קיבוץ נשאר קיבוץ, גם אם את מתה.
מן הסיפור:
"ומה עושים פה? מחכים?"
"יש כאלה שמחכים," אמר. "אני לא מחכה לשום דבר ולאף אחד. אני חי."
"חי?"
"מת," תיקן. "נו, ממשיך. אני ממשיך."
"אבל לאן?" שאלתי. "מישהו פעם הלך מפה? מישהו בא?"
"לפעמים באים אלה מהקיבוץ השני. לפעמים אנחנו הולכים לשם. אבל הם עדיין ארגנטינאים. אנחנו עדיין ברזילאים. ישר מתחילים לריב על כדורגל."