מתברר שלהיות חצוי שאחד מהוריו שייך לפנתיאון היווני, הרומי או המצרי כנראה עדיף מאשר חצוי שהוא צאצא של אלי אוסגרד. במקרה הראשון תהיה אמנם נבואה שתסבך לך את החיים ומפלצות שירדפו אחריך, אבל די ברור שיהיה לסיפור סוף טוב. גם במקרה של מגנס צ'ייס, צאצא של אחד האלים הנורדים, מעורבת נבואה, אלא שכבר הפסקה הראשונה של הספר מסתיימת במילים: "זה הסיפור על איך שהחיים שלי התחילו להידרדר אחרי שנהרגתי".

מגנס צ'ייס הוא נער כמעט בן 16, חסר בית שחי ברחובות של בוסטון. אמו נהרגה שנתיים קודם לכן והוא שורד ברחובות כמעט לבדו, עם מעט עזרה משני חסרי בית מבוגרים ש"אימצו" אותו. יש לו דוד עשיר שגר בעיר, אבל אמו הזהירה אותו מפניו ומפני כל קשר אתו.

הסיפור מתחיל ביום הולדתו ה-16 של מגנס. ניסיון פריצה לבית הדוד מפעיל שרשרת אירועים שבסופה מגנס ימצא את עצמו מתמודד עם חפצים קסומים, ענק אש מפחיד, ועם מותו שלו. אבל לפחות הוא יגיע לוולהאלה (שממנה הוא לא ממש מתלהב). הגעתו אחרי מותו לוולהאלה תהיה השלב הראשון ברצף אירועים כשמטרתו – כמובן – להציל את העולם כולו ממלחמת יום הדין, ריינרוק. מגנס יֵצא למסע בעולמות השונים, יטפס על עץ העולם, ותוך כדי כך יצטרך לזהות מי מהדמויות שיפגוש – אלים או בני תמותה – הם ידידיו ומי הם אויביו. הוא יצטרך להתחכם לענקים ולגמדים ולעמוד בפני מניפולציות שינסו להפעיל עליו לוקי הערמומי ותומכיו. אפילו פגישה עם אודין צפויה לו, בדרכו להתעמת עם לוקי וענקי האש והכפור.

המיתולוגיה הסקנדינבית מציגה בפני ריירדן אתגר אחר מזה של המיתולוגיות המצרית והיוונית-רומית בהן השתמש בסדרות הקודמות. המוטיב הכללי נותר זהה – נער או נערה הנחשפים להיותם צאצאים של זיווג של אל או אלה עם בן תמותה, בדרך כלל תוך שהם נמלטים או נלחמים במפלצות מאותה מיתולוגיה. אך מידת ההיכרות שלנו עם כל אחת מהמיתולוגיות שונה. המיתולוגיה המצרית אינה מוכרת כל כך בעולם המערבי, ולכן היה יכול ריירדן להשתמש בסיפורי המיתולוגיה המקוריים בשינוי קל בלבד בסדרה ״משפחת קיין והאלים המצריים״. המיתולוגיות היוונית והרומית שזורות בתרבות המערבית זמן רב, שמות האלים והגיבורים ותחומי אחריותם מוכרים היטב, וחלק מסיפורי המיתולוגיה יצרו מטבעות לשון יום-יומיות כמו "מאמץ סיזיפי" או מונחים כמו "אטלס". אלא שהנדבכים הרבים שיצקה התרבות המערבית על היסוד המיתולוגי הביאו לכך שפרטי הסיפורים עצמם מוכרים פחות לדור הצעיר, וריירדן היה יכול לשזור אותם בעולם שלנו בלי צורך רב מדי לתאר את האל בגרסתו ה"מקורית".

לעומת מיתולוגיות אלה המיתולוגיה הנורדית מוכרת הרבה יותר לקורא המודרני בתיווך הפנטסיה, הקומיקס והמוזיקה. "טבעת הניבלונגים" של ואגנר היא דוגמה אחת לעיבוד מוזיקלי של המיתולוגיה הזו, ושירים רבים בז'אנר המטאל הם צורה אחרת (את כתיבת הביקורת הזו ליוותה שמיעת האלבום Secret of the Runes של הלהקה השוודית THERION). טולקין ביסס את העולם בספריו על המיתולוגיה הגרמאנית, שהמיתולוגיה הנורדית היא נציגתה המוכרת ביותר, ובעקבותיו כותבי פנטסיה רבים אחרים המשיכו לעבד את האלמנטים מהמיתולוגיה כך שהם די דומים למקור – אבל לפעמים שונים ממנו בנקודות מהותיות. ספרי הקומיקס התאימו את הדמויות לצורת הכתיבה הייחודית שלהם, גם במחיר עיוות של הדמויות המקוריות ושינוי עקרוני במאפייניהן. הסרטים והסדרות של "יקום מארוול" שיצאו בשנים האחרונות רק חיזקו דימוי שונה זה של אלי אוסגרד.

ריירדן התעלם מהאופי המודרני המוכר של דמויות, גזעים או מקומות, וחזר לאפיונים המקוריים שלהם. כך תו'ר הוא בריון ג'ינג'י קל להתרגז ולא החתיך המסוקס של הקומיקס והסרטים, ולוקי הוא תככן בוגדני שלא ניתן להאמין למילה מדבריו ולא גלגולו המודרני – הפרחח שובה הלב. ריירדן משתמש בסיפורי המיתולוגיה תוך שינויים קטנים – למשל סיפור שגיבורו (או גיבורתו) הוא חצוי, שהוא צאצא של אותו אל המתואר בסיפור זה בגרסה הגרמאנית המקורית.

היבטים אחרים של המיתולוגיה הנורדית דווקא מקלים על התנהלות הסיפור. בבסיס המיתולוגיה הגרמאנית יש חלוקה של היקום לעולמות מקבילים, המתקיימים זה לצד זה. כך הסיפור של ריירדן יכול להתרחש לא רק בעולם המודרני שלנו. גיבורי הספר מגיעים ללא מאמץ וללא תעלולים ספרותיים מאולצים ליטונהיים – עולם הענקים, ולנידווליר – עולם הגמדים, שתיאורם דומה מאוד לתיאורים במיתולוגיה הגרמאנית. האמונה הנורדית שלוואלהלה מגיעים גיבורים ממקומות ומזמנים מגוונים מאפשרת לריירדן להציג בטבעיות נערים מעידנים שונים וממקומות שונים, ולא רק ויקינגים או בני זמננו. אלי אוסגארד, בניגוד לאלים במיתולוגיות אחרות, אינם כל יכולים (למשל, הם נמצאים במאבק מתמיד עם הענקים – כשידם של האחרונים פעמים רבות על העליונה) ולכן הגיוני שהם יבקשו עזרה מכל מי שהם יכולים – כולל גמדים, אלפים או חצויים.

כמו בספריו הקודמים גם ב"להב הקיץ" מורגש הרצון של ריירדן להכניס, בין השיטין, נושאים חינוכיים וחברתיים. כך למשל אחת הוולקיריות היא מוסלמית, שהיגרה לארצות-הברית עם משפחתה מסוריה. צעיף הוולקיריה שלה מוסווה בחיי היום-יום כחיג'אב – אבל כל שאר המאפיינים הם של בת-עשרה אמריקאית טיפוסית. מגנס המום כשמתברר לו שהיא "הובטחה לנישואים" לבן דודה, והוא מוחה על כך בכל הלהט הצפוי מנער מערבי. אלא שסאם (סאמירה אל-עבאס בשמה המלא) מעמידה אותו על טעותו ומסבירה שהדבר נעשה בהסכמתה ובהסכמת הבחור ולא בכפייה. כל הדיון הזה מובלע, כבדרך אגב, בתוך מהלך הסיפור. אני מניחה שבני נוער שיקראו את הסיפור לא יתעכבו על הפרט הזה יותר מדי – אבל המסר הרב-תרבותי יועבר.

הספרים הקודמים של ריירדן זכו להצלחה גדולה, ובצדק. "להב הקיץ" ממשיך באותו קו – נהניתי ממנו מאוד ואני מחכה להמשך קורותיהם של מגנס צ'ייס וחבריו.

והערה בנושא התרגום. התרגום של יעל אכמון שוטף ואיכותי, כרגיל. השמות והמונחים הנורדיים תורגמו לעברית במהלך השנים בתעתיקים שונים זה מזה. אכמון בחרה להשתמש בתעתיק של יעקב שריג בספר "המיתולוגיה הסקנדינבית" (2005, הוצאת מפה), וזו בחירה מצוינת, כי לצד ההאחדה יש כאן הפניה למקור שיכול להעשיר את הקורא המתעניין.
~~~~~~~~~~
להב הקיץ (הספר הראשון בסדרה "מגנס צ'ייס והאלים של אוסגרד")
ריק ריירדן
תרגום: יעל אכמון
זמורה ביתן (סדרת "מרגנית"), 2015
460 עמודים