הארלן אליסון (1934-2018) היה מסופרי המדע החשובים של שנות השישים והשבעים, פורץ דרך בכתיבתו ובמחשבתו. הוא זכה בשמונה פרסי הוגו והיה אדם מורכב מאוד. אחד הדברים הקשים ביותר עבור קהילה הוא להסתכל על אחד מהענקים שלה ולהבין כמה הוא פגום – ואליסון תמיד היה מוכן לחשוף עד כמה הוא רחוק מלהיות מושלם.

אליסון החל לכתוב בגיל 18, ומעולם לא הפסיק. הכתיבה הייתה עבורו יותר מאשר מקצוע או תחביב – הוא כתב מכיוון שלא היה יכול לא לכתוב. אליסון פרץ לבמת המדע הבדיוני בסערה, וזכה בפרס ההוגו הראשון שלו בגיל 23, על היצירה "חזור בך ליצן אמר איש התקתוקים"[1]. באופן הולם לתקופה ולאדם, עסקה היצירה באי-ציות אזרחי ובמרד נגד ממסד קפוא וצבוע. זה יצר לאליסון תדמית של "הילד הרע של המדע הבדיוני", שהוא אימץ וטיפח ואשר תרדוף אותו עד סוף חייו.

הכתיבה של אליסון התאפיינה תמיד בשבירת מוסכמות במדע הבדיוני. בתקופה שבה סופרים אחרים מיעטו לכתוב על נושאים מיניים, הוא חגג אותם במידה שווה של הנאה ותיעוב מהיצור האנושי. הוא שזר נרטיבים לא ליניאריים שעינגו ובלבלו את הקוראים גם יחד, ומעולם לא היסס לצלול אל תוך הנשמה האנושית באותה מידה שבה צלל אל מרחבי החלל.

בין היצירות החשובות שלו כסופר ניתן למנות את הסיפור "אין לי פה ואני מוכרח לזעוק" (זוכה פרס הוגו לשנת 1968) שגילם את רעיון המחשב התבוני המתקומם מאפוקליפסה סטרילית אל מבוך בלהות שדומה שנלקח מציורי הירונימוס בוש. האימה האמתית בסיפור, כמו לעיתים קרובות אצל אליסון, היא גם האדם האחר, וגם הבדידות בלעדיו. יצירה מרכזית אחרת הינה "ציפור המוות" (זוכה פרס הוגו לשנת 1974). זו יצירה גנוסטית על הקשר בין האלוהים לברואיו, שלא היססה להשתמש במגוון טכניקות ספרותיות – החל מסיפור לא לינארי ועד הוספת קטעים בסגנונות גרפיים שונים, הכול כדי לטעון בפשטות כי "אלוהים איננו מת, אבל עלינו להרוג אותו".

בנוסף ליצירתו כסופר, היה אליסון גם עורך מוכשר. האסופה "חזיונות מסוכנים" שערך והתפרסמה בשנת 1967 הייתה יצירה פורצת דרך בתחום המדע הבדיוני, ונחשבת לאחד מנקודות ההתחלה של "הגל החדש" של המדע הבדיוני. האסופה כוללת יצירות של סופרים כמו פריץ ליבר, פיליפ חוזה פארמר וסמואל ר' דלייני שעסקו בנושאים של מין וחברה בצורה שהמדע הבדיוני חשש לעסוק בה עד לנקודה זו, ונתנו קול לדור חדש של סופרי מדע בדיוני. מקומו של אליסון כאחד מהיוצרים החשובים של הגל החדש וכמי שעזר להביא אותו לקדמת הבמה לא מוטלים בספק.

יחד עם כתיבתו הספרותית, היה אליסון גם תסריטאי פורה, שידוע במיוחד בזכות כתיבתו לסדרה "מסע בין כוכבים". הפרק שכתב זיכה אותו בפרס הוגו, ורדף אותו למשך שארית חייו. אליסון אהב להתלונן על כך שבמקום לשאול אותו שאלות על ספריו, המעריצים מעדיפים לשאול אותו על העבודה על הסט. אליסון ראה בטלוויזיה סכנה לדמיון האנושי, ובמבוא לאסופה "לראות" הוא מצביע על המעבר מקריאת ספרים לצפייה בטלוויזיה כסופה של היכולת האנושית לייצר סיפורים חדשים ולהפריד בין המציאות לסיפור הטלוויזיוני. הדבר לא מנע ממנו לכתוב שני פרקים ל"בבילון 5" בשנות התשעים.

אליסון אימץ את תדמית הילד הרע, והמשיך להשתמש בה כל חייו. הוא תבע על הפרת זכויות יוצרים את כל מי שחשב שעיבד יצירה שלו. וכאשר אתה כותב במשך מעל לארבעים שנה ויותר יותר מ-1700 יצירות, קל מאוד למצוא עיבודים של יצירה שלך בכל מקום. אליסון התגאה בכך שהוא אחד הסופרים הווכחניים ביותר בסוגה, ומעולם לא היסס להביע את דעתו לגבי כל נושא – החל ממלחמת ויאטנם ועד טיפשותם של כל מי שהוא עבד איתם.

משנות השמונים הלך וירד נפח פרסומיו של אליסון. הוא מעולם לא הפסיק לכתוב, אבל בעולם שהוא סייע לעצב ליוצרי המדע הבדיוני החדשים, היכולת של היצירות שלו לחדש ולזעזע הלכה וירדה. הדבר לא מנע ממנו להמשיך לנסות לזעזע, כאשר השיא השלילי הגיע בטקס ההוגו בשנת 2006, בו תקף מינית את קוני ויליס על במת האירוע, התנצל בדיעבד, ואז זעם על כך שוויליס סירבה לקבל את ההתנצלות שלו. הניסיון העצוב של איש זקן לזעזע בעולם שהשתנה כל כך מאז שהוא היה "הילד הרע" הטיל צל כבד על דמותו, שרדף אותו עד יום מותו.

נקודת משבר בחייו של כל אדם היא ההבנה כי הוריו אינם מושלמים, ואינם בני תמותה. קהילת המדע הבדיוני אינה שונה בהרבה בכך. מבט בוחן על האבות המייסדים של הקהילה תמיד חושף אותם כבני אדם לא מושלמים, ובמקרה של אליסון, פגומים ביותר. עם מותו של אליסון אל לנו להכריז כי "אחרי מות, קדושים אמור". הדבר יהווה פגיעה בקורבנות שאליסון השאיר מאחוריו, ובאליסון עצמו. אליסון היה ענק פגום – סופר שמתוך הכאב והזעם שלו נוצרו יצירות ששינו את פני המדע הבדיוני. אל לנו לשכוח את הגאונות של אליסון, ואל לנו להעמיד פנים שהן נוצרו במנותק מהאדם שהוא היה. נגזר עלינו להמשיך ולדון במורשת שהאבות של הסוגה השאירו לנו – בין אם אלה היינליין, לאבקראפט או אליסון. אולם היום, עם פטירתו של אליסון, מותר לנו להתאבל על שאיבדנו את אחד מהסופרים שעיצבו מחדש את המדע הבדיוני.
__________

[1] השמות של היצירות כאן, כפי שתורגמו לעברית על ידי אילנה בינג ועמוס גפן.