היה יום אביבי נעים כשמקב-56 ומרת-08 חדרו לאטמוספרה של הפלנטה "ארץ" מעל האוקיינוס השקט. הם הפעילו מיסוך כמה שעות קודם לכן, כשנכנסו למערכת השמש, ומיהרו לעגון במנחת התת־ימי בברמודה. לאחר שיצאו, מרת-08 מזער את הספינה והטמין אותה בגומחה בקיר כדי שתמתין לשובם.
חלפו למעלה מאלף ותשע מאות שנה מאז אבד הקשר עם הארץ. מקב-56, מפקחת קסנולוגית בכירה, קיוותה בסתר ליבה למצוא מגוון, מיני וריאציות תרבותיות לא מתוכננות; אפילו עכשיו הצער שלה על מצבה של הפלנטה היה מתובל בהתרגשות. מפעיל רשתות התקשורת, לעומת זאת, ראה בעיקר את הסיבוכים הפוטנציאליים, ואת לוח הזמנים שחייב אותם לבקר בעוד כמה פלנטות מבטיחות ברדיוס של מאתיים שנות אור. לפני חצי שנה, מרת-08 עדיין קיווה שהכול התקדם כמתוכנן למרות אובדן הקשר, ושהאימפריה הרומית התפתחה כבר למדינה כלל עולמית. מקב-56 זכרה את שדרי המצוקה הלא רצוניים שבקעו ממרת-08 כשהחלו לקלוט את גלי הרדיו הראשונים.
"התחנה הראשונה שלנו צריכה להיות וושינגטון," שידרה מקב-56, שבילתה את רוב זמנה בחודשים האחרונים בחקר הפוליטיקה המקומית. "זה הכי קרוב שיש כאן למעצמה עולמית, כך שעל פי הפרוטוקול, אישור שלהם אמור להספיק כדי להקים את התח- מה זה?" שאלה בתדהמה מהולה בגועל למראה הצורה שעטה מרת-08. הגוף שאימץ לעצמו היה ירוק, נטול מגדר ברור, עם ראש עצום ועיניים עצומות עוד יותר שבקעו ממרכזו.
"זו הצורה הנפוצה ביותר שבה תושבי הארץ מדמיינים צורות חיים חוצניות," הסביר מרת-08. "חשוב לתרגל אותה לפני שנופיע בפניהם."
"אני חושבת שזה פוגעני," השיבה מקב-56, באחת מצורות הביטוי הארציות שהתחבבו עליה במיוחד. "אני מקווה שאתה לא מתכוון ללכת ככה בפומבי, אחרת אצטרך להעמיד פנים שאני לא מכירה אותך." היא עטתה בזו אחר זו סדרה של דמויות אנושיות בעלות מגדר נשי, החל במרלין מונרו, המשך באנגלה מרקל וכלה באופרה ווינפרי, עד שהגיע למיצוע שמצא חן בעיניה.
"אני מזכירה לך שוב," שידרה ליתר ביטחון, "כמה שפחות אנשים ידעו על קיומנו, כך יותר טוב." הדבר האחרון שרצו היה לגרום לפאניקה, או לאפשר לצד כלשהו לנצל את בואם כדי לקדם את האינטרסים שלו.
"בטח, בטח," הסכים מרת-08. "אבל כשנפגוש את הנשיא האמריקאי, נצטרך להבהיר לו שאנחנו מגיעים מחוץ לעולם הזה."
"ואתה חושב שהיכולת לשנות צורה ולהשהות באופן זמני את כוח הכבידה לא יספיקו?"
"לפי מה שהצלחנו לגלות, רבים מבני הציוויליזציה הזאת עדיין מאמינים במלאכים," התעקש מרת-08. "חשוב שלא נבלבל אותם. בכל זאת, משימה עם תכלית חינוכית וכל זה, לא?" שאל, בחיקוי שלה.
"תכלית חינוכית פירושה ללמד אותם לגבי ציוויליזציות חוצניות, להרגיל אותם בהדרגה לאפשרויות של קיום לא חומרי. לא לחזק את הנחות המוצא האוויליות שלהם."
"אני רק אומר, במדיה הפופולארית שלהם חייזרים תמיד מאיימים בפלישה. זה יכול להקל על הדברים אם נאמץ את הנורמה." הוא נדנד את הגוף החייזרי המשונה מצד לצד, מדקלם:""Resistance is futile ו-"All your base are belong to us".
"אידיוט," שידרה חזרה, אבל לא בלי שמץ של חיבה. שניהם ידעו שאלימות היא לא אפשרות שעומדת על הפרק. להפך: הובהר להם במפורש בהנחיות המשימה שאסור להם להקים מחדש את תחנת הממסר ללא אישור של הציוויליזציה שבתחומיה היא ממוקמת. ואם ההנחיה הזאת לא הייתה מסובכת מספיק, נראה שיש לפחות חמש ישויות מדיניות שונות שטוענות לבעלות על השטח.
הם סיימו להתרגל לצורות הביולוגיות החדשות שלהם – מקב-56 הכריחה את מרת-08 לעטות צורה אנושית, למרות שהגוף שבחר בו היה דומה באופן מחשיד לגוף החייזרי הקודם – ואז נטשו אותן ויצאו לדרכם. עכשיו, כשלא היו זקוקים לציוד או לכוח מחשוב, הם נעו בצורת אנרגיה טהורה. מקב-56 גילתה שהתגעגעה לתחושה, או ליתר דיוק להיעדרה – לתנועה במהירות האור בזמן שמראות וקולות נאבקים לשווא כדי לעקוב אחריה. בתוך הרף רגע הם התממשו בתוך לשכה ריקה בבית הלבן. לאחר מכן נאלצו להמתין עד שמצאו שניים מיועציו הקרובים של הנשיא ועטו את דמויותיהם: חשיפה רק לאנשים ההכרחיים ביותר, הזכירה מקב-56 למרת-08 חסר הסבלנות.
לאחר שווידאו ששני היועצים רחוקים מספיק כדי להימנע מסיטואציות מביכות, הם חלפו על פני אנשי השירות החשאי בכניסה ומצאו את הנשיא הבא בימים יושב מאחורי שולחן כתיבה גדול ומעיין באסופה של מסמכים כשראשו בין ידיו. "זה היה מהיר," אמר כשראה אותם. "מה קרה, המנוול ביטל את הפגישה?"
"כבוד הנשיא," אמרה מקב-56, "אנחנו מצטערים שנאלצנו להגיע אליך בצורה הזו. עמיתי ואני הננו נציגי פיקוח ואכיפה מטעם הפדרציה הבין…" היא השתתקה כשהבינה שהנשיא לא מאזין לדבריה. עיניו היו פעורות לרווחה ושפתיו נעו מבלי להוציא קול. היא עקבה אחרי מבטו וראתה לזוועתה שמרת-08 שב ולבש את צורת החייזר. "אוי, באמת…" שידרה לו ובה בעת שלחה את תודעתה אל גופו של הנשיא כדי לשחרר מעט מהסימפטומים הפיזיים של המועקה. הדבר האחרון שהיו צריכים הוא שיסבול מהתקף לב וימות על השולחן.
"מה… מה אתם?" שאל הנשיא באימה.
"אני מתנצלת על ההתנהגות של עמיתי, כבוד הנשיא," אמרה מקב-56, מנסה ככל יכולתה לאמץ את נעימת הקול שביטאה אמפתיה בקרב בני אנוש. "כפי שהתחלתי להסביר לפני שהופרענו, אנחנו נציגים מטעם הפדרציה הבין־גלקטית. פלנטת ארץ נבחנה למסלול החברות בפדרציה, אך הקשר נותק לפני כאלפיים שנה עקב תקלה מצערת. באנו הנה על מנת לחדש אותו."
" גם את אחת מהם?" שאל הנשיא המבוהל, ומקב-56 נזכרה שהיא לובשת עדיין את צורת היועצת. היא קיללה את מרת-08 בלבה ועברה לצורה החייזרית המגוחכת.
נראה איכשהו שהשינוי דווקא הרגיע את הנשיא במקום להבהיל אותו יותר. "מה עשיתם למייק ולאניטה?" שאל.
"שום דבר. אני מבטיחה לך שהם בריאים ושלמים, וכנראה נמצאים כרגע בפגישה המתכוננת עם מנהיג הרוב בקונגרס. אתה מבין ודאי מדוע העדפנו לשמור על חשאיות מרבית: נכון לרגע זה, אתה האדם היחיד עלי אדמות שיודע על בואנו." קצת חנופה אף פעם לא הזיקה, ואכן נראה שהנשיא נרגע מעט מרגע שהשתכנע שהם לא מתכוונים לפגוע בו או באנשים הקרובים אליו. עכשיו הפוליטיקאי שבו יכול היה לבוא לידי ביטוי; מקב-56 ראתה שהוא מתחיל לשקול את העניין מזווית חדשה, לזהות את ההזדמנויות.
הנשיא הרים את הטלפון שהונח על שולחנו. "מישל," הורה, "תפני לי את אחר הצהריים. ואף אחד לא נכנס הנה, משום סיבה." הוא הרים שוב את עיניו אליהם. "שבו בבקשה. ספרו לי עוד על ה… פדרציה הבין־גלקטית הזאת."
המפרקים של גופי החייזר הירוקים לא אפשרו ישיבה, אז השניים שינו את עצמם שוב לצורות האנושיות שתרגלו לפני צאתם. הנשיא עקב אחרי התהליך בעניין רב, כמו ילד שמנסה להבין תעלול קסם. "הפדרציה הבין־גלקטית היא איגוד פוליטי וולונטרי בן מיליוני שנים," הסבירה מקב-56. "היא מקבלת אליה כל ציוויליזציה תבונית שמעוניינת בכך, ושמוכנה לוותר על השימוש באלימות וכפייה על כל צורותיהן. חוקי הפדרציה נועדו לעודד מסחר, שיתוף פעולה וחילופים של ידע מדעי. תפקיד חשוב נוסף הוא מסלול ההצטרפות, שבמסגרתו ציוויליזציות שמצויות בשלבי התפתחות מוקדמים מקבלות הדרכה, הכוונה וסיוע ממוסדות הפדרציה. פלנטת ארץ החלה את המסלול הזה, וננקטו צעדים בסיסיים לעבר ייסוד ציוויליזציה כלל עולמית, פיתוח היסודות של חשיבה מדעית וקידום מסורות דתיות החותרות לשלום ולשוויון – עד שתחנת הממסר נפגעה – כנראה בשוגג – וערוץ הקשר נותק."
"תחנות הממסר הן הדבק שמחזיק את הפדרציה יחד," המשיך מרת-08, עכשיו כשהשיחה הגיעה לנושא החביב עליו. "מסע פיזי במרחב מוגבל לצערנו למהירות האור – אנחנו, לדוגמה, יצאנו לדרכנו לארץ כמאה שנים לאחר הפגיעה בתחנה. לעומת זאת, תחנות הממסר משדרות במהירות גבוהה בהרבה, כמעט מיידית. זו הדרך העיקרית שבה פלנטות מרוחקות מסוגלות ליצור קשר זו עם זו, להחליף מידע טכני ולבקש סיוע במידת הצורך. הרבה מהבעיות שהפלנטה שלכם סובלת מהן נפתרו כבר בידי ציוויליזציות אחרות ברחבי הפדרציה. ברגע שתחנת הממסר תשוב לתפקד, המומחים שלנו יוכלו ללמד אתכם כיצד ללכוד פחמן דו־חמצני מהאוויר, לגדל יבולים עמידים ומזינים יותר ולפתח חיסונים יעילים שיכחידו את מרבית המחלות."
ככל שהוסיפו לדבר, נדמה היה שאור זורח בפניו של הנשיא. כשסיימו הוא שפשף את עיניו, כנראה על מנת לוודא שלא מדובר בחלום. "בכל הכבוד," שאל, "מה בדיוק אתם רוצים ממני, בעצם?"
"כפי שציינתי, הפדרציה מתנגדת לכל צורה של כפייה, ואנחנו זקוקים לאישורם של תושבי כדור הארץ על מנת שנוכל להקים את התחנה מחדש. בתור נשיא המעצמה העולמית, אתה הקרוב ביותר שיש לנו לנציג כזה." זה לא היה מדויק – על פי הערכת המצב שלהם, המעצמה העולמית הייתה רק אחד מכמה נתיבים אפשריים – אבל כאמור, מעט חנופה מעולם לא הזיקה. וגם מעט לחץ.
הנשיא הרצין לפתע. "בכל הכבוד," שאל, "איך אני יכול לדעת שאפשר לבטוח בכם? שתחנת הממסר הזאת לא תפתח נתיב פלישה לכדור הארץ או משהו בסגנון?"
"תוכל להביא מומחים לפי בחירתך לבדוק את התחנה," השיבה מקב-56. "זה ייקח זמן, אבל נוכל להסביר להם את התהליך והם יאשרו לך שלא מדובר בשער שמאפשר מעבר פיזי מסוג כלשהו." היא שקלה לציין שטלפורטציה נאסרה בקודים של הפדרציה הבין־גלקטית עקב מחלוקת פילוסופית שמעולם לא הגיעה ליישובה, אך החליטה שאין צורך להעמיס עליו מידע נוסף.
הנשיא הנהן, ומקב-56 ציינה לעצמה בחיוב את המהירות שבה הסתגל לסיטואציה. הקסנולוגית שבה תהתה אם מדובר במאפיין פרטיקולרי או בתכונה של המין הביולוגי שלו. "אצטרך להתייעץ עם כמה אנשים, אם זה מקובל עליכם."
"ודאי," אמרה מקב-56. "ההחלטה אם וכיצד להודיע על בואנו היא לחלוטין בידיכם."
הנשיא הנהן שוב. "תיאלצו לחכות מעט," אמר, "אבל אני מקווה שאוכל למסור לכם תשובה משביעת רצון. אגב, התחנה הזו – איפה היא נמצאת, בדיוק?"
"בירושלים," השיב מרת-08 לפני שמקב-56 הספיקה לעצור אותו. "במקום שמכונה בפיכם הר הבית."
***
מרת-08 תמך בנשיא המעולף בזמן שמקב-56 ביצעה דיאגנוסטיקה בסיסית. "כמו שחשדתי," שידרה. "העומס המנטלי היה גדול מדי. המוח שלו פשוט… כיבה את עצמו." היא ציינה לעצמה את היעילות של המנגנון.
"את יכולה לתקן את זה?" שאל מרת-08.
"זה יתקן את עצמו," השיבה. "אבל אני יכולה להאיץ קצת את התהליך."
הנשיא פקח את עיניו כעבור כמה דקות ומצמץ סביבו בעפעפיים כבדים. כשראה שהם עדיין שם, ולא היו חלק מחלום, פניו נפלו באופן ניכר.
"כבוד הנשיא," הזכירה לו מקב-56 בעדינות, "שוחחנו על תחנת הממסר."
הוא הנהן בכבדות, והיא יכלה לראות אותו מבצע את המתמטיקה בראש. "אלפיים שנה, אמרתם. התחנה שלכם הייתה… בית המקדש?"
מרת-08 הנהן בהתלהבות. "התחנה הותאמה לתרבות ולרמה הטכנולוגית של המקום שבו הוקמה. טקס דתי, שבמסגרתו בני אדם מקבלים מסרים משמיים, היה הסבר מושלם. שלא לדבר על העובדה שההנחיות המדויקות לתחזוקת התחנה היו מורכבות מאוד, והיה חשוב שימלאו אותן במדויק…"
"בית המקדש," חזר הנשיא, ככל הנראה מבלי להבחין שדיבר. "אתם רוצים שאאשר לכם לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים."
"הוא לא חייב להיקרא בשם הזה," אמרה מקב-56 בניסיון להרגיע את הרוחות. "הציוויליזציה על הפלנטה שלכם התקדמה די הצורך על מנת שהסתרה מהסוג הזה לא תהיה הכרחית עוד."
"נסו להסביר את זה לפלסטינים. ולפנאטים היהודים. ולאוונגליסטים… ועוד לא התחלנו לדבר בכלל על מה אני אגיד לבוחרים שלי. אני לא בטוח שאתם מבינים בכלל איזו קופת שרצים אתם פותחים כאן."
"אנחנו מעודכנים בשידורי התקשורת ממאה השנים האחרונות," הרגיע מרת-08, ומקב-56 לא יכלה שלא לחשוב על כמות הפרסומות, השקרים והמוזיקה הגרועה שנאלצה לספוג בחודשים האחרונים שלהם בחלל, "כך שיש לנו מושג לא רע."
"אי־אפשר פשוט להקים את התחנה במקום אחר?" חקר הנשיא. מקב-56 ציינה לעצמה, שוב, שהוא התרגל לרעיון במהירות מפתיעה.
"זה לא כל כך פשוט," הסביר מרת-08. "יש חישובים שקשורים בלוחות טקטוניים, גובה אידיאלי מעל פני הים, שלא לדבר על התשתיות התת־קרקעיות שכבר הונחו בהשקעה גדולה של זמן ומשאבים. אבל הבעיה העיקרית היא שכל שינוי של המיקום יצריך אישור של ועדת התכנון הבין־גלקטית, ובהיעדר תחנת ממסר…"
"מה שאתה צריך לשאול את עצמך, כבוד הנשיא," סיכמה מקב-56, "הוא האם לפלנטה שלך יש שלושת אלפים שנה להמתין לאישור של שינוי כזה."
היא ראתה את התשובה בפניו שהיו שוב מושפלים לעבר השולחן. "אני חושש שלא אוכל לעזור לכם."
"אתה נשיא המעצמה הגדולה בעולם," הזכירה לו מקב-56.
הוא נאנח עמוקות. "אני נשיא שהממשל שלו משותק מאז בחירות האמצע לפני כמה חודשים," הסביר. "אילו היה מדובר במשהו שאיננו שנוי במחלוקת, זה אולי היה אפשרי. אם אנסה את זה אפילו המפלגה שלי תפנה נגדי, שלא לדבר על המפלגה היריבה שתוציא גינוי חריף גם אם אומר 'בוקר טוב'."
"הממשל משותק?" חזרה מקב-56. "אבל לפי השיטה הפוליטית שלכם, זה אומר שאתם לא יכולים לעשות שום דבר!"
"זה הרעיון הבסיסי," נאנח שוב הנשיא.
"אבל… למה?"
"סיבות שונות. השאלה אם צריך לחסן אנשים מפני וירוס הייתה אלמנט משמעותי, כמו גם אם צריכה להיות לאנשים גישה חופשית לשירותים רפואיים או לכלי נשק קטלניים. השורה התחתונה היא שאני יכול להציע לכם הזדהות מוסרית, אולי תפילות ומחשבות אם תבקשו מאוד יפה, אבל לא הרבה מעבר לזה."
שניהם בהו בו בתדהמה ככל שהמשיך לדבר. "אז אין שום דבר שאתה יכול לעשות כדי לעזור?" שאל מרת-08 לבסוף.
הנשיא הרים את פניו אליהם. "חשבתי שאתם באתם הנה כדי לעזור לנו," אמר בקול מיואש.
*
"טוב, זה היה בזבוז זמן," שידר מרת-08 אל מחשבותיה. הם ריחפו מעל לוושינגטון כזרמי אוויר, מתפעלים מהאסתטיקה של המחוז הנשיאותי ומהעליבות של כל היתר.
"לא בהכרח," השיבה מקב-56. "מעבר לעובדה שכל התנסות באינטראקציה עם בני אנוש חשובה לנו," היא הוסיפה קורטוב של האשמה לקולה המנטלי, "נשמע שיש לו רצון כן לעזור. אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לפתור את השיתוק הפוליטי."
"כל זה היה הרבה יותר קל אילו היינו סוג החייזרים שמשתמשים בתותחי לייזר," נאנח מרת-08 בראשה.
***
מנהיג הרוב בקונגרס לא היה מופתע מהגעתם כפי שציפו שיהיה, למרות שמרת-08 החליט להשתמש שוב בדמות החייזר הירקרק. "אין סודות בוושינגטון," אמר להם כשנפגשו בלשכה עשוית עץ עם אח מלאכותית, בעודו מתרווח בכורסא מרופדת. "אני לא יודע את כל הפרטים, אבל היה ברור שמשהו מתבשל. סיגר?" נראה שההצעה מכוונת רק למרת-08, למרות שהוא היה בצורתו החייזרית בעוד שמקב-56 שמרה על המראה של בת אדם ממגדר נשי. היא אותתה למרת-08 לקבל את ההצעה, משערת שמדובר בטקס של התרבות המקומית שטרם הכירו.
בזמן שמרת-08 נאבק להבין לאיזה נקב בגופו לתחוב את הסיגר, מקב-56 הסבירה למנהיג הרוב בקונגרס את עיקרי הדברים כפי שמסרה לנשיא. הדבר האחרון שרצו היה לתמוך בצד כלשהו בסכסוכים פנימיים, מטופשים ככל שיהיו לעיניהם הזרות. היא הבחינה בעניין שהתגובה שלו הייתה כמעט הפוכה מזו של הנשיא: הדיבורים על צדק, קדמה ופתרון לבעיות האקלים הותירו אותו משועמם ואפילו חשדן, ואילו כשהסבירה על מיקום התחנה, עיניו נדלקו לפתע.
"תנו לי לוודא שהבנתי אתכם נכון," אמר כשסיימה. "אתם באתם מהשמיים?" שניהם הנהנו. "כדי לבנות מחדש את המקדש בירושלים?"
"כדי לבנות מחדש את תחנת הממסר," תיקנה מקב-56. "על הפונקציה הפולחנית של המקדש ניתן לוותר, בשלב הזה."
"כמובן, כמובן," הנהן בהתלהבות, "ירושלים שברוח וכל זה. ואחרי שתעשו את זה, לא יהיו מלחמות יותר? אהבה ושלום ישררו עלי אדמות?"
"זו התקווה, בהנחה שתטו אוזן להנחיות שיגיעו ממוסדות הפדרציה."
מנהיג הרוב בקונגרס צנח על ברכיו, ממלמל תפילת הודיה. "כל מה שתרצו," הכריז. "כל מה שעשינו, עשינו למען היום הזה."
"אנחנו… שמחים לשמוע," אמרה מקב-56, שהופתעה מעט מעוצמת התגובה. "אז אתם תחזירו לנשיא את סמכויותיו? תאפשרו לו לחתום איתנו חוזה באופן רשמי?"
"הנשיא?" שאל בהפתעה. "הכופר הגלובליסט הזה? אתם לא מתכוונים ברצינות שהוא אמור להישאר בתפקידו!"
"הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא לערער את הסדר הפוליטי," אמרה מקב-56 במהירות.
"אני מבין, אני מבין," אמר מנהיג הרוב, והתאמץ להסתיר את אכזבתו. "תנו לקיסר את אשר לקיסר, כמובן. טוב, אני מניח שנוכל לשאת אותו, אם זה המחיר. אני חייב לומר – הייתי מת לראות את הפרצוף שלו כשהוריתם לו להכניס את הצבא לכוננות שיא."
"כוננות שיא?" חזר מרת-08. "בשביל מה, בדיוק?"
"בשביל ארמגדון, כמובן!" הכריז מנהיג הרוב. "המלחמה הסופית, שתתחיל בירושלים. זו שתנקה את הארץ מן הרוע והשחיתות ושתביא את מושיענו!"
הפעם היה זה תורם לבהות בו. מרת-08 היה מופתע כל כך שהוא הפך בטעות את הסיגר כולו למשב של עשן סגול.
"אני מבטיח לכם," אמר, "נהיה מוכנים ברגע שתיתנו את האות. נוכיח לכם שאנחנו ראויים להילקח השמיימה כשהארץ תיחרב."
מקב-56 ומרת-08 קמו על רגליהם כמעט בבת אחת ופסעו לאחור באיטיות, כמי שחוששים שתנועה מהירה מדי תפעיל מנגנון נפץ.
"תגידו," המשיך מנהיג הרוב בקונגרס, מבין לפתע משהו, "אתם פגשתם את אדוננו ומושיענו?" ואז, בהנמכת קול שהייתה בה כמעט תחינה, "הוא הזכיר אותי?"
***
"טוב," שידרה מקב-56. הם ישבו על ספסל בפארק בניו יורק, שם מרת-08 הביס זה עתה עשרה שחקני שח המומים במשחק סימולטני – מקב-56 הייתה זו שהציעה שילמדו את המשחקים המקומיים, והיו להם יותר מאלף שנים להתאמן. "נראה שנצטרך לדבר עם הישראלים, הפלסטינים או הירדנים – לכל אלה יש תביעה לגיטימית על השטח, ולכן ההסכמה של כל אחד מהם תספיק. צריך לזכור שאלה משטרים יציבים פחות, כך שנצטרך להיות זהירים אפילו יותר במה שאנחנו אומרים." היא חסמה את ערוץ התשדורת היוצא מצידה, כדי לא להודות עד כמה הבעיתה אותה האפשרות של משטר יציב פחות ממה שנתקלו בו זה עתה.
"תותחי… לייזר," מלמל מרת-08 בערגה בראשה.
***
נדרשו להם כמה שבועות עד שהצליחו להיפגש עם ראש ממשלת ישראל. הבעיה הייתה שהוא לעולם לא היה לבדו: כשלא היה בביקור רשמי מחוץ לגבולות ארצו, בטקס ממלכתי או בהרמת כוסית, הוא היה בפגישות עם חבר מפלגה, מנהיג עובדים או תעשיין כזה או אחר; במקרים הנדירים שאף אחד מהדברים האלה לא התרחש, הוא היה בדיונים בלשכתו או בפרלמנט. מקב-56 דחתה את ההצעה של מרת-08 להופיע בביתו – סיכון גדול מדי לחשיפה לקרובי משפחה או מאבטחים – או בחדר שירותים בזמן שהוא עוסק בענייניו. ממילא, הזכירה לו, מה היו כמה שבועות לעומת מסע של למעלה מאלף וחמש מאות שנה?
את הזמן שהתפנה להם הקדישו למעקב אחרי הזירה המקומית, כדי לא להיות מופתעים שוב כפי שהיו בפגישה עם מנהיג הרוב בקונגרס. שום דבר ממה ששמעו לא עודד אותם: הקואליציה של ראש הממשלה עמדה על כרעי תרנגולת, לא מסוגלת למשול ולא מעזה להתפרק; מפני שחבריה לא הסכימו על שום שאלה מהותית, נראה שהתגבשה ביניהם הסכמה שבשתיקה לא לעשות דבר. וגורמי האופוזיציה, שדיברו מדי יום על המהלכים מרחיקי הלכת שיבצעו ברגע שיתפסו סוף-סוף את השלטון, היו כולם בשלטון קודם לכן וגם הם, בשעתם, לא עשו דבר.
לבסוף נקרתה לפניהם ההזדמנות, כשראש הממשלה יצא לנופש במהלך סוף השבוע והותיר הנחיות שאין להפריע לו מלבד במקרה של מלחמה או של סקר לא מחמיא במיוחד. הוא ומשפחתו נמנעו כמובן מאתרי נופש הומי אדם ושכרו לעצמם וילה מבודדת ברמת הגולן. הם ויתרו על הפמליה, הותירו את המאבטחים מחוץ למתחם ועשו כמיטב יכולתם לחיות במשך יומיים כמשפחה נורמלית. מקב-56 כמעט הצטערה על הצורך לקלקל להם את החוויה.
כשראש הממשלה יצא לריצה סביב המתחם השכם בבוקר שבת, הם הצטרפו אליו בדמות שניים מאנשי האבטחה שלו. הם המתינו עד שהתרחקו מטווח שמיעה מהצימר ואז הציגו את עצמם ואת שליחותם.
"הפדרציה הבין־גלקטית?" חזר ראש הממשלה, מתנשף אך לא מפסיק את הריצה, בלוריתו הכסופה מתבדרת ברוח. "תגיד לי, אריק, אתם החלקתם על השכל?"
"כאמור, אדוני ראש הממשלה, איננו אנשי האבטחה שלך. אנחנו מתנצלים על כך שנאלצנו להונות אותך – פשוט לא הייתה דרך אחרת ליצור איתך קשר."
"טוב, הבנתי ת'קטע. כמו שאמר השופט ברנדיס, אפשר לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא על כל האנשים כל הזמן. צריך לדעת מתי…"
מקב-56 גרמה לגופה להתרומם באוויר ונחתה מול ראש הממשלה, בצורה שחסמה את דרכו אך הניחה לו מספיק זמן לעצור. "אדוני ראש הממשלה, אנחנו באמת צריכים לדבר איתך."
הוא עמד נטוע במקומו. "אתה חייב לגלות לי איך עשית את זה!" קרא בהתלהבות. "מישהו ניצל את הפגרה בכנסת כדי לעשות סיבוב על המתקנים בנינג'ה ישראל, הא?"
מקב-56 הציצה בטינה לעבר מרת-08 ואז, מבלי לדבר, שינתה את גופה לצורת החייזר הירקרק.
למרבה הצער – מרת-08 לא ייתן לה לשכוח את זה, ידעה – נראה שזה שכנע את ראש הממשלה. הוא החוויר, ורעד עבר בו למרות הזיעה שנקוותה עדיין על ראשו ועל חולצת הריצה הצמודה מדי שלבש. הוא החל לקרוא למאבטחים שלו, התחרט כנראה והשתתק שוב.
"אין לנו שום כוונה לפגוע בך, אדוני ראש הממשלה," אמרה מקב-56 בצליל המרגיע ביותר שהצליחה להפיק ממיתרי הקול המשונים שהצורה כפתה עליה. "להפך. באנו לשוחח איתך בגלל המשימה שהוטלה עלינו. נסענו הנה במשך יותר מאלף שנה, ואתה האדם היחיד שיכול לסייע לנו." בעקבות תצפיותיה על ראש הממשלה עד כה, מקב-56 הגזימה בחנופה ככל יכולתה.
נראה שזה עובד – תווי פניו נרגעו, והוא התנשם עוד התנשמות עמוקה אחת ואז הזדקף, מתח את חזהו והציץ בשעונו. "יש לי חצי שעה עד שאשתי תתחיל לדאוג," אמר. "ספרו לי."
הם הסבירו לו בקצרה על תחנת הממסר ועל הצורך להקים אותה מחדש. גם הפעם שמרו את סוגיית המיקום לסוף, כדי לאפשר לו להעריך קודם את היתרונות הרבים של ההצעה, אבל כשסיימו הוא נראה מזועזע אפילו יותר מהנשיא. "אתם רוצים שאני אקים מחדש את בית המקדש," חזר. "אתם בטוחים שזאת לא מתיחה?"
"שום מתיחה," הבטיחה מקב-56. "אנחנו מבינים את המורכבות, וננסה ללבן ביחד את הסוגיות המרכזיות. חשבנו שהדרך הטובה ביותר תהיה ועידה משותפת עם הפלגים הפלסטיניים השונים…"
"ועידה עם הפלסטינים! כן, זה בדיוק מה שאני צריך כרגע. יש אצלנו משפט יפה, לא תחסום שור בדישו וחמור אבוס בעליו. אני צריך לדאוג ליוקר המחיה, לתחבורה ציבורית, להחזיק קואליציה מקרטעת, לשקם את הרוח הישראלית…"
"אם תעדיף להימנע מוועידה פומבית," ניסתה מקב-56, "נשמח לשמש כמתווכים במגעים חשאיים."
"מגעים חשאיים?" חזר ראש הממשלה. "מה הטעם לדבר עם הפלסטינים אם אפילו תקשורת אוהדת לא תצא לי מזה?" הם החליפו מבטים מבולבלים. "בכל מקרה, הם לא ייתנו לזה לעבור, אני חותם לכם. כידוע, הם אף פעם לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות."
את הסוגיה הזו הם שקלו דווקא. "הקמת התחנה לא תגרור פגיעה מהותית במבנים הקיימים במתחם," הסביר מרת-08. "נצטרך רק להזיז אותם מעט, כדי להפעיל את התשתית…"
"בכל מקרה," מיהרה מקב-56 להתערב, לפני שעמיתהּ ייכנס להרצאה על ההיבטים הטכניים, "אנחנו סבורים שהם יהיו מוכנים אם תהיה הצעה נדיבה מספיק על השולחן."
"הצעה נדיבה מספיק," חזר ראש הממשלה, ופניו החווירו מעט. "אתם מתכוונים למדינה פלסטינית."
"למען האמת, על פי המלצות הפדרציה, בסיטואציה הנתונה יהיה עדיף שתעניק להם אזרחות וזכויות הצבעה שוות בפרלמנט שלכם – אבל הפתרון שתבחר נתון כמובן לשיקול דעתך." למראה הבעת הזעזוע שעלתה על פניו של ראש הממשלה, מקב-56 החליטה לוותר על הכיוון הזה. "בכל מקרה, בעולם שלאחר חיבור התחנה החשיבות של שטחים פיזיים תפחת באופן ניכר. נוכל גם לספק לכם מערכות שינטרלו את האפקטיביות של נשק חם."
"אם אין חשיבות לשטחים פיזיים, אני לא רואה סיבה שאנחנו נצטרך לוותר על שטחי מולדת. זו הזדמנות עבור המנהיגים שלהם להפגין נכונות לוותר, זה יוכיח שיש להם שיקול דעת ושהם מוּנעים כמונו מתוך דאגה לעמם." ראש הממשלה שתק רגע ואז הוסיף, "למה אנחנו צריכים את התחנה הזאת, בעצם? הייתי אומר שמצבנו לא רע בסך הכול."
מרת-08 מנה שוב את רשימת היתרונות שתעניק התחנה, מטיפול בשינויי אקלים למניעת מגפות לפתרון הרעב העולמי. ראש הממשלה הביט בו בספקנות. "עם כל הכבוד, אף אחד מהדברים האלה לא מעניין את הבוחרים שלי," אמר. "זה נשמע כמו משהו שהאמריקאים או האירופאים צריכים לדאוג לו. כמו שאומרים, עניי עירך הם השמחים בחלקם."
מקב-56 הרשתה לעצמה לראשונה לבטא חלק מהרוגז שחשה. הגיע הזמן להשתמש בקלף ששמרה. "בניגוד לארצות הברית או לאיחוד האירופי," ציינה, "אתה מחויב מבחינה חוזית."
ראש הממשלה הביט בה בגבות מורמות. "באמת?" שאל. "הייתי שמח לראות את החוזה הזה."
מקב-56 הנהנה לעבר מרת-08, שהבזיק אל הספינה ושב כעבור פחות מדקה, נושא איתו לוח חרס שאותו הגיש לראש הממשלה. "חוזה שנחתם עם אברהם העברי, בשנת 2,643 לפני הספירה שלכם. כתב פרוטו-כנעני. זה העותק המקורי שלנו – אני לא יודע מה הוא עשה בשלו – אבל נהיה מוכנים להשאיל לך אותו כדי שהמומחים שלך יבצעו תיארוך פחמן ויוודאו את האותנטיות שלו." הוא נטל קופסה עשויה חומר מבודד דמוי פלסטיק ותחב גם אותה לידיו של ראש הממשלה. "לאחר שאברהם וצאצאיו התמהמהו במימוש החוזה, הוא נחתם מחדש עם משה בן עמרם. כאן תוכל למצוא את הפפירוס האותנטי בחתימתו, והעתק של הלוחות שבהם נמסרו הנחיות התחזוקה."
ראש הממשלה בהה באלם בשרידים העתיקים שהונחו בידיו. "נניח שכל זה אמיתי," אמר כעבור רגע, "איך לעזאזל חוזה שנחתם עם איזה בדואי פוליגמיסט לפני ארבעת אלפים שנה מחייב אותי?"
"אני חושבת שתנאי החוזה מפורטים בכתבי הקודש שלכם," אמרה מקב-56. "בתמורה להקמת התחנה, אבות-אבותיך קיבלו את הארץ שסביבה. אם תפרו את החוזה, אנחנו מוסמכים בידי הפדרציה הבין־גלקטית להפקיע אותה."
"להפקיע אותה?" חזר ראש הממשלה.
"להפקיע, ולהעביר למי שיהיה מוכן להיכנס לנעליכם בחוזה. הפלסטינים הם הבאים בתור שנשוחח איתם."
ראש הממשלה בחן אותם. "אתם משקרים," הכריז. "איך אפשר בכלל להפקיע ארץ?"
"נאסר עלינו לשקר," אמרה מקב-56. "זה מאוד פשוט, אדוני ראש הממשלה: אם תסכים להקמת התחנה, אתה תיזכר בהיסטוריה לצד החשובים שבמנהיגי העולם. כן, זה אומר לשתף פעולה עם הפלסטינים, והקואליציה שלך כנראה לא תחזיק מעמד. אם לא תסכים, אתה תיזכר כמנהיג האחרון של מדינתך."
ראש הממשלה שילב את זרועותיו בתנועה שניפחה את השרירים מתחת לחולצתו. "אז את בעצם אומרת שאם אני מסכים, אני נדפק והיתר מרוויחים, ואם אני לא מסכים, אז כולם נדפקים יחד איתי?"
"זה לא הניסוח שאני הייתי משתמשת בו, אבל זו דרך אפשרית לסכם בה את המצב."
"אם את חושבת שיש כאן התלבטות בכלל, את לא יודעת הרבה על מה זה להיות ישראלי." ראש הממשלה הניד בראשו לעברם עוד פעם אחת, סידר את השעון החכם שעל זרועו וחזר לריצת הבוקר שלו.
***
"מה קרה ל'אסור לשקר, זה לא הולם את המשימה שלנו'?" שאל מרת-08 כשעשו את דרכם מירושלים לרמאללה.
מקב-56 שידרה אליו קמצוץ של מבוכה. "זה היה סיכון מחושב," השיבה. "וממילא, אתה יודע כמוני שהחוזים אותנטיים." היא ויתרה על החוזה עם קבלן הביצוע, שלמה בן דוד, מתוך חשש שראש הממשלה יבקש גם הוא את היכולת לדבר עם חיות – שההקצאה שלה לא הייתה בתחום סמכותם בעקבות תקנות חדשות שעברו מאז.
"מה יקרה כשתצטרכי להפקיע לו את הארץ?" שאל מרת-08.
"במקרה הכי גרוע שבו הכול ייכשל, נגיד שאנחנו צריכים לקבל אישור רשמי. עוד שלושת אלפים שנה אף אחד לא יזכור מה אמרתי. אתה מוכרח להודות שיש בזה מידה של אלגנטיות."
"אז החוק החדש הוא שמותר לשקר, אבל רק לגבי הפדרציה?"
"החוק החדש הוא ש…" מקב-56 היססה, "טוב, אין חוק, אבל אני מחליטה מתי מותר לשקר."
"גם זה סוג של חוק," העיר מרת-08 ביובש. הוא שתק לרגע ואז הוסיף: "את יודעת מה יכול היה להיות אפילו יותר אלגנטי?"
"אתה באמת לא צריך…"
"תותחי לייזר!"
***
היעד הבא – נשיא הרשות הפלסטינית – היה פשוט יותר לגישה: הוא היה אומנם מוקף באבטחה אבל אהב לעבוד לבד, למרות שמקב-56 חשדה שהסיבה המרכזית לכך היא חוסר אמון עמוק בכל מי שהקיפו אותו. הוא היה קשיש מאוד במונחים אנושיים – אפילו יותר מהנשיא האמריקאי – אבל מרת-08 ביצע דיאגנוסטיקה גופנית והעריך שיש כשמונים אחוז סיכוי שישרוד את חצי השנה הקרובה. זו לא הייתה סטטיסטיקה אופטימלית, אבל בהיעדר מכשור רפואי מתקדם, זה הכי טוב שהיה להם.
ברגע הראשון שבו הופיעו בלשכתו – בצורותיהם האנושיות – מקב-56 חששה שהנשיא עומד למות בו במקום. "מי שלח אתכם?" קרא, נאבק לקום מכיסאו בהצלחה חלקית. "רג'וב? הנייה? הישראלים?"
"הפדרציה הבין־גלקטית," השיבה מקב-56, ושינתה את צורתה.
הנשיא קפא במקומו וצמצם את עיניו בחשד. "מה עשיתי לכם?"
"אין לנו כל כוונה להרע לך, כבוד הנשיא," השיבה מקב-56 ברוגע. "להפך – אנחנו באים אליך עם בשורות טובות."
"הישראלים התחילו סוף-סוף במלחמת אזרחים?" שאל הנשיא בתקווה פתאומית. "עזה טבעה בגלל ההתחממות הגלובלית?"
מקב-56 ומרת-08 החליפו מבטים. "הפדרציה הבין־גלקטית מעוניינת לסייע לפלנטת ארץ בידע מדעי ופוליטי מתקדם. לאחר שתחנת הממסר שלנו תוקם מחדש, המומחים שלנו ישמחו להציע מתווים חדשים ליישוב הסכסוך בינכם ובין ישראל."
"תבורכו ויבורך זה ששלח אתכם!" קרא הנשיא. "מי היה מאמין שמהחלל יראו את מצוקת העם הפלסטיני ואת אי־הצדק שאנחנו סובלים ויבואו לעזרתנו!"
"כן," אמרה מקב-56, מעודדת מהתגובה. "ידה של הפדרציה מושטת תמיד לעזרה…"
"אז אתם תכריחו סוף-סוף את הישראלים לתת לנו מדינה?"
"לא בדיוק," השיבה מקב-56. "למעשה, מיליוני שנים של ניסיון מראות שהדרך הטובה ביותר להשגת קדמה ושוויון היא הכללה של גופים לאומיים בתוך מבנים פדרטיביים רחבים יותר, ששמים דגש על אוטונומיה אישית…"
"כלומר, אתם תומכים בקולוניאליזם," הכריז הנשיא הפלסטיני. "קולוניאליזם בין־גלקטי, לא פחות!"
"אנחנו מתחייבים שלא נתמוך בשום הסדר שהושג בכפייה," אמרה מקב-56.
"אז אתם כן מתנגדים לכיבוש! למה לא אמרתם?"
מקב-56 נשמה עמוקות, אבל לשמחתה מרת-08 נחלץ לעזרה. "כדי שנוכל לעשות משהו לגבי הכיבוש – או לגבי כל סוגיה אחרת," אמר, "נצטרך קודם להקים מחדש את תחנת הממסר שלנו."
"טוב," אמר הנשיא, משלב את ידיו בזעף, ומקב-56 לא יכלה שלא לחשוב שהפגישה הזאת מתנהלת אפילו גרוע מקודמותיה, ואפילו לפני שהגיעו לנושא הכאוב באמת. "ספרו לי על התחנה הזאת."
מקב-56 השתהתה רגע, מחפשת את הדרך המוצלחת ביותר לומר את המשפט הבא. "מיקום התחנה הוא בהר הבית. המבנים שעל ההר לא ייפגעו, אבל יהיה צורך להעתיק אותם ממקומם." בטכנולוגיה הזו דווקא ציידו אותם לפני צאתם, ליתר ביטחון.
"לעקור את המסגדים!" זעק נשיא הרשות הפלסטינית. "מי היה מאמין שאפילו החלל שותף לקנוניה הציונית!"
"לצערנו, זה המיקום האפשרי היחיד לתחנה. ברגע שתוקם, נוכל לספק לכם שירותי בריאות מעולים, להרחיב תאי שטח באופן שיפתור את הצפיפות במחנות הפליטים, לסייע לכלכלה שלכם לפרוח."
"אתם בדיוק כמו הישראלים והאמריקאים. תמיד מבטיחים לנו בריאות, כלכלה, חקלאות. אני יורק עליכם ועל ההבטחות שלכם."
"ראינו את האנשים שלך, כבוד הנשיא," אמרה מקב-56. "אתה בטוח שהם יסכימו?" היא חשבה להוסיף ולשאול איך הוא יכול לדעת מה הם רוצים כשלא קיים בחירות מזה למעלה מעשור, אבל החליטה ששום תועלת לא תצמח מזה.
"אני יודע שיש מספיק שחושבים כך," אמר הנשיא בשקט. "לחתום על מה שאתם מבקשים פירושו לחתום על מכתב ההתאבדות שלי."
מרת-08 החל לפרט שוב את היתרונות הרבים שתעניק התחנה ואת הסיבות שבגינן לא ניתן לשנות את המיקום, אך הנשיא הניד בראשו. "לא. אלף פעמים לא, ולא משנה מה תבטיחו ובמה תאיימו! העם הפלסטיני החזיק מעמד עד כה, ואנחנו מוכנים להחזיק עוד אלף שנים אם יהיה צורך."
"ומה לגבי שאר העולם?" שאל מרת-08.
"שאר העולם משתין עלינו בקשת כבר עשרות שנים," השיב הנשיא. "מבחינתי הוא יכול ללכת לעזאזל."
***
כחודש לאחר מכן, מרת-08 ומקב-56 ישבו לצד הספינה שלהם מתחת למשולש ברמודה במצב של דכדוך עמוק. הפגישה עם הירדנים התפוצצה עוד לפני שהתחילה – הם קיבלו אזהרות צולבות גם מהישראלים וגם מהפלסטינים שלא יעזו להתחייב לשום דבר. המגעים עם החמאס דווקא נראו מבטיחים – הם שמחו מאוד על האפשרות לקבל את הריבונות על אל אקצה, והיו מוכנים לוויתורים ניכרים כדי להשיג את המטרה הזו – אבל הנציג שאיתו נפגשו חוסל שלושה ימים לאחר מכן, והם עדיין לא ידעו אם על ידי הישראלים, הרשות הפלסטינית או פלג אחר בחמאס; היורש הזמני שלו חשד שהם עצמם היו מעורבים בחיסול, וברח מייד מכל חדר שהופיעו בו.
בינתיים, כפי שצפו, השמועות על נחיתתם התפשטו בבלוגים, קבוצות ווטסאפ ושאר אמצעי תקשורת לא פורמליים, והרשתות החברתיות הוצפו בספקולציות: בואם מסמן את קץ הימים; הם לכודים באזור 51 וזקוקים לחילוץ; הם נשלחו על ידי ביל גייטס, או הביג פארמה, או מהנדסי האקלים; בעקבותיהם יגיע תותח לייזר חללי עצום שימחה את כל החיים עלי אדמות (מקב-56 חשדה בסתר לבה שמרת-08 אחראי על השמועה האחרונה). המצב הלך ונעשה לא יציב, ובינתיים הם לא השיגו שום תוצאה ראויה לציון.
"מה יקרה אם פשוט נבנה את התחנה בלי אישור?" שאל מרת-08, בפעם העשירית באותו יום.
"חוץ מהעובדה שזה יהיה מנוגד לא רק להגדרת המשימה שלנו, אלא למיליוני שנים של שמירה על הקוד הבין־גלקטי?"
"חוץ מזה, כן," הסכים מרת-08.
"טוב, חוץ מזה – המקומיים צריכים לרצות לקחת חלק בתהליך. אם הם לא יכולים להסכים אפילו על מיקום התחנה, מה הסיכוי שינהגו בהיגיון לגבי המשך התהליך? יהיה בטוח בכלל לתת להם…" היא חשה שהבינה לפתע משהו, אף שהייתה מעדיפה לא להבין אותו.
"אז מה, נחזור?" שאל מרת-08. "נדווח על כישלון? או שפשוט נמשיך לציוויליזציות הסמוכות, ונקווה שהם יתעשתו עד שנחזור בעוד כמה מאות?" מקב-56 לא השיבה, והוא המשיך לשדר אליה את הרהוריו. "מי יודע? אולי המסת הקרחונים תוביל איכשהו לארגון מחדש של התנאים…"
מקב-56 כמעט לא הבחינה בדבריו. היא ישבה בגוף האנושי שכבר החלה להתרגל אליו, רגליה משוכלות, ובהתה בקרקע בריכוז.
"אני מכיר את החתימה האנרגטית הזאת," אמר מרת-08 בשילוב של סקרנות וחשש.
היא נותרה בשקט עוד שעה ארוכה, שוקלת, מחפשת מוצא. "אני יודעת מה אנחנו צריכים לעשות," אמרה לבסוף.
***
ראש ממשלת ישראל ישב בלשכתו בירושלים. הייתה שעת ערב, חצי גמר ליגת האלופות התנהל ברגעים אלה, והוא הזמין משלוח של פיצוחים מוולט והותיר הנחיות מפורשות שלא להפריע לו. הוא תמיד מצא שהוא מצליח ליהנות יותר ממשחקים כשהוא נמצא בלשכה מאשר במעון הרשמי, ונראה שגם אשתו העדיפה את הסידור הזה.
עשרים דקות אחרי התחלת המשחק, מדריד בדיוק עלו למתפרצת כשקול נשי הפר את הריכוז שלו. ראש הממשלה הרים את ראשו והגערה שהכין דעכה על שפתיו. זו הייתה החייזרית, זו שבאה להציק לו עם הקשקוש של בית המקדש. כשלא שמע מהם, הוא העז כבר לקוות שהעסק נגמר, אולי אפילו שהכול היה רק הזיה שנבעה מעומס יתר בעבודה. "אדוני ראש הממשלה…"
"באמת שיש לכם חרא של תזמון," אמר.
"זוהי הודעה מוקלטת," המשיכה. במבט נוסף, באמת היה בגופה משהו לא לגמרי מוחשי. סקרן, הוא ניסה לאחוז באצבעותיה וידו עברה דרכן. "צר לי שאני מדברת איתך בצורה הזו, אך כפי שתבין מייד, עמיתי ואני עסוקים ברגע זה."
"טוב," אמר ראש הממשלה וכיבה בכאב את המסך, "דברי." הוא הניח שהיא לא שומעת אותו, ועדיין לא הרגיש נוח פשוט לבהות בה בשתיקה כמו אידיוט.
"הודעה זו משודרת במקביל לכלל מנהיגי פלנטת ארץ שעמם נפגשנו," המשיכה החייזרית. "לצערנו, השיחות עמכם שכנעו אותנו שהמתיחויות הפוליטיות והדתיות שלכם אינן מאפשרות להקים מחדש את תחנת הממסר, שהחוזה עליה נחתם לפני אלפי שנים, במיקומה הנוכחי."
"נו, את זה אני יודע כבר, את יכולה להתקדם," מלמל ראש הממשלה.
"זו הפלנטה שלכם, ואתם רשאים כמובן להסכים להקמת התחנה או שלא להסכים לכך. אך התחנה עצמה היא בבעלות הפדרציה, ומאחר שהיא עשויה להביא תועלת ניכרת לפלנטות סמוכות, החלטנו לנקוט צעדים בהתאם. על פי מה שלמדנו כאן, אנו מקווים שבמעשינו נסייע גם לצמצם את המתיחויות הפוליטיות שמהן אתם סובלים.
"ייתכן שתתגעגעו למה שאיבדתם. זכרו שהוא איננו אבוד – רק מצוי כרגע מחוץ להישג ידכם. אולי, בפעם הבאה שבה נגיע לכאן, תוכיחו שאתם ראויים לו. בינתיים, אנו מברכים אתכם, מנהיגי פלנטת ארץ, ומאחלים לכם כל טוב."
ההקלטה הסתיימה, וראש הממשלה נתקף בהלה פתאומית. הוא יצא מלשכתו, חלף על פני היועצים ואנשי האבטחה המופתעים, ורץ במסדרונות עד שמצא חלון שפונה מזרחה. הוא ראה את גן הוורדים ואת הכנסת, ומעבר להם את גן סאקר ואת מגדלי וולפסון הגוהרים מעליו. הרחק במזרח, מעבר לכל אלה, ראה את האגן הקדוש של ירושלים ממריא באוויר. ההר עצמו נעקר ממקומו וריחף באיטיות, במתינות, מעלה ועוד מעלה. ראש הממשלה צפה בו מטפס השמיימה, עטוף כעין כיפה שקופה, עולה עוד ועוד עד שנעשה לנקודה זעירה באופק, ואז אפילו לא זה. ודאי היה זה תעתוע של הראייה, אך הוא דימה לראות שתי קרני אור מלוות את הר הבית בדרכו. הן לא נעו כפי שקרני אור אמורות לנוע אלא התעוותו והסתחררו, נפרדו ונפגשו שוב כבריקוד. ממרחק, דימה לשמוע צליל עדין של קינה נישא באוויר.