא יורק אש. את מבינה מה יעשו לנו אם האשכול יישרף?"

"אמרתי לך. הוא מחונך."

"ובכלל מה זה המחיר הזה? לאף אחד באייקון אין 500 מטילי זהב."

"זה דרקון! הוא חייב אוצר זהב לשמור עליו."

דניאל גירד בראשו. משהו פה לא נשמע לו הגיוני. פתאום הוא הבין, "את הזהב הזה תקבלי את, לא הדרקון! אם כבר, אז יהיה לו פחות זהב לשמור עליו."

"…"

"בכל מקרה, לא זה העניין. את פשוט לא יכולה למכור פאקינג דרקון בדוכן יד שנייה. זה סופי!"

"אני אתלונן."

דניאל נאנח. "כמו כולם…"

"עכשיו לגבי הפריט השני שהבאתי – "

"דאלק?! תשכחי מזה. לא בא בחשבון!"

~~~~~~~~~~~

4. הפקה

״עוד פעם תחנת המוניות הזאת?״ שאל פלאוט.

ההפרעות בקשר הלכו והתרבו לכל אורך היום הראשון של אייקון. היה ברור לכולם שאי-אפשר להמשיך ככה. וכרגיל הכתובת הייתה פלאוט. לא שמישהו הבין מה בדיוק הוא עושה או איך זה קורה. איש לא ראה אותו מעולם מזיז אצבע בעצמו, ובכל זאת דברים קרו.

״אני לא בטוח״, השיב לו גולדמן. ״הפעם זה נשמע קצת אחרת.״

״אחרת?״

״פשוט חשבתי, נראה לך הגיוני שבתחנת מוניות יצרחו 'הצילו'?״

פלאוט גירד בראשו. ״אמרתי ללוגיסטיקה שיהיו בעיות. בחיים אל תחתמו עם חברה שקוראים לה 'תקשורת בין יקומית בע״מ'!״

גולדמן פתח את המכשיר. הרשרוש נקטע בפיצוץ גדול ואחריו צרחה. ״תומר! לא!!!״

פלאוט פיהק. ״מעניין. תעבור ערוץ.״

גולדמן סובב כפתור ״… אייקון TLV…"

"עבור!״

זעקה. ״הקוספליירים! הם תוקפים גלים גלים!״

״עבור."

״נשק אמִתי! הם הכניסו חרבות לזירה!״

״עבור."

״כבשים מוטנטיות!״

פלאוט חייך. ״שמעתי מספיק." הוא הניח את ידו על כתפו של גולדמן. ״אתה מבין עכשיו למה צריך מנהלי הפקה?״

~~~~~~~~~~~

5. מתנדבים

אלעד היה מבולבל. הגופר החדש נראה שונה לגמרי. הוא זכר אותו מהתדריך בערב הכנס: מבוגר מעט מרוב המתנדבים, ממושקף, רציני למראה. נראה קצת כמו עיתונאי, חשב אלעד. דימוי משונה.

כעת, בלי המשקפיים, אלעד התקשה לזהות אותו. הוא נראה חסון, שרירי, והקוספליי שלבש התאים לו בול. עם הגלימה, והסמל על החזה הוא היה מרהיב. ממש סוּפר-גוֹפר.

מה שבאמת היה מפתיע היה שכאשר אלעד שלח אותו לטוס ולהביא שישיות מים לאשכול, הוא מילא את הבקשה כלשונה, לשמחת אנשי הפונדק על המרפסת. אבל כשחתך מדבקות בחדר תיקים בעיניי הלייזר שלו, אלעד חשב כבר שזה מוגזם מעט. וכשכמעט התנפל על קוספלייר חביב בתלבושת של באטמן, אלעד רצה למרוט לעצמו את אוזני הג'ירף מרוב תסכול.

זה היה כלום לעומת הייאוש שכרסם בו כשהגופר החדש התעקש לעבור דרך הקיר מחדר סגל להוביטון כדי להעביר לשם שולחן כמה שיותר מהר. הביטוח בפירוש לא מכסה את זה! הגופר הזה היה הרבה יותר מדי יעיל. אלעד לא ידע מה לעשות.

ואז הוא הבין. לוגיסטיקה יסדרו את הכול. סיון בטוח יודעת מאיפה אפשר להשיג קריפטונייט.

~~~~~~~~~~~

6. הפקת תוכן

"זה לא יכול להימשך ככה." אמרה רוני. "אפילו הלקוחות בסטימצקי הגיוניים יותר!"

זה התחיל כבר בשיבוצים, כשיואב קרן-ליפשיץ, המרצה הפופולרי ביותר באייקון, מצא את עצמו משתתף במקביל בשני פאנלים, הרצאה וארוחה עם אורח הכבוד. בדרך כלל היא לא הייתה מתרגשת משטות כזאת, אבל למכונת הזמן של האגודה הלך הוונטיל ואפשר להשיג חדש רק במאה ה-24. היא תצטרך לבקש מעינת לתקן את השיבוץ. כמה קשה זה כבר יכול להיות?

המצב הסתבך מעט כשהיא ראתה את רשימת הדרישות של משחק התפקידים "יצורי הבלהות הבין-ממדיים". בדרך כלל לא הייתה בעיה למצוא קוביות משחק בכל גודל שירצו, אפילו שהיא לא הבינה מעולם איך אפשר לקרוא "קובייה" לגוף הנדסי עם יותר משש פאות. אבל טסרקט? לוגיסטיקה יהרגו אותה אם היא תזמין מהם ממד רביעי. ובשביל מה? כולה "קוביות"!

העניינים הפכו באמת מסובכים כשהיא מצאה את עצמה באש צולבת בין מנחת הסדנה "צבעי גוף רעילים" לבין עורך התוכן. המנחה התעקשה בתוקף שהנקודה-פסיק שהעורך מחק לה חייבת להישאר, אחרת היא מבטלת את האירוע, והעורך התעקש בתוקף שתיחנק מצבעי הגוף שלה. תידרש פה הרבה דיפלומטיה.

דיפלומטיה נדרשה גם כשעדן עדכנה אותה על ההתפתחויות החדשות בהפקת המקור: השחקן הראשי החליט/ה להחליף מגדר ונאלצו להחליף אותו בתפאורן, ואת התפאורן במאפרת, מה שיצר בעיה כי מכל הקאסט רק הבמאית ידעה איפור, והסאונדמן התעקש שבמקרה כזה הוא חייב לביים את ההצגה בעצמו, כי הוא עשה סדנת משחק בכיתה ה', ועכשיו מאיפה לעזאזל ישיגו סאונדמן חדש? רוני אמרה מהרגע הראשון שלא היו צריכים לקבל הפקת מקור של טרקים.

אחרי כל אלה, חלוקת כרטיסי החינם הייתה עוברת בשלום יחסי, אלמלא כל ארבעים משתתפי פאנל "גם אני שלחתי סיפור פעם לפרס עינת" התעקשו להזמין את כל המשפחה שלהם ולא השאירו מקום לקהל משלם. תומר יכעס. ואז מנחת "סיפורים לקטנטנים" הודיעה שההקראה שלה מוגבלת לגיל 17 ומעלה ופרופ' ישראל יהירובסקי נעלב שהזמינו אותו לפיילוט וביטל את ההרצאה, ולפאנל "החייזרים חוזרים" הגיעו חייזרים, ואף אחד עדיין לא יודע איפה נמצא אשכול 8, כי עינת הלכה לישון.

במחשבה שנייה, הלקוחות בסטימצקי באמת גרועים יותר.

~~~~~~~~~~~

7. קופות

״נשארו כרטיסים ל'קילגרייב אמר'?"

לימור הרימה את עיניה הטרוטות מהמסך. ״כן, נשאר כרטיס אחד אחרון."

הנערה החביבה חייכה. ״יש! אני רוצה שניים."

לימור נאנחה. לא עוד פעם. ״מצטערת. יש רק אחד."

החיוך התפוגג. ״אבל…״

״אני מאוד מאוד מצטערת״, חיוכה של לימור היה מאולץ בבירור. ״אפשר לעזור לך בעוד משהו?״

הנערה נראתה הרבה פחות חביבה. ״כן. לא התחשק לי ללכת לפאנל 'נבלים בקומיקס' אתמול ואני רוצה להחליף אותו בכרטיס ל'קולנוע, זדון ומזימות'."

לימור התחילה להבחין במוטיב חוזר. ״נבלים בקומיקס היה אירוע של שעה. תצטרכי להוסיף כסף."

פני הילדה האדימו. ״אבל…״

״אני מאוד מאוד מצטערת״, חיוכה של לימור היה מסכה אטומה. ״אפשר לעזור לך בעוד משהו?״

האם היה זה זיק מרושע שלימור ראתה בעיני הנערה? ״אז כרטיס להפקת המקור: 'אוקיינוס ההרס הקודר של השְאול'!״

״הוא עולה כפול, וגם אזל מזמן."

אין ספק. אלה היו קרניים על מצחה של הנערה, שהיה כעת אדום בבירור. לימור לא זכרה שראתה אותן קודם. ומאיפה הגיע הקלשון לידיה? היה ברור שדרוש טיפול מהיר ומדויק לפני שהמצב ייצא משליטה. היא העלתה על פניה חיוך רחב ולבבי, שלא הגיע לעיניה, ״יש לנו כרטיס לסדנה 'עשה לך נבל'. מעוניינת?״

הזנב המחודד של הנערה התנופף. היא חייכה חיוך מקסים. ״כן, תודה." לקחה את הכרטיס והלכה.

לימור פנתה ללקוח הבא. ״כן אדוני. במה אפשר לעזור לך?״

הוא היה מגודל, סלעי ומרושע למראה. אוי, לא, חשבה לימור. הטרולים תמיד מגיעים אחרי השקיעה.

~~~~~~~~~~~

8. מקרינים

במקור מכונת השכפול נשמעה רעיון טוב. צוות טכני תמיד זקוק לאנשים מנוסים. ומי היה מנוסה יותר מתומר?

תומר 2 היה הברקה. היה הרבה יותר קל להשיג סרטים להקרנה בעבודה משותפת. תומר 3 ו-4 הצטרפו גם הם למשימה בחדווה רבה.

כשהתחילו לשכפל את מעיין, היה נדמה שהמצב רק משתפר. מרצה הביא מצגת על מקינטוש ביתי משנות ה-80? מעיין 3, שהפך זכר בגלל שיבוש קל בכרומוזומים במהלך השכפול, תקתק אותו בלי למצמץ. כל כונני הדיסק-און-קי בפאנל ״מוזיקה מהסרטים״ היו תקולים? מעיין 7 תיקנה אותם, בעוד מעיין 12 מארגנת גיבויים מהרשת בעזרתו האדיבה של תומר 34.

מעיין 12-6 (פרט ל-8) שילבו כוחות עם חבורת תומרים בחיווט כל האשכול לאינטרנט, אך בינתיים מעין 8 החלה לגייס צבא תומרים למאבק על זכותה להיות מעין ביו״ד אחת, מעיין 4-1 ואחיותיהן ואחיהן לדאבל-יו״ד הוציאו את הטנקים מהאפסנאות וצרו על אשכול 1, שם התבצר צבא המעינות. להביורים נשלפו ושרפו את המגבר, שהתפוצץ במטח ברקים. קירות האולם קרסו והותירו מכתש עמוק ברחוב הארבעה. מזל שהסינמטק עמד עדיין על תלו.

ואז הופיע טומר 19 והתחיל לשכפל לו צבא.

~~~~~~~~~~~

9. בינגו סגל

"הבינגו סגל שלי קשה מדי. אולי אפשר אחר?"

נעמה הסתובבה לעבר איש הסגל הצעיר. גם היא הייתה חדשה פעם. "מה הבעיה?"

"אני חושב שהוא מקולקל."

"מה הבעיה?"

במקום לענות הוא הושיט לה את הדף. משבצות רבות היו מסומנות כבר, אבל אף שורה לא הושלמה. ראו שהוא התאמץ.

נעמה עיינה בטבלה. "'גירשתי אנשים מהמדרגות באשכול'; 'עזרתי לצוות טכני'… הכול נראה בסדר," אמרה.

"תראי את הבא בתור!"

"'נתתי כפה לגולדמן?' מה הבעיה?"

"הוא מחזיר!" אמר הצעיר והצביע על הפנס הטרי בעינו.

נעמה משכה בכתפיה. "סיכון מקצועי. היית צריך להתכופף."

"אבל תראי את זה!" הוא כמעט צעק כשהצביע על המשבצת הריקה הבאה. היה כתוב שם 'הדפסתי שטרות של 20 שקל בשביל העודף בקופות'. "זה לא חוקי!"

נעמה גיחכה. "שטויות. אנחנו מדפיסים אותם ביקום מקביל. הפורטל נמצא בהוביטון."

"וזה?!?" הוא צווח.

"'תפסתי שיחה עם תומר שלו'? מה הבעיה?"

"אף אחד לא מצליח לתפוס אותו – הוא נע במתחם ב-200 קמ"ש. אף פעם לא עוצר. הוא כמו סניץ'!"

נעמה נעצה בו מבט. "זה מבחן. רק מי שמצליח לדבר אִתו זוכה לקידום לסגל בכיר. בהצלחה."

איש הסגל נשם עמוקות. עיניו נצצו ופיו רטט כשהצביע על המשבצת הפינתית. "ומה זה? כתוב כאן, 'שכנעתי את רמי לכתוב עלי סיפור'."

"אה, את זה עשו כולם."

~~~~~~~~~~~

10. פיקניק סגל

אנשי הסגל היו מרוצים. היה זה השלב בפיקניק שהם נהגו לקרוא לו "מילוי הפינות." לוגמים היו מן המשקאות ומקנחים בפרפראות והיו נכונים להקשיב לכל דבר ולמחוא כפיים בכל אתנחתא.

תומר עלה על שולחן הפיקניק והחל בנאומו המסורתי. "ידידי היקרים לסגל," פתח ואמר. "יקיריי לצוות לוגיסטיקה, אהוביי אנשי התוכן, צוות דוכנים נכבד, צוות לילה מופלא, אנשי שיווק נאדרים, צוות מניעת הטרדות מיניות, מעצבים ומעצבות, פיילוטיסטים, אחמ"שים, אחמ"שיות ואחמ"שימ/ות חסרי/ות סיווג מגדרי…"

הרשימה נמשכה עוד ועוד. תומר הקפיד לברך כל אחד ואחד מאלפי בעלי התפקידים בפסטיבל, החל במנהלת תחרות הקרושה וע' הרעלות וכלה בצוות הכספות. השמש החלה לשקוע ותומר המשיך ובירך את מועצת הג'ירפות הסודית, שבלעדיה כוח אדם לא היו מסוגלים לתפקד, ואת אחוות מקפלי הקיפוליות. וכשעלו הכוכבים הוא שיבח את תרומתה הייחודית של ה"מערכת", ובאותה נשימה הכחיש את קיומה, והודה גם לדרקונאי הכנס ולמאלפי האלפקות.

הנאום נמשך ונמשך. יום רדף יום ואיש לא היה יכול לעצור את רצף הברכות, כשתומר הודה למרצים ולמרצות, למנחים ולמנחות, לנותני העצות בפייסבוק על תרומתם שלא תסולא בפז, ל"מדעת," שהספיקו לפתח חיסון לפני שלארפ הזומבים יצא משליטה, למשכפלי ההארלי קוויניות, לאגודה, ולעמותה, ולמועדון העמותה, ולעמותת המועדון, ולקליקה, ולפורומים, ולמועצות הסודיות, ולאילומינטי. והוא שיבח את פעולתה המהירה של יחידת המסתחייזרים, שטיפלה ביעילות בניסיון הפלישה הכושל של הווגונים לאירוע השירה המדוברת, ולא התעלם גם מעזרתם הרבה של אנשי הקריה למחקר גרעיני, אתם יודעים מתי.

במוצאי היום החמישי לפיקניק, כשהלך והתברר שהנאום הפך לכוח טבע חדש ובלתי ניתן לעצירה, קובל קם ממקומו. בשקט ובסמכות הוא חילק תפקידים לאחמ"שים. לבסוף שלף את שרביט הקסמים שלו, העשוי מנוצה של עוף חול, פרסת חד-קרן ואל-בד, ולחש, "אציו עגלה."

העגלה של יוסי חצתה בקשת חיננית את שמי הפארק ונחתה לרגליו. קובל התכופף והרים ממנה גליל כוסות, חבילת אזיקונים, חפיסת עטים, שלט "הישיבה על המדרגות אסורה"' חוט ברזל ואוזני ספוק. ידיו נעו במהירות בלתי נתפסת כשקיפל וחתך וניסר וחיבר ואיחה ושדרג ושפצר מהם עצם קטן שחפן בכף ידו. כשסיים, הוא ניגש אל עורפו של תומר, נעץ את הדבר וסובב.

דממה השתררה בפארק. רק שקית אשפה קטנה של בקבוקי פלסטיק התגלגלה לה על הדשא.

קובל שלף את החפץ. הוא ניגש לנעם, מסר לה אותו ואמר, "זה המפתח של תומר. שמרי עליו היטב. בקרוב אייקון 2017."