לפעמים כל מה שאפשר לעשות הוא להמשיך להילחם. גם ללא תקווה.
~~~~~~~~~~~~~
מן הסיפור:
הוא נשם נשימה עמוקה, כיווץ את השרירים ברגליו והחל להתקדם. צמוד לקיר. אף הכפתור שלו נע ונד, מנסה להריח כל תנודה באוויר הקריר של השחר המתקרב. עקצוץ חשמלי קל באוויר נגע בו. זה רק חשמל סטטי, הוא חשב לעצמו, רק חשמל סטטי. הוא ידע שהוא משקר לעצמו, אבל סירב להכיר בכך. האלטרנטיבה הייתה מפחידה מדי בשביל לשקול אותה. חיבוקי הגביר את קצב ההתקדמות שלו. האוויר נהיה יבש. ריח של אוזון וסוללות ישנות חלחל דרך החורים בכפתור שבמרכז פרצופו. כפות ידיו שוב החלו להירטב.