בסך הכול מושבת כורים קטנה על אסטרואיד מתפורר.
"את יודעת את פרוטוקול הפינוי בעל פה. וחלק מאיתנו זקוקים לשינה." "ומה אם יפרידו בינינו, או שמשהו ישתבש?" "זו רק מושבת כורים, מה כבר יכול להש- לעזאזל!" עיניו התרחבו והוא זרק את הכובע מראשו. "תראי מה עשית!" רומי מצמצה, והקדישה עשרים ננו־שניות להרצה מהירה של תשעים השניות האחרונות. היא עדיין לא הבינה. כמעט מאה שנה בחברת יצורים אורגניים, והם עדיין היו מסתורין עבורה. "מה עשיתי?" "גרמת לי לומר את זה!" הוא קם ויצא מהגשר אל חדר ההלבשה, ורומי שמעה אותו מזיז חפצים ברעש. "זה מה שרצית כל הזמן, נכון?!"