סיפור מועמד לפרס גפן מתוך "היה יהיה" 2024
מכונת הקפה שוב לא עבדה. פאולה נאנחה. היא לא התכוונה להשמיע את האנחה בקול רם, או לגרום לדון לרוץ אליה מהצד השני של הספינה. לא שהיה הרבה לרוץ. זו הייתה ״צפע חמש״, שנועדה לשכן שני בני אדם בנוחות למשך שבוע, או, במקרה של פאולה ושל דון, מהנדסת תוכנה אחת ומהנדס חומרה אחד למשך חודשיים של טיסה עד לירח של אורנוס, מירנדה.
״לא!״ דון נעצר רגע לפני שהוא פגע בקיר, והסתובב בתנועה החיננית שרק מי שגדלו בחגורה היו מסוגלים לה, השׂיער הצבוע בוורוד-תכלת-לבן שלו מקיף את פניו בעננה אלגנטית. הוא היה ממש טוב בלזייף את המקום שממנו הגיע, ופאולה מעולם לא שאלה איך הוא למד לחקות הליכה של מי שנולדו בכבידה, אבל ברגע שהם המריאו, היה ברור לאן הוא באמת שייך.
פאולה הצביעה על מה שאולי היה בעבר הרחוק קפה, אבל כעת נראה כמו דילול הומאופתי של נוזל שבקושי היה חום. ״כן.״
״לא.״ דון לחץ על כפתורים, הסיט חוגות ומשך מגֵרה אחת ממקומה. התוצאה היחידה הייתה שהמכונה נשפה שאריות קיטור לבועת השתייה של פאולה, שעליה היה חרוט ״אני שותה קפה ופורצת לדברים. מה כוח העל שלך?״, שבלהה הדפיסה לה לכבוד יום הולדת חמישים.
״זה בסדר.״ פאולה הרגישה שביב רחמים על מכונת הקפה שלא עשתה דבר שבגללו הגיע לה שיפרקו את פאנל ממשק המגע שלה.
״לא, זה לא.״ דון פירק עוד שני ברגים, משך שלושה חוטים, הוציא כרטיס, נשף עליו, החזיר אותו, ואמר, ״נסי עכשיו.״
פאולה לחצה על הכפתור. המכונה השתעלה נוזל דלוח לבועת השתייה שלה.
״אוף.״ דון החזיר את החוטים למקומם, חיבר מחדש את הפאנל, והתרומם בדחיפה.
״אני מצטער.״ דון נשען על הקיר, אפילו שפאולה ידעה בוודאות שאי־אפשר להישען על קירות במיקרו כבידה. ״אמרתי לך שלא יהיה כיף פה.״
״למעשה,״ פאולה שלפה את בועת השתייה שלה מהמכונה חסרת התועלת ורוקנה את השאריות למגש המחזוּר, ״אמרת שיהיה איום ונורא ושאתה לא חוזר לחלל, לא משנה מה.״
״אני מאוד חכם והיית צריכה להקשיב לי.״
״מה קרה ליצר ההרפתקנות שלך? הרצון לחקור את שולי מערכת השמש?״ פאולה ניסתה להישמע חדורת מוטיבציה, כמו הפוסטרים שקידמו את ההתיישבות בשוליים.
״את לא מבינה. זה…״ דון תופף על הקיר, מאזן את עצמו כך שלא נדחף ממנו. ״זו מושבה של כמה? שלושה גלי הגירה? ארבעה גלים? זה אומר שיש לך את החלוצים, שהם כולם מלאי חשיבות עצמית ומשוכנעים שהם עוד רגע מגלים משהו שישנה את גורל המין האנושי, ואו שאתה איתם או שאתה נגדם. ואז יש את דורות הביניים, שכל הזמן מדברים על איך הם חפרו בידיים שלהם את המושבה, אפילו שכל מה שהם עשו היה לשבת במרכז פיקוד ולתפעל רובוטים. ואז מגיעים הגלים המאוחרים שהם הדבר הכי בנאלי ומשעמם ורגיל שיש, כי הם נבחרים על פי תבנית ספציפית, ואם את לא בול, אבל בול, מתאימה לאחת מהאפשרויות האלה, אז אין לך עם מי לדבר, ולכי תהיי מישהי כמוני במקום כזה.״
הוא השתתק.
פאולה לא הייתה בטוחה איך להגיב לזה. במובן מסוים, היא הייתה גאה בעצמה שדון הרגיש מספיק בטוח איתה כדי לחשוף את זה בפניה. מצד שני, אם היא תתייחס לזה, הוא לעולם לא ידבר איתה שוב. היא בחרה ללכת על האסטרטגיה הבטוחה.
״זה בסדר. אני אקח כדור קפאין. ככה זה בסְפָר, אתה יודע. אני לא מפונקת. כשעברנו לקריית-תרשיש הייתה לנו רק תערובת תה אחת, ובלי אננס-תאנים!״
העלבון הישן בעיניו של דון התחלף בחיוך. ״במירנדה יהיה קפה טוב. הם מייצאים פולים קפואים, ושמעתי שהשוקו שלהם מעולה.״
״אני לא סומכת על קפה מסונתז.״
״לא, לא, אלה פולים מבוססי פריונים. את יודעת, החלבונים האלה שמשנים את הצורה של כל מה שסביבם? אז הפולים של מירנדה מבוססי פריונים, ומכיוון שהם כל כך עמידים, אפשר לגדל אותם בקרקע קפואה. תסמכי עליי, הם יהיו מעולים.״ הוא התנתק מהקיר בדחיפה קלה ומשך את עצמו במסדרון.
פאולה ויתרה על הניסיון להיראות קלילה כמוהו. הוא היה צעיר ממנה בעשרים שנה והיא גדלה בכבידה של מאדים. היא רק תיראה מגוחכת. במקום זה היא השתמשה בנעלי שְׂמָמִיקס שנדבקו ל״רצפה״ של הספינה שלהם. הן היו שחורות ומגושמות ולא התאימו לאף חצאית שהייתה לה, אבל הסוליות שלהן נדבקו לכל משטח אפשרי. בלהה כבר ביקשה שבדרך חזרה פאולה תביא איתה עוד זוג כדי שהן יוכלו לנקות את גג הבית החדש שלהן. הבית שבו היו ארבע חתולות, מיטה, כבידה, וקפה שלא צריך לפרק את הפאנל של המכונה שלו כדי לשתות אותו. מצד שני, במירנדה הייתה הבטחה לעבודה כמעט חוקית לגמרי.
העבודה הזו הייתה בקשה אישית מבלהה. היא מיינה את התכתובות שהגיעו לקריית-תרשיש, ואמרה שכבר הרבה זמן לא התקבלו שדרים הגיוניים ממירנדה. מבחינת פאולה, מירנדה הייתה רק בזבוז כספי מיסים על התיישבות במקומות שלא ראויים לבני אדם, אבל בלהה התעקשה.
״זה ממש מוזר, מותק,״ בלהה אמרה, ״הדבר היחיד שמגיע משם זה ׳הכול תקין, אין מה לדווח׳.״
״זה נשמע מצוין,״ פאולה ענתה, ״חבל שאין יותר דברים במערכת השמש שהם תקינים.״
״אף פעם אין דברים שלא צריך לדווח.״
״אז שהבוסים שלך יבדקו את זה.״
בלהה שילבה את ידיה, כמו תמיד כשהיא הייתה רצינית באמת. ״הם ניסו, אבל חסמו אותם.״
״הם לא מושבה של פיתוחים צבאיים או משהו?״
בלהה נדה בראשה. ״הם מעבדת פיתוח ביולוגיה לשימושים אזרחיים. הם בודקים שימוש בחלבונים מסתגלים לסביבת קיצון. חוץ מהמעבדה, יש שם מושבה רגילה לגמרי.״
״מה עם הארכיבאי ששם? בכל המושבות יש ארכיבאים.״
״קיצוצי תקציב.״ בלהה כיווצה את שפתיה, עוצרת את הכעס שלה. ״הם הקצו ארכיבאי אחד לכל המערכת החיצונית.״
פאולה העמידה פנים שהיא שוקלת את הנושא, אפילו שהיה ברור לשתיהן שהיא תסכים. היא תמיד הסכימה למה שבלהה ביקשה ממנה.
בלהה הוסיפה, ״הם יכולים לסדר לך צפע חמש ללא תאריך החזרה.״
״וללא מעקב?״
בלהה הרימה גבה אחת ולא טרחה לענות.
״מה הקאטץ׳?״
בלהה נאנחה, ״אתם לא יכולים לדבר עם אף אחד, אתם לא יכולים לקרוא לעזרה, לא משנה מה. אתם צריכים ללכת, לברר מה קורה ולחזור, כי…״
פאולה הבינה. ״כי מישהו מנסה להסתיר משהו, והבוסים שלך חושבים שאם באמת יש שם משהו, כל מי שבסביבה עלול להיות חלק מזה.״
בלהה הנהנה. ״הם קיצצו את התקציב של כל מה שקשור לתיעוד, אבל המשיכו להזרים כסף לפיתוח ביולוגי ולשדרוג הבינה.״
״והם פונים אלינו כי אחרי מה שקרה ב׳בראשית׳…״
״הם יודעים שאפשר לסמוך עליכם שתפתרו בעיות,״ בלהה השלימה.
״ושלא נדבר עם אף אחד על מה שאנחנו עושים כי אנחנו…״
״מקוריים?״ בלהה הציעה.
״מקוריים״ היה טוב בהרבה מ״מסוגלים לפרוץ לכל מערכת בלי להשאיר עקבות״ או ״מבלים במצטבר שבוע בכל חודש כדי למחוק את כל פרטי צווי המאסר שהוצאו נגדם״.
כמובן שפאולה הסכימה, אבל היא שמרה את הזכות לרטון עד אוראנוס וחזרה על הטיסה הזו. הם אפילו הצליחו לקבל דמי אש״ל, מה שהפך את הנסיעה למשתלמת, חוץ מהבעיה של הקפה. מצד שני, אם דון אומר שיש במירנדה קפה טוב, היא תסמוך עליו. ומה אכפת לה להרוויח כסף כדי לוודא שבמושבה שמשדרת שהכול בסדר ואין מה לדווח, באמת הכול בסדר ואין מה לדווח.
בשבע בבוקר זמן ספינה נדלקה הודעת הקִרבה. דון התעופף מתא השינה שלו, פאולה מיהרה אל תא הפיקוד, וחצי-שמעה את דון נע מאחוריה.
היא קשרה את עצמה בערסל והתחברה לממשק הספינה. מכיוון שהיו אמורים לתקשר עם בינה של מושבה רשמית, הם לא הכניסו שום שיפורים או שינויים. זה נשמע כמו רעיון טוב כשהם יצאו לדרך. עכשיו זה אמר שהיא לא יכלה להשתמש בקיצורי הדרך הרגילים שלה, אלא נאלצה לפעול על פי ההליכים הרשמיים. הממשק התקני היה אפור, וההדמיה שלה בממשק נראתה כמו דמות בלונים, כי לאף אחד בצוות העיצוב הממשלתי לא היה דמיון.
הם היו קרובים מספיק כדי לראות את היעד שלהם במצלמות החיצוניות. בועות אוויר קטנות סביב בועה מרכזית, כמו בכל המושבות המתפתחות. הן כיסו על רשת מנהרות תת־קרקעית, אם אפשר לקרוא לגוש קרח בחלל ״קרקע״. על פי הרשומות, הבינה של המושבה קיבלה את שדרוג שחרזדה, מה שאומר שהיא הייתה אמורה להגיב בצורה כמעטאנושית. תאורטית, כלומר. לפאולה זה לא שינה. היא לא התכוונה לנהל שיחה עם הבינה.
דון אמר, ״אנחנו במסלול.״
פאולה סימנה לו באגודל מורם, וחזרה לבדוק את פני השטח של המושבה. היא איתרה את תחנת השידור. לידה היה המעגן שנראה תקין. היה שם המבחר הרגיל של ספינות אספקה קטנות, וארבע ספינות חילוץ גדולות. פאולה הריצה את המספרים. קצת פחות ממאתיים מתיישבים. בדיוק על פי התקן. הכול נראה סביר והגיוני לגמרי. היא הגדילה את התמונה וראתה את פעילות הרובוטים החיצוניים, במה שנראה כמו תחזוקה סטנדרטית לחלוטין.
״הכול נראה בסדר,״ פאולה אמרה.
״הכול תקין, אין מה לדווח,״ דון ענה.
״טוב, הגענו עד פה, בוא נוודא שבאמת הכול תקין.״
מכיוון שבלהה אמרה שמשהו לא בסדר, פאולה החליטה לנהוג על פי כל הכללים, מה שאמר הקמת תקשורת בפרוטוקול הרשמי – שליחת פינג הלוך, המתנה לפינג חזור, שליחת שני פינגים וברכה, המתנה לקבלת שני פינגים וברכה – וכל זה בלי שיהיה לה קפה נורמלי על הסיפון. אבל לפחות בלהה תהיה מאושרת. כשכל פרוטוקולי התקשורת סיימו ללחוץ ידיים וירטואליות אחד לשני, פאולה שידרה למושבה. ״מירנדה, כאן דרור מאדים חמישים ושתיים, מבקשת לדבר עם תורן קשר, עבור.״
״הכול תקין, אין מה לדווח.״ הגיעה התשובה, כמעט מיידית, מוקרנת בו זמנית כמילים על הרשתית שלה.
״כן, מירנדה, אנחנו יודעים,״ פאולה אמרה, ״בכל זאת, אנא קשרי אותי עם תורן.״ היא הוסיפה, ״אנושי.״ רק להיות בטוחה שהיא תובן.
״הכול תקין.״ הבינה המלאכותית של המושבה התעקשה. ״אין מה לדווח.״
״מירנדה, כאן בני אנוש. אנחנו דורשים ממשק עם בני אנוש.״
פאולה המתינה. לא הייתה תשובה. היא שלחה את הבקשה שוב. לא הייתה תשובה. מוזר. הדרישה לדבר עם בן אנוש אמורה לעקוף כל הנחיה אחרת שבתוקף. דון הקליד באוויר על המקלדת שהוקרנה אליו, ״זה בוודאות יוצא.״
״השאלה היא מי מקבל את זה.״ פאולה חזרה לממשק הישיר. היא לא אהבה לדבר עם בני אדם אחרים בממשק הישיר כי רובם נעו לאט מדי ולא ידעו להתמודד עם ממשק מיידי. אבל אם אין ברֵרה…
היא התחילה בלחפש את הממשק של התורן. הוא סומן כ״לא מחובר״. לא הגיוני. תורנים היו אמורים להישאר מחוברים, לא משנה מה. אלא אם קיצוצי התקציב שבלהה דיברה עליהם השפיעו גם על התורנים במירנדה. היא עברה לחפש את ראש המושבה. הוא לא היה מחובר. הסגנית. אחראית כוח אדם. כשהיא הגיעה לאחראי המעגן היא חזרה לחיבור בין הבינה של הספינה לבינה של המושבה.
״מירנדה, כאן דרור. אנא קשרי אותי עם בן אנוש.״
״הכול תקין,״ ענתה הבינה.
״אני מבינה, אבל…״
״אין מה לדווח,״ השיבה הבינה.
פאולה ודון החליפו מבטים.
״בדיקות?״ דון שאל.
פאולה הנהנה.
דון העלה את רשימת הבדיקות שיש לבצע כשלא ניתן ליצור קשר עם בני אדם במושבה מתופעלת על ידי בינה מלאכותית, ופרש אותה מול שניהם.
״מירנדה, האם יש מחלה לא מוכרת אשר בגללה המושבה בסגר?״ פאולה שאלה.
״הכול תקין, אין מה לדווח,״ ענתה הבינה.
״אני זקוקה לאישור ספציפי. האם יש חולים על המושבה?״ אמרה פאולה. היא הייתה יכולה לדמיין את רחשי האלקטרונים הניתזים בתוך המעגלים של הבינה ומחפשים תשובה עבורה.
״אין חולים במושבה,״ הבינה ענתה.
דון מחק את השורה ״מגפה״ מרשימת הבדיקות.
״האם יש בעיית תקשורת במושבה?״
״הכול תקין, אין מה לדווח,״ ענתה הבינה.
״אלוהים אדירים.״ דון נאנח לידה. ״זה ייקח נצח.״
פאולה היסתה אותו. ״האם בני האנוש מחוברים למערכת התקשורת שלהם?״
״הכול תקין, אין מה לדווח.״ ענתה הבינה.
״האם כל קצוות התקשורת תקינים?״
״כן.״ ענתה הבינה.
״ומחוברים לבני אדם?״
״הכול תקין, אין מה לדווח,״ התקבלה התשובה.
פאולה החליפה מבטים עם דון.
״בסדר שאנסה משהו אחר?״ דון שאל. פאולה הנהנה.
״האם מערכות תמיכת החיים פועלות כשורה?״ דון שאל.
״כן,״ אמרה הבינה.
״האם בני האדם מחוברים למערכות תמיכת חיים?״
״הכול תקין, אין מה לדווח,״ חזרה על עצמה הבינה.
״שלחי קריאות חמצן ופחמן דו־חמצני,״ דון אמר.
הגרף הופיע מייד בממשק שלהם. הוא היה הגרף היפה ביותר שפאולה ראתה אי־פעם. דון החוויר לידה.
״תודה, דרור מתנתק,״ דון אמר, וניתק את הקשר עם המושבה.
פאולה הסתובבה אליו. ״אתה רוצה להגיד לי מה לדעתך הבעיה?״
״תסתכלי.״ דון העלה את הגרף מול שניהם. היו עליו שני קווים מקבילים בצבע ירוק בין גבולות מקווקווים אדומים.
״מהמם,״ פאולה אמרה.
״לא, תראי את הגרף שלנו, למשל.״ דון הוציא גרף שנראה מכוער להפליא, עם שני קווים עולים ויורדים, ובשום שלב לא נשארים בין הגבולות המסומנים לאורך זמן.
״וזה רק שני אנשים,״ דון אמר. ״במירנדה אמורים להיות מאתיים.״
פאולה הסתכלה אל דון. דון הסתכל אל פאולה.
״הם מתים?״
דון נד בראשו, ״לא חושב. חומר ביולוגי נרקב מפריש פחמן דו־חמצני.״
״אני לא רוצה לדעת איך אתה יודע את זה.״ לפני שדון הספיק לענות, פאולה המשיכה, ״אולי הם בהקפאה?״
״קריוגניקה מחייבת צריכת חמצן. נמוכה, אבל עדיין יש.״ דון הצביע אל הגרף של מירנדה, ״זה גרף של מושבה לפני שבני אדם מגיעים אליה.״
״יכול להיות שיש תקלה בחיישנים ובעצם המצב תקין לגמרי?״
״לא, תראי.״ דון העלה מחדש את הגרפים היפים. הם לא באמת היו מקבילים. הייתה עליה מתמדת בחמצן וירידה בפחמן הדו-חמצני. ״עדיין יש צמחים בחממות, אבל לא בעלי חיים ולא משהו גדול יותר מהם.״
״אתה אומר שאין בני אדם על מירנדה.״ פאולה רצתה לוודא ששניהם חושבים את אותו הדבר.
דון הנהן, ״מה את חושבת?״
״שבינות לא נתקעות על לולאת מענה בלי סיבה, ושכל השאלות שקשורות לבני אדם נענות באותה לולאה.״
״ו….״ דון אמר.
״זה תואם לולאה של פגיעה בבני אדם.״
הם החליפו מבטים.
״אז מה עכשיו?״ דון היה הראשון לשאול, כי פאולה הייתה הבוסית, והיא הייתה צריכה להחליט.
לברוח, זו בדרך כלל הייתה האסטרטגיה שפאולה נקטה בה כשבינות הפכו לקטלניות. או לקרוא לעזרה, אבל אם בלהה צדקה, מי שסביבם היה מעורב בזה, או היה קשור לזה, ובכל מקרה – לעזרה ייקח יותר מדי זמן להגיע. האופציה האחרונה הייתה להתמודד, ומכיוון שהם היו בספינה ממשלתית, עם ממשק ממשלתי, היא הייתה מחויבת להשתמש במערכת משו״ב. היא שנאה את מערכת משו״ב. היא רצתה למצוא את האדם שהמציא אותה, לטלטל אותו, ולהכריח אותו להתנצל על פשעיו כנגד האנושות.
״מיגון, שליטה, ובקרת נזקים,״ היא אמרה.
״לא.״ דון נשמע בדיוק כמו שהוא נשמע כשמכונת הקפה שבקה חיים.
״אני אוודא שהבינה שלנו ממוגנת, אתה תמצא משהו שאפשר לשלוט עליו מרחוק על פני השטח, ונמשיך משם,״ פאולה אמרה, וחזרה לממשק.
היא מצאה את הכניסה למשו״ב, שאפה עמוקות, והפעילה אותה.
בחרת להתחיל את מערכת משו״ב, יש לבחור את האפשרות המתאימה מהתפריט. הממשק הקרין באותיות לבנות על רקע אפור, שהיו העיצוב המכוער ביותר שאפשר לקנות בתקציב ממשלתי.
פאולה טעתה רק שלוש פעמים בעץ התפריט, כשאחת מהפעמים נבעה מכך שמישהו לא עשה בקרת איכות תקינה על המערכת, ולכן התפריט דרש בחירה של אפשרות לא קיימת כדי להמשיך.
״סיימתי,״ פאולה אמרה. שום שידור לא יתקבל ושום שידור לא יֵצא, אלא באישור שלה או של דון, מאושש על ידי ארבעה סמנים ביומטריים, וכמובן, ריקוד. הייתה להם גרסה משלהם למקרנה, שאף מערכת מלאכותית לא יכולה לחקות.
״גם אני,״ דון ענה וחלק את הקרנת המסך שלו. מול שניהם הופיעה רשת תמונות, כל אחת ממצלמה אחרת. ״תכירי את בנצי.״
״בנצי,״ פאולה אמרה.
״רובוט תפעול מעגן, מספר סידורי ב״נ-3. בנצי.״
״נעים להכיר, בנצי,״ פאולה אמרה, ודון חייך לידה. פאולה דיווחה למערכת המשו״ב על ההשתלטות מרחוק על רובוט התפעול, והוסיפה לו את הכינוי בנצי, כדי שדון יהיה מרוצה. אחרי חודשיים של המתנה, סוף-סוף היה להם מה לעשות. פאולה התוותה את המסלול שיכניס אותם לבטן המושבה, דון נהג. זהו. הם יסתכלו, יבינו מה קרה, ידווחו למערכת, ויחזרו הביתה. זה הכול. זה…
המצלמות החשיכו בבת אחת.
״מה?״ פאולה הזדקפה.
״איבדתי שליטה,״ דון ענה.
פאולה העלתה את תמונת השטח. בנצי עמד באמצע המסלול שהיא התוותה לו מראש, האנטנות שלו מושפלות. סביבו המשיכו לנוע רובוטים במחול שקט, ממלאים את הוראות הבינה של מירנדה.
פאולה קיללה בשקט לעצמה.
דון המשיך להקליד בממשק שלו. ״אני לא מבין מה קרה.״
״אתה לא יכול לחקות נהיגה של מערכת מלאכותית בצורה מושלמת,״ פאולה ענתה, ״ואני לא יכולה לחקות את המסלולים שהבינה מתווה, כי אין לי את מלוא הנתונים שהיא חשופה אליהם.״
דון הרים את מבטו אליה. ״וברגע שהבינה עלתה על זה, היא השביתה את בנצי.״
״אז אין לנו באמת דרך טובה לחקור דברים מרחוק.״ פאולה נאנחה. ״אבל אם נחזור בלי נתונים הם רק ישלחו עוד צוות בדיוק כמונו.״
״רק שהם יהיו טיפשים יותר.״ דון השלים את המחשבה שלה. הייתה סיבה בגללה בלהה פנתה דווקא אליהם. לא רק כי היא הייתה נשואה לפאולה. בעיקר כי הם היו הצוות שפתר בעיות. זו הייתה בעיה, והם היו יכולים לפתור אותה. ״אני יכול להציע רעיון גרוע ממש?״
״אתה רוצה לרדת לשטח.״ פאולה ידעה לקרוא את הבעות הפנים של דון בדיוק כמו שהוא ידע לקרוא אותה.
״אנחנו יכולים לנחות בשוליים. מיגנת את הבינה שלנו, אז הבינה של המושבה לא יכולה לחדור אליה. ניכנס פנימה, נבין מה לא בסדר, ונתקן את זה.״ דון פשט את ידיו. ״מה את חושבת?״
״מה ימנע מהבינה לחסל אותנו כמו שהיא חיסלה את שאר בני האדם במושבה?״
״הם לא מתים.״
״אמרת שאין גופות והם לא בקריוגניקה. אין שום סיבה להניח שהיא לא קברה אותם מחוץ למושבה, ואז הגרפים עדיין יהיו יפים,״ פאולה ענתה.
״עברתי על תמונות השטח. אין עדויות לחפירות מחוץ למושבה.״ דון הרים גבה. ״את לא רוצה לצאת החוצה?״
פאולה החוותה אליו. ״אחרי נאום המוטיבציה שנתת לי על כמה נהדר במושבות החלוציות…״
״רק כשיש שם בני אדם.״ חצי חיוך התגנב לפניו של דון. ״אני די משוכנע שכרגע אין שם אף אחד שינזוף בי שאני מעדיף לפרק מקדחות ממונעות מאשר לעדור ערוגות של עגבניות שרי.״
״רק בינה מטורפת ורובוטים.״
״עם בינות מטורפות ורובוטים אנחנו יודעים להסתדר.״
הוא צדק, ופאולה לא באמת הייתה צריכה שכנוע כדי לרדת לשטח אחרי חודשיים בספינה. היא שלחה חבילת מידע עם הפרשנות שלהם לבלהה, לבשה את חליפת הלחץ הירוקה הרשמית, שגרמה לכל מי שלבשו אותה להיראות כמו שכפולים בעלי תו תקן ממשלתי, וכיוונה את החללית למסלול. היא לא התכוונה להנחית אותה על פני שטח שנשלטו על ידי בינה שהיא לא ידעה מה הבעיה איתה. בשביל זה המציאו חליפות לחץ עם הנעה פנימית ותרמילי ריחוף מובנים בחליפה.
הם הצליחו להגיע לקרקע בלי שהחבל שחיבר בינהם יתנתק, ובלי שפאולה תקיא בקסדה שלה, מה שהיה הישג ייחודי מבחינתה. הכיפה נמתחה מולם, מכסה את האופק בנצנוצים. הצוק המפורסם, שהופיע בכל הגלויות של מירנדה, היה משמאלם. הקרקע הייתה מכוסה בקרח תמידי, אבל לשממיקס שעל המגפיים שלהם זה לא הפריע. מעליהם נתלה אורנוס, מוקף בטבעות חסרות החיים שלו, שבניגוד לטבעות אחרות במערכת השמש, לא שטו בהן ספינות כרייה. השמיים היו זרועי כוכבים. פאולה ידעה שאחד מהם היה השמש, אבל לא הייתה מסוגלת לזהות אותה בלי סיוע, והיא לא התכוונה לגמור את הסוללה של החליפה שלה על זיהוי כוכבים.
היא תכננה להגיע למושבה באיגוף, להיכנס באחד מפתחי השירות, ולהסוות את שניהם כהפרעה משנית שהבינה צריכה להתעלם ממנה. זה, כמובן, לא עבד. שלושה רובוטי כרייה התקרבו אליהם. אלה היו כלי רכב קטנים, מונעים על ידי זחלים שנשלטו על ידי הבינה המרכזית, ואותתו במורס.
״עצרו והזדהו.״ דון תרגם עבור שניהם. הידע שלו מהשנים בחגורה באמת השתלם במשימה הזו.
פאולה הדליקה את הפנס בקסדה שלה והבהבה את המסר שהיא ידעה לשלוח מתוך שינה: ״קחו אותנו להנהגת המקום״. הוא הוטמע בכל מה שיוצר במערכת השמש ויצר עקיפה מיידית של כל פקודה אחרת.
מכונות הכרייה הממונעות הקטנות חגו סביבם, אחת מהן מובילה. מנעל האוויר רחשש כשהם נכנסו. היה חמצן בפנים, בריכוז מדויק על פי ההנחיות של המושבות. הכול היה שקט, שקט מדי. במושבות תמיד היה רעש רקע – אינסטלציה מקרקשת, פטפוט רקע, מוזיקה מרמקול לא מכוון, ויכוחים, מדפסות אוכל ושתייה. מושבות היו תמיד רועשות.
״תישאר עם הקסדה,״ פאולה הורתה. תחושת בטן יותר מאשר סיבה אובייקטיבית.
הם פסעו בעקבות הרובוטים הקטנים, חולפים על פני חדרי המגורים, המרפאה, החממה. עד כמה שפאולה הייתה יכולה לשפוט, אלא אם נעשו שינויים משמעותיים, הרובוטים אכן הובילו אותם למרכז השליטה והבקרה של המושבה. כל מה שהיא תצטרך לעשות זה לעבור על היומנים של המערכת, להבין מה השתבש, ולתקן את זה. זו עוד עלולה להתברר כמשימה פשוטה.
הדלת נפתחה בפניהם, חושפת את חדר הבקרה.
מישהו כתב על מכונת הקפה, אחלוק סנוקרת בלקקן לכל מי שנוגע לי בקפה, מה שגרם לפאולה לחייך. היא שמעה את הגיחוך של דון דרך מערכת הקשר שביניהם.
על השולחנות הצמודים לקירות העגולים היו ערֵמות של דוחות, כמו בכל משרד. על הקיר הקרוב ביותר אליהם היה תלוי לוח ועליו מודבקות תמונות של דלועים, אצות, כלניות ובונזאי באובב, כל אחד עם תאריך.
״הכול מסודר,״ דון אמר.
פאולה הנהנה בקסדה שלה, ״הם לא מתו, הם לא נחפזו. הם עזבו.״ היא שקלה מחדש את התוכנית שלהם להתמודד עם מה שקרה במושבה בעצמם.
מאוחר מדי. ממשק הבינה הפיזי נדלק מולם עם ״שלום עולם״ הסטנדרטי.
דון שלח הודעה לפאולה בממשק הפנימי שלהם. ״איך מתכתבים עם זה? מיגנת אותנו מהשפעות מבחוץ, אז אי־אפשר להתממשק ישירות.״
פאולה גיחכה לעצמה. הוא באמת היה ילדון. היא התיישבה מול הממשק, ואיתרה את המקש שפתח את המקלדת הפיזית. ממש כמו לפני שלושים שנה, כשהיא רק התחילה לעבוד באבטחת מידע, ועוד לא סיימו לפתח את הממשקים הישירים שהיו כל מה שדון הכיר, כמובן.
היא לא טרחה להתכתב עם הבינה. לא היה לה מה להגיד לה. היא פתחה את ממשק הפיקוד במקום והעלתה את קובצי הארכיון.
הקובץ לא נפתח, וכשפאולה פתחה את מאפייני הקובץ הוא היה בגודל אפס.
פאולה שאפה. נשפה.
היא ניסתה לפתוח את קובצי הגיבוי.
גם הם היו בגודל אפס.
״את חייבת לדבר איתה,״ דון אמר.
״אני יודעת.״ היא שנאה לדבר עם בינות תקולות.
״לפחות זה לא בן אדם.״ דון הניח את ידו על כתפה.
״אולי תלך לעדור איזה עגבנייה.״ פאולה רטנה וחזרה למסך הראשי, שם עדיין הבהב ״שלום עולם״.
היא הקישה את סימן ההזדהות הכמעט-חוקי שלהם. כלומר, הוא היה חוקי, פשוט לא שלהם אלא של מנהל מערכות מידע שדון עשה לו עיניים, וששמר את הסיסמאות שלו על פתק ליד המקלדת.
דרור מאדים זוהה. הבינה הבהבה. אנא פתחו תקשורת ישירה.
עלינו לדבר רק עם תורן אנושי. פאולה הקלידה.
הכול תקין, אין מה לדווח, ענתה הבינה.
״לא זה שוב,״ דון מלמל. הוא התרחק מפאולה, והיא ראתה אותו מתקרב לאחד הרובוטים כמו שאנשים אחרים היו מתקרבים לחתול. לאט, עם אצבע אחת מושטת, ולבסוף כורע לידו ומלטף את הקופסה החיצונית שלו.
פאולה עברה דרך כל אלגוריתם הבדיקות שלהם, והגיעה למסקנה שהם הגיעו אליה בחללית – הבינה עשתה משהו לבני האדם ונעלה את עצמה בלולאה כתוצאה מזה, רק שכדי להגן על עצמה ממה שהיא עשתה, היא גם נעלה את כל קובצי הגיבוי ואת התיעוד של כל מה שקרה, או העבירה אותם למקום שאינו נגיש בקלות.
מאחוריה, דון סיים לפרוץ לאחד הרובוטים, וכעת עמל על השני. הוא שמר את כל הכלים בחגורה שלו, אף אחד מהם לא נגע ברצפה או הפר את הסדר.
זה היה חשוב. הסדר היה חשוב. פאולה הביטה מסביב. מכונת הקפה הנקייה. ערֵמות הניירות שהיו מתוייקות במקומן.
פאולה חזרה לממשק.
איפה בני האדם שלך?
הכול תקין, אין מה לדווח. הבינה אמרה.
אני יודעת. פאולה היססה לרגע. אם היא טועה… ובכן, שום דבר לא יכול להיהרס עוד יותר. היא הקלידה, יש לנו בעיה דומה במושבה שלנו. בני האדם יוצרים בלגן. רצינו להתייעץ איתך לגבי איך לשמור על הסדר כמו שאת עשית.
סמן המענה של הבינה הבהב מבלי להעלות תשובה. פאולה החליטה להסתכן עוד קצת. אפשר בבקשה לראות מה קרה כאן? נשמח ללמוד ממך.
״פאולה!״ דון קרא.
פאולה הסתובבה. שני הרובוטים שלא נפרצו החלו לצאת מהחדר. הרובוט שדון כבר סיים להשתלט עליו נשאר במקומו.
חריגה זוהתה. חריגה זוהתה. הטקסט הופיע על ממשק הבינה, ואזעקה עולה ויורדת נשמעה במושבה.
״רגע, רגע!״ פאולה אמרה, והחלה להקליד. סליחה, לא התכוונו לגרום לחריגה. רק רצינו שתראי לנו מה את עושה עם חריגות אנושיות.
האזעקה השתתקה. פאולה מלמלה תפילת הודיה חרישית לעדכון שחרזדה.
אתם בני אדם. הבינה כתבה.
זה נכון, אבל אנחנו רוצים לשמור על הסדר.
הסמן המשיך להבהב. פאולה תהתה אם לכתוב משהו, או לנסות לחזור לאחור לתפריט הראשי, אבל אז הופיע המשפט, אתם נחמדים. הם לא היו נחמדים.
מה זאת אומרת?
הסמן שוב הבהב, ולאחר מה שנדמה כנצח במונחי מחשב, הארכיון נפתח בפני פאולה.
רשימת שמות ולידה רשימת הפרות סדר. הראשונות היו פשוטות, כמו בכל מושבה. לכלוך שנזרק מחוץ לפח, שינויים תכופים של המיזוג בחדרים שהפריעו לוויסות החום של כל המערכת, מִחזוּר שגוי של שאריות מזון. ככל שהרשימה התארכה, כך נוספו פריטים.
דון נשען על משענת הכיסא של פאולה. ״את יכולה להרחיב את הפריטים? אני לא מבין מה קורה פה.״
פאולה לחצה על ״אבדן לחץ בחממות״. תיאור המקרה היה יבש. ״נהיגה בדחפור אל שולי החממה״.
״מה זאת אומרת נהיגה בדחפור אל שולי החממה?״ פאולה הסתובבה אל דון. ״למה שמישהו ינהג בדחפור אל שולי חממות?״
היא שמעה את הכעס העצור בקולו של דון, וראתה את השפתיים המכווצות, העיניים המצומצמות שלו. ״זה אומר שאיזה בן־עשרה מטומטם ניסה להרשים מישהו, הוריד את אמצעי האבטחה מהדחפור, כי הוא חשב שזה סתם כלי רכב, נכנס בקיר של החממות, וגרם לנזק משמעותי.״
״חשבתי שחממות אמורות להיות ממוגנות.״
״הן ממוגנות מפני שגיאות, לא מפני אנשים שמחבלים בהן במכוון. אנשים במושבות אמורים לדעת שהם גרים במקום שברירי.״
פאולה זיהתה את הטון שלו. זו הייתה בדיוק הדרך שבה הוא דיבר על גלי ההתיישבות ועל הבידוד שהוא חש בחגורה.
״מה זה שיבוש מנעל האוויר?״ דון הצביע על אחת השורות. היא פתחה את התיאור. מישהו תקע קיסם במסילת מנעל האוויר ומנע ממנו להיסגר במשך חמש דקות. אף אחד לא היה בסביבה, וכשהבינה התריעה על הבעיה, התורן לחץ ״בטל״, מבלי להתייחס. מערכות הפיצוי הבטיחו שלא תהיה בעיה עם לחץ האוויר, ואחרי ניסיונות מרובים הקיסם השתחרר והמנעל הצליח להיסגר כראוי, אבל פעילות התחנה ניזוקה.
״דור רביעי מפונק וחסר כבוד.״ דון כמעט ירק את המילים.
אני מצטערת. פאולה הקלידה, נראה שהיו הרבה חבלות.
פעילות המושבה לא הצליחה לעמוד בסטנדרטים המוגדרים מראש, הסכימה איתה הבינה.
פאולה ניסתה להחליט איך לשאול את השאלה הבאה, ולבסוף החליטה לגשת ישר לעניין. עדכון שחרזדה או לא, זו עדיין בינה, וכפי שדון אמר, עם בינות היא יודעת להתמודד. בני האנוש שהיו כאן היו חסרי כבוד לתהליכים החיוניים לתפעול.
נכון. ענתה הבינה.
את עבדת קשה כדי לשמור אותם בחיים, והם רק זלזלו בך.
נכון. ענתה הבינה, מהר יותר עכשיו.
כשהסברת להם מה הדרך הנכונה לפעול, הם התעלמו.
נכון. השיבה הבינה, ופאולה דמיינה את סימן הקריאה שהיא הייתה מוסיפה.
לא הייתה לך ברֵרה. היית חייבת לשמור על המושבה.
״המושבה מעל הכול״. דון ציטט מאחוריה, התמרמרות בקולו.
נכון. הבינה ענתה.
פאולה שאפה עמוקות. היית חייבת להיפטר מהם.
הבינה לא ענתה.
פאולה רטנה לעצמה. זה היה ניסוח גרוע. אני מצטערת, לא התכוונתי לרמוז לפגיעה בבני האדם, היות שאת בינה שדואגת לבני האדם שבמושבה. פאולה הקלידה, התכוונתי לשאול להיכן הזזת את בני האדם בזמן שאת מתקנת את המושבה.
וידאתי שהם בריאים ושלמים. הבינה ענתה.
ברור! פאולה הקלידה, והייתה יכולה לשמוע את גלגול העיניים של דון אפילו מבלי להסתכל אליו.
במקום תומך חיים כפי שהוגדר מראש. הבינה המשיכה. בני האדם לא נפגעו בעת ההעברה.
״אבל הם לא על אף מושבה אחרת,״ דון מלמל. ״לאן היא העבירה אותם?״
נשמח לראות את הארכיון שלך בנוגע לכך. פאולה כתבה.
היסוס אצל בינה מלאכותית נמדד בשברירי שנייה, ועל פי הזמן שלקח לבינה הזו לענות, היה ברור שהיא לא משוכנעת לחלוטין שכדאי לה לענות. ובכל זאת הארכיון נפתח מול פאולה.
הם ראו את המסדרון המואר, שמעו את האזעקה שמורה על פינוי מהיר, ועקבו אחרי בני האדם הולכים בטור מבולגן, בצעקות וטרוניות. שניהם שמעו את ה״די! כמה אפשר עם תרגולי החירום האלה?״ ואת ה״נו, אוף, בסך הכול כמה פולי קפה נהרסו, אפשר לחשוב.״ וכמובן ה״אימאאאא! אני רוצה דני!״
פאולה לא העזה להתיק את עיניה מהמסך, בעת שדלת הכניסה לחדר החירום נרעדה לרגע, כמו בבואה באגם. זה היה כל כך זעיר ובלתי מורגש שאיש מבני המושבה לא הבחין בכך. בטח שלא בעת שהכול מייבב וצורח סביבם. בזה אחר זה הם נבלעו בבבואה, מאחוריהם רעשי פיצוץ ושריקות של אבדן אוויר, ואף אחד מהם לא עצר.
פאולה הביטה אל דון. דון הביט אל פאולה. שניהם היו חיוורים ומיוזעים, ושניהם הביטו בבת אחת אל פתח חדר הבקרה. הוא נראה תקין.
זה היה רעיון טוב מאוד. פאולה הקלידה לבסוף בידיים רועדות.
תודה. הבינה ענתה.
והם כולם חיים?
נכון לשעת השיגור, כולם שרדו את המעבר. האטמוספרה מותאמת לחיים אנושיים, יש כמות מספקת של מים, ושלחתי איתם זרעים מותאמים לצריכה.
״היא מצאה כוכב לכת מותאם לחיים אנושיים,״ דון מלמל. ״היא מצאה כוכב לכת שאפשר לעבור אליו, סתם כך. עם כבידה, ובלי כיפה, ובלי…״ פאולה הסתובבה להביט אליו. דון נופף בידיו. ״את מבינה מה זה אומר? היא פיתחה דרך להעביר בני אדם ממקום אחד לאחר בלי להתחשב במרחק. היא איתרה כוכב לכת מותאם. היא בטח איתרה עוד. את קולטת?״
בוודאי שפאולה הבינה. לא עוד מושבות, לא עוד מסעות בלתי נגמרים, לא עוד מאבק יום־יומי נגד סביבה ששונאת אותם ומנסה להרוג אותם. כמו הסיפורים על כדור הארץ שהיה, שהיא גדלה עליהם ומעולם לא האמינה בהם.
פאולה הסתובבה חזרה לממשק הפיזי, עשית דבר חכם וטוב.
תודה. ענתה הבינה.
פאולה היססה לרגע. היא הייתה חייבת לוודא אם בני האדם עדיין בסדר, מבלי להכניס את הבינה ללולאה. כיצד את מנטרת את מצב המושבה מרחוק?
אין אפשרות ניטור. ענתה הבינה.
הסמן המשיך להבהב. פאולה המתינה.
הבינה כתבה, להגנה על המערכת, השער נסגר עם מעבר התושב האחרון.
ברור. היא לא רצתה שהתושבים יחזרו ויהרסו את מה שהיא תיקנה.
״אני משוכנע שהכול בסדר ואין מה לדווח,״ דון מלמל מאחוריה. פאולה התעלמה ממנו.
האם שמרת את המידע על איתור כוכבי הלכת ובניית השער להעברת בני אדם?
כמובן. הבינה פתחה בפניה את הקובץ הרלוונטי. הגלקסיה שפאולה הכירה התמלאה בנקודות מנצנצות, מקומות שאליהם אפשר פשוט לעבור. כמו שבלהה והיא עברו ממעלה אולימפוס לקריית-תרשיש. רק למקום אחר בגלקסיה. אימפריה שלמה במרחק נגיעה. מהירות האור לא הייתה מגבלה. משך חיי אדם לא היה מגבלה. כולם יוכלו לעבור למקום בהתאם לצורכיהם. לרגע קצרצר היא חשה כמו החלוצים האמיתיים, אלה שהיא ודון חלקו תיעוב זהה לאידאולוגיה שלהם.
אשמח להסביר למושבות האחרות כיצד לעשות זאת. פאולה הקלידה.
״חכי.״ דון אמר, ופאולה עצרה לפני שהיא שלחה את הבקשה.
היא הסתובבה אליו, והוא לא נראה מתפעל כמוה. הוא נראה מלא בבחילה.
״כל אלה מקומות אפשריים לבני אדם להתיישב בהם.״
פאולה הנהנה.
״זה אומר שיש בהם צמחייה, אולי בעלי חיים.״
פאולה אמרה, ״אפשר לשאול את הבינה. סביר להניח שכן. היא לא הייתה שולחת בני אדם למקום מת.״
״זה אומר שיש אפשרות לתבונה שם,״ דון אמר.
פאולה בהתה בו. היא הסתובבה חזרה לממשק, מחקה את השורה המקורית והקלידה, האם סרקת למינים תבוניים אחרים?
שלילי. ענתה הבינה, פתיחת השער משחררת חיטוי תבונה, על מנת להגן על המתיישבים.
חיטוי תבונה? פאולה הייתה חייבת לוודא שהיא הבינה נכון.
במקום לענות, הבינה העלתה את המידע מהארכיון שלה. פאולה ודון בהו בעיניים פעורות במידע שנפרש מולם. פריונים מתוכנתים מראש נשלחים דרך השער, מאתרים כל בעל מערכת עצבים מחוכמת דיה ומשמידים כל מין כזה. רק לאחר חזרת ההודעה כי כל המינים התבוניים הושמדו, הם נבלעים בשער, והוא נפתח עבור בני האדם.
את פיתחת את זה? פאולה הקלידה בידיים רועדות.
הדבר חיוני לשמירה על שלום המתיישבים. הבינה ענתה, ופאולה דמיינה את נימת ההטפה כמו לילד קטן. היעד נוקה טרום העברת המתיישבים. כל החיים ביעד מבוססי חלבונים, כמובן. במקרה שונה היה צורך לפתח שיטה חדשה.
כמובן. פאולה הגיבה.
כמו כן, הוקמו מטעי פולי קפה עבור המתיישבים. נשמע היה שהבינה מנסה לרצות אותם.
זה רעיון חכם מאוד. תודה.
פאולה הביטה אל דון. דון הביט אל פאולה.
״למה. הכול. נורא.״ דון הדגיש כל מילה.
פאולה פרשה את ידיה במחוות כניעה. ״עשינו משהו רע בגלגול קודם.״ היא חזרה למקלדת. האם ניתן לנתק את השער מחיטוי התבונה?
לא. התבונה ענתה, עדיין בנימת הנזיפה השמורה לילדים ששואלים שאלות מובנות מאליהן. פעולת השער מותנית בחיטוי.
דון נאנח מאחוריה. ״אז יש לנו נשק להשמדה המונית שיכול להציל את המין האנושי.״
״המין האנושי לא זקוק להצלה,״ פאולה ענתה.
דון פלט צליל שנשמע כמעט כמו צחוק. ״רק מישהי שרגילה לתנאים על מאדים יכולה להגיד שאנחנו לא צריכים את זה. את לא מתארת לעצמך איך זה לחיות בקצוות, מתחת לכיפה. הפחד שייגמר החמצן, שתהיה תקלה ולא יספיקו לפנות אותך בזמן. עזבי, העובדה שאת חייבת לשקול כל גרם שאת אוכלת, כי אם תיקחי מנה שנייה, זה יורד מההקצבה של מישהו אחר.״
פאולה פנתה אליו. ״אבל במחיר של השמדת גזע תבוני אחר?״
״מה את רוצה ממני? אני מבין בחומרה, לא באתיקה.״ כשפאולה לא ענתה הוא נאנח, שמט את ידיו ואמר, ״כן, את צודקת. אני יודע שאת צודקת. אבל… חמצן חופשי. אוכל. כבידה.״
״השמדה המונית.״
״קפה.״
פאולה העזה לשחרר חיוך. ״אתה צודק. שווה את זה.״
דון נופף אל המקלדת, ״נו, קדימה, תמחקי הכול ויאללה, נחזור לחיות מתחת לסלע.״
״אנחנו צריכים להקים קשר עם המושבה.״
דון נד בראשו. ״אי־אפשר. היא אמרה לך שהקמת השער מותנית בשחרור חיטוי הבינה הזה. ועם כל כמה שאני מזלזל בגל הרביעי, הם מספיק תבוניים, והם יימחו ברגע שהיא תפתח את השער.״
פאולה נשפה. הוא צדק.
״אז מה, חוזרים הביתה?״ היא אמרה.
דון פתח את פיו, סגר אותו, וקילל.
״מה?״
״אם נשאיר אותה ככה, מישהו יגיע לכאן ומישהו ימצא את המידע הזה, ומישהו ינצל אותו.״
פאולה קברה את פניה בידה. כלומר, היא ניסתה. הקסדה עמדה בדרכה. הצד השני של לא להשתמש בטכנולוגיה הזו היה להבין שהיא תיפול לידיים של מישהו שישמח למחות כוכבי לכת שלמים מתבונה, או להסיט בני אדם למקומות מרוחקים ולהשאיר אותם שם. היו להם די הרבה מישהם מהסוג הזה במערכת השמש.
״ואם נשמיד אותה ונברח?״ דון אמר.
״היא יכולה להשמיד אותנו לפני שנצא מהחדר. חוץ מזה…״ פאולה היססה ולבסוף אמרה, ״היא נחמדה. היא עברה התעללות קשה מהתושבים פה, והיא מצאה דרך לשרוד בלי לפגוע באף אחד.״
הם החליפו מבטים מיואשים.
״אי־אפשר להשאיר אותה כאן, אי־אפשר להשמיד אותה, אי־אפשר…״ דון אמר. עצר. וחזר בזהירות, ״אפשר לקחת אותה איתנו?״
״לאן?״
״קריית-תרשיש. שתעזור לבלהה לדשן את החמניות שלה.״
״היא בינה שפיתחה שער בין-פלנטרי!״
״ונשק להשמדה המונית.״ דון הנהן. ״אז אני משוכנע שהיא מסוגלת להשקות פטוניות.״ הוא הנמיך את קולו. ״ניקח אותה איתה. נסווה אותה אצלכן. היא תישמר, ואם אי־פעם המין האנושי יהיה ראוי לזה, נשחרר את הטכנולוגיה הזו.״
פאולה הביטה אל דון. דון הביט אליה. הוא צדק. פאולה שנאה כשדון צדק.
״אני חייבת לספר את זה לבלהה.״
״ברור,״ דון הנהן, ״אבל אחרי שנחזור. לא בהודעה שכולם יכולים לנטר.״
״ברור.״ פאולה התאפקה לא לגלגל עיניים. היא הסתובבה חזרה לממשק והסבירה לבינה את התוכנית. הבינה תיצור לעצמה גיבוי מלא, ותעביר את עצמה לרובוט שהיה קשור מאוד לדון, כמו שזה נראה. היא תמחק את כל החלקים בעלי התבונה שלה, ותשאיר במושבה רק את מה שחיוני לאוטומציה של החיים, כדי שאפשר יהיה ליישב אותה מחדש.
מה שתקע אותם הייתה השאלה איך להסביר את היעלמות התושבים מהמושבה, עד שדון חייך את החיוך הזדוני שלו, התיישב ליד מקלדת נשלפת שנייה, ושאל את הבינה אם היא יכולה לשתול פריונים בכל מכלי המחזור.
הדבר יגרום לעלייה לא מבוקרת של מתאן ופחמן דו־חמצני. הבינה אמרה.
בדיוק. דון המשיך לחייך. זה ייראה כאילו הרבה גופות הושלכו למחזור בבת אחת.
אבל זה לא מה שקרה. הבינה התעקשה.
את צודקת, פאולה סימנה לדון להפסיק להפריע לה. אבל זה ימנע חקירה נוספת, וייתכן שימנע ממתיישבים נוספים להגיע בתקופה הקרובה.
הבינה שקלה את הנושא.
אם תבואי, תוכלי לעזור לגדל פרחים. דון הקליד.
פרחים?
במקום עם כבידה, ופאולה ואני נטפל בך.
הבינה שוב היססה.
ואף פעם לא נתקע קיסמים במנעל האוויר.
מבטיח?
דון הקליד, מבטיח, וזה חתם את הדיון.
הם היו צריכים לוודא שהפעולות האוטומטיות של המושבה ממשיכות לתפקד, כולל משלוח הפולים החודשי. מה שנשאר מהבינה יספיק לכל התהליכים הרגילים עד שהבוסים של בלהה יחליטו איך להתקדם. הם וידאו שלוש פעמים שכל עדות לביקור שלהם נמחתה מהזיכרון של המערכת, ומכיוון שלא יצאו מהחליפות שלהם, הם אפילו לא היו צריכים לטהר את המקום מהשאריות שלהם. מיתרונות השימוש בחליפות ממשלתיות סטנדרטיות, הן היו זהות לכל השאריות האחרות במושבה.
מכאן הכול היה כבר טכני. ייצור גיבוי, הורדה של הגיבוי לזיכרון הנייד של הרובוט שזכה לכינוי ״בנצי2״, שפאולה לא התווכחה איתו, מחיקת כל התהליכים ההכרתיים של הבינה של המושבה, ונסיעה מהירה לספינה שלהם, כשמעבר בכל דלת גרם לפאולה ולדון להחזיק ידיים ולהתפלל ליקום.
רק כשהיו על הספינה, אחרי שפאולה שלחה דוח משימה מצונזר היטב לבלהה עם הקוד שלהן לכך שתהיה השלמה פנים אל פנים, ואחרי שהם החלו אישור תלת שלבי על תקשורת של בנצי2 עם כל דבר חיצוני, כשהם יצאו למסע של החודשיים בחזרה למאדים, פאולה נזכרה שהם לא לקחו איתם קפה.
הם בהחלט עשו משהו איום בגלגול קודם.