בספר אש ודם, מרטין חושף בפנינו את העבר העקוב מדם של משפחת טארגאריין, שרי ושרות הדרקונים האחרונים ששרדו לאחר חורבן ואליריה. הסיפור מתרחש שלוש מאות שנה לפני האירועים המתוארים בסדרה שיר של אש ושל קרח (שעובדה לסדרת הטלוויזיה משחקי הכס), ומתפרש על פני מאה וחמישים שנה של מאבקי מלוכה – החל מהכיבוש של אאיגון טארגאריין הראשון ועד למלחמת האזרחים. אונס, גילוי עריות, זנות, סחר בנשים וגברים וביתוק בתוליהן של בנות אחת-עשרה היו ונשארו נושאים החביבים על מרטין. אז למה ואיך אנחנו, בכל זאת, קוראות וקוראים אותו? אין לי תשובה אחת, אבל אתחיל ואומר שמדובר באחד הספרים הנמכרים של השנה.
~~~~~~~~~~
בניגוד לספרים האחרים בסדרה, אש ודם נכתב מנקודת מבט אחת בלבד, של בכיר מהמצודה. כלומר, צפויה לכן ולכם סקירה היסטורית של שש מאות וחמישים עמודים, נטולת דיאלוגים. המלומד מתבסס על היסטוריונים ומתעדים ממעלה מלך, מספטונים עליונים מכובדים ועד לשוטה החצר פטריון (שבעיקר כותב על גודל האיבר שלו ועל שערוריות מין בחצר המלכות). האירועים לא ממש מסופרים על ידי מרטין, אלא מתוארים.

על אף היבשושיות שביצירה, לפרקים מצאתי את עצמי מרותקת. קודם כול, דרקונים זה כיף, ועכשיו דמיינו שלכולם יש דרקונים. שנית, אי־אפשר שלא להעריך את העולם המפורט, הכרונולוגיה המסובכת והגאוגרפיה שמרטין המציא. על אף שדמויות שאהבנו כמו טיריון, דאיינריז, האחיות סטארק או זוג היונים לבית לאניסטר לא מופיעות בספר הזה, אבות אבותיהן כן. אנחנו לומדים על קורותיהם, גם אם לא את סיפוריהם האישיים. לורדים, מלכים ומלכות באים והולכים בספר, ומוחלפים כמו גרביים על ידי אחרים. לכולם מרטין נותן חיים, שמות, אחוזות, יורשים, מלחמות. נראה שבזכות הגאוניות הזו בירידה לפרטים הספר זכה להיקרא "יצירת מופת" על ידי הסאנדיי טיימס, ולהגיע לראש מצעד רבי המכר בארצות הברית. התמכרנו למשחקי הכס, ואנחנו רוצים עוד מזה. עוד הרבה.

בשיר של אש ושל קרח הפרקים נצמדים לקורותיהן של דמויות ראשיות בסיפור, אבל כפי שאמרתי קודם הספר הזה נטול דיאלוגים לחלוטין ונכתב כספר היסטוריה, וזה מצער אותי. אמנם דמויות מסוימות הצליחו לזכות בחיבתי, אבל קשה להיקשר לדמות מתוארת, ולא מסופרת. המלכה אליסיאן טובת הלב ובעלה (ואחיה) המלך ג'איהאיריז זוכים לשמונה פרקים משלהם, ולמרות שדמויותיהם שטחיות, פיתחתי כלפיהם אהדה וסקרנות קלה. אבל המלכות והמלכים האחרים מאבדים את הראשים שלהם עוד לפני שהספקת להגיד "ג'ורג' ריימונד ריצ'ארד מרטין".
~~~~~~~~~~
בקשר לסוגיית המיניות בספר חוויתי קשיים. אני חושבת שראוי ומותר שאומנות תעסוק בכל נושא. צנזורה מפחידה אותי, ואני בעד חופש ביטוי מוחלט גם אם מדובר בנושאים קשים כמו אונס, עבדות, זנות או סחר בבני אדם. כמו כן, מרטין לא ממציא דבר. אונס תמיד היה דרך לשליטה וכיבוש, ועד לפני מאה וחמישים שנה העבדות הייתה חוקית בארצות הברית. נישואי ילדות מתחת לגיל שתים-עשרה מתרחשים עד היום במקומות שונים בעולם. זנות במאה העשרים ואחת היא עדיין מקצוע לכל דבר.

אומנות יכולה לדבר על הכול. אבל כאשר קראתי את אש ודם שאלתי את עצמי למה. למה ההתעסקות האובססיבית בנישואי אחים ואחיות? למה התיאורים הבלתי נגמרים של אונס בנות שמונה? למה כל הנסיכות מתות בלידה בגיל ארבע-עשרה? למה שידוכים של נסיכות בנות שש עם לורדים בני חמישים? חצי מהספר מתרחש בבתי זונות, ובית תענוגות של זונות מליס מתואר כמקום הטוב בעולם.

קוראי אש ודם היקרים, האם בית זונות הוא המקום הטוב בעולם?

הפנטסיה של מרטין היא אשליה, אבל כמו כל אשליה, יש לה תפקיד בעיצוב החברה שלנו. מרטין יודע שצריך לזעזע אותנו כדי שנתעניין. הוא לא המציא את האכזריות האנושית בכל הקשור למין, אבל הוא גם לא מגנה אותה. בספר ישנה מידה רבה של פורנוגרפיה, שציערה אותי וגרמה לי לתהות אם מרטין יודע שיש לו לא רק מעריצים אלא גם מעריצות.

זו תקופה מעניינת להוצאת התרגום לעברית של הספר הזה, עם מחול הדרקונים שמתרחש אצלנו בפוליטיקה הישראלית. בספר, רק כאשר רוכבי הדרקונים הצליחו לשים סוף ללחימה הם יכלו להשקיע זהב בממלכה ובשיפור תנאי המחיה של נתיניה. בעת שלום אליסיאן נתנה את תכשיטיה ללובשי השחורים של החומה, כדי שיצטיידו במזון לחורף. ג'איהאיריז בנה במעלה מלך תשתית ביוב, סלל את דרך המלך, והכניס מערכת מי שתיה נקיים לעיר המטונפת בשבע הממלכות. כעת, דמיינו מה הם היו משיגים בעת שלום, אם היו להם סמארטפונים. ביבי, מאחוריףך.

האם להשקיע ולקרוא את אש ודם? רק אם אתן ואתם מוכרחים, כי זה מרטין.


אש ודם
ג'ורג' ר. ר. מרטין
תרגום: צפריר גרוסמן
אופוס, 2019
655 עמודים