תאריך בין־כוכבי: QD25-999-88

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.9% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 99.9% תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P של המועצה האזורית במערכת השמש סול, במסלול ישיר אל האסטרואיד RS-781.

"מקס," אמרה רומי. "אתה ישן?"

"זה תלוי," נהם מקס מתחת לכובע המצחייה שלו. "מה המרחק אל אר-רס 781?"

רומי לא טרחה לבדוק את לוח המחוונים. "שבעים ושלושה מיליון, חמש מאות אלף, שלוש מאות עשרים קילומטרים."

הוא הרים מעט את כובע המצחייה, העביר יד על הקרחת שלו והביט אל החלון שבקדמת הספינה, מכווץ את עיניו אל מול צדק, שהתחיל להתגלות באופק. "אז עוד חצי שעה?"

"ארבעים ואחת דקות," רומי תיקנה, "ועשרים ושבע שניות."

"אז כן, אני ישן."

"מקס," אמרה רומי שוב, "הסורק קולט סימני חיים."

הוא נהם שוב, ולא נראה מופתע. "תמיד דופקים אותנו, רומי. הגיע הזמן שתביני את זה. את יודעת, יש לי חבר בצוות פינוי-בינוי במועצה האזורית של מערכת פרוקסימה, ומסתבר שאצלם נותנים שעות נוספות על פינוי בעייתי. ידעת את זה?"

רומי נאנחה. "מקס, כבר דיברנו על זה. אם יש לך בעיה עם ההצבות שלנו, אפשר לדבר עם ילנה –"

"איך זה שלך אין בעיה?!" מקס רטן. "את באמת לא רואה שכל מנהלי ומנהלות הצוותים האחרים – אלונה, טאק-או-פי, ג'י, מריאנה – כולם תמיד מקבלים אסטרואידים קלים לפינוי, כאלו שכל התושבים שלהם כבר התפנו כמו ילדים טובים, וכל מה שנשאר זה לעשות סקירה מהירה, לאסוף את השוקולד והיין שהם השאירו, ולקרוא לספינת הפירוק." הוא הניף את אצבעו אליה כמאשים. "אבל לא את ואני. אנחנו תמיד מקבלים מושבות עוינות!"

רומי חזרה ללוח המחוונים, והמשיכה בבדיקה השגרתית של מערכת הכבידה המלאכותית שהחלה בה. "למען האמת, הסטייה הסטטיסטית –"

הוא נהם שוב מאחורי גבה, וכשהסתובבה גילתה שהניח את הכובע שוב על עיניו, וכיסה בהפגנתיות גם את אפו ושפמו. "מקס," אמרה שוב, מקשיחה את קולה כנגד החיוך שבזוויות פיה, אף על פי שהוא לא הביט בה ממילא, "כיוון שאכן נראה שאנחנו בדרך למושבה עוינת, אתה לא מעונין לחזור על פרוטוקול הפינוי?"

"את יודעת את פרוטוקול הפינוי בעל פה. וחלק מאיתנו זקוקים לשינה."

"ומה אם יפרידו בינינו, או שמשהו ישתבש?"

"זו רק מושבת כורים, מה כבר יכול להש- לעזאזל!" עיניו התרחבו והוא זרק את הכובע מראשו. "תראי מה עשית!"

רומי מצמצה, והקדישה עשרים ננו־שניות להרצה מהירה של תשעים השניות האחרונות. היא עדיין לא הבינה. כמעט מאה שנה בחברת יצורים אורגניים, והם עדיין היו מסתורין עבורה. "מה עשיתי?"

"גרמת לי לומר את זה!" הוא קם ויצא מהגשר אל חדר ההלבשה, ורומי שמעה אותו מזיז חפצים ברעש. "זה מה שרצית כל הזמן, נכון?!"

"מה אמרת? שזו רק מושבת כורים?" רומי מצמצה שוב, מבצעת הערכה מחודשת של המצב. "או 'מה כבר יכול –'?"

"מה את עושה?" צעק מקס ורץ בחזרה מהמלתחות. לפליאתה הרבה, רומי גילתה שהוא לובש חליפת שדה כוח מדוגמת של המועצה האזורית של מערכת השמש סול. לשניהם היו חליפות כאלו, כמובן, אבל רומי לא נזקקה לחליפת שדה כוח והעדיפה את המדים הקלים והנוחים יותר, ומקס לא טרח ללבוש שום סוג של מדים. עד עכשיו, לפחות. "אין לך מספיק אתגר בתפקיד? זה העניין? את רוצה שהכורים האלו יהרגו אותנו?!"

רומי הבינה סוף-סוף – עד כמה שאפשר היה להבין משהו שלא היה בו שום היגיון. "אתה מאמין שהכורים יושפעו מהאמירה שלך?" היא גלגלה עיניים במופגן. היא למדה לעשות את זה רק לפני כמה חודשים, והייתה גאה בעצמה מאוד.

"את תראי. זה יהיה הפינוי הכי קשה שאי־פעם היה לנו!" הכריז מקס, מורט את שפמו. "עכשיו, כיוון שברור שזו הפעם האחרונה שאני אנוח בימים הקרובים, אני חוזר לישון!" הוא השתרע שוב בכיסא שלו וכיסה את עיניו בכובע המצחייה. רומי נאנחה וגלגלה שוב את עיניה, תוהה לעצמה, ולא בפעם הראשונה, למה יצורים אורגניים היו כל כך מוזרים.

תאריך בין־כוכבי: 25-999-88 QD

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.9% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 99.9% תפקוד.

איכון גלקטי: אסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

האסטרואיד RS-781 שקק חיים. רומי נאלצה להודות בפני עצמה שזה בדרך כלל היה סימן רע, במיוחד באסטרואידים שקיבלו מכתבי פינוי סופיים בהחלט כבר לפני חודשים. סימן רע לא פחות היו הרעידות בקרקע האסטרואיד, שליוו את נחיתת הרחפת שלהם מול כיפת האוויר. אבל בהתחשב בסיבה שהם היו כאן, הרעידות היו צפויות.

סימן רע שלישי היה השלט המתכתי מאיר העיניים שקידם את פניהם מחוץ לכיפת האוויר. "ברוכים הבאים למושבת ריסה – מחצבי הברזל היפים ביותר במערכת השמש!" נכתב בו. השלט ללא ספק עבר תחזוקה שוטפת, צביעה מחדש וחיזוק יסודות, כיוון שמיקומו מחוץ לכיפת האוויר הפך אותו פגיע במיוחד לאבנים, מטאוריטים וזבל חלל. "למה אתה חושב שהם מיקמו אותו בחוץ ולא בתוך הכיפה?" תהתה רומי בעודה מכוונת את השרוול המחבר של הרחפת לשער כיפת האוויר.

"כדי שאנשים יראו אותו עוד לפני שהם נכנסים ויבינו לאיזו אטרקציה הם הגיעו," מלמל מקס. "מחצבי ברזל! אחד החומרים הכי נפוצים לכרייה ביקום. אלוהים אדירים."

קהל קטן החל להתאסף ליד שער הכניסה, ממתין להגעתם. רומי הבחינה שעיניהם נמשכות לסמל המועצה האזורית על הרחפת, ותיעדה בקפידה את הבעות הפנים הזועפות, את תנועות הגוף החדות. העוינות הייתה בולטת דיה עד שאפילו מקס הבחין בה. הוא החווה לעבר הכורים. "רואה? פה לשטן. ואת גרמת לי לפתוח אותו."

רומי התעלמה ממנו ויצאה ראשונה לשרוול המחבר. ריח ברור ומובהק של אוויר מסונן, סטרילי ומחומצן קידם את פניה כששער הכניסה נפתח. מקס עיווה את אפו, אבל מיהר להשתלט על עצמו כשאחד מבני המושבה התקרב אליהם. הוא היה בן אנוש בשנות החמישים המאוחרות לחייו, גבוה, בעל גוף גדול ושרירי – כמו רוב הגברים, הנשים והאחרותים שעמדו מאחוריו. רומי זיהתה שני גזעים שאינם אנושיים – מצקגים ודרקס.

"שלום," אמר האיש.

"שלום, אזרחים שוהי אר-אס 781," היא הביטה מעלה לעיניו וחייכה. חיוך, כך גילתה, היה נקודת פתיחה מצוינת עם רוב האורגניים. "שמי רומי, ואני מנהלת צוות פינוי-בינוי במועצה האזורית סול. כמו שבוודאי הבחנתם, האסטרואיד שעליו אתם שוהים נמצא בסכנת התפוררות ממשית בשבועות הקרובים, והוא מועמד לפירוק מבוקר –"

"ריסה," אמר האיש. "מושבת ריסה. ואנחנו לא 'שוהים'. אנחנו גרים פה."

מאחורי רומי, נהם מקס נהמה שקטה כל כך שהיה ברור שהיא נועדה אך ורק לאוזניה.

"אני מבינה," אמרה רומי, וסרקה במהירות את המאגרים שבזיכרונה. "אני מבינה שיש לי את הכבוד לדבר עם האזרח סלע גלרשטיין?"

מהבעת פניו ניכר שהיא הפתיעה אותו. "ביטאת את זה נכון. כל הכבוד." הוא חייך אליה חזרה, ורומי חשה מעודדת. "תשמעי, חמודה," הוא המשיך, ורומי הפסיקה לחייך, "אתם נראים כמו שני חבר'ה נחמדים מאוד. אנחנו לא רוצים לעשות בעיות. קיבלנו את כל המכתבים והאזהרות מהמועצה המקומית, שלחנו ערעורים, קיבלנו בחזרה כל מיני מכתבים מפקידים שדקלמו לנו חוקים ותקנות בנייה ופרוטוקולי פינוי-בינוי –" מקס נהם מאחורי רומי שוב, קצת יותר במודגש הפעם "–והזמנות לישיבות ועדות תכנון ובנייה, והצעות מפה ועד לאלפא קנטאורי עם איזה חבילת פיצוי מעליבה. דורות שלמים חיו ומתו במושבה הזו. חבל שבאתם עד כאן כדי לבזבז לכולנו את הזמן, כי אתם נתתם לנו אישור להישאר פה, אז אתם לא יכולים להכריח אותנו ללכת לשום מקום."

למשך שלושים ואחת ננו־שניות, רומי שקלה להזכיר למר גלרשטיין שהמועצה האזורית התחייבה לאפשר לכורים להישאר על האסטרואיד רק כל עוד הוא מתאים לקיום חיים, ואז פסלה את המחשבה.

"דורות שלמים?" שאל מקס. "אתם פה עשרים שנה בערך, לא?"

"על פי הרישומים שבידי המועצה האזורית, מושבת הכרייה הזמנית הזו הוקמה לפני עשרים וחמש שנים, שלושה חודשים וארבעה ימים," אמרה רומי. זה לא היה מדויק לחלוטין, כמובן, אבל היא גילתה שדיוק יתר בדרך כלל מעייף אורגניים.

"בדיוק," אמר גלרשטיין בלי להתבלבל, והצביע על איש~ה מהגזע הדרקסי, שהחזיק~ה תינוק~ת. "אמלירטיראסלאב דור חמישי להתיישבות. יש אגדות על היום בו אבות אבותיהם הביטו לראשונה מספינת הדורות על האסטרואיד הזה."

"אבות אמותינו," תיקנ~ה הדרקס.

"אבל… דרקס חיים רק חמש שנים," אמר מקס לפני שרומי הספיקה לשגר אליו אות אזהרה.

פניו של גלרשטיין הזדעפו, אבל להפתעתה של רומי, הדרקס שמאחוריו התערב~ה. "סלע, תראה אותם, הם נראים עייפים," אמר~ה. "בטח היה להם מסע מאוד ארוך ומייגע לכאן."

"רק שעה וחצי נסיעה מבנייני המועצה האזורית בנוגה," מלמל מקס.

"אלוהימות שבשמים, אתם בוודאי מותשים!" הדרקס הניח~ה יד מנחמת על כתפו של מקס. "איך מעבידים אתכם בתנאים כאלו? איזה חוסר הגינות!"

"יש בזה משהו," מקס חייך אל רומי, אבל פניו נפלו מיד כשהדרקס הציע~ה שייקחו אותם לסיור במושבה ויאכילו אותם. רומי הבינה מייד שאין דרך מנומסת לסרב. היא נאנחה וקיבלה את ההצעה בשם שניהם, מתעלמת מנהמותיו השקטות של מקס.

הסיור לא היה ארוך. במושבה היו בסך הכול כמאתיים מבני כורים צפופים, ורומי שמחה לגלות שרובם כבר היו ריקים לאחר שתושביהם שעו לאזהרות הרבות שקיבלו בשנים האחרונות – והרבות עוד יותר שקיבלו בחודשים האחרונים – קיבלו את חבילת ההטבות והפיצויים המשמעותית שהוצעה להם ועברו לגור באחד מכוכבי הלכת שבהם נבנו עבורם בתים חדישים ומרווחים. מלבד המבנים הקטנים והצפופים, כללה המושבה כמה גינות מלאכותיות – צמחים רגילים לא גדלו בתנאים של המושבה – וגם אולם הולו קטן, מגרש משחקים באפס כבידה, חניון רכבים קלים ששימש בעיקר את שלושת רובוטי ה"מֵכָּה" הגדולים שעברו הסבה לרובוטי שליטה מרחוק – וכמובן, המחצבות, שעל פי המידע שבידיה של רומי, לא היו בשימוש כחמש־עשרה שנים.

בסופו של הסיור הוזמנו מקס ורומי לחדר האוכל של המושבה, שם נמזגו עבורם כוסות מיץ תפוזים איום כל כך, שאם הכורים לא היו שותים ממנו בעצמם, רומי הייתה כמעט מתפתה להאמין להודעות המבוהלות של מקס על כך שמנסים להרעיל אותם. היא לא הייתה זקוקה באמת לאוכל או שתייה, אבל לפעמים השתתפה באכילה מטעמים פסיכו־סוציולוגיים, ולעִתים רחוקות אפילו נהנתה ממנה. לא הפעם, למרבה הצער. היא חשדה שמסנתזי המזון שהפיקו את המיץ הזה לא עברו עדכון תוכנה מאז שהמושבה הוקמה. "אתה בוודאי מבין, מר גלרשטיין," היא התחילה שוב, "המחצבים על האסטרואיד הזה מוצו מזמן, והכרייה הגבירה את חוסר היציבות שלו. על פי המהנדסת הראשית של המועצה האזורית, ההתפרקות הטבעית תחל תוך פחות משבועיים, והיא אינה ניתנת לעצירה. עד סוף החודש יישארו מהאסטרואיד רק שברי סלעים. בוודאי חוויתם את הרעידות."

המלמולים מסביב אישרו את דבריה. את המצקגיות הפנתה את מחושיה ישירות אל רומי ואמרה משהו בנימה קודרת. רומי, שמצקג לא הייתה אחת משבעים ושמונה השפות המותקנות שלה, המתינה יחד עם האחרים עד שהמתרגם המיושן להחריד של המצקגית יסיים לעבוד. "אם זה מה שהמפץ הגדול רצה, זה מה שנגזר עלינו!" חזר המתרגם לבסוף בקול רובוטי.

מקס לטש עיניים לעבר המצקגית. "מה? זה עניין דתי?"

"בשביל קאסרה, כן," אמר גלרשטיין בפנים רציניות להחריד. "רוב הגזע שלה מת בהתחממות הגלובלית של הפלנטה שלהם כשהרשויות לא הסכימו לעזור להם."

רומי החליטה שלא לתקן אותו ולהזכיר שהמועצה האזורית של וולה למעשה התחננה בפני המצקגים לעזוב את העולם שלהם לפני שיהיה מאוחר מדי, והם סירבו ואמרו שכל מה שיקרה הוא חלק מהרצון של המפץ הגדול. "כפי שאמרתי," המשיכה רומי, "תוך כמה שבועות האסטרואיד יתפורר לחלוטין. אם הפירוק לא ייעשה באופן מבוקר, ייתכנו נזקים רבים לאסטרואידים ולכוכבי הלכת הקרובים, שלא לדבר על נתיבי התעבורה בחלל הפתוח."

אמלירטיראסלאב כחכח~ה. "שמענו את הטענה הזו בעבר. בפועל יש פתרונות חדשניים לאסטרואידים לא יציבים. אבל המועצה מעדיפה פשוט לפרק אותם כי זה יותר יעיל וחסכוני. ומאיתנו מצפים פשוט לוותר על אורח החיים של אבות אמותינו!"

"טכנולוגיות ייצוב אסטרואידים הן… פיתוח חדש, שטרם עבר בדיקה מקיפה," אמרה רומי, בוחרת בקפידה את מילותיה, והחליפה מבט עם מקס. זו הייתה הפעם השלישית השנה שנתקלו ברעיון המטופש והמדאיג הזה. מי ממשיך להפיץ אותו, לכל הרוחות? "הניסויים שנעשו בהן עד כה אינם עומדים בתקן הבטיחותי המחמיר של המועצה האזורית. לטובת ביטחונכם האישי –"

"כן," מלמל~ה אמלירטיראסלאב. "הביטחון שלנו. ברור."

"ולטובת ביטחוננו האישי אנחנו אמורים לקחת את חבילת הפיצוי המעליבה של המועצה, וללכת… לאן בדיוק?" שאל גלרשטיין ברוגז.

"מעבר לפיצוי הכלכלי, יחידות דיור אישיות או קבוצתיות ששטחן כפול מהמבנים הזמניים על האסטרואיד הוקצו עבורכם במאדים, טיטאן, גנימד, קליסטו, הירח, אירופה, תחנות החלל המרכזיות של שבתאי או של נפטון, וכמובן ביעדים רבים על פני כדור הארץ," אמרה רומי. "מרבית שוהי האסטרואיד כבר עברו אליהן בשנים האחרונות, והפגינו שביעות רצון –"

"פראיירים!" ירק גלרשטיין. "את חושבת שאנחנו רוצים לגור בחורי התחת של מערכת השמש? איך זה אמור להיות שיפור תנאים ממה שיש לנו כאן?"

למשך עשרים מילי־שניות, רומי תהתה אם ייתכן שהגורמים שהפכו את האסטרואיד למושך בעיני אורגניים פשוט נסתרים מעיניה, אבל כשהעיפה מבט במקס, ראתה שהוא מסתיר את פיו הפעור מאחורי שפמו. "אבל," הוא אמר לפני שהספיקה להתערב, "אתם כלואים בכיפה הקטנה והצפופה הזו, עם כל הציוד המיושן הזה ובתנאי מחיה הרבה פחות טובים מאשר בכל אחד מהמקומות האלו. אפילו העבודה שלכם לא כאן, כי אין כבר מה לחצוב על האסטרואיד ואתם משתמשים ברובוטי כרייה מרחוק לכרות אסטרואידים אחרים. המועצה מציעה מגורים בתחנות חלל חדשניות, בפלנטות מוארצות עם אוויר, עם אור שמש, עם מזון טבעי שגדל בחוץ ומרחבים פתוחים…"

הכורים לא נתנו לו לסיים את המשפט.

"אור שמש!" זעק אחד האנושיים. "סרטן העור!"

"ברור שתרצו שננשום אוויר לא מסונן!" סיננ~ה כורה דרקס. "מה אכפת לכם אם נורעל?"

"ואם לא מהאוויר אז מאוכל שגדל באדמה, עם חרקים!" צעקה כורה אחרת.

"מה רע באוכל שגדל במשטחי הגידול שלנו?" שאל כורה נעלב והצביע על הקציצות האפורות המשונות שאפילו רומי סירבה לטעום מהן, למרות שלא הייתה לה בעיה לכבות את חוש הטעם שלה.

"אם לפחות היו לכם יחידות דיור בתחנת החלל סדום!" סינן גלרשטיין.

רומי הניפה את ידיה, מנסה להשקיט ולהרגיע את הכורים הנרעשים. היא הייתה מודעת בחדות לזמזום המוזר של המתרגם של קאסרה, שכמובן התעורר לחיים ברגע שדממה השתררה סוף-סוף.

"אני ישנה כל ארבעים ואחת שעות!" זעק הקול הרובוטי. "מי אתם שתכפו עליי את מחזורי השמש של הפלנטות שלכם?"

"מר גלרשטיין," אמרה רומי, מתוך תקווה הולכת ופוחתת שאכן מדובר באדם הגיוני, "גדלת במאדים, נכון?"

הוא הנהן, מצחו מתקמט בחשד.

"כלומר, אתה איש העולם הגדול. אתה יודע איך נראית פלנטה שעברה הארצה, מהי אטמוספרה. הלכת באוויר הפתוח, כשרוח וגשם ושמש על פניך. אכלת אוכל שגדל באדמה, או כזה שהגיע ממסנתזי מזון שמסוגלים לייצר טעם ולא רק ערכים תזונתיים. חיית בכבידה טבעית, או לפחות כזו שאינה מתקלקלת כל תקופה." הפעם, ההבעות סביבה רמזו לה שנגעה בנקודה כואבת. היא המשיכה, מעודדת. "חווית את החיים עם מווסתי מזג אוויר ומערכות טיהור בלתי מורגשים. עם רובוטי שירות שדואגים לכל מחסורך, שמסוגלים לתרגם מיידית כל מילה," היא הביטה בקאסרה, שעדיין הקשיבה למשפטים הראשונים שלה. "אתה חייב להכיר בכך שהתנאים בהם אתם חיים כאן מזכירים את ההיסטוריה האפלה של תחילת ההתיישבות בחלל."

פניו של גלרשטיין הקדירו. "כן," הוא אמר, קולו קר. "אני יודע בדיוק על מה את מדברת. רובוטי שירות שדואגים לכל מחסורי. שזוכרים כל מה שאמרתי ויודעים עליי הכול. שמבינים כל מה שאני רוצה לפני שאני רוצה את זה. שלוקחים את העבודות ליצורים אורגניים, חיים ונושמים כמונו. שיש להם דעות שהם חושבים שמותר להם לבטא, כאילו לא אנחנו יצרנו אותם."

אם לרומי היה דם, הוא היה קופא בעורקיה. מעבד הרגש שלה השתולל, אבל היא התעלמה ממנו ותוך שלוש מאות וחמש מילי־שניות הגיעה להערכת מצב מחודשת, שכללה שורת החלטות קודרות ותרחישים אפשריים לכל נקודה בהמשך הדיון. עבור מקס, אפילו זמן החשיבה הזה היה מיותר. הוא קם על רגליו, קצות אוזניו מאדימים. "סליחה, אדון גלרשטיין, אבל אתה לא מדבר על רובוטים, אתה מדבר על אנדרואידים. זה ממש גזעני להגיד שזה אותו דבר. איך היית מרגיש אם הייתי מדבר עליך כאילו אתה גרביל, רק בגלל ששניכם יונקים ומכדור הארץ?"

"מקס, מספיק," שידרה רומי מיד אל מחשב היד שלו, וכשלא הבחין בכך, חזרה על עצמה בקול.

"לא, בוס, סליחה, אבל זה ממש לא בסדר," אמר מקס. "אני בן חמישים, וכבר שלושים שנה לא שמעתי מישהו מתגזען ככה על אנדרואידים. יש לנו דובר מועצה אנדרואיד, יש לנו אפילו נשיאה גלקטית אנדרואידית –"

"מקס!" רומי הרימה את קולה.

"מה? מה מקס?! זה בסדר בעינייך שהוא קורא לך רובוטית? כי זה ממש לא בסדר בעיניי! מגיעה לך התנצלות…" הוא השתתק כשהבין שדממה השתררה שוב בחדר – מלבד, כמובן, המתרגם של קאסרה, שהמשיך לזמזם – וכל העיניים הופנו אל רומי. היא חשה דחף להטיח את פניה בשולחן, ודחף חזק יותר להטיח בשולחן את פניו של מקס, והורידה תפוקה במעבדי הרגש שלה כדי להתעלם בקלות משניהם.

"כן, אני אנדרואידית," אמרה בקול הרגוע ביותר שהצליחה לגייס, וקמה גם היא על רגליה. "אבל מה שרלוונטי יותר הוא שאני מנהלת צוות פינוי-בינוי של המועצה האזורית. כמו שאמרתי, האסטרואיד הזה אינו יציב, ועד סוף החודש הוא צפוי להתפרק כליל. לטובת ביטחונכם האישי, לי ולמקס יש אישור לפנות אתכם בכוח, אם לא תסכימו לחבילת הפינוי. אני מציעה שניתן לכם כמה שעות לשקול מחדש –"

קאסרה אמרה משהו, והמתרגם שלה, שהשתתק בינתיים, ניעור שוב לחיים.

"ידעתי," אמר הקול המתורגם. "ידעתי שהיא רובוטית! תראו כמה הפרצוף שלה סימטרי!"

זה, למרבה הצער, חתם את הדיון.

תאריך בין־כוכבי: 25-999-89 QD

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.4% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 93.7% תפקוד. יש לכבות מעבדי רגש לעליית תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P, במסלול מתואם לאסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

"למה שמישהו מהם יחשוב שאת רוצה לגנוב את העבודות המסריחות שלהם?!" צרח מקס מעבר לדלת תאי המקלחון האטומים כדי להתגבר על רעש המים. "ולמה בכלל אפשר לבקש מהמסנתז עגבניות רקובות?! למה זו אופציה?!"

"זו לא אופציה במסנתז רגיל. אבל ממילא לא היו לעגבניות הרקובות האלו טעם או ריח," קראה רומי בחזרה מהתא שלה, והמשיכה ללוש את השמפו אל תוך שׂערה. "זה היה אקט הצהרתי, אני מניחה."

"זו אלימות נגד עובדי רשויות!" מקס המשיך לצעוק גם אחרי שעצר את זרימת המים במקלחון שלו. "אני אומר שנעזוב אותם בשקט. שיחתמו ויתור ויישארו למות כאן כשכיפת החמצן תתפרק."

רומי שטפה את שׂערה ולא טרחה לענות. היא ידעה שלמקס אין שום כוונה להקריב את חיי הכורים והכורות – למעשה, הוא עמד לצידה כשדיווחה על התקרית האלימה לילנה, מנהלת מחלקת התכנון והבנייה, שנחרדה לשמוע את הדברים והודיעה שהיא שולחת צוות סיוע לפינוי בעייתי. רומי שנאה את הפתרון הזה, אבל לא הייתה להם הרבה ברֵרה. האסטרואיד עמד להפוך מסוכן בקרוב מאוד. היא עצרה את זרימת המים במקלחון שלה. "צוות הסיוע במסלול סביב נפטון. ייקח להם בערך עשר שעות להגיע."

"עשר שעות זה מספיק זמן בשביל להרוס את השלט שלהם," רטן מקס.

רומי נאנחה והפעילה את המייבש, מאדה את המים מגופה ומשׂערה. הבגדים שלה, נקיים ומדיפים ריח נעים של כביסה, ירדו לעברה במגֵרה מהתקרה. היא הביטה ברובוט שהוריד אותם, תנועה שהעלתה בזיכרונה את הפעם האחרונה שמישהו השווה בינה לבינו. שבעים ושמונה שנים. זה לא היה מדויק, כמובן, אבל היא נהגה למחוק פירוט יתר של זיכרונות עבר כדי לפנות מקום לזיכרונות חדשים. עצם העובדה ששמרה את הזיכרון הזה הייתה חריגה.

מקס, כך גילתה כשעלתה לגשר, כבר החל ללבוש חליפת חלל.

"אתה לא יוצא להרוס את השלט," אמרה רומי. "וכן, זו הוראה."

"אנחנו גם ככה מפרקים את האסטרואיד הזה עוד מעט," הוא אמר. "מי ישים לב חוץ מהם?"

"ואם הם יגישו תלונה במשטרה הבין־גלקטית?" שאלה רומי. "יותר גרוע, מה אם הם יגיעו לתקשורת? מספיק שערוץ נלהב ישיג להם עורך או עורכת דין, ונתחיל עם צווי מניעה, בתי משפט, חוות דעת נוגדות למהנדסת של המועצה האזורית, מומחים מטעם עצמם להתפרקות אסטרואידים, הפגנות אינסופיות במסלול סביב נוגה וקריאה להתפטרות של ראשת המועצה… בלגן כזה יעכב את הפינוי בשבועות. אין לנו את הזמן הזה."

מקס נאנח ומרט את שפמו. "כן. אני יודע. ואם איכשהו לא נצליח לפנות אותם לפני ההתפרקות של האסטרואיד, כמובן שכל כלי התקשורת יגידו שזו הייתה אשמתנו כי לא פעלנו מספיק מהר ומספיק בחומרה ולא הכרחנו אותם להתפנות בכוח."

"אנחנו לא נגיע לזה," אמרה רומי. "אם צריך, נגרור אותם לחלליות הפינוי בשׂערות שלהם. או במחושים שלהם. אבל אנחנו נעשה הכול לפי הכללים, התנכלות של רשויות מקומיות לאזרח הקטן הוא נושא שהתקשורת מאוד אוהבת."

"גם גזענות נגד אנדרואידים," נהם מקס, אבל החל לפשוט את החליפה. רומי שתקה וחזרה ללוח המחוונים. "אני מצטער," מקס אמר מאחוריה. "טיפלתי בזה כמו פיל בחנות חרסינה."

"כן, זה בהחלט מה שעשית," אמרה רומי. "אבל ההתנצלות מתקבלת. בכל מקרה, כבר מאוחר. אני אחכה לצוות הסיוע. אתה יכול ללכת למיטה אם אתה רוצה."

הוא הנהן, אבל נשאר לשבת לצידה לחכות.

תאריך בין־כוכבי: QD25-999-89

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.4% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 93.7% תפקוד. יש לכבות מעבדי רגש לעליית תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P, במסלול מתואם לאסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

"רומי," אמר מקס, "את ישנה?"

רומי הביטה בו בלי לומר דבר. הוא טפח על פניו בידו. "סליחה, שאלה טיפשית," אמר.

"רצית משהו?"

"הספינה של צוות הסיוע," אמר מקס, "היא מדגם סטנדרטי, נכון?"

"כן, למה?"

"ולא הזמנת יותר מספינה אחת, נכון?"

במקום להמשיך לשחק במשחק השאלות שלו, רומי העלתה את תצוגת הסורק על המסך הראשי. הספינה הגדולה הנושאת את סמל המועצה האזורית אכן לא הייתה לבדה, אבל החלליות שליוו אותה לא היו משטרתיות. רומי הגדילה את טווח הסריקה עד שהסמלים על גביהן נעשו ברורים: "בי-בי-סי", "סי-אן-אן", "קרס מדווח", "חדשות צדק", והערוץ השנוא עליה ביותר, "איה פלוטו?".

הם בהו לרגע בדממה בחלליות ההולכות ומתקרבות.

"הם לא יכולים לעצור אותנו," אמר מקס, מושך את קצות שפמו. "אנחנו פועלים על פי חוקים וצווים ותקנות."

רומי שתקה. שניהם ידעו שלחוקים וצווים ותקנות לא היה שום קשר להשפעת התקשורת.

"אני צריך להתקשר לג'ורג'," מלמל מקס, והניח את כובע המצחייה שלו על לוח המחוונים. "הוא כועס כשאני לא מודיע שאני מאחר לארוחת ערב, ובמיוחד כשאני לא מודיע שארוחות הערב מתבטלות עד להודעה חדשה."

רומי רצתה להתווכח, אבל היא לא באמת יכלה להבטיח למקס שיחזור הביתה בשבוע הקרוב. היא שתקה.

"אמרתי לך שזה יהיה הפינוי הכי קשה שאי־פעם היה לנו," הפטיר מקס לעברה מתחת לשפמו כשעזב את החדר.

רומי חשה דחף לזרוק בעקבותיו את כובע המצחייה שלו, אבל הפעם התמודדה איתו מבלי להוריד תפוקה במעבדי הרגש שלה, שממילא הקפיצו התראות מהבהבות מרגע שעזבו את האסטרואיד. מקס לא היה יכול לשנות את התפקוד של מעבדי הרגש שלו, ואמירת המילה האחרונה הרגיעה אותו. חוץ מזה, הוא צדק. הוא באמת אמר לה.

מברק על־אורי: אל רומי, מנהלת צוות פינוי-בינוי על ספינת מועצה סטנדרטית מספר A22P

רומי, את בסדר? הדובר מופצץ בהודעות של העמותה לקידום חיים טבעיים, הוא שלח עשרות הודעות גינוי מהבוקר. אם את רוצה שיחליפו אתכם, רק תגידי. אף אחד לא מצפה שתעמדי במתקפה האישית הזו. את עובדת מועצה, לא שוטרת. השד יודע שאנחנו לא משלמים לך מספיק בשביל לסבול את זה. עדכני אותי.

ילנה אקונינה

מנהלת מחלקת תכנון ובנייה

מועצה אזורית סול

תאריך בין־כוכבי: 25-999-810 QD

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.2% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 91.8% תפקוד. יש לכבות מעבדי רגש לעליית תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P, במסלול מתואם לאסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

כשרומי נכנסה לחדר, פניו של השדרן על הצג העצום התחלפו ל"קנדי קראש", משחק הווינטג' האהוב על מקס, שהעמיד פנים שהוא מרוכז במשחק ולא הבחין בנוכחותה. היא הביטה בו ארוכות והמתינה. "מה?" הוא אמר לאחר שהרגיש שמספיק זמן חלף. "אני בהפסקה. מותר לי לשחק בהפסקה."

"אתה יודע שאני יכולה לשמוע אותך מקשיב לחדשות גם כשאני עורכת בדיקת מערכות מחוץ לספינה, נכון?" היא שאלה ביובש.

מקס נאנח וסימן לצג, שהתחלף בחזרה.

"די לשחיתות של המועצה האזורית!" צעק גלרשטיין, ומאחוריו עמדו כמה עשרות כורים וכורות, נושאים שלטי "לא רוצים אור שמש ואוויר!", "אומרים לא לפינוי-בינוי!" ו"התפרקות האסטרואידים = קונספירציה!"

"אכן תמונות קשות, יונית," אמר השדרן. "קבוצת תושבים קשי יום הנאבקים על זכותם להמשיך את החיים הפשוטים שהם אוהבים כל כך, אזרחים תמימים ומסורים שכל רצונם הוא להישאר באחת ממושבות הכורים האחרונות בחגורת האסטרואידים במקום לעבור ליישוב קבע."

"אני מבינה," אמרה יונית, השדרנית באולפן, והפנתה אליו שתיים מחמש העיניים שלה, סימן לכך שהיא מפגינה עניין קל בדבריו. "ביקשנו את תגובת דובר המועצה האזורית, ולטענתו מהנדסת המועצה המומחית קבעה שמושבת הכרייה נמצאת בסכנה ממשית ומיידית, כיוון שהאסטרואיד יתחיל להתפרק מעצמו כבר בשבועות הקרובים."

"ברור שזה מה שה'מומחים' שלהם יטענו!" צעק גלרשטיין, שהתנשא מעל השדרן, אל תוך המיקרופון. "להשקיע כסף במומחים יש להם, וגם ברובוטים המשרתים שלהם שמנסים לפנות אותנו מפה, אבל בטכנולוגיות ייצוב אסטרואידים, או, נגיד, ביחידות דיור נורמליות בסדום –"

"כן, תודה לך, אדוני." השדרן הגן על המיקרופון בגופו, ופנה בחזרה אל המצלמה. "כמו שאת רואה, יונית, מדובר בחיים ומוות עבור האנשים האלו, תרתי משמע," אמר. "הטענה של אמלירטיראסלאב, הדרקס שדיברנו איתָהוֹ בתחילת המשדר, היא שהיומיים האחרונים בהם מתרחשת המחאה מקבילים לשלושה חודשי חיים עבור דרקס! האם נגזר על הדרקס למות מבלי לדעת האם המועצה קרת הלב תאשר את הבקשה הפשוטה, להישאר על… על…"

"האסטרואיד של אבות אמותינו!" זעק~ה אמלירטיראסלאב מאחוריו, וחטפ~ה את המיקרופון. יונית לא צפתה בשדרן הנאבק – כל עיניה כבר הופנו בחזרה אל המצלמות. "כן, תודה לך, כתבנו בשטח. נותר רק לראות האם זעקת הכורימות תמשיך ליפול על אוזניהם הערלות של הבירוקרטים האטומים שבמועצה האזורית. נעדכן בכל התפתחות."

"החישוב שלהם לא נכון," העירה רומי. "יומיים אינם שווים לשלושה חודשים בשנות דרקס."

"זה כל מה שיש לך לומר?" שאל מקס.

"לא," אמרה רומי, "מה העניין עם הקונספירציה?"

"אין לי מושג."

הוא היה שקרן גרוע כל כך שרומי אפילו לא טרחה להעיר שהדופק שלו מאיץ. היא המתינה, ולבסוף מקס נאנח. "את בטוחה שאת רוצה לדעת?"

היא הנהנה, ולא הופתעה כשהתגלה שהערוץ אליו מקס העביר את הצג הוא "איה פלוטו?".

"אם כך, פרופסור לאסמואן," אמר השדרן, פניו רציניים וקשובים מאוד.

"פרופסור לסמואן," תיקן הפרופסור את השדרן. עד כמה שרומי זכרה – ואלו לא היו זיכרונות ישנים שעברו דחיסה והורדת רזולוציה, כך שהיא זכרה מצוין – ה"פרופסור" קיבל את התואר שלו תמורת תרומה יפה לאוניברסיטת היקום המתכווץ. היא עצרה את השידור בהינף יד. "האיש הזה לא בכלא?"

"הערעור שלו התקבל לפני חודש," מלמל מקס.

רומי סרקה מיד את מאגרי המידע שלה בחיפוש אחרי שמו של הפרופסור. היא גילתה שלמרות הוכחות חותכות שהביא למותם של תושבי אלטרבאן אלפא כשהנחה אותם לטוס לתוך השמש כדי לרפא את המגפה שלהם, נטען בערעור שלו שהתביעה לא הצליחה להוכיח שהיצורים האומללים לא נרפאו כליל מהמגפה לפני שנשרפו בעודם בחיים. היא נאנחה ונופפה שוב. השידור התחדש. "ספר לנו על השקרים שהמועצה האזורית מנסה למכור לנו לגבי התפרקות אסטרואידים," אמר השדרן.

"ובכן, כל הראיות שיש לנו לגבי התפרקות אסטרואידים עד היום הן אנקדוטליות לחלוטין," אמר הפרופסור. "שים לב, המועצה טוענת ששישה־עשר אסטרואידים נמצאו לא מתאימים להמשך מגורים עקב אי־יציבות, נכון?"

"כביכול," אמר השדרן.

"בהחלט. בוא נספור," הפרופסור מנה על אצבעותיו. "מתוך אלו, שמונה אסטרואידים פונו והוסבו לחומר גלם לפלנטות חדשות. תושביהם נפלו בשקריה של המועצה האזורית – ושל הממשלה הגלקטית, כמובן, כי הבעיה היא גדולה יותר מכאן, בפינת העולם שבמערכת השמש שלנו – ואז הם ויתרו על ביתם בעבור בצע כסף, והאסטרואידים שעליהם חיו נהרסו לפני שהיו יכולים להתפרק באופן 'טבעי', כביכול. נוח מאוד, נכון?"

"מאוד, מאוד נוח," הדהד השדרן, עיניו נוצצות.

הפרופסור צמצם את עיניו, מסונוור, והשדרן מיהר להשתלט על התלהבותו ולעמעם את האור הבוקע מעיניו. "אני מודה לך," אמר הפרופסור והמשיך לספור. "אחד מהאסטרואידים עבר פעולת חיזוק יסודות שהמועצה עצמה יזמה, פעולה שבאופן נוח לא צלחה כך שהיה צורך לפרק אותו בכל זאת. הם ניסו, אתה מבין? אי־אפשר להאשים אותם!"

"ברור שזה מה שהם רוצים שנחשוב!" אמר השדרן.

"מה שמוביל אותנו לעוד… אפשר?"

השדרן הושיט מייד את ידו, והפרופסור, שאצבעותיו שלו נגמרו, הוסיף למנות על שש אצבעות ידו השמאלית של השדרן. "שבעה אסטרואידים בלבד שאכן התפרקו! אני שואל אתכם," הוא הפנה את מבטו ישירות אל המצלמה, "האם זה מדגם מייצג? האם המועצה באמת רוצה שנאמין שהתפרקות היא גורל בלתי נמנע של כל האסטרואידים בחגורה? וגם אם כן, מה כל כך נורא בזה? בעיניי הסיכון הוא מחיר פעוט שיש לשלם עבור שמירת זכותם של הכורים לחיות במקום בו בחרו!"

השדרן מצמץ, והאור בעיניו הבהב לרגע. "יש לנו שאלה ממאזין," אמר, נלהב כילד. "'עובד מועצה' שואל – ואיך הכורים והכורות האלו אמורים להמשיך לחיות אחרי שכיפת החמצן שלהם תתפרק?"

הפרופסור פנה ישירות אל המסך. "ובכן, 'עובד מועצה', אם זה באמת השם שלך! תדע לך שכיפת חמצן שמתפרקת, בדיוק כמו אסטרואיד שמתפרק, זה משהו שקורה באופן טבעי בטבע, ואנחנו צריכים להפסיק להיות מפונקים ולהתמודד עם זה בדיוק כמו שאבות אמותיהן של הדרקס היו מתמודדים. אף אחד עוד לא מת ממחסור בחמצן!"

רומי נופפה והצג כבה. "מקס, אתה יודע שלדבר איתם רק נותן להם לגיטימציה."

מקס התכווץ והחביא את מחשב היד שלו מאחורי שפמו.

תאריך בין־כוכבי: QD25-999-812

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.2% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 89.8% תפקוד. יש לכבות מעבדי רגש לעליית תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P, במסלול מתואם לאסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

"אנחנו באמת בסדר, ילנה," הבטיחה רומי שוב לדמות ההולו, שלא נראתה מסופקת.

"אתם בטוחים?" שאלה ילנה. "הצוות של ג'י בדיוק סיים לטפל בהפרות בנייה על גנימד. הם יכולים לקחת מכם את המשימה. מכל הצוותים, בשנה האחרונה שניכם התמודדתם עם הכי הרבה מקרי פינוי בעייתיים."

"למען האמת, הסטייה הסטטיסטית –" מיהרה רומי לתקן לפני שמקס יאמר משהו, אבל הוא קטע אותה.

"תודה, ילנה, אנחנו נסגור את הבלגן הזה בעצמנו," הוא אמר, להפתעתה של רומי. היא העיפה בו מבט, מקשתת את גבותיה. הוא לא ראה את שותפו לחיים כבר ימים רבים. ילנה עקבה אחרי מבטה. מקס לא מצמץ.

"בסדר," אמרה ילנה לבסוף ונאנחה. "זה מה שחשבתי שתגידו. ויש לי רעיון. כלומר, הוא לא רעיון שלי, אבל הוא בהחלט יכול לעזור. יש כאן דרקס שאני חושבת שתרצו לפגוש."

"דרקס? אצלכם?" רומי כיווצה את מצחה. הגזע הדרקסי חי בעיקר על דרקס-פריים, והיא לא הייתה מסוגלת לדמיין מה יהיה להם לחפש בנוגה, כוכב לכת שאכלס בעיקר רשויות מקומיות, משרדים ממשלתיים, חברות חשמל, גז וקרינה, משרדי היי-טק שניסו לחסוך כסף על נדל"ן, ואת תאגיד השידור "שם".

"כן," אמרה ילנה. "מישהִיוּ שרוצה לדבר על מושבת ריסה. התכוונתי פשוט לבקש מקצ-טק לשלוח אותָהוֹ לתלונות הציבור, אבל אז גיליתי שמדובר בדרקס, שיום וחצי מהחיים שֶלָהוֹ התבזבזו בהמתנה בקבלת קהל. החלטתי שלכל הפחות מגיע לָהוֹ פגישה אישית עם מנהלת מחלקת התכנון והבנייה, ו… אני חושבת שאת צריכה לשמוע את מה שיש לָהוֹ לומר, רומי."

רומי הנהנה. "בסדר. תוכלי לחבר אותָהוֹ?"

"קצ-טק," קראה ילנה. "הבא את ליל למקרן ההולגרפי, בבקשה."

דמותה הפכה מטושטשת, וכשההולו התמקד שוב, על המשטח עמד~ה דרקס צעיר~ה, לפחות עד כמה שרומי ידעה לזהות – העור רק החל להתבהר מכחול לתכלכל, ושלוש העיניים הביטו בסקרנות לכל עבר, כמו אצל ילדים. אלא שילדים לא היו יכולים להגיע לבדם לנוגה, ובוודאי שלא לעמוד בבירוקרטיה הסבוכה שנדרשה כדי להגיע אל נציג שאינו רובוטי. וכמובן, הדרקס הצליח~ה להרשים את ילנה, הישג שבהחלט רמז על בגרות וחוכמה. סקרנותה של רומי התעוררה.

"ברכות, נציגי הרשות," אמר~ה הדרקס ברשמיות וקד~ה. "שמי לילאסרונדפאדרומיה, ואמלירטיראסלאב היאוּ ההורה שלי."

השם זוהה מיד בזיכרון הזמין האחרון של רומי – הדרקס על האסטרואיד. למקס לקח רגע נוסף להיזכר ולקלל בשקט מתחת לשפמו.

"ברכות גם לך, האזרחאִית לילאסרונדפאדרומיה," אמרה רומי. "כיצד נוכל לסייע לך?"

"למעשה, הגעתי לכאן כדי להרהיב עוז להציע לכם סיוע." הדרקס קד~ה שוב.

מקס עיווה את פניו. רומי שמחה שרגשותיה אינם ברורים באותה מידה. "תודה לך. אני מלאה בהערכה כלפי מעורבותך החברתית ומודה על רצונך לסייע. עם זאת, המצב בהחלט נמצא תחת שליטה."

"כמובן, לא אתיימר להניח שנציגי ונציגות הרשות המקצועיים זקוקים לסיוע בעבודתם," אמר~ה לילאסרונדפאדרומיה. "עם זאת –"

"רומי," נשמע קולה הזועף של ילנה מהעבר השני, "המצב, עם כל הכבוד, לא בשליטה. וליל," היא פנתה לדרקס, "חשבתי שלדרקס אין זמן לנימוסים מיותרים."

לילאסרונדפאדרומיה חייכ~ה, חושפ~ת גומות חן בצידי הראש. "תודה, גבירתי." הדרקס הביט~ה שוב ברומי. "אז ככה: אני אוהֵבַת את אמאבא שלי, אבל יש לָהוֹ… איך לומר…"

"בעיות?" הציע מקס ביובש.

"מקס!" סיננה רומי.

"קשות," הסכימ~ה לילאסרונדפאדרומיה. "אי־אפשר לסבול את אמלירטיראסלאב, היאוּ קשה, וגרוע מכך…" היסוס נוסף. "לא החור הכי שחור, אם אתם מבינים למה הכוונה שלי."

מקס פרץ בצחוק. רומי רק בהתה בדרקס.

"כן, זו לא הייתה מטאפורה מצוינת," אמר~ה לילאסרונדפאדרומיה בהרהור. "לא מערכת הכבידה המלאכותית הכי יציבה? לא תא הלחץ הכי אטום?"

"לא הכוכב הכי בוהק," הציע מקס.

"כן! זה!" זרח~ה אליו הדרקס. "תודה לך!"

הפעם, פרץ הצחוק של מקס נשמע יותר כמו שאגה. "אני מחבב אותך, לילאסרונפאמאמא… כלומר, לילסנטרופי-"

"ליל זה מספיק," אמר~ה הדרקס וחייכ~ה. "שמות דרקסים ניתנים במטרה המוצהרת שכל מי שהיאוּ לא דרקס לא יצליחו לבטא אותם."

"תמיד חשדתי," אמר מקס. "מי רוצה לבלות חיים כל כך קצרים בלהגיד שם כל כך ארוך!"

"נכון!" צחק~ה ליל, וגומות החן הופיעו שוב בצידי ראשָהוֹ.

רומי הרגישה שהשיחה חומקת ממנה, וניסתה להשתלט עליה בחזרה. "רגע, ליל. אָתְהָ לא לצד ה… כורים?"

"תלוי לאלו מהֶמֶן את מתכוונת," אמר~ה ליל. "במושבה היו שלוש מאות וחמישים כורותים. מתוכַמֶן, מעל שלוש מאות קיבלו את הודעת הפינוי, הבינו את המצב עברו לגור במקומות נחמדים הרבה יותר מהמושבה. אני בהחלט לצידמֶן. רק כשהלכתי ללמוד הבנתי שהחיים היומיומיים לא חייבים להיות מאבק רק כי שמעת מההורה שלך שזו הדרך הנכונה לחיות. התנאים במושבה מזעזעים! ידעתם, למשל, שכל שלושה חודשים כשמנקים את מסנני החמצן, כל המושבה צריכה להיכנס לשנת סטסיס?"

"לא ידענו," אמרה רומי, ועניין ניכר בהבעתו של מקס.

"זה לא הכול," המשיכ~ה ליל. "מצקגים מתמודדים ממש רע עם שנת סטסיס. פעם בשנה-שנתיים אחד מהם לא מתעורר ממנה, והאחרים פשוט טוענים שזה כנראה מה שרצה המפץ הגדול, וזה קורבן ראוי למען שגשוג המושבה!"

"מעניין מאוד," אמרה רומי. "מה דעתך להתראיין על כל זה לתקשורת?"

"בשמחה," אמר~ה ליל. "אבל לדעתי זה צריך להיות המוצא האחרון. למעשה, באתי לפגוש את המנהלת אקונינה כי יש לי הצעה מעניינת יותר, שקשורה ישירות לתחום הלימוד שלי. סיפרתי עליה גם לחברותים שלי מהאוניברסיטה, וקיבלנו אישור מהפרופסור לעשות את זה כעבודת גמר."

"לא בהתנדבות," התערבה ילנה. "אנחנו רשות מקומית, עבודה בהתנדבות היא הרבה יותר כאב ראש אצלנו. נשלם לכֶמֶן כמו לכל קבלן משנה. אצטרך להעביר את זה במכרז רכש במקום במכרז שירותים, אבל –"

"רגע! מישהי או מישהו – או מישהִיוּ – מוכנות להסביר על מה אנחנו מדברים, בדיוק?" שאל מקס ברוגז.

"כן, סליחה," אמר~ה ליל. "תנו לי לחזור אחורה. אני והצאצאימות האחרימות ניסינו במשך זמן רב לשכנע את ההורימות שלנו לעזוב, אבל זה היה בלתי אפשרי. גלרשטיין שטף להֶמֶן את המוח. הרבה שוכנעו שאפשר לסחוט כסף ויחידות דיור מנופחות מהמועצה –"

"ידעתי!" סיננה ילנה.

"–ואת האחרימות, שפחות מעוניינימות במגורים בתחנת סדום, גלרשטיין שכנע שהמועצה משקרת והאסטרואיד לא יתפרק כלל," השלימ~ה ליל. "כשהפינוי הגיע לתקשורת, דרשתי לראות את דוח המהנדסת האחרון שגלרשטיין קיבל, והזדעזעתי לגלות שהאסטרואיד עומד להתפרק בשבועות הקרובים מתחת לרגליים של חבורת העקשנים המגוחכת שמסרבת להכיר בכך. וזה נאמר בשם כל הצאצאימות של אֶזרְחֵאִיוֹת המושבה. נעשה כל מה שנוכל כדי לסייע למועצה ולהציל את המשפחות שלנו. וזה מוביל אותי להצעה שלי – ברור שעם ספינת פירוק גדולה של המועצה אין בעיה להזיז את המושבה על כל המבנים שלה לאחת הפלנטות שהמועצה הציעה בה מגורים לכורימות."

"נכון," אישרה רומי, "אבל הכורים לא יעריכו את זה. הם מעוניינים להישאר על האסטרואיד."

"וכאן יש לי דרך לעזור," אמר~ה ליל. "אני עושה תואר באסטרופיזיקה וגרפיקת הולו באוניברסיטת צדק רבתי."

"דו־חוגי?" שאל מקס, שטרח להביע באוזני רומי מדי כמה חודשים את צערו על התואר באסטרו־הנדסה שמעולם לא סיים. "זה לא איזה שמונה שנים?"

"יש מסלול מקוצר לדרקס," אמר~ה ליל. "בכל מקרה, ההתמחות שלי היא הדמיות הולו. עם כמה מקרנים טובים ששולטים בקול, תמונה ותנועה, אני והחברותים שלי נוכל לא רק לדמות את הרקע של האסטרואיד בזמן שתפרקו את המושבה ותעבירו אותה לפלנטה – כולל 'כיפת חמצן' מדומה שתציג את מפת הכוכבים המוכרת להם ובפועל תאפשר להם לנשום את אוויר הפלנטה המוארצת עד שנחליט להסיר אותה – נוכל אפילו לגרום לאסטרואיד עצמו להיראות כאילו המושבה עדיין קיימת עליו."

רומי לטשה בָהוֹ מבט.

"גאונות, נכון?" נשמע שוב קולה של ילנה מבחוץ, וגומות החן של ליל העמיקו.

"לא," אמרה רומי. "כלומר, כן, זה רעיון פיקחי מאוד. אבל אני מצטערת, ליל, אני לא יכולה להסכים לתוכנית הזו. אני בטוחה שאָתְהָ והחברותים שלך מאוד מוכשרים, אבל אנחנו לא יכולים לרמות את האזרחים האלו ולהזיז אותם כנגד רצונם וללא ידיעתם למקום אחר."

"רומי," אמרה ילנה. "עיינתי בהסכם החכירה של הכורים והמועצה. אנחנו חייבים לאפשר להם להמשיך לגור במושבה, אבל בהחלט רשאים להזיז את המושבה עצמה. יש לנו זכות מלאה להרים את המושבה כמו שהיא, אדמה וכיפת חמצן והכול, ולהניח אותה בכל מקום שבו נבחר לעשות זאת."

"לא בלי ידיעתם," התעקשה רומי. "הם אזרחים של מערכת השמש סול. יש להם זכויות."

"למשל הזכות להמשיך לחיות, למרות שהם מנסים מאוד להרוג את עצמם?" שאלה ילנה ביובש. "רומי, את יודעת שזה רק ילך ויסתבך."

"עדיף לפנות אותם בכוח מאשר בעורמה," אמרה רומי.

ליל נאנח~ה. "אני מקבֵּלַת, מכבֵּדַת ומעריכַת את דעתך. אם תזדקקו לשירותיי בכל זאת, אני פה עבורכֶמֶן."

ליל נעלמ~ה ממסך ההולו, וילנה הופיעה שוב, מביטה ברומי בקדרות. "את מנהלת הצוות," היא אמרה. "אם את רוצה לקחת את צוות הסיוע ולרדת לאסטרואיד, זו החלטה שלך. אבל אני חושבת שאת לא מעריכה מספיק כמה הם נחושים בטמטום שלהם. תעדכני אותי."

היא נפרדה מהם, ורומי פנתה להביט במקס. "ומה אתה חושב?" שאלה.

מקס החליק את שפמו. "אני חושש שילנה צודקת," התוודה. "אבל את מנהלת הצוות שלי, ואני סומך על שיקול הדעת שלך." הוא חייך. "אני יכול להרוס את השלט בזמן שאנחנו מפנים את הגזענים האטומים האלו?"

תאריך בין־כוכבי: QD25-999-812

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 85.2% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 72.8% תפקוד. יש לכבות מעבדי רגש לעליית תפקוד.

איכון גלקטי: ספינת פינוי-בינוי סטנדרטית מספר A22P, במסלול מתואם לאסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

רומי חיפשה דקות ארוכות את מאחה הרקמות. בדרך כלל הייתה מצליחה לאתר אותו תוך כמה מאות ננו־שניות, אך הסורק באחת מעיניה הפסיק לעבוד לאחר שנפגעה, והעין השנייה ריצדה בלי הפסקה. בסופו של דבר, מצאה את המכשיר, לקחה אותו ויצאה בחזרה אל הגשר. מקס צפה ב"חדשות צדק" ללא קול. המפלה שלהם תועדה באופן מרהיב על המסך הגדול – עשרות עובדי מועצה נמלטים על נפשם בזמן שרומי מנסה להיאבק ברובוטים הגדולים שניסו להגיע לרחפות. כשראה את רומי, כבה את השידור וייצב את זרועו הפצועה כדי שתוכל לטפל בה. הוא היה חיוור, שטף דם עיטר את כתפו, וגרוע מכול, קצות שפמו היו חרוכים. רומי החליטה לא לציין זאת בפניו.

"מקמילן יצא מהניתוח," הוא דיווח. "הם שחזרו את עמוד השדרה שלו, אבל הוא יצטרך פיזיותרפיה."

רומי הנהנה. עומס היתר על מעבדי הרגש שלה החל לרדת, אבל היא לא העזה להחזיר אותם לתפוקה מלאה. מקמילן נפגע הכי קשה בצוות. כל האורגניים האחרים הגיעו לרחפות בזמן. מקס התכווץ כשהיא החלה לאחות את הפצע שלו. "אני מצטערת," היא אמרה בשקט. "הפעם אני זו שהתנהגה כמו אידיוטית. אתה יכול לומר 'אמרתי לך'."

"אני לא מתכוון," אמר מקס. "דאגתי לך ממש, רומי. הם כמעט הפכו אותך לערֵמת גרוטאות."

"הם היו רחוקים מזה מאוד," הבטיחה לו רומי, והורידה עוד קצת את התפוקה של מעבדי הרגש שלה.

"חוץ מזה, את לא אידיוטית רק בגלל שאת נותנת יותר אמון באנשים ממני ומ-"

הצלצול כמעט הרעיד את הגשר. מקס התכווץ שוב, הפעם לא מכאב. רומי אישרה למחשב הספינה לקבל את השיחה, ודמות ההולו של ילנה הופיעה מולם. "כוכבים שבשמיים, אתם בסדר?" היא אמרה, קולה מבוהל. "כל ערוצי החדשות מדווחים על זה! איך לעזאזל יש למושבת כורים קטנה עשרים וחמישה רובוטי מֵכָּה?"

"קיווינו שאת תוכלי לספר לנו," אמרה רומי. "ראינו בסיור שלנו רק שלושה, שהוא מספר הרובוטים המאושר למושבה בסדר גודל כזה על פי תקן רישוי ופיקוח."

"רישוי עסקים חושדים שהם קנו אותם לפני שנים ממושבות אחרות שפונו והחביאו אותם במחצבות," אמרה ילנה. "וזו רק עוד שורה ברשימה הארוכה מאוד של תקנות וחוקים שהם הפרו בשלב הזה." היא הביטה ברומי ברוגז. "אמרתי לך."

"היא יודעת," אמר מקס, כי רומי שתקה. היא ראתה את המבט של ילנה משתהה על זרועה המעוקמת, חסרת השימוש.

"רומי, את בסדר?" ילנה שאלה שוב, קולה רך יותר.

"85.2% תפקוד מערכת פיזיולוגית," אמרה רומי. "שום דבר שכמה שעות באלקטרוניקה לא יתקנו."

"לא עדיף שתחזרי למעבדה המרכזית בנוגה?" שאלה ילנה.

"אני בסדר," אמרה רומי.

"אז מה השלב הבא?" שאל מקס. "רובוטי מֵכָּה משלנו? ספינות גרירה ופירוק? משטרה מקומית?"

"היועץ המשפטי יעביר חוות דעת בקרוב," אמרה ילנה, קולה יגע. "אבל תשמחו לשמוע שגלרשטיין פרסם רשימת תנאים, כנראה בעקבות הבור העצום שנפער בקרקע האסטרואיד לפני יומיים. הוא דורש מגורים בתחנת החלל סדום לכל המושבה."

"זה נדל"ן ממש יקר," מחה מקס.

"זה לא העניין," רומי אמרה. "סדום נמצאת במועצה האזורית סיגמא קנטאורי. אין לנו סמכות להציע שם יחידות דיור. ואני חוששת שהוא יודע את זה."

"גם זה לא העניין," אמרה ילנה, ורומי ראתה את פניה מאדימים אפילו דרך שידור ההולו המקרטע של המועצה. "הוא דורש חמישה קילומטרים לכל כורה – כולל אלו שכבר חיים בפלנטות אחרות – ועוד מאתיים קילומטרים של שטח משותף. זה בערך שליש מהתחנה. חיים בה מאות אלפי אנשים."

קרוב יותר לשתי חמישיות מכל שטח התחנה, אבל רומי לא ראתה צורך לציין זאת. "ואם זה לא מספיק, הוא דורש כשכל האנדרואידים יעזבו את התחנה," המשיכה ילנה. "הוא מתראיין ברגעים אלו ממש לתקשורת על ה'נזקים' שגרמת לו."

"הוא היה בתוך מֵכָּה ממוגן וניסה להרוג אותה!" קרא מקס. "על מה הוא מתלונן? שנתפס לו הצוואר כשהיא נאבקה על חייה?"

"בדיוק," אמרה ילנה. "הוא מתראיין עם סד על הצוואר ומכריז שהוא יגיש תביעה ייצוגית בסיוע עורכי הדין של העמותה למען חיים טבעיים במערכת השמש." הבעת הגועל על פניה הייתה ברורה אפילו דרך ההולוגרמה הגסה בערוצי ההולו המיושנים של המועצה. "ראשת המועצה הוציאה הודעת גינוי נגד הגזענים האלו. לפחות התמיכה שלהם בכורים עוזרת לנו קצת מבחינה תקשורתית."

"כמה זמן נשאר עד שהאסטרואיד יתפרק כליל?" שאלה רומי

"שלושה ימים, לפי צוות הנדסה." ילנה נאנחה.

רומי הניחה את המאחה. הזרוע של מקס הייתה כחדשה. הלוואי שהיה מכשיר מקביל שתוכל להעביר על הזרוע שלה כדי לאחות אותה – היא תצטרך לבלות את השעות הקרובות במעבדה. היה קל כל כך לרפא אורגניים. הבעיות האמיתיות איתם לא היו פיזיולוגיות. מעבדי הרגש שלה החלו לזעוק עוד לפני שדיברה – מרגע שהחליטה, למעשה. "בסדר," היא נכנעה, ונטרלה אותם לחצי שעה הקרובה. קולה היה יציב כששאלה, "ילנה, יש לך דרך ליצור קשר עם ליל?"

תאריך בין־כוכבי: QD25-999-818

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.4% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 99.8% תפקוד.

איכון גלקטי: אסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

רומי לא נהגה להשתמש בתואר "גאוני" לעיתים קרובות, אבל היא נאלצה להודות שהתוכנית של ליל הייתה גאונית. היא הייתה פשוטה, ברורה, מבוססת על שימוש מקורי בטכנולוגיה מוכרת, ונקודות הסיכון והכשל שלה היו מעטות.

ליל וחברותיו~ה שאלו מקרני הולו מחדרי הסטודיו של האוניברסיטה, וילנה שאלה עוד כמה ממחלקת המופעים במועצה. רומי ספרה את הדקות לאחור, משתדלת שלא להאיץ בליל. ערוצי התקשורת עדיין חגו סביב האסטרואיד כמו נשרים רעבים, ממתינים לניסיון פינוי נוסף של המועצה, אבל כיוון שלא היו בספינות שלהם מצלמות חזקות דיין כדי לצלם את המושבה בחושך מוחלט, ליל וחברותיו~ה התקינו את המקרנים באישון לילה. למרבה הצער, הלילה נמשך רק שש שעות על האסטרואיד.

"זה לא ייאמן שבעיני ההורה שלי היה הגיוני לתת לי לגדול ככה חצי מהחיים שלי," נהמ~ה ליל, וסיימ~ה להרכיב את ממיר ההולו באצבעות זריזות.

רומי התכווצה, חושבת על הזמן המועט כל כך שנותר לליל לחיות לעומת הזמן האינסופי שנותר לה עצמה. "אני באמת מאוד מעריכה את ההשקעה שלך, ליל, במיוחד בהתחשב ב…"

"בכך שנשארו לי רק שנתיים?" ליל חייכ~ה מבעד לקסדת החליפה. "אפשר לספר לך משהו?" כשרומי הנהנה, המשיכ~ה. "החלטתי לעבור לגוף סינתטי. כבר בחרתי מודל להוריד את עצמי אליו."

רומי הרגישה שההצהרה הייתה חשובה מאוד עבור ליל, אף על פי שלא הייתה בטוחה למה. תוך כעשרים מילי־שניות, סרקה את המאגרים שלה ומצאה שהתרבות הדרקסית הייתה מלאה דעות קדומות כלפי ההעברה לגוף סינתטי, כאלו שרוב האורגניים האחרים כבר זנחו. הדרקס ראו בהזדקנות גופם המהירה סוף "טבעי", משום מה. היא בילתה עוד חמישים ננו־שניות בניסיון להבין כיצד עליה להגיב להצהרה. "אני מאוד שמחה בשבילך," אמרה לבסוף.

זו הייתה, ככל הנראה, התגובה הנכונה. גומות החן הופיעו שוב בצידי הראש של ליל. "תודה. ואו. טוב להודות בזה. אני…" ליל השתתק~ה לרגע. "את הראשונה שסיפרתי לה. רוב הדרקס יראו במה שאני עושה חילול קודש. הלוואי שיכולתי לשכנע את ההורה שלי אפילו לשקול את זה. יהיה מספיק קשה לצאת מהארון כשיגיע הזמן." המקרן ההולוגרפי החל להשמיע קול זמזום, וליל נסוג~ה לאחור. "בסדר. המקרן מוכן."

"צוות חמש מדווח על סיום התקנה," אמרה רומי בקשר. "צוותים אחת, שתיים, שלוש, ארבע שש ושבע, סטטוס התקדמות?"

הצוותים הגיבו באישור בזה אחר זה, מלבד צוות שבע, זוג פאקסים חירשים-אילמים שהגיבו באיחור של כמה שניות, בכמה נקישות קצובות. רומי נתנה את ההוראה, ושבעת המקרנים הופעלו בזה אחר זה. לרגע, אור מסמא הקיף את המושבה, ואז דעך.

"זהו?" שאל מקס בקשר, אכזבה נשמעה בקולו. "לא קרה כלום."

ליל קמ~ה והתרחק~ה מהמושבה ומהמקרן, אל גבול ההקרנה של מקרני ההולו. אחרי כמה צעדים, הדמות של ליל התפוגגה לחלוטין אל תוך הרקע.

"ליל?" קראה רומי. שום תגובה לא נשמעה. היא העבירה את ראייתה למצב חודר הולו וקווי המתאר של ליל התבהרו מול עיניה. הדרקס לא הגיב~ה לקריאותיה, מה שהוכיח שההולו פעל היטב. רומי קמה וניגשה להביא את ליל, ודיווחה לשאר הצוותים שהבדיקה הראשונה הסתיימה בהצלחה. אחרי שכל האחרים בדקו ואישרו שמקרני ההולו הִסוו לחלוטין כל מה שנמצא ברדיוס של קילומטר מהמושבה, רומי התרצתה, נתנה את ההוראה להתקפל בחזרה לרחפות, ואישרה לספינת הפירוק להתחיל לעבוד. ליל והסטודנטיות האחרות עקבו בקפידה אחרי מקרני ההולו כדי לוודא שהמשיכו לחסום אור, קול ואת הרעידות בקרקע האסטרואיד לכל אורך הפירוק, בזמן שרומי, מקס ועוד כמה צוותים מהמחלקה צפו במושבה, קשובים לכל סימן שאחד מתושביה מתעורר. רומי עצמה הביטה בספינת הפירוק העובדת ביעילות ובמהירות. כבר יצא לה לראות העברה של משטח גדול על כל תכולתו, אבל המראה היה מרשים בכל זאת – הזרועות הארוכות והעצומות המנסרות מעגל גדול סביב המושבה וכיפת החמצן שלה, הכפות המייצבות הנעות באיטיות מתחת לפני השטח, שדות הכוח והכבידה הנדלקים ונפרשים כדי למנוע אפילו מאבן אחת לזוז על פני השטח בזמן שהגוש העצום התנתק משאר האסטרואיד, והשאיר מכתש גדול מאחוריו.

כעבור ארבעים ושלוש דקות – כמעט שעתיים לפני שהאסטרואיד פנה שוב אל השמש והיה חשוף למצלמות של ספינות התקשורת – נח חלק שלם של האסטרואיד על ספינת הפירוק: המושבה וכיפת החמצן המקיפה אותה, כולל מקרני ההולו. רוח קלה ממסנני האוויר, שכעת קיבלו את האוויר שלהם ישירות מצינורות של ספינת הפירוק, בידרה את שוליו של סמרטוט שנשכח על רובוט ניקיון מחוץ לאחד הבתים. מלבד התנועה הקלה, אף עלה עשב מלאכותי לא זז, אף קיר פח או פלסטיק לא חרק או התעקם, אף ציפור מלאכותית לא צייצה ואף רובוט מיושן לא צפצף. המושבה הייתה שקטה ודוממת כמו כדור שלג קטן, עולם קפוא. חיים קפואים. תושבי המושבה היו כולם חיים במובן הקלאסי של המילה – אורגניים, טבעיים – בניגוד לחיים של רומי, שנוצרו בידי אחרים וניתנה לה ה"זכות" לחיות אותם כרצונה על פי חוק. אבל אם המשמעות של חיים הייתה היכולת להתפתח ולהשתנות – כמו שבית המשפט טען עוד לפני שרומי עצמה הורכבה, בפסיקות התקדימיות הראשונות של זכויות האנדרואידים – מי היה "חי" יותר, היא או הכורים האלו?

ובכל זאת, היא רימתה אותם. רומי ניערה את המחשבות הקודרות מראשה והזכירה לעצמה שהאסטרואיד עמד להתפרק תוך יומיים – המהנדסת הראשית של המועצה הייתה מוכנה להתראיין על כך לכל ערוצי התקשורת, אבל למרבה הצער, רק תאגיד השידור הציבורי "שם" הסכים, והרייטינג שלו לא היה בשמים. וממילא, העבודה של רומי הייתה העבודה הקלה בכל הפינוי. הבלגן האמיתי יתחיל עם הנחיתה וההטמעה באדמת טיטאן, שלאחריו תכובה הקרנת ההולו. רומי הייתה רק מנהלת צוות פינוי-בינוי, והתפקיד שלה נגמר כאן. כמעט.

היא הלכה להעיר את ליל, שישנ~ה שעונ~ה על הצג המשדר ממקרן ההולו. ליל. רומי נגעה קלות בכתפו~ה. "ליל. ספינת הפירוק יצאה לדרך. אנחנו רק צריכים לחזור להקים את מקרני ההסוואה."

ליל נאנח~ה והתהפכ~ה. "סלט פירות, בלי משמש וקלמנטינה," מלמל~ה וחזר~ה לישון. רומי נזכרה שדרקס ישנו במחזורי זמן קצרים יותר, ושליל ער~ה כבר שעות ארוכות, והחליטה לתת לדרקס לישון עוד קצת. היא הלכה להכין את הרחפת והעלתה את מקס בקשר כדי שיבדוק ששאר הצוות של ליל מוכן לצאת לדרך.

מייד כשענה לה, ידעה שמשהו קרה. "מקס? מה קרה?"

"הכול בסדר, בוס," מקס אמר, קולו מאומץ.

מקס קרא לה "בוס" רק כשמשהו היה מאוד, מאוד לא בסדר. רומי הגבירה מייד את תפקודי הדריכות והערנות שלה למקסימום, אבל לא הוציאה הגה. שנים של ניסיון בעבודה עם מקס לימדו אותה שעדיף להמתין עד שיהיה מוכן לדבר. היא ספרה שישים אלף מילי־שניות לפני שזה קרה.

"רומי," אמר מקס, קולו איטי באופן מענה, "את זוכרת שלפני שהתחלנו את הפרויקט, אמרת לנו לסרוק את המושבה ולוודא שכולם עדיין שם?"

"כן," ענתה רומי, למרות שמקס ידע היטב שכל תרחישי השבוע האחרון מקוטלגים ומתועדים היטב בזיכרונותיה.

"ואת זוכרת שהתחלנו מאוחר מדי ואז גילינו שמקרני ההולו מעוותים את הסורקים שלנו ונצטרך פשוט להסתמך על צילומי הגשושות, שאישרו שהדבר היחיד שיצא החוצה מהכיפה הוא מֵכָּה בשליטה מרחוק?"

"כן," אמרה רומי שוב, ממשיכה לספור מילי־שניות כדי לא להרים את קולה. "הוא נעצר בצד המואר של האסטרואיד, אז הנחנו ששלחו אותו לשם כדי לשמור עלינו והחלטנו להביא אותו כשנסיים את העברת המושבה."

"אז מתברר ש-"

מקס לא סיים, כי קול צורמני נשמע בקשר, מציף את ערוץ התקשורת ברחפת. ליל התעורר~ה בבהלה. "מ-מה קרה?" שאל~ה וניסתה להציץ מחלון הרחפת.

רומי כבר רצה החוצה, בלי לטרוח אפילו ללבוש את החליפה שלה. ספינת הפירוק עדיין התרחקה לאיטה מהאסטרואיד, טובלת בחשכה, אבל משהו טס לצידה – קטן יותר מחללית תקנית, אבל גדול מרחפת. כשהגדילה את הרזולוציה של ראייתה רומי ראתה דרכו בבירור את הרובוט הענק – באופן יחסי, כמובן, כיוון שהוא היה זעיר לעומת ספינת הפירוק – מסתער על קדמת הספינה, מכה אותה לסירוגין באגרופיו ובאמצעות מדחסי הבעירה שהניעו אותו בחלל. רומי הגדילה את הראייה שלה פי שלושה, ואז פי חמישה. ליל לא נזקק~ה לאמצעים כאלו. כשחזרה לרחפת, הדרקס הביט~ה בה בתערובת של ייאוש ופחד. "אלוהימות," אמר~ה. "זה ההורה שלי, נכון?"

תאריך בין־כוכבי:  QD25-999-819

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.4% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 99.8% תפקוד.

איכון גלקטי: אסטרואיד RS-781, מערכת השמש סול.

למרבה המזל, הרובוט העצום והמאיים למראה של המושבה לא היווה סכנה אמיתית לספינת הפירוק – הוא היה בן עשרים לפחות, ובניגוד לדגמים חדשים יותר לא היו לו אפילו מנועי אנטי־חומר או רתכת פלזמה לכרייה. כמובן, גם לספינת הפירוק לא היה נשק, אבל היא הייתה מצוידת במערכות הגנה סטנדרטיות של המועצה האזורית. תושבי המושבה אפילו לא התעוררו מהמכות. למרבה הצער, אמלירטיראסלאב הבינ~ה מהר את נחיתותו של הרובוט, והרחיקה~ה אותו לפני שספינת הפירוק הצליחה ללכוד אותו בקרן גרירה. הם נטרלו את ערוץ הקשר של הרובוט, ומקס שמח לדווח ששום שדר לא נשלח לפני כן.

"כל כך מתאים להורה שלי," רטנ~ה ליל בזמן שהתקינו את משדרי ההולו החדשים, עבור צוותי התקשורת שנשארו סביב המושבה. "קודם לתקוף, אחר כך לחשוב על תגבורת."

"בין אם התכנון של אמלירטיראסלאב הוא להשיג תגבורת או להתראיין לאחד הערוצים, לא יהיה לָהוֹ מספיק זמן כדי לעצור את ספינת הפירוק לפני הנחיתה בטיטאן," אמרה רומי. "אבל אני מצטערת שנאלצת לחוות את זה."

"אין לך שום סיבה להתנצל על ההתנהגות של ההורה שלי, או של כל אחד או אחת מהכורימות," אמר~ה ליל, בעוד~ה נאבק~ת להרכיב את החלק האחרון של המקרן דרך החליפה המסורבלת. "לדעתי, זה עניין של זמן עד שהם יראו את המציאות. באמת, אני –"

"יֶלֶדָה שלי," חדר קול לערוץ התקשורת שלהם, נושא נימה טרגית עמוקה. "איך יכולת?!"

כמה וכמה קולות מופתעים נשמעו בבת אחת בתגובה, אבל רומי, שזיהתה את הקול בדיוק כמו ליל, השתיקה את כולם בלחיצה מהירה. "מקס," אמרה. "עבור לערוץ תקשורת מוצפן."

"זה לא יעזור לך, רובוטית זדונית שהדיחה את היֶלֶדָה שלי מדרך הישר!" נשמעה הצעקה. רומי קיללה והעבירה שוב את ראייתה למצב חודר הולו. מול עיניה, במכתש הגדול שסביבו פרשו את מקרני ההולו, קווי המתאר של המֵכָּה הענק של המושבה ריצדו מול עיניה.

את רוב הרגליה הרעים למדה רומי מבני האדם. לקלל, למשל, היה הרגל שרכשה מצפייה במקס. זה ניחם אותה כעת כשקיללה בקול ובשטף במשך רגע ארוך. היא אפילו לא טרחה לספור מילי־שניות.

ליל הביט~ה, המומ~ה, מעבר למקרן, אל תוך המכתש הגדול שאותו עמדו להסוות. "אמאבא?" שאל~ה בפליאה.

"באמת חשבת שאחרימות לא יודעימות לשחק עם הולו?" סיננ~ה אמלירטיראסלאב בקשר. "אני לימדתי אותך את כל מה שאי־פעם ידעת!"

"אני עושה תואר שני באוניברסיטה, אמאבא!" זעמ~ה ליל בחזרה. "תכבֶּאִי את ההולו שלך מייד! המשדרים שלנו מסונכרנים, הוא ישבש אותם!"

"ולמה שאעשה את זה?" שאל~ה אמלירטיראסלאב בזחיחות. "בעוד רגע האסטרואיד ישלים את הסיבוב שלו, צידו המואר ייחשף לכל החיישנים, הגשושות והמצלמות של ספינות התקשורת, וכל הגלקסיה תיחשף לשקריה של המועצה האזורית המושחתת של מערכת השמש סול!"

רומי קפאה לרגע – ליתר דיוק, למאתיים אלף ננו־שניות – בזמן שדמיינה את האסון התקשורתי שעמד לשאוב אותם לתוכו כמו חור שחור. היא השקיעה עוד שלוש ננו־שניות ברחמים עצמיים וחרטות על כל הציוד שנשאר על ספינת הצוות ושהייתה יכולה להביא איתה כדי לנטרל את הרובוט. ב-349,210 הננו־השניות הבאות שקלה את המצב מכל הכיוונים, והחליטה על דרך הפעולה שלה. היא עברה לערוץ שידור פרטי מול ליל. "ההולו באחריותך," אמרה. "אני אטפל בהורה שלך."

"השתגעת?!" זעק~ה ליל. "המֵכָּה ימעך אותך כמו זבוב!"

רומי לא בזבזה עוד זמן. היא הפעילה את מדחסי החליפה שלה וזינקה.

זה לא היה קרב אבוד, בהחלט לא כמו שהוא נראה לליל. המֵכָּה היה מסורבל, אמלירטיראסלאב בבירור לא הורגל~ה בהפעלתו לעִתים קרובות, ורומי, מעבר להיותה חזקה בהרבה מיצור אורגני, הייתה צריכה רק למצוא ולכבות את משדר ההולו ששיבש את האותות שלהם. למרבה הצער, אותו משדר נח בצד הפנימי של הרובוט, קרוב לראשו. היה עליה לנטרל את אמלירטיראסלאב במהירות, מבלי לחשוף את הדרקס לריק או לשבש את מערכות החמצן המסורבלות של המֵכָּה. הסיכון העיקרי היה בניסיון לעשות את כל זה בזמן שאמלירטיראסלאב עסק~ה בניסיון להרוג אותה.

"רומי?" היא שמעה את מקס זועק תוך כדי הסתערות. "מה את עושה?!"

היא לא טרחה לענות, כמובן – מספיק מתשומת הלב שלה הוסטה להקשבה לקשר ולחישוב הזמן לסיום סיבוב האסטרואיד, והיא הייתה צריכה את כל שאר הקשב שלה למכות הנמרצות שהנחיתה במרכז מערכת הבקרה בבטנו של הרובוט. "מקס," אמר~ה ליל לאחר רגע בקול נוקשה מעט. "רומי מנסה לנטרל משדר הולו שנמצא ברובוט הענק של ההורה שלי. נצטרך להמשיך בתוכנית בלעדיה."

"מה?!" זעק מקס.

"אין לנו הרבה זמן," השיב~ה ליל, והפעם נשמע~ה מאושש~ת יותר. רומי הייתה כמעט גאה. "כולם לסנכרן מקרנים. צוותים, דווחו התקדמות!"

רומי לא הצליחה לחדור את בטנו של הרובוט, אבל פגעה במדחסים שלו, ועברה לנקודת חולשה בחיבור ברכיו. אם תנטרל את יכולת התנועה שלו, אולי…

התראת הקרבה שלה צפצפה. היא נעה הצידה במהירות וכמעט איבדה את ראשה לנחת זרועו העצומה של הרובוט. היא חשה חבטה, ואז שמעה את הצפצוף המוכר שהתריע על פגיעה בחיבורי הכתף והזרוע. ההודעה שהופיעה מול עיניה אישרה את החשד.

רומי קיללה שוב. חלון הזמן שבו הייתה יכולה לנהוג בזהירות נגמר. היא הפעילה את המדחסים שלה וטסה ישר לעבר ראש המֵכָּה. היא הפנתה אליו את רגליה, שרפה את פני השטח שלו ואז הסתובבה והשתמשה בזרועה הבריאה כדי לתלוש את שכבות המתכת של ראש הרובוט. דרך הקשר – וכעת גם דרך הרובוט, בגלל קרבתה – שמעה את אמלירטיראסלאב צורח~ת, "לא יפגע רובוט לרעה באורגני ולא יניח במחדל –!"

"אני לא רובוט, ואני לא מצייתת לחוקים המטופשים האלו," אמרה רומי ביובש, ואז, בחבטה מהדהדת, ניקבה את תא הפיקוד של הרובוט.

אמלירטיראסלאב איבד~ה הכרה ברגע שהאוויר החל לברוח מתא הפיקוד. הרובוט קרס, ורומי שמעה את נשיפת הבהלה של ליל בקשר כשמשדר ההולו של אמלירטיראסלאב הפסיק לשדר, והמֵכָּה ההרוס במרכז המכתש נגלה לעיני כול. "ההורה שלך בסדר, ליל!" קראה בעודה אוטמת את התא באמצעות שפופרת החומר המבודד שעובדי המועצה היו מחויבים לשאת. לא הייתה לה כוונה לתת לדרקס להיפגע. היא וידאה שלוח הבקרה של הרובוט מנוטרל, סחטה את שארית השפופרת שלה, הסירה את מכלי החמצן מגבה ופתחה אותם אל תוך התא. היא שמחה שהתעקשה שלא יפרקו אותם מהחליפה התקנית שלה, למרות שלא היה לה כל צורך בהם. נשיאת בלוני חמצן נוספים הייתה אמצעי זהירות שהוכיח את עצמו לא אחת בחברת יצורים אורגניים.

מקס הגיע בטיסה בדיוק כשחומר האיטום שלה נגמר, אוחז בשפופרת חומר איטום נוספת. רומי לא חשבה שהוא ידע איך שפופרת כזו נראית. היא הושיטה יד לקחת אותה ממנו, אבל הוא נד בראשו. "אני אעשה את זה. את צריכה ללכת אל ליל."

רומי הפעילה את המדחסים שלה וטסה בחזרה מחוץ למכתש. אמלירטיראסלאב התאושש~ה וצרח~ה עלבונות בעקבותיה לפני שמקס כיבה את ערוץ הקשר שֶלָהוֹ. מבעד לחליפה של ליל, פני הדרקס הצעיר~ה נראו כמעט ירוקים. "ליל, אין לך מה לדאוג, ההורה שלך בסדר, לא פגעתי –"

"לא, זה לא זה… כלומר, ראיתי שהשתדלת… אבל המקרן…" ליל הרימ~ה את המבט, והבחינ~ה בזרועה של רומי התלויה ברפיון לצד גופה. שלושת האישונים התרחבו. "ואת? את בסדר?"

"שום דבר שאי־אפשר לסדר במעבדת האנדרואידים," אמרה רומי. "מה אמרת על המקרן? יש לנו שבע־עשרה דקות עד שפני האסטרואיד יפנו אל השמש." לא מדויק, כמובן, אבל רומי התחילה להבין למה יצורים אורגניים ויתרו על דיוק.

"המעבד נשרף מהעומס כששידור ההולו השתבש," אמר~ה ליל, בייאוש. "אולי ספק הכוח שבמֵכָּה יכול להציל לפחות חלק מהשידור, אבל המקרנים הישנים של המועצה יצטרכו מקור כוח יותר –"

רומי לא שמעה את ההמשך. למעשה, היא לא הקשיבה מעבר למשפט הראשון של ליל. היא הפנתה את כל משאביה לבחינת המשאבים שעמדו לרשותם. המֵכָּה לא היה אופציה, גם אם רומי לא הייתה פוגעת בספק הכוח שלו. הרובוט היה גדול, אבל לא היה לו מספיק כוח עיבוד. ספינת הצוות הייתה יכולה להתאים, אבל היא הייתה צריכה להיות כאן, לא הרחק מעל ראשיהם, והם לא יצליחו להנחית אותה בזמן. לכוח בלבד השמש הייתה המקור הטוב ביותר, מן הסתם, אבל ברגע שהאסטרואיד ייחשף לאורה, כבר לא היה טעם להפעיל את מקרני ההולו. היא הייתה יכולה לשלוח איתות שישנה את המסלול של כמה לוויינים כך שישקפו את אור השמש, אבל גם זה היה לוקח זמן רב מדי. ולא עמדו לרשותם מחשבים מתאימים לתמיכה במקרני ההולו. רומי מצאה רק פתרון אחד שאפשר להפעיל אותו בתוך חמש־עשרה הדקות, חמישים השניות ומאתיים עשרים ושלוש המילי־השניות שנותרו להם. היא בילתה את הדקה הבאה בהסרה זהירה של החליפה שלה מבלי לעורר את תשומת הלב של ליל, ואז עוד מאה חמישים ננו־שניות בחישוב עוצמת המכה המדויקת שתהדוף את הדרקס אחורה מבלי לפגוע בָהוֹ. מעבר לסכנה במעשיה הצפויים של רומי, לא היה שום תרחיש בו תספיק להסביר את כוונתה ולהקשיב להתנגדויות שידעה שיעלו. זה לא הקל על הרגשתה מול ההבעה של ליל כשהוטח~ה אל קרקע האסטרואיד. הדרקס הביט~ה בה בעיניים רחבות, נבגדות.

"אני מתנצלת מאוד על התנהגותי. באפשרותך להגיש קובלנה רשמית למועצה האזורית, הטפסים זמינים ב-"

רומי לא חישבה נכון את הזמן הדרוש להתנצלות, אבל היא הייתה בטוחה שמקס יסייע לליל להגיש תלונה נגדה אם יהיה בכך צורך. קצות אצבעותיה כבר התחברו למקרן ההולו והחלו להעביר אליו את כל הכוח שלה ולנתב את עיבוד התמונה למעבדים שלה. ממנו הכוח והאותות הועברו לשאר משדרי ההולו המחוברים לרשת. היא הספיקה לראות את המושבה קמה לחיים מתוך המכתש העצום, מתרחבת, ממלאת את המרחב. הדמיית ההולו ריצדה כמה פעמים ואז התייצבה, ורומי אפילו הספיקה לקרוא בפעם האחרונה את השלט "ברוכים הבאים למושבת ריסה – מחצבי הברזל היפים ביותר במערכת השמש!" ולהתחרט על כך שזה הדבר האחרון שהיא קוראת, ואז יכולת עיבוד התמונה ויכולת החשיבה שלה הוסבו גם הן לטובת תמיכה במקרני ההולו, והמערכת הפסיכו־מנטלית שלה כבתה.

תאריך בין־כוכבי: 25-999-820 QD

סטטוס מערכת פיזיולוגית: 99.8% תפקוד.

סטטוס מערכת פסיכו־מנטלית: 99.9% תפקוד.

איכון גלקטי: נוגה, בניין המועצה האזורית של מערכת השמש סול.

זמן מאז כיבוי מערכת אחרון: 11 שעות, 22 דקות, 12 שניות, 500 מילי־שניות, 27 ננו־שניות.

רומי פקחה את עיניה בעמדת טעינה סטנדרטית וזיהתה מייד את מעבדת האנדרואידים בנוגה. להפתעתה, היא עדיין הייתה בגוף האחרון שלה. היא הייתה בטוחה ששרפה את כל המעגלים.

מקס וילנה עמדו משני צידי עמדת הטעינה שלה, מביטים בה בציפייה. "בוקר טוב," אמרה ילנה, חיוך על שפתיה.

"אני מבינה שמשימת צוות פינוי-בינוי הסתיימה בהצלחה," אמרה רומי.

"אני לא יודע אם את יותר גאון, או יותר משוגעת," מלמל מקס, ששפמו הדליל נראה כאילו מרט אותו.

"אני יודעת," אמרה ילנה, זורחת אליה. "עשית עבודה מצוינת. שניכם עשיתם. רשמתי לכם שבוע של מנוחה, חצי על חשבון ימי בחירה והצהרה וחצי על חשבון הרשות."

מקס נראה כאילו זכה בלוטו בין גלקטי. "באמת?" שאל, בוהה בה.

"בהחלט. ואם לא הייתי מחויבת לדירוגי השכר של עובדי רשויות, כבר היית מקבלת העלאה ענקית, רומי." ילנה קימטה את מצחה. "אני מניחה שלא תתענייני בשובר זוגי לארוחת בוקר, ספא וסיור טעימות באלפא קנטאורי?"

"לא, אבל תודה לך," אמרה רומי בנימוס.

ילנה משכה בכתפיה. "בכל מקרה, הפינוי אכן הוכתר כהצלחה. ביטלנו את ההקרנה ברגע שההטמעה בקרקע של טיטאן הסתיימה."

"אחרי שלקחנו להם את שאר המֵכָּה, כמובן," הוסיף מקס.

"חשבתי שנחכה כמה ימים," אמרה רומי.

"לא הייתה ברֵרה," אמרה ילנה. "התפרקות האסטרואיד הואצה בגלל פעולת הפינוי. אחרי כמה שעות כל מה שנשאר היה לשלוח ספינת שאיבה כדי לפנות את מסלולי התעבורה מהשאריות. וגם ההקרנה שעל טיטאן לא הייתה שורדת המון זמן. אף אחד מאיתנו לא היה מנוסה בעבודה עם מעבד מורכב כמו שלך, ואף אחד לא נהנה להמשיך להשאיר אותך מחוברת למקרנים כמו סוללה. בעיקר ליל."

"ספרי לה על הפרצוף של גלרשטיין כשהוא הבין איפה הוא," אמר מקס, משנה את הנושא במה שללא ספק נראָה לו כאגביות מוחלטת. "אני די בטוח שהוא עדיין עומד שם וצורח."

"מתברר שלמרות שחוזה החכירה מאפשר לנו להעביר את המושבה על כל אזרחיה, ולמרות שהודענו לו על כוונתנו בכתב, הוא לא קיבל את ההודעה. הוא לא טרח להחליף כתובת כשעבר לגור באסטרואיד, ועדיין רשום במועצה האזורית כתושב מאדים. מוזר, לא?" שאלה ילנה, מצקצקת בלשונה. רומי עמדה להעיר שזה נשמע לה סביר מאוד, למען האמת, כי התושבות במאדים העניקה לגלרשטיין שלל הטבות והנחות, אבל ילנה המשיכה. "בנוסף, בדיקה מול מועצת סיגמא העלתה שגלרשטיין עצמו קיבל הרבה מאוד קנסות על חניית המכה שלו בחניון הרכבים הקלים של תחנת החלל סדום, ברציף ההימורים. הכורים היו מזועזעים לשמוע על מה הוא מוציא את כספי הקופה שלהם."

"זה עניין אותם הרבה פחות מאשר לוודא שאף אחד לא מתכוון להכניס אוויר לא מסונן למושבה שלהם או להחליף להם את המסנתזים," רטן מקס. "אני זוכר את אבא שלי מאכיל אותי בדייסה ממסנתז כזה כשהייתי קטן. לכל דבר שיצא ממנו היה את אותו הטעם: שילוב של וופל לימון וסוליות נעליים."

"לי זה טעים," אמר קול רך מהדלת. "האמת שאפילו למדתי לתכנת מסנתז רגיל כדי לדמות את הטעמים של המסנתזים הישנים. אוכל עם טעם אמיתי הוא פשוט…" רומי הפנתה את פניה וראתה את ליל, שעמד~ה בכניסה. הבעת הגועל לזכר אוכל אמיתי שהייתה על הפנים של ליל התחלפה במבוכה. "אפשר להיכנס?"

"בהחלט," אמרה רומי וירדה מעמדת הטעינה שלה. היא הופתעה לראות את ליל – ועוד יותר מכך, הופתעה כשהדרקס התנפל~ה עליה בחיבוק עז ושטוף דמעות. "למה עשית את זה?! כל כך דאגתי!" קרא~ה.

מקס סימן לרומי, והיא הבינה את הרמז וטפחה בעדינות על גב הדרקס. "ליל, אני מצטערת שהדאגתי אותך. הגוף שלי היה בסכנה, אבל לא היה קורה לי כלום גם אם הוא היה נשרף. יש לי גיבוי במאגרי המידע של המועצה האזורית. הוא מתחדש כל עשרים מילי־שניות." רומי הביטה במקס וילנה בנזיפה.

"סיפרנו לליל על הגיבוי," אמרה ילנה, מחייכת. "אבל בכל זאת נרשמה כאן הרבה דאגה. לא כולנו רציונליים כמוך, רומי."

"זה בכלל לא עניין של רציונליות! אפילו לא טרחת להתייעץ איתי," ליל אמר~ה, נעלב~ת. "הייתה לי תוכנית למקרה כזה בדיוק."

"ויישמת אותה מצוין," ילנה חייכה. "ליל יָצָאתָה מהארון להורה שלה. סיפֵּרַה לָהוֹ שמוות טבעי כבר לא בתכנון."

"אמלירטיראסלאב בסדר?" שאלה רומי, כמעט בחמלה.

"לא," מלמל~ה ליל. "אבל העובד הסוציאלי של המועצה הפנה אותנו לפסיכולוגית מומלצת בטיטאן, מומחית במעברים מגוף אורגני לסינתטי. בכל מקרה, להורה שלי היה ברור שעדיף לשתוק ולא לספר שלא רק שהיֶלֶדָה שלָהוֹ עכשיו לצד המועצה הזדונית, אלא גם התגלה שהיאוּ סוטה."

"אני מצטערת," אמרה רומי, וטפחה בעדינות על ידו~ה של הדרקס.

"אני לא," ליל משכ~ה בכתפיה, ולהפתעתה של רומי, לקח~ה את ידה. "לאמאבא נותרה פחות משנה לחיות. לא תהיה לָהוֹ ברֵרה אלא להתמודד עם זה בסוף. מי יודע? אולי אפילו אשכנע אותָהוֹ לעבור לגוף סינתטי."

"ובכל מקרה, אין מי שיקשיב לָהוֹ," אמר מקס. "ספינות התקשורת איבדו עניין ברגע שהאסטרואיד התפרק. קיפלו את האנטנות שלהם, התניעו וחזרו הביתה. אפילו 'איה פלוטו?' עצרו את המשדר המיוחד שלהם והחליפו אותו בשידורים חוזרים של תוכניות ה'תחקיר' על הסיבות האמיתיות לכך שפלוטו כבר לא נחשב לכוכב לכת."

ילנה טפחה גם היא על כתפו~ה של ליל. "עבודה מצוינת," החמיאה לָהוֹ. "למעשה, אם יש לך כמה דקות, אשמח לדבר איתך על טכנולוגיית ההולו, ואולי לשכור את השירותים שלך ושל החברותים שלך בקביעות, בתקווה בלי שנצטרך לעבור מכרז רכש…" היא קימטה את מצחה. "אין לך עוסק פטור, במקרה?"

"סליחה, מנהלת המחלקה," ליל קד~ה אל ילנה. "גם אני אשמח לדון איתך בכך, אבל נראה לי שכולנו צריכותים לנוח קצת קודם. למעשה, רציתי להזמין את כולכם לחגיגת סיום העברת המושבה בקמפוס."

ילנה ומקס נראו מבולבלים בדיוק כפי שרומי חשה. ליל צחק~ה. "אנחנו מאוד מאמינותים בתירוצים למסיבות."

"הייתי שמח להצטרף, אבל ג'ורג' לא ראה אותי כבר כמה ימים," אמר מקס והחל לסגת לעבר הדלת, קורץ אל רומי באופן מביך. "ולילנה יש המון עבודה הערב, נכון ילנה?"

ילנה הביטה ממנו לרומי ולליל, ואז הסכימה בהתלהבות ומיהרה בעקבותיו.

ליל הביט~ה שוב ברומי. "ומה התירוץ שלך?" שאל~ה, בחיוך.

רומי בחנה את ליל, את שלושת האישונים המרוכזים בה, את החיוך הרחב. "אשמח להצטרף, למען האמת."

ליל חייכ~ה שוב והושיט~ה יד לרומי. רומי לא נזקקה לעזרה כדי לצאת מעמדת ההטענה, אבל הכירה את משמעות המחווה אצל יצורים אורגניים, וקיבלה את היד המושטת.

מברק על-אורי: אל ילנה אקונינה, מנהלת מחלקת תכנון ובנייה, מועצה אזורית, מערכת השמש סול.

תאריך בין־כוכבי: 25-999-823 QD

ילנה היקרה,

תודה על הצעתך הנדיבה. אם היא עדיין תקפה, אשמח מאוד לקבל שובר זוגי לארוחת בוקר, ספא וסיור טעימות באלפא קנטאורי.

בברכה,

ROM-Y_19ds@3312, מנהלת צוות פינוי-בינוי